אור ברסלב

בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן ג

סימן ב

בדיני נשיאות כפים סי' י' וד' י"ג ע"א) מש"כ שם בשם מר אחי הגאון ז"ל טעם דלמה אומרים הכהנים קודם נשיאת כפים יה"ר מלפניך שתהא הברכה הזאת וכו' ברכה שלמה. צריך להוסיף דבגמ' ורי"ף בפ"ד דמגילה וכן ברא"ש ליתא להנך ב' תיבות ברכה שלמה ואכן כן נמצא ברמב"ם בפ"א מה' תפלה:

ולענין מה שתקנו חז"ל לומר אחר ב"כ רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו. ולכאורה תמוה דמאי שייך לשון גזירה בכאן והו"ל לומר עשינו מה שנצטווינו או דעשינו כמו שצווית עלינו. ושמעתי בזה דבר נחמד ממר אבא הרב המופלג בתו"י המנוח מו"ה ישראל משה הכהן זלה"ה שאמר ליישב ע"פ דברי התרגום אונקלוס בפ' חוקת דעל קרא דזאת חוקת התורה תרגם דא גזירת אורייתא אלמא דעל דבר שהוא חוק בלא טעם נקרא בלשון תרגום גזירה [ונראה דלכן בלשון גמרא והפוסקים מצינו ע"פ הרוב בלשון דהוא גזירת הכתוב והיינו משום דהדבר דלא מצאו למצוה טעם וסברא קראו אותו בשם גזה"כ כלומר דהוא מילתא בלא טעמא ואינו אלא חוק]. ועפ"ז עולה שפיר מה שתקנו לומר לשון גזירה משום דענין המ"ע דב"כ הוא ג"כ חוק וגזירה בלא טעם דהנשיא וחכם וגדול הדור וצדיק וחסיד שבישראל יהיה נזקק לברכת הכהן ואף שיהיה הכהן ע"ה ובור אך דלא ימצאו בו אחד מהפסולין דמעכב לנשיאת כפים ושפיר קראו אותו בשם גזירה [ומיהו ע"פ דרך הסוד יש טעם לזה משום דהכהנים הם מסטרא דחסד ולכן צריך שילך ההשפעה והשגחה נסיות ע"י הכהנים שהם ממידת החסד. ונראה שזהו שהם מסיימים השקיפה ממעון קדשך וגו' והיינו משום דבכל מקום השקפה לרעה ובכאן הוא לטובה משום דצדיקים יכולין להפך מידות רגזנות למידת הרחמים וכדאיתא (בסוכה ד' י"ד ע"ב) וכן הכהנים בברכתן מהפכין זעמו של הקב"ה לרחמים וכדאיתא בירושלמי דסוטה פ"ט כתיב ולפני זעמו מי יעמוד מי מבטל רב כהנא אמר ברכת כהנים מבטלת. והיינו משום דהם ממידת החסד והלכך אומרים השקיפה וגו' וברך את עמך את ישראל וגו' ואת האדמה אשר נתתה לנו. ונראה דאתיא כמ"ד (בחולין דף מ"ח ע"א) דישראל מתברכין בתחילה ע"י הכהנים ואח"כ על ידי הקב"ה בעצמו וע"ז תסובב הרבש"ע שאומרים הכהנים דעשינו מה שגזרת עלינו דהיינו דמה שצוויתנו דהברכה של ישראל תהיה על ידינו זה עשינו ואף דאינו אלא חוק וגזירה ולא מצד השכל ואעפ"כ כבר עשינו ואמנם אף אתה תקיים מה שכתבת בתורה ואני אברכם ולכן וברך את עמך ישראל וכו']:

וכשהציע מר אבא פירושו הנ"ל לפני הגאון האמיתי מהרי"ח לנדא זצ"ל שהיה ראב"ד בפ"ק ווילנא השיב לו דדבריו הן הן דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' תפילה הלכה ו' וז"ל כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים אע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננין אחריו או שלא היו משאו ומתנו בצדק ה"ז נושא כפיו ואין מונעין אותו וכו'. ואל תתמה ותאמר ומה מועיל ברכת הדיוט זה שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכהנים עושין מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו עכ"ל הרמב"ם ז"ל שם:

וכתב הכ"מ שם דבריו נובעים מהירושלמי דגיטין פ"ה ועפ"ז עולה שפיר על נכון דברי מר אבא ז"ל ודפח"ח:

ולענין מש"כ בשו"ע בסימן קכ"ח בסעיף מ"ד דכהן פנוי לא ישא כפיו משום דאינו שרוי בשמחה והוא מ"ד המרדכי ובשבלי הלקט בשם רבינו יצחק בר' יהודה והקשה הגר"א ז"ל בביאוריו מקטן שהוא נושא את כפיו ואף דקטן בוודאי אינו נשוי דהא לא תקנו נישואין לקטן וכן הב"י וד"מ העירו מזה. והנה הגם שבלא"ה לא קשיא מקטן דלא שייך אינו בשמחה רק בגדול שראוי לו לישא אשה ועדיין לא נשא אבל בקטן לא שייך זה אכן עוד י"ל דר"י בר"י הנ"ל ס"ל כדעת הר"י ברזילי דקטן שהשיאו אביו חל הקידושין מה"ת משום דזכין לו שלא בפניו וא"כ י"ל בפשיטות דמיירי מתני' בקטן שהוא נשוי אשה והיינו שהשיא לו אביו. ועוד י"ל דמיירי בקטן הסמוך לפרקו דאז מותר לישא ואדרבה מצוה וכדאי' (בסנהדרין ע"ו) דהמשיא סמוך לפרקן עליו אמר הכתוב אז תקרא וה' יענה ע"ש. ובזה נתיישב עוד במה שהקשה האבודרהם והובא בב"י ביו"ד בסי' ס"ד על מה שתקנו חז"ל לומר בברית מילה כן יכנס לתורה ולחופה ולמע"ט ולכאורה הו"ל להקדים מעשים טובים לחופה דהא חופה אינו אלא מבן י"ח ומעשים טובים מתחיל משנת י"ג ואכן לפי' הנ"ל ניחא דמצוה באמת להשיאן קודם שנת הי"ג וכל זה ברור:

שוב מצאתי בעז"ה בשו"ת בשמים ראש בסי' ש' ובסי' שפ"ב שהביא דין זה דכהן פנוי לא ישא כפיו בשם הר"י ב"ר ברזילי ז"ל וכתב גם כן הטעם משום דאינו שרוי בשמחה וע"ש מה שכתב עליו הרא"ש בזה] ועפ"ז יתכן יותר תירוצי הנ"ל די"ל דר"י בר ברזילי ז"ל אזיל לשיטתו בזה דס"ל דמשכחת לה נישואין בקטן עי' אבי' ושפיר משכחת לה לדידיה קטן שהוא נשוי ולק"מ מהמשנה הנ"ל:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה