בקע לגולגולת (שס)· רבי אליהו אלמאליח
מסכת מכות דף ז.
איתא בפ' הגולין ד' ז' ע"א. אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגלה וכו' היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו ה"ז אינו גולה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה ושלא בדרך ירידתו אינו גולה עכ"ל המשנה. ובגמ' שם ע"ב בעא מניה ר' אבהו מר"י היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחתיו ונפלה והרגה מהו כה"ג עליה היא או ירידה היא א"ל כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה. איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה שלא בדרך ירידתו לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג וליטעמיך כל שבדרך ירידתו לאתויי מאי אלא לאתויי קצב ה"נ לאתויי קצב דתניא קצב שהיה מקצב תני חדא לפניו חייב לאחריו פטור ותניא אידך לאחריו חייב לפניו פטור ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו חייב ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו פטור ול"ק כאן בירידה שלפניו ועליה שלאחריו וכו' לימא כתנאי היה עולה בסולם ונשמט שליבה מתחתיו תניא אידך חייב ותניא אידך פטור מאי לאו בהא קמפלגי דמ"ס ירידה היא ומ"ס עליה היא לא דכ"ע עליה היא ול"ק כאן לניזקין כאן לגלות אבע"א הא והא לגלות ול"ק הא דאתליע והא דלא אתליע ואבע"א הא והא דלא אתליע ול"ק הא דמהדק והא דלא מהדק עכ"ל הש"ס. ופירש"י עליה היא וכו' בתר דידיה אזלינן והיא היה עסוק בעליה או בתר שליבה אזלינן והעולה עליה היה דוחקה ומשפילה כלפי מטה. כבר נגעת וכו' הרי נגעת כאן בירידה שהיא צורך עליה והא רבינן לה לעיל לחיובא (פי' בברייתא שהביא. הש"ס לעיל מזה דקאמר או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה) לפניו חייב הרג לפניו חייב ה"ג כאן בירידה וכו' וכו'. הא דאתליע. שכל שליבה שהתליע כשדורסין עליה נכפפת היא למטה וירידה היא ואם לא התליעה אין כאן ירידה. הא דמהדק. אם היתה השליבה מלא הנקב שהוא תחובה בו ואחוזה בו יפה יפה אין כאן דרך ירידה ופטור לא מהדק ירידה יש כאן וחייב עכ"ל. והתוס' כתבו בד"ה אבע"א וז"ל ולפי האי אבע"א כ"ע סברי ירידה היא וקשה א"כ אמאי לא קאמר דכ"ע ירידה היא הא דאתלע וכו' ועוד קשה כי קאמר מעיקרא דכ"ע עליה היא קשה ברייתא זו לברייתא דלעיל או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ונראה לפרש דה"ק דכ"ע עליה הוי ומיירי במהדק ובדלא מתלע ולא מיירי בירידה שהיא צורך עליה דבהא לא פליגי ברייתות והכא הכי קאמר אבע"א הא והא לגלות ומיירי הברייתא שמחייבה בירידה שהיא צורך עליה עכ"ל התוס' ז"ל. הרי שרש"י והתוס' אזלי בחדא שטה שפירוש הברייתא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה פירושו הוא וחייב וכן מ"ש ר"י לר"א כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה פירושו שפשט לו לחיוב. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וז"ל ואמרו כל שדרך ירידתו ואפי' ירידה שהיא צורך עליה כמו שנאמר ויפל עליו וימת עכ"ל אלא שהרמב"ם בפ"ו מהלכות רוצח וש"ן ה' י"ג כתב וז"ל קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ לאחריו והחזירו לשבר העצם כדרך שעושים הקצבים כל שימות בהולכה שהיא ההגבהה מלפניו וירידה מאחריו אינו גולה עליו וכל שימות בחזרה שהיא עליה מאחריו וירידה מלפניו גולה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה ואפי' בירידה שהיא צורך עליה אינו גולה כיצד היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות עכ"ל. הרי שפסק שירידה שהיא צורך עליה פטור עליה. וכתב שם הרב כ"מ ז"ל וז"ל ואפי' בירידה וכו' שם בברייתא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ופרש"י דמרבה לה לחייב גלות עליה וכן משמע לישנא דברייתא דבהא קאמר להביא ובהנך דמתנייתא התם קאמר פרט לזה ומדברי רבינו ז"ל נראה שהוא מפרש דלפטורא מייתי לה ומ"מ צריך לישב לדעת רבינו הא דכתבתי בסמוך וכו' עכ"ל הרב כ"מ ז"ל. ומ"ש הרב כ"מ ז"ל לסייע לס' רש"י. דכן משמע לישנא דברייתא דבהא קאמר להביא וכו' אינו רחוק שהרמב"ם היה גורס גם בהך פרט לירידה שהיא צורך עליה כמו באידך דמתנייא ברבה שכמה חילופי גרסאות יש ומ"מ צריכים אנו לומר שהרמב"ם חזר בו בחיבורו ממה שפי' בפה"מ וכמה פעמים מצינו זה. גם קושיית ר' אבהו שהקשה לר"י מן המשנה שלא בדרך ירידתו אינו גולה לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג (ירידה שהיא צורך עליה) ולפי פירוש הרמב"ם דר"י פשיט ליה לר"א לפטורא ואמר ליה כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה דפטרה בה הברייתא לסברת הרמב"ם מהו זה שמקשה הא לר"י והרי ר"י ג"כ לפטורא פשיט ליה גם בזה יכולים אנו לומר דהרמב"ם הוה גריס בש"ס כך איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה כל שבדרך ירידתו גולה לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג (דחייב ואיך פשטת לי לפטור) וליטעמך שלא בדרך. ירידתו אינו גילה לאתויי מאי אלא לאתויי קצב וכו' ויבא הכל ע"ן. גם צריכים אנו לומר שאע"פ שהברייתא או השליך עליו וכו' מפורשת לחיוב לשטת רש"י והתוס' ולשיטת הרמב"ם מפורשת לפטור עכ"ז נסתפק ר"א בהיה עולה לסולם ונשמטה שליבה אם עליה היא או ירידה היא לפירוש רש"י שהברייתא לחיוב נסתפק ר"א אם זה שנשמטה שליבה נכלל בירידה שהיא צורך עליה וחייב או גרוע ממנו ופטור ופשיט ליה ר"י כבר נגעת וכו' כלומר דליכא ספקא שנכלל בירידה שהיא צורך עליה וחייב. ולשטת הרמב"ם אף שהברייתא מפורשת לפטורא בירידה שהיא צורך עליה נסתפק ר"א אי האי דנשמטה וכו' נכלל בירידה שהיא צורך עליה ופטור או יותר וחייב ופשיט ליה ר"י כבר נגעת וכו' כלומר היא היא ופטור. גם מ"ש הש"ס לימא בתנאי היה עולה בסולם ונשמטה וכו' תני חדא חייב וכו' מאי לאו בהא קמפליגי וכו' הוא כדרך הש"ס בכ"ע לראות אם מה שהוא פשיט לר"י הוא מוסכם או הוא פלוגתא דתנאי. ודחי ליה הש"ס דלאו פלוגתא דתנאי אלא דכ"ע עליה היה (ירידה שהיא צורך עליה) ול"ק כאן לניזקין וכאן לגלות ושני הברייתות ס"ל דלגלות פטור דירידה שהיא צורך עליה פטור עליה ולסברת הרמב"ם דר"י פשיט לפטור דחיה זאת אתייא כוותיה ולשטת רש"י והתוס' דחיה זאת היא הפך סברת ר"י דהוא פשט לחיוב והש"ס קאמר שנוכל לומר דשני הברייתות ס"ל דפטור ולא אכפת לן בזה אם הש"ס יאמר דחיה שסותרת דברי האמורא כי כן דרכי להיות שקיל וטרי וזיל הכא קצו מדחי ליה וכו' ואף שדבר זה הוא פשוט בכל הש"ס וא"ץ שום ראיה אביא ראיה מן התוס' שהעתקתי דחזינן דהתוס' לא נתקשו במאי דדחי תלמודא לא דכ"ע עליה היא ופטור אלא מכח הברייתא שהיא מפורשת לשטתם לחיובא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ואיך קאמר הש"ס לא דכ"ע עליה היא ופטור דא"כ יהיו הברייתות סתראי וישבו מה שישבו אבל מר"י לא אכפת להו אם הש"ס יאמר דחיה לסתור דבריו שזה הוא דבר פשוט בכל הש"ס. ולפי הוא בע"א הא והא לגלות והא דאתלע וכו' דכ"ע סברי דלגלות חייב בנשמטה שליבה הוא כסברת ר"י דאף ר"י לא אמרה למלתיה אלא באתלע או לא מהדק אבל בלא אתלע וגם מהדק לית מאן דסבר דחייב. ולשיטת הרמב"ם הוא בהפך שהדחייה הראשונה אתייא כס' ר"י והשניה לסתור ר"י ודו"ק. גם כל יודע דרך הש"ס יודע שכשאומר הש"ס מיתיבי סתם סתמא דתלמודא קאמר לה וכשאומר איתיביה האמורא מקשה לאמורא שכנגדו וכאן דקאמר איתיביה הוא בודאי שר"א מקשה לר"י מן המשנה שהיא הפך סברתו לכל מה כדאית ליה:
כל זה כתבתי כמערכה למה שראיתי להרב הגאון המפורסם הרב החבי"ב זלה"ה בספרו כנה"ג על אור"ח בלוקוטיו על הרמב"ם הכתובים בסוף הספר דף קל"ה ע"ב שהביא דברי הרמב"ם הללו שהבאתי למעלה ואחר שהקשה מה שהקשה הביא דברי הגמ' ודברי התוס' הנ"ל ובתוך דבריו כתב וז"ל ולענין פשיטות הבעיא רש"י ז"ל מפרש דפשיט לחיובא על דרך שפירש בבריתא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה שמרבה ירידה שהיא צורך עליה לגלות ועפ"ז פירש דמאי דמשנינן בגמ' כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה והא רבינן לה לעיל לחיובא ורבינו כסף משנה כתב שרבינו הרמב"ם ז"ל מפרש לה לפטורא אברא דהכי מוכח ממאי דמשנינן בגמ' לא דכ"ע עליה היא ול"ק כאן לניזקין כאן לגלות פירוש ברייתא דמחייבת מיירי בנזקין וברייתא דפוטרת מיירי לגלות ואי ר"י פשיט ליה לחיובא תקשי ליה ברייתא דפוטרת לגלות דליכא למימר דר' אבהו מיירי לנזקין דלא היה בעל הגמרא קובע בעיא זו כאן גבי גלות ועוד מאי קמבעיא ליה בגלות דמחלקינן בין דרך עליה לדרך עליה אבל לנזקין אין לחלק בכך אבל אי מפרשינן ליה לפטורא ניחא דלגלות פשיט ר"י דפטור וברייתא בפוטרת האמנם קשה לי אפי' אי מפרשי ליה לפטורא כדברי רבינו כ"מ לדעת רבינו הרמב"ם ז"ל מאי קבעי ר' אבהו ברייתא ערוכה הא דפטור וכן ברייתא דאו השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה דלפטורא מתנייא לפי דעת רבינו הרמב"ם ז"ל ויראה לפרש וכו' עכ"ל. עוד כתב שם וז"ל אבל איני יכול להלום איך אפשר לפרשה לפטור דאם כן מאי מקשינן איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה שלא בדרך ירידתו לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג ואי לפטורא קאמר לה קשייא ממתניתין דאי מתניתין פוטרת אפי' ר"י לפטורא קאמר (קושייא זו שהקשה הרב ז"ל אף שהלשון מגומגם כמו שיראה הרואה על קושיא זו כתבתי למעלה שהרמב"ם נוכל לומר דגריס בהפך והקושיא היא מן הרישא כל שבדרך ירידתו גולה לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג דחייב ואיך ר"י פשיט לפטורא ויבא ע"ן) וצ"ל דכוונת הקושייא היא ומאי קמבעיא ליה לר' אבהו הרי מתניתין בפירושא קתני דפטור. עכ"ל הרב כנה"ג ז"ל. והתפלאתי הפלא ופלא על הרב זלה"ה איך פלט קולמוסו דברים הללו. חדא מה שרצה הרב ז"ל להוכיח מהש"ס כשיטת הרמב"ם דר"י פשיט לר"א לפטורא ממאי דמשנינן בגמ' לא דכ"ע עליה היא וכו' ואי ר"י פשיט ליה לר"א לחיובא בשיטת רש"י תקשי ליה ברייתא דפוטרת לגלות הפך מאי דפשיט ר"י ומאי אכפת בזה שהש"ס יאמר דחיה לסתור דברי האמורא ואם לא יהיה דרך אחרת לפרש הברייתא אלא בדרך זה תהוי תיובתיה של האמורא שכך דרכו של הש"ס בכ"מ ואין אחריות האמורא על הש"ס לקיים דבריו אלא אם ימצא איזה דרך לקיים דבריו המ"ט ואם לאו ידחו דבריו וכמו שמצינו בכמה מקומות בש"ס תיובתא דר' פלוני תיובתא ולעיל הבאתי ראיה לדבר זה. אף שאין צריך ראיה מדברי התוס' שלא נתקשו באוקמתא זו אלא מפני שהיא סותרת לברייתא מפורשת לפי שטתם שירידה שהיא צורך עליה חייב עליה ויהיו הברייתות סתראי נינהו אבל מר"י לא אכפת להו אם הש"ס יבחה דבריו ואף לפי דבריו שחשב זאת לקושיא למה לא שלטו עיניו בדברי התוס' הנ"ל שהקשו על סתירת הברייתות ותירצו ובמה שתרצו קושייתם תתורץ גם קושייתו מסתירת דברי ר"י ועוד אף לפי דבריו שרצה להביא סייעתא לפירוש הרמב"ם מאוקמתא זו דר"י פשיט לפטורא דאי לחיובא נסתרו דברי ר"י לא הועיל בזה כלום דאם באוקמתא זו נשארו דברי ר"י חזקים וקימים באו ונלך לאוקמתא בתרייתא ונראה שדברי ר"י הן נסתרו מחמתה דאוקמתא בתרייתא היא ואבע"א הא והא לגלות והא דאתליע וכו' והא דמהדק וכו' וכל מעיין בדברי הש"ס בלבבו יבין דאף מאן דמחייב בירידה שהיא צורך עליה הוא דוקא במתלע או בלא מהדק אבל בלא מתלע וגם מהדק ליכא מאן דס"ל דחייב וא"כ ר"י דפשט לשטת הרמב"ם דפטר הוא אף במתלע ואף בדלא מהדק וא"כ אוקמתא בתרייתא הא במתלע פירוש הברייתא שחייבה הוא במתלע וכן מ"ש הא דמהדק וכו' פירוש הברייתא שחייבה הוא בדלא מהדק אוקמתא זו בלי ספק הפך דברי ר"י דהוא פטר לשטת הרמב"ם אף במתלע ואף בדלא מהדק וא"כ נצלנו מן הפח וכו' ועוד הדברים שכתב הרב ז"ל דליכא למימר דר"א מיירי לנזקין והאריך בלשונו להכריח דר"א לא מיירי לנזקין דלא היה לבעל הגמרא קובע בעיא זו כאן וכו' וכו' תמהה רבתי על רב שכמותו שיאמר כדברים הללו וכי ס"ד למימר שבנזקין יש חילוק בין דרך ירידה לדרך עליה עד שבא הרב ז"ל להוציא הטעות מלבנו והלא ידוע הוא שבנזקין לא יש חילוק כלל מהסילוקים הללו שנאמרו בגלות. ועוד מ"ש הרב ז"ל האמני קשה לי אפי' אי מפרשינן לה לפטורא כדברי רבינו כ"מ לדעת רבינו הרמב"ם זיל מאי קבעי ר"א ברייתא ערוכה היא דפטור עכ"ל מהי היא הברייתא הערוכה הזאת וכי בשביל שדחה הש"ס לא דכ"ע עליה היא ול"ק כאן לגלות כאן לנזקין בתורת דחיה בעלמא יקרא אותה הוא ברייתא ערוכה. ועוד במאי דהקשה הרב ז"ל וכתב וז"ל אבל איני יכול להלום איך אפשר לפרשה לפטור דא"כ מאי מקשינן איתיביה וכו'. וכתב לתרץ קושייא זו וכתב וצ"ל דכוונת הקושייא היא ומאי קמבעיא ליה לר"א וכו' תמהא לי טובא דבשלמא אם היה אומר הש"ס מיתיבי ניחא תירוצו דסתמא דש"ס מקשה לר"א מאי קמבעיא ליה אבל השתא דאמר הש"ס איתיביה הוא שר"א מקשה לר"י דפשיט ליה לפטורא מן הש"ס וא"כ תימא על עצמך שר"א יקשה על עצמו דמאי קמבעיא ליה וליכא למימר שהרב ז"ל היה גורם מיתיבי שבכל הספרים הוא כתוב איתיביה ואי כוונתו שהרמב"ם יגרוס מיתיבי כל כי הא הו"ל לפרש ובר מן דין לשון מיתיבי או איתיביה לא מצינו אותו על זה האופן שפירשו הוא בשום מקום בש"ס שיהיה פירושו ומאי קמבעיא ליה:
צעדתי עוד צעדים אחדים בדברי הרב ז"ל ופגעתי עוד בתוך דבריו דברים אחרים שנראים קשי ההבנה ביותר שכתב וז"ל. מעו"מ סוגיית הגמ' מתפרשת יפה לפי דעת רבינו ז"ל כבר כתבתי בשם רבינו כ"מ ז"ל שהוא מפרש ברייתא דאו השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה דלפטורא קאמר והגיעו לזה שלא יחלקו שתי הברייתות וכמו שכתבו התוס' וכמ"ש למעלה ואע"ג דלשוני האוקמתות האחרות מצינן למימר לכ"ע ירידה היא וכמו שכתבו התוס' ולפי הנך תרי אוקמתי צ"ל דכי קאמר בברייתא לעיל להביא ירידה שהיא צורך עליה לחיובא קאמר דאי לפטורא פליגא אהך ברייתות אי בעית אימא דאפילו לפי הנך אוקמתי לא פליגא אברייתא דלעיל דברייתא דלעיל מצינן לאוקומה בדלא אתלע ומהדק ואבע"א אפילו תימא דפליגי תפס רבינו ז"ל תירוץ ראשון עיקר משום דגלות דמי למיתה וכיון דלא אפסיקא הלכתא כמאן הולכין להקל ולפיכך פסק דירידה שהיא צורך עליה פטור מגלות וזהו שרבינו ז"ל לא חלק בין אתלע ולא אתלע ובין מהדק ולא מהדק מפני שסובר ז"ל דלאוקמתא שהיא עיקר אין לחלק בכך וכל שהיא ירידה שהיא צורך עליה פטור בכל גוונא. עכ"ל הרב ז"ל חכם מהו אומר ? חדא מ"ש אבע"א דאפילו לפי הנך אוקמתי לא פליגא אברייתא דלעיל דברייתא דלעיל מצינן למי' לאוקומה בדלא אתלע ומהדק. דברים אלו נראים משוללי הבנה דהברייתא דלעיל היא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ולא איירי כלל בנשמטה השליבה כשהיה עולה בסולם שהוא פטור עד שנאמר דמצינן לאוקומה בדלא אתלע ומהדק ולא איירי אלא בכללות הענין של עליה שהיא צורך ירידה אם חייב או פטור ולשטת רש"י והתוס' הברייתא הנז' חייבה ולשטת הרמב"ם פטרה אלא שלפי השני אוקמתות האחרונות דאוקי הש"ס אבע"א הא והא לגלות יל"ק הא דאתלע וכו' יוצא לנו שהשני הברייתות דאייתי הש"ס בעולה בסולם תני חדא וכו' תרווייהו ס"ל דעליה צורך ירידה חייב עליה וסתרי לברייתא דאו השליך דפטרה לשיטת הרמב"ם וא"כ מהו זה שכתב הרב ז"ל דברייתא דלעיל מצינן לאוקומה בדלא מתלע ומהדק במלתא דלא איירי בה כלל. ואף אם נעלים עיננו מן האמת ונאמר דהברייתא דאו השליך מיירי בדין זה דהיה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ובדין זה פטרה הברייתא מהו זה שכתב הרב ז"ל דמצינן לאוקומה בלא מתלע ומהדק דא"כ נידוק מנה הא אי מתלע או לא מהדק יהיה חייב א"כ ס"ל לברייתא זו דעליה שהיא צורך ירידה חייב עליה א"כ מה היא הברייתא שנשארה בידינו שפוטרת בעליה לנצורך ירידה דהרי הברייתא דאו השליך לפי דברי הרב לה פטרה אלא בלא מתלע ומהדק אבל במתלע או לא מהדק חייב א"כ ס"ל העליה שהוא צורך ירידה חייב עליה והשני ברייתות דהביא הש"ס תני חדא לפי האוקמתות האחרונות תרווייהו ס"ל דעליה לצורך ירידה חייב עליה ולא נשאר בידינו שום ברייתא שפוטרת בעליה לצורך ירידה וכמאן פסק הרמב"ם שפטר. ומהו זה שכתב הרב ז"ל דהרמב"ם לא חלק בין מתלע ובין לא מתלע ובין מהדק ולא מהדק ומה היה לו להרמב"ם לחלק מכיון דס"ל דעליה שהיא צורך ירידה פטור עליה לא נשאר לחלק שום חילוק דהחילוק בין מתלע וכו' הוא דוקא למאן דסבר דעליה לצורך ירידה חייב עליה דס"ל שאינו חייב אלא במתלע או בלא מהדק אבל בלא מתלע וגם מהדק פטור דזה לא מקרי כלל עליה לצורך ירידה אלא עליה פשטית שפטר בה הכתוב מדכתיב ויפל שהוא דרך ירידה ולא עליה וא"כ הרמב"ם דס"ל דעליה לצורך ירידה פטור עליה לא יש חילוקים אלו. סו"ד בהא סלקינן ובהא נחתינן שכל דברי הרב ז"ל אינם אלא מן המתמיהין וצ"ע:
סוף הספר