בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן כט
ולענין מה שהבאתי בספרי סימן מ"ח (דף נ"ז ע"ב) להעיר על דברי הפייטן ביום ב' של סוכות בברכת מגן שיסדו ר"א הקליר ז"ל שיסד שם קיחתם בדמים יכשרו לשם איום דמהו הכוונה דבעינן קיחה בדמים וע"ש מה שכתבתי לפרש זה וכאן ראיתי עוד להתעורר על סיום דבריו שם שמסיים ראויים להנטל בזה ראשון יום ולא אמר דנטלים בזה ראשון יום ומהו הלשון "ראויים להנטל" ואף די"ל דהוא סובב והולך על מה שאמר בתחילה קיחתם בדמים יכשרו וכו' כלומר דדווקא אם לקח בדמים אז הם ראוים להנטל אבל בשאול וגזול אינו יוצא אבל הא ליתא דהא כבר אמר מתחילה יכשרו. והנה בפשיטות י"ל דהא כתב הגאון בעל נו"ב ז"ל בצל"ח ברכותצפרק ה' דר"א הקליר מעולם לא עשה פיוט ליו"ט שני של גליות ואפילו ליו"ט שני של ר"ה לא יסד פיוט משום שהיה דר קרוב לירושלים בתוך מהלך יום והיו יודעין קביעות החודש בו ביום ע"ש אך מה דעשה פיוט על יו"ט שני של סוכות ג"כ עשה אותו על יו"ט ראשון אם חל בשבת דלולב אינו ניטל אז ולכן יסד כל הפיוט על מצות סוכה אך שאצלינו שיש ב' יו"ט אנו אומרים אותו ביום ב' וכשחל יום ראשון בשבת אז מהפכין הסדר באמת ואומרים אותו ביום ראשון ועפ"ז י"ל שפיר במה דאמר ראויים להנטל אם היה חל בחול אבל באמת אינם ניטלים משום דשבת היום אבל עדיין הדבר מתמיה דהיאך אמר דקיחתם בדמים יוכשרו לשם איום דהא לצורך יו"ט ראשון א"צ ליקח דהא שבת הוא ולמחר הוא חוה"מ ויוצא גם בשאול דהא במקומו לא עשאו יו"ט רק יום אחד וטפי הו"ל לכתוב דין זה בפיוט של יום ראשון שיסדו אם חל בחול דכ' שם כל דיני לולב והו"ל לכתוב שם ג"כ דצריך ליקח בדמים ואינו יוצא בשאול אבל בחל בשבת הא אינו צריך ליקח בדמים באמת. ולכן מתוך חומר הנושא נ"ל דחידוש דין גדול השמיע לנו רבינו ר"א הקליר זצ"ל בעל הפייטן בזה וכוונתו לומר דאף דחל בשבת מ"מ צריך ליקח הד' מינים מעיו"ט בדמים כדין ואף דאינו ניטל בשבת האידנא לאחר החורבן מ"מ גזירה דשמא יבוא משיח') ויבנה ביהמ"ק בו ביום ואז יהיה ניטל הלולב גם בשבת וכדאיתא בר"פ לולב וערבה דבזמן המקדש גם בגבולין היה הלולב ניטל בשבת אם חל יו"ט ראשון בשבת ולכן צריך שיהא מזומן בידו מעיו"ט וכעין זה מצינו בר"ה דף ל') לענין יום הנף שכולו אסור דאמר שם בתחילה דהטעם משום דמהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו דאשתקד אכלו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ע"ש והך גזירה שייך נמי הכא דשמא יבנה בהמ"ק ויתחייב אז בד' מינים ולא יהיה מזומן בידו ליטול ולברך. ובזה א"ש מה דפרט דווקא קיחתם בדמים יכשרו לשם איום וכבר עמדתי על לשון זה דהא במתנה נמי יוצא ומהו קיחתם בדמים אבל לפי מה שכתבנו דמיירי בשבת ניחא דר"ל דצריך ליקח מעיו"ט בדמים ולא יסמוך על מה דיתנו לו במתנה ע"מ להחזיר ביו"ט דשמא לא ירצו ליתן לו מתנה ע"מ להחזיר ולכן צריך להזמין וליקח הד' מינים מעיו"ט משום גזירה דיבנה בהמ"ק ואף דר"נ ב"ר יצחק אמר שם טעם אחר דס"ל לר"י בן זכאי כר"י דמה"ת הוא אסור מ"מ הך סברא דמהרה יבנה בהמ"ק לא נדחה ממקומה. ותדע דהרע"ב בסוכה פרק ג' משנה י"ב כתב הטעם ליום הנף משום דמהרה יבנה בהמ"ק אלמא דטעם הזה ג"כ אמת ואף דהתם אינו צריך לטעם הזה דהא קי"ל באמת כר"י דבזה"ז מן התורה אסור כל היום מ"מ נ"מ מזה למקום אחר דבכל מקום שיש לחוש דשמא יבנה ביהמ"ק מיד וישתנה הדין צריך לחוש ולפיכך שפיר י"ל דכוונת הפייטן דצריך להכין מעיו"ט כדי שיהא ראוים להנטל בשבת אם יבנה בהמ"ק בו ביום. ואכן מסתפינא לומר דבר חדש בזה מה שלא נמצא בשום פוסק ראשון ואחרון שיכתוב כן אך לא באתי אלא לעורר דאולי יש להעמיס זה בכוונת הפייטן והנלע"ד כתבתי בזה בעז"ה:
ולענין מה שכתבתי שם בסי' נ"א (דף נ"ח ע"ב) דבמוצאי שבת שבתוך החג לא היה אפשר לצאת ידי מצוות שמחה בשלמים רק בכסות נקיה ויין ישן וכמו שכ' התוס' בר"פ לולב וערבה. ושמעתי דבר נחמד בזה מפי מר אחי הגאון זצ"ל שבזה יש ליתן טעם נכון מה שתקנו לקרות מגלת קהלת בשבת שבתוך החג משום דבזמן הבית דעיקר מצוות שמחה היה אז בשלמים אך במוצ"ש דא"א לצאת בשלמים מחמת שאין נאכלין אלא לשני ימים ולילה בנתים ובשבת גופא א"א להקריב שלמים וע"כ היו צריכין לצאת מצוות שמחה במוצ"ש רק בכסות נקייה ויין ישן וחששו שמא ע"י שישתו הרבה יין יבואו לידי שמחות הוללות ושחוק והיתול ח"ו כמאמרם ז"ל (בסוטה דף ז') הרבה יין עושה וכו' וכן אמרינן (בסנהדרין דף ע"א) י"ג ווי"ן נאמרו ביין משום דגורם קללה לעולם ולכן תקנו לקרות בשבת בבוקר מגילת קהלת דכתיב שם ולשמחה מה זו עושה וכדומה וכן כמה פסוקים המורים על זה כי כל עניני שחו ושמחה שבעולם הזה הוא הכל הבל כדי שהאדם יתן אל לבו ויזהר מזה שלא ישתה יותר מדאי רק כדי לקיים מצוות שמחת יו"ט וכדאמרי' זכה משמחו ופרש"י זכה לשתות כפי מדה ע"כ. כן שמעתי מפי מר אחי הנ"ל וש"י משיבד"נ: