חלק - א · ג. שנאה מקנאה
"שָׁלוֹם, אַהֲרֹן. מַה שְּׁלוֹמְךָ? מִזְּמַן לֹא הִתְרָאֵינוּ!" אוֹמֵר שִׁמְעוֹן, "מַה נִּשְׁמָע? מֶה חָדָשׁ?"
"בָּרוּךְ הַשֵּׁם," מֵשִׁיב אַהֲרֹן, "פָּתַחְתִּי חֲנוּת לְחָמְרֵי בִּנְיָן, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, הַהַצְלָחָה בִּלְתִּי מְשֹׁעֶרֶת."
אַהֲרֹן מְדַבֵּר בְּחִיּוּךְ וּבְאַהֲבָה, וְשָׂמֵחַ לְסַפֵּר לִידִידוֹ שִׁמְעוֹן עַל הַצְלָחָתוֹ. וְשִׁמְעוֹן - שֶׁפַּרְנָסָתוֹ לֹא מְאִירָה לוֹ פָּנִים, וּבִפְרָט שֶׁגַּם הוּא נִסָּה אֶת מַזָּלוֹ בִּפְתִיחַת עֵסֶק דּוֹמֶה אוֹ אַחֵר וּסְגָרוֹ לְאַחַר תְּקוּפָה קְצָרָה מֵחֹסֶר הַכְנָסוֹת - כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁשּׁוֹמֵעַ מֵאַהֲרֹן - הַמְדַבֵּר עִמּוֹ כְּיָדִיד - נִצְבָּט לִבּוֹ. וּמַמְשִׁיךְ אַהֲרֹן: "בָּרוּךְ הַשֵּׁם, כְּבָר עַל הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן נִכְנַס לִי פִּדְיוֹן בְּכָךְ וְכָךְ..." וְשִׁמְעוֹן מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ. עַל כָּל מִלָּה וְעַל כָּל מִשְׁפָּט שֶׁמּוֹסִיף אַהֲרֹן, רָעָה עֵינוֹ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁמַּמָּשׁ כְּבָר הוּא מִתְפּוֹצֵץ. מְקַצֵּר הוּא אֶת הַשִּׂיחָה - וּמְסַיְּמָהּ. פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר, וְהִרְהוּרֵי צָרוּת עַיִן מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבּוֹ עַד כִּי תִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו.
לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים שׁוּב פּוֹגֵשׁ שִׁמְעוֹן בְּאַהֲרֹן. "מַה נִּשְׁמָע, אַהֲרֹן?" שׁוֹאֵל שִׁמְעוֹן, "מֶה חָדָשׁ?" "אוֹי, אַל תִּשְׁאַל, שִׁמְעוֹן. בֶּחֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ לִי הֶפְסֵדִים, נִכְנַסְתִּי לְחוֹבוֹת וְאִבַּדְתִּי אֶת כָּל עֲמָלִי...". עַכְשָׁו נוֹשֵׁם שִׁמְעוֹן לִרְוָחָה, אֶלָּא שֶׁנִּזְהָר הוּא שֶׁנְּשִׁימָתוֹ תְּהֵא פְּנִימִית וּמְאֻפֶּקֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בָּהּ אַהֲרֹן. בְּתוֹכוֹ - שִׂמְחָה לְאֵיד לְאֵין קֵץ, וּבְפַרְצוּפוֹ מַבִּיעַ הוּא דְּאָגָה וְצַעַר מִפְּאַת הַ"דֶּרֶךְ אֶרֶץ" הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
הָבָה וְנִשְׁאַל אֶת שִׁמְעוֹן שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת:
א. מַה הִפְסַדְתָּ בָּזֶה שֶׁהָיוּ לַחֲבֵרְךָ אַהֲרֹן רְוָחִים יָפִים בִּתְחִלַּת עִסְקוֹ שֶׁכָּל־כָּךְ הִצְטַעַרְתָּ וְהִצְטַמַּקְתָּ?!
ב. מַה הִרְוַחְתָּ בָּזֶה שֶׁשָּׁמַעְתָּ שֶׁהָיוּ לַחֲבֵרְךָ אַהֲרֹן הֶפְסֵדִים בַּעֲסָקָיו שֶׁכָּל־כָּךְ שָׂמַחְתָּ וְרָחַב לִבְּךָ?!
הֲתוּכַל לִסְלֹחַ לְעַצְמְךָ עַל רֹעַ לְבָבְךָ? הֲתִשָּׂא פָנֶיךָ לְבוֹרַאֲךָ הַקּוֹרֵא וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ? הֲלֹא אֲפִלּוּ אִם אֵיזֶשֶׁהוּ אָדָם הָיָה יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, הָיִיתָ בּוֹשׁ וְנִכְלָם. הֵיאַךְ, אִם כֵּן, מַצְפּוּנְךָ לֹא יְיַסֶּרְךָ?
אֵיפֹה הָאֱמוּנָה שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָה? אֵיפֹה הָאֱמוּנָה שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם נִקְצָבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה?
וְכִי חֲבֵרְךָ הוּא זֶה שֶׁגָּרַם לְעַצְמוֹ לְהַצְלִיחַ שֶׁתַּעֲלֶה בְּדַעְתְּךָ לְהִתְחָרוֹת עִמּוֹ, הֲלֹא הַקָּבָּ"ה הִצְלִיחוֹ. וְאִם כֵּן, אַחַר שֶׁוַּדַּאי מַאֲמִין אַתָּה בִּיסוֹד זֶה, חֲשֹׁב:
נֶגֶד מִי אַתָּה יוֹצֵא?
פָּשׁוּט, נֶגֶד הַנְהָגָתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם הַמַּנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָתוֹ, וְאַתָּה מַשִּׂיג עַל הַנְהָגָתוֹ וְסוֹבֵר לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם אַחֶרֶת.
חֲדַל לְךָ מִדֶּרֶךְ זוֹ. שָׂא עֵינֶיךָ לַמָּרוֹם, לָאָב שֶׁל כֻּלָּנוּ, שֶׁכֻּלָּנוּ אֲהוּבִים וְשָׁוִים בְּעֵינָיו. וַחֲכַם הַחֲכָמִים - בּוֹרְאֵנוּ - הוּא יוֹדֵעַ הַסִּבּוֹת לְהַנְהָגָתוֹ, וּמִי אָנוּ שֶׁנְּהַרְהֵר אַחֲרָיו, וּבִפְרָט בָּעֲרָכִים הַנִּפְסָדִים שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה הָאַפְסִיִּים, שֶׁאֵין נוֹתְנִים לְבַעְלֵיהֶם שׁוּם מַעֲלָה וְעֵרֶךְ אֲמִתִּי, וְעוֹד שֶׁבַּעֲבוּרָם צָרִיךְ אַתָּה לְהַשְׁפִּיל אֶת קוֹמַת נַפְשְׁךָ וַאֲצִילוּתָהּ הַיְקָרָה וּלְהַשְׁחִיתָהּ בְּמִדּוֹת הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה.