בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן כא
שאלה ראוי לברר אי צריך לומר בתפלת המוספין של חג השבועות בפסוקי הקרבנות ושני שעירים לכפר וכמו שנמצא כתוב בקצת נוסחאות בסידורי הספרדים הנדפס ע"פ דעת האר"י זצ"ל או דהעיקר כנוסחא דילן דאנו אומרים ושעיר לכפר כמו בכל המועדים ור"ח:
תשובה הנה כבר העיר הנו"ב ז"ל ז"ל במהד"ת בחלק או"ח סימן קכ"ז על מה שנמצא בסידורים במוסף יוה"כ לומר ושעיר לכפר מלבד חטאת הכיפורים ובקצת נוסחאות איתא ושני שעירים לכפר ותמה דמאי ענין שעיר הפנימי שהוא בא לחובת היום להזכירו במוספין ושוב חזר בו שהרי ראינו שהתורה ג"כ הזכירו במוספין של יוה"כ דכתיב ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים וכן רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ' מה' תו"מ שהזכיר שם מוסף יוה"כ הביא ג"כ שעיר הפנימי אף שלאבהזכיר שם שארי קרבנות היום ש"מ שחטאת הכיפורים הפנימי שייך קצת לקרבן מוסף עכ"ל שם. וא"כ פשוט דלפי דעתו בחג השבועות בוודאי לא שייך להזכיר השעיר חטאת של חובת היום הבאין על הלחם במוספין שהרי גם בתורה לא הוזכר במוספין כלל והן אמת שדברי הגאון בעל נו"ב ז"ל אינם מובנים דמה שייכות יש באמת שעיר הפנימי של חובת היום לשעיר החיצון של המוספין והלא אדרבה אין כפרתן שוה דשעיר הפנימי היה בא לתלות על יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד ושעיר החיצון היה בא לכפר על אין בה ויש בה וכמו דתנן בריש שבועות [ובאמת שאני תמה על הנוסחא שאומרים ביוה"כ ושני שעירים לכפר וכמו שכ' הנו"ב דהלא שעיר הפנימי לא היה מכפר כלל רק דהיה תולה ואולי משום דבתורה קרי ליה מכפר בפ' אחרי מות ובפ' ואתה תצוה דכתיב שם מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר וקאי על הפר והשעיר וכמו שפרש"י שם וכן באחרי מות כתיב וכפר על הקודש מטומאות בנ"י וגו' וקאי על שניהם ומיהו מזה אינו ראיה כלל דהרי בעולה כתיב בתורה כמה פעמים לשון כפרה וכמו דכתיב בריש ויקרא ונרצה לו לכפר עליו וכן כתיב באחרי גבי אילו ואיל העם וכפר בעדו ובעד העם ואף דעולה דורון הוא] והא דכתיב מלבד חטאת הכיפורים אין הטעם משום דיש להם שייכות רק משום דבא הכתוב ללמד דחטאת הכיפורים היו קודם למוספין דלשון מלבד הוא ללמד דמלבד הקרבן שהקריבו מכבר יקריבו עוד. וכן בר"פ כל התדיר דכל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידין קודם למוספין וכו' שנאמר מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד ופרש"י מלבד העשוייה כבר משמע וכו' וא"כ ה"נ יש לומר דקמ"ל דאף דמוספין תדירי מחובת היום מ"מ חובת היום הוה קדמי למוספין. וכן הוא דעת ר"א באמת במשנה (ביומא דף ע' ע"א) דפר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של בין הערבים ואפילו לדעת ר"ע שם דפליג וס"ל דפר העולה ושבעת הכבשים היו קריבין עם תמיד של שחר משום דס"ל דכיון דכתיב בכל המוספין מלבד עולת הבוקר ילפינן יוהכ"פ מינייהו וכמו שפרש"י שם מ"מ בשעיר הנעשה בחוץ הכל מודים דקרב אחר חובת היום ומפיק ליה באמת מדכתיב אצל שעיר חטאת מלבד חטאת הכפורים הרי דלכה"פ שעיר חטאת של מוסף היה מאוחר לחטאת הכפורים וכמו שפרש"י שם דע"כ אשעיר חטאת דסמיך ליה בוודאי קאי מלבד דאל"כ על מה תרמיה הך מלבד וכן פסק להדיא הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' עבודת יוה"כ הלכה ב' דאחר שהגיע השעיר למדבר היה פושט בגדי לבן וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ועושה השעיר הנעשה בחוץ וכו' ומקריב אילו ואיל העם וכו' ע"ש וא"כ פשוט דהוצרך לכתוב מלבד חטאת הכיפורים לאשמועינן דהכא נשתנה הדין מכל דוכתא דקי"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אבל הכא שעיר הפנימי הוא קודם לשעיר החיצון אבל אינו ראיה מזה דיש להם שייכות זה לזה. אבל באמת בלא"ה יש לתמוה על הנו"ב דמאי נ"מ אם התורה הזכירה אצל מוספין או לא מ"מ כיון שאותו השעיר היה בא ג"כ לכפר למה א נזכיר גם לשעיר הזה בתפילה כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו ובפרט דאין כפרתו שווה לשעיר החיצון בוודאי צריך להזכירו בפני עצמו כדי שיחשב האמירה כהקרבה כדי להגין על טומאת מקדש וקדשיו של יש בה ואין בה. ובהגהות שלי כתבתי עוד טעם דצריך לומר מלבד חטאת הכפורים דווקא ולא לומר ושני שעירים לכפר כדי לכלול בו גם פר כה"ג דמקרי נמי חטאת הכפורים בסוף פ' תצוה וכמו שפרש"י שם בחומש ויהיה נחשב האמירה לכפרה בין לכהנים בין לישראלים דהכהנים מתכפרין בפר והישראלים בשעיר משא"כ אם נאמר ושני שעירים לכפר אין כאן כפרה לכהנים כלל דהא הכהנים לא היו מתכפרין בשעיר הפנימי על טומאת מקדש וקדשיו רק בפרו של כה"ג:
ואמנם לענין שני השעירים של חג השבועות היה נ"ל טעם אחר שאינו צריך להזכיר שניהם דהנה לענין ר"ה כתוב בשו"ע בסי' תקצ"א דצריך להזכיר ושני שעירים לכפר וכ"כ בתוס' (בר"ה דף ח' ע"ב) ד"ה שהחודש דשעיר חטאת של מוסף ר"ח ג"כ היה קרב בר"ה והא דאמרי' דאיזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה היינו שלא הוזכר בתורה בפירוש השעיר חטאת. ומה שכ' הפנ"י והט"א ז"ל דתליא לכאורה בפלוגתא דר"י ור"ש בריש שבועות דלר"י דשניהם מכפרין כפרה אחת לא היו צריכין באמת להקריב רק אחד בלבד דכיון דכבר כיפר האחד שני למה הוא בא משא"כ לר"ש דס"ל דשעיר ר"ח בא לכפר על טהור שאכל את הטמא בוודאי היה צריך להקריב שניהם וכיון דאנן קי"ל כר"י דכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו לא היו מקריבין באמת רק שעיר אחד ומה דאיתא בתוספתא דשבועות די"ב שעירים קרבו בי"ב ראשי חדשים ר"ש הוא דקאמר לה התם בתוספתא ור"ש לשיטתו אזיל דס"ל דשעיר ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטמא ואינו שוה כפרתו לשעיר מוסף של ר"ה דמכפר על אין בה ואי בה ושפיר היו צריכין להביא שניהם [ובזה י"ל דגם מהפיוט של והחיות אשר הנה מרובעת כסא דיסד הן מוספי חודש עשתי עשרה ג"כ אינו ראי' די"ל דס"ל כאבוה דהא כתבו התוס' בחגיגה ט"ז והרא"ש בברכות בפרק אין עומדין דר"א הקליר הוא ראב"ש וי"ל דאזיל בשיטתיה דאבוה] כ"כ שם הפנ"י והטו"א. הנה דבריהם תמוהין לפענ"ד דהרי בשני שעירי עצרת דוודאי כפרתן שווה ואעפ"כ קרבו שניהם ביום אחד וכבר הקשה ר"ש בעצמו ובזבחים דף ז' ע"ג) דשני שעירי עצרת למה הן באין ומשני על טומאה שאירעה בין זה לזה וא"כ גם בר"ה אינו מוכרח דלר"י לא היה קרב אלא אחד דשפיר י"ל דאף לר"י קרבו שניהם כמו בשבועות והא דהוצרך שנים היינו על טומאה שאירעה בין זה לזה:
ולענין מה שהבאתי לעיל בתשובה י' בשם הגאון מוהר"מ מיכל נ"י שהביא סמך מלשון הכתוב דבר"ה לא היה קרב השעיר חטאת של מוסף ר"ח מהא דהוזכר השעיר חטאת של ר"ח אחר קרא דזאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה ומשמע דהחטאת לא היה נוהג בכל החדשים. הנה לענ"ד י"ל דאינו ראיה דאף דכתיב אח"כ מ"מ י"ל דנלמוד מסמוכין מדכתיב ושעיר עזים בוא"ו ואמרינן דוא"ו מוסיף על ענין ראשון. והא דלא כתיב בתחילה י"ל דמשום דמהך קרא דזאת עולת חודש בחדשו דרשינן (במגילה דף כ"ט) דחדש והביא קרבן מתרומה חדשה וי"ל דכוונת הכתוב הוא דאותו עולה שלקחוה מתחילה לר"ח של שנה זו יכולים להביאה פעם שנית לשנה הבאה אך דיביא אותה מתרומה חדשה דקי"ל דתמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים משום דלב ב"ד מתנין עליהם וחוזרין ולוקחין אותם מתרומה חדשה וכמו במותר הקטורת וכדאיתא בשבועות דף י' ע"ב) ע"ש וכל זה משכחת לו בפרים דכשרין בני שתים וגם בני שלוש וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מעשה הקרבנות הלכה י"א וי"ד ע"ש אבל השעיר חטאת דאינו כשר רק בתוך שנתו אבל לאחר שעברה שנתו פסול ואף דחטאת הציבור אינו מתה מ"מ להקריב בוודאי אסור והלכך לא כללו בקרא דואת עולת חודש ודו"ק:
ואכן מאוד אני תמה על הגאונים ז"ל שחקרו בענין עיקר הקרבה אם הקריבו השני שעירים בר"ה או לא אבל זה פשוט להו דאם הקריבו ב' השעירים בוודאי בהזכרה דמוספין ג"כ צריך להזכיר שניהם וכן דעת הרמ"א בהג"ה באמת. ולדידי תמוה דנהי דהקריבו שניהם משום דהתורה חשה לטומאה שאירעה בין זה לזה וכמו דאמרינן שם בזבחים דראויין היו ישראל להקריב קרבנותיהם בכל עת ובכל שעה שירצו אלא שחיסך הכתוב מ"מ זהו שייך בזמן הבית דהקריבו קרבן בפועל דהקרבה היה בזה אחר זה והלכך שפיר יש תועלת בקרבן דשמא אירעה טומאה בנתיים אבל עתה בעו"ה שאין לנו מזבח ולא קרבן רק זכרון דברים הוא כפרתינו היכי יעלה על הדעת דנצטרך לומר ושני שעירים לכפר דהא בעת האמירה כולל ב' השעירים בבת אחת ולמה צריך ב' בבת אחת דהא בשעיר אחד נתכפר דהא בזמן הבית היה בוודאי אסור להקריב בבת אחת דא"כ יהיה שעיר אחד לבטלה ובעת האמירה אין כאן זמן ושהות בין זה לזה ואם איתא דרצו לתקן להזכיר ב' השעירים כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו משום דבזמן הבית היה קרבו שנים היה צריך לתקן עוד תפלה אחרת בשביל המוספין של ר"ה והו"ל לתקן בר"ה שני תפלות המוספין כמו דבזמן הבית היו מקריבין ב' מוספין אבל להתפלל תפילה אחת ולכלול בתוכה ב' השעירים בבת אחת זה אינו תיקון כלל דהא תפלות המוספין בוודאי כנגד קרבנות תקנום וכיון דזה פשוט דאם קרבו שני השעירים בבת אחת בוודאי אינו יוצא חובתו וצריך להקריב פעם אחרת שעיר אחר לשם ר"ה א"כ היאך יוצאין בתפילה אחת ובהזכרה אחת ובשלמא לר"ש דשעיר ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטמא ולדידיה בוודאי יכול להקריב גם בבת אחת דהא מה שזה מכפר אין זה מכפר ניחא אבל לדידן דקי"ל כר"י דכולן הן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכל עצמו לא היו נצרך להב' רק שמא אירע טומאה אחר הקרבה של ראשון וא"כ מה תועלת מה דמזכיר ב' השעירים ביחד כיון דבבת אחת אין תועלת בשנים ולכן דברי הרמ"א ז"ל והוא מד' התוס' שכ' דצריך א לומר בר"ה ושני שעירים לכפר צל"ע:
שוב ראיתי בתוס' על החומש בפ' פנחס שחקרו ג"כ בזה אי צ"ל בשבועות ושני שעירים לכפר שהרי בזבחים מסיק שני שעירי עצרת למה הן באין על טומאה שאירעה בין זה לזה וכו'. הרי דהקריבו בעצרת ב' שעירים וכן מוכיח מן הפסוקים ששעיר שנאמר אצל חובת היום בפ' אמור אינו השעיר שנאמר במוספין וכמו שפרש"י בפי' החומש ותי' התוס' שם דלא דמי שתפילת מוסף תחת קרבן מוסף היא באה ואחד מן השעירים לא היה קרב במוסף כי אם בשחר ע"ש והנה מלבד שהדבר תמוה דמנ"ל שהקריב חובת היום בבוקר דאדרבה טפי מסתברא שהקריבו אחר המוסף דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ' ח' מה' תמידין ומוספין דחובת היום של עצרת היה קרב אחר המוסף ומיהו זה אינו קושיא דהדבר פשוט דהתוס' אזלי לשיטתם דכ' שם בתחילה דהא דלא כתיב גבי מוספי עצרת מלבד שתי הלחם ופר ושני אלים היינו משום דכתיב וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה הוי כמו דכתיב מלבד ור"ל דלאחר שתקריבו המנחה חדשה אז תקריבו קרבן מוסף וזהו שהוצרך לומר בהקריבכם הרי דפשיטא להו מלשון הכתוב דחובת היום הקריבו מקודם. אבל עיקר תירוצם אינו נוח לי דמה בכך דהקריבו בבוקר מ"מ כיון דהשעיר הזה ג"כ מכפר למה לא יאמרו שניהם וכמו דאנו מזכירין ביוה"כ ואכן לפי מה שכ' א"ש בלא"ה:
ובאופן אחר יש ליתן טעם למנהגינו שאין מזכירין רק שעיר אחד בשבועות ע"פ מה ששמעתי ממר אחי הגאון זצ"ל שהעיר על דברי ירושלמי בר"ה פ"ד דאמר שם דמשו"ה לא הזכיר הכתוב חטאת גבי שעיר של שבועות משום דאמר הקב"ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מעולם [ובתוס' שם הביאו לד' המדרש הלז וכ' דזהו שיסד הפייט בזולת של שבועות דקבלו מלכות ולא תאשמו ועוד תי' מעצמם מפני כבוד התורה שנתנה בו ביום וזהו אשר יסד הפייט ביום הביכורים חטאת לא נזכר למען היה דבר המלך למנוחה] ותמה מר אחי זצ"ל דא"כ היכי כתיב בפ' אמור בשעיר של חובת היום חטאת. והנה לתרץ דברי הירושלמי אכתוב בסמוך מה ששמעתי מפי מר אחי הנ"ל שישב קושיא הנ"ל על הירושלמי בדבר נחמד ונאות מאוד. ואכן לולי דברי הירושלמי הנ"ל אמר ליישב סתירות הכתובים דבפ' אמור הזכיר חטאת ובפ' מוספין לא הזכיר ע"פ הסוגיא דזבחים הנ"ל דמקשה דכיון דשעיר השני לא באה אלא על טומאה שאירעה בין זה לזה א"כ היאך הדין אם קבלו הדמים בב' כוסות ונזרק דמו של אחד מהן שני למה הוא בא על טומאה שאירעה בין זה לזה ומסקינן דאת"ל קאמר דאם ת"ל דעשה שלאחר הפרשה נמי מכפרא י"ל דגם אעשה שלאחר שחיטה נמי מכפר אבל אם נימא אחר הפרשה אינו מכפר ע"כ צ"ל דגזה"כ הוא דצריך להביא שנים ואף הפני אינו מכפר ולא כלום דזה ס"ל להגמ' לדוחק דקרא מיירי אם הפריש זה אחר זה וכמו שמבואר שם. ועפ"ז עולה שפיר הטעם דלא כתיב חטאת. בשטר המוספין דכיון דכבר קרבו השעיר של חובת היום תו שעיר של מוספין אינו מכפר כלל על הטומאה שאירעה לאחר הפרשה ולפיכך לא כתיב חטאת גביה דאינו אלא דורון כעולה והא דכתיב לכפר היינו משום דמ"מ מקופיא מכפר וכמו דאמרינן שם לענין יורשין וכן לענין חטאת דמכפר אעשה מקופיא מיהת ע"ש כן שמעתי מפי מר אחי הנ"ל. ועפ"ז בוודאי אינו צריך להזכיר רק שעיר אחד דשעיר השני אינו מכפר כלל כפרה גמורה ואף דמכפר מקופיא מ"מ כיון דאינו מעכב כפרה תו ליכא חיובא להזכירו ואכן לענין עיקר ד' הירושלמי דאמר דמשו"ה לא כתיב חטאת משום דקבלו ישראל אז על עצמם עול תורה מעלה עליהם כאלו לא חטאו מעולם דהעיר ע"ז מר אחי דא"כ היכי כתיב בפ' אמור ושעיר עזים אחד לחטאת ואמנם הוא מותיב לה והוא מפרק לה בטוב טעם ודעת דהנה בקרא דפ' המוספין של שבועות דכתיב שם והקרבתם עולה נמסר במסורה דהך עולה צ"ל מלא וא"ו "עולה" ואף דבכל התורה ונביאים וכתובים תיבת עלה הוא חסר כאן צ"ל מלא וכתב בבעל הטורים דהוא"ו בא לרמז דשבועות הוא בששה בסיון ולכאורה מאי שייכות זה לרמז כאן אצל העולות דמוספין ואמר מר אחי דשפיר יש שייכות לזה ובזה יתיישב גם קושיא הנ"ל והוא בהקדם הא דאמרינן (בר"ה דף ו') דעצרת פעמים ששה ופעמים חמשה ופעמים שבעה וכו'. ובהקדם עוד הא דאמרינן בזבחים דף ט' ע"ב) דחטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת כנחשון כשרה דחטאת נחשון עולה הוא ע"כ היוצא לנו משם דחטאת שאינו בא לכפרה מקריא עולה ובזה יבואר היטיב דמשו"ה נמסר במסורה דהך עולה צ"ל מלא לרמז דבחג השבועות תקרבו רק עולות בלבד דגם שעיר החטאת לעולה יחשב משום דכיון שקבלו התורה בו ביום א"צ חטאת כלל אך כל זה אם חל עצרת ביום ששי בסיון דהיינו ביום שקבלו ישראל התורה ולזה כוון הבעל הטורים ז"ל במש"כ דהוא"ו מרמז לנו דאימתי הוא עולה מלא בזמן שחל שבועות ביום ששי דאז א"צ חטאת וממילא גם החטאת לעולה יחשב והוא"ו בא לרמז על שני דברים דבחג השבועות הכל עולות נינהו אם חל בששה בסיון אבל בפ' אמור בא הכתוב לאשמועינן דזימנין דהשעיר הוא בא לחטאת ככל שעירי חטאות שבכל המועדים והיינו אם עצרת אינו חל ביום קבלת התורה רק דחל ביום ה' לחודש או ביום ז' לחודש כן שמעתי מפי מר אחי הגאון זצ"ל וש"י משיב דברים נכוחים:
ואכן בעיקר דברי הירושלמי הלז נ"ל דאין לפרש כפשוטו דכיון שקבלו ישראל התורה בו ביום מעלה עליהם כאלו לא חטאו מעולם דא"כ בשאר המועדים נמי לא יצטרך שעיר החטאת כיון דמעלה עליהם כאלו לא חטאו מעולם בשביל הקבלה שקבלו אז בזמן מתן תורה. ועוד דהיאך יעלה על הדעת דבשביל הקבלה יחשב דכל מה שחוטאים אחר הקבלה כאלו לא חטאו דאדרבה כיון שקבלו עליהם לקיים ולא קיימו בוודאי צריכים לכפרה אך נ"ל הכוונה דס"ל להירושלמי דבכל חג השבועות צריכין לקבל עליהם כל ישראל התורה מחדש וזהו שתקנו הגאונים לומר אזהרות בחג השבועות כדי לקבל עליהם התרי"ג מצוות מחדש וכמו דאיתא בספרי בפ' ואתחנן והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה והובא ברש"י בחומש שם. ולפיכך בכל חג שבועות צריכין ישראל לקבל עליהם את התורה מחדש ויהא נחשב בעיניהם כמו שקבלוה היום מהר סיני להראות שחביבה בעיניהם כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה והלכך נחשב כל איש מישראל בחג השבועות כגר שנתגייר [בימים הקדמונים] דקי"ל דהיה דינו כקטן שנולד ואין מזכירין לו עוונות שעשה מקודם וה"נ ישראל בחג השבועות. ולזה כיון הירושלמי הנ"ל דמכיוון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם והיינו משום דהוו כקטן שנולד לאחר הקבלה ולפיכך לא כתיב חטאת. ומזה ניחא לי הטעם שיסדו הקדמונים לומר אזהרות בתפילת מוסף ולמה לא תקנו לומר בתפלת שחרית ואמנם לפמש"כ ניחא משום דבקרבן מוסף רמיזא דצריך לקבל עול תורה בכל שבועות דהא לא כתיב חטאת. ובזה ניחא עוד מה דגבי שעיר של חובת היום כתיב חטאת משום דקרבנות של חובת היום קרב בבוקר וכמש"כ התוס' בחומש כמש"כ לעיל בשמם וקודם הקבלה עדיין צריכין חטאת וכן בכל המועדים צריך חטאת דאין הקבלה מועלת רק לחטאים שעשו קודם הקבלה דהוי כקטן שנולד אבל לחטאות ועוונות שאחר הקבלה בוודאי צריך כפרה ופשוט הוא. היוצא לנו מדברינו דנראה דא"צ לומר בשבועות רק ושעיר לכפר מחמת כל הטעמים הנ"ל שכתבנו ובפרט דהא התוס' בחומש ג"כ העלו כן דא"צ להזכיר השעיר השני ולענין זמן הקרבת שתי הלחם וקרבנות של חובת היום לדעת התוס' היה בבוקר אחר תמיד של שחר אבל לדעת הרמב"ם ז"ל היה אחר קרבן מוסף. וה' יזכנו לראות בבנין בית עולמים. וכהן עומד ומקריב חטאות ועולות ושלמים ואז נדע דברי מי קיימים. אכיה"ר:
זה נשמט מהדפוס ושייך לעיל קודם סימן ט"ו