אור ברסלב
בר לבב - אהבת ישראל חלק - א › יב. דברי ריבות המצויים בין שכנים

בר לבב - אהבת ישראל

חלק - א · יב. דברי ריבות המצויים בין שכנים

יא. השכן בונה ומוסיף חדר - אוי! אסון!

עַד כְּדֵי כָּךְ סֹעֲפוּ וּפֻצְּלוּ עַנְפֵי הַשִּׂנְאָה, שֶׁמִּדְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ כְּבָר יֵשׁ בְּכֹחַ אוֹתָהּ מַחֲלָה מַמְאֶרֶת לְהִתְפַּשֵּׁט בְּכָל הַמֹּחַ וְהַלֵּב וְלַהֲבִיאוֹ לְשִׂנְאָה שֶׁל מַמָּשׁ. לְדוּגְמָה: דִּבְרֵי רִיבוֹת בְּתַשְׁלוּמֵי פְּרוּטוֹת עַל חַשְׁמַל בְּחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת; הַסָּקָה מֶרְכָּזִית; מַעֲלִית; "אֲנִי צְרִיכָה לְשַׁלֵּם פָּחוֹת," אוֹמֶרֶת אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת, "אֲנִי מִשְׁתַּמֶּשֶׁת פָּחוֹת מֵאֲחֵרִים." וְכָל הַוִּכּוּחַ עַל פְּרוּטוֹת.

אוֹ כְּשֶׁאֵרַע קִלְקוּל בַּמַּרְזֵב אוֹ בַּגַּג, מִתְגַּלֵּעַ רִיב וּמָדוֹן עַל סְכוּם הַתַּשְׁלוּם, וְכָל זֶה מֵאַהֲבַת הַנִּצָּחוֹן הַגּוֹרֵם שִׂנְאָה. כַּמָּה כֶּסֶף אָדָם מְבַזְבֵּז אוֹ מַפְסִיד סְתָם כָּכָה וּמַשְׁלִים עִם זֶה, בְּאָמְרוֹ: "כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת! הַכֹּל מִן הַשָּׁמַיִם! שֶׁיְּהֵא בְּכֶסֶף וְלֹא בַּבְּרִיאוּת!" וְאִלּוּ כְּשֶׁצָּרִיךְ לְהוֹצִיא כֶּסֶף כְּתוֹצָאָה מִוִּכּוּחַ עִם חֲבֵרוֹ, עוֹמֵד הוּא עַל פְּרוּטוֹת. 'לָמָּה שֶׁאֲנִי אֲוַתֵּר?!' 'לָמָּה שֶׁאֲנִי אֶחָשֵׁב כְּטִפֵּשׁ שֶׁמְּנַצְּלִים אוֹתִי?!' 'לָמָּה אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לִהְיוֹת צוֹדֵק?!'

וּכְמוֹ שֶׁמֵּבִיא הַגָּאוֹן "יַעֲרוֹת דְּבַשׁ" וְאוֹמֵר: פְּעָמִים בָּאִים אֵלַי אֲנָשִׁים בִּשְׁאֵלוֹת בַּהֲלָכָה הַנּוֹגְעִים לְהֶפְסֵד רַב, כְּקַצָּב שֶׁשָּׁחַט פָּרָה, וּשְׁאֵלָתוֹ אִם כְּשֵׁרָה אִם לָאו, וּפוֹסֵק אֲנִי לוֹ 'טְרֵפָה' - בְּרָצוֹן וּבְקַבָּלַת הַדִּין בְּאַהֲבָה מוֹכְרָהּ הַקַּצָּב לְגוֹי בְּזוֹל וּמַפְסִיד. וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְהַכְשִׁיל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּטְרֵפוֹת, חַס וְחָלִילָה?! וְלַמָּחֳרָת - אוֹתוֹ קַצָּב בָּא לְפָנַי לְדִין תּוֹרָה עִם חֲבֵרוֹ עַל סְכוּם הַרְבֵּה יוֹתֵר קָטָן מֵהֶפְסֵד פָּרָתוֹ שֶׁל אֶתְמוֹל, וְצוֹוֵחַ וּמְחָרֵף וּמְקַלֵּל אֶת בַּעַל דִּינוֹ, וּבְשׁוּם אֹפֶן אֵינוֹ מוּכָן לְוַתֵּר.

מַה קָּרָה כָּאן?

אֶמֶשׁ כְּשֶׁהוֹדַעְתִּיו עַל הֶפְסֵד פָּרָתוֹ - נָשַׁק אֶת יָדִי, קִבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין וְיָצָא, וְהַיּוֹם - עַל סְכוּם מוּעָט רָגַז וְרָטַן.

אֶלָּא - כְּשֶׁנִּטְרְפָה פָּרָתוֹ, אָמְנָם הִפְסִיד הוּא, יָצָא מְנֻצָּח בַּדִּין, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא יָצָא מְנַצֵּחַ, אוּלָם כָּאן יָצָא מְנֻצָּח לְעֻמַּת מְנַצֵּחַ, שֶׁהוּא חֲבֵרוֹ, וְאֶת זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל.

וּלְצֹרֶךְ הָעִנְיָן אָבִיא כָּאן קֶטַע מִסֵּפֶר "וְנִכְתַּב בַּסֵּפֶר", וּבְסוֹפוֹ סִפּוּר יָפֶה וּמוּסָרִי:

כִּי אִם יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם, יַגִּיעַ מִיָּד לַמַּסְקָנָא הַנְּכוֹנָה, שֶׁהַמָּקוֹר וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְהַכֹּל בָּא כְּתוֹצָאָה, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הַחוֹלֵף וְעוֹבֵר מוֹצֵא אֵצֶל הָאָדָם מָקוֹם נִכְבָּד וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ עֵסֶק חָשׁוּב הַמְכַלֶּה יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וְשָׂם אֶת כָּל מַעְיְנוֹ לְחַשֵּׁב אֶת חֶשְׁבּוֹן מָמוֹנוֹ, אִם שִׁלֵּם פָּחוֹת אוֹ שִׁלֵּם יוֹתֵר, וּמַשְׁקִיעַ בְּכָךְ אֶת מֵיטַב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ לְהוֹכִיחַ שֶׁהוּא צוֹדֵק וְשֶׁרַק זוּלָתוֹ הוּא הָאָשֵׁם בְּכָל דָּבָר.

אִם יֵדַע הָאָדָם אֶל נְכוֹנָה כִּי אֵין הוּא מְבַלֶּה כָּאן הַרְבֵּה וְשֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יָשׁוּב הַגּוּף אֶל הֶעָפָר וְכָל זֶה אֵינוֹ הָעִקָּר, וְכִי עִקַּר הָעֵסֶק צָרִיךְ לִהְיוֹת - לִרְכֹּשׁ כָּאן, בַּצֵּל הָעוֹבֵר, תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְלִרְכֹּשׁ נִצְחִיּוּת - כִּי אָז הָיָה מַבָּטוֹ עַל כָּל הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר לְגַמְרֵי. כָּל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הֵן אַךְ וְרַק מֵהָאֲחִיזָה שֶׁנֶּאֶחְזוּ בּוֹ מִדּוֹת רָעוֹת הַבָּאוֹת מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַהֶסְתֵּר וְהַהַעְלָמָה הַשּׁוֹרְרִים בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל הַזֶּה, וְהֵם מַחְדִּירִים בְּלֵב הָאָדָם כִּי הַגַּשְׁמִיּוּת הִיא הָעִקָּר, הַתַּאֲווֹת וּשְׁאִיפוֹת הַגּוּף הֵן הָעִקָּר, וְלָכֵן עוֹשִׂים רַעַשׁ וְעִנְיָן מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בְּעוֹד שֶׁכֹּחַ הַוִּתּוּר מְקוֹרוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהָעִקָּר הוּא עוֹלָם הַבָּא. וְאָז - אִם מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם הִיא כָּזֹאת, אֲזַי אֵין הָעִנְיָן נוֹרָא כָּל־כָּךְ אִם אֲנִי וִתַּרְתִּי, וְאַף אִם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר שִׁלַּמְתִּי יוֹתֵר מְעַט מִזּוּלָתִי, כִּי כָּל זֶה בָּא מִשֹּׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה, מֵהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁכָּאן הוּא עוֹלָם עֲרָאִי, וְאֵין כְּדַאי לַעֲשׂוֹת קֶבַע מֵעִנְיָנִים נֶאֱבָדִים וְחוֹלְפִים בִּמְהֵרָה...

וְעַיֵּן בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן (סי' עז): כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַחֲלֹקֶת וְכוּ' וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׂים עַל לִבּוֹ הַתַּכְלִית, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָאָדָם מֵת, כִּי הַיּוֹם שֶׁעָבַר לֹא יִהְיֶה עוֹד, וּבְכָל יוֹם מִתְקָרֵב לְתַכְלִיתוֹ וְכוּ', וּצְרִיכִים לְמַלֹּאתָם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְנִרְאֶה מִדְּבָרָיו, כִּי מַחֲלֹקֶת וְצָרוּת עַיִן מַגְבִּירִים מְאֹד אֶת הַשִּׁכְחָה עַל מַאי אָתֵינָן לְהַאי עָלְמָא שִׁפְלָא, וּמְסִירִים מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן בְּעָלְמָא דְאָתֵי, שֶׁעִקַּר תַּכְלִיתֵנוּ הוּא לְהִתְקָרֵב לְבוֹרְאֵנוּ וְלַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וְכוּ'. וּכְדֵי לִשְׁמֹר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת רַע עַיִן, לִבְחִינַת מִיתַת הַלֵּב, כִּי עִקַּר הַזִּכָּרוֹן תָּלוּי בָּעַיִן, בִּבְחִינַת (שמות יג, ט): "וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ", עַיֵּן שָׁם.

וְעֻבְדָּה יְדַעְנָא, אָבִי מוֹרִי ע"ה דָּר בְּחָצֵר עִם כַּמָּה שְׁכֵנִים, וּבְאַחַד הַיָּמִים פָּרְצָה מַחֲלֹקֶת בֵּין הַשְּׁכֵנִים בְּעֶטְיוֹ שֶׁל קִלְקוּל שֶׁנִּגְרַם בֶּחָצֵר, אֲבָל בְּסַךְ הַכֹּל לֹא הָיָה אֶלָּא סְתִימָה שֶׁל צִנּוֹרוֹת... וּתְקוּפַת זְמַן שֶׁל שָׁבוּעוֹת רַבּוֹת נִמְשְׁכָה הַמַּחֲלֹקֶת, וְכָל הֶחָצֵר הָיְתָה כְּמֶרְקָחָה, כְּשֶׁכָּל אֶחָד מֵטִיל אֶת הָאַשְׁמוֹת עַל חֲבֵרוֹ. כַּמָּה צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, רְכִילוּת, לָשׁוֹן הָרָע מִלְּאוּ אֶת אֲוִירָהּ שֶׁל אוֹתָהּ חָצֵר נוֹשֶׁנֶת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי אֵיזֶה הֶסְדֵּר וְהִזְמִינוּ לְבַעַל מְלָאכָה לְתַקֵּן אֶת הַנֵּזֶק. אוּלָם גַּם בְּבוֹאוֹ לֹא נִשְׁתַּוּוּ הַשְּׁכֵנִים בֵּינֵיהֶם, עֵקֶב הַמְּחִיר שֶׁדָּרַשׁ עֲבוּר הַמְּלָאכָה, שֶׁהָיָה נִרְאֶה מֻגְזָם בְּעֵינֵי דַּיָּרֵי הֶחָצֵר, וְשׁוּב הִתְחוֹלְלָה הַמְּהוּמָה. אָבִי ע"ה הִזְדָּרֵז [הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה שַׁיָּךְ לַשֶּׁטַח הַקָּשׁוּר לַצִּנּוֹר הַזֶּה]. הוּא יָדַע, כִּי עַתָּה שׁוּב יִתְגַּלַּע הָרִיב, וְעוֹד בְּיֶתֶר תֹּקֶף. הוּא בָּא בִּדְבָרִים עִם אוֹתוֹ בַּעַל מְלָאכָה וְאָמַר לוֹ: 'אַתָּה, טֹל אֶת הַכֶּסֶף מֵהַשְּׁכֵנִים - וַאֲנִי אוֹסִיף לְךָ מִכִּיסִי אֶת הָעֹדֶף, וְגַשׁ מִיָּד לַמְּלָאכָה...' וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ...

וְהָאֱמֶת הִיא, כִּי זֹאת הִיא צְדָקָה חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר. וְכִי צְדָקָה הִיא רַק לָתֵת לְעָנִי? וְכִי לְהַצִּיל חָצֵר שֶׁל כַּמָּה מִשְׁפָּחוֹת מִצַּעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ וַחֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, קִנְאָה, שִׂנְאָה, נְטִירַת אֵיבָה וְכוּ', אֵינָהּ בְּגֶדֶר צְדָקָה?! וְכִי זוֹ אֵינָהּ מִצְוָה חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר?!... הָאָדָם אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁבְּוִתּוּר בְּמַצָּבִים שֶׁכָּאֵלּוּ אֵין לְךָ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. (ע"כ מהספר "ונכתב בספר").

תוכן העניינים

בר לבב - אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה