אור ברסלב
בנין שמואל בית הקרבן חלק ראשון › ב

בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא

בית הקרבן חלק ראשון · ב

א

והנה כ"ז שורש הקרבנות שהם במלכות שהיא נקראת קרבן לד' שהיא נקרבת לגבי ז"א כמ"ש בזוהר כ"פ אבל עצם הקרבנות בעולם הבריאה כמ"ש בזוהר פנחס ר"מ ע"ב ובהשמטות תיקוני הזוהר בארוכה שהקרבנות בסוד ד' חיות שנא"ן. שור ונשר בהמות ועופות הנקרבין. וארי' ה"ס אש המזבח שרבוץ כארי ואד"ם הוא המקריב הקרבן וידוע שד' חיות הן בבריאה וראשן ופניהם בהיכל הרצון דבריאה כמ"ש הגראז"ל בהיכלות הרי סוד הקרבן מסוד המלכות המתלבשת בעולם הבריאה. ולהבין ביתר ביאור. הנה עיין בס"ד פ"ד על פסוק ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חי' למינה. בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ד' חד בכללא דאחרא משתכחי בהמה בכללא דאדם ה"ד אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה משום דאיתכלל בכללא דאדם ועיין בביאור הגראז"ל כי אדם בסוד האצילות ובהמה בסוד התלבשות מלכות בעולם הבריאה ששם בהמה דרביעא על אלף טורין כמ"ש הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך כמ"ש בגמרא ב"ב [וי"ל שלכן בהתחלת הקרבנות ובויקרא כתוב אלף זעירא בסוד אלף טורין הנ"ל. ולכן הוא זעירא בסוד המאור הקטן בירידתה לבריאה שנתקטנה ונעשית ראש לשועלים] ושם מצמיח חציר לבהמה והבריאה נכללת באצילות בהמה בכללא דאדם ולכן כתיב אדם כי יקריב מכ"ם [היינו מכ"ם שנכללת באדם] וכתיב מן הבהמה כי בהמה בכללא דאד"ם וה"ס כי הבריאה לבוש לעולם האצילות עיין מ"ש בריש בתי הנפש ובזה תבין ג"כ למה אין הציץ מרצה רק על טומאת הבשר לא על טומאת האדם המקריב כי בגדי כהונה בסוד הלבוש דבריאה אל האצילות שהוא הכהן המקריב דוגמת ז"א דאצילות, ולכן אין הבגדים מכפרים רק על עצמות הקרבן שהוא מבריאה כנ"ל]. והאריך שם מאוד בזה כי בבריאה שם סוד שכר ועונש ושם חטא אדה"ר כאילו אפשוט לשכינתא ולבושא דילה עי"ש. [והנה אין זה ענין למ"ש האריז"ל שהקרבנות בעולם עשי' כי הן בעצמן בוודאי הן בעשי' אבל שורשן למעלה באצילות תדע שהרי האריז"ל בעצמו פירש בענין ד' מדריגות אבי"ע שתרומה בעולם הבריאה וקודש בעולם האצילות]. ועיין בזוהר פנחס ר"מ מאי טעמא דקרבנא וכו' אלא רזא הוא בגין דאית בהמה דרביעא על אלף טורין ואלף טורין אכלת בכל יומא וכלהו אקרי בהמות בהררי אלף ועל דא תנינין דאית בעירא אכיל בעירא וממה הוו מאשא וכלהו לחיך לון ההוא בהמה בלחיכא חדא הה"ד כי ד' אלקיך אש אכלה הוא אל קנא עי"ש. ובזוהר בראשית י"ח ורזא דא מצמיח חציר לבהמה דא בהמה דרביעא על אלף טורין ומגדלין לה בכל יומא ההוא חציר, וחציר דא אינון מלאכין שליטין לפום שעתא דאיתבריאו בשני וקיימין למיכלא דהאי בהמה בגין דאית אשא אכלא אשא, ועשב לעבודת האדם דא אילין אופנים וכו' בשעתא דב"נ אתיין לפלחנא דמאריהון בקרבניהון ובצלותא דדא איהו עבודת האדם [י"ל עפ"י דברינו הנ"ל שזהו בסוד עבודת הדם שביארנו בסוד הדכורא ואות"ו תעבודו וז"ס לעבוד"ת האד"ם ודו"ק] עי"ש. והנה בזוהר פקודי רמ"ז בהיכל ב' עצם השמים שם הכא קיימין כל אינון מלבושין דנשמתהון דצדיקיא דסלקין לאחזאה קמי מאריהון ולקיימא קמי'. וכד נשמתא סלקא ומטי להאי היכלא כדין אזדמן חד ממנא דאיתפקד על אינון לבושין וכו' דהא בזימנא וכו' וכד נשמתא סלקא ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילה ואזיל עמה עד די מטי לנהר דינור דנשמתא איצטריכא לאתסחיא ולאתלבנא תמן, ולזמנין דטבעא ההיא נשמתא תמן ואתוקדא ולא סלקא כלא יומא עד בצפרא כד איתער רוח דסטרא דדרום כדין קיימי כלהו ומתחדשי ואמרי שירתא ומזמרי כגוונא דאינון מלאכין דאיתעבר שלטניהון ואתוקדן וקיימין ומתחדשין כמלקדמין ואמרי שירתא הכי נמי אילין נשמתין עי"ש ושם בביאור הגראז"ל שז"ס חדשים לבקרים כי נהר דינור הוא בהיכל ד' בסיטרא דגבורה כמש"ל בדף רנ"ב ע"ב, ולכן אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כמש"ל דף ר"ס ב' היכלא רביעאה המחדש בטובו בכל וכו' וכן כאן כד איתער רוחא דסטרא דדרום וז"ש כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו היינו כמ"ש בזוהר שע"י סיטרא דדרום בחינות חסד נהיר לון ואיתחדשין כמלקדמין] ושם להלן פירש שז"ס בכל יום נבראין מלאכים מנהר דינור ובטלין שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך וז"ש המחדש וכו' מע"ב עי"ש ושם להלן על ואי זכאה סלקא לקרבנא, פירש שהוא כעין הקרבן שנאמר אשה ריח ניחוח לד' מקודם מעלה לאישים בנהר דינור ושם נכלה הגוף כמ"ש בפ' שלח החלב ודם, אח"כ מלבישין אותה בהאי לבושא ובהאי מלבושא סלקא ריחא כמ"ש וירח את ריח בגדיו ויברכהו וכו' ושם להלן על וסלקא לקרבנא ע"י דמיכאל כהנא לקיימא תדיר קמי עתיק יומין. וזהו סוד הקרבן שמתחלה בשריפת אברים ופדרים ניזונים הסט"א ורוי לון. וכן בשריפת הנשמה בגיהנם ונהר דינור. ואח"כ מתלבשא רוחא דבהמה כי אין רוח בעולם מבלי לבוש וסלקא אל הבהמה דרביעה על אלף טורין ומתתקנין ד' חיות שבמרכבה וברעותא דאדם אתתקן אדם על הכסא ואז אדם ובהמה תושיע ד' כמ"ש בס"ד הבאתיו למעלה בפרק א' אין צורך להכפיל הדברים ועי"ש. עוד בביאורו להיכל ב' בבראשית בענין הנהר דינור שהוא בהיכל ב' עצם השמים ואעפ"י שנהר דינור הוא בהיכל ד' היכל הזכות שם התחלתו ונמשך עד כאן שהוד מקבל מגבורה כי כל המתגלה אינו מתגלה במקומו רק שיוצא מעליון ומתגלה בתחתון עי"ש. אתה הראת לדעת מכל הנ"ל כי עצם הקרבנות מד' חיות דבריאה ובסוד בהמות בהררי אלף שעולין בכל יום במ"נ אל המלכות וכ"ז נעשה בהיכל הזכות ששם נהר דינור ששם המחדש בטובו ועיקר התגלות ענין זה בהיכל עצם בשמים ששם מלאכים הנשרפין מצמיח חציר לבהמה ושם לבוש הנשמות **(הנה ביארתי בפנים שורש הנהר דינור בהיכל הזכות ועצם השמים ומשם שורש הלבושים כמ"ש שם בזוהר הבאתי בפנים וטעמו של דבר נלע"ד לומר עפמ"ש בבתי הנפש פי"ח בשם יונת אולם והגראז"ל כי שקר נחלו הפילוסופים באמרם שהחומר נוקבא לצורה, וענין הצורה שמתחלפת תמיד ואמרו כי היא כמו אשה מנאפת אשר תחת אישה תקח את זרים ומזה נולד להם ג"כ שעיקר תכלית והשגת האדם לשכל הנקנה הקונה בכל יום ע"י חכמתו והוא מתקשר בשכל הפועל ונמצא לפי"ז שנצחיות הנפש הוא רק לשכל הנקנה ולא לנפש האדם העיקריות וכ"ז כפירה גמורה בדרכי התורה כמ"ש הגאון מהר"ל מפראג ז"ל. ומקבלי התורה קיבלו האמת שהדבר בהיפוך שהחומר עצמות הוית הדבר בסוד החכמה חומר קדמון, והצורה נוקבא לגבי' מסוד הבינה עולם הציור לכן היא מתחלפת תמיד, ותראה בזה כי לכן הצלם שהוא מבריאה בינה כמ"ש בבתי הנפש הוא מתחלף תמיד כי הוא מן הבירורין והנצוצין שאין לך יום שוה לחבירו כמ"ש האריז"ל שז"ס לבושין דלביש בצפרא לא לביש בפניא משא"כ עצם הנשמה שעומדת לעולם וכמו כן כתב הגראז"ל כי בהיכל הזכות שם מלאכים הנשרפין ומתחדשין בכל יום חדשים לבקרים אבל בהיכל אהבה שם מלאכים הקיימים כל ימי עולם וכבר ידעת כי בהיכל אהבה שם שורש הנשמות ושמה עומדת הנשמה קודם ביאתה לעוה"ז לכן היא עצם פשוט עומדת תמיד אבל הלבושים והצלם מהיכל הזכות לכן הוא מתחלף תמיד, ויש להעמיס זה בדברי הזוה"ק בראשית י"ט א' דמלבושי האדם בסוד האי אשא דאכלא ובתר איתהדר כמלקדמין ולכן ל"ל קיומא וכ"ז על הלבוש משא"כ הנשמה עצם נבדל פשוט ודו"ק:)** וסלקא לקרבנא, וחוזרין ומתחדשין ע"י החסד והוא לדברינו בסוד נהורא חיוורא ובחינות הזריקה. והנה עם הנ"ל תבין ג"כ דברי הזוהר פנחס רי"ז ר"ח פתח ישבעו עצי ד' וכו' אלא הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה אלין שתין אלף מלאכים דאיתבריאו ביומא תנינא דבראשית וכו' אלין אינון חציר אמאי בגין דצמחין כחציר דא בעלמא דכל יומא איתקצירו השתא ולבתר צמחין ומהדרין כמלקדמין עי"ש. והנה צל"ע דמה ענין זה לפרשת פנחס וגם אינו מסיים כאן שום ענין השייך לכאן כדרכו בכמה מקומות, ולדברינו יובן היטב מחמת כי שם בפרשת פנחס באו המוספין, וקרבנות הציבור. וכן תבין ג"כ דברי הזוהר פנחס רי"ד רבי אלעזר פתח ויראני את יהושע הכהן הגדול וכו' ומאריך שם בענין לבושי הנשמות בג"ע ומה עניים לכאן ולהנ"ל יובן כמ"ש לקמן שפ' פנחס הוא בהיכל הזה ושם לבושי הנשמות כמ"ש בזוהר שהבאתי למעלה. וי"ל בזה רמז למה נקרא בביהמ"ק הלשכה ששם הי' מונחין בגדי הכהנים לשכת פנחס המלבוש, ויתבאר עוד להלן אי"ה ענין פרשת פנחס, והנה בזה נתבאר לך היטב ענין וטעמי הקרבנות עפ"י יסודות אמיתיות מזוהר הקדוש, ועכ"ז אראך איך שרבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה הגם שדרך בדרך החקירה עכ"ז מחמת רוב קדושתו כיון ג"כ לדברים האלה. ותורף דברו שם כי הקרבנות יסוד אמונת חידוש העולם כי כל בע"ח הוא בחינות עולם פרטי, והפסד בע"ח פרטי מורה על הפסד העולם בכללו, וזה מבואר בחקירה כי אם העולם יופסד ואינו נצחי. מכ"ש שיש לו התחלה וא"כ ע"כ הוא מאמין בחידוש העולם עי"ש באריכות גדול. וזה מוסכם עם דברינו שענין הקרבנות הוא ענין המחדש בטובו בכל יום מע"ב כי נשרפין בנהר דינור וחוזרין ומתחדשין ודו"ק. וי"ל שזהו סוד קישור התורה לתחלתה לכל היד החזקה פירש"י ששיבר הלוחות בסוד מלכין קדמאין שנשברו לצורך הבירור, וז"ס לעיני כל ישראל בסוד אורות עינים שבהם היתה השבירה, וע"י בירור הניצוצות ועליות מ"נ עי"כ בראשית ברא א'. בסוד המחדש בטובו בכל יום מע"ב והבן. [ועם זה יש לישב ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל בטעם הקרבנות שלא יזבחו לשעירים. עיין מ"ש הגראז"ל בראשית ה' א' ע"פ חדשים מקרוב באו ותבין]:

תוכן העניינים

בנין שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה