בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא
בית הקרבן חלק שני · יג
הנה בגמ' מנחות ע"ז ושבועות ט"ו איתא במשנה התודה היתה באה מן חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שהן שתי איפות והאיפה שלש סאין כ' עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה, ובמצה ג' מינים חלות רקיקין ורבוכה נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין ושלש חלות לעשרון, ובמדה ירושלמיות הי' שלשים קב ט"ו לחמץ וט"ו למצה, ט"ו לחמץ קב ומחצה לחלה וט"ו למצה ובמצה ג' מינים נמצאו חמשה קבין לכל מין ושתי חלות לקב עכ"ל הגמרא וכן בעירובין דף פ"ג ע"ב דשיעור חלה כדי עיסת מדבר עשירית האיפה שהן זי"ן רבעים קמח ועוד מדבריות שהן ששה רבעים ירושלמיות, והיינו כי רובע הוא רובע הקב שהוא לוג, והנה באיפה ג' סאה, ובסאה ששה קבין, ובקב ד' לוגין נמצא באיפה ע"ב לוגין ועשירית האיפה הוא זי"ן לוגין וחומש מדבריות שהן ששה ירושלמיות והנה לבאר מעט בסודן של דברים אקדים מקודם דברי רבינו האריז"ל בלק"ת ישעי' שיש ג' מיני מדות בתורה כמ"ש לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה מדה הוא אמה המודדת באורך וברוחב, ומשורה היא כלי המדה המחזקת דבר הנמדד בתוכה כמו סאה וכדומה, ומשקל ידוע, וביאר שם שהם נגד אותיות השם ובסוד אור מים רקיע, חכמה ובינה וז"א, שבחכמה סוד האור והמשקל בסוד היו"ד שהיא אבנא למשקל בי' וכאשר נכנסת הטיפה באמא נעשית בסוד מים וצריך המשורה למדוד, וכאשר נולד הז"א נעשה בסוד רקיע ושם צריך אמה וקו המדה עי"ש דברי קדשו, והנה ידוע כי אבי"ע בסוד ד' אותיות השם לכן ממילא נוכל לומר כמו כן כי באצילות שם סוד האור והמשקל, ובבריאה ששם מקנן אמא עילאה שם סוד המדידה במשורה אבל ביצירה ששם מקנן הת"ת שם המדידה בקו המדה באמה המודדת ובזה נוכל להבין מ"ש האריז"ל ששיעור קומה הוא ביצירה בסוד גדול א' ור"ב כ"ח רל"ו אלפים פרסאות ולהנ"ל יובן כי שיעור קומה מיוסד על קו המדה וההי"ב וזאת ידוע ומפורסים בספרי' כי כל מה שאנו מבארים מדות למעלה הכל הוא ענינים רוחנים לא נשיגם בגשם עכור רק הוא בחינות גבול להאור שלא יתפשט לבלי תכלית ואף גם זאת לא הותר רק בבי"ע ולא באצילות חלילה וחלילה ומ"מ גם באצילות יש רושם ושורשו הנבראי' בדקות גדול הגם שאין ערך ויחס בינם לנבראי' והכתוב בעצמו אומר בצלם אלקים ברא אותו הגם שאין ערך ויחס חלילה מ"מ לאשר כל אבר ואבר יש לו שורש למעלה בצלם העליון ואין צריך להאריך כי הוא מבואר בספרים הקדושים:
והנה מקודם צריכין אנו לבאר למה הוסיפו בירושלי' על המדות ושינו מדות שהי' בימי משה הלא דבר הוא אך הענין י"ל כי ידוע כי פני משה כפני חמה כי משה רבינו ודורו הי' בחינות דכורא ולכן לא באו לארץ, ובאי הארץ הי' בסוד המלכות פני יהושע כפני לבנה, ועכ"ז כל משך ימי השופטים הי' עוד הארת משה רבינו מסוד הדכורא עד שעשו להם מלך ובאו לירושלים שאז הי' הנוקבא בשלימותה אז נעשו מרכבה גמורה אל המלכות ובזה תבין שלכן מה שהי' מקודם שמה סאין בסוד וא"ו שבשם עשו ה' סאין נגד ה"א אחרונה ונכנסו הששה בחמשה וזה היחוד, וכ"ז בקומת המלכות כאשר היא שוה לת"ת והוא בשבת ויו"ט אבל בימות החול היא רק חצי הת"ת בקומתה והיא רק איפה אחת שהיא ג' סאה מדבריות נגד נה"י ששם כל קומתה, כי איפ"ה בגמ' אל אדנ"י שהוא שם של המלכות וכן אפ"ה חסר בגמ' אלקים, והנה במלכות לבדה ע"ס ומדת מלכות שבמלכות היא עשירית האיפה ולאשר ביארנו שהמנחות במלכות שבמלכות לכן מדתן מכוון עשירית האיפה, והנה כל מה שאמרנו כאן הוא רק בבחינות שכלי ומחשבה לא בעצם חלילה [כי הלא מה שאמרנו שכל וא"ו נעשו ה"א סאין כך תוכל לומר שוא"ו לוגין נעשו ה"א והוא רק במחשבה שכל וא"ו נעשה ה' והבן.] ואולם עיקר ענין המדות הותר לנו לומר בבריאה כי הנה המלכות יורדת לבריאה בסוד הכסא שכולל כחב"ד דבריאה, וכבר הבאתי בבית עולם דברי האריז"ל כי בעולם הבריאה אין יורדת המלכות רק בבחינות מלכות שבמלכות כי לאשר הבריאה עם האצילות באחדות כמו או"א לכן יורדת שמה בכל קומתה, ולכן לאשר קומת המלכות ביארנו בסוד האיפה הנה היא מתלבשת בג"ר דבריאה בסוד הכסא ובכללות בסוד א"א התופס בקומתו כל עולם הבריאה והוא פנימיות הבריאה ובפרטות מתחלק האיפה הנ"ל לג' סאין ג"ר דבריאה ובכל סאה ששה קבין הוא ש"ק דזעיר דבריאה כי זעיר מקבל מוחין דאו"א וא"א א"כ כולם מתחלקים לש"ק] כי הק"ב בסוד ז"א כי ק"ב גמ' ג' מלואי השם ביודין בההין באלפין שהוא נגד ג' אותיות יק"ו שבשם שז"א כוללם ונוקבי' בה"א אחרונה **(והנה ידוע כי הז"א עיקרו רק ששה קצוות לכן המה ששה קבין וג' מוחין המה מעצמותו כי חג"ת נתעלים לחב"ד ונעשה טי"ת וזה טי"ת תיקונים דדיקנא דז"א [ובעת רצון שנמשך לו מוחין דגדלות מלמעלה נעשה לו י"ג תיקונים] ואפשר ז"ס טבילת ב"ק שהוא נגד יסוד שמושך מהדעת ומהדיקנא לכן תיקנו תשעה קבין והוא בשפיכה ובזריקה כמ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים משא"כ כל הטבילות למעלה בבינה ששם הסאה מ"ם סאה מים שכל גופו עולה בהם כי שם עולה הז"א במ"נ לתוך יסוד דבינה ששם מ"ם סתומה:)** וכן בכל ספירה דז"א יש ד' אותיות השם שהם חי' ונר"ן לכן כל קב ד' לוגין ותהי' הנוקבא בסוד הנפש לוג אחת בחינות מלכות דבריאה, והנה מבואר בזוהר פנחס שרביעית ההין היא במלכות רגל רביעי דכורסיא כידוע, וגם ידוע שיש במלכות כמה בחינות עשירית ושביעית ורביעית וכן ברביעית יש ב' בחינות כי לפעמי' נחשבת רביעית לכל ספירה דז"א ולפעמים נחשבת רביעית לכל קומת ז"א והענין י"ל עפימ"ש הגראז"ל בס"י מ"א פ"א בענין נר"ן דז"א כי בנשמה דז"א יש בכל ספירה שם הוי' אחד והוא בכל ספירה בנקודה אחרת בנקודות הידועים, וברוח יש שם מ"ה במלוי יו"ד אותיות בע"ס בכל ספירה אות אחת [ביאר בכ"מ בי יו"ד בג"ר, ה"א בחסד ונצח, וכן ה"א תתאה בגבורה והוד, ואות וא"ו ב' הווין בת"ת ויסוד והאלף במלכות באמצע בין ת"ת ליסוד היכל הקודש באמצע] ובנפש הוי' פשוטה בכל הקומה, ג' אותיות יק"ו בג' קוים שלו והא תתאה במלכות, והכלים המה עשר שמות שאינם נמחקים והכנוים כמו רחום וחנון בלבושים, ושארי הכנוים כמו שלחן ולחם המה בהיכלות עי"ש. וכן כתב בליקוטים [צ"ע גדול בזה להשוות דברי הגראז"ל בזה עם דברי האריז"ל בשער השמות ועכ"פ צ"ל כי כ"מ שנזכר בדברי האריז"ל בשער השמות הכל הוא על הנשמה והכלים אבל הרוח והנפש לא נזכרו שם וסמך א"ע על מ"ש במקום אחר ששם מ"ה ברוחא פנימיות הספירות רק שמדברי האריז"ל נראה שהרוחא הוא בחינות נקודות וכאן נראה שהנקודות בנשמה אבל נראה שזה ענין אחר כי שם בע"ח הכוונה על השמות שהם בעצמם מנקודות בציור אותיות כמ"ש בשער טנת"א וכל דברי בדרך אפשר.] הנה לפי הנ"ל תבין כי בבחינות המוחין ונשמה היא חלק מד' מכל ספירה שיש בכל ספירה מז"א הוי' שלימה והיא משלמת תמיד אות הרביעי. ובבחינות הרוחא שהוא שם מ"ה עשר אותיות הנה היא יש לה אות אחת משם מ"ה והיא בבחינות עשירית מכל קומתן שהם עשר אותיות ובה אות אחת. [וכיוצא בזה כתוב בע"ח כי בערך גדלות א"א התופס בקומתו את כל החמשה פרצופין תהי' המלכות בחינות עשירות לנגדו וכבר ידעת כי א"א בסוד שם מ"ה ודו"ק] ובבחינות הנפש שיש בכל קומת ז"א הוי' פשוטה ובה אות רביעי ה"א אחרונה תהי' לפי"ז בבחינות רביעית, ויש עוד בחינה כמ"ש עד חצי המלכות והוא בבחינות הכלים שהיא תופסת חצי קומתו דז"א: