בקע לגולגולת (שס)· רבי אליהו אלמאליח
מסכת בבא בתרא דף קמד:
(דף קמ"ד ע"ב) חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו שלח רבין משמיה דרבי אלעאי לא שנו אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מן האמצע היכי דמי בפשיעה כדרב חנינה וכו':
תוספות. חלה ונתרפא וכו'. ותני בתוספתא בד"א ברפואה שיש לה קצבה אבל רפואה שאין לה קצבה הרי היא בכלל מזונות וירפא מן האמצע וכן בכתובות גבי אלמנה אומר רפואה שי"ל קצבה הרי היא בכלל כתובה ושאין לה קצבה הרי היא כמזונות ובאונס דהכא אין חילוק בין אין לה קצבה ליש לה קצבה כן תירץ הר"י עכ"ל התוס':
מהרש"א. בד"ה חלה ונתרפא וכו' ותני בתוס' וכו' עכ"ל. לכאורה דהאי בד"א דקתני בתוספתא אמתניתין קאי דאיירי דחלה בפשיעה כדמוקמינן לה הכא אבל באונס אין חילוק אבל הטור ח"מ סי' קע"ז לא הבין השמועה כך אלא דבאונס יש חילוק בין י"ל קצבה לאין לו קצבה אבל בפשיעה אין חילוק ובכל גוונא נתרפא משל עצמו והב"י תמה עליו דלא משמע כן מדברי התוס' דהכא גם מחידושי הרמב"ן ומדברי הרא"ש דמדבריהם משמע דאפשיעה קאי ושמיעתי ליישב דברי התוס' דהכא ע"פ דעת הטור ושיעור דבריהם כן הוא ובאונס יש לחלק כן דהכא ברישא ברישא דמוקי לה אין חילוק וכו' ובכל גוונא משל עצמו וצ"ל לפי זה דמתניתין בין בפשיעה בין באונס קתני נתרפא משל עצמו ומיהו אינן שוין דבפשיעה בכל גוונא משל עצמו ובאונס יש חילוק וכו' וה"ק בתוספתא בד"א דאפילו באונס משל עצמו ברפואה שי"ל קצבה ובשמעתין ה"ק הא דסתם תנא לומר משל עצמו אפי' באין לו קצבה ל"ש אלא בפשיעה אבל באונס יש חילוק דבאין לו קצבה נתרפא משל עצמו ותו לא מדי כן נראה ליישב דברי הטור ודו"ק. עכ"ל הרב מהרש"א ז"ל:
ואחר המחילה מכבוד תורתו הנפלאה קיוהא תא חזינא הכא שקשיא כוונת דברי התוס' לכוונה אחרת ופסקינהו בסכינא חריפא ועשה נקודה בין תיבת ובאונס לתיבת דהכא ופירש מ"ש התוס' ובאונס דרצונם לומר שהחילוק בין י"ל קצבה לאין לה הוא דוקא באונס ומ"ש אח"כ דהכא אין חילוק בין וכו' כאלו אמרו ובפשיעה אין חילוק כאלו התוספות קצרה לשונם ולא יכלו לדבר צחות ולפרש דבריהם היטב. ועוד דלא נוכל לבנות סברא זו להתוספות שהרי הרא"ש שפתיו ברור מללו הפך כוונה זו כאשר יראה המעיין ובכל הש"ס התוס' והרא"ש אזלי כחדא שטה כידוע. ועוד מה רפואה העלה לסברת הטור אף אי יריבנא ליה דיליה שכוונת התוס' כמו שפירש הוא עכ"פ דברי הטור הם הפך דברי הרא"ש ורבינו הטור לעולם הולך בשיטת אביו הרא"ש כידוע. אלא כוונת התוס' כפשוטם דבפשיעה יש חילוק ובאונס אין חילוק כסברת הרא"ש והרמב"ן וקושיית הרב"י על רבינו הטור לית נו"ן דיפריקינה ודו"ק. ופשוט דמ"ש התוס' ובאונס דהכא אין חילוק וכו' הוא לאפוקי ההיא דכתובות גבי אלמנה דהתם גם באונס יש חילוק ודו"ק:
מדי עוברי בספר כסא. דוד דרושים להרב הגדול מהר"ר חיד"א ז"ל ראיתי לו ז"ל בדרוש כ"א לשבת זכור דף צ"א ע"א שכתב וז"ל א"נ אפשר לרמוז, ונקדים מ"ש בסנהדרן דף ע' כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ואמרו שם דה"ד בצנעא אבל בפרהסייא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור ופריך והאי אסתר פרהסייא הואי אמר אביי אסתר ק"ע היתה רבא אמר הנאת עצמן שאני ופירש"י והא אסתר פרהסייא הואי ונבעלה לנכרי ולא מסרה נפשה לקטלא וכתב מר"ן בב"מ פ"ה דיסודי התורה דהרמב"ן סבר דגוי הבא על בת ישראל לאו בכלל ג"ע הוא דא"כ לרבא דאמר הנאת עצמן שאני כלומר אפי' עבדא מעשה הא אמרי' דבג"ע יהרג ואל יעבור אפי' מתכוון להנאת עצמו וכו' ולית ליה דרשא דאל תקרי לבת. ואפשר דלזה כוון רש"י שכתב והא אסתר פרהסייא ונבעלה לגוי ולא מסרה נפשה נשמר דלא יתימא דפריך דא"א הואי ולא מסרה נפשה דא"כ לא הוה מתרץ רבא מדי דכיון דג"ע היא אפי' מתכוון להג"ע יהרג עכ"ל מר"ן בב"מ. ולפי דברי מר"ן ז"ל רש"י סבר בשיטת הרמב"ן דהכא פליג על אביי וסבר. דלא מהני ק"ע בג"ע אלא טעמא דאסתר דלאו בכלל ג"ע גוי הבא עליה ואהני הנאת עצמן לשאר עבירות בפרהסייא ומאחר שכן ודאי דקי"ל כרבא. והרי רש"י כתב ביומא דף פ"ב ע"א במ"ש אף נערה מאורסה יהרג ואל יעבור אבל היא אינה מצווה למסור נפשה דהיא אינה עושה כלום דק"ע בעלמא היא וראיה לדבר אסתר עכ"ל ואי רש"י סבר כהרמב"ן גם היא מציוה למסור נפשה כדעת רבא ואין ראיה מאסתר דלא היתה א"א דאמאי רש"י פירש דלא כהלכתא דקי"ל כרבא אלא מוכח דרש"י סבר דגם רבא סבר כאביי דטעם ק"ע אהני דלא להוי ג"ע אפי' א"א ובפרהסייא אלא דרבא אשמועינן חידושא דהנאת עצמן שרי בשאר עבירות אף אם עושה מעשה והכי מוכח מדברי התוס' שם ביומא שכתבו פירש"י דל"ג תהרג דאיהי לא מחייבא וכו' וכו' עכ"ל בקיצור הרי שכתבו לפי דברי רש"י דק"ע מהני לרבא לג"ע וזה הפך דברי מר"ן בעד רש"י ותו דבמ"ש רש"י אין רמז מפי' מר"ן עכ"ל מהר"ר חיד"א זלה"ה בספרו הנז' ועוד האריך הרחיב:
וכשאני לעצמי דברי הרב שגבו ממני ולא יכולתי להולמם דמי זה אמר של שיטת הרמב"ן ז"ל רבא פליג על אביי וסבר דלא מהני ק"ע בג"ע ולא מצינו בדברי הרמב"ן ז"ל שהביא לנו הרב חיד"א ז"ל רמז מזה ומה שמצינו לו הוא דהרמב"ן ז"ל מכריח מן הש"ס דגוי הבא על בת ישראל לאו בכלל ג"ע הוא דאם הוא בכלל ג"ע מה תירץ רבא הנאת עצמן שאני כלומר אף אי עביד מעשה והרי קי"ל דבג' עבירות יהרג ואל יעבור אפי' מתכוון להנאת עצמו אלא ודאי דרבא ס"ל דגוי הבא עב"י לאו ג"ע הוא לכן אהני ליה מתכוון להג"ע אף אי אסתר הות עבדא מעשה ולאו ק"ע היא. ושמא תאמר אי אסתר הות א"א כמו הדרשא דאל תקרי לבת אלא לבית הא הויא ג"ע ואי הות עבדא מעשה לא מהני מתכוון להג"ע לזה תירץ הרמב"ן דרבא לא ס"ל ההיא דרשא ולא הות א"א ומהני לה מתכוון להג"ע אף אי הות עבדא מעשה (ונ"מ אם הנכרים אמרו לאיש שיבעול פנויה וכיוצא שלאו ג"ע הוא ומתכוון הגוי להג"ע שמותר אף שהאיש הוא עביד מעשה) אבל לעולם אימא לך דרבא ס"ל כאביי דק"ע מהני בג"ע אלא דבא להוסיף לנו היתר אחר בשאר עבירות דאינם ג"ע. אף אי עביד מעשה והוא אם הגוי מתכוון להג"ע ובכן דברי מר"ן ז"ל עלו כהוגן דלזה נתכוון רש"י ז"ל שכתב והא אסתר פרהסייא ונבעלה לגוי דנשמר דלא תימא דפריך דא"א הואי דא"כ לא הוה מתרץ רבא מדי דאם היתה א"א לא מהני מתכוון להג"ע אלא ודאי דקושיית הש"ס היא דוקא משום דנבעלה לגוי דלאו ג"ע הוא ולכן מהני מתכוון להג"ע אף אם עביד מעשה. אבל תירוצו דאביי דק"ע היתה אף אי אמרינן דאסתר היתה א"א דהוא ג"ע מהני לה ק"ע להתירה. ודו"ק. במ"ס וראיה לזה שהרמב"ן לא אמר סברא זו דגוי הבא על בת ישראל לאו בכלל ג"ע אלא לסברת רבא שכתב דא"כ לרבא דאמר הנאת עצמן שאני וכו' הא אמרינן דבג"ע יהרג וכו' אפילו מתכוין להניע וכו'. ואי איתא לדברי הרב חיד"א ז"ל היה לו להרמב"ן לומר מכח זה אף לאביי דאמר ק"ע היתה ולומר איך מתרץ ק"ע היתה והרי בג"ע ל"מ ק"ע אלא ודאי ס"ל להרמב"ן דק"ע אף בג"ע מהני וא"כ לאביי נוכל לומר דאסתר א"א היתה דהוי ג"ע ואפי"ה מהני לה ק"ע להתירה ורבא לא פליג עליה אלא שהוסיף לנו היתר אחר בשאר עבירות שאינן ג"ע אם הגוי מתכוון להג"ע וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל לס' רש"י לפי סברתו דפליגי הרמב"ן ורש"י: