בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא
בית עולם חלק א · א
יושב העליונים ומתאוה התחתונים לשכון ביניהם צוה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והוא מ"ע בתורה כלול מכמה מצות לעשות ארון וכרובים שלחן ומנורה ומזבח פנימי וחיצון, ויש עוד מל"ת כגון לא יסורו הבדים וכן לא תעלה במעלות על מזבחי. וכן לא תניף עליהן ברזל, וכדומה, ונבאר המצות האלה כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו כמ"ש כל העוסק וכו' והשי"ת יעזרינו ע"ד כבוד שמו:
ונבאר ענין העולם ונקודת פנימיות העולם שהוא א"י וביהמ"ק. הנה האר"י ז"ל כתב בע"ח עיין דרושי אבי"ע דרוש ד' וקיצור אבי"ע דרוש א' וציור עולמות אב"ג ושער הארת המוחין דרוש ה' והמתבאר משם כי הארץ שלנו היא מלכות דמלכות דעשי' כי הט' רקיעים המה ט' ספירות דעשי' וילון עטרת היסוד ושם מתחלת המלכות וראשה בשמים והאויר שבין שמים לארץ ז"א שלה, והארץ מלכות שלה. והנה בארץ יש זי"ן ארצות ז"ס שלה, והארץ העליונה תבל כוללת ג"ר:
והנה הארץ הזאת יש בה י' ספירות וגן עדן בינה שלה וביהמ"ק יסוד וארץ ישראל מלכות והענין המתבאר משם היטב כאשר נעיין בדרושים כי יש בה ה' פרצופין א"א ואו"א וזו"נ והם י' ספירות הידועים וארץ ישראל מלכות פרצוף בפ"ע והיא עומדת נגד נה"י דזעיר וג"ע היא בינה ג"כ פרצוף בפ"ע והיא מתפשטת בז"א בחג"ת עד החזה והארותי' היוצאים מפי היסוד דבינה בחזה כאשר מתגלים שם עושים רושם גדול בעבור שהוא תכף אחר החזה:
והנה היסוד דז"א הוא נגד גוף דמלכות ומסתיים בסיום הת"ת שלה והארות היוצאים מפי היסוד דז"א מאירים ביסוד שלה שהוא אחר ת"ת שלה ושם בחינות בהמ"ק נגד יסוד שלו שהוא כללות יסוד דעשי' כן הוא בהדיא בשער הארת המוחין פ"ה וה"ס הפסוק מציון שהוא יסוד דדכורא מכלל יופי בסוד יוסף יפ"ת אלקים הופיע שהוא המלכות ויסוד שלה המכוין נגד הארות היוצאי' מיסודו [ודע כי הבאתי למעלה בסימן ל"ב בבתי הנפש דברי הגר"א ז"ל מתיקון כ"א בהג"ה ע"ג ב' כי עטרת יסוד דבינה נגד טבור דז"א ועטרת יסוד דז"א נגד טבור הנוקבא ולפמ"ש האר"י ז"ל צ"ל דלא דמי להדדי כי מ"ש עטרת יסוד דבינה נגד טבור דז"א צ"ל הכונה על האורות היוצאי' ומתפשטים לא על עצם העטרת יסודה שמסתיים בחזה. אבל מ"ש שהעטרה דז"א נגד טבורה של מלכות היינו עצם העטרה אבל הארתה מתפשטת עד סיום יסוד דמלכות]. והנה ביארנו כי הבינה מתפשטת בחסד גבורה תפארת ועיקרה בחסד דז"א כי הבינה כל רחמים דילה נותנת לימין והיא הג"ע ובשמאל גבורה היא הגיהנם והענין י"ל עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל בכ"מ כי נה"י הם התנהגות עוה"ז. ולכן הם ממוזגין כי אין הנצח חסד גמור. ולא ההוד דין גמור כמ"ש עמך ישראל אין יכולין לקבל רוב טובה וכו'. אבל החג"ת הם התנהגות עוה"ב החסד הוא הג"ע וגבורה הגיהנם ושם חסד גמור ודין גמור וזהו אין בין מים העליונים ובין מים התחתונים אלא כמלא נימא כי בחג"ת בינה עוה"ב. ובנה"י עוה"ז מלכות:
והנה ידוע כי יש עגולים ויושר ומקום עמידת היושר הוא בא"י כמ"ש הגר"א ז"ל בתז"ח דפ"ט ד' הבאתיו בח"ר סימן ט' כי כן כתב בכאן האריז"ל כי קו האמצעי נגד א"י וביהמ"ק, אמצע הישוב. וזרוע ימין ג"ע לדרום והוא באמצע העולם על קו המשוה וזרוע שמאל לצפון גיהנם, ונמצא לפי"ז כי הג"ע עיקרו למעלה מן הארץ בסוד הבינה דמלכות זו ומתפשטת בחג"ת דז"א דמלכות זו ומסתיימת בטבור דז"א והוא בדרום הישוב אמצע העולם, וכל אלו הבחינות המה למעלה מן הארץ כמו חג"ת על נה"י, אולם הגיהנם אע"פ שהי' צריך להיות למעל' ג"כ מן הארץ עכ"ז מתפשט למטה תוך הארץ ואפשר שהוא הגבורות שמתפשטין במלכות לכן כתב האריז"ל שזרוע ימין בינה ושמאלי מלכות ובזה תבין מ"ש שם בדברי הרמ"ז בזוהר פ' תצוה קפ"ד על המאמר בתלתא נקודין וכן הביא שם דברי הרח"ו ז"ל שהם דוגמת שורק כזה י ג"ע בימין למעלה ארץ באמצע וגיהנם בשמאל למטה והבן. וכן כתב בע"ח כי קרקע הגן גבוה מן הארץ. ונתבאר כי הג"ע בסוד יד ימין וטבור דז"א דמלכות זו [ועיין בדברי הגר"א ז"ל בהיכל ד' בסוד נטילת ידים שהוא בהיכל הזכות טבור נקודת ציון הארת הבינה ושם הידים עיי"ש ותבין ונבאר אי"ה במקום אחר]. ועכצ"ל כן גם לפי פשוטו דאם תאמר שג"ע וגיהנם כא בארץ איך יתכן שהגן עדן גדול ששים פעמים מן העולם וכן הגיהנם ואיך יוכל להיות החלק גדול מהכל ודוחק להוציא הדברים מפשטן שהכונה לא גודל הכמות רק על האיכות אולם לפמ"ש שהם למעל' מן העולם יוכל להיות הדברים כפשטן. ולפי"ז צ"ל שגם הגיהנם אינו בארץ הלזו רק למטה מארץ נוטה לצפון כמו שצייר במק"מ אח"כ ראיתי כי הרמ"ז כתב שם בעצמו שהג"ע והגיהנם המה חוץ לכיפת הרקיע שלנו. ודע כי מדברי האריז"ל כאן מוכח שמקום עמידת היושר היא בא"י פניו למזרח אחוריו למערב וימינו נגד ג"ע לדרום ושמאלו לצפון. כן הוא בהדיא בשער ציור עולמות פ"א כי ראשה בשמים ופניו למזרח בסוד הדכורא (הוא בחינות ז"א שבמלכות) והנוקבא עומדת באחור פניו למערב בסוד שכינה במערב עיי"ש. וכן הבאתי מדברי הגר"א ז"ל שהיושר בא"י ועיין מ"ש בבתי הנפש סימן ב'. אולם בדרושי אבי"ע סימן ד' כתוב כי עמידת היושר הוא בג"ע הארץ באמצע העולם וצריכין אנו לדחוק ולישב כי שם עיקר הכונה על העמוד הנעוץ מארץ לשמים וכן מהיכל להיכל והוא בג"ע הארץ ועולה עד לשמי שמים אבל עמידת פרצופי היושר הוא בא"י ולכן שם עיקר המצות. והנה לפי"ז יהי' הג"ע בדרום בבחינת יד ימין אבל בבחינת טבור דז"א יהי' הג"ע למעלה מא"י ואפשר זהו פתחה של ג"ע בא"י שהוא בחברון במערת המכפלה ומשם עול' למעל'. והכל אחד כי הבינה מתפשטת בחג"ת כאשר יתבאר לקמן והוא התנהגות עוה"ב בחסד גמור ודין גמור ג"ע וגיהנם כמ"ש הגראז"ל ויתבאר לקמן וכל רחמי דילה נותנת לימין והוא הג"ע והיא מסתיימת בטיבור ומשם למטה עוה"ז מלכות נגד נה"י כמ"ש אין בין מים העליונים לבין מים התחתונים אלא כמלא נימא. אולם נראה בע"ח בהרבה מקומות שג"ע באמצע העולם בקו המשוה בסוד טבור ומשם למטה לצפון ישוב העולם כמו רחל שעומדת נגד נה"י מטבור ולמטה ושם באמצע הישוב א"י וביהמ"ק יסוד דזו"נ אבל בדרום העולם אין ישוב כמו למעלה מהחזה דז"א ויהי' לפי"ז הארץ כמו אדם מושכב ארצה ראשו לדרום ורגליו לצפון והוא ע"ד מ"ש האבן עזרא בדגלים שהראש לדרום ורגליו לצפון לכן ראובן הבכור לדרום ודן רגליו בצפון וכן ראש התלוי בדרום וזנבו בצפון עי"ש. ואפשר לומר עפ"י המתבאר מדברי האריז"ל שהארץ בעצמה היא סיום פרצופי היושר והיא בעצמה סוד מלכות שבמלכות דיושר. אמנם היא ג"כ סיום העגולים ג"כ כאשר ביאר הגראז"ל בהיכלות בראשית שיש בכל עולם רקיעים והם ההיכלות ומדורין בארצות החיים דשם. והנה היכלות בעצמם הם ג"כ זה למעלה וזה בסוד קומה שלימה כאשר ביאר הגר"א ז"ל אולם התפשטות העגולים סביב אפשר הוא ג"כ כמו קומה שלימה ודוגמת זה הארץ בסוד העיגולים דוגמת אדם ראשו לדרום ורגליו לצפון וג"ע בטבור וביהמ"ק ביסוד ושם בג"ע העמוד הידוע והוא אפשר בסוד הטבור שהאדם במעי אמו מקבל השפעתו משם ועיין בבתי הנפש בברכת השיבנו ע"ש ותבין וע' בהיכל ד' בזוהר כי שם בטבור היכל ד' ג' אותיות יק"ו והם ג' גווני הקשת שמתגלים בעמוד הזה כידוע וע"ש כי שם אתדבקותא דדכורא בנוקבא ע"ש בהגראז"ל ותבין וא"ש ההי"ב, אולם בבחינת היושר יהי' הדרך כמ"ש למעלה ביהמ"ק ביסוד וג"ע בינה למעלה מהעולם מתפשטת עד הטבור כנ"ל וא"ש ההי"ב **( א) הנה עפ"י דברי האריז"ל והאבן עזרא שהראש לדרום והרגלים לצפון נלע"ד לפרש כי כן הי' בא"י בחלוקת השבטים הראש לדרום והוא המדבר שהיא בדרום א"י ושם הר סיני בסוד הפה כמ"ש הגראז"ל בז"ח שה"ש. ואח"כ יהודה בחינות חסד ונכלל בו חלק שמעון בסוד הגבורות כאשר ידעת כי ראובן ושמעון חו"ג ולאשר ראובן הי' בעבר הירדן השלים יהודה שהוא בחינות מיכאל בדגלים [ועכ"ז הי' חלק ראובן בדרומו של יהודה ובאמצע הי' סדום שנהגו היפך מדת החסד ונהפכו] ולא הי' לשמעון חלק בפ"ע כי הגבורות נכללין בחסדים וסמוך לשמעון פלשתים י"פ אלקי"ם. וכ"ז בסוד החזה שהוא בחינות חסד, היכל אהבה. וסמוך לו חלק בנימן מובלע ג"כ בחלקו של יהודה נגד הלב לכן הי' שם ביהמ"ק. ואח"כ בני יוסף מנשה ואפרים נגד הבטן והמעים כמ"ש הבן יקיר לי אפרים ע"כ המו מעי לו. ובסוד הדעת כי מעוי בדעת איתפשטו. ושם מובלע ג"כ חלק דן סמוך למערב לפ"ד רש"י ז"ל (וכן דעת חכמי האומות בגוגראפיע שלהם) נגד הכבד כי דן נגד הכבד רוגז בספר יצירה, ואח"כ יששכר וזבולן נו"ה פנימים שהם ב' כליות)** ועיין מ"ש הרמ"ע ז"ל בתשובותיו בענין המטה שדעתו להיות ראשה למערב כמו אדה"ר קודם שנזרק' בו נשמה שהי' מושכב ארצה ראשו למערב כדי שבעמידתו יהי' פניו למזרח ע"ש. אולם דעת האריז"ל נראה שראש המטה יהי' למזרח. והנה עם דברינו למעלה אפשר להשוות דברי המקובלים עם דעת רבותינו בעלי הש"ע שראש המטה ומרגלותיו יהי' אחד לדרום ואחד לצפון ולפמ"ש אפשר לומר באימה כי דרך האריז"ל והזוהר בסוד היושר לכן ראשו למזרח כידוע ודרך הש"ע אפשר על העגולים והיכלות כמ"ש כאן בארץ ראשו לדרום ורגליו לצפון ומזה נראה שראש המטה יהי' לדרום דלא כמי שכתבו שראש המטה תהי' לצפון. והנה לפי דברי הרמ"ע ז"ל ניחא מה שהי' בביהמ"ק הראש למערב כי ביהמ"ק נקרא חדר המטות בין שדי ילין לכן הי' הקה"ק שהוא הראש כאשר נבאר אי"ה. למערב. ולדברי האריז"ל שראש המטה למזרח י"ל שהבית המקדש לא הי' מרמז כמ"ש הרמ"ע ז"ל כאדם מושכב שראשו למערב רק כאדם עומד ופניו למזרח כי הפנים של הביהמ"ק והוא הפתחים הי' למזרח ואולם הכהנים והעם העומדים בעזרה היו משתחוים למערב והוא היחוד פב"פ והבן. ואולם בפרטות בארנו לקמן בהיכל ד' תיקוני משכ"ן מנורה שלחן וכסא והוא המזבח וקה"ק חדר המטות למערב עיין לקמן ואולם יש לומר גם עפ"י האריז"ל עפ"י מ"ש בשער ציור עולמות שהנוקבא עומדת באחור לכן פניה למערב ואף אם תאמר שבביהמ"ק הי' פנים בפנים מ"מ פניה למערב וההי"ב וכל דברי בדרך אפשר: