בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
קנג
ענין בשכמל"ו דאמרינן ליה בלחש איתא בפסחים נ"ו ע"א ואנן אמאי אמרינן ליה. כדדריש ר"ש בן לקיש דאמר רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא ח"ו יש במיטתי פיסול כאברהם שנולד ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו לו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר בשכמ"לו. אמרו רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב. התקינו שיהיו אומרים אותו בלחש. אמר ר' יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה, אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער. התחילו עבדיה להביא לה בחשאי וכו' עש"ב. ויש לדעת איך המשל דומה לנמשל דמה צער יש לנו בהעלמו. ומה גנאי יש לנו באמירתו. ופירש הרב יערת דבש והביא דבריו הרב מעשה בראשית פרשת ואתחנן דף קל"ו וז"ל והענין הוא כי אמרו בחולין דף צ"א חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת מזכירין את ה' אחר שלש תיבות קק"ק וישראל אחר ב' תיבות שמע ישראל וכו'. והענין הוא כי כפי קרבתם להקב"ה כך ענין הזכרת השם ואמירת השירה. וישראל דבקים ב"ה וקרובים אליו יתברך וכמ"ש ואתם הדבקים בה"א. לזה אומרים אחר שני תיבות ובכל יום פעמים. אבל מלה""ש שאינם קרובים כל כך אומרים אחר שלש תיבות ורק פע"א ביום וכו'. ולכך יעקב שראה שנסתלקה ממנו שכינה. וא"כ רחוקים עכשיו מהשכינה והשבטים לא ידעו זאת וחשבו שיש כאן השראת שכינה כפעם בפעם. ואמרו שמע ישראל וכו'. והזכירו השם אחר שתי תיבות. ויעקב הרגיש בזה וחשש אולי לא הזכירו עכשיו כדין. דעכשיו יש כאן הסתלקות השכינה ולכך פתח ואמר בשכמל"ו כדין המזכיר שם שמים שלא כדת. אבל בימי משה היתה השראת השכינה וכבוד השם היה במחנה. יפה הזכירו אחר שתי תיבות ולא חשש לומר בשכמל"ו ואנחנו בגלות מסופקים אם נסתלקה שכינה. או שוכנת עמנו בגלות. ולכך אנו מסופקים אם לומר בשכמל"ו או לא. ולכך היטיבו שהמשילו הענין לבת מלך וכו'. אם נאמר אותו יש לנו גנאי כי מורה על הסתלקות השכינה מאתנו ח"ו. לא נאמר יש לנו צער כי אולי אין השראת השכינה כ"כ והזכרנו השם שלא כדת לכך תיקנו לומר בחשאי בל נהיה לבוז ח"ו. יעוש"ב. ודברי פי חכם כדבש לפה. וכיערת הדבש. וראויים הדברים למי שאמרם כיהונתן שטבל מטהו ביערת הדבש והם למאירת עינים:
ודע כי דברי הש"ס דחולין הנז' הם הפך מדברי דברים רבה פרשת ואתחנן דאיתא התם וז"ל ולמה אומרים אותו בחשאי לפי שכשעלה משה למרום גנבו ממלאכי השרת ולמדו לישראל ואמר להם תאמרו אותו בלחישה ע"ש: