בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן כ
שאלה ראוי לברר נידון מה שכתב בשל"ה הקדוש ובמג"א בסי' תצ"ד דבליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות תהיינה אם יש לזה מקור בגמ' וגם היאך הדין בתוס' יו"ט של ערב שבועות אם הוא שוה לשאר תוס' יו"ט של שאר המועדים או לא:
תשובה הנה זה יותר משלשים שנה אשר עמדתי לתמוה על דברי השל"ה והמג"א דכ' דראוי להמתין בתפילה ובקידוש בליל שבועות עד שיהא וודאי לילה משום כדי שיהיה שבע שבתות תמימות והלא ידוע דתוס' יו"ט הוא דאורייתא בין בכניסתו ובין ביציאתו ולא מצינו חילוק בזה בין חג השבועות לשאר המועדים ואפילו לדעת הרמב"ם דתוס' שבת ויו"ט לענין מלאכה הוא מדרבנן מ"מ מדרבנן מיהת נוהג קדושה בתוס' לענין מלאכה. ולמה לא יהיה רשאי גם להתפלל ולקדש בתוספת יום טוב הזה דכיון דסוף סוף כבר צריך לנהוג בו יו"ט לענין איסור מלאכה וכיון שכבר קידש היום מתחילה וחל עליו קדושת יום חג השבועות ממילא בטל התמימות ומאי קפידא בזה אם יקדש ויתפלל ג"כ בתוס' יו"ט. וראיתי לחקור ומצאתי בעז"ה דדבר ה' בפיהם אמת ויש מקור לדבריהם ממקרא מלא בתורה דכתיב בפ' אמור גבי חג השבועות וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם וגו' והרי מצינו (ביומא דף פ"א) דדריש לקראי שם דכתיב תלת זימני בעצם היום הזה בפרשה אמור גבי יוה"כ חד בלא תעשה דמלאכה וחד בעונש דמלאכה וחד בעונש דעינוי ודריש להו התם למעוטי תוספת יוה"כ מעונש ואזהרה בין ממלאכה ובין בעינוי ע"ש והכי קי"ל כד"א (בסוכה דף כ"ח ע"א) דמיעט רחמנא לתוספת יוה"כ מעונש וגם מאזהרה ולא הוה רק עשה בעלמא ע"ש וא"כ יש לדקדק לכאורה בהאי עצם היום הזה דכתיב בשבועות למעוטי מאי דלא מצינו בתו"כ שום דרשה בזה וע"כ יש לנו לומר דהכי נמי אתי למעוטי תוס' דחג השבועות גם מעשה גרידא וכדאמרינן ביוה"כ מהך מיעוטא דבעצם היום הזה לתוספת מאזהרה הכי נמי ממעטין לחג השבועות גם מעשה וע"כ הטעם בזה משום דבעינן תמימות ונמצא דדבריהם ז"ל הנ"ל יש להם מקור וסמך ממקרא מלא בתורה כן אמרתי מכבר. וכבר הדפיס מר אחי הגאון ז"ל בספרו ראשית בכורים (דף נ"ט ע"ב) כ"ז על שמי וע"ש שהאריך עוד בזה. ואכן כעת נראה לי לחזור מדברי הראשונים דזה וודאי אי אפשר לומר מעצמינו דבר חדש כזה דבעצרת אינו נוהג תוס' יו"ט מה"ת ולא דמי לשאר יו"ט וגם אינו ענין לתמימות דמשום זה שהוא בטל ממלאכה אינו סתירה לתמימות ופוק חזי כמה בטלנים איכא בשוקא אך כעת נ"ל לפרש בדרך אחר והוא בשום לב עוד למש"כ וקראתם בעצם וגו' דלכאורה תיבת וקראתם מיותר הוא דהא מסיים אח"כ מקרא קודש יהיה לכם והול"ל ובעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם. ולכן נראה דמשום דבכל יו"ט כתיב שבתון ומקרא קודש ואתי שבתון לעשה דמלאכה וכמו דאמרינן שבתון עשה הוא ומקרא קודש אתי לאשמעינן דצריך לקדש היו"ט בתפילה אבל בעצרת דלא כתיב שבתון כלל והטעם נ"ל דכל ימי הספירה מקרי שבתון דכתיב שבע שבתות וכמו דאיתא במטה משה דלהכי אקרי שבתות לאשמעינן שהן אסורין במלאכה וכמו דאיתא בטור בסוף הלכות פסח. ומר אחי הגאון זצ"ל אמר לפרש ע"פ דברי הטור ז"ל הנ"ל לדברי המדרש בפ' אמור דאמר ר' חייא שם אימתי הם תמימות בזמן שהם עושים רצונו של מקום והיינו משום דאז הן ימי הקצירה וא"א שיהיו תמימות אם לא שישראל עושין רצונו של מקום ואז מלאכתו נעשית ע"י אחרים] ועשה דמלאכה נפקא ממקרא קודש יהיה לכם ואין לנו קרא לאסמכתא דצריך לקדש בתפילה וע"ז הוצרך לומר וקראתם דהמקרא קודש צריך להיות בקריאה וע"ז הוא אומר הכתוב בעצם היום הזה דהקריאה צריך להיות בעצם היום הזה ולא בתוס' וכדעת השל"ה משום תמימות. ומפי מר אחי הגאון זצ"ל שמעתי טעם נכון על מה דכתבה התורה הכא בחג השבועות בעצם היום הזה מה שלא כתב כן בכל המועדים. ועוד צריך להבין סמיכות הכתובים דכ' אחר מקרא הזה ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך וגו' ומאי ענין מצות פאה למכתב אצל חג השבועות ובפרט דמצות פאה כבר כתב רחמנא בפ' קדושים ובקצרכם את קציר ארצכם וגו'. והנה בתו"כ איתא א"ר אוורדימס א"ר יוסי וכי מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה ויוה"כ מכאן אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלים עליו כאלו בהמ"ק עומד והוא מקריב קרבנותיו לתוכו וכו' ע"ש ואכן לפי זה עדיין תקשה דמ"ש דכתבה רחמנא תיכף אחר עצרת וטפי הו"ל למכתב אחר כל המועדים כדי ללמוד דכל מי שמקיים מצוות מתנת עניים דומה כמי שמקיים כל המועדים וכאלו מקריב קרבנות הרגל. ואכן בילקוט איתא בשם איזה מדרש [א"ה הנה בילקוט לא מצאתי זה ואילו נמצא זה באיזה ספר אחר] דמשו"ה עצרת אינו אלא יום אחד ולא ז' ימים כחג המצות וחג הסוכות משום דאז הוא זמן הקציר וחסה התורה על ביטול מלאכה לעם כדי שלא יבטלו ממלאכתם רק יום אחד.
וע"פ דברי הילקוט הנ"ל יש מקום לומר דמרומז זה בקרא גופיה בהא דכתב רחמנא וקראתם בעצם היום הזה כלומר דדווקא בעצם היום הזה תקראו מקרא קודש ותו לא ונתן קרא השני טעם ע"ז משום דבקוצרכם את קציר ארצכם דאז הוא זמן קצירה וחסה התורה על ממונן של ישראל כן שמעתי מפי מר אחי זצ"ל ושי' משיב ד"נ. ואכן לענ"ד י"ל סמיכות הכתובים עם הא דאמר (ר"ע בברייתא דר"ה ד' ט"ז) דאמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ולכאורה היכן אמרה תורה כן דהטעם של שתי הלחם הוא כדי שתתברך התבואה. ואמנם הדבר פשוט דר"ע סמך עצמו על סמיכת הכתוב דובקוצריכם כלומר דהוא נתינת טעם על עיקר מצוות שתי הלחם הנאמר בפרשה מקודם דלמה צוותה התורה דווקא להביא שתי הלחם ביום חמשים לספירה ע"ז נתן טעם משום דאז הוא זמן התחלת קציר חטים ולכן צוותה התורה להביא שתי הלחם מן החיטים קודם הקצירה כנלע"ד:
ועוד שמעתי מפי מר אחי הנ"ל לפרש מה דכתיב שם באותו פרשה אצל הנפת העומר והניף את העומר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן ולכאורה תיבת לרצונכם מיותר בכאן דהא שפירש"י לרצונכם אם תקריבו כמשפט הזה יהיה לרצון לכם קשה דמ"ש דכתב רחמנא זה דווקא גבי עומר דהא בכל הקרבנות הוא כן אם מקריב כמשפט עולה לרצון ואם לאו אינו עולה לרצון ועוד קשה דלפי פירש"י דלרצונכם היינו דיביא עולה לרצון לפני הקב"ה הו"ל למכתב לרצון לכם ושמעתי מפי מר אחי ז"ל לפרש דתיבת לרצונכם קאי אלמטה לרצונכם ממחרת השבת לרמוז דצריך להביא ממחרת השבת דתליא ברצון ב"ד דהיינו ממחרת יו"ט דתליא בקידוש ב"ד דאתם אפילו שוגגין ואתם אפילו מזידין ולהוציא מלבן של צדוקים דמפרשים ממחרת השבת שבת בראשית דזה אינו לרצונכם דהא שבת קביעא וקיימא וזה נ"ל כפתור ופרח ושי'. וראיתי בתו"כ שפי' לרצונכם שאין כופין את הצבור על כך עכ"ל. ותמיהני דלמה משונה עומר משאר הקרבנות דבעומר אין כופין ועוד דא"כ הו"ל למכתב זה לענין עיקר הבאה ולא לגבי תנופה והדבר צריך תלמוד