אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן נט

סימן נח

כתב הרמ"א ז"ל בסוף הלכות מגילה י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון מה שנרשם שם טור בשם הרי"ף הוא ט"ס וצ"ל בשם הר"ף והוא בהגהות ר' פרץ על הסמ"ק בעשין קמ"ח] ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירין וטוב לב משתה תמיד עכ"ל. ובזה נשלם השו"ע או"ח ונראה פשוט שכוונת רבינו הרמ"א ז"ל לסיים מעין פתיחה סמוך לחתימה דבמאי דפתח בריש הל' ברכות השחר בזה סיים כאן דהעתיק שם לדברי הרמב"ם ז"ל במו"נ שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' ולכן מסיים גם כאן דטוב לב משתה תמיד וכוונתו בזה ליתן עצה לאדם ירא שמים וצדיק וחסיד שרוצה להחמיר על עצמו ולצאת ידי כל הדעות ולכן רוצה לעשות יום משתה ושמחה גם בי"ד שבאדר ראשון ולצאת דעת הסמ"ק ור' פרץ הנ"ל ואכן נגד זה חושש שמא הלכה כהחולקים עליהן וסוברים שא"צ לנהוג בו משתה ושמחה והוא מתנהג בחסידות ואינו נהנה לעולם מסעודת הרשות כמנהג שנהג רב כדאיתא (בחולין דף צ"ז) ולכן אין לו עצה איך לעשות בזה ולצאת ידי כולם ולכן נתן הרמ"א ז"ל עצה טובה וקלה דהיינו שיקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וכל מה שיעשה יהיה הכל לשם שמים ואף באכילתו ושתיתו ושינתו יהיה הכל לעבודת השם ותורתו כדי שיהיה חזק ובריא לעבודת ה' וכמו דכתיב בכל דרכיך דעהו וכו' וכמ"ש בשו"ע סי' רל"א בשם רבינו יונה ז"ל ומסיים ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד ולזה כוון הרמ"א ז"ל דאם מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד והיינו שבכל מעשיו ואפילו מענייני הגוף יהיה הכל לשם שמים אז יכול לצאת ב' הדעות והיינו שיאכל וישמח לשם שמים ונמצא שאינו סעודת הרשות רק סעודת מצוה כי הכל הולך אחר הכוונה וזה דמסיים הרמ"א ז"ל וטוב לב משתה תמיד כלומר דבאופן זה שיהיה לו טוב לב לעבודת ה' דרחמנא לבא בעי יכול להיות שמח ולעשות משתה תמיד דהיינו בכה"ג שרוצה לצאת ידי שמים לכל הדעות:

באופן אחר י"ל על דרך הלצה דכוון רבינו הרמ"א ז"ל למה שאמרו חז"ל (בב"ב דף קמ"ו) דכל ימי עני רעים זה בעל גמרא וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה וי"ל הכוונה בזה דבעל גמרא אף אם רוצה לעשות משתה על סיום צריך להמתין זמן רב ונמצא דכל ימי עני רעים שאינו יכול לעשות משתה כי אם לעתים רחוקות אבל וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה שיכול לעשות משתה בכל יום דיכול לסיים מסכת בכל יום ויום דללמוד משניות בלא גמרא יכולים לסיים בכל יום ויום מסכת אחת ונמצא דטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה ולזה נתן לו הרמ"א ז"ל עצה דאדם שהוא ירא שמים ואינו רוצה להנות מסעודת הרשות ילמוד משניות ביום פורים קטן ויסיים מסכת אחת ויהיה יכול לעשות סעודה בלי ספק דבין כך ובין כך יהיה סעודת מצוה בשביל הסיום וזהו וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה. וזהו לר' זירא אמר רב שם אבל לרבא דאמר איפכא דכל ימי עני רעים זה בעל משנה וטוב לב משתה תמיד זה בעל גמרא נ"ל לפרש דהך כל "ימי" עני רעים אימי הפורים קאי דכתיב בהו לקיים את "ימי" הפורים האלה והנה כבר מבואר בתה"ד דאין אנו יוצאין בסעודה שאנו עושין ביום מחמת דאנו טרידין במשלוח מנות ולפיכך אנו עושין עוד סעודה בלילה והנה העני כיון שיודע דבלא"ה לא יוצא בסעודת היום אינו עושה סעודה כלל ביום דסומך אסעודה שעושה בלילה ונמצא דימי הפורים של העני רעים [ובזה מיושב קושיית ספר בן סירא דאמר ואני אומר אף לילות דלפי מה שכ' דקאי אימי הפורים נמצא דבלילה לא הוי רעים באמת וממה דאמר "כל" ימי היינו דאפילו בי"ד שבאדר ראשון אינו עושה סעודה וזהו בבעל משנה שאינו לומד גמרא ומפשטיות המשנה משמע כדעת מהר"ם מרוטנבורג דסיפא ארישא קאי דדוקא היכא דקראו המגילה ואח"כ נתעברה השנה אז חייב במשתה ושמחה וגם אינו יודע הדין דאמר רבא דסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו כיון שאינו לומד גמרא כלל ונמצא דכל ימי עני רעים. אבל וטוב לב משתה תמיד זה בעל גמרא דיודע הדין דאינו יכול לעשות אותה בלילה ורבא לשיטתו אזיל דהוא בעל המימרא דסעודת פורים שאכלה בלילה ל"י וגם כיון דלומד גמר יודע בבירור דלעולם חייב באדר הראשון ואף אם לא קראו המגילה דכן מוכח מהברייתא שם. ונמצא דהבעל גמרא הוא טוב לב משתה תמיד בב' האדרים. וע"ז כיון ג"כ הרמ"א ז"ל במ"ש וטוב לב וכו' כלומר דמן הגמרא יש להוכיח דחייב במשתה ושמחה גם בי"ד באדר א':

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה