בקע לגולגולת (שס)· רבי אליהו אלמאליח
מסכת בבא קמא דף טז:
(דף ט"ז ע"ב) אמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים וכו' ואי משום פרעון לא חיישינן לפרעון דאי איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה וכו' אמר רב עמרם אף אנן תנינא כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר אלמא לא חיישינן לפרעון א"ל ר"ז מתניתין בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו אמר רבא והא לאו בני פרעון נינהו והא אמרי נהרדעי שומא הדר עד תריסר ירחי שתא ואמר אמימר וכו' אלא אמר רבא התם היינו טעמא דאמרי איהו הוא דאפסיד אנפשיה דבעידנא דפרעיה איבעי ליה למקרעיה לשטריה א"נ למכתב שטרא אחרינא עלויה דמדינא ארעא לא בעיא למהדר וכו' גבי שט"ח מאי איכא למימר אם איתא דפרעיה אבעי ליה למקרעיה לשטריה אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה דא"ל למחר יהיבנא לך דהשתא ליתיה גבאי א"נ אפשיטי דספרא זייר ליה עכ"ל הש"ס. וז"ל רש"י ז"ל מרישא דקא זבין כלומר אין זה פדיון וכו' והיה לו לזה לתבוע שטר מכירה הואיל ודחהו מלהחזיר לו שטר של ב"ד עכ"ל. וכתב מהרש"ל ז"ל בספרו חכמת שלמה וז"ל. גמרא אימור אשתמוטי קא משתמיט וכו' וקשה לי א"כ לעיל נמי נימא אשתמוטי קא משתמיט ויש מפרשים משום דסמך אאי נמי דקאמר למכתב ליה שטרא אחרינא ואומרים. שכך פרש"י ואני אומר אי דייקת ברש"י לא משמע הכי שהרי כתב ואם דחהו לומר אבד הי"ל לכתוב שטרא אחרינא ולא כתב אשתמוטי והאמת באשתמוטי לא שייך לומר כתוב לי שטר אחרינא שהרי אומר לו היום אחזיר שטרך ונראה דלק"מ דלא שייך לומר אשתמוטי אלא בסתם לוה ומלוה שהאמינו זל"ז ושלם לו קדם שמחזיר לו השטר אבל היכא שהזקיק לדין ולא היה רוצה לשלם עד שכתבו שטר חלטאתא פשיטא שאינו משלם לו עד שיחזיר לו השטר ואם אבד יכתוב לו שטר אחר ודו"ק עכ"ל. ואחר המח"ר מכבוד הגאון מהרש"ל ז"ל נ"ל איש צעיר שדברי המפרשים צדקו ולזה נתכוון רש"י ז"ל וארחיב הדברים כדי שיובנו היטב והוא דבשלמא בשט"ח אמרינן דלא יחזיר לבעליו שמא פרעו מאי אמרת אם איתא דפרעיה אבע"ל למקרעיה לשטריה אמור שהמלוה רמהו וכשאמר לו הלוה החזיר לי שטרי שכבר פרעתיהו לך אשתמיט מניה המלוה בדברי שקר ואומר לו אמת שפרעתני ואחזיר לך השטר אבל עכשיו אין אני מוצא אותו ולמחר או ליומא אוחרא יהיבנא ליה לך כשאמצא אותו וא"כ הלוה אף שאינו מאמין אותו מה יש לו לעשות ומה תיקון יש בידו היחלוק אותו עד שיחזיר לו שטרו ? והלא הוא אומר לו שאינו בידו ואין לו לעשות אלא שיניחנו וילך לו בפחי נפש. אבל בההיא דשטרי חלטאתא הלוה איהו הוא דאפסיד אנפשיה דאבעי ליה למקרעיה כשפרעו ואם תאמר שהמלוה אמר לו דהשתא ליתיה גביה ולמחר יהיבנא לך הי"ל ללוה לחוש לעצמו ולא יאמין למלוה שאומר לו דליתיה גביה ואם תאמר מה יש לו לעשות כיון שאומר לו דליתיה גביה הרי כיון שאין מאמין אותו יש לו תיקון שיאמר למלוה אתה אומר דשטר ב"ד ליתיה גבך א"כ עשה לי שטר מכירה על הקרקע שהחליטו לך הב"ד בחובי כיון שכבר פרעתי לך החוב ושומא הדרא והיא כוונת הש"ס שאמר איבעי ליה למקרעיה לשטריה א"נ למכתב שטרא אחרינא עלויה כלומר אבעי ליה למקרעיה לשטריה ואם תאמר שאמר לו המלוה ליתיה גבי יאמר לו הלוה כתוב לי שטרא אחרינא והוא ממש מה שכתב רש"י "והיה לו לזה לתבוע שטר מכירה הואיל ודחהו מלהחזיר לו שטר של ב"ד" כלומר שדחהו ואמר לו דליתיה גביה ודו"ק בדברים שהם כנים ואמתיים. ומ"ש מהרש"ל "ואני אומר אי דייקת ברש"י לא משמע הכי שהרי כתב ואם דחהו לומר אבד הי"ל לכתוב שטרא אחרינא ולא כתב אשתמוטי תמהני אם הדברים הללו יצאו מפי קדוש דמהו ואם דחהו לומר אבד ומהו אשתמוטי שהכל דבר שוה שההשמטה היא שאומר לו שעכשיו אינו בידי שאבד ממני ומה שכתב עוד "והאמת באשתמוטי לא שייך לומר כתוב לי שטרא אחרינא שהרי אומר לו היום אחזיר שטרך" הם דברים תמוהים שהרי מה שאנו אומרים הוא שהלוה לא היה לו להאמין למלוה שאומר דלית גביה השטר והיה לו לחוש לעצמו שהמלוה משקר וכיון שיש בידו לתקן שיכתוב לו שטר מכירה על קרקע זה ולא תיקן איהו הוא דאפסיד אנפשיה ולכך יחזירו לבעליו ודו"ק. ושמא תאמר הלא גם בשט"ח יש תיקון בידו שיכריחנו לכתוב לו שובר. וי"ל דהש"ס הרגיש בקושיא זו ותירצה והוא בשנדקדק דלמה הוצרך הש"ס לומר אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה דא"ל למחר יהיבנא לך דהשתא ליתיה גבאי ? שהיה יכול לומר בקיצור אימור דא"ל נאבד לי השטר אלא דאם היה אומר כך לא היה מועיל כלום דסוף סוף נאמר איהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא בקש מהמלוה לכתוב לו שובר כיון שהחליט ואמר שנאבד ממנו השטר לפיכך הוצרך הש"ס לומר דהחששא היא שמא המלוה לא החליט שנאבד ממנו השטר אלא שהמלוה אומר עכשיו אינו בידי שהוא אבוד ממני בעת ובעונה הזאת ולמחר יהיבנא ליה לך ומפני זה הלוה לא ביקש שיכתוב לו שובר כיון שהמלוה נתן תקוה בלבו שיחזיר לו השטר אף שאינו מאמין אותו עכ"פ אומר אמתין זמן מועט אולי יאמנו דבריו ויחזיר לי שטרי ואקרענו והוא טוב לי מן השובר שצריך לשמרו כל ימי חיי מן העכברים שמא המלוה שקר בפיו ועדין השטר קיים בידו לפיכך טוב לי שיחזיר לי שטרי ואיני צריך לשמרו שמירה מעילה כמו השובר כיון שאני יודע שהשטר אין בידו עוד שכבר החזירו לי וקרעתי אותו והרי הוא בידי קרוע ואף אם יאכלוהו העכברים אין לי חששא ואף אם תהיה שום חששא היא רחוקה ולפיכך לא בקש שובר. אבל בשטרי חלטאתה אף שהמלוה אומר לו למחר יהיבנא ליה לך איהו דאפסיד אנפשיה שלא בקש ממנו לכתוב לו שטר מכר על הקרקע שהחליטו לו הב"ד בחובו כיון שאמר לו השתא ליתיה גבאי לא היה לו להאמין אותו במאי דאמר ליה דליתיה גביה ולא ירף ממנו עד שיכתוב לו שטר מכר והוא טוב לו משיחזיר לו שטר חלטאתה בעצמו לפי שהקול כבר נשמע שהב"ד החליטו קרקע זה למלוה זה בחובו ולא ימצא קונים לקרקע זה ואף שיראה להם שטר חלטאתה שהחזירו לו המלוה לא יאמינו שיאמרו שמא מן המלוה נפל ומצאו הוא וא"כ טוב לו שיבקש מן המלוה שיכתוב לו שטר מכר על קרקע זה ואף שגם שטר מכר צריך לשמרו לעולם עכ"פ הוא טוב משיחזיר לו שטר חלטאתה בעצמו שגם הוא צריך לשמרו לעולם ולפיכך הוא דאפסיד אנפשיה ויחזירנו המוצא אותו לבעליו:
שם בתוספות כתבו וז"ל בשטרי חלטאתא ואדרכתא. תימא שטרי אדרכתא אמאי לאו בני פרעון נינהו כיון דעדין לא זכה בקרקע עד שכתבו לו שטרי חלטאתה וכן בסמוך דקאמר איהו דאפסיד אנפשיה דבעי ליה למקרעיה או אבעי ליה למכתב שטר מכירה בשטרי אדרכתא שעדין הקרקע היא בידו במה אפסיד אנפשיה והלא יכול לטעון פרעתי וי"ל דשטרי אדרכתא נקט אלבא דרבה דאית ליה פרק המפקיד דאכיל פירי מכי מטא אדרכתא לידיה א"כ לא יוכל לומר עוד פרעתי כיון שכבר זכה בקרקע ורבא דאית ליה מכי שלמי יומי דאכרזתא לדבריו יעמיד מתניתין בחלטאתה גרידא ויש ספרים דל"ג אדרכתא עכ"ל. הנה כוונת התוספות היא פשוטה שהקשו שתי קושייות חדא במ"ש הש"ס דלאו בני פרעון נינהו דבשלמא בשטרי חלטאהא הוה ס"ד למימר דלאו בני פרעון נינהו אי לאו דקי"ל דשומא הדרא וכמ"ש הש"ס אלא בשטרי אדרכתא למה הוה ס"ד למימר דלאו בני פרעון נינהו כיון שעדיין לא זכה בקרקע הרי הוא כשאר שטרי חובות דעלמא ועוד במאי דקאמר הש"ס על שטרי חלטאתא ואדרכתא איהו דאפסיד אנפשיה דמלשון זה משמע שהלוה אינו יכול לטעון פרעתי והוא מפסיד שישלם בע"כ ובשלמא בחלטאתא ניחא שלא יוכל לטעון פרעתי ומפסיד אבל באדרכתא אינו מפסיד כלום שיוכל לטעון פרעתי כיון שעדין הקרקע בידו ולא הוחלטה למלוה ותירצו דאדרכתא נקט אליבא דרבה דאית ליה דאכיל פירי וכו' וא"כ הוה ס"ד למימר דלאו בני פרעון נינהו אי לאו משום דשומא הדרא וניחא נמי מ"ש הש"ס איהו דאפסיד אנפשיה שלא יוכל לטעון פרעתי ורבא דאית ליה מכי שלמי וכו' יעמיד מתניתין דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר בחלטאתא גרידא התם הוא דיחזיר משום דאף דחיישינן לפרעון איהו הוא דאפסיד אנפשיה דהיה לו לבקש שטר מכר מן המלוה וכמש"ל אבל בשטרי אדרכתא לא יחזיר משום דחיישינן לפרעון והתם לא שייך איהו דאפסיד אנפשיה דמה שטר מכר היה לו לבקש מן המלוה כיון שעדיין לא זכה בקרקע ואף שהלוה יכול לטעון פרעתי וא"כ אף אם יחזיר אינו מפסיד שיטעון פרעתי עכ"פ אנן לכתחלה נאמר לו שלא יחזיר שמא כבר פרע ולמה יכנס בדינא ודייני. ואלו הם דברים פשוטים ולא כתבתים אלא מפני שראיתי למהר"ם ז"ל דברים תמוהים שכתב וז"ל בתוס' ד"ה בשטרי וכו' כן צ"ל ומשמע דלרבא אם מצא שטר אדרכתא לא יחזיר וקשה אדרבה למה לא יחזיר מה יפסיד בזה מאחר דאית ליה לרבא דיכול לטעון פרעתי אשטרי אדרכתא ונראה דמשום הכי לא יעמיד מתני' באדרכתא דלית בהו שום רבותא דפשיטא דיחזיר כיון דיכול לטעון עליהם פרעתי וק"ל עכ"ל מהר"ם ז"ל. והם דברים תמוהים לגמרי ומעייל פילא וכו' ומי יאבה ומי ישמע לפרש פירוש זה בדברי התוס' שדברי התוס' הם פשוטים. מלפניהם ומלאחריהם וכמ"ש. ולפע"ד היא כשגגה היוצאת מלפני השליט ותל"מ.וא"ש את"ם: