חלק ב - בכור העוני · כג. הבוטח מלא תקוה ושמחה תמיד
וְלָכֵן בְּכָל יוֹם כְּשֶׁיּוֹצֵא לַעֲסָקָיו יְקַבֵּל עָלָיו זוֹ הָאֱמוּנָה וְגַם אִם אֵרַע לוֹ אֵיזֶה הֶפְסֵד אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה כְּפִי רְצוֹנוֹ לֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּלוּם חַס וְחָלִילָה, רַק יִתְחַזֵּק יוֹתֵר בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, וְעַל פִּי רֹב הַיְשׁוּעָה בָּא לָאָדָם לְאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי מִלְּהִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "קְדֻשַּׁת לֵוִי" - תְּשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן, דְּהַיְנוּ אָז כְּשֶׁנִּרְאֶה לָאָדָם "הֶרֶף עַיִן" - שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֶרֶף עֵינוֹ מִמֶּנּוּ, אָז בָּא לוֹ דַּיְקָא תְּשׁוּעַת ה', וְזֶה הוּא לָאָדָם לְנִסָּיוֹן שֶׁיִּרְאֶה בְּחוּשׁ גֹּדֶל יְשׁוּעוֹת הַבּוֹרֵא, וְיֵדַע הַאֵיךְ לִבְטֹחַ בּוֹ מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְלָכֵן זֶה כָּל עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אָדָם בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה לְחַזֵּק תָּמִיד בִּטְחוֹנוֹ בַּה', וּבָזֶה תָּלוּי כָּל עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא יִדְאֹג מַה יִּהְיֶה עִמּוֹ אַחַר כָּךְ, כִּי בְּאִם לָאו אָז הוּא תָּמִיד מָלֵא מָרָה שְׁחֹרָה חַס וְחָלִילָה, וְכָל תּוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ הוּא כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, כְּמוֹ שֶׁרָמְזוּ הַקַּדְמוֹנִים (עיין שבט מוסר ריש פ"ו) "תּוֹרָתוֹ שֶׁל דּוֹאֵג - מִשָּׂפָה וְלַחוּץ" (סנהדרין ק"ו), כִּי מִמֵּילָא לֹא יַרְוִיחַ כְּלוּם בְּכָל דַּאֲגוֹתָיו וְעִצְבוֹתָיו, וְיֵדַע וְיַאֲמִין כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ כָּל תַּעֲלוּמוֹת לֵב וְכָל חֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, כִּי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם רָאָה כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁיִּבָּרְאוּ, וְהִזְמִין לְכָל אֶחָד בַּמֶּה לְּהִתְפַּרְנֵס וְאֹפֶן חַיּוּתוֹ, רַק לִפְעָמִים הַיְשׁוּעָה הוּא בְּהֶסְתֵּר וְזֶה הַהֶסְתֵּר גַּם כֵּן טוֹבָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, רַק שֶׁאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בַּעַל הַחֶסֶד וּבַעַל הָרַחֲמִים עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כִּבְיָכוֹל מַעֲלִים עֵינָיו מִן הָאָדָם וְזֶה הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, אֲבָל בְּאִם הָאָדָם הָיָה יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג גֹּדֶל הַטּוֹבָה מִזֶּה הָיָה מְרַקֵּד מִגֹּדֶל הַשִּׂמְחָה.