חלק - א · כא. המעכב מלמצא זווגו או מלהפקד בבנים
חַיָּב אָדָם לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהָקִים זֶרַע וּלְהִשְׁתַּדֵּל עַל כָּךְ בְּכָל יְכָלְתּוֹ, אָמְנָם, לְצַעֲרֵנוּ, יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה הַמִּשְׁתַּדְּלִים וְלֹא עוֹלֶה בְּיָדָם. כַּמּוּבָן, שֶׁכָּאן מָצְאָה לָהּ הַקִּנְאָה מָקוֹם לְהִתְכַּבֵּד בּוֹ. וַעֲלֵיהֶם לָדַעַת:
לִשָּׂא אִשָּׁה זֶהוּ עֹל! וְכַנֶּאֱמַר: "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו" - עֹל אִשָּׁה, עֹל פַּרְנָסָה, עֹל גִּדּוּל יְלָדִים, צַעַר חִנּוּכָם, וְעוֹד וָעוֹד.
וּמוּבָא בְּסֵפֶר "מְסִלַּת יְשָׁרִים": הָאָדָם מִצִּדּוֹ טוֹב לוֹ לִחְיוֹת לְבַד, וְרַק שֶׁיְּהֵא לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְקוֹרַת גַּג לַחֲסוֹת בּוֹ מֵהַשָּׁרָב וּמֵהַגֶּשֶׁם, אֶלָּא מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹאֲפִים לִנָּשֵׂא וּלְהָבִיא בָּנִים לָעוֹלָם - "הַכֹּל הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ" (קהלת ד, ד).
דָּבָר נוֹרָא מְגַלֶּה לָנוּ הַ"מְּסִלַּת יְשָׁרִים":
אָדָם שׁוֹאֵף לִדְבָרִים שֶׁסְּתָם יַכְבִּידוּ וְיַקְשׁוּ עָלָיו אֶת הַחַיִּים וּמִבִּלְעֲדֵיהֶם יִחְיֶה חַיִּים הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹבִים, וְרַק מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ רוֹצֶה וְחָפֵץ הוּא בְּטִרְדוֹת הָעוֹלָם.
אָדָם חַיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא זִוּוּגוֹ רַק מִצַּד חִיּוּב הַתּוֹרָה, וּשְׁאָר הָרְצוֹנוֹת הֵם מִקִּנְאָה, כִּי, בְּעֶצֶם, חַיֵּי מִשְׁפָּחָה הֵמָּה בְּסַךְ הַכֹּל רַק הִתְחַיְּבֻיּוֹת וּנְתִינָה.
לָכֵן, אִם הִשְׁתַּדַּלְתָּ וְהִנְּךָ מִשְׁתַּדֵּל כְּחִיּוּב הַתּוֹרָה לִמְצֹא זִוּוּגְךָ, שֶׁהֲרֵי זֶהוּ עָוֹן גָדוֹל מִנְּשׂוֹא לֶחָדֵל מִמִּצְוָה זוֹ, וְעָשִׂיתָ אֶת הַמֻּטָּל עָלֶיךָ - אֵין מָקוֹם לְקִנְאָה בִּכְלָל, וּרְאֵה אֶת הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבְּחַיֶּיךָ הַפְּרָטִיִּים, וּמִצַּד שֵׁנִי - כַּמָּה הוֹרִים סוֹבְלִים לְמַעַן יַלְדֵיהֶם, אֵין יוֹם וְאֵין לַיְלָה - וְזֶה בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב שֶׁהַיֶּלֶד בָּרִיא. וּכְשֶׁחַס וְחָלִילָה צְרִיכִים לִשְׁהוֹת עִמּוֹ בְּבֵית חוֹלִים, וְאִם, חַס וְחָלִילָה, נוֹלַד עִם מוּם - כָּל יְמֵיהֶם בְּצַעַר וּבְיָגוֹן. וְכֵן חִנּוּכוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד כַּמָּה עוֹלֶה בְּקֹשִׁי וְכַמָּה הַשְׁקָעָה נִדְרָשׁ לְכָךְ, וְכָל זֶה וְאוּלַי...
וּרְאֵה עוֹד מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בָּזֶה בְּסִפְרֵנוּ "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" עמ' 138־136.