אור ברסלב
בנין שמואל בתי הנפש › כג

בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא

בתי הנפש · כג

כב

ונתחיל לבאר ברכה שני' השיבנו נגד הקיבה הנה בגמרא אמרו קיבה ישינה, אף נעור ולהבין זאת נבאר מקודם פעולת הקיבה הנה כתב הרמ"א ביור"ד שהמאכל יורד מושט לכרס והמסס ושם נטחן המאכל מלשון כמסוס נוסס והוא נגד קורקבן בעוף כי קורקבן טוחן ומשם יורד לקיבה ונתבשל שם והמובחר נתברר לכבד ונעשה דם והשאר יורד למעים ומשם יונק החלב דרך המעים כידוע בחכמת הרפואה ועיין למעלה בסימן כ'. והנה עיקר פעולת הקיבה הוא בעת שינה שאז נתחזק כח הצומח כמ"ש באות י"ז בשם הגר"א ז"ל ואז הקיבה מחלקת שפע לכל האברים כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' והוא מ"ש חכז"ל קיבה ישינה. ולהבין עוד הענין בפנימית דע כי מן הקיבה יוצא המעי אל הטיבור לחוץ אשר דרך שם מקבל הולד המאכל במעי אמו והוא נקודת הטיבור שנסתם בעת לידה והוא כל הדביקות שלו בעלמא עילאה, עיין בביאור הגר"א ז"ל בהיכל ד' פקודי באמצעיתא דהיכלא דא [שהוא סוד הטבור כמ"ש] הוא אתר מתתקנא לקבלא רוחא דלעילא ושם העונג ושעשוע והוא באדם טבור כמ"ש שררך אגן הסהר והוא נקודה האמצעית דסיהרא שלכן בבטן אמו הטבור פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת עי"ש בארוכה כי שלחן בצפון וע"י התורה שאומרי' על השלחן מתגלה נקודת ציון ומשם המזון יוצא לעולם עי"ש עוד בבראשית היכל ד' הכא קידא על אפין כתב שהוא החוטם ששם מתגלין הגבורות כמו בטבור היכל הגבורה, ולכן הריח בחוטם וכן בדקין כמ"ש בספר יצירה והענין לפע"ד עפ"י מ"ש באות י"ג כי הג' רישין דא"א גלגלתא נגד היכל הרצון ואוירא אהבה ומ"ס היכל הזכות כרסי' שביבין דינור דליק וכן כתב הגר"א ז"ל בס"ד והחוטם ידוע מהאר"י ז"ל ששורשו ממ"ס לכן שם מהגלין הגבורות כי הריח עולה עד המוח בסוד אשה ריח ניחוח לד'. ועפי"ז יאירו עינינו להבין מ"ש בסה"ק כי מן החוטם עולה קו רוחני עד לשמים והוא חוט של חסד אשר בו דבוק האדם בעולם עליון ובו הדביקות עיין בר"מ נשא קכ"ג ע"ב איך ע"י החוטם הוא דבוק בצלם אשר על ראשו עי"ש כי החוטם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וחיות האדם בחוטם וצ"ל הענין שהרי נראה בכ"מ שדביקות שלו הוא ע"י המוחין והצלם שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים, ומה ענין החוטם אך נראה לפמ"ש הגר"א ז"ל שהחוטם דוגמת הטבור, והנה כמו שהאדם במעי אמו דבוק באמו ומקבל כל חיותו ע"י הטבור כי שם אין לו רק נפש דעשי' כן בעת צאתו לאויר העולם ומקבל רוח דעשי' הנה אז הוא דבוק ברוח העולה מן החוטם דוגמת נקודת ציון למטה ואם תתבונן מ"ש בסימן ט"ו ענין הצלם שהוא רוח חיוני ספירי מג"ע מקיף את האדם ועיקרו למעלה ונה"י שלו מהפשטין למטה בתוך האדם וסביב האדם והאדם בתוכו כמו במעי אמו תבין היטב הדביקות הזה הכלל העולה שהם ענין אחד הטבור והחוטם אלא שזה בגשמי ובקטנות וזה ברוחני ובגדלות והבן כי הוא ענין נפלא. וזה ענין מ"ש בגמרא נדה פלוגתא דרבנן ואבא שאול אם האדם נברא מטיבורו או מחוטמו ואמרינן שם דהכל מודים דנברא מטיבורו רק חיותו או בטבור או בחוטם והבן היטב, ועיין בבית עולם ח"א:

והנה ידוע כי האדם כ"פ נופל לקטנות חלילה כמו שהי' במצרים עיין בע"ח הקדוש שהי' הז"א מקופל תלת גו תלת וחזר לבחינת עיבור בבינה ועיין שם בהג"ה שאין הדברים כפשטן שחזר לגמרי לבחינת עיבור שא"כ הי' העולם חרב רק שפנימיות שלו נתעלם בבינה ולא נשאר לו רק מוחין דעיבור והוא דוגמת השינה שמתעלמים המוחין וכבר כתבתי למעלה שבעת השינה הקיבה עושית פעולתה ביתר שאת וי"ל לפי דרכינו כי מחמת שחוזר בעת שינה לבחינת עיבור לכן מקבל חיות גדול בבחינת נקודת ציון נקודת הטבור שמושרש בקיבה, עיין במדרש הנעלם שה"ש איך כי הר סיני הוא הפה ושם אכלו בנ"י את המן ובבואם לארץ ישראל נסתם הפה ונפתח הטבור ושם אכלו מטבור הארץ ממה שאמו אוכלת, ועי"ש בהגר"א שהוא ענין עיבור שני לצורך המוחין ובימות המשיח יהי' לידה שני' עי"ש, ותבין ממילא כי בעת שינה שמתעברת נשמתו במלכות לצורך המוחין שיקבל מחדש בבוקר מקבל חיות בנקודת הטבור הגם כי אינו יורד לגמרי לבחינת עיבור כי לכן מקבל חיותו גם בעת שינה דרך החוטם אך כי מ"מ נתעורר בחינת עיבור ונשפע שפע לבחינת נקודת ציון ובזה נבין דברי חכמינו ז"ל וחידותם מ"ש קיבה ישינה ואף נעור והוא ענין נחמד לדעתי ובזה נתבאר שייכות הקיבה לברכה ב' דשמ"ע השיבנו כי נקודת ציון הוא סוד התשובה כי התשובה הוא סוד החזרה למעי אמו אם הבנים ומקבל משם חיות חדש ואין צורך להאריך כי מבואר הוא בסה"ק כל צרכו:

והנה להבין המצוה השייכת לזה האבר נ"ל שהיא מצות למסור נפשו ולאיתדבקא בי', ומקודם נבאר המצוה הנה ידוע מ"ש האר"י ז"ל בסוד החילוק בין לקדש השי"ת ברבים שהיא סוד עליית מ"נ עד יסוד דבינה ומסירת נפש היא למלכות שמים לכן שם מסירת נפש למיתה כי רגלי' יורדות מות והנה בזוהר פירש ע"פ ואתם הדביקים בד' א' חיים כלכם היום שהוא סוד הנהורא תכלא מלכות שמים שמכלה הכל ושורף וישראל מתדבקין תחותה ואעפי"כ חיים כלכם היום והטעם מחמת שמחברין אותה עם נהורא חוורא, ועיין בהגר"א שכתב שזה כל סוד הקרבנות שהיא צריכה דבר מה לשרוף כמו נהורא לפתילה לכן מיום שבטלו הקרבנות אין לך יום שאין וכו' כי אם אין פירות היא מכלה הקרן, ונראה שזה ג"כ ענין מסירת נפש למלכות וזה מ"ש בזוהר למסור נפשו ולאיתדבקא בי' כמ"ש ואתם הדביקים והבן. והנה ענין השינה היא ג"כ כמו מסירת נפש למיתה לכן שינה אחד מס' במיתה וזה מ"ש האר"י ז"ל בכוונת בידך אפקיד רוחי למסור נפשו לבא"ר העליון מלכות שמים, ונתבאר לך היטב ענין מצוה מסירת נפש הרמוזה בקיבה ושינה, ושם המדה בי"ג מדות רחום כי הרחמנות התחברות והדביקות כמ"ש בספרים ובי"ג דמיכה היא נושא עון כי ע"י מסירת נפשו לבאר עליון וכאשר נפשו עולית במ"נ מתעלה גם העון ונמתק שם בשורשו:

ואולם בחוטם שם יש לפרש מצות מסירת נפש על קידוש השם כי החוטם ידוע מהאריז"ל שהוא מקבל אורות דמוחא סתימאה שהוא קודש עליון ושם גבורה דעתיק וקדשת את הלוים ומשם מקבלת אימא עילאה לפי דרך הגראז"ל, וכן חוט"ם בגימ' ס"ג שבבינה ושם הגבורות העליונות המתמתקות במסירות נפש על קד"ה [ועיין מ"ש הגראז"ל בס"ד בענין החוטם ששני נקבים שבו סוד יסוד ומלכות דע"י ועמ"ש בבית מועד בסוד קי"ס בשם הגראז"ל ע"ס נעוץ בעוזקא שהוא יסוד בינה דרדל"א שהוא בחוטם ודו"ק] והיוצא מכ"ז ששני מצות אלו ענינם אחד רק שזה בקטנות ובשינה וזה בגדלות כמ"ש והתגדלת"י והתקדשת"י כי ע"י מס"נ על קד"ה מקבל הז"א מוחין דגדלות ביתר שאת וז"ס קיבה ישינה ואף נעור וזה מה שרצינו לבאר:

תוכן העניינים

בנין שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה