חלק - א · יט. צער גדול בנים
מִי לָנוּ גָּדוֹל כְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּצְטַעֵר עַל גִּדּוּל בָּנָיו; צַעַר שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, צַעַר יוֹסֵף, צַעַר דִּינָה, צַעַר בִּנְיָמִין.
אֵין שׁוּם עָמָל שֶׁהוֹלֵךְ לְאִבּוּד. עַל כָּל טֹרַח וְהִתְאַמְּצוּת מְקַבְּלִים תּוֹצָאוֹת. לָכֵן, כַּמָּה שֶׁתְּיַקֵּר אֶת עֲמָלְךָ וּתְצַפֶּה לְתוֹצָאוֹת - פָּחוֹת תְּקוֹנֵן בְּלִבְּךָ הַקִּנְאָה אֲשֶׁר אֵין מִמֶּנָּה שׁוּם תּוֹעֶלֶת, וְיוֹתֵר תִּזְכֶּה בִּזְכוּת "טוּבַת עַיִן" שֶׁיְּהֵא לְךָ בְּהַצְלָחַת זוּלָתְךָ לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכָה עַל בָּנֶיךָ וְעָלֶיךָ, וְכַנֶּאֱמַר: "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ".
וּלְכָךְ אֵין לְהַבִּיט עַל פְּלוֹנִי שֶׁגִּדּוּל יְלָדָיו עוֹלֶה לוֹ בְּנָקֵל - הֵן מִצַּד אִסּוּר הַקִּנְאָה, וְהֵן מִצַּד אִי יְדִיעַת תּוֹצְאוֹת הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה דַּוְקָא.