אור ברסלב

בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן טו

סימן יד

ולענין מש"כ בסי' ל' בשם הקהלת יעקב דבפסח מצרים כבר הוזהרו על עשיית מלאכה ביום טוב הראשון של פסח הנה באמת כן איתא בקה"י (בסוף פסחים) והביא ראיה מהך קרא גופיה דכתיב והנותר ממנו עד בוקר ודרשינן ליתן בוקר שני לשריפתו והך קרא ונאמר גם לפסח מצרים והקשה מזה על הר"ן דמשמע מדבריו דבפסח מצרים לא נצטוו על עשיית מלאכה ביו"ט של פסח ע"ש והנה באמת מזה אין ראיה כ"כ דאף דרישא דקרא בוודאי נאמר גם על פסק מצרים מ"מ סיפא דקרא דכתיב בוקר מיותר י"ל דלא אתא למדרש רק על פסח דורות. ואכן אנכי מצאתי ת"ל ראיה גדולה דבפסח מצרים נצטוו על מלאכה ביו"ט של פסח מדברי הספר יראים בסי' קט"ו בשם המכילתא שכ' שם להוכיח דבשאר המועדים מותר אוכל נפש כמו בחג הפסח הוא משום דילפינן ג"ש מקרא קודש מקרא קודש מחג הפסח דכתיב בפ' בא בפסח מצרים אך אשר יאכל לכל נפש וגו' וכמו בפסח דורות עצמו לא ידעינן רק דילפינן מג"ש דפסח מצרים וז"ל הספר יראים שם ועוד י"ל מן ההוא טעמא דילפינן יו"ט דפסח דורות מיו"ט דפסח מצרים בג"ש דמקרא קדש ה"נ ילפינן ג"ש לשאר ימים טובים שנאמר בהן מקרא קודש מיו"ט דפסח מצרים בג"ש דתניא במכילתא נאמר גבי יו"ט דפסח דורות ביום הראשון מקרא קודש מגיד שאסור בעשיית מלאכה מנין להתיר אוכל הנפשות נאמר ביו"ט דפסח מצרים מקרא קודש ונאמר ביו"ט דפסח דורות מקרא קודש מה להלן התיר בו אוכל נפש אף כאן התיר בו אוכל נפש עכ"ל הספר יראים שם בשם המכילתא והנה אף שבמכילתא לפנינו לא מצאתי דבר מזה מ"מ פוק חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עלה והוא ניהו רבינו אליעזר ממיץ זצ"ל דכן נמצא במכילתא ואפשר שבמכילתא לפנינו חסר בדפוס וכן מצינו הרבה פעמים שהראשונים ז"ל הביאו מדרש או תו"כ ולא נמצא כן לפנינו במדרש] ועפ"ז שפיר עולה על נכון פירושי במכילתא שכ' לעיל בחיבורי בעז"ה דר ישמעאל ס"ל דהוצרך קרא שאם חל ט"ז בשבת קאי על פסח מצרים דעל נצטוו ועל שבת עדיין לא נצטוו. אך לפי דברי המכילתא הנ"ל דהך קרא על פסח מצרים נאמר א"כ מוכח מיניה שנצטוו ג"כ על השבתת שאור ועל אכילת חמץ כל שבעה דהא כתיב מקודם שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וא"כ צ"ל דהך מכילתא אתי כרבנן דפליגי עליה דר"י הגלילי וס"ל דפסח מצרים ג"כ היה חימוצו נוהג כל שבעה ע"ש וכן משמע באמת דס"ל לר"י כן בפסחים דף כ"ח ע"ב) דמקשה דלר' יהודה דמפיק לא יאכל לתוך זמנו דר"י הגלילי מנ"ל ומתרץ בתירוץ השני דסמוכין לא דרש ומשמע דס"ל באמת דגם אז היה נוהג כל שבעה [דזה דוחק לומר דלר"י דלית ליה סמוכין וקרא דלא יאכל הא ס"ל דקאי על פסח דורות לית ליה כלל דנצטוו על אכילת חמץ אפילו יום אחד דזה אין סברא דא"כ יהיה ג' פלוגתות בדבר וקי"ל דכל למעוטי בפלוגתא טפי עדיף] וע"כ דנלמד מקרא דשבעת ימים מצות תאכלו דכולי הך פרשה נאמר לפסח מצרים וכמו דכתיב שם וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים דזה וודאי לא היה תג. רק בפסח מצרים וכמו דתנן בסו"פ מי שהיה טמא:

אמנם ר"י הגלילי דמפיק מסמוכין דאינו נוהג רק יום אחד ע"כ דמפרט לקרא דביום הראשון מקרא קודש דלא אתי רק לפסח דורות דהא כתיב שם נמי שבעת ימים מצות תאכלו דזה וודאי לא קאי רק אפסח דורות לר"י הגלילי וממילא כולהו קראי דכתיבי באותה פרשה אחר קרא דוהיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו וכו' ג"כ אפסח דורות קאי דווקא וזהו דכתיב בתחילה והיה היום הזה לזכרון וכו' חג לה' לדורותיכם לאשמועינן דכל מה דכתב אחר זה אינו אלא לדורות דומיא דחגיגה דג"כ אינו נוהגרק לדורות וכן מצאתי בעז"ה בפי' ר"ע מברטנורא על פירוש החומש הנדפס בווארשא עם פי' התוס' על החומש] על פסוק ויאפו את הבצק שכ' די"ל דמצות השבתת שאור ואכילת חמץ לא נצטוו בהן אלא לדורות אבל לא בפסח מצרים וכן נראה מלישנא דקרא בפ' החודש הזה דכתיב בה והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם ובתר כן כתיב שבעת ימים מצות תאכלו וגו' עכ"ל ותה"ל שכוונתי לדעתו:

אך מה דמשמע מדבריו שלא נצטוו כלל צ"ע דהא אפי' לריה"ג מ"מ היה חימוצו נוהג יום אחד מיהת וצ"ע

היוצא לנו מדברינו דלענין אם היו מצווין על מלאכה בפסח מצרים תליא בפלוגתא דר"י הגלילי ורבנן ולפי מה דאיתא בפסחים כ"ח הנ"ל דר"י ור"ש ג"כ פליגי בדרשת ר"י הגלילי וא"כ תליא נמי בפלוגתא ר"י ור"ש אם חמץ לפני זמנו אסור ועכ"פ דברי רבי ישמעאל במכילתא שהבאתי בחיבורי שפיר י"ל דס"ל ג"כ כרבנן דבפסח מצרים נצטוו על מלאכה ביום הראשון וביום השביעי כמו בפסח דורות ובזה דברי המכילתא מאירין כשמש בצהרים:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה