בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן ד
לענין מה דנסתפקתי שם בהלכות נט"י סי' י"א ודף ט"ו ע"א) באוכל דבר שצריך עליו לברך ברכה מעין שלש או בורא נפשות אי חייב במים אחרונים והבאתי שם מד' רבינו יונה דכל שאוכל דבר שהוא מזוהם צריך נט"י ואף בדבר שא"צ ברהמ"ז הנה שוב ראיתי דרשב"א בתו"ה הארוך בבית ששי סוף שער הראשון ובדפי הספר דפוס ברלין הוא בדף קנ"ח] שהקשה ג"כ קושית התוס' והרא"ש דכאן אמרו דמים אחרונים חובה משום סכנה ובברכות אמרו משום קדושה ותי' וז"ל וי"ל דההיא בשאכל דבר מזוהם ובמי שנוטל כוס של ברכה לברך אבל שאר המסובין אין חייבין ליטול אלא משום סכנה עכ"ל ומשמע בהדיא מלשונו ז"ל דתרתי בעי אם אכל דבר שהוא מזוהם ולמברך בהמ"ז וא"כ שמעינן מיניה דבדבר שאינו צריך כוס של ברכה א"צ ליטול משום קדושה אפי' באכל דבר שהוא מזוהם. ובריש השער במשמרת הבית הביא ראיה לזה מהא דקי"ל דאם הביאו לו פירות בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דטעונים ברכה לפניהם ולא הוזכר כלל דצריך מים אחרונים משום קדושה ואף שהידים מזוהמות וע"כ מצות נטילת מים ראשונים ואחרונים אינו אלא מצוה בעלמא. ויש לנו לומר דמצוה זו לא הוטלה אלא על המברך לחוד בין בברכה ראשונה דהיינו ברכת הלחם בין בברכה אחרונה דהיינו בהמ"ז עכ"ל. ולפי זה גם מה שתמהתי שם שם בספרי על ד' הרשב"א בתו"ה שם בדין מים ראשונים דמשום קדושה אינו אלא למברך ברכת המוציא ועמדתי שם א"כ כשאוכל פירות נמי יהיה צריך נט"י כשמברך בעצמו ובאמת שכבר תמה עליו הרא"ה בבד"ה שם בזה ואכן הרשב"א בעצמו במשמרת הבית יישב הקושיא הנ"ל דלא הטילו חכמים נטילה רק כשמברך להוציא לאחרים ולפי דבריו שם אם מברך לאחרים כגון שחבירו בור וצריך להוציאו בברכה צריך נטילה גם כשמברך לפירות משום קדושה וכן יהי' צריך מים אחרונים אם אכל דבר מזוהם וצריך להוציא לאחרים בברכה אחרונה. ובהיותי בזה ראיתי להשאילתות דרב אחאי גאון ז"ל בפ' מצורע שאילתא צ' שכ' וז"ל שאילתא דאילו מאן דבעי למיכלא לחמא צריך למימשא ידא ברישא והדר ניטל ואף על גב דאכל חולין דתנן נוטלין לידים לחולין וכו' מנ"ל דכתיב כל אשר יגע בו הזב וגו' ותניא א"ר אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנט"י לחולין מה"ת עכ"ל. הנה השמיט רבינו הטעם דמשום קדושה דאיתא בברכות וגם הטעם דסרך תרומה ולא נקט אלא דרשה דר"א בן ערך בלבד ונהי דהא דלא הביא הטעם דקדושה י"ל דס"ל כדעת התוס' והרשב"א הנ"ל שהבאתי בספרי דמשום קדושה לא שייך אלא במברך בלבד אכתי הו"ל להביא הטעם דסרך תרומה וכבר העיר בזה הגאון מהרי"ב ז"ל בשאילת שלום שם ומש"כ כבוד הגאון אב"ד דוואלאזין נ"י דס"ל לרבינו דעיקר טעמא משום קדושה ונקיות ולא משום סרך תרומה דבחו"ל או בזמה"ז לא שייך סרך תרומה קשה לי על דבריו דא"כ היכי אמרינן בגמ' הך טעמא דהא פשוט דדין נט"י לחולין הוא נוהג בכל מקום ואף בחו"ל דאינו נוהג שם תרומה וע"כ דלא חלקו חכמים בדבר בין א"י לחו"ל וגם מש"כ דרבינו סובר הטעם משום קדושה ונקיות קשה דא"כ הו"ל להזכיר הדרשה דוהתקדישתם והייתם קדושים והדבר צ"ע]. ונ"ל דעיקר כוונת רבינו בעל השאילתות ז"ל להביא ראיה דבעי נטילה במים דווקא דמצד הטעם דקדושה או מפני סרך תרומה היה מקום לומר דסגי בכל מידי דמנקי ולכן הביא מהך קרא דר"א בן ערך דשם מפורש דבעי נטילה במים דווקא. ועוד דמשם עדיפא ליה להביא דהוא סמך מפורש מה"ת דבעי נט"י במים אבל מקרא דוהתקדישתם לא ידענו קדושה במאי ואפשר דמה שהצריכו נט"י לתרומה בסתם ידים ג"כ סמכו אקרא דר"א בן ערך]. ולפי זה יוצא לנו דגם דעת הגאון רבינו בעל השאילתות ז"ל כדעת הראב"ד ז"ל שהבאתי בספרי בסי' י"ב שאין נטילת מים ראשונים אלא במים לבד וכתבתי שם דכ"ה דעת הרא"ש והרא"ה וכ"נ ג"כ דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ע"ש ולפי דברינו יש לשיטה זו גאון קדמון דמסייע לדבריהם ז"ל והוא ניהו רבינו בעל השאלתות זצ"ל: