בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
ג
עוד ברבינו בחיי פרשת עקב פרשה יוד' ג' על פסוק ואעש ארון עצי שטים ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי. קבלו רז"ל ארון זה שהוא הארון שעשה משה ולא הארון שעשה בצלאל במלאכת המשכן וארון זה לשעה כדי שיהא מוכן ומזומן לתת בו הלוחות כשירד מן ההר עד שיעשה ארון בצלאל הנעשה לדורות. זה של משה היה יוצא עמהם למלחמה וזה של בצלאל לא היו מוציאין אותו כלל. אלא בימי יהושע בלבד שהוציאוהו על פי הדבור. וכשהוציאוהו מעצמם בימי עלי לקראת פלשתים נענשו עליו ונשבה וכו'. זה של משה היו מונחים בו לוחות ושברי לוחות. עד שנעשה של בצלאל שנתנו בו לוחות אחרונות בלבד. ובשל משה שברי לוחות וכן כתב רש"י בפרשת בהעלותך על פסוק וארון ברית ה' ע"ש. משמע דשל משה היו נתונים בו שברי לוחות וראיתי להמלבים בפירושו על שמואל ב' יא' א' דפירש שארון של משה היו מונחים בו האפוד והאורים והתומים ע"ש. הוא שכתוב ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך. ומה שאמרו בבבא בתרא בפרק קמא אין בארון רק שני לוחות וכו' אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות שברי לוחות שהיו מונחות בארון עם הלוחות. זה היה אחר שנבנה בית המקדש. ומקרא שכתב אשר הנח שם משה בחרב וכו' קאי אשני לוחות הברית שהניח משה שם בארון שעשה בצלאל ובבהמ"ק הניחו שם גם שברי לוחות שהרי בבית המקדש לוחות ושברי לוחות מונחות בארון שעשה בצלאל. וכבר כתבתי בסדר בשלח שהארון שעשה בצלאל נגנז בבית המקדש עם צנצנת המן ושאר דברים. ויאשיהו המלך צוה לגונזם תחת מחילות ההיכל והסיבה שנגנזו יותר משאר כלים ודברים. לשני ענינים. לעלוי קדושתו וכו'. והשני שראה בארון סימן נסיעה. והוא שהבדים שהאריכו בימי שלמה נתקצרו בימיו וחזרו לאותה מדה שהיו בימי משה. ולא היו רואים אותם בולטים מן הפרוכת כמנהג. והכיר יאשיהו שהארון מזומן לנסיעה וכו'. עש"ב. ה' יקריב ביאת משיחנו שיגלה במהרה בימינו אמן ויחזיר העטרה ליושנה ונראה עין בעין מכל מה שנגנז. ותעלומה יוציא אור אורו מראש אמן. דע שדברי רבינו בחיי עליונים למעלה הם דברי ר"י בעל התוספות כמ"ש התוספות בעירובין סג' עב' ד"ה כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן וכו' עש"ב: