אור ברסלב
בר לבב - אהבת ישראל חלק - א › כט. רד גם אתה לדעתו של השני

בר לבב - אהבת ישראל

חלק - א · כט. רד גם אתה לדעתו של השני

כח. דוגמאות נוספות לשנאה גדולה על דברים קטנים

בַּעַל חֲנוּת הַמַּכֹּלֶת סָגַר אֶת הַחֲנוּת בְּדִיּוּק כְּשֶׁבָּאתִי, וְלֹא הִסְכִּים לְהִתְעַכֵּב וְלִפְתֹּחַ לִי לְכַמָּה דַּקּוֹת נוֹסָפוֹת לְסַפֵּק לִי כַּמָּה מִצְרָכִים; הַ'בּוֹס' אֵחֵר לִי אֶת הַמַּשְׂכֹּרֶת; הוּא לֹא מוּכָן כְּבָר זְמַן רַב לְהוֹסִיף לִי בְּמַשְׂכֻּרְתִּי; הָרוֹפֵא לֹא הִסְכִּים לְקַבֵּל אוֹתִי עַל אַף שֶׁבָּאתִי מֵרָחוֹק; הַפָּקִיד סָגַר לִי בַּפָּנִים אֶת הַדֶּלֶת בְּדִיּוּק בַּדַּקָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל קַבָּלַת הַקָּהָל; הַשַּׁמָּשׁ שֶׁל הָרַב נִמְנַע לְקַבֵּל אוֹתִי וּלְהַכְנִיסֵנִי לִשְׁאֵלָה דְּחוּפָה;

בְּכָל הַפְּרָטִים הַלָּלוּ וְדוֹמֵיהֶם, אָדָם רָגִיל לְהָבִין רַק אֶת עַצְמוֹ וּמְצֻמְצָם מְאֹד בַּחֲשִׁיבָתוֹ כֵּיצַד לְהָבִין גַּם אֶת הַשֵּׁנִי, וּבְכָךְ מְמַהֵר הוּא בִּשְׁפִיטָתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת אוֹתָם אֲנָשִׁים כְּאַכְזָרִים וְרָעִים, חַסְרֵי לֵב וּמוּסָרִיּוּת.

לָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לַחְשֹׁב וּלְהַעֲמִיק לְדַעְתּוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי וּלְדוּנוֹ לִזְכוּת.

וְכָאן נָבִיא שְׁתֵּי מַעֲשִׂיּוֹת הַמְפֻרְסָמוֹת שֶׁבַּתַּלְמוּד עַד כַּמָּה חַיָּב הָאָדָם לְהַעֲמִיק וְלִמְצֹא זְכוּת בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל הַשֵּׁנִי.

בִּגְמָרָא תַּעֲנִית (כא:) מוּבָא עַל אַבָּא אוּמָנָא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁהָיָה נוֹהֵג לָדוּן כָּל מַעֲשֶׂה לְכַף זְכוּת - לַמְרוֹת שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּמַעֲשֶׂה רַע - מִן הַשָּׁמַיִם הָיוּ מַכְרִיזִין לוֹ בְּכָל יוֹם שָׁלוֹם. וְכָךְ מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא: פַּעַם שָׁלַח אַבַּיֵּי שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְנַסּוֹתוֹ וְלִבְדֹּק בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. בָּאוּ לְבֵיתוֹ, אָכְלוּ וְשָׁתוּ, וְנָתַן לָהֶם מָקוֹם לָלוּן וְקִפֵּל תַּחְתֵּיהֶם תַּכְשִׁיטֵי צֶמֶר לִישׁוֹן עֲלֵיהֶם. בַּבֹּקֶר לָקְחוּ הָאוֹרְחִים אֶת הַבְּגָדִים שֶׁיָּשְׁנוּ עֲלֵיהֶם, קִפְּלוּ אוֹתָם וְהֵבִיאוּ אוֹתָם לַשּׁוּק לְמָכְרָם, שָׁם פָּגְשׁוּ אֶת אַבָּא אוּמָנָא. אָמְרוּ לוֹ: מְבַקְשִׁים אָנוּ מִכְּבוֹדוֹ שֶׁיֹּאמַר לָנוּ כַּמָּה הֵן שָׁוִים וְתֵן לָנוּ מָעוֹת תְּמוּרָתָם, וּבְכָךְ רָצוּ לְבָדְקוֹ אִם יַחְשְׁדֵם כְּגַזְלָנִים אוֹ שֶׁיֹּאמַר שֶׁשָּׁוִים הֵם פָּחוֹת מֵעֶרְכָּם הָאֲמִתִּי. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ הֵם שָׁוִים. שְׁאָלוּהוּ: וְאוּלַי שָׁוִים הֵם יוֹתֵר? עָנָה לָהֶם: אֲנִי קָנִיתִי אוֹתָם בִּסְכוּם זֶה שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם. לְאַחַר שֶׁנָּכְחוּ לִרְאוֹת שֶׁאָדָם נֶאֱמָן הוּא, אָמְרוּ לוֹ: בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנוּ בְּעֵת שֶׁלָּקַחְנוּ מִמְּךָ אֶת הַבְּגָדִים? אָמַר לָהֶם: חָשַׁבְתִּי שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לָכֶם מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים וּצְרִיכִים אַתּם לְמָעוֹת וְהִתְבַּיַּשְׁתֶּם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי מָעוֹת, וְלָכֵן לְקַחְתֶּם אֶת הַבְּגָדִים. אָמְרוּ לוֹ: מַטְּרָתֵנוּ הָיְתָה לְנַסּוֹת אוֹתְךָ, וְעָמַדְתָּ בַּנִּסָּיוֹן, וְכָעֵת קַח בַּחֲזָרָה אֶת הַבְּגָדִים. אָמַר לָהֶם: אֵינִי רוֹצֶה לְקַבְּלָם בַּחֲזָרָה, כִּי מֵאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁלְּקַחְתֶּם, אָמַרְתִּי שֶׁיִּהְיוּ לִצְדָקָה. וַעֲבוּר מַעֲשִׂים אֵלּוּ נָתְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שָׁלוֹם בְּכָל יוֹם. שֶׁהָיְתָה בָּאָה אֵלָיו בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם בְּכָל יוֹם וְאוֹמֶרֶת לוֹ: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ".

וּמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד פּוֹעֵל שֶׁיָּרַד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְנִשְׂכַּר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד בַּדָּרוֹם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּבַשְּׁאִילְתוֹת (פרשת שמות סימן מ) הַגִּירְסָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שֶׁהָיָה נִשְׂכָּר אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס, יְעֻיַּן שָׁם (יפה עיניים). וְהַנָּצִי"ב מְפָרֵשׁ שָׁם, שֶׁזֶּה הָיָה עוֹד קֹדֶם הַזְּמַן שֶׁלָּמַד רַבִּי עֲקִיבָא תּוֹרָה, אוּלָם מִדּוֹת נִפְלָאוֹת הָיוּ לוֹ.

הִגִּיעַ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, אָמַר לוֹ: "תֵּן לִי שְׂכָרִי וְאֵלֵךְ וְאָזוּן אֶת אִשְׁתִּי וּבָנַי." אָמַר לוֹ: "אֵין לִי מָעוֹת." אָמַר לוֹ: "תֵּן לִי פֵּרוֹת." אָמַר לוֹ: "אֵין לִי." "תֵּן לִי קַרְקַע" - "אֵין לִי." "תֵּן לִי בְּהֵמָה" - "אֵין לִי." "תֵּן לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת" - "אֵין לִי." הִפְשִׁיל כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו אוֹתוֹ פּוֹעֵל, וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.

לְאַחַר הָרֶגֶל נָטַל בַּעַל הַבַּיִת שְׂכָרוֹ בְּיָדוֹ וְעִמּוֹ מַשָּׂא ג' חֲמוֹרִים; אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל, וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה, וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים, וְהָלַךְ לוֹ לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹעֲלוֹ. אַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ.

אָמַר לוֹ: "בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי תֵּן לִי שְׂכָרִי וְאָמַרְתִּי אֵין לִי מָעוֹת, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי?" "אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא פְּרַקְמַטְיָא בְּזוֹל נִזְדַּמְּנָה לְךָ וְלָקַחְתָּ בָּהֶן." "וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי תֵּן לִי בְּהֵמָה וְאָמַרְתִּי אֵין לִי בְּהֵמָה, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי?" "אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא מֻשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים." "בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לִי תֵּן לִי קַרְקַע וְאָמַרְתִּי לְךָ אֵין לִי קַרְקַע, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי?" "אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא מֻחְכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים הִיא." "וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ אֵין לִי פֵּרוֹת, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי?" "אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא אֵינָן מְעֻשָּׂרוֹת." "וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ אֵין לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי?" "אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא הִקְדַּשְׁתָּ כָּל נְכָסֶיךָ לַשָּׁמַיִם."

אָמַר לוֹ: "הָעֲבוֹדָה [לְשׁוֹן שְׁבוּעָה] כָּךְ הָיָה! הִדַּרְתִּי כָּל נְכָסַי בִּשְׁבִיל הוֹרְקְנוּס בְּנִי שֶׁלֹּא עָסַק בַּתּוֹרָה, וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵרַי בַּדָּרוֹם, הִתִּירוּ לִי כָּל נְדָרַי. וְאַתָּה, כְּשֵׁם שֶׁדַּנְתַּנִי לִזְכוּת - הַמָּקוֹם יָדִין אוֹתְךָ לִזְכוּת." (שבת קכז:)

וּנְסַיֵּם בְּסִפּוּר נִפְלָא שֶׁסִּפֵּר רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל.

פַּעַם אַחַת הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּהַלְוָיָתוֹ שֶׁל אֶחָד מִנְּקִיֵּי הַדַּעַת מִירוּשָׁלַיִם. לְאוֹתוֹ נִפְטָר הָיָה יָדִיד וְרֵעַ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, שֶׁהָיוּ נֶאֱהָבִים וּנְעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וְעָבְדוּ בִּמְחִצָּה אַחַת בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשִׁים שָׁנָה. לְפֶתַע רָאִיתִי, שֶׁיְּדִידוֹ זֶה פּוֹרֵשׁ מִן הַהַלְוָיָה, שֶׁהָיְתָה בִּתְחִלַּת דַּרְכָּהּ, אֵינוֹ מְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ הַמָּנוֹחַ לְבֵית עוֹלָמוֹ כָּרָאוּי, וּבִמְקוֹם זֶה - נִכְנַס לַחֲנוּת פְּרָחִים, שֶׁהָיְתָה סָמוּךְ, כְּדֵי לִקְנוֹת עָצִיץ...

חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: 'הֲכָךְ יִנְהַג יָדִיד לַחֲבֵרוֹ הַקָּרוֹב שֶׁהֵטִיב עִמּוֹ בְּחַיָּיו וְלֹא יִגְמֹל עִמּוֹ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת?! כְּלוּם אֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא שָׁעָה אַחֶרֶת לִקְנוֹת אֶת הֶעָצִיץ, וְהוּא צָרִיךְ לִקְנוֹתוֹ בְּעֵת הַהַלְוָיָה דַּוְקָא?!' כְּדֵי לֹא לַעֲבֹר עַל הַכָּתוּב (ויקרא יט, יז) "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְהוֹכַחְתִּיו עַל פָּנָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: "יְלַמְּדֵנִי וְאֵדַע גַּם אֲנִי - הֲלֹא שָׁנִים הָיִיתָ רֵעַ כְּאָח לַמָּנוֹחַ, וּמַדּוּעַ פָּרַשְׁתָּ מֵהַלְוָיָתוֹ כְּדֵי לִקְנוֹת עָצִיץ?"

הִסְבִּיר לִי אוֹתוֹ יְהוּדִי וְאָמַר: "מִזֶּה שָׁנִים מְטַפֵּל אֲנִי בִּמְצֹרָע אֶחָד, וְהוּא מֵת אֶתְמוֹל. מִטְּעָמִים מוּבָנִים הֶחְלִיטוּ הָרוֹפְאִים - שֶׁאֵינָם יְהוּדִים - לִשְׂרֹף אֶת כָּל בְּגָדָיו וַחֲפָצָיו, שֶׁבִּכְלָלָם הָיָה זוּג תְּפִלִּין. הִתְקוֹמַמְתִּי בְּכָל לִבִּי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ אֶת הַתְּפִלִּין, וְאָז סֻכַּם בֵּינִי לְבֵין הָרוֹפֵא, שֶׁעַד שָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם אָבִיא עָצִיץ, וְהַתְּפִלִּין יֻנְּחוּ בְּתוֹךְ הֶעָצִיץ הֶעָשׂוּי חֶרֶס, וְיִגָּנְזוּ בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה כַּדִּין. מֻכְרָח הָיִיתִי אֵפוֹא לָרוּץ וְלִקְנוֹת אֶת הֶעָצִיץ עַל מְנָת לִקְבֹּר אֶת הַתְּפִלִּין."

"מֵאָז," הוֹסִיף וְאָמַר רַבִּי אַרְיֵה, "קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי לָדוּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת..." (מתוך ספר "ילקוט אהבת ישראל")

תוכן העניינים

בר לבב - אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה