אור ברסלב

בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן ה

סימן ד

ולענין מה שכתבתי בספרי בסימן י"ג (דף י"ז ע"א) להביא ראיה דהא דספק דרבנן לקולא וכן ס"ס בדאורייתא גם לכתחילה מותר ודלא כדעת המזרחי ז"ל בביאורו על הסמ"ג] מהש"ס דברכות (ד' כ"ה ע"א). הנה כעת ראיתי דאדרבה יש להביא ראיה גדולה לדעת המזרחי ז"ל מהא דאמרינן בביצה ד' ג' ע"ב) דאפילו ביצה שהיא ספק אם נולדה ביו"ט וספק נולדה בחול ואף שאינה אלא ספק דרבנן מ"מ אסורה ואינה בטילה אפילו באלף משום דהוי דשלי"מ וכל דבר שיל"מ אפילו בדרבנן לא בטל ע"ש וכן נפסק להלכה בשו"ע יו"ד בסי' ק"י סעיף ח' דדשיל"מ אפילו בס"ס בדאורייתא או חד ספיקא דרבנן אסורה ואפילו נתערבה באלף כולן אסורות וע"ש בש"ך. וע"כ דהטעם דכיון שיכול לאכול למחר בהיתר גמור אין אנו מתירין אותו לאכול היום ולסמוך על הספק הרי בהדיא דכל ס"ס בדאורייתא. וחד ספיקא בדרבנן לכתחלה אסור דכיון דיכול לעשות בהיתרא ושפיר כתב המזרחי דמשום הכי טומטום אינו מוציא את מינו ואף דהוי ס"ס מ"מ כיון שיכול לשמוע מאיש גמור לא סמכינן על ס"ס. ולפי זה נ"ל אפי' אם כבר שמע התקיעות מטומטום מ"מ אם יכול לחזור ולשמוע מוודאי איש מחוייב לחזור ולשמוע ומדברי המזרחי שם משמע להדיא דאם כבר שמע מהטומטום יצא בדיעבד רק דלכתחילה אינו יוצא. ואכן לענ"ד נראה כמש"כ דכיון דיכול לשמוע מאיש גמור לא מקרי דיעבד. ומיהו אם ליכא אש שיודע לתקוע רק הטומטום בלבד פשוט דמחוייב לשמוע מהטומטום כין דליכא אחר אין לך דיעבד גדול מזה ושפיר יוצא בתקיעת הטומטום. הלכך בוודאי מחוייב לשמוע ממנו וזה פשוט. ומה שהקשתי בספרי מהא דספק מי רגלים מותרין יש לדחות דמיירי דאם נצריך אותו לילך ולהתפלל במקום אחר בתוך כך יעבור זמן ק"ש ותפילה והלכך הוי כדיעבד

ואמנם אי קשיא לי הא קשיא לי מהא דאמר רב יהודה אמר שמואל ובברכות ד' כ' ע"א) דספק קרא ק"ש וספק לא קרא אינו חוזר וקורא ומשום דק"ש דרבנן. ואמאי כיון דבידו לחזור ולקרות היכי סמכינן על הספק לכתחילה ואולי יש לתרץ ע"פ מש"כ הצל"ח שם להקשות בלא"ה דלמה פטור לחזור ולקרות דהא היה לו חזקת חיוב מתחלה קודם שנולד הספק אצלו והוי כאיסור דרבנן שיש לו חזקת איסור דלא אמרינן דספיקא לקולא ותי' ע"פ שהעלה בנו"ב שלו מהד"ק חיו"ד בסי' ע"ה לחלק באיסורי דרבנן דבאיסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת שם אמרינן דביש לו חזקת איסור ספיקא לחומרא אבל אם אין לו עיקר מה"ת לא איכפת לן אם יש לו חזקת איסור ולכן בק"ש למאן דס"ל דהוא דרבנן ספיקו לקולא ואף שיש לו חזקת חיוב כתב הצל"ח שם. וא"כ י"ל דגם לענין שכתבנו דבספק דרבנן מ"מ לכתחילה אסור ג"כ לא מחמרינן לכתחילה רק באיסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה וא"ש הש"ס דברכות הנ"ל אבל בביצה ספק נולדה ביו"ט ספק בחול שפיר מקרי יש לו עיקר מן התורה דהא קי"ל כרבה דהכנה דאורייתא וביצה שנולדה ביו"ט שחל להיות אחר השבת היא אסורה מה"ת והלכך גם בנולדה ביו"ט שחל בחול ג"כ אסור בספיקא לכתחילה וזה ברור. ונראה אף הר"ן ז"ל (בנדרים דף נ"ב ע"א) דהוצרך לומר טעמא אחרינא בהא דדבר שיל"מ לא בטיל משום דהוי היתר בהיתר ודמי למין במינו לר' יהודה מ"מ ע"כ ס"ל גם טעם הנ"ל דעד דתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דהא לענין ספק דרבנן בדבר שיל"מ לא בטל לא שייך כלל טעמא של הר"ן וע"כ אנו צריכין לטעם הב'. והא דהוצרך הר"ן כלל לטעמא דהיתר בהיתר נ"ל דסבירא ליה דסברא דעד דתאכלנו באיסור וכו' לא שייך רק בתערובות יבש ביבש שהאיסור עומד בפני עצמו רק שלא ניכר אבל בתערובות לח בלח שהאיסור נתערב עם ההיתר לא שייך לומר דעד דתאכלנו באיסור וכו' דכיון שנתערב בהיתר נעשה הכל היתר והאיסור כמאן דליתא דמי וכן כתב כסברא זו הכ"מ פ"א מה' אבות הטומאות בשם מהר"י קורקוס ז"ל והבאתיו בחבורי לעיל בסימן כ"ג ע"ש [ונראה דזהו טעמו של הרמ"א ז"ל בהג"ה בסימן ק"ב סעיף ג' שדעתו שם דלא אמרינן דשיל"מ לא בטיל רק אם האיסור הוא בעין או שיש עדיין ממשות האיסור בתערובות אבל טעמו בטיל ומבואר בת"ח כלל מ' דאפילו אם נתערב גוף הדבר אך שנימוח וליכא ממשות האיסור בטל והיינו דס"ל לעיקר כטעם דעד דתאכלנו באיסור וכו' וס"ל בפשיטות כמ"ש לעיל בשם הכ"מ בתערובות לח בלח הוי האיסור כמאן דליתא וק"ל] והלכך הוצרך הר"ן לומר דמ"מ לא בטל מטעם היתר בהיתר ולהיפך ביבש דלא שייך טעמא של הר"ן ז"ל דהא יבש ביבש גם ר"י מודה דמין במינו בטל חד בתרי מ"מ דבר שיל"מ לא בטיל מטעם דעד דתאכלנו באיסור וכו' ושני הטעמים צריכין להדדי [ולפ"ז נדחה מה שרצה לחדש הגאון בעל מקור מים חיים על היו"ד דביבש ביבש לדעת הר"ן ז"ל אינו נוהג דשיל"מ ע"ש. ולפי מש"כ הא ליתא דע"כ דגם הר"ן ס"ל לטעם השני] ולפי זה יוצא לנו דין חדש דדבר דהוי ספיקא דרבנן בדבר שיל"מ בתערובות לח בלח כגון חלב שספק אם נחלבו ביו"ט או בחול שנתערב בחלב שנחלב בעיו"ט שפיר בטל בס' כשאר אסורים דהא הכא ליכא לב' הטעמים דמצד שהוא ספק איסור דרבנן לא שייך טעמא של הר"ן ז"ל. ומצד שהוא תערובות לח בלח לא שייך טעם הב' ודו"ק ובפרט דגם בביצה של ספק יום טוב ספק חול שנתערבה איכא ב' דעות בתוס' פרק קמא דביצה (דף ג' ע"ב) דרבינו תם מתיר באמת התערובות דסיפא דתניא דנתערבה. באלף כולן אסורות לא קאי אספיקא רק אוודאי והב"ח בסי' ק"ב פסק כוותי' אך הש"ך שם בס"ק ב' הסכים לדעת האוסרים גם בתערובות ע"ש. אבל כל זה בתערובות בצים דהוא תערובות יבש ביבש אבל בחלב דהוא לח בלח ולדעת הרמ"א ז"ל גם בוודאי נחלב ביו"ט ג"כ בטיל והלכך אף דהש"ך חולק עליו בזה מ"מ בספק ובתערובות י"ל דגם הש"ך מודה ובאמת שיש להסתפק דאפילו בלא תערובות רק בחלב גרידא שספק אם נחלב ביו"ט או לא ג"כ היה מקום להתיר לפי מש"כ לעיל דלא אמרינן דספק דרבנן לכתחילה אסור רק אם יש לו עיקר מה"ת והרי חלב שנחלב ביו"ט אין לו עיקר מה"ת דהא מוקצה ונולד אין לו עיקר מה"ת וצ"ע בזה ואיידי דאיירי בזה ראיתי לכתוב בכאן מה שאני עומד בתימה על הרא"ש בתשובה בכלל ב' סימן א'. והובא בקצור בב"י ביו"ד סימן ק"ב ובש"ך בסי' ק"י ס"ק נ"ו שדחה שם מה שמצא כתוב בשם רבו מהר"מ ז"ל דשכר שעשוי משעורים ואף דהוי ס"ס דשמא נעשו מן הישן ואת"ל חדש שמא השריש קודם לעומר מ"מ אסור משום דבדבר שיל"מ לא מהני ס"ס ודחה הרא"ש שם זה דהא דאמרינן בריש ביצה דלא מהני ס"ס בדבר שיל"מ דווקא בספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת כמו בביצה דספק נולדה ביו"ט וספק בחול שנתערבה באלף אבל כאן גבי שכר דהוי ס"ס בגוף האיסור אם הוא חדש או לא אינו ראיה דלא בטיל ע"ש. ואני שמעתי ולא אבין דברי רבינו הרא"ש ז"ל בזה דהא הראיה מביצה הוא ראיה מוכרחת לדברי הר"מ ז"ל דהא ידוע דספק אחד בדרבנן הוי כס"ס בדאורייתא ואזלינן לקולא ובהדיא מקשה הגמ' שם אלא אי אמרי' ספק יו"ט ספק חול אמאי ספיקא אסורה ואעפ"כ מתרצינן דכיון דהוי דשיל"מ אזלינן לחומרא א"כ ממילא שמעינן דה"ה ס"ס בדאורייתא ודברי רבינו הרא"ש תמוהין בזה וד' יאיר עיני להבין דברי רבינו הרא"ש ז"ל בזה. וגם בד' הש"ך בס' הארוך שלו בסי' ק"ב ובדברי הב"ח שם הרבה יש לתמוה ולפלפל בדבריהם אך אכ"מ ואי"ה כשיזכני ה' להדפיס ספרי בנין שלמה על יו"ד אעבור פרשתא דא ואתניה ואבאר באריכות אי"ה עוד ראיתי לכתוב בכאן כי מה שכתבתי בפשיטות בספרי בסימן הנ"ל דאם לא אכל אלא כזית וספק אם בירך או לא אינו חוזר ומברך בספק אין זה דבר ברור להלכה כי לדעת הצל"ח באמת צריך לברך מספק משום שיש לו עיקר מה"ת דהא בכביצה חייב לברך מה"ת וגם יש לו חזקת חיוב וכל שיש לו חזקת חיוב בדבר שיש לו עיקר מה"ת אזלינן לחומרא אפילו בספק דרבנן ע"ש:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה