חלק - א · כב. שנאה בין בני אותה אמנות
כָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא בֶּן אֻמָּנוּתוֹ, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁלּוֹקֵחַ מִשֶּׁלּוֹ. בַּהֲלָכָה מוּבָא, שֶׁיֵּשׁ אֳפָנִים שֶׁמֻּתָּר לִפְתֹּחַ חֲנוּת לְיַד חֲנוּת הַמּוֹכֶרֶת מוּצָרִים שָׁוִים. וְסִפֵּר לִי עוֹבֵד אֶחָד שֶׁעָבַד בְּאַחַת הַחֲנֻיּוֹת שֶׁהָיָה לָהּ מִתְחָרֶה מִמּוּל, שֶׁבַּעַל הַבַּיִת שֶׁלּוֹ הָיָה מִדֵּי פַּעַם שׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְהָצִיץ כַּמָּה קוֹנִים יֵשׁ אֵצֶל חֲבֵרוֹ מִמּוּל. סַקְרָנוּתוֹ הָיְתָה גּוֹבֶרֶת כְּאִלּוּ וְלוֹקְחִים מִמֶּנּוּ אֶת שֶׁלּוֹ.
חַיָּב אָדָם לְהַאֲמִין כִּי "אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָה".