אור ברסלב
בעיקבתא דמשיחא חלק ה - שאלות ותשובות בנושא "גלות וגאולה" › שאלה ט - האם כלם יזכו לגאלה, ואם לא מה התנאי לזכות לה?

בעיקבתא דמשיחא

חלק ה - שאלות ותשובות בנושא "גלות וגאולה" · שאלה ט - האם כלם יזכו לגאלה, ואם לא מה התנאי לזכות לה?

שאלה ו - מהו עקר השמחה שתהיה לעתיד?

אֵלּוּ שֶׁיִּרְצוּ בָּהּ וְיֶחְפְּצוּ בָּהּ, וְאֵלּוּ שֶׁיִּרְצוּ וְיֶחְפְּצוּ בָּהּ מִמֵילָא יָכִינוּ עַצְמָם לִקְרָאתָהּ בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

הִנֵּה תִּרְאֶה בְּמִצְרַיִם יָצְאוּ רַק עֶשְׂרִים אָחוּז, וְאִלּוּ שְׁמוֹנִים אָחוּז מֵתוּ בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ לְבִלְתִּי הֱיוֹתָם חֲפֵצִים לָצֵאת מֵהַגָּלוּת.

וְהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה דּוֹר יוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁהָיָה מָקוֹם לַחֲשָׁשָׁם, לְפִי שֶׁיָּרְאוּ לָצֵאת לְמִדְבָּר שָׁמֵם הֵם וְטַפָּם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, מִבְּלִי שֶׁיֵּדְעוּ אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָם שָׁם שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר לָהֶם כְּלוּם בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי זוֹ הַהַצָּעָה הַיְחִידָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם לָצֵאת לַמִּדְבָּר וְתוּ לֹא, וְאָכֵן עַל זֶה שִׁבַּח הַקָּבָּ"ה אֶת הַמַּאֲמִינִים לָצֵאת וּכְנֶאֱמַר (ירמיה ב, ב): "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ... לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". וְעִם כָּל זֶה כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִתְחַזְּקוּ בִּתְמִימוּת בַּה' מֵתוּ כֻּלָּם בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ.

הַיּוֹם כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהַהַצָּעוֹת לְהֶעָתִיד הַמֻּבְטָחוֹת לָנוּ הוּא לֹא לָלֶכֶת לְמִדְבָּר שָׁמֵם, אֶלָּא נְבוּאוֹת רַבּוֹת נִבְּאוּ לָנוּ נְבִיאֵינוּ עַל הַטּוֹב הַגָּדוֹל שֶׁיְּהֵא לָנוּ לֶעָתִיד, הָעֹשֶׁר וְהַשֶּׁפַע הַהַשְׁגָּחָה וְהַבְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּגְדַּל אַשְׁמַת זֶה הֶחָפֵץ אֶת הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם הוּא עַתָּה, וְחָפֵץ לָשֶׁבֶת בַּגָּלוּת מִבְּלִי רָצוֹן וְחֵפֶץ לַגְּאֻלָּה, דְּהַיְנוּ מִיָּד לָצֵאת מִתּוֹךְ אַרְמוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ וַעֲסָקָיו לַעֲזֹב הַכֹּל וְלִרְצוֹת בְּתִקּוּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, שֶׁבְּוַדַּאי סָפֵק גָּדוֹל אִם יִזְכֶּה לָזֶה.

תֹּכֶן דְּבָרִים אֵלּוּ מִדִּבְרֵי הגר"י לְוִינְשְׁטֵיְן זצוק"ל.

שאלה י - מהו מהותו של שער החמשים של הטמאה שנתכון לו אור החיים הק' שנצטרך להתנסות בו בסוף הימים?

הגה"ק מִקָּאמַרְנָא בְּסִפְרוֹ "עֲשִׂירִית הָאֵיפָה" מְבָאֵר שֶׁכַּוָּנַת הָאוֹר הַחַיִּים לְמִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁזֶּהוּ הַשַּׁעַר הַנּוּ"ן שֶׁל הַטֻּמְאָה.

וּבְשִׁיטָתוֹ הָלְכוּ רַבִּים, הגה"צ רַבִּי יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיְן כֵּן הָיָה אוֹמֵר בְּשֵׁם הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁעִקַּר הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר הִיא עַל הָאֱמוּנָה.

הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן קַצַנֶלְבּוֹיְגֶן זצ"ל אָמַר: הַחֲזוֹן אִישׁ אָמַר לִי: מַה שֶּׁכָּל כָּךְ קָשֶׁה עִנְיַן בִּלְבּוּל הַצִּיּוֹנוּת שֶׁנִּתְבַּלְבְּלוּ יְהוּדִים רַבִּים מֵהַמְּדִינָה הַצִּיּוֹנִית, הוּא מֵחֲמַת שֶׁהַמְּדִינָה הַצִּיּוֹנִית הִיא הַ"נ' שַׁעֲרֵי טֻמְאָה" וּכְנֶגֶד זֶה צְרִיכִים אֶת שַׁעַר הַנּוּ"ן שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא זָכִינוּ לְנ' שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְאִלּוּ הַנּוּ"ן שַׁעֲרֵי טֻמְאָה כְּבָר הוֹפִיעַ - לָכֵן הַבִּלְבּוּל כֹּה רַב אֵיךְ לַעֲמֹד נֶגֶד שַׁעַר הַנּוּ"ן שֶׁל הַטֻּמְאָה. ע"כ.

הַקֹּשִׁי שֶׁבָּאֱמוּנָה הַיּוֹם הוּא מִכַּמָּה סִבּוֹת.

א. הַמַּעֲבִירִים אוֹתָנוּ עַל דָּתֵנוּ וֶאֱמוּנָתֵנוּ הֵם יְהוּדִים וְלֹא כְּבֶעָבָר שֶׁהָיוּ גְּזֵרוֹת שְׁמָד מִגּוֹיִים שֶׁמִּיָּד הִכַּרְנוּ בָּהֶם וּבִמְזִמּוֹתֵיהֶם וְנָקֵל הָיָה לָנוּ יוֹתֵר לִמְסֹר נֶפֶשׁ לְהִלָּחֵם עַל דָּתֵנוּ.

ב. מַהוּת הַכְּפִירָה הַיּוֹם, הִיא לֹא לְהַאֲמִין בִּכְלוּם, לֹא לְהִשְׁתַּעְבֵּד לִכְלוּם לִחְיוֹת חַיֵּי הֶפְקֵר, לְהַשְׁקִיעַ אֶת הָרֹאשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתוּ לֹא, וְהוּא גָּוֶן כְּפִירָה קָשֶׁה מִכָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה אֵי פַּעַם שֶׁהִתְיַחֲסוּ לְפָחוֹת בֶּאֱמוּנָה לְכֹחַ מְסֻיָּם וְאַף שֶׁהָיָה כֹּחַ שֶׁל שֶׁקֶר, וְהוּא מִתּוֹךְ שֶׁלֹא הִתְכַּחֲשׁוּ לְמֻגְבָּלוּת הָאָדָם וְלִהְיוֹתוֹ נִצְרָךְ לְכֹחַ עֶלְיוֹן רוּחָנִי שֶׁיְסַיְּעֵהוּ, וְאָז בְּנָקֵל יוֹתֵר הָיָה לְהַטּוֹת אֶת הָאֱמוּנָה לַכִּוּוּן הַנָכוֹן אַחַר שֶׁהָיָה מוּבָן שֶׁנִצְרֶכֶת לָאָדָם אֱמוּנָה בַּמֶּה שֶׁמֵּעֵבֶר לְכֹחוֹתָיו.

ג. הַיִּסּוּרִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת קָשִׁים וּמְסֻבָּכִים, הַפִּתּוּיִים וְהַגֵּרוּיִים לָעֲבֵרָה מַה שֶּׁיֵּשׁ הַיּוֹם לֹא הָיָה מֵעוֹלָם.

ד. הַהֶסְתֵּר פָּנִים בּוֹ אָנוּ שְׁרוּיִים לֹא הָיָה כְּמוֹתוֹ, וְהִיא מִפְּנֵי יְרִידַת הַדּוֹרוֹת, אֵין רוֹעִים שֶׁיִּרְעוּ אֶת הַצֹּאן בְּגִלּוּי וְהוֹפָעַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַדּוֹר רָאוּי לְכָךְ אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, וְעוֹד כַּמּוּבָא בְּסוֹף סוֹטָה.

שאלה יא - לכאורה לעין נראה שעקר המלחמה היום היא על עניני הקדשה המחללים בראש כל קריה בגלוי ובחציפות נוראה, ומאידך ביחס לאמונה אין פגע ומלחמה, כל איש הישר בעיניו יעשה - ישיבות, בתי כנסיות, שמירת שבת ומצוות וכיוצא ללא מלחמה כלל?

דַּע, כִּי הָאֱמוּנָה בְּעֶצֶם הִיא פְּשׁוּטָה וּבְרוּרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הגר"א וַסֶּרְמַן זצוק"ל שֶׁכָּל מִי שֶׁרַק יָצָא מִגֶּדֶר שׁוֹטֶה, הָאֱמוּנָה צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא פְּשׁוּטָה אֶצְלוֹ, אוּלָם כָּל זֶה כְּשֶׁלֹּא נוֹטֵל הָאָדָם שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים, גָּדוֹל כֹּחַ הַשֹּׁחַד לְהַצְדִּיק אַף אֶת הָרָשָׁע הַגָּמוּר, וּלְהַרְשִׁיעַ אַף אֶת הַצַּדִּיק הַגָּמוּר.

וּבְכֵן אֵין לְךָ שֹׁחַד גָּדוֹל שֶׁחוֹמְדוֹ הָאָדָם כְּמוֹ הָעֲרָיוֹת, וּבִשְׁבִיל כָּךְ עָלוּל הוּא לְהַטּוֹת שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ מֵהָאֱמֶת שֶׁל הָאֱמוּנָה.

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חז"ל (סנהדרין סג) יוֹדְעִין יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְלֹא עָבְדוּ אֶלָּא כְּדֵי לְהַתִּיר לָהֶם עֲרָיוֹת בְּפַרְהֶסְיָא, הֲרֵי שֶׁבְּכֹחַ הָעֲרָיוֹת לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָאֱמוּנָה וּלְהַצְדִּיק אֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה וְאַף שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ.

וְהוּא אֲשֶׁר בְּיָמֵינוּ הַהַצְלָחָה שֶׁל הַיֵּצֶר לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָאֱמוּנָה הִיא מֻצְלַחַת מְאֹד, הָעוֹלָם מְחֻסְּרֵי הַכָּרָה לַחֲלוּטִין מֵאֱמוּנַת אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ, מְשֻׁעְבָּדִים לַסִּבּוֹת וְלַמִּקְרִים, מְכוּרִים לַטֶּבַע לָרוֹפְאִים וְלִמְנַהֲלֵי עֲבוֹדָתָם, וּמֵאַיִן הִשִּׂיג הַיֵּצֶר הַצְלָחָה זוֹ? הַתְּשׁוּבָה כנ"ל, לְפִי שֶׁבָּא הוּא בְּדֶרֶךְ שֹׁחַד הָעֲרָיוֹת, וְאַדְּרַבָּא אֵינוֹ בָּא בְּאֹפֶן יָשִׁיר לְהָסִיר אֶת הָאֱמוּנָה מִלִּבּוֹת בְּנֵי אָדָם, נוֹתֵן הוּא לָהֶם לַעֲשׂוֹת יְשִׁיבוֹת, בָּתֵּי כְּנֵסִיוֹת וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם בְּכָל כֹּחוֹ טוֹמֵן הוּא לָהֶם אֶת שֹׁחַד הָעֲרָיוֹת עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל מַמָּשׁ, בְּדַרְכָּם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, בְּדַרְכָּם לַיְשִׁיבָה, בְּדַרְכָּם לְתַלְמוּד תּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא, בְּשֹׁחַד זֶה מֵקֵל מֵעֲלֵיהֶם אֶת יְסוֹדֵי הָאֱמוּנָה בְּשָׂכָר וְעֹנֶשׁ וּמְלַמְּדָם לְהָקֵל בָּאִסּוּרִים הַחֲמוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וּבְכָךְ לְעַרְעֵר אֶת יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה בְּקִרְבָּם.

וְהִנֵּה מוֹצְאִים אָנוּ אֵצֶל לֹא מְעַט אֲנָשִׁים שֶׁבָּהֶם נִצְחוֹנוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר בָּאֹפֶן הַמֻּצְלָח בְּיוֹתֵר לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם אִסּוּרֵי עֲרָיוֹת דְּאוֹרַיְתָא לְטַיֵּל בָּנִים וּבָנוֹת יַחַד, וּלְפָחוֹת לְקַלְקֵל אֶת עֵינֵיהֶם בְּהִסְתַּכְּלֻיוֹת אֲסוּרוֹת וּבִלְבִישַׁת בִּגְדֵי נָשִׁים שֶׁאֵין כְּפִי דְּרִישַׁת הַהֲלָכָה, וּבְכָךְ לִפְרֹץ אֶצְלָם אֶת כָּל גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת, אֵין אֶצְלָם מֻשָּׂג שֶׁל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם, אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה - אֵינוֹ בַּנִּמְצָא כָּתוּב אֶצְלָם, וְהִדְבִּיקָם בְּמִצְוַת יִשּׁוּב הָאָרֶץ עַל מְנָת לִדְחוֹת אוֹתָם מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לְקַיְּמָהּ לְלֹא לֵב, ה' יַחְזִירֵם בִּתְשׁוּבָה, אָמֵן.

וְדָבָר זֶה רָאִינוּ בַּתּוֹרָה הק' בַּעֲצַת בִּלְעָם לְהַחְטִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲרָיוֹת, וּמֵהָעֲרָיוֹת בָּאוּ לְבַעַל פְּעוֹר, הָעֲבוֹדָה זָרָה הַטִּפְּשִׁית וְהַגָּעֳלִית בְּיוֹתֵר שֶׁתִּתָּכֵן, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, א) "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב... וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר", הֲרֵי שֶׁהַזִּמָּה מְבִיאָה לְטִמְטוּם הָאֱמוּנָה, וְהוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ לְעֵיל, בֶּאֱמֶת עִקַּר אֲשֶׁר מִתְנַסִּים אָנוּ הַיּוֹם הוּא בָּאֱמוּנָה כָּאָמוּר שֶׁהוּא נִסְיוֹן שַׁעַר הַנּוּ"ן, אֶלָא שֶׁהַדֶּרֶךְ בָּה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת הַסִּטְרָא אַחְרָא בְּמַטְרָתָהּ לְקַלְקֵל לָנוּ אֶת הָאֱמוּנָה הוּא בְּאֶמְצָעוּת חִלּוּל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַשֹּׁחַד הַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר לְקַלְקֵל לָאָדָם אֶת הַדַּעַת מִטֹּהַר הָאֱמוּנָה.

שאלה יב - מדוע שלא ימנע האדם מלצפות לגאלה להיות שטרם השלים את עצמו בתורה ומצוות כראוי, וכמו שמסבה זו בצדק לא יחפץ האדם למות מאחר שאין לאחר המות אפשרות לתקון, והלא כן הוא לימות המשיח, כמובא בגמ' שבת "ימים שאין בהם חפץ" אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה?

שְׁאֵלָה זוֹ נִשְׁאֲלָה לְהֶחָפֵץ חַיִּים זצוק"ל, וְהֵשִׁיב:

אֱמֶת הוּא הַדָּבָר שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת תִּקּוּן לְאַחַר יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּכְמוֹ כֵן אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַשְׁלִים עַצְמוֹ בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְאַחַר הַגְּאֻלָּה, עִם כָּל זֶה יֵשׁ לָאָדָם לְצַפּוֹת לַגְּאֻלָּה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד שָׁמַיִם שֶׁיִּתְעַלֶּה וְיִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, וּבִשְׁבִיל כָּךְ יֵשׁ לָאָדָם לְסַלֵּק כָּל חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו הָאִישִׁיִּים.

וְאַף שֶׁתּוֹרָה וּמִצְווֹת עַצְמָן הֵם כְּבוֹד שָׁמַיִם, וּזְמַנָּם הוּא דַּוְקָא קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ שֶׁאָז יֶשְׁנָהּ מַשְׁמָעוּת לְהִתְגַּבְּרוּת עַל הַיֵּצֶר מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְאַחַר בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, עִם כָּל זֶה הֵיאַךְ יִתְיַחֵס הָאָדָם לִכְבוֹד שָׁמַיִם הַנַּעֲשֶׂה מִתּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו שֶׁלּוֹ בְּיַחַס לִכְבוֹד שָׁמַיִם שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד, הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם עַתָּה בַּגָּלוּת עֲדַיִן כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מְחֻלָּל בֵּין עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ וְכַיּוֹצֵא, וּלְכָךְ יֵשׁ לָנוּ לְהִתְעַלֵּם מִכָּל חֶשְׁבּוֹן אִישִׁי, וַאֲפִלּוּ חֶשְׁבּוֹן חִיּוּבִי כִּשְׁמִירַת הַמִּצְווֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַשְׁמָעוּת אַךְ וְרַק עַתָּה, לְעֻמַּת שֶׁיִּתְגַּלֶּה מִיָּד כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וְעַל כָּךְ נִדְרָשׁ שֶׁתְּהֵא צִפִּיָּתֵנוּ יוֹם יוֹם. (וראה עוד להלן בזה שאלה כג).

שאלה יג - "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו"(ישעיה ד, ג), מה נצרך כהיום כדי לזכות לגדר קדוש על מנת להשרד לעתיד?

לְלֹא סָפֵק שֶׁהַתֹּאַר שֶׁל פַּעַם נִשְׁאַר תֹּאַר גַּם לְהַיּוֹם, וְאַף שֶׁהַדּוֹרוֹת יָרְדוּ אַלְפֵי אֲלָפִים שֶׁל מַדְרֵגוֹת מֵאָז לְהַיּוֹם - פַּעַם בִּזְמַן הַתַּלְמוּד קָרְאוּ לְחַכְמֵי הַתַּלְמוּד "רַבִּי", וְגַם הַיּוֹם לְחַכְמֵי הַדּוֹר קוֹרְאִים "רַבִּי", אֵין טָעוּת בַּדָּבָר, שֶׁהֲרֵי יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, וּמִי לֹא מֵבִין שֶׁמַּשְׁמָעוּת שֶׁל "רַבִּי" שֶׁל חָכָם מֵהַתַּלְמוּד הִיא אֵינָהּ מַשְׁמָעוּת שֶׁל "רַבִּי" שֶׁקּוֹרְאִים הַיּוֹם לְכָל תַּלְמִיד חָכָם בְּדוֹרֵנוּ.

כֵּן הוּא לְגַבֵּי תֹּאַר "קָדוֹשׁ", גַּם הַיּוֹם לֹא מְעַטִּים מַגִּיעַ לָהֶם תֹּאַר זֶה, וְאַף שֶׁהַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַיּוֹם הוּא אֵינוֹ מַגִּיעַ לְאוֹתוֹ קָדוֹשׁ שֶׁל זְמַן הַתַּלְמוּד כְּרַבֵּנוּ "הַקָּדוֹשׁ" וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם לְפִי מַהוּת הַדּוֹר בְּשִׁפְלוּתוֹ לָרַבִּים יֻצְדַּק תֹּאַר זֶה בְּהֶתְאֵם לַעֲמִידָתָם בַּנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים וְהַמְפַתִּים שֶׁל דּוֹרֵנוּ, כְּלֵי הַמַּשְׁחִית הַמַּשְׁחִיתִים אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם הַמְּצוּיִים בְּדוֹרֵנוּ לֹא הָיוּ בְּשׁוּם דּוֹר מֵעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל לֹא הָיְתָה כָּזֹאת זִמָּה כְּהַיּוֹם, וְכֵן כָּתַב רַבֵּנוּ יְרוּחָם מִמִּיר שֶׁדּוֹרֵנוּ קָשֶׁה בְּנִסְיוֹנוֹתָיו מִדּוֹר הַמַּבּוּל.

וּלְכָךְ כְּהַיּוֹם, זֶה הַשּׁוֹמֵר עַצְמוֹ מֵעֲבֵרָה וּמִמִּכְשׁוֹל הֵן בְּמַחְשָׁבָה הֵן בְּדִבּוּר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמַעֲשֶׂה - "קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ". וְכַמּוּבָן שֶׁלֹּא יִתָּכֵן דָּבָר זֶה מִבְּלִי עֲמַל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהַרְחָקָה מֵחֲבֵרִים רָעִים וּבְרִיחָה גְּמוּרָה מִכָּל אָפְנֵי הַנִּסָּיוֹן שֶׁיֶּשְׁנָם בְּיָמֵינוּ - לְתוֹךְ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

כִּי הַיּוֹם אָסוּר לָנוּ לְהִתְגָּרוֹת בַּנִּסְיוֹנוֹת, כָּל תַּפְקִידֵנוּ הוּא רַק לִבְרֹחַ מֵהֶם, וְהַבּוֹרֵחַ מֵהֶם יֵדַע שֶׁבְּכָךְ אֵינוֹ עוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן 80% אוֹ 90% אֶלָּא 100%, וְאַף שֶׁבַּבְּרִיחָה אֵינוֹ מִתְמוֹדֵד אֶלָּא בּוֹרֵחַ, הִיא גּוּפָא שִׂיא הַנִּצָּחוֹן כִּי זֶה הַנִּדְרָשׁ, וְאִלּוּ זֶה הַגִּבּוֹר שֶׁחוֹשֵׁב לְהִכָּנֵס בַּנִּסְיוֹנוֹת וְלָצֵאת מֵהֶם בְּוַדַּאי יִכָּשֵׁל וְיִפֹּל, כָּךְ שֶׁבְּוַדַּאי אֵין זֶה הַמְבֻקָּשׁ אֶלָּא לִבְרֹחַ, וְכָל הַבּוֹרֵחַ בְּיוֹתֵר הוּא הַמְנַצֵּחַ בְּיוֹתֵר.

שאלה יד - היכן מאזן הבחירה היום בימינו כשהרע כל כך גובר בעולם, והטמאה מצידת במיטב נשקיה להרס ולהחטיא על כל צעד ושעל?

יֵשׁ לָדַעַת שֶׁכְּכָל שֶׁהָרַע גּוֹבֵר בָּעוֹלָם כֵּן הַיִּסּוּרִים וְהַמַּכּוֹת הַבָּאִים בְּעִקְּבוֹתָיו הִנָּם בְּתֹקֶף וּבַחֲרוֹן אַף גָּדוֹל.

וְהוּא הַנֶּאֱמָר בַּנָּבִיא: "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ", הָרָעָה וְהַטֻּמְאָה לֹא רַק מְהַנָּה אֶת הָאָדָם, אֶלָּא כְּמוֹ כֵן מְיַסֶּרֶת אוֹתוֹ וּמַכָּה בּוֹ, וְהוֹדֶפֶת בּוֹ הֶדֶף חָזָק וְקָשֶׁה בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁדָּבֵק הוּא בָּרַע, וּכְכָל שֶׁיִּדְבֹּק הָאָדָם בָּרַע יוֹתֵר - כֵּן מַכּוֹת הַהֶדֶף שֶׁיְּקַבֵּל מֵהָרַע יִהְיוּ קָשׁוֹת בְּיוֹתֵר.

וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי פַּעַם מֵהַצַּדִּיק רַבִּי שָׁלוֹם רַחֲמִים זצוק"ל, שֶׁאָמַר לִי: יוֹדֵעַ אַתָּה מַדּוּעַ יֵשׁ הַיּוֹם מַחֲלוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם, הוּא לְפִי שֶׁיֵּשׁ כְּמוֹ כֵן הַיּוֹם עֲווֹנוֹת חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם.

תַּפְקִיד הַיֵּצֶר הוּא לֹא רַק לְהַחְטִיא וּלְהַנּוֹת אֶת הַחוֹטְאִים כְּמוֹ שֶׁסְּבוּרִים רֹב הָעוֹלָם, אֶלָּא תַּפְקִיד נוֹסָף נִתַּן לוֹ, וְהוּא לְהַעֲנִישׁ אֶת הַחוֹטְאִים, וּכְמַאֲמַר הַגְּמָרָא (בבא בתרא טז, ע"א) שֶׁתַּפְקִידוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן לֵירֵד וּלְפַתּוֹת לַעֲלוֹת וּלְהַשְׂטִין וְלֵירֵד וּלְהַעֲנִישׁ, א"כ תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן אֵינוֹ בְּכָךְ שֶׁהוּא מַחְטִיא, עֲדַיִן בָּהּ לֹא בָּא הוּא עַל סִפּוּקוֹ, אֶלָּא בְּכָךְ שֶׁיִּרְקֹד עַל דָּמוֹ שֶׁל הַחוֹטֵא, וְיִרְאֶה אוֹתוֹ בְּעָנְשׁוֹ וּבְרָעָתוֹ, וְזֶהוּ סִיּוּם סִפּוּקוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן.

וְאִם כֵּן מַאֲזַן הַבְּחִירָה הַיּוֹם הוּא בְּיֹשֶׁר, כִּי לְעֻמַּת שֶׁהָרַע הוּא בְּכַמּוּת וְאֵיכוּת גְּדוֹלָה כְּמוֹ כֵן רוֹאִים אָנוּ שֶׁהַמַּכּוֹת שֶׁמְּקַבְּלִים הַחוֹטְאִים הֵם לְלֹא הֶרֶף, מַחֲלוֹת, קִנְאָה שִׂנְאָה תַּחֲרוּת, אִי אֵמוּן בְּחַיֵּי הַחֶבְרָה וְהַזּוּגִיּוּת, גֵּרוּשִׁין, סַמִּים, הִתְאַבְּדֻיּוֹת.

לְכָךְ הֶחָכָם הַמִּתְבּוֹנֵן רוֹאֶה הוּא מָקוֹם לַבְּחִירָה גַּם בְּעֹמֶק הַסִּטְרָא אַחְרָא הַמַּטְבִּיעָה בְּיָמֵינוּ אֶת כָּל הַקָּרֵב אֵלֶיהָ, בִּהְיוֹתוֹ מִתְבּוֹנֵן כַּמָּה מְסֻכָּן וּמַר לַמִּתְקָרֵב לָרַע.

הַיּוֹם בְּיָמֵינוּ רוֹאִים אָנוּ שֶׁהָאָדָם מַשְׁקִיעַ וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ וּמָמוֹנוֹ בִּשְׁבִיל לְהַשִּׂיג אֶת הָרַע, מַחְנִיף לוֹ, מִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ, וְהָרַע לְבַסּוֹף סוֹטֵר לוֹ עַל פָּנָיו וּבוֹגֵד בּוֹ, וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים.

כָּךְ שֶׁלְּעוֹלָם הִשְׁאִיר הַבּוֹרֵא מָקוֹם לַבְּחִירָה וְהַמַּצָּב הוּא מְאֻזָּן בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר וְרַק שֶׁלֹּא יְהֵא הָאָדָם שׁוֹטֶה.

שאלה טו - היאך יובנו דברי הגמרא ביומא (נד ע"ב) כשנכנסו האויבים להיכל מצאו הכרובים מערין אלו באלו, סימן המסמן "עת רצון" שרצויים ישראל לפני אביהם שבשמים, בו בזמן שבאותה שעה שלט החרון אף הגדול ביותר חרבן הבית וגלות עם הקדש מעיר הקדש?

יֵשׁ לָדַעַת, הַבּוֹרֵא הוּא טוֹב, וְכָל דְּרָכָיו מוֹבִילִים לְטוֹב, לֹא מִבַּעְיָא הַטּוֹב הַגָּלוּי שֶׁהוּא הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ שֶׁבְּוַדַּאי מוֹבִילִים לְטוֹב, אֶלָּא גַּם הָרַע שֶׁנִּרְאֶה רַע גָּמוּר וְהֵם הַטֻּמְאָה וְהַסִּטְרָא אַחְרָא, גַּם הֵם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מוֹבִילִים לְטוֹב, וְכַנֶּאֱמָר "טוֹב מְאֹד" - זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת.

ב' דְּרָכִים נָתַן הַבּוֹרֵא לָאָדָם כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַטּוֹב, אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בַּטּוֹב עַצְמוֹ, כְּתוֹרָה, תְּפִלָּה, שַׁבָּת אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וְכַיּוֹצֵא, וְאָז יַכִּיר אֶת הַטּוֹב מִתּוֹךְ הַטּוֹב, וּבְאִם לֹא הִשְׂכִּיל עֲשׂוֹת זֹאת, לֹא בִּשְׁבִיל כָּךְ יִזְנְחֶנּוּ ה' וְיַעַזְבֶנּוּ לַאֲבַדּוֹן. אֶלָּא יוֹלִיכוֹ הַקָּבָּ"ה בַּדֶּרֶךְ שֶׁרָצָה בָּהּ וְהוּא דֶּרֶךְ הָרַע, אוּלָם בְּמַטָּרָה שֶׁיַּכִּיר אֶת הַטּוֹב מִדֶּרֶךְ הָרַע, כִּי בְּכָךְ בָּחַר לוֹ זֶה הָאִישׁ.

הִנֵּה צְעִירִים רַבִּים מְחַפְּשִׂים רוּחָנִיּוּת... נוֹטְלִים תַּרְמִילִים עַל גַּבָּם, וְהוֹלְכִים לִקְצֵה הָעוֹלָם - לְהוֹדוּ וּלְסִין לְחַפֵּשׂ רוּחָנִיּוּת... וּלְבַסּוֹף מִשָּׁם - מֵהַחֹשֶׁךְ הַגָּמוּר חוֹזְרִים עִם מַסְקָנָה שֶׁהָאוֹר הָיָה אֶצְלָם מֵאָז וּמִתָּמִיד, וְחוֹזְרִים לִמְקוֹמָם, נִכְנָסִים לְבֵית כְּנֶסֶת וּבֵית מִדְרָשׁ הַנִּמְצָא עֲשָׂרָה מֶטְרִים מִבֵּיתָם, אֶלָּא אַחַר שֶׁלֹּא הִשְׂכִּילוּ לְהַכִּיר אֶת הַטּוֹב מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב, הֻצְרְכוּ לְהִטַּלְטֵל לַמֶּרְחַקִּים, וְלַעֲבֹר יַמִּים וּנְהָרוֹת וְלַעֲבֹר אֶת כָּל הָרֵי הַחֹשֶׁךְ וְהַגֵּיהִנּוֹם וּמִשָּׁם לְהַגִּיעַ לָאוֹר שֶׁהָיָה בְּסָמוּךְ לָהֶם.

הָרַע גַּם מוֹבִיל לַטּוֹב, וְכִמְבֹאָר בַּתְּשׁוּבָה הַקּוֹדֶמֶת לֶהֱיוֹת שֶׁהָרַע הוּא גַּם מַכֶּה וּמְיַסֵּר, וְאִם כֵּן הִנּוֹ מְחַנֵּךְ גָּדוֹל וְדָגוּל.

עַם יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַחֻרְבָּן הִשְׂכִּילוּ לְהַכִּיר אֶת הַטּוֹב הֵיטֵב, וּמַה שֶּׁלֹּא הִשְׂכִּילוּ לָדַעַת בְּעִדַּן שַׁלְוָתָם בָּאוּ לְהַכָּרָה בְּעִדַּן שְׂרֵפַת הַמִּקְדָשׁ כִּי אָז בָּאוּ לְהַכָּרָה כִּי רַע וָמַר עוֹזְבָם אֶת ה', אָמְנָם לֹא הִשְׂכִּילוּ לְהַגִּיעַ לָזֶה בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב כְּשֶׁהָיָה לָהֶם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי עַל חֵילוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, אוּלָם זָכוּ לָזֶה בִּשְׁעַת חֻרְבָּנוֹ כְּשֶׁהַמַּכָּה נָחֲתָה עֲלֵיהֶם, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִשְׂרָף לְעֵינֵיהֶם, וְהֵמָּה מוּבָלִים בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל לַגּוֹלָה בָּבֶלָה. וְאָז בָּכוּ וְהִתְחָרְטוּ, וְהִגִּיעוּ לְהַכָּרָה מְלֵאָה בַּטּוֹב הָאֲמִתִּי לְעֻמַּת הָרַע הַנִּפְסָד.

וּלְכָךְ אָז הָיוּ הַכְּרוּבִים מְעֹרִים אֵלּוּ בָּאֵלּוּ לִהְיוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אָז לְטוֹב, וּלְהַכִּיר בְּטוּב ה', וְכִי רַע וָמַר עוֹזְבָם אֶת ה'.

וְלָכֵן גַּם ט' בְּאָב נִקְרָא "מוֹעֵד", וְאִיתָא "בְּמִדְרַשׁ פְּלִיאָה": לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כְּט' בְּאָב".

וְהַטַּעַם הוּא לֶהֱיוֹת כִּי כָּל הַיָּמִים הַטּוֹבִים הֶעֱלוּ וְרוֹמְמוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לֶהֱיוֹת שֶׁזָּכוּ לְהַכִּיר אֶת טוּב ה' מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב, הִתְבּוֹנְנוּ בְּנִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו, הִתְרוֹמְמוּ הִתְפַּעֲלוּ וְהִכִּירוּהוּ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב, וְלָכֵן חוֹגְגִים אָנוּ אֶת כָּל הַמּוֹעֲדִים לֶהֱיוֹת שֶׁבָּהֶם נִשְׁפַּךְ אוֹר גָּדוֹל עַל עַמֵּנוּ שֶׁהִכִּירוּ אֶת הַבּוֹרֵא וְהִגִּיעוּ לַטּוֹב בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב.

בְּט' בְּאָב כְּמוֹ כֵן זָכָה עַמֵּנוּ לְהַגִּיעַ לַטּוֹב, וְהוּא הַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף שֶׁיֵּשׁ בֵּין כָּל הַמּוֹעֲדִים לְט' בְּאָב, שֶׁזָּכָה עַמֵּנוּ לְהַכִּיר אֶת הַטּוֹב, אֶלָּא שֶׁבְּכָל הַמּוֹעֲדִים הָיָה זֶה בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב, וּבְט' בְּאָב בְּדֶרֶךְ הָרַע, וְכֵיוָן שֶׁסּוֹף סוֹף זָכִינוּ לְהַכִּיר אֶת הַטּוֹב בְּט' בְּאָב, יֵשׁ לוֹ מְקוֹם עֲמִידָה בְּשׁוּרַת הַמּוֹעֲדִים אַחַר שֶׁהַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף בָּהֶם הוּא שָׁוֶה.

וְאוּלַי אַף מַעֲלָה יֵשׁ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין הָאוֹר נִכָּר אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְהַהַכָּרָה הַבְּרוּרָה לְרֹב הָעוֹלָם תִּתָּכֵן מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִתּוֹךְ הָאוֹר וּלְזֶה זָכִינוּ בְּט' בְּאָב לְהַכִּיר בָּאוֹר מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.

שאלה טז - מדוע גם אדם שבחר ברע, ומצבו הנו מתירני וחפשי לעשות ככל אשר יעלה על רוחו, פעמים שנעצר ונחסם הוא מעשית עברה ואפלו שנפשו חשקה בה למאד, מי הוא המונע ממנו עשות זאת, הלא השטן עומד לימינו לשטנו והיאך אם כן נשמר הוא מעשותה בעל כרחו?

ב' טְעָמִים לַדָּבָר.

הָאֶחָד, גַּם הָרַע הַשּׁוֹלֵט בָּעוֹלָם עַל הַכְּלָל אוֹ עַל הַפְּרָט הוּא בְּהַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה, וְגַם עַד כַּמָּה יֵרְדוּ עַם יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלוּת, אוֹ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָטוּת לְמַעֲמַקֵּי הַטֻּמְאָה זֶה בְּהַשְׁגָּחָה.

וְהִנֵּה מָצִינוּ כַּיוֹצֵא בָּזֶה הַשְׁגָּחָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא יֵרְדוּ יוֹתֵר מִמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה לְחֹסֶר יְכָלְתָּם לָקוּם מִנְּפִילָה שֶׁמֵּעֵבֶר לְמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וּכְמוֹ כֵן לְגַבֵּי כָּל יְהוּדִי בִּפְרָטוּת - יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה יֵשׁ בִּיכֹלֶת הָאָדָם לַעֲלוֹת לְאַחַר שֶׁיָּרַד לְהֵיכָן שֶׁיָּרַד, וְלָכֵן לֹא מוֹרִידוֹ יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמֵר סִכּוּיוֹ לַעֲלוֹת בְּבוֹא הַזְּמַן, וְלָכֵן נִשְׁמָר הָאָדָם מִבְּלִי יְדִיעָתוֹ וַהֲבָנָתוֹ מִלֵּירֵד לַטֻּמְאָה וְאַף שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ בָּהּ.

טַעַם שֵׁנִי, יְרִידַת הָאָדָם לַטֻּמְאָה זֶהוּ עַל מְנָת לְתַקֵּן אֶת שֶׁפָּגַם הָאָדָם וְקִלְקֵל בְּרָצוֹן וּבְחֵפֶץ, וְלָכֵן תִּקּוּנוֹ שֶׁיֵּרֵד לַמָּקוֹם שֶׁלְּשָׁם נָפַל בִּבְחִירָתוֹ וּמִשָּׁם יְתַקֵּן אֶת קִלְקוּלוֹ.

וְלָכֵן לְמָשָׁל אָדָם שֶׁבִּבְחִירָתוֹ נִתְפַּתָּה וְיָרַד לְ- 5 מַדְרֵגוֹת בַּטֻּמְאָה, נִצְרָךְ שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא לָעוֹלָם בְּפַעַם נוֹסֶפֶת עַל מְנָת לְתַקֵּן קִלְקוּלוֹ - שֶׁיִפֹּל בְּעַל כָּרְחוֹ עַד לְשָׁם וְתוּ לֹא, וּמִשָּׁם יְתַקֵּן פְּגָמָיו, כִּי הַתִּקּוּן נִצְרָךְ שֶׁיְּהֵא מִמְּקוֹם הַקִּלְקוּל, וְלָכֵן גַּם אִם יִרְצֶה לִפֹּל לַמַּדְרֵגָה הַ - 6 לֹא יוּכַל לִפֹּל לְשָׁם, אַחַר שֶׁעַתָּה שֶׁבָּא לָעוֹלָם לְתַקֵּן קִלְקוּלוֹ - נְפִילָתוֹ הִיא בְּעַל כָּרְחוֹ וְשֶׁלֹּא בִּבְחִירָתוֹ - לְצֹרֶךְ תִּקּוּנוֹ, וְלֹא מַגִּיעַ לוֹ שֶׁיִּפֹּל יוֹתֵר בְּעַל כָּרְחוֹ, אַחַר שֶׁגַּם מִדַּעְתּוֹ וּבִבְחִירָתוֹ לֹא נָפַל יוֹתֵר, וְלָמָּה אִם כֵּן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִפֹּל בְּעַל כָּרְחוֹ לְמָקוֹם נָמוּךְ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקִּלְקֵל פַּעַם בִּבְחִירָתוֹ, וּבָזֶה גַּם תָּבִין מַדּוּעַ אֵין ב' בְּנֵי אָדָם שָׁוִים בִּנְפִילָתָם, כִּי כָּל אֶחָד מְתַקֵּן מִמְּקוֹם קִלְקוּלוֹ.

שאלה יז - מהי התכלית מהגליות, אחר שתוצאותיהן הוכיחו מחדלים רבים בעם ישראל, ובדוקא בעקבות הגלות ירדנו פלאים בגלות מצרים, בבל, ובגלותנו האחרונה?

תַּכְלִית הַגָּלֻיּוֹת לְהָבִיא לִידֵי כְּנִיעָה, שֶׁבְּהֵעָדְרָהּ - שֹׁרֶשׁ הַחֵטְא, וּבְתִקּוּנָהּ נִתְקָנִים כָּל הַחֲטָאִים, וְכָאָמוּר לְעֵיל, שֶׁלֹּא הִשְׂכַּלְנוּ לְהַכִּיר אֶת הַטּוֹב בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב נִצְטָרַכְנוּ לְהַכִּירוֹ בְּדֶרֶךְ הַגָּלֻיּוֹת הַקָּשׁוֹת וּבָזֶה לְהַכְנִיעַ אֶת לְבָבֵנוּ, וַחֲשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה הַכְּנִיעָה יוֹתֵר מִמַּצָּב שֶׁל שְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת עִם גַּסּוּת רוּחַ וּמַחְשֶׁבֶת כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, וּלְכָךְ נוֹקֵט הַקָּבָּ"ה בָּאֳפָנִים הַמְּבִיאִים לִכְנִיעָה בִּפְרָט בְּיָמֵינוּ, כְּדֵי לְהַכְשִׁירֵנוּ לַגְּאֻלָּה בְּכָל מַצָּב שֶׁנִּהְיֶה, לִהְיוֹת שֶׁהַכְּנִיעָה מַכְשִׁירָה לַגְּאֻלָּה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַצָּב שֶׁיִּהְיֶה וְלוּ הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר.

וְנִמְנֶה כַּמָּה אֳפָנִים שֶׁחוֹזִים אָנוּ בְּמוֹ עֵינֵינוּ הַיּוֹם שֶׁבָּהֶם נוֹקֵט הַבּוֹרֵא לְהָבִיאֵנוּ לִכְנִיעָה.

1. עֲנִיּוּת.

מוּבָא בְּתִקּוּנֵי זֹהַר שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל בְּסוֹף הַיָּמִים יְצֹרְפוּ וְיִתְבָּרְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדַּת הָעֲנִיּוּת, וּתְהֵא עֲנִיּוּת קָשָׁה דַוְקָא לְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ מֻרְגָּלִים בְּשֶׁפַע גָּדוֹל, וְהוּא עַל מְנָת לְהַכְנִיעָם וְלִשְׁבֹּר לְבָבָם לַה', וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר שֶׁתְּפִלָּה לֶעָנִי גְּדוֹלָה מִתְּפִלָּה לְמֹשֶׁה וּמִתְּפִלָּה לְדָוִד לֶהֱיוֹתוֹ שְׁבוּר לֵב.

2. שְׁלוֹם בַּיִת

בְּעָיוֹת שְׁלוֹם בַּיִת הִנָּם בְּיָמֵינוּ בְּמַצָּב שָׁפֵל בְּיוֹתֵר, הַגֵּרוּשִׁין הַיּוֹם הִנָּהּ תּוֹפָעָה נוֹרָאָה בְּהָמוֹן מִבָּתֵּי יִשְׂרָאֵל, וְהַסִּבָּה הִיא לִכְנִיעָה וְשִׁפְלוּת, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר הַשּׁוֹבֵר לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּיתוֹ נֶהֱרָס וְנֶחְרָב ל"ע.

3. חִנּוּךְ יְלָדִים

תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם קָשָׁה מִמִּלְחֶמֶת גוֹג וּמָגוֹג, שֶׁהִיא כְּמוֹ גְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עַל דּוֹרֵנוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבָנוֹת בּוֹגְדִים בְּמוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתָם עַזֵּי פָּנִים הַמַּכְנִיעִים וְשׁוֹבְרִים אֶת לִבָּם שֶׁל הוֹרֵיהֶם.

4. שִׁדּוּכִין

אַחַת הַמַּכּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל דּוֹרֵנוּ הֵמָּה קְשָׁיֵי הַזִּוּוּג, בָּנִים וּבָנוֹת בְּגִילִים מְבֻגָּרִים חֲסוּמִים הֵמָּה מִלְּהָקִים אֶת בֵּיתָם כִּרְצוֹנָם, וּבְכָךְ הַשִּׁפְלוּת וְהַשִּׁבְרוֹן לֵב מְקַנֵּן בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּלִבּוֹתָם.

5. מַחֲלוֹת

הַחֳלָיִים הַקָּשִׁים וְהַמְשֻׁנִּים שֶׁהִתְרַבּוּ בְּדוֹרֵנוּ, אִם זֶה חוֹלִים מִלֵּדָה, אִם לְאַחַר מִכֵּן, אִם כְּתוֹצָאָה מִתְּאוּנוֹת דְּרָכִים, פִּגּוּעִים וְכַיּוֹצֵא. הֲלֹא הֵמָּה שׁוֹבְרִים אֶת לִבּוֹת הַחוֹלֶה וְהַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, וּמְבִיאִים לִכְנִיעָה.

6. בְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ

בְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ הִתְרַבּוּ בְּיָמֵינוּ, הַדִּכָּאוֹן, הַחֲרָדוֹת, הַדְּאָגוֹת, הָעַצְבוּת וְכַיּוֹצֵא מְנַת חֶלְקָם שֶׁל רַבִּים, הַלְּשָׁכוֹת שֶׁל הַפְּסִיכִיאָטֶרִים מְלֵאוֹת בִּמְטֻפָּלִים וְאֵין עוֹזֵר לָהֶם, כִּי אֵין לְאֵ-ל יָדָם לְהָבִיא אֶת הַבְּעָיָה עַל פִּתְרוֹנָהּ בְּשָׁרְשָׁהּ, וְזֹאת כָּאָמוּר לִשְׁבֹּר אֶת הַלֵּב עַל מְנָת לְהַכְשִׁירֵנוּ לַגְּאֻלָּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁנִּזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, וּבְיָדֵינוּ חֲטָאִים רַבִּים וַעֲווֹנוֹת שֶׁלֹּא תֻּקְּנוּ, וְהַתַּקָּנָה לְכָךְ הִיא אַחַת, שִׁבְרוֹן לֵב, וְהוּא הַמַּכְשִׁיר לַגְּאֻלָּה עַל אַף כָּל הַמֶּחְדָּלִים, וְהֶאֱרַכְנוּ בָּזֶה בְּסִפְרֵנוּ "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא". (ועיין עוד בנושא זה שאלה ז, כז)

שאלה יח - מה יעשה אדם אשר שפע עליו רב טובה גם בגלות אשר אנו שרויים בה ודואג מכך ובצדק, היאך מרבית אחיו שרויים בצרות ובעני, והנה הוא חי ברב טובה, וירא הוא שמא יאכל עולמו בחייו, או פן תפגעהו הרעה ביום מן הימים?

א. הָעֵצָה הִיא לְהוֹדוֹת הַרְבֵּה לַה', וּמַמָּשׁ בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת יִפְצַח פִּיו בְּרִנָּה וּבְשֶׁבַח לַה' עַל כָּל הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר גְּמָלָהוּ, וַאֲשֶׁר גּוֹמֵל עִמּוֹ וְיִגְמֹל עִמּוֹ, כִּי בְּכָךְ שֶׁמּוֹדֶה הוּא לַה', וּבָא בְּהַכְנָעָה וּבְבוּשָׁה לִפְנֵי הַבּוֹרֵא וּמוֹדֶה לוֹ עַל מַתְּנוֹתָיו מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שֶׁכָּל טוֹבוֹת אֵלּוּ הֵם מַתְּנַת חִנָּם, וְשֶׁלֹּא כְּמַעֲשָׂיו גּוֹמֵל עִמּוֹ, יִזְכֶּה שֶׁמִּדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה כֵּן יִנְהַג בּוֹ הַבּוֹרֵא שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם עֲבוּר טוֹבוֹתָיו וִיקַבְּלֵם בְּחִנָּם, דִּכְשֵׁם שֶׁהוּא מוֹדֶה לַה' וּמְשַׁבֵּחַ לוֹ עַל מַתְּנוֹתָיו שֶׁמְּקַבֵּל בְּחִנָּם, וּמַכִּיר בְּטוֹבוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּחִנָּם בָּאוּ לוֹ מֵחֶסֶד ה' וּמֵרֹב רַחֲמָיו, כֵּן יְהֵא יַחַס ה' כְּלַפָּיו לְבִלְתִּי קַחַת מִמֶּנּוּ גְּמוּל וּפֵרָעוֹן מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּכְמוֹ כֵן יְקַיֵּם הַבּוֹרֵא בְּיָדוֹ הַטּוֹבוֹת שֶׁנָּתַן לוֹ, אַחַר שֶׁמַּכִּיר הוּא בָּהֶם וּמוֹדֶה עֲלֵיהֶם, וְכַיָּדוּעַ דִּלְעוֹלָם חָפֵץ הָאִישׁ הַטּוֹב לְהֵיטִיב דַּוְקָא לְמִי שֶׁמּוֹדֶה וּמֵאִיר פָּנִים וְלֹא לַמִּתְרַעֵם.

ב. עֵצָה נוֹסֶפֶת לְכָךְ שֶׁיֵּיטִיב לַאֲחֵרִים, וְיִנְהַג בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהַקָּבָּ"ה נוֹהֵג בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַקָּבָּ"ה מֵטִיב לוֹ שֶׁכֵּן יֵיטִיב הוּא מֵאוֹתָהּ טוֹבָה לַאֲחֵרִים, וְאָז יֵחָשֵׁב כְּגַבַּאי שֶׁל הַבּוֹרֵא, לִהְיוֹת הַשֶּׁפַע יוֹרֵד דַּרְכּוֹ לַנִּצְרָכִים וְלַנִּזְקָקִים, וּבֵינִי לְבֵינִי זְכוּתוֹ שֶׁלּוֹ כְּגַבַּאי לֵהָנוֹת מִכָּל הַטּוֹבוֹת הַנִּשְׁפָּעוֹת, וּכְכָל שֶׁיְּהֵא גַּבַּאי נֶאֱמָן יוֹתֵר לַעֲזֹר וּלְסַיֵּעַ לַאֲחֵרִים כֵּן יִרְאֶה בּוֹ הַקָּבָּ"ה כְּנֶאֱמָן לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו בְּיוֹתֵר הַשְׁפָּעוֹת בְּכַמֻּיּוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר לִהְיוֹתוֹ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה.

שאלה יט - מיתת צדיקים מכפרת (ירושלמי יומא פ"א ה"א) מה ענין תוצאות הכפרה לעוונותינו ממיתת הצדיק? ועוד מהירושלמי הנ"ל משמע שנוצר מצב חיובי במיתת הצדיק, ואלו בגמרא (סנהדרין קי"ג ע"ב) מובא דכשצדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם, ומדוע, אם מיתתו מכפרת אדרבא שתבוא טובה לעולם?

לֹא רַק שֶׁאֵין סְתִירָה בֵּין ב' מַאַמְרֵי חז"ל הנ"ל אֶלָּא אַף אֶחָד גּוֹרֵם הוּא אֶת הַשֵּׁנִי.

כְּשֶׁהַצַּדִּיק חַי בָּעוֹלָם הוּא הַגֶּשֶׁר הַמְגַשֵּׁר בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם דַּרְכּוֹ שׁוֹאֲבִים כֹּחַ וְחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה, דַּרְכּוֹ מִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה כַּיָּאוּת, וְהַגָּלוּת עַל כָּל מְרִירוּתָהּ מִתְמַתֶּקֶת, כִּי לְפָחוֹת זוֹכֶה הָעָם לְ"דַעַת" בְּדֶרֶךְ הַצַּדִּיק וַהֲרֵי יָדוּעַ כִּי אֵין גָּלוּת אֶלָּא בַּדַּעַת שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, י"ג): "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דַּעַת", אִם כֵּן כְּשֶׁהַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַגָּלוּת פָּחוֹת מְכַפֶּרֶת לִהְיוֹתָהּ מְמֻתֶּקֶת, וּבְמִיתַת הַצַּדִּיק אָכֵן רָעָה בָּאָה לְעוֹלָם כִּי חָשְׁכוּ הַמְּאוֹרוֹת לְהַמְתִּיק מְרִירוּת הַגָּלוּת, אוּלָם מֵאִידָךְ נוֹצְרָה כַּפָּרָה מִמְּרִירוּת זוֹ, לִהְיוֹת עַתָּה בִּפְטִירַת הַצַּדִּיק הַגָּלוּת קָשָׁה וּמָרָה.

הֲרֵי שֶׁפְּטִירַת הַצַּדִּיק מְכַפֶּרֶת לִהְיוֹתָהּ זֶה גּוּפָא שֶׁמְּבִיאָה רָעָה לָעוֹלָם לִהְיוֹת הַגָּלוּת מִתְמָרֶרֶת בְּיוֹתֵר, וַהֲרֵי ב' מַאַמְרֵי חז"ל צָדְקוּ יַחְדָו.

תוכן העניינים

בעיקבתא דמשיחא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה