אור ברסלב
בנין שמואל בית הקרבן חלק שלישי › טז

בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא

בית הקרבן חלק שלישי · טז

טו

הנה ביארנו ענין עבודת יוה"כ בכאן לאשר הי' סדר המערכה מתאים מאד לפי דרכינו בסדר אביי הוה מסדר סדר המערכה וביארנו למעלה ענין עבודת הדם שהוא בדכורא ושם ג"כ הטבת ב' נרות ה"ח וב' נרות ב' כללות החסדים שביסוד ומלכות ואח"כ הקטורת ג"ר דמלכות ואח"כ אברי התמיד בש"ק דמלכות ואח"כ המנחה במלכות דמלכות. והנה בארנו למעלה פרק י"א שלכן יש שבעה קרבנות נגד שבעה כפולות בש"ק עם העטרה. וי"ב מנחות נגד י"ב פשוטות במלכותה עיין בבתי הנפש פרק י"ג וכ"ז בכללות כל הקרבנות וכמו כן בתמיד בעצמו בפרטות בארנו למעלה שששה כהנים זכו באברי התמיד הרי נתחלקו האברים לש"ק, ובמנחה באה ג"כ החביתין כמ"ש בגמרא יומא ל"ג שם מנחה הנה החביתין נחלקין לי"ב חלות נגד הי"ב פשוטות כנ"ל ואחריהם הנסכין אפשר בסוד התלבשות' למטה בהיכל קה"ק דבריאה כמ"ש למעלה בח"ב פ"ט ענין הנסכים שיורדין לבי"ע. ואח"כ המוספין בחינות היכלות דבריאה כמ"ש בבית מועד באריכות ענין הזי"ן מועדים עם שבת נגד ז' היכלות או ז' ספירות דבריאה ששם המועדים כמ"ש האר"י ז"ל והם בכל מועד עשר קרבנות נגד עשר ספירות שבכל ספירה בעצמה:

ועפי"ז נוכל להבין דברי הזה"ק בפרשת פנחס המתחיל ובחודש הראשון במוסף דפסח רבי אבא פתח כאיל תערוג וביאר שם כל ענין האילה עם הנחש על פסוק קול ד' יחולל אילות [אם תתבונן בכל מ"ש בח"א תבין מעט שייכות ענין הנ"ל לקרבנות המוספין וגם למה באו בפרשת פנחס וההי"ב] וכו' עד ולאיתגליא האי חי' בינייהו למיהך ובהיכלו מאי ובהיכלו דקוב"ה כל אינון אוכלסין פתחין ואמרין בכי"מ ע"ש ובר"מ שם ובהאי זמנא מקדשין לעילא להאי חי' וקראן לה כבוד וכדין אתקדש מועדא מה דלא הוה עד השתא וכען קראן לה כבוד הד"ר ובהיכל"ו כלו אומר כבוד עי"ש והדברים אינם מובנים ולדברינו י"ל לאשר המוספין שבז' מועדים נגד ז' היכלות. ובזה נוכל ג"כ לפרש סיום המזמור ה' עו"ז לעמו יתן עפמ"ש בילקוט ראובני שיש ע"ז ימים בשנה שמקריבים בהם מוסף כ' שבתות. וששה ימי פסח חוץ שבת וז' ימי סוכות חוץ שבת, ור"ה, ויו"כ, ושבועות וי"א ר"ח חוץ ר"ה הרי ע"ז כמנין ע"ז לעמו יתן, וי"ל עוד שמלת ע"ז ירמוז על מוספין שבז' ימי פסח שהם כמנין ע"ז לכן פתח בזה הזה"ק על בחודש הראשון מוסף דפסח. ודע כי הרמב"ן ז"ל כ' בפ' אמור כי לא קרבו ישראל במדבר רק קרבנות שכתובים בת"כ אבל המוספין אשר בחומש הפקודים וכן הנסכים לא קרבו במדבר ובאמת פשט הכתוב משמע כדבריו כמ"ש בנסכים כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אבל דבריו סותרים גמרא ערוכה מנחות מ"ה להיפוך כי קרבנות שבחומש הפקודים קרבו במדבר ושבת"כ לא קרבו ואחרי החיפוש מצאתי בפנים יפות שתפס עליו ג"כ מגמרא הנ"ל. ואולם לאשר ידענו דברי הרמב"ן ז"ל כי דבריו דברי קבלה אפשר לתרץ דס"ל דר"ש יחידאה הוא ור"ע לא ס"ל כוותי' ובגמרא אמר ר"ע לא גרסינן כמ"ש בהגהות הרש"ש ראי' מתוס' שם וכעת נדפסו הגהות שיטה מקובצת וכ' ג"כ דלא גרסינן לי'. וגם י"ל דראיתו מדאמר שמה ר"ש שכל האמור בח"ה קרב במדבר מוכח דנסכים הכתובים ג"כ שמה קרבו במדבר והוא ז"ל סובר כרבנן קמאי דלא קרבו נסכים במדבר זבחים קי"ח וכן מוכח פשטי דקראי דכי תבואו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם ומזה מוכיח דאין הלכה כר"ש ועיין בתוספות שם קי"ח ד"ה ר"ש ששקלי וטרי אי ר"ש סובר קרבי נסכים במדבר או לא והקשו שם על גמ' מגילה, ולפמ"ש יש להביא ראי' מדברי ר"ש במנחות מ"ה שכללא כייל שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר] ועל הראי' שהביא בפנים יפות משעיר ר"ח שבמלואים י"ל דהוראת שעה היתה ואין ללמוד לדורות. יהי' איך שיהי' בודאי לא נעלם מהרמב"ן ז"ל דברי הגמרא או אפשר הי' לו גירסא אחרת בגמרא. והנה לדברינו יבואו דברי הרמב"ן ז"ל כמין חומר לפמ"ש בסוף בית עולם כי ביהמ"ק הי' בסוד בריאה והמשכן בסוד מלכות דאצילות וכן כתבתי למעלה באריכות בחלק ראשון כי ת"כ בסוד מלכות דאצילות וספר במדבר נגד הבריאה. ולפמ"ש בכאן שהמוספין בזין היכלות הבריאה. לכן באו המוספין בספר במדבר וכן הנסכים לפי שהם בבריאה כמ"ש בח"ב פ"ט לכן לא הקריבו אותם במשכן שהי' בסוד מלכות דאצילות רק בביהמ"ק שכולל שניהם בסוד הבריאה ובבחינות מלכות דאצילות המתלבשת בז"ת דילה בבריאה בסוד עתיק:

והנה כתבתי שמה כמה דרכים בענין המועדים אבל סדר היותר נכון לנו בכאן על דרך המוספין הוא מ"ש בבית מועד פרק כ"ה שפסח בחסד ושבועות בגבורה תורה מפי הגבורה ניתנה, סוכות בת"ת ושמ"ע ביסוד לכן הם ביחד יעקב ויוסף כחדא אזלין ור"ה ויוה"כ בנו"ה. וי"ב ר"ח במלכות עי"ש ושמה כתבתי כי דרך זה יוצדק ע"ד הנפש שבס"י ג' וזי"ן וי"ב ולכן גם כאן בקרבנות שהם בחינות חיצונית בירורי ב"ן ובבחינות הנפש המה ג"כ ע"ד הנ"ל. ועפי"ז יתבאר לנו למה הי' בסוכות עי"ן פרים כי הוא נגד הת"ת ששם עי"ן ענפין. וכן נכפלו בסוכות האילים והכבשים כי הת"ת מכריע לב' הצדדין וכולל שניהן. ולכן הי' המוספין שבסוכות כמנין יעק"ב שהוא בת"ת. חוץ השעירים שהם פרים עי"ן ואילים י"ד וכבשים צ"ח ס"ה כמנין יעק"ב וכן יתבאר לנו בזה למה הי' ב' פרים במוסף פסח ושבועות ור"ח עפימ"ש בזוהר פנחס רמ"ז ע"פ ובראשי חדשיכם וכי כמה רישין אית לה לסיהרא אלא אינון תרין נקודין כג"ד נקודה תתאה סיהרא תרין רישין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול בקדמיתא הוה כתר עלי תרין נקודין כג"ד. והוא סגולתא ולבתר דאמרה א"א לב' מלכים וכו' נחיתת וכו' ומה דהוה סגולתא אתהדרת סגול עי"ש. והנה הגם שפירשו שם תרין רישין על יעקב ויוסף עכ"ז מהמשך הלשון נראה שתרין רישין הוא חסד וגבורה שהמה תרין רישין של המלכות שכתרה נגד החזה וכן מפורש בכוונת האריז"ל על ובראשי חדשיכם שהם תרין רישין חסד וגבורה. הנה מעתה תבין כי לכן דוקא בר"ח שהוא ראש המלכות וכן בפסח ושבועות חו"ג באו ב' פרים לרמז על הנ"ל. ונרמז הענין בפרים כי פרים בסוד חג"ת. ומצאתי במעשי תורה להגראז"ל אות יו"ד שיש בכל מועד עשר קרבנות במוסף ב' פרים ואיל וז' כבשים וכולם עולות חוץ השעיר לחטאת רק ביו"ט של ר"ה ויוה"כ ושמ"ע לאשר המה ימי דין לכן גם שעיר החטאת מן המנין ואין בהם רק ט' עולות עי"ש. ולדברינו אפשר ליתן עוד טעם לזה כי לאשר ר"ה ויוה"כ ושמ"ע בנה"י לפי דברינו ששם מקום המלכות לכן בא שעיר החטאת שבמלכות מן המנין. וכן י"ל שלכן כתוב בפסח ושבועות ור"ח לשון זכר ונסכו ומנחתו [וכבר תירץ האריז"ל ע"ז אבל רק על ר"ח ולא תירץ כלל על יו"ט] ובשאר המועדים כתוב ונסכה בלשון נקיבה. ולהנ"ל י"ל לאשר כולם למטה מהחזה מקום הנקיבה אבל פסח ושבועות למעלה וגם סוכות כתוב בלשון נקיבה כי שם מתחלת הנוקבא בשליש ת"ת אבל מ"ש בר"ח לשון זכר אף שר"ח במלכות צריכין אנו לתירוצו של האריז"ל בזה:

תוכן העניינים

בנין שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה