בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא
בית עולם חלק ג
טז
וכדי לבאר ענין המזבח שהיא המלכות, מפני כבודה יחדתי את החלק הזה לעצמו ולא כללתי אותו עם הראשון. והנה המזבח גבהו יו"ד אמות בסוד ע"ס שבמלכות והוא מתבאר בהשמטות הזוהר בראשית בד"ה ויאמר אלהים. וז"ל ת"ח מזבח של בית עולמים הוה ל"ב על ל"ב אמות היא רמיזה בל"ב נתיבות פליאות חכמה דהא חכמה תתאה אקרי. עלה אמה וכנס אמה זה יסוד לקביל צדיק דלעילא דהא כגוונא דכלהו דרגין אית בה וכלהו אתחזיין בה דהא מראה אקרי (הבן הדברים כי לא ירמוז על יסוד דמלכות רק על יסוד דזעיר כי כל הספירות נתראין בה ועיין למטה) עלה חמש וכנס אמה זה סובב לקביל ההי' דרגא דאתדבק בה דאיהו סובב לההיא מזבח הה"ד וימינו תחבקיני דהא מיסוד עד ההיא דרגא חמשה דרגין אינון, עלה שלש וכנס אמה אלו קרנות לקביל אינון תלתא דרגין דאתיין לה מנייהו שפע תוקפא עילאה ושפע (סוד ג' ראשונות) ובג"כ דוד שנמשח בקרן נמשך מלכותו בגין דאיהו אחיד באינון קרנות המזבח תקיפו דמדבחא עילאה. ת"ח ד' קרנות אמה על אמה אית בה במזבח בגין דאיהי כסא דוד יום רביעאי לתת לה שפע מאינון ג' אמות לאינון ד' קרנות [כי היא איומה כנדגלות כג' ראשונות ומשלמת להם רביעאי לכל תלת כידוע] וכד הוה מקרבי כהני מסטרא דחס"ד עולת התמיד לגבי מזבח וכו' וכד הוו עבדין מתנות מדמה דעולה הוו סלקין והוו אזלין בההיא סובב דאיהו דרגא דידהו [הדברים מאוד המה נפלאים בעיני דהא מתנות דעולה המה למטה כנגד היסוד ולא הי' הולכים בסובב רק במתנות בחטאת כידוע וע"כ יש בכאן איזה טעות והשורה מהופכת וצ"ל למטה] וצ"ל הוו מקרבן לי' ההיא אתרא דאיקרי מזבח והוו סלקין ואזלין בההיא סובב דאיהו דרגא דידהו והיינו להפוך בצינורא האימורין של העולה, ואח"כ צ"ל והוו יהבין ב' מתנות שהן ד' וכו' לקבל ההיא אתרא דאקרי עולה פירוש היסוד]:
עוד שם מאי קרבנא חלב ודם חלב לקבל ההיא דרגא שופרא דכלא חלב הארץ מתרגמינן שופרא דארעא [פירש יסוד כמ"ש בזוהר שתיתי ייני עם חלבי גוף וברית] דם לקבל ההיא דרגא דאקרי נפש דכתיב נשבע ד' צבאות בנפשו [פירוש מלכות] וב"נ כד קריב האי דמא כאילו מקריב נפשי' הה"ד כי הדם היא בנפש יכפר ובג"כ אזהר לן אורייתא מאן דייכול מהאי חלב ודם דמקרבן מיני' למדבחא ישתיצא מהאי מדבחא ה"ד ונכרתה הנפש ההוא מעמי' מ"ט בגין דה"ל למקרביא להאי חלב על מדבחא, וההיא דם ביסוד לאכללא מדת יום בלילא ומדת לילא ביום עכ"ל עוד כתב שם להלן ואעתיק בקיצור כי המזבח הי' בחלקו של יהודה, וקה"ק והיכל ואולם בחלקו של בנימין וכן היסוד בחלקו של בנימין שהוא במקום יוסף צדיק דלתתא אבל המזבח מלכות בחלקו של יהודה **([כבר כתבתי למעלה בח"א פרק ח' שהזוהר מחולק עם הגמרא כי בגמרא שלנו נרא' שהמזבח בחלקו של בנימן ולכן לא הי' יסוד במזרח שלא לכנוס לחלקו של יהודה, ובאמת פשט הברייתא ובה הי' מזבח בנוי נרא' כדברי הזוהר ואפשר לפרש גם דברי הגמרא כן דלא כפרש"י]:)** והי' מסודרים השבטים סביב המזבח כמו הדגלים סביב למשכן יהודה במזרח ראובן בדרום אפרים ובנימן במערב דן בצפון ולכן במערב ששם בני רחל יוסף ובנימין וגם בצפון ששם בני השפחות שהי' אוהבים את יוסף כמ"ש והוא נער את בני בלהה וזלפה. הי' יסוד למזבח בסוד יסוד צדיק אבל במזרח יהודה וכן בדרום ראובן שהם פגמו ביסוד במכירת יוסף לא הי' יסוד אפס במה שעשו מקצת הצלה ראובן שאמר להשליכו לבור להשיבו אל אביו וכן יהודה במה בצע לכן הי' היסוד תופס אמה במזרח ואמה בדרום עיי"ש דברים מתוקים. וי"ל לפ"ד עוד טעם אחר ע"ז עפ"י דברי הגראז"ל בתיקונים נ"ט ב' בהג"ה ואמר שם דשור וארי' המה בקרבנא. אבל אדם וארי' אינם אלא מקבלי הקרבן. והענין כי השור הוא בצפון הוא להתקרב ולכן כל הקרבנות שחיטתן בצפון ולהכלל בדרום. וכן הנשר במערב להכלל ג"כ באדם [היינו כי גבורה נכללת בחסד. ומלכות בת"ת] וכן התקיעות של המסעות לא הי' אלא במזרח ובדרום ומערב וצפון נכללים בהם וכו' ואף לדעת י"ח שהי' תקיעות בכל הרוחות עכ"פ לא נזכר בכתוב לטעם הזה עכת"ד ממילא תבין בזה כי כמו שעיקרי הקרבן רק מב' רוחות צפון ומערב שור ונשר כן גם היסוד שבו הי' עיקר העבודה זריקת הדמים הי' רק במערב וצפון והבן ויתבאר עוד במ"א אי"ה:
יז
והנה לבאר מעט הדברים ביותר ביאור לפע"ד הקלושה אען ואומר הנה כבר כתבנו למעלה כי היסוד של המזבח לא על יסוד של המלכות ירמוז כ"א על יסוד דזעיר [ובפרט לפמ"ש הגראז"ל הובא למעל' המזבח בחינות יסוד וא"כ עכ"פ נרא' כי יסוד המזבח בסוד יסוד דז"א ועיין בבית הקרבן בארוכה] וכן הסובב על החסד דזעיר שהוא המחבק לנוקבא כאשר תרא' שם בזוהר ולכאורה לפמ"ש כי ביהמ"ק ט"ס ומזבח מלכות עשירית הי' נרא' כי הע"ס שבמזבח המה ע"ס שבמלכות. זאת ועוד שנית כי הנה המזבח טי"ת אמות גבהו והקרנות משלימות לעשר ונרא' מהזוהר שהקרנות בסוד המלכות. וכן מצאתי בכתבי הגר"א ז"ל. והנה לכאורה צ"ע למה הקרנות למעל' מכולם והלא המלכות תחת היסוד. ונרא' כי הוא בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. וכן מצאתי ביהל אור במדבר קי"ט עי"ש. כי המלכות עולית לכתר כידוע וא"כ הקרנות בחינות מלכות וכתר. וכן פירש בתורת העולה שהקרנות בחי' כתר ולהבין ביתר ביאור אפשר לומר כי הנה ידוע כי המלכות היא נקודה אחת ויורדים אליו טית מלכיות של ט' ספירות דזעיר ונשתלמת ונגדלת בע"ס גמורות כידוע מע"ח ובלילה נתעלים טי"ת דז"א ונשארה המלכות נקודה אחת לבד והנקודה הזאת היא נקודה עקרית דמלכות כתר שבה בת עין כמ"ש בכוונת ק"ש שע"ה. והנה טית אמות של המזבח ירמזו לטי"ת מלכיות דט"ס דז"א לכן היסוד מרמז על יסוד דז"א וכן כולם וקרנות המזבח וכן מקום המערכה שבין הקרנות בסוד נקודת המלכות כתר שבה לכן המה למעלה בבחינות כתר. והנה החלב שורשו ביסוד כמ"ש ייני עם חלבי גוף וברית כמש"ל ודם במלכות ונתחלפו כאן דם ביסוד וחלב במזבח בסוד היחוד כי הוא מעלה אליו מ"נ גבורות שהוא הדם לכן הדם ביסוד, והוא נותן בה טיפה זרעית לובן חלב לכן החלב במערכה שביארנו בסוד נקודת המלכות. ועיין מ"ש למעלה בבית עולם א' סימן ג' מ"ש בע"מ בסוד ואנכי נטעתיך שורק אברהם למטה במלכות ויצחק ביסוד ויעקב בת"ת. ועיין מש"ש לענ"ד שכ"ז בסוד המלכות בעצמה וכן כאן בכללות המזבח בסוד המלכות. הרי החלב שהוא החסד בסוד אברהם במלכות שבה והדם גבורות ביסוד:
והנה גם האברים היו נקרבים על המזבח עם החלב והם רמ"ח איברי העולה מסטרא דחסד והם מסטרא דאברה"ם בגימ' רמ"ח בימינא. והדם הוא בשס"ה גידין בשמאלא כמ"ש בזוהר בכ"מ כי רמ"ח מ"ע בימין ושס"ה ל"ת משמאלא. לכן האברי"ם רמ"ח בסוד אב"ר מאברה"ם במזבח מלכות כי אברהם גר צדק במלכות. והדם גבורות ביסוד יצחק קץ ח"י ולכן נקרא גי"ד כי בו שורש הגידים ולכן הדם אינו נזרק רק ביום בסוד יסוד דכורא והאברים הולכין ונקטרין כל הלילה היא העולה על מוקדה כל הלילה בסוד המלכות והבן. ואי"ה בבית קרבן נאריך יותר ולא באתי כאן רק לבאר ענין המזבח מעט:
יח
הנה היסוד הי' ל"ב אמות על ל"ב אמות שהם בריבוע אלף כ"ד. והנה כל האמות שהי' במקדש בני וא"ו טפחים בסוד ז"א קו המדה ש"ק חוץ מאמה יסוד וסובב וקרנות וי"ל הטעם כי ביסוד יש מקום קיבול ה"ח או ה"ג. ואמה סובב בסוד החסד שכולל כל ה"ח יומם דאזיל עם כלהו כידוע ואמה קרנות ששם עיקר נקודת המלכות ה"ה תתאה. עלה ה' אמות וכנס אמה זה הסובב בארנו בשם הזוהר שאלו ה"א אמות בסוד ה"ס חגתנ"ה, ואפשר לכן הי' חוט הסיקרא אמה אחת תחת הסובב כי אמה הראשונה חסד ומשם מתחיל הגבורה לכן הי' אדום. ואמה של כניסת הסובב אפשר בסוד שורש החסד בדעת יסוד דאמא יומא דאזיל עם כלהו לכן הי' בת ה"א טפחים נגד ה"ח, עלה שלש נגד חב"ד ומקום הקרנות אמה בסוד מלכות וכתר כמש"ל, ואמה הילוך רגלי הכהנים נשאר מקום המערכה כ"ד על כ"ד עולה בריבוע תקע"ו כמנין יסו"ד ומלכו"ת כי שם סוד היחוד של יסוד ומלכות כי הקרבנות קרבן לד'. עוד י"ל בענין היסוד שלא הי' מקיף רק ב' רוחות כמו דלת, וב' רוחות השניים בסוד דל"ת שני' בלי יסוד מחמת חלקו של יהודה ואפשר לומר כי ידוע שיש למלכות ב' חותמות ציון וירושלים בחינות בינה ומלכות והם ב' דלתו"ת כי דלת ד היא ב' ווי"ן ויו"ד אחת בגימ' כ"ב אותיות שיש ביסודה שהם ב' דלתות וציר אחד כי היוד כמו ציר כמ"ש בע"ח הקדוש ודל"ת אחת מקבלת מז"א באחוריים בסוד ירושלים ואח"כ מקבלת מבינה בעצמה דלת שני' בחינות ציון וכבר כתבנו בראש חיבור זה ענין יהודה שהוא מלכות ירושלים לכן הי' חסר במזבח דלת הזאת מחמת שלא הי' בחלקו של טורף ונשאר רק דלת שני' ציון בחי' בנימין יסוד דמלכות כי שם כל העבודה ועליות מ"נ. והנה לפי הדיעה שהיסוד הי' אוכל בדרום ובמזרח אמה וכן כתב הגראז"ל הנה יהי' מחזיק היסוד ס"ה אמות מרובעות והוא היחוד יסוד במלכות:
יט
ונבאר ענין הכבש שהי' למזבח והי' יוצאין ממנו ב' כבשים קטנים האחד לימינו במזרח לסובב, והשני לשמאלו למערב ליסוד הנה הכב"ש ידוע מהאר"י ז"ל בסוד יסוד כי כב"ש אותיות שכ"ב כי ממנו השכיבה ועיין בזוהר צו למ"ד ע"א כי הכבש בחינות יסוד והחילוק שבינו לבין יסוד המזבח שהוא ג"כ בחינות יסוד. היינו כי המזבח עיקרו בבחינות המלכות שמתכוננת ע"י ט' מלכיות דז"א ונקודה שלה ונעשית פרצוף גמור. וא"כ יסוד המזבח הגם שהוא מדכורא מ"מ עיקרו בנוקבא ונעשה עצמות המלכות, אבל הכבש ירמוז על יסוד דדכורא, ולכן היו מולחין האיברים על הכבש כי המלח הוא ביסוד ברית מלח עולם כמ"ש בזוהר ויתבאר אי"ה בבית הקרבן כי עקרו בעטרת היסוד ולכן היו מולחין בחצי הכבש העליון לצד המזבח והבן. והנה כל גוף הנוקבא נגד יסוד דז"א כמ"ש האריז"ל עיקרו נגד ת"ת שלה והתחלתו נגד דעת וסופו נגד יסוד שלה היינו יסודה נגד הארה היוצאת מפי יסודו:
והנה ידוע בתיקונים כי דרועין לדרום ורגלין לצפון וא"כ חג"ת דרומים ונה"י צפונים. ימין ושמאל והת"ת מזרח ויסוד מערב. לכן י"ל כי הג' כבשים נגד ג' בחינות שלה ראש בטן גוי' חב"ד וחג"ת ונה"י ובכולן עיקר האמצעי שבהם נאחזת בז"א וכן נדבקת בז"א ג"כ בג' מקומות בדת"י כידוע והם ג' נקודות חולם בדעת מלאפום באמצע ת"ת חירק למטה ביסוד. לכן הכבש הגדול עולה למעלה לדעת שלה, והימיני לחג"ת שלה לכן הי' לימין וגם למזרח כי שם הת"ת [ונכללו כאן הנו"ה עם חג"ת]. והשמאלי למערב ליסוד שלה ועוד נ"ל כי גם הכבש לא על עצם יסוד דדכורא מרמז רק על רוחא דבה והוא בחינות דכורא שבה בנימין צדיק תחתון ששורשו מצדיק עליון יסוד דדכורא אך כי יקשה לנו דהלא הארי' הרובץ על המזבח מרמז על הרוחא דבגוי' שם רי"ו בגימ' ארי' והוא האוכל כל הקרבנות כידוע מרבינו הקדוש האריז"ל ועיין מה שכתוב לעיל בחלק ראשון ושני ואם כן מה ענין הכבש. ועוד שנית קשה דהלא לפי דברי הגמרא המזבח כלו בחלקו של בנימין ולכן לא היה בדרום יסוד שלא לכנס בחלקו של יהודה ואם כן הכבש שהיה בדרום בחלקו של יהודה האיך נוכל לומר שהוא בחינות רוחא דבגוי' בחינות בנימין. והמזבח בחינות יהודה מלכות בחלקו של בנימין יציבא בארעא וגירא בשמי שמיא. אפס אם תתבונן תראה כי הדברים נכונים עפ"י הידוע מרבינו האריז"ל שכל הבירור הוא רק ע"י הדכורא שכוחו עצום אבל הנקבה אין בכחה לברר ולכן היא פטורה מספירת העומר. ולכן כל ששת ימי המעשה נגד וא"ו קצוות דז"א אנו עוסקי' בטל מלאכות לברר בירורין דזי"ן מלכין. ובשבת קודש מצד המלכות אין בידה לברר מצד מיעוט כחה רק היא מתעלית אל קודש עליון מסוד או"א, נמצא כי הבירורין שמתבררין ע"י האי רוחא דבגווי' כמ"ש בכוונות ק"ש ע"ה הכל מחמת שהוא בחינות דכורא והוא יורד לבי"ע לברר בירורין ואפשר שזהו עבין מ"ש שש"ק דזעיר יורדין לבי"ע לברר בששה ימות החול הכל בסוד הרוחא הזה וידוע מ"ש האריז"ל שמזה הרוחא נותנת חלק בכל ולד ועיין מ"ש הגר"א ז"ל בליקוט עיבור אחר יניקה כי קודם שיולדת אז היא בעצמה מעלית מ"נ מן הקליפות אבל אח"כ נתעלית בבחינות אמא עילאה ואינה יורדת לברר. רק הבנים שלה שנוטלין חלק כ"א מן הרוחא דבגווי' וכן בין הבנים בעצמן עיקר המעלה מן הקליפות הוא התחתון שבהם לגדול הימנו עד לאמם וזהו ענין כיבוד לאח הגדול ראשית הרוחא כידוע וזהו ג"כ כי עיקר הבירור בעשי' והיא מעלית מ"נ אל היצירה וכן היצירה לבריאה והבריאה אל המלכות:
ובזה נוכל לומר כי הכבש בסוד הרוחא היורד למטה לעולמות בי"ע כאשר ידוע מרבינו האריז"ל כי עיקר הקרבן בעשי' ומשם נתעלה בבחינות עליות מ"נ עד המלכות וזהו ענין הכבש שע"י מעלין הכל אל המזבח שהיא המלכות. ונמצא כי הארי' הרובץ על המזבח הוא הרוחא דמלכות בעצמה שהוא אינו יורד והוא כבר נתברר לטוב גמור קודש קדשים בסוד אור זרוע לצדיק וצדק, והכבש צדיק דנפיק מנה לבי"ע לברר בירורין בהתלבשות ש"ק דז"א. וכן ידוע מרבינו האריז"ל ששורש הרוחא הוא רק מש"ק לכן נבראין ממנו מלאכים לא נשמות שהם מן המוחין וענין בריאת מלאכים בסוד ברורי מלכין קדמאין ונעשין צלם אל הנשמה שעיקרה אור ומוח מבחינות מ"ה שלא נשבר. ובזה תבין ענין הג' כבשים והי' עשוין כדמות ש שין בג' קוים בסוד הרוחא הנ"ל ג' גווני הקשת חג"ת ג"פ ע"ב שגימ' רי"ו כידוע באר חפרוה שרים חג"ת שעשו אותה כלי מחזיק ברכה באר מעלה מ"נ. והי' הפסק אויר מעט בין הכבש למזבח כדי ליתן האברים על המזבח בזריקה כי היא נזרקת למעל' בסוד המ"נ כמ"ש בתיקונים מונח זרקא מונח סגול וענין ההפסק בין הכבש למזבח ע"ד מ"ש בזוהר בכוס של ברכה ונשא מגבעות בינה ובין רעיותה [שהן עולמות בי"ע] שיעורא דזרת וכן כאן המזבח בסוד מלכות דאצילות והכבש בחי' בי"ע:
כ
ונבאר מעט ענין מצות לא תניף עליהם ברזל ומצות לא תעלה במעלות על מזבחי. הנה המזבח בחינות המלכות וידוע כי המלכות נקראת אב"ן שם ב"ן שלה עם הכולל ג"ן נעול וכן נקראת סלע ודברתם אל הסלע כמ"ש בזוהר כ"פ סלע דברתא דמלכא ולכן צריכין אבני מזבח להיות שלימים בלי פגם אבנים שלימות תבנה את מזבח ה"א וכמ"ש בתיקונים כי אבנים נקראים האותיות שצריכין להיות שלימים בתורה ותפלה והחילוק שבינם לבין שאר אבני המקדש שאסור להניף עליהם ברזל רק במקום הבנין במקדש אבל בהר מותר לחצוב אותן בברזל אבל אבני מזבח צריכין להיות שלימין כמו שנבראו בלי מעשה בני אדם. והענין עפ"י מ"ש בפרק הקודם בסוד בירורי ט"ל מלאכות מש"ק דז"א, ומפאת המלכות אין מצדה שום בירור שבת וינפש כי היא קרקע עולם ואינה עושית שום מעשה לכן המזבח מלכות צריכין האבני"ם להיות כברייתן. ועיין בגור ארי' ובבני יששכר ענין המצה שנקראת מיכלא דמהימנותא כי החמץ מגבי' א"ע ונתוסף בו כח אחר משא"כ המצה שהוא פשוטה לא מורכבת בלי שום כח רק כמו שעשאה האומן והיא מרמז על אמונה פשוטה ובטחון בד' ולידע שהכל בגזירת היוצר עי"ש דברים מתוקים והבין בזה ג"כ האבנים שצריכים להיות כמו שנבראו:
והנה להבין מצות לא תעלה במעלות נקדים מה שידוע כי הזעיר הוא סוד הנהגת מדה במדה כמ"ש בספרים והוא עולה ויורד דרך מדריגות מדרגא לדרגא ולא כן המלכות שהיא עולה בפעם אחת המעלות בסוד הזרקא ונעשית סגולתא כמ"ש בתיקונים וכן ע"ד העבודה תבין כי אדם הישראלי יוכל לעלות ע"י מסירת נפש ושפיכת נפשו בתפלה בבחינות המלכות בפעם אחת אשר אפילו אם יתנהג עפ"י דרך התורה ומצות צריך לזה זמן זמנים טובא עד אשר יעלה מדרגא לדרגא ועיין בשערי גן עדן ענין המלכות של כל עולם שהיא כמו שמדליקין מנר לנר כמ"ש אנכי שלומי אמוני ישראל אני השלמתי מנאמן לנאמן ושורש כולם במלכות של א"ס ששם נעשה הצימצום לכן בעת רצון היא עולית למעלה למעלה והדברים עתיקים עי"ש והכל בבחינות פנימיות המלכות שנזרקת מעלה מעלה ע"י מסירת נפש בהשתפך נפשם אל חיק אמותם. ותבין בזה מה שאסרה התורה לילך במדריגות על המזבח מדרגא לדרגא רק בכבש משופע בשוה. וזהו ג"כ ענין אשר לא תגלה ערותך עליו. והענין כי ידוע שבכל מדריגה שהאדם עולה דנים אותו אם הוא ראוי לכך ובכל דין ניתן רשות למסטין להסטין ולתבוע חובו. וידוע מ"ש שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו כי דוד הי' צריך לכך מפאת שורש נשמתו במלכות שהיא קרובה אל הקליפות לכן לא הי' מדקדקין עמו הרבה. לכן עליות המלכות בפעם אחת שאם היתה עולית מעט מעט מדרגא לדרגא הי' החיצונים נאחזים וזהו אשר לא תגלה ערותך עליו. לכן עליתה בסתר המדריגה בפעם אחת בסוד הזרקא שלא ירגישו בה הבן הדברים והשי"ת יעזרינו שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
כא
ונבאר מעט ביתר ביאור ענין הקרנות ולמה הי' כל הזריקות חוץ חטאת על שני קרנות במזרחית צפונית ובמערבית דרומית וגם למה הי' השיתין בקרן מערבית דרומית, כי כבר הבאתי בסימן ט"ז דברי הזוהר הקדוש שמקום השבטים סביב המזבח כמו בדגלים יהודה במזרח ראובן בדרום דן בצפון יוסף במערב. ועיין בזוהר בהעלותך ובביאור הגר"א ז"ל כי יהודה מזרח בסוד אבא יוד שבשם וראובן דרום ז"א וא"ו שבשם וצפון דן ה"ה ראשונה בינה. ויוסף מערב ה"ה אחרונה עי"ש. ותבין כי הכהן הי' מיחד השני זיווגים תחלה הי' מיחד או"א יחד לכן הי' נותן מזרחית צפונית או"א ואח"כ מיחד זו"נ ונותן מערבית דרומית והבן. וגם למה הי' השיתין ג"כ בקרן זה בסוד חיבור יסוד ומלכות שנותן לה חו"ג מים ויין. עוד י"ל כי הט' אמות שבמזבח נגד ט' כלים דמלכות וד' קרנות בסוד ד' מוחין דמלכות שהם חו"ב וחסדים וגבורות הגם שדעתה קלה בגבורות לבד מ"מ הגבורות נחלקין אצלה לחו"ג, וגם י"ל שהם נגד כללות ד' אותיות הוי' שלה ד"פ שבכל פרצוף שהם חו"ב דילה וש"ק דילה ומלכות שבמלכות וי"ל כי ב' קרנות מזרחיים בסוד חו"ב מזרחית דרומית אבא. מזרחית צפונית אמא וב' מערביים זו"נ הצפוני ז"א ומערבית דרומית מלכות שבמלכות כי אצלה להיפוך איהו בהוד והיא בנצח כמ"ש בראש חלק א' בבית עולם ויהיה לפי"ז סדר היקף הזאות החטאת כסדר הספירות. ובא לו לקרן דרומית מזרחית בסוד אבא ואח"כ אמא ואח"כ ז"א ובסוף מערבית דרומית מלכות ולכן שם בקרן זה רוב העבודות עיין בבית הקרבן שמה יתבאר אי"ה בדברי הזוה"ק במדבר ובהעלותך. ועוד י"ל באופן אחר ויתבאר ג"כ למה לא הי' יסוד בקרן מזרחית דרומית כי ידוע שהמלכות נאחזת בקו האמצעי בג' נקודות חולם חירק שורק והם בדעת ת"ת יסוד וכנגדם יש לה בעצמה ג"כ ג' נקודות דח"י. וכן ג"כ בסוד רוחא דבה ג' ע"ב בגימ' רי"ו ויש עוד בחינה רביעית ע"ב הד' בחינות חי' שבה נשמת הצדיקים כי הג' ע"ב בחינות כר"ן וחי' אין לה רק נשמת הצדיקים משלימין לה כמבואר בע"ח. וגם מבואר בע"ח כי יסוד ומלכות דמלכות אין להם על מה שיסמוכו בז"א כי כבר כלה יסוד דז"א בסיום ת"ת שלה. וגם ידוע כי הע"ב הד' חי' שבה בת עין הוא העיקר המעלה מ"נ באר מים חיים. ובזה נוכל לומר בדרך אפשר כי קרן מזרחית דרומית נגד יסוד ומלכות שבה לכן לא היה שם יסוד כי אין להם על מה שיסמוכו בז"א כי כבר כלה היסוד דז"א לכן הי' בלי יסוד והוא נגד נפש. וקרן מזרחית דרומית נגד רוח ת"ת שבה. וקרן צפונית מערבית נשמה ודעת שבה וכן הי' הכהן מתקן הפגמים בחטאת מלמטה למעלה עד קרן מערבית דרומית בבחינות ע"ב הרביעי חי' שבה. ולכן הי' שם רוב העבודות וכן ניסוך המים ויין אור זרוע לצדיק באר מים חיים. ושם נשפכין השיריים כי היא לוקחת מובחר הרוחא שורש נפשה והמותר מורישת לעולמות התחתונים כידוע והשי"ת יעזרינו ע"ד כבוד שמו להבין ולהשיג טעמי תורתו ולעבדו בלבב שלם אמן:
הנה בבית עולם ביארנו את צורת בית המקדש ככל משפטו והלכתו ולשלימות המלאכה אבאר מעט בעהשי"ת ענין המשכן בקיצור נמרץ. הנה בח"א פ"ט הבאתי דברי הגראז"ל החילוק שבין המשכן למקדש כי ב' בתי מקדשות בסוד בינה ומלכות המקננים בבריאה ועשי' לכן הי' בנין גמור שהם בנוקבא משא"כ המשכן בז"א המקנן ביצירה ולאשר הוא בדכורא הי' רק אוהל עראי עי"ש. ודברי האריז"ל ידועים שהי' חלוקים בגדלות קומת המלכות במשכן למטה מהחזה באחורים ובבית א' למעל' מהחזה בפנים ובבית ב' בפנים למטה עי"ש ואולם גם שניהם לא ביארו ההבדל בעצם המשכן שבין הביהמ"ק וגם מהרבה מקומות נרא' שבנין משה רבינו ע"ה גדול מכולם ולכן לא שלטו בו האויבים רק נגנז בסוד אני ד' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. ולאשר התורה ניתנה לדרש במע"ט אנפין לכן חלקי אמרה נפשי לפמ"ש בארוכה בבית עולם ח"א בשם הגראז"ל כי ביהמ"ק בסוד זי"ן היכלות הבריאה וביארנו שם כי זי"ן כלים בסוד זי"ן תחתונית דמלכות דאצילות שנעשית עתיק בבריאה כי ז"ת דעתיק מתלבשים בעולם שלמטה. לכן נלע"ד כי המשכן הי' בסוד מלכות דאצילות עצמה שהיא למעלה מעולם הבריא'. והנה עיקר בית נאמר תמיד על היכלות הבריאה ושם המלכות דאצילות מנהגת את ביתה כמ"ש ותתן טרף לביתה, וחוק לנערותי' זי"ן נערות אסתר כאשר נבאר אי"ה בבית קנין, לכן הי' הבתי מקדשות בנין גמור אבל המשכן אוהל עראי כן הי' נלע"ד מכבר ועכ"ז לא רציתי לסמוך עלי עד אשר זכני השי"ת, ומצאתי ראיתי בדברי הגראז"ל בפירוש לשה"ש בסוף קפיטל א' כי ערשנו רעננה מורה על המשכן ששם הי' חיבור וזיווג כל העולמות, וקורות בתינו ארזים רהיטנו וכו' היא ב' בתי מקדשות והענין כי תועלת האשה לב' דברים א' לאישות וב' לראות ולצפות הליכות ביתה הדברים הכרחים לבית. לכן אמר ר"י מימי לא קראתי לאשתי אשתי שהוא לשון מגונה המורה על האישות אלא בית המורה על השני שהיא עקרת הבית. וזהו ההבדל עצמו שבין המשכן לביהמ"ק שבהמ"ק הי' בערך המפרנסת את ביתה ולא הי' גלוי הדביקות משא"כ במשכן הי' גלוי הדביקות, ולכן נקראו בתי מקדשות כמו בית וכנ"ל עכ"ל הזהב ותלי"ת כי כוונתי לדעתו כאשר יראה המבין. ולבאר פרטי הדברים תקצר היריעה ואין כאן עת האסף אך בקיצור אומר הנה בר"פ ויקהל חושב מ"א דברים בעשיות המשכן ובכ"א כתוב את. את המשכן. את אהלו וכו' ועם את כל אשר צוה ד' הנכתב מקודם הוא מ"ב כי המשכן הי' דוגמת בריאת העולם שנברא ע"י שם מ"ב כידוע ולכן הי' יודע בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כמ"ש בסה"ק, והנה כתוב בזוהר פנחס רמ"ט כי שם מ"ב הוא ד"פ עשר הוא מ"ס עם זכור ושמור הוא מ"ב []וכן שם ע"ב הוא עי"ן עם ב' כוללים אנ"י וה"ו] והיינו כי בכל אחד מע"ס יש ד' אותיות השם חכר"ן כידוע ויהי' הע"ס אלו ע"ס דמלכות והגם כי בביהמ"ק לא נתגלו רק ז"ת דמלכות זאת המתלבשין בבחינות ז"ת דעתיק בבריאה מ"מ במשכן שמרמז למלכות עצמה נרמזו כל הע"ס גם הג"ר. והנה הבאתי בח"א פי"א דברי הגראז"ל בס"ד דף ו' כי בינה דרדל"א מתלבשת בגלגלתא. ומן ז"ת דחכמה דרדל"א שם יש יריע"ה חדא אור שנברא ביום א' והוא באוירא קוטרא עילאה עי"ש [כ"ז נרא' בסוד ב' יסודות דחו"ב דרדל"א שבדעת אבל במשכן הי' אפשר גם חו"ב דרדל"א עצמן שלמעל' שהם חו"ב דמלכות דאצילות ודו"ק היטב]. ובזה י"ל שז"ס את המשכן [שהוא היריעות כמ"ש רש"י ז"ל] את אהלו את מכסהו את קרסיו נגד החכמה יריעה חדא המתלבשת באוירא קרומא. את קרשיו בריחו עמודיו אדניו בסוד הבינה המתלבשת בגלגלתא עצם הגלגלת שורש כל עצמות הגוף וכמ"ש הגראז"ל באד"א שהקרשים דוגמת העצמות המעמידים הגוף. ארון ובדיו וכפורת ופרוכת ד' דדעת. וכן השלחן ומנורה ומזבח חג"ת ובכ"א ד' כנ"ל. ובמזבח העולה ומכבר ובדיו וכליו ד' דיסוד ושמה נתוספו כיור וכנו נו"ה דיסוד עצמו שהם שקתות המים בו"ה דיסוד תרין בימין. קלעי החצר עמודיו אדניו ומסך ד' דנצח. יתדות המשכן ויתדות החצר ומיתריהם בהוד והם ג' והרביעי מלכות אפשר בשורשה בחזה ת"ת. את מסך הפתח לפתח המשכן הכתוב אצל מזבח הקטורת ת"ת. בגדי השרד ובגדי אהרן ובגדי בניו במלכות כי שם חלוקא דרבנן לבוש מלכות והם ג' והרביעי מלכות שבמלכות עולת לכתר לכן כתובה מקודם את כל אשר צוה ד'. והם ביחד מ"ב. ובזה תבין ג"כ מ"ש האריז"ל בסוד ט"ו אמות קלעים לכתפים בסוד ב' כתפים דא"א. וצ"ע דמה ענינם זה לזה ולכל הפירושים לא תוכל לכוון דעת דא"א בקלעי החצר ולהנ"ל הוא מתוק מדבש כי כן נו"ה דעתיק נעשים דעת וכתפים דא"א כ"ז כתבתי בחפזי כי המדפיסים אצים ואי"ה בבית הקרבן עוד אתן את דודי לך בזה: