בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן ו
ולענין מה שכתבתי בסי' י"ד (דף י"ז ע"ב) לתמוה על המג"א בסי' ש"א ס"ק ע"א דגם בכרמלית אסור לגרור קטן וכ"ש לנושאו אפילו בקטן שנוטל אחת ומניח אחת דמנ"ל הא דהא ברה"ר גופא אינו אלא איסור דרבנן והוי כגזירה לגזירה. וכעת ראיתי דאפשר דזהו שרמז לעיין בס"ס שמ"ח דשם הביא מכמה מקומות בש"ס דגזרינן גזירה לגזירה ואמרינן דכולה חדא גזירה הוא וכתב על דברי השו"ע שכ' שם בפשיטות דאם הוציאה לכרמלית בכל גוונא מותר להחזירה דדין זה צ"ע דמד' התוס' לא משמע כן ע"ש. ואכן באמת עדיין ד' המג"א תמוה דמ"מ היאך כתב כן בפשיטות דהא אדרבה שם פסק השו"ע להדיא להיפך וגם הוא ז"ל לא דחה דברי השו"ע שם רק דעמד בצ"ע ובאמת שראיית המג"א שם אינו השגה לדברי השו"ע דאף דמצינו בכמה פעמים דגזרינן גזירה לגזירה מ"מ גבי כרמלית אדרבה מצינו דלא גזור באיסור דרבנן משום דהוי גזירה לגזירה וכמו שהבאתי שם בספרי מכמה מקומות ואנו אין לנו אלא מה שאמרו חכמים ויותר נ"ל לומר דמה שרמז לעיין בס"ס שמ"ח אין כוונתו להביא ראיה לדין כרמלית רק דרוצה להביא ראיה לדברי רש"י והר"ן דגרירה הוי כנושא דכן כתב שם בס"ס שמ"ח דאם משך החפץ וגררו על הארץ מתחילת ד' לסוף ד' חייב שהמגלגל עוקר הוא והוא מהש"ס (דפסחים דף פ"ה ע"ב) אלמא דגורר הוי כנושא וזהו שכ' עי' ס"ס שמ"ח. דאם כוון להביא ראיה לענין כרמלית אינו בסוף הסימן [ובאמת שיותר הו"ל להביא ראיה דגורר הוי כנושא מהברייתא דהגונב כיס בשבת דאם היה מגרר ויוצא פטור אלמא דגורר הוי כנושא וצ"ע] ושוב ראיתי להמחצית השקל שביאר כוונת המג"א כמש"כ בתחילה שמביא ראיה לדין כרמלית וכתב לחלק בין היכא דהגזירה הוא מצד דבר אחר כגון גבי לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר דהגזירה הוא שמא ימשך הכלי אצלו שם לא גזרו בכרמלית אבל בנידון הוצאת קטן דגרירה ונושא אסור מדרבנן לא מצד גזירת דבר אחר בזה גזרו גם בכרמלית וכן הך דס"ס שמ"ח נמי דכוותיה. ושוב ראיתי גם להגאון מוהרע"א ז"ל בתשובותיו בסי' כ"ח דפי' ג"כ דברי המג"א כמו שפירש המחצית השקל [ויש שם ט"ס בד' הגרע"א ז"ל בריש דבריו במש"כ שם וא"כ בכרמלית שרי לדדות וזה תמוה דלדדות גם ברה"ר שרי דהא בהדיא שנינו דהאשה מדדה את בנה ופשוט דצ"ל ושרי לגוררו] וע"פ דבריהם ז"ל היה נ"ל לומר דט"ס הוא במש"ש עס"ס שמ"ח וצ"ל שמ"ט דשם הוא מפורש בשו"ע גופא בסוף הסימן דאסרינן גם בכרמלית להוליך פחות פחות מד"א. וראי' לדברי דכ' המג"א עי' בס"ס ואם כיון לסימן שמ"ח לא שייך ס"ס דכל סימן שמ"ח אינו אלא סעיף אחד ועוד דאי כיון לסימן שמ"ח היה צ"ל ועי' מה שכתבתי בסימן שמ"ח דהא מהשו"ע גופא אינו ראיה דאדרבה השו"ע כתב שם להיפך אלא כוונתו למש"כ הוא בעצמו בסי' שמ"ח וא"כ הו"ל לומר ועי' מה שכתבתי ולכן הדבר ברור שצריך לומר שמ"ט והמג"א גופא בסי' שמ"ח כשתמה שם על השו"ע הביא ג"כ מס"ס שמ"ט ובזה ניחא ג"כ מה שכ' הכא בפשיטות כ"כ. ואכן עדיין אין להמג"א ראיה מכרעת לאיסור דאפשר דלענין טלטול פחות פחות מד"א חמיר טפי וע"כ צ"ל כן לדעת השו"ע דא"כ יהיו דבריו שבסי' שמ"ח סותרין למש"כ בס"ס שמ"ט וע"כ דיש לחלק ולענין הלכה כתב שם הגרע"א ז"ל בעצמו דכיון דאין להמג"א ראיה מכרעת לזה לאסור הוצאת החי בכרמלית יש לדון להקל אף בנושא ממש בכרמלית ות"ל שכוונתי לדעתו דכן כתבתי בספרי ג"כ דאין דברי המג"א מוכרחין בכאן. וראיתי להזכיר כאן דמה שכתבתי בספרי שם בריש התשובה בשם הר"ן דבקטן שאינו אלא גורר ככפות הוי וגם ר"נ מודה נמשכתי בזה אחר ד' התוי"ט שכ' שדמי לחולה ובחולה הא גם ר"נ מודה אבל באמת בר"ן עצמו ליתא זה ואדרבא כתב בהדיא דבקטן כזה לא מודו ליה רבנן לר"נ עכ"ל. ומשמע דבקטן כזה דמי לבהמה ולרבנן חייב חטאת אבל לר"נ בוודאי פטור דלא גרע מבהמה וע"כ צ"ל כן לדעת הר"ן דאל"כ האיך יפרנס להסוגיא דר"פ נוטל דאמרינן שם דרבא כר"נ ס"ל דאמרינן חי נושא את עצמו ובאיזה קטן מיירי רבא אם מיירי בקטן שיכול ליטול אחת ומניח אחת הא גם לרבנן אמרינן דחי נושא א"ע וכמו שכ' הר"ן להדיא שם מתחילה דקטן כזה דמי לגדול ובהדיא אמר רבא בעצמו בשבת לדף צ"ד ע"ב) דמודו רבנן באדם ואם מיירי בקטן שאינו אלא גורר מאי משני דרבא ס"ל כר"נ הא בקטן כזה גם ר"נ מודה דחייב דהוי ככפות אלא וודאי דזה לא עלה על דעת הר"ן ז"ל מעולם ולא אמר אלא דבזה לא מודו ליה רבנן לרבי נתן וד' התוס' יו"ט תמוהים בזה ומ"מ לדינא אין נ"מ בזה דהא אנן קי"ל כרבנן [והא דהרמב"ם ז"ל בפרק י"ח מהלכות שבת הלכה יז העתיק למימרא דרבא דר"פ נוטל ואף דרבא ס"ל כר"נ ולא קי"ל כוותיה י"ל דלא העתיק לדברי רבא רק במה שחידש דלא בטיל הכיס לתינוק ונ"מ בקטן שנוטל אחת ומניח אחת דבכה"ג גם לרבנן אמרי' דחי נושא את עצמו והא שהוצרך הגמרא לומר דרבא כר"נ ס"ל היינו משום דרבא סתמא אמר הוציא תינוק חי וכו' ומשמע דבכל קטן קאמר ואכן עדיין קשה דהו"ל להרמב"ם ז"ל לבאר דמיירי בקטן שנוטל אחת ומניח אחת אבל בקטן שאינו אלא גורר גם בהוציא בלא כיס חייב והדבר צ"ע]. ובהיותי בזה בדברי הגרע"א ז"ל בתשובה שם ראיתי לעמוד על דבריו שם במש"כ אבל בקטן זוטר מיניה כיון דבל"ה כתב הר"ן דבגורר לא מודו חכמים לר"נ גם מד' התוס' פרק המצניע משמע דס"ל דקטן הוי כבהמה וכו' ומשמע מלשונו דשניהם עומדין בשיטה אחת וזה אינו דהר"ן לא כתב זה רק בקטן שאינו יכול ליטול אחת ומניח אחת אבל התוס' בשם הרשב"א משמע בהדיא דס"ל בכל קטן כן ותדע דהא הקשו ע"ז מהאשה מדדה את בנה ולא גזרינן שמא תגביהנו הרי דס"ל בכל קטן דהוי כבהמה וכן משמע באמת מהראיה שהביא הרשב"א בתוס' מר"פ נוטל דהא רבא התם סתמא אמר ואעפ"כ מקשה הגמ' ולחייב משום תינוק וגם אינו ברור דס"ל להרשב"א כן באמת רק דאמר זה בדרך תירוץ (וקצת משמע דהא דמקשו התוס' ע"ז מפרק מפנין הוא מדברי הרשב"א בעצמו דחזר ודחה התירוץ הראשון ומתרץ דשם מיירי בקטן בן יומו וכמו שהגיה שם המהרש"ל וגם במה שתמה שם דדברי התוס' דר"פ ר"א דמילה הוא סתירה לד' התוס' דפ' המצניע דשם מפורש דס"ל בפשיטות דגם בקטן בן ח' ימים אמרינן דחי נושא א"ע ומביא זה בשם האלי' רבא ומה שתי' התוס' שבת דלפי הגהת המהרש"ל דסיימו דשם בר"פ נוטל מיירי בקטן בן יומו ניחא לא נהירא ליה דמנ"ל להתוס' לחלק בהכי ולהקשות אהא דמילה. י"ל דזה לא נהירא להו להתוס' לחלק בין קטן שנוטל אחת ומניח אחת לפחות מכאן לענין חיות אבל בקטן בן יומו שפיר י"ל דלא אמרינן ביה חי נושא א"ע משום דאז הוי כחולה דהא (בחולין דף נ"ה ע"א) הוצרך רב ששת לאשמעינן דאין בו משום ריסוק אברים ומה שמקשה הגמ' על רבא ותיפוק ליה משום תינוק היינו משום דרבא סתמא אמר ומשמע דאפילו בתינוק בן יומו אינו חייב רק משום הכיס ודו"ק. ואכן בעיקר הסתירה בד' התוס' שהעיר באליהו רבא לענ"ד לק"מ דהא התוס' דפ' המצניע לא כתבו רק דבקטן לא מודו ליה רבנן לר"נ דדמי לבהמה אבל לר"נ דאף בבהמה ס"ל דאמרינן דחי נושא א"ע כ"ש קטן וכן מפורש להדיא בר"פ נוטל דמקשה שם ולחייב נמי משום משום תינוק ומשני דרבא כר' נתן ס"ל דאמר חי נושא א"ע הרי דלר"נ גם בקטן אמרינן דחי נושא א"ע וא"כ שפיר מקשים התוס' בר"פ ר"א דמילה דהיאך יפרנס ר' נתן להמחלוקת הקדומה דר"א וחכמים דקדמי טובא לר' נתן דפליגי אי מותר להוציא האיזמל לרה"ר או לא דהא לר"נ יש תקנה פשוטה לעשות בהיתר להביא הקטן אצל האיזמל וכל דיש תקנה לעשות בהיתר למה מתיר ר"א להוציא האיזמל אבל מעיקר הדין דקי"ל כחכמים לא מקשו מידי דוודאי לחכמים דפליגי עליה דר"נ אין זה תקנה כלל דקטן הוי כבהמה וזה פשוט ואין מקום כלל למה שדחקו בקושיא הלזו שלשת הרועים הנ"ל:
וראיה ברורה לדברי מהא דהתוס' בתירוצם תי' דלאחר המילה הוא חולה וככפות דמי ומודה ר"נ בכפות (כ"ה בחידושי הרשב"א בשם התוס' ואכן בתוס' שלפנינו איתא משום דהוי חולה ובחולה ר"נ מודה וכדאיתא וביומא דף ס"ז ע"ב) אבל היא היא] אלמא דהתוס' רוצים לתרץ גם אליבא דר"נ וכן מדברי הרשב"א בחידושיו דלא נהירא ליה תי' התוס' הנ"ל ותירץ דקטן גם קודם המילה הוי ככפות ג"כ מוכח דרוצה לתרץ גם אליבא דר"נ:
ולפלא בעיני על הגרע"א ז"ל בתשובה שם שכ' דעי' להרשב"א בחידושיו דפ' ר"א דמילה דתי' על קושיית התוס' דקטן הוי כבהמה עכ"ל ומשמע דר"ל דרבינו שלמה בן אדרת בעל החידושים ס"ל ג"כ כדעת הרשב"א בעל התוס' שהובא בתוס' בפ' המצניע דקטן דמי לבהמה ולפיכך תי' בזה לקושיית התוס' בר"פ ר"א דמילה הנ"ל ובמח"כ לא דק בזה דלא ראי זה כראי זה דהרשב"א בעל התוס' כתב בלשונו דקטן דמי לבהמה ותליא בפלוגתא דר"נ וחכמים אבל הרשב"א בעל החידושים ס"ל דהוי ככפות וגם ר"נ מודה והוא שיטת הבעל המאור ז"ל דס"ל ג"כ דקטן שאינו יכול לדדות וכ"ש תינוק בן ח' ימים הוי ככפות וגרע מבהמה ולשון זה שהעתיק הגרע"א ז"ל בשם הרשב"א ז"ל בחידושיו דקטן הוי כבהמה ליתא כן ברשב"א לפנינו אלא דקטן אפילו קודם המילה הוי ככפות ונראה דנוסחא משובשת נזדמנה לו להגרע"א ז"ל בחידושי הרשב"א ז"ל או משום דהגרע"א ז"ל לא נחית לחלק בזה ולכן לא דקדק בלשונו בזה והעתיק לשון הרשב"א כמו שהוא בתוס' אבל באמת ד' הרשב"א בחידושיו הוא שיטה אחרת. היוצא לנו מדברינו דבקטן שנוטל אחת ומניח אחת לדעת כל הפוסקים ז"ל דינו כגדול וליכא חיוב חטאת אפילו בנושא ואכן לבעה"מ דינו כבהמה וחייב חטאת לרבנן ומה שכתבתי בספרי דלבעהמ"א ז"ל הוי ככפות הוא טעות משגגת הקולמוס דהא בהדיא אמרינן דרבא ס"ל כר"נ אלמא דלר"נ אמרינן דחי נושא את עצמו בכל קטן ואף שאינו יכול להוליך ברגליו] ומד' הרשב"א בתוס' פרק המצניע ג"כ נראה דס"ל כן אלא די"ל דמאי דמסקו התוס' אח"כ די"ל דהתם מיירי בקטן בן יומו הכל הוא מד' הרשב"א ז"ל וחזר בו מדבריו. ובקטן שאינו אלא גורר איכא ג' שיטות לדעת כל הפוסקין ג"כ אינו אלא איסור דרבנן בנושא והא דאסור לגרור משום דגורר תו כנושא. אבל לדעת הר"ן דינו כבהמה ותליא בפלוגתא דר"נ ורבנן. ולדעת הבעהמ"א הוי ככפות וגם ר"נ ס"ל דחייב. ובקטן בן ח' ימים קודם המילה לדעת כל הפוסקים הוא כנ"ל כקטן הגורר. ולבעהמ"א ולדעת הר"נ הוא ג"כ כנ"ל. ולדעת הרשב"א בחידושיו דינו ככפות. ובקטן בן יומו נראה דהכל מודים דדינו כבהמה דא"לכ היאך יפרנסו להסוגיא דר"פ נוטל אבל לדעת הרשב"א בחידושיו ולבעהמ"א דינו ככפות:
אכן איני יודע היאך אפשר לפרש דרבא מיירי בתינוק בן יומו דבתינוק בן יומו לא שייך כלל דיהיה כיס תלוי בצווארו וצ"ע:
ולענין מה שהקשה הרשב"א התוס' דתי' דלאחר המילה יהיה ככפות דמה בכך דהא מ"מ יכול מתחילה להביא התינוק אצל האיזמל ואח"כ יהיה פיקוח נפשות דוחה נ"ל דהתוס' ס"ל כדעת בעהמ"א דהיכא דאישתפך חמין דלאחר המילה מקמיה דמילה אסור למול אותו בשבת אותו בשבת ואמנם הרשב"א י"ל דס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל במלחמות דמותר למול אותו בשבת ומה שיצטרך אח"כ לחלל שבת ולהחם חמין זה לא איכפת לן דהא פיקוח נפש דוחה את השבת ואלו ואלו דברי אלהים חיים ויבואר במק"א אי"ה