בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא
בתי הנפש · ז
ונבאר בעזרת השי"ת ביותר ביאור ענין המגולגול שיורד לבי"ע הנה בת"ז תיקון ס"ט שם באמצע דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת דא שכינתא דאיהי עומדת לי' דאיהי שעתא דקיימא לי' וכו' ולית לכל בר נש קימא שעתא דהא אית בר נש צדיק דלא קימא לי' שעתא אלא לבעלה והאי שעתא מינה בני חיי ומזוני וכו' ולבעלה לית מזל כ"ד אין מזל לישראל ואע"ג דכלא תליא במזלא אפילו ס"ה בהיכל. היכל שכינתא תתאה ספר תורה צדיק וכו' עכ"ל הצריך לענין. ועיין שם בביאור הגראז"ל העמיק הרחיב בדברים נפלאים וכבר העתקתי מקצת דבריו למעלה והענין בקיצור מאוד שבעת בריאת העולם נאצלו כל הרוחות בסוד קומה שלימה בסוד העולם שהוא ג"כ קומה שלימה ומשם בא הרוחות שבאדם וכן נאצל כל הזמן של העולם שתא אלפי שני ומשם נאצלו כל הנפשות שבאדם שהוא בסוד המלכות ששם הזמן:
והעולם בסוד זעיר ומזיווג זו"נ נאצלו הנשמות רוח ונפש לכן רוח כנגד העולם ונפש נגד הזמן כי היא אינה יכולה לצאת כ"א בזמן הנגזר עלי' בששת ימי בראשית ואם זוכה הרוח שיוצא בשעתו אז הוא צדיק וטוב לו בודאי כי הוא מושל עלי' כדכורא על נוקבא כמ"ש וכבשוה אבל אם לא בא בזמנו מחמת חטא או שבא בגלגול עוד הפעם והנפש אינה מתגלגלת כמו הנשים שאינם מתגלגלים וגם שאינה יכולה לצאת כ"א בזמנה הנה הרוח הנ"ל שבא פעם אחרת מוכרח לבוא בנפש אחרת שאינה זיווגו לכן הוא תחת המזל כי הנוקבא הוא המזל של אדם שכל הברכות מאתה שרוי בלא טובה וכו' וכן כ"ה תברכו שהוא במלכות עיי"ש וידוע ג"כ כי לא כל היורד בגלגול הוא צדיק ורע לו כי המלכות יש לה כ"ח עתים י"ד לטובה במילוי הלבנה וי"ד למוטב בחסרונה ולכן אם הי' צדיק בפעם א' אף שבא עוד הפעם מביאו הקב"ה בשעה ומזל טוב וכן להיפוך כצ"ל לפמ"ש האריז"ל אף שאינו מפורש שם כ"כ והחילוק הוא שפעם הראשון בעת בואו לעולם הוא תמיד צדיק וטוב לו אפילו אם נולד בשעה לא טובה כי הוא מושל עלי' כבעל אבל בגלגול הוא תחת המזל עי"ש. ומיהו ע"י זכות גדול יוצאת הנפש עמו גם בגלגול כמ"ש האריז"ל בנפש הגשמי שהוא זיווגו שאם יש לו זכות ויצאה אשתו עמו ולכן בגלגול משה רבינו שבא בכל דור ותמיד קיימא לו שעתא שהוא בעלא דמטרוניתא עי"ש בתיקונים ובביאור הגר"א ז"ל.. עוד שם ולבעלה לית מזל הוא רוח דאין מזל אלא לפי השעה ולא לפי העולם כמו הי"ב מזלות דאין להם התפעלות בעצמן כ"א בתחתונים, ואע"ג דכלא תליא וכו' מקשה אפילו ס"ת שבהיכל. ומשני היכל שכינתא ס"ת צדיק. אבל ת"ת שהוא הדעת ודאי אינו תולה במזל וכ"ה כאן דהנפש שהיא מתנהגת בזמן היא היכל שכינתא והצדיק הוא הרוח ב"נ דמתגלגל בי' והוא הצדיק דתליא במזלא. אבל וא"ו דמיני' אתיא הרוח לית לי' מזלא רק לרוח דמתפשט מיני' ונקבע בנפש האדם דוגמת צדיק עליון שקבוע בשכינתא הוא תליא במזל עכ"ל הזהב ולכאורה קשה לי על דבריו במ"ש שהרוח המתפשט ונקבע בנפש האדם הוא תליא במזל שהרי נראה שבפעם הראשון שבא לעולם הוא מושל על המזל דאלת"ה מנ"מ בין פעם הראשון שבא לעולם לבין פ"ב שהרי גם בפעם ב' לפעמים נולד במזל טוב אם הי' צדיק בגולגול ראשון כמ"ש האריז"ל וא"ל דזה דוקא אם הוא מאותן שנפשו מתגלגלת עמהם אז טוב לו דזה דוחק עוד קשה לפירוש זה דאין פירוש בעלה השני כמו הראשון דמתחלה אמר לית שעתא קיימא אלא לבעלה שהוא פירש על הרוח שבא מז"א רק שבא בפעם הראשון ואח"כ פירש ולבעלה לית מזל פירש ולבעלה על ז"א לבדו אבל הרוח שבא מז"א תולה במזל ויותר היה נראה לפרש ולבעלה לית מזל גם להרוח דלמטה רק שבפעם הראשון שפגע בזיווגו בנפשו האמיתית אינו תחת המזל כי הוא מושל עלי' כבעל. אבל לכי תידוק שפיר נוכל לפרש גם דבריו הקדושים כן ומקודם נבאר הענין היטב. הנה עיין מ"ש הגר"א ז"ל בתיקונים תיקון נ"ח בארוכה דברים מתוקים וקיצור הדברים בענין הסבא דמשפטים בענין היבם שאשתו נעשית אמו כי בתחלה כשנולד הי' בסוד נער בן השכינה ואח"כ כשנתגדל ונושא אשה נתעלה במדריגת זעיר בעל השכינה וכאשר לא נבנה בבנים יורד למטה לבי"ע למט"ט ונעשה בן אשתו שהיא השכינה שכל היבום הוא במט"ט ושם כל השנוים וכ"ז ע"י האי פירוקא אחיו שהוא בסוד יסוד דאצילות גואל קרוב וכמ"ש בזוהר פנחס רי"ז דאיתכלל רוחא זעירא ברוחא עילאה [שה"ס היסוד דאצילות והוא בסוד הרכבת האילן] ואעל לי' כהנא רבא לגו קודש הקדשים ונטיל לי' ואוליד לי' כמלקדמין ואיתחדש כנשר עולמין וה"ס כי רוח עברה בו שה"ס רוחא עלאה, וכדין ואיננו, ודא הוא רזא דחנוך ואיננו כי לקח אותו אלקים התבונן היטב הענין כי היבום בסוד מט"ט חנוך וכתב שם עוד בביאור הנ"ל שלא דוקא ביבם רק שכל מגולגל וכל בעל תשובה יורד לבי"ע [כן הוא שם בזוהר פנחס רי"ז מה ב"נ בלא בנין איתקרי עקר ואיתתי' עקרה הכי אורייתא בלא פיקודין איתקריאת עקרה, ונראה משם כי בכל החטאים מקרי שמת בלא בנים שהוא מצות ומע"ט] וכ"ה בכל חטא דאדם שאבד האי זיהרא וירש חנוך אף שעשה תשובה גדולה מאוד [ר"ל שידוע שאדה"ר אחר החטא היה רק בסוד בי"ע וחנוך ירש הזיהרא עלאה דאצילות] וכן כללות ישראל הי' ראוין לבית המקדש דאצילות בינה ומלכות וע"י חטא העגל נפלו לבי"ע ולכן הי' להם בית ראשון ושני בינה ומלכות בריאה ועשיה ומשכן צלע דמט"ט יצירה, ולולא חטא הסלע היו חוזרין ישראל למעלתן הראשונה וכן כל בעל תשובה לבחינות אצילות וע"י חטא הסלע גרם שירדו לבי"ע ולא זכה למעלתו הראשונה לאצילות רק דוד המלך ע"ה כמ"ש הוקם על עיי"ש בארוכה דבריו הקדושים הנחמדים מזהב אשרי הדור שככה לו. ודע כי נלפע"ד שלאו דוקא בנשמה דאצילות הדברים אמורים כי רק בכל נשמה דאבי"ע עפמש"ל שבפעם הראשון הוא בחי' אצילות וכאשר בא בגלגול הוא בסוד בי"ע ג' לבושין הנ"ל ג' גווני הקש"ת ג' עולמות בי"ע ואף שגם הנפש בעצמה באה בגלגול עכ"ז בגלגול אינה מתגלה ומאירה רק בבחינות הלבושים הנ"ל בגולגל א' רכוב נפשא בסוסיא חוורא בריאה ובב' בסומקא יצירה. ובג' ירוקא שנוי מעשים בעשי'. ועיין בתיקונים תיקון ע' דף קל"ב א' וביאור הגראז"ל ענין אדם שהוא למעלה מד' חיות אדם על הכסא בארוכה ושם כי בתחלה בפעם הראשון הוא בסוד אדם על הכסא ואח"כ מתגלגל בחיוון בגלגול א' פני ארי' חוורא ובב' פני שור סומקא ובג' פני נשר ירוקא ויש עוד בחי' אדם החי' הרביעית ושם רק גולגולא דצדיקי' שמתגלגלים עד אלף פעמים כמ"ש דבר צוה לאלף דור כידוע. ועפי"ז תבין היטב ענין מ"ש ולבעלה לית מזל היינו מי שהוא בנשמה חדשה שבא פעם הראשונה הוא בבחינות ת"ת דאצילות הנה הוא מושל על המזל שהוא מזל שעה נוקבא דז"א מלכות דאצילות אבל כאשר בא בגלגול הוא יורד ממעלתו ויורד לבחינות בי"ע לכן הוא תחת המזל מלכות דאצילות והבן היטב:
ואולם נוכל לפרש גם דבריו הקדושים כך עפימ"ש שם בתיקונים שכל רזא דגולגולא בסוד יסו"ד כי הס"ו דיסו"ד בגימ' גלג"ל והיוד בעצמה הוא סוד הגלגל שבה מתגלגלין והד' דיסו"ד הוא הנקודה נפש שהיא אינה מתגלגלת עי"ש בביאור הגראז"ל וכן הוא בתיקונים בכ"מ שהגלגול בסוד היסוד. והענין י"ל עפמ"ש שכל הגלגול במט"ט בג' עולמות דיליה ושם השינוים והתמורות כמ"ש משנה פניו ותשלחהו כי למעלה נאמר אני ד' לא שניתי ושם שנוי מקום שנוי השם שנוי מעשים והענין ארוך ומפוזר בכל התיקונים. וגם ידוע כי ה היסוד דאצילות הוא היורד למט"ט כמ"ש וירכב אותו במרכבת המשנה שהוא מט"ט משנה למלך ובפרט כי עיקר הגלגול הוא על ידו כמ"ש דברי הזוהר פנחס רי"ז דאיתכליל רוחא זעירא [ה"ס מט"ט] ברוחא עילאה [שה"ס היסוד דאצילות] ואעל לי' כהנא רבה לגו קודש הקדשים, נקודת ציון, ונטל לי' ואוליד לי' כמלקדמין עי"ש וז"ס הפסוק שלף איש נעלו ונתן לרעהו שהיסוד נותן למט"ט וע"י כן קונה מאתו הנפש וז"ס וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה כי שם התמורות והחליפין במט"ט ואי"ה בבית קנין נבאר אי"ה באריכות:
והנה ידוע כי ת"ת ויסוד, הת"ת בסוד בעה"ב ויסוד אורח הנה תבין כי עיקר שליטת הבעל על אשתו דוקא בסוד הת"ת, עיין מ"ש הגראז"ל בתיקון מ"ם, בענין החילוק שבין בעל לאיש עי"ש ותבין, אבל בחינות יסוד אורח הוא למטה ממנה ולכן הי' יוסף בנה של רחל והדברים ארוכים אין עת האסף פה, ועפי"ז תבין עומק דברי הגראז"ל היכל שכינתא, ס"ת צדיק הוא תליא במזלא כי מצדו הגולגולים למטה בבי"ע, אבל לבעלה ת"ת דאצילות לית מז"ל כי הוא למעלה ממנה משא"כ ביסוד צדיק דנפיק מינה לבי"ע והוא מ"ש והוא הרוח דמתפשט מני' וקבוע בנפש, התבונן היטב בדברים האלו כי הדברים מתוקים למבין: