חלק - א · י. שמחה לאיד
"עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא, יב). בָּאָדָם טְמוּנִים כֹּחוֹת נֶעְלָמִים וּטְמִירִים, הֵן לַעֲלוֹת מַעְלָה כְּמַלְאָךְ, וְהֵן לָרֶדֶת מַטָּה מַטָּה כְּחַיַּת טֶרֶף בְּאַכְזָרִיּוּת נוֹרָאָה.
הַקִּנְאָה וְצָרוּת הָעַיִן אוֹכֶלֶת בִּבְנֵי אָדָם בְּצוּרָה נוֹרָאָה, עַד כִּי יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת שִׁפְלוּת כָּזוֹ - לִהְיוֹת נוֹשְׁמִים לִרְוָחָה וּשְׂמֵחִים בְּמַפֶּלֶת חַבְרֵיהֶם.
הַפָּסוּק צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח" (משלי כד, יז). אֲפִלּוּ שֶׁהוּא אוֹיִבְךָ, וּמִדַּת הַקִּנְאָה מִשְׁתַּלֶּטֶת לִפְעָמִים עַל הָאָדָם, שֶׁשָּׂמֵחַ בִּנְפֹל יְדִידוֹ. פָּשׁוּט, כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אָסוֹן אוֹ הֶפְסֵד שֶׁאֵרַע לַחֲבֵרוֹ, אוֹ עַל שִׁדּוּךְ שֶׁהִתְבַּטֵּל - כְּאִלּוּ אֶבֶן נָגֹלָּה מֵעַל לִבּוֹ, וּנְשִׁימָתוֹ הָעֲצוּרָה נִתְרַחֲבָה מִסִּפּוּק שֶׁלּוֹ הוּא קִוָּה. וְזֶה תּוֹצְאוֹת הַקִּנְאָה וְהַחֶמְדָּה - לִהְיוֹת שָׂמֵחַ לְאֵיד, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (משלי יז, ה): "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה".
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָה אַתָּה נֶהֱנֶה שֶׁפְּלוֹנִי קָרָהוּ אָסוֹן, הִפְסִיד בַּעֲסָקָיו, אוֹ אָסוֹן אַחֵר?! מַה הִרְוַחְתָּ עַכְשָׁו? אוֹ - מַה הֶפְסֵד הָיָה לְךָ בְּטוֹבָתוֹ מִקֹּדֶם? לָמָּה נוֹחַ לְךָ וְעָרֵב לְךָ שֶׁחֲבֵרְךָ עַתָּה מִתְיַסֵּר וּמְקוֹנֵן עַל מַצָּבוֹ, הוּא בְּצַעַר, אִשְׁתּוֹ בְּצַעַר, בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּצַעַר, וְאַתָּה עַכְשָׁו אוֹכֵל פִּתְּךָ לְשָׂבְעָה?!
גַּם חֹסֶר אִכְפַּתִּיּוּת מִצָּרַת אוֹ מִטּוֹבַת הַשֵּׁנִי גְּרוּעָה הִיא מְאֹד, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַדָּבָר גָּרוּעַ כְּשֶׁלֹּא רַק חֹסֶר אִכְפַּתִּיּוּת שׁוֹלֵט עַל הָאָדָם - אֶלָּא גַּם שִׂמְחָה לְאֵיד, הֲלֹא זוֹ שִׁפְלוּת נֶפֶשׁ נוֹרָאָה!
בַּגְּמָרָא מְסֻפָּר, שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֹא בָא לְבַקֵּר חָכָם שֶׁהָיָה רָגִיל אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבָּא אַרְיֵה מֵהַיַּעַר לְעִירוֹ שֶׁל אוֹתוֹ חָכָם, וְהִקְפִּיד עָלָיו אֵלִיָּהוּ לָמָּה לֹא הֵגֵן בִּזְכוּתוֹ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דָּבָר זֶה. אִם כֵּן, אִם אָדָם נֶחֱשָׁב - וְלוּ בַּעֲקִיפִין - כְּאַחֲרָאִי עַל נֵזֶק חֲבֵרוֹ, כְּבָר הוּא מָאֳשָׁם, כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּמַפֶּלֶת הַשֵּׁנִי וְצַר עַיִן בְּטוֹבַת הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא יָרוּד מְאֹד, כִּי בָּזֶה הוּא מַזִּיק לִבְנֵי אָדָם בָּעַיִן רָעָה שֶׁלּוֹ.
וְשׁוּב כַּנַּ"ל - כָּל זֶה נוֹבֵעַ מֵהַעֲרָכַת עֶרְכֵי עוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָדִים. אָדָם חַיָּב לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמוֹ כִּי כָּל עֶרְכֵי עוֹלָם הַזֶּה אַפְסִיִּים הֵמָּה כַּאֲבָנִים וְעָפָר בְּעָלְמָא, חַסְרֵי עֵרֶךְ, וְאֵין לָאָדָם לְהַחֲשִׁיב - רַק עֲרָכִים רוּחָנִיִּים כְּתוֹרָה וּמִצְוֹת.
וְאָדָם שֶׁבְּכָל זֹאת נִשְׁתַּלְּטָה עָלָיו מִדָּה זוֹ, וּמְכַרְסֶמֶת בּוֹ עַד שֶׁבֶּאֱמֶת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים - עָלָיו לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹנְנוּת זוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ, וּלְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה לַה', שֶׁלֹּא תַעֲלֶה קִנְאָתוֹ עַל אֲחֵרִים וְלֹא קִנְאַת אֲחֵרִים עָלָיו.