חלק ה - שאלות ותשובות בנושא "גלות וגאולה" · שאלה ו - מהו עקר השמחה שתהיה לעתיד?
בֵּאַרְנוּ בַּתְּשׁוּבָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁעִקַּר הַגָּלוּת הִיא גָּלוּת הַדַּעַת, הֲרֵי שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה הִיא גְּאוּלַת הַדַּעַת.
וּרְאֵה וְהִתְבּוֹנֵן, הֲרֵי לֶעָתִיד הַשֶּׁפַע וְהַבְּרָכָה וְהַשָּׁלוֹם יִהְיֶה בְּתַכְלִית הַטּוֹב, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חז"ל "עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מִלַּת", וְעוֹד אָמְרוּ עָתִיד כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ לְפָנָיו אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים. וְעוֹד אָמְרוּ עָתִיד שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל ג' בָּתִּים אֶחָד בָּהָר אֶחָד בָּעֵמֶק וְאֶחָד בַּשְּׁפֵלָה, וַעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּרְדוּ וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּאֻמּוֹת - "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵיְנִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ" (ישעיה מט, כג), הַשָּׁלוֹם יְהֵא שָׁלוֹם אֲמִתִּי - "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבַּץ", לֹא יְהֵא מֻשָּׂג שֶׁל מָוֶת וְחוֹלִי - "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיה כה, ח), וְעוֹד וְעוֹד.
אוּלָם כָּל אֵלּוּ יִהְיוּ בְּגֶדֶר כֵּלִים וְאֶמְצָעִים לְתַכְלִית הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא לָדַעַת אֶת ה', וּמִן הָאֶמְצָעִים וְהַכֵּלִים נֵדַע בְּמִקְצָת מַה יְהֵא הַתַּכְלִית.
וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּסוֹף הִלְכוֹת מְלָכִים:
וְלֹא נִתְאַוּוּ הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים אֶת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ לֹא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל כָּל הָעוֹלָם, וְלֹא כְּדֵי שֶׁיִּרְדּוּ בְּעַכּוּ"ם, וְלֹא כְּדֵי שֶׁיְּנַשְּׂאוּ אוֹתָם הָעַמִּים, וְלֹא כְּדֵי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ [הַכַּוָּנָה לְשִׂמְחָה חָמְרִית] אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִים בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָתָהּ וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם נוֹגֵשׂ וּמְבַטֵּל.
וְעוֹד כָּתַב שָׁם:
וְלֹא יִהְיֶה אָז עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד, וְיִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים סְתוּמִים, וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
וְהַסִּבָּה לְכָךְ הִיא בֶּהֱיוֹת וְנִשְׁמַת הָאָדָם הִיא חֲצוּבָה מֵאֱלֹקַּ, וִידִיעָתָהּ אֶת ה' הוּא הַשִּׁיבָה לְשָׁרְשָׁהּ, לַחְזֹר לְאַרְמוֹן בֵּית אָבִיהָ, וְאֵין עֹנֶג לַנְּשָׁמָה גָּדוֹל מִזֶּה, וּלְכָךְ הָעֹנֶג הַגָּדוֹל שֶׁל הַנְּשָׁמָה לְאַחַר פְּטִירָתָהּ מִן הָעוֹלָם - צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא עֹנֶג עָצוּם, שֶׁקּוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא יָפָה מִכָּל עָנְגֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְהַטַּעַם הֱיוֹת וְהַדַּעַת שְׁלֵמָה לָדַעַת אֶת ה', וְזֶהוּ עֹנֶג שֶׁאֵין לָנוּ - הַשְּׁקוּעִים בַּחֹמֶר הֲבָנָה וְהַשָׂגָה בּוֹ אֶלָא מְעַט, ולעוה"ב נִזְכֶּה לוֹ בִּשְׁלֵמוּת.
שאלה ז - הלא ידוע שהגליות נועדו לצרף ולזכך את ישראל, והנה לכאורה בכל הגליות שעבר עם ישראל נתהוו להם מכך מעידות במקום תקון ועליה, שהרי בגלות מצרים מעדו עד לעבודה זרה שכן קטרגה מדת הדין "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", וכידוע שנשקעו עד מ"ט שערי טמאה. - וכמו כן בגלות בבל, באותן 70 שנה שכחו את התורה ונשאו נשים נכריות כמובא בפסוקים. - וכן בגלות זה האחרון, כמה התבוללות ונשירה מהיהדות, הלא הוא באפן שלא היה מעולם, - ואם כן מה התועלת בגליות?
אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּדַרְכֵי ה', וְעֹמֶק עֲצָתוֹ וְחָכְמָתוֹ מִי יַשִּׂיגֶנָּה, וּלְכָךְ, אִם קָבַע וְהֶחְלִיט הַבּוֹרֵא בְּחָכְמָתוֹ שֶׁהַגָּלֻיּוֹת מְצָרְפוֹת וּמַכְשִׁירוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לִגְאֻלָּה זְמַנִּית, אוֹ קְבוּעָה כְּפִי שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, אִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁאֵין הקב"ה נִכְשָׁל בַּעֲצָתוֹ, וּבְוַדַּאי עֲצָתוֹ בַּגָּלֻיּוֹת הִיא אַךְ וְרַק לְהוֹעִיל.
וּמַה שֶּׁלְּמַרְאֵה עֵינֵינוּ נִרְאֶה שֶׁהַגָּלוּת יוֹתֵר מַזִּיקָה, זֶהוּ הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם שֶׁלָּנוּ אוּלָם בָּרוּר הוּא שֶׁזֹּאת מִפְּנֵי שֶׁהָאֱמֶת נֶעֶלְמָה מֵאִתָּנוּ.
וּכְדֵי לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן אֶפְשָׁר לָתֵת לָזֶה הֲבָנָה.
הֲרֵי הַגָּלוּת שׁוֹבֶרֶת וּמַכְנִיעָה אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְאָז הַמַּצָּב הוּא שֶׁסַּנֵּגוֹרְיָא גְּדוֹלָה נִפְעֶלֶת מִכָּל מִצְוָה קְטַנָּה וּמִכָּל מְסִירוּת שֶׁמּוֹסֵר אָדָם עַצְמוֹ לַה' בְּגָלוּת גּוּף וְנֶפֶשׁ, וּכְמוֹ כֵן הַקַּטֵּגוֹרְיָא מִכָּל עָווֹן מִתְקַטֶּנֶת, אַחַר שֶׁיֵּשׁ לִמּוּד זְכוּת גָּדוֹל עַל הַחוֹטֵא, כָּךְ שֶׁכָּל מִצְוָה הִנָּהּ בְּעַל מִשְׁקָל מַכְרִיעַ כְּנֶגֶד הַרְבֵּה עֲווֹנוֹת, וְאִישׁ צַדִיק אֶחָד יַעֲמֹד וְיַכְרִיעַ כְּנֶגֶד אֶלֶף רְשָׁעִים שֶׁיַרְשִׁיעוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם.
וּלְעֻמַּת זֹאת כְּשֶׁהַמַּצָּב הוּא שֶׁל שַׁלְוָה שֶׁפַע וּבְרָכָה, אֵין כָּל כָּךְ סַנֵּגוֹרְיָא מִכָּל מִצְוָה, אַחַר שֶׁזֶּה אֶפְשָׁרִי וְנִתָּן לְבִצּוּעַ בְּקַלּוּת, וּכְמוֹ כֵן הַקִּטְרוּג מִכָּל עָווֹן הוּא גָּדוֹל, אַחַר שֶׁיֵּשׁ כָּאן כְּפִיּוּת טוֹבָה, וּכְנֶאֱמַר "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל", כָּךְ שֶׁבְּמַצָּב שֶׁל טוֹבָה לֹא תִּתְקַבֵּל מִצְוָה אֶלָא אִם כֵּן הִיא שְׁלֵמָה כָּרָאוּי, וְאִלּוּ הֶעָווֹן יְהֵא בַּעַל מַשְׁמָעוּת כַּבִּירָה גַם כְּשֶׁהוּא עָווֹן קַל.
אִם כֵּן הַגָּלוּת מְהַוָּה מְצִיאוּת שֶׁל תִּקּוּן, לְסַנְגֵּר עָלֵינוּ מְאֹד בְּקִיוּם כָּל מִצְוָה, וּלְמַעֵט עָלֵינוּ בְּקִטְרוּג הָעֲווֹנוֹת, וּמִי כְּמוֹ הַקָּבָּ"ה שֶׁיּוֹדֵעַ מַה מִּשְׁקַל הָעֲדִיפוּת, וְהוּא בְּחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ הִכְרִיעַ שֶׁהָעֲדִיפוּת הִיא הַגָּלוּת הַשּׁוֹבֶרֶת וּמַכְנִיעָה אֶת לִבּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאַף שֶׁבְּעִקְּבוֹת הַגָּלוּת בִּלְתִּי נִמְנָע שֶׁיִּהְיוּ מֶחְדָּלִים רַבִּים, אוּלָם עַל הַמֶּחְדָּלִים כָּאָמוּר יֵשׁ לִמּוּד זְכוּת וּלְעֻמָּתָם עַל הַמִּצְווֹת וְהַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ וְלוּ הַקְּטַנָּה הַנַּעֲשֵׂית בַּגָּלוּת יֵשׁ לָהּ מַשְׁמָעוּת חֲשׁוּבָה לִמְאֹד, לְעֻמַּת מַצָּב שֶׁל שַׁלְוָה שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת לְהֶפֶךְ כַּמְבֹאָר. (תשובה נוספת לכך ראה לקמן בשאלות יז, כז)
שאלה ח - מדוע לא חזרו ונשנו לעתות שונות כדגמת נסי מצרים, ואפלו במקצתם, על מנת לחזקנו בגלותנו, ולהאיר לנו את חשכת הגלות באור האמונה?
הַבְּחִירָה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת מְאֻזֶּנֶת - הָרַע לְעֻמַּת הַטּוֹב, הַנֵּס מְקַלְקֵל אֶת מַאֲזַן הַבְּחִירָה וּמַכְרִיחַ לְטוֹב, וּכְמוֹ כֵן הַהֶסְתֵּר כְּשֶׁהוּא בְּאֹפֶן מֻפְרָז מְקַלְקֵל אֶת מַאֲזַן הַבְּחִירָה וּמַכְרִיחַ לְרַע.
כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם - מֵהַחֹשֶׁךְ הַגָּמוּר, לְלֹא עָבָר הִיסְטוֹרִי בַּעַל מִשְׁקָל שֶׁל אֱמוּנָה, הָיָה נִצְרָךְ לְשֵׁם הַנָּחַת יְסוֹד לְכָל אַלְפֵי הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת, לְהַנִּיחַ יְסוֹדוֹת שֶׁל אֱמוּנָה לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים לִהְיוֹת נִזּוֹנִים מֵאוֹתָהּ אֱמוּנָה.
הִלְכָּךְ, הַבּוֹרֵא בְּחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ - מִי כָּמוֹהוּ יוֹדֵעַ לְשַׁעֵר מַהִי הַכַּמּוּת שֶׁל נִסִּים הַנִּצְרֶכֶת בְּדִיּוּק לְצֹרֶךְ הַנָּחַת הַיְסוֹדוֹת שֶׁיְּהֵא בָּהּ כְּדֵי לְהַסְפִּיק לִשְׁעָתוֹ וּלְדוֹרוֹת, בָּאֹפֶן שֶׁעָשָׂה זֹאת הַבּוֹרֵא בְּדִיּוּק נִמְרָץ שֶׁכָּל תּוֹסֶפֶת נֵס מְקַלְקֶלֶת אֶת הַמַּאֲזָן שֶׁל הַבְּחִירָה לְהַכְרִיחַ - וְלוּ בִּמְעַט - לְכִוּוּן הַטּוֹב, וְכָל פָּחוֹת מִכַּמּוּת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הָיְתָה עֲלוּלָה לְהַכְרִיחַ - וְלוּ בִּמְעַט - לְכִוּוּן הָרַע.
וּלְכָךְ לֹא חָזְרוּ וְנִשְׁנוּ אוֹתָם נִסִּים, אֶלָּא שֶׁכֵּן חָזְרוּ וְנִשְׁנוּ נִסִּים אֲחֵרִים דַּוְקָא בְּאֹפֶן שֶׁיָּדַע הַבּוֹרֵא שֶׁנִּצְרָכִים הֵם לְמַאֲזַן הַבְּחִירָה, דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת שֶׁגָּבַר הַחֹשֶׁךְ וְהֻצְרַךְ לְאַזְּנוֹ בִּגְבוֹר הַטּוֹב וְהַנֵּס עַל הַחֹשֶׁךְ, כָּךְ שֶׁלְעוֹלָם שׁוֹמֵר הַקָּבָּ"ה עַל הַמַּאֲזָן.
וּלְכָךְ מַקְפִּיד הַקָּבָּ"ה עַל הָעוֹשֶׂה נִסִּים בְּחִנָּם, כִּי אָז מְקַלְקֵל הוּא אֶת הַמַּאֲזָן לְהַכְרִיחַ לְטוֹב, וּמַטְרִיחַ אֶת הַקָּבָּ"ה לְהַגְבִּיר כְּנֶגֶד זֶה אֶת הָרַע כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַמַּאֲזָן, וְזֶהוּ עִנְיָן הִטְרַחְתָּ אֶת בּוֹרַאֲךָ הַמּוּבָא בְּתַעֲנִית (כד ע"א) כְּמַעֲשֶׂה דְּר' יוֹסֵי דְּמִן יָקְרַת.