אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן נח

סימן נז

שאלה ראוי לבאר בדין קריאת המגילה בפורים דהוא ק תקנת מרדכי ואסתר ונאמר ברוח הקודש לקרות ולכתוב אי דינו כד"ת או דאינה נחשבת אלא כמצוה דרבנן ונ"מ טובא לענין ספק ולש"ד. וגם ראוי לברר אם דינו כד"ת מ"מ היאך הדין לענין חיוב משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אי ג"כ הוי כד"ת או דכל הנך וודאי דאינו אלא מדרבנן וגם אם יש חילוק בין קריאת המגילה דלילה לשל יום או לא:

תשובה תנן התם (במגילה דף י"ח ע"ב) הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ר' יהודה מכשיר בקטן ופסקו כל הפוסקים ז"ל כת"ק דקטן אינו מוציא לגדול בקריאת המגילה ואפילו אם הגיע לחינוך וכן נפסק להלכה בטור ובש"ע סי' תרפ"ט סעיף ב' ובדברי השו"ע יש לתמוה דכאן בהלכות מגילה לא הביא שום דעה החולק על זה ואלו בסי' תרע"ה סעיף ג' כתב דיש מי שאומר דקטן שהגיע לחינוך מותר להדליק והוא דעת בעל העיטור ז"ל בהלכות חנוכה וכתב שם וז"ל ומסתבר בשלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך איכא מנהגא ואזלינן בתר מנהגא וכדכתבינן במגילה עכ"ל וכוונתו בזה פשוט דאזיל לשיטתו דבהלכות מגילה פסק באמת הלכה כר"י דבקטן שהגיע לחינוך כשר לקרות דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר"י כדאיתא בתוספתא מעשה בר"מ וכו' מכאן ואילך הנהיגו שיהא קטנים קורין אותן לרבים ע"כ וכ"כ הר"ן ז"ל בפ"ב דשבת בשם הבע"ט ומסיק ג"כ בשם הירושלמי דמכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורין אותן לרבים ולפנינו הגי' בירושלמי בפ"ב ה"ג מכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בבהכ"נ וע"ש בק"ע מה שדחק בפירושו ופי' בו שני פירושים ובפ"מ כתב בזה פי' רחוק מאוד ואכן במח"כ נראה דלא ראו בר"ן ז"ל ובבעה"ט דט"ס נפל בירושלמי וצ"ל כמו שהוא הגי' בבעה"ט ובר"ן ועכ"פ השו"ע דבהלכות מגילה לא הביא הבעה"ט כלל ולא חשש להביא דעתו כלל אף לי"א היאך הביא לדעתו בהלכות חנוכה דהא הבעה"ט בעצמו תלי שני הדינים אהדדי. ואולי משום דס"ל דמגילה שאני דהוי ד"ק והוי כד"ת וכמו שאביא לקמן בשם הטו"א ז"ל אי"ה. ומיהו על רבינו הטור ז"ל קשה איפכא דבה' מגילה הביא דברי בעל העיטור דפסק כר"י ואלו בהל' חנוכה לא חש להביא דעתו כלל ואולי י"ל סברא איפכא דגבי מגילה דא"צ שליחות דהא שומע כעונה ורק שצריך שישמע מבר חיובא וכיון שקטן הגיע לחינוך חייב מדרבנן אתי דרבנן ומפיק מדרבנן אבל בנר חנוכה נהי דקטן שהגיע לחינוך חייב מדרבנן מ"מ הא קי"ל דאין שליחות לקטן אפילו מדרבנן וכמש"כ הנ"י ביבמות בר"פ ב"ש בשם הרמב"ן ז"ל דקטנה שקדשוה אמה ואחיה אפילו לדעתה אינה מקודשת כלל וא"צ מיאון לפי שלא מצינו שתקנו חכמים שליחות לקטן עכ"ל שם וא"כ י"ל דגם הטור ס"ל כן] והקשו התוס' דבאיזה קטן מיירי אי בלא הגיע לחינוך מ"ט דר"י דמכשיר ואי הגיע לחינוך מ"ט דרבנן דפסלי וכו' ותי' דלעולם מיירי בהגיע לחינוך ואפילו הכי פסלי רבנן משום דבמגילה ליכא חיובא אפילו לגדולים אלא מדרבנן וכו' ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד מרבנן וכו'. ואמנם בטו"א ז"ל הקשה על סברא זו מהש"ס דפסחים (דף י"ד) ע"ש ודעתו ז"ל לומר דמשו"ה אינו מוציא לת"ק משום דמגילה נאמרה ברוה"ק לקרות לכו"ע והוי כמו של תורה וכו' ולא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. ונ"ל דנ"מ טובא בין הטעמים לענין קטן שהגדיל ונעשה בן י"ג שנים ויום אחד ואך דלא ידעינן אם הביא ב' שערות דלדעת התוס' דמגילה מקריא מצוה דרבנן שפיר יכול להוציא לגדול דהא למילתא דרבנן סמכינן אחזקה דרבא דכל שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימנים וכמו דמוציא בתפלה אבל לדעת הטו"א דמקריא דאורייתא אפשר דאינו מוציא דהא לענין חליצה לא סמכינן אחזקה דרבא. ואין להקשות לכאורה לפי דעת הטו"א ז"ל דהטעם דאינו מוציא לגדול משום דהויא ד"ק וד"ק כד"ת דמיא א"כ התינח במגילה של יום שחיובה מד"ק אבל במגילה דלילה דכ' הטו"א בעצמו (דף ד' ע"א) דחיובה אינה אלא מדרבנן דמד"ק לא מצינן חיוב רק ביום דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וכן במשתה ושמחה אינו חייב רק ביום. וא"כ היכי סתמה המשנה כ"כ דקטן אינו מוציא ולא חילקה בין מגילה של יום למגילה שללילה. ועוד דלפי האוקימתא בתרייתא דכולה מתני' ר"י ותרי גוני קטן זכו' טפי הו"ל לאוקמי כולה מתני' בקטן שהגיע לחינוך אך דרישא מיירי בקריאת המגילה של יום ובסיפא דר"י מכשיר בקטן מיירי במגילה של לילה אבל כל זה אינו קושיא דחדא י"ל דקריאת המגילה של לילה ליכא חינוך כלל משום דבלילה הוא ישן ואינו מוטל על אביו לחנכו וכמו דתנן בברכות (דף כ') דנשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ופרש"י אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד אצלו כשמגיע זמן ק"ש עכ"ל. ולכאורה צריך להבין נהי דבקריאת שמע של שחרית י"ל שאינו מצוי משום ד זמנה אינה רק עד שלש שעות על היום ואז עדיין הוא ישן אבל בק"ש של ערבית מ"ט וע"כ צ"ל דדרכו של תינוק לילך ולישן בתחלת הלילה [ומה שהקשו התוספות עליו מסוף פרק לולב הגזול קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה וקריאת שמע י"ל דכיון דהקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה הלכך מ"מ מחוייבים לחנכו לכה"פ אחר ג' שעות דמ"מ לא גרע מד"ת] וא"כ בקריאת המגילה של לילה נמי דמי לק"ש של לילה וא"כ לא מצי כלל למתרץ כנ"ל דבמגילה של לילה לד"ה אינו יכול להוציא דאפי' מצוה דרבנן ליכא גביה ומזה לא מיירי מתניתין כלל:

ועוד נ"ל והוא העיקר לפענ"ד דבזמן המשנה עדיין לא היה התקנה לקרות המגילה גם בלילה דהא במגילה לא הוזכר רק ימים ורק דבימי ריב"ל התקינו שיהו קורין גם בלילה וסמכו אקרא דאלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי ותדע דלא הוזכר בשום דוכתא במשנה קריאת המגילה של לילה דלגבי קריאת המגילה של יום תנן דכל היום כשר לקריאת המגילה ובעי ליה למתני נמי דכל הלילה כשר לקריאת המגילה של לילה ועוד דתנן דכל הלילה כשר לקצירת העומר ומקשינן דכל לאתויי מאי ומתרצינן דאתא לאתויי אכילת פסחים ודלא כר"א בן עזריה ולכאורה מאי דחקו לאוקמי דלא כר"א בן עזריה לוקמי דבא לאתויי קריאת המגילה של לילה אלא וודאי דלא נתקנה בזמן המשנה כלל. ובזה נתיישב במה שהעיר הר"ן בריש מגילה דהיאך עשו הכפרים במגילה של לילה ודחק ליישב בשני תירוצים עיין עליו ואכן לפי מש"כ לק"מ דבזמן המשנה לא תקנו כלל ובימי ריב"ל דתיקן כן י"ל דס"ל כחכמים דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה דהא מתני' אוקימנא כיחידאה וכדאמר ר"י שם דזו דברי ר"ע סתימתאה והלכך לא חקר הגמ' כלל בזה דהיאך עשו הכפרים במגילה של לילה. ואל תשיבני מהש"ס במגילה (דף כ') דמקשה על ר"י בן לוי ממתני' דאין קורין את המגילה עד שתנץ החמה ומשני כי קאי אדיום אלמא דגם בזמן המשנה היה שני קריאות ורק דהך מתני' מיירי במגילה דיום. ועוד דלפי מש"כ אין התחלה לקושיית הש"ס. ואמנם לאחר העיון היטיב בקושיית הגמ' שם נראה דיש להוכיח אדרבה הוכחה גדולה למה שכתבנו דבזמן המשנה לא היו קוראין בלילה דהנה לכאורה תמוה דמאי מקשה לימא תהוי תיובתא דר"י בן לוי דהא ע"כ מיירי מתני' בקריאה דיום דהא אמר דאין יוצאין עד שתנץ החמה א"כ דקארי לה מאי קארי לה ומה בכך דאיכא נמי קריאה דלילה מ"מ מתני' לא מיירי מזה דבקריאת המגילה של לילה לא היה לו לתנא מה לאשמעינן חידוש דין רק בקריאה של יום ועוד תמוה טובא סוגיית הגמ' דמגילה (דף ד') דעל הא דאמר ריב"ל דחייב אדם לקרות במגילה בלילה ולשנותה ביום אמרינן דסבור מינה למקריא בליליא ולמתני מתניתין דידה ביממא וכבר תמה על זה הטו"א ז"ל דהיאך היה ס"ד לומר כן דהא שני משניות מפורשות לפנינו דעיקר קריאת המגילה הוא ביום ומה שתי' שם דהיה ס"ד דהמשניות מיירי אם לא קראו בלילה כבר תמה על תירוצו זה מר אחי הגאון זצ"ל בגליון הטו"א שלו דאכתי היאך נפרנס להא דתנן דאין קורין עד שתנץ החמה. ולפי הס"ד דעיקר המגילה הוא בלילה בלבד למה אינו יכול לקרות מקודם הנץ דאדרבה דאם הוא לילה עדיף טפי דהא עיקר מצוותו בלילה ודברי הגאון טו"א ז"ל בזה תמוה מאוד וצע"ג:

ואכן ליישב תמיהת הטו"א הנ"ל נראה לי פשוט דקושיא חדא מתורצת בחבירתה די"ל דהמקשן שהקשה בד' כ' לימא תהוי תיובתא דריב"ל המה תלמידי ריב"ל בעצמו דסבור מיניה דלמקרי בליליא ולמתני מתניתין דידה ביממא ובעת דסבור מיניה כך הקשו ליה באמת הך קושיא דהוזכר לפנינו בגמ' לקמן (דף כ') ורק דהגמ' קיצר בכאן וסמך אלקמן והשיב להם ריב"ל דמעולם לא כוונתי לזה דעיקר המגילה הוא בלילה דוודאי הקריאה הוא ביום דווקא וע"ז תנן דאין קורין עד שתנץ החמה ורק שאני בא להוסיף דצריך לקרות גם בלילה משום דיש סמך לזה בכתוב דאף דמשתה ושמחה אינו נוהג רק ביום בלבד מ"מ קריאת המגילה נוהג גם בלילה כדי לעשות זכר לצרתן דהיה זועקין יום ולילה וכמו שפרש"י שם ונמצא דקושיית הטו"א על הס"ד הוא קושיית הגמ' בעצמה (דף כ') והתלמידים בעצמם הקשו כן לריב"ל ועפ"ז עולין ב' הסוגיות כמין חומר וזה נ"ל כפתור ופרח ויתיישב כל הקושיות בזה בעז"ה

ואכן בעיקר דברי הט"א ז"ל דס"ל דקריאת המגילה נחשבת כד"ת ממש משום דנאמרה ברוה"ק ונ"מ טובא לדינא בספק אם קרא מגילה או לא צריך לחזור ולקרות מספק וכמו בק"ש ולכאורה מנ"ל הא דמהא דאמרינן (בר"ה דף י"ח) דדברי קבלה כד"ת דמיא אין ראיה דדילמא התם לענין חיזוק קאמר כן דכיון דהדבר מפורש בדברי הנביאים א"צ חיזוק אבל בוודאי דנחשב למצוה דרבנן והוא נכלל בלאו דלא תסור כמו שאר מצות דרבנן ואדרבה בש"ס דמגילה (דף י"ט ע"ב) קרי למגילה מצוה מד"ס דאמר שם מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים וכו' מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה. ואמנם אחר העיון היטיב בזה יש להביא ראיה גדולה לדברי הטו"א ז"ל [ותליא בפלוגתא דתנאי וכמו שיבואר לקמן בעז"ה]. ונקדים מה דאיתא (במגילה דף י"ד) מ"ח נביאים שנתנבאו לישראל לא פחתו ולא הותירו על מש"כ בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר ר' חייא בר אבין אמר ר"י בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממות לחיים לא כ"ש אי הכי הלל נמי נימא לפי שאין אומרין הלל על נס שבחו"ל וכו' ר"נ אמר קריאתה זו הלילא היוצא לנו מדברי הגמרא הלזו דקריאת המגילה בפורים למדו הנביאים מק"ו דקריאת הלל דפסח [ואף שרש"י ז"ל פירש דלמדו משירה שאמרו משה וישראל על הים מ"מ כבר תמה ע"ז הטו"א ז"ל והוכיח בראיות דע"כ פשוט דא"א לפרש רק על הלל דפסח ושם איכא ציווי מפי הגבורה דהבה"ג סובר דהלל דפסח דאורייתא וכתב הרמב"ן די"ל דהיא הלמ"מ ובאמת שאני תמה על הגאון הנ"ל שבספרו שאגת אריה סי' ס"ה השיג על דברי הרמב"ן ז"ל בזה ודחה דבריו בשתי ידים והעלה דהלל דיו"ט אינו אלא מדרבנן ואפי' ביו"ט של פסח ותמהני דלפי מש"כ כאן בטורי אבן דהך ק"ו הוא מהלל דלילי פסחים ע"כ מוכרח דהתם ד"ת או הלמ"מ לפחות דאי אמרת דאינו אלא תקנת נביאים כמו שכתוב שם בשאגת אריה א"כ מאי ק"ו הוא זה מי עדיפא הלל מזה דעל הלל גופא יש להקשות דמאי דרוש להוסיף על מש"כ בתורה ואם דיש בכוחם להוסיף על מה שכתב בתורה במקום דחזו דיש צורך בזה לשבח והודאת המקום וקידוש שמים א"כ מאי מקשה על מגילה דאותו הטעם יש לומר גם על מגילה ועוד מאי שייך ק"ו מהלל דערבך ערבא צריך ואפשר דמשום זה היה נדחק רש"י לפרש דקאי על שירת הים והיינו מדחזינן שעלה על לבו של משה וכל ישראל אז לומר שירה על נס אלמא דהדבר ראוי לומר שירה והלל על הנס ואבוהון דכולהו הוא שירת הים דהוא שירה ראשונה שאמרו ישראל ומזה למדו הנביאים שצריך לומר שירה על כל צרה שלא תבוא על הציבור וכשנגאלין יאמרו אותו על גאולתן וכדאיתא בפסחים קי"ז ושפיר הוצרך רש"י לפרש על שירת הים. וכל זה לפי פרש"י אבל הטורי אבן ז"ל בעצמו דמפרש דקאי על הלל דליל פסח ע"כ מוכרח הדבר לומר בלי ספק דהלל דליל פסח אינו מתקנת נביאים רק דהוא הלמ"מ כדעת הרמב"ן או דבר תורה ממש ולפי פירוש זה סייעתא גדולה מהך סוגיא לדעת הבה"ג והרמב"ן ז"ל וכמעט שהוא ראי' שאין עניו תשובה ולכן מאוד הדבר תמוה על הגאון הנ"ל בספרו שאג"א דהיאך עלה בלבו לחלק על הרמב"ן ז"ל הנ"ל הלא לפי פירושו ז"ל דברי הרמב"ן ז"ל מבוארין ומוכרחין בש"ס דמגילה הנ"ל וצע"ג]. והנה כבר כתב הבה"ג במנין המצות והסכים אחריו הרמב"ן בספר המצות בשורש א' דקריאת הלל דליל פסח הוא הלמ"מ ובכלל מ"ע של תורה יחשב [והביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן בפסחים קי"ז דר' יוסי אומר דהלל זה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים וחלוקין עליו חבריו לומר שדוד אמרו ונראין דבריו מדבריהן אפשר שמשה וכל ישראל שחטו פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה ואם איתא דעיקר הלל אינו אלא מדרבנן או תקנת הנביאים מאי קושיא דלמא לא אמרו באמת מקודם עד ימי דוד דאפשר דנביאים שהיו בימי דוד תקנו כן ובימיהם נתחדש תקנה זו ומקודם לא אמרו כלל ושפיר י"ל דהלל זה לא היה עד עתה אלא וודאי דהוא הלמ"מ דצריך לומר הלל בפסח או בעת נטילת לולב עוד הביא כמה ראיות לזה ומה שאמר שם דנביאים תקנוה כתב הרמב"ן דר"ל שיחדהו לומר זה אבל ההלל עצמו כבר היה מקודם והנביאים גופא למדו כן ג"כ מק"ו ומיהו במקום דשייך ק"ו כגון במגילה ובשאר ניסים דהיו כמו בנס דפורים דהיו בו הצלת נפשות דכל ישראל אבל במקום דליכא הצלת נפשות לכל ישראל דומיא דיציאת מצרים ליכא ק"ו והלכך הלל דחנוכה אינו אלא מדרבנן וכמש"כ הרמב"ן בעצמו שם וע"כ משום דליכא ק"ו והא דאמרינן בכמה דוכתי הלל דרבנן היינו בחנוכה או בשאר ניסי דדמי לחנוכה וצריך לומר דהא דמקשה כאן דמאי דרוש ולכאורה הא לא גרע נס זה משאר ניסי כגון חנוכה ואף דהתם ליכא ק"ו מ"מ חייבין לומר הלל מצד תקנת נביאים שתקנו לומר הלל על כל צרה שלא תבוא וא"כ לא גרע מגילה מינייהו וע"כ צ"ל דהש"ס ידע דהכא עשו המצוה חמור כמצוה של תורה ממש ולא כשאר ניסים ושפיר מקשו דמאי דרוש דאף דיש יכולת ביד חכמים ונביאים להוסיף מצוה חדשה מחמת סייג ותקון אבל אין יכולת בידם לומר לעשותם כשל תורה דבכה"ג דמי לבל תוסיף והלכך מקשה דמאי דרוש] ועכ"פ היוצא לנו מד' הבה"ג והרמב"ן ז"ל דהלל דליל פסח הוא הלמ"מ וכיון דהם דרשו ק"ו לקריאת המגילה גם מגילה עצמה נחשב להלמ"מ דהא ק"ו ניתן להדרש דהוא אחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן וכעין זה אמרינן בסנהדרין בפ' הנחנקין (דף פ"ט) המתנבא מה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם כגון חנניא בן עזור דקאי ירמיה וכו' וא"ל רב פפא לאביו האי לחבירו נמי לא נאמר א"ל כיון דאתייהב ק"ו למדרש כמאן דאתמר ליה דמיא ע"ש]. וא"כ הרי יש לנו ראיה ברורה דקריאת המגילה אינו מצוה דרבנן כשאר מצות דרבנן רק היא נחשבת כמצוה של תורה ממש דהא היא נלמדת מהלמ"מ והלכך לענין ספיקא נמי צריך לילך לחומרא דהא ספק בהלמ"מ לחומרא אזלינן דגבי ערלה אמרינן בקדושין (דף ל"ט) דכך נאמרה הלכה דוודאי אסור ספיקו מותר אבל בשאר הלמ"מ ספיקו נמי אסור

ועוד יש להביא ראיה דמגילה מקרי ד"ק מהא דתנן בר"פ הקורא עומד מקום שנהגו לברך יברך שלא לברך לא יברך ואמרינן עלה בגמ' שם אמר אביי לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך וכו. לפניה מאי מברך רב ששת מקטרוזא איקלע לקמיה דרב אשי ובריך מנ"ח וכו'. ולכאורה תימא דלמא אינו מקשה הש"ס בכאן דהיכן צוונו דמברכינן אקב"ו על מקרא מגילה וכמו דמקשה הש"ס בשבת כ"ג על נר חנוכה דהיכן ציונו והוצרך לתרץ דנפקא לן מלא תסור או משאל אביך ויגדך וכו' והו"ל להש"ס גם כאן להקשות ולתרץ ואין לומר דהש"ס סמך אדהתם דכיון דכבר תרצינן בשבת דנפקא לן מלא תסור הוא תירוץ מספיק על כל מצות דרבנן דמברכינן וציונו דהא ליתא דהא בסוכה (דף מ"ו) איכא פלוגתא דאמוראי אי מברכינן וציונו אנטילת לולב דכל שבעה בגבולין דהוא תקנת ר"י בן זכאי ואמרינן שם דרב דאמר כל שבעה מצות לולב לברכה וטעמי' דס"ל גם גבי נר חנוכה כן ושאר אמוראים פליגי ע"ז התם הרי דאיכא פלוגתא בזה והיכא אמר אביי בפשיטות דמברכינן וציוונו על מגילה וגם הגמ' לא הוה ליה לסמוך אש"ס דשבת הנ"ל כיון דאיכא פלוגתא דאמוראי וכמה אמוראי לא ס"ל הא דרב בנר חנוכה הו"ל להגמ' לבאר זה דלאו ד"ה היא אלא וודאי דמגילה שאני דדברי קבלה הוא דהא איכא ק"ו מהלמ"מ ושפיר יש לומר וציונו לד"ה דהא ק"ו ניתן להדרש לד"ה וזה ברור לכאורה [ובזה א"ש נמי מה דתנן בסוכה (דף ל"ח) גבי הלל מקום שנהגו לברך יברך ואמרי' עלה נמי התם אמר אביי לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך ולא מקשה ע"ז דהיכן ציונו והיינו משום דהמשנה מיירי שם בהלל דסוכות וכבר כ' הרמב"ן בס' המצות שם דהלל דסוכות כיון שהוא בא משום מצות נטילת לולב נמי הלמ"מ כמו הלל דליל פסח וראיה לזה מהש"ס דפסחים (דף קי"ז) אפשר ישראל שחטו פסחיהן ונטלו את לולביהן ולא אמרו הלל ומשמע מזה דהוא חיוב מן התורה לומר הלל ע"ש ברמב"ן]:

ועוד יש להביא ראיה מהא דגרסינן בשבועות (דף ל"ט) וכשמשביעין אותו [למי שמחוייב שבועה בב"ד] אומרין לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד שכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל וכו' אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני דורות הבאין מנין וכו' אין לי אלא מצות שקבלו עליהם מהר סיני מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מניין ת"ל קימו וקבלו קימו מה שקבלו כבר [כלומר דמה שקיימו עכשיו כבר קבלו מהר סיני עליהם וכבר נשבעו על זה בעת מעמד הר סיני] ע"כ מדברי הגמ' דשם והיוצא לנו מהש"ס הלזו דכבר קיבלו ישראל עליהם בשבועה למקרא מגילה בעת קבלת התורה ואין לומר דעל כל מצות דרבנן קבלו עליהם בשבועה דא"כ מ"ש מקרא מגילה דנקט יותר משאר מצות דרבנן אם בא לומר דאף על המצות שחדשו הסופרים היה שבועה לחשב נמי כל מצות דרבנן כגון נ"ח ושניות לעריות ועירובין ונט"י. ועוד דתקשה לכאורה על מה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה והובא בטוי"ד סימן רל"ט דהנשבע שלא לעשות מצוה דרבנן כגון שלא להדליק נ"ח וכדומה השבועה חלה וצריך לקיימה או לשאול עליה ולא דמי לנשבע לבטל את המצוה דאין השבועה חלה דהתם במצוה דאורייתא הוא דאינה חל אבל במצוה דרבנן שפיר חל והביא ראיה מהא דאמר בריש נזיר (דף ד' ע"א) מיין ושכר יזיר מצוה ביין הרשות ואמרינן מצוה מאי נינהו אלימא קידושא ואבדלתא וכי מושבע עליה מהר סיני ע"ש. ולמאי צריך קרא וכ"פ ז"ל שם [ולא כפרש"י ז"ל שם דמפרש דשפיר מושבע עליה מהר סיני ע"ש] הרי דמצוה דרבנן לא הוי מושבע מהר סיני ולא צריך קרא לאסור דבלא קרא ידעינן דחל נזירות על מצות קידוש והבדלה כ"כ והלכך בנשבע לבטל מצוה דרבנן נמי שבועה חלה דמצוה דרבנן נמי לא הוי מושבע מהר סיני כ"כ שם הרא"ש ז"ל והובא בב"י שם והדבר תמוה לכאורה דהא הכא בברייתא דשבועות הנ"ל אמרינן להדיא איפכא דעל מקרא מגילה נשבעו עליה ישראל במעמד הר סיני הרי חזינן דמצוה דרבנן נמי הוי מושבע מהר סיני ולא לבד דקשה על הרא"ש אלא דקשה נמי דיהא ב' סוגיות סותרות זו את זו דסוגיא דנזיר הנ"ל ס"ל דמצוה דרבנן לא מקרי מושבע מהר סיני וסוגיא דשבועות סובר דמצוה דרבנן מושבע מהר סיני אלא וודאי דמקרא מגילה שאני דכיון דיש ק"ו ללמוד מהלל דלילי פסחים שפיר היא גופא הלמ"מ דהא ק"ו נידון להדרש והלכך שפיר אמרינן דנשבעו עליה במעמד הר סיני אבל שאר מצות דרבנן באמת לא נשבעו עליהם במעמד הר סיני והיינו דלא נקט בברייתא דשבועות הנ"ל רק מקרא מגילה בלחוד משום דבשאר מצות דרבנן לא נשבעו עליהם וא"ש בעז"ה בזה:

אמנם עדיין לא נתיישב דעת הרא"ש בתשובה הנ"ל במה דכתב שם דגם הנשבע שלא לקרות את המגילה ג"כ חלה השבועה והובא להלכה בטור ובשו"ע שם וזה וודאי תמוה לכאורה דהא קריאת המגילה בוודאי מושבע מהר סיני:

וליישב דעת הרא"ש והטור ז"ל נקדים מה שיש לתמוה עוד דלפי מה שכתבנו דחיוב קריאת המגילה הוא הלמ"מ משום דנלמד מק"ו א"כ מה זה דאמרינן במגילה דאסתר ברוח הקודש נאמרה לקרות וילפינן לה מכמה דרשות ושמואל יליף לה מקימו וקיבלו קימו למעלה מה שקיבלו למטה וכן בסוף מס' מכות אמרינן דא"ר יהושע בן לוי ג' דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של ל מעלה על ידם ואלו הם מקרא מגילה ושאילת שלום בשם והבאת מעשר. ש מקרא מגילה דכתיב קימו וקיבלו היהודים קימו למעלה מה שקיבלו למטה וכו' ולכאורה לפי מש"כ למעלה דק"ו גמור הוא למה היו צריכים להסכם של מעלה הלא ק"ו ניתן להדרש וכי בכל המצות של תורה שלמדו חז"ל מן השמועה ע"י ג"ש או ק"ו או בנין אב היו צריכים להסכם של מעלה והלא כמה גופי תורה כגון בתו מאנוסתו ופיגול לא למדו חכמים רק מג"ש ואעפ"כ היו מחוייבים ע"ז שריפה בב"ד בזמן הבית וכן בפיגול חייבין כרת וחטאת אף שלא היה הסכם ע"ז מן השמים וכן מצינו להתוס' (בשבת דף פ"ז) דהקשו שמה על הא דאמרינן דג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושיבר את הלוחות ואמרינן שם דפירש מן האשה מאי דרוש נשא ק"ו בעצמו וכו' ושיבר את הלוחות מאי דרוש אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה כל ערל לא יאכל בו וכו' והקשו התוס' מאי קאמר דהוסיף מדעתו דאורייתא הוא שהרי ק"ו ניתן להדרש והוצרכו התוס' לתרץ דלא הוי ק"ו גמור ע"ש וא"כ כאן דהוא ק"ו גמור לא היו צריכים להסכם. ועוד דהיכי קרי הגמ' למצות קריאת המגילה תקנת מרדכי ואסתר וכמו דאמרינן בריש מגילה מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנוהו והלא דאורייתא הוא וכמו שהקשו התוס' בשבת דאין זה מדעתו כיון דאיכא ק"ו ודוחק גדול לומר דר"ל דדרשו ק"ו והתקינו וכמו דמתרץ גבי ר"י בן זכאי (בסוכה דף ל') דמאי התקין דרש והתקין דא"כ הו"ל להגמ' להקשות ולתרץ כן:

וליישב הכל בחדא מחתא נקדים בתחלה המשנה (דנזיר, דף נ"ו) דתנן התם אמר ר' עקיבא דנתי לפני ר"א מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהוא מטמא אדם באוהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מק"ו ומסקינן שם בגמ' דר"ל דעצם כשעורה הלכה ורביעית דם ק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה ע"כ. והרי חזינן ממשנה זו דר"א ור"ע ס"ל [דהא משמע דר"ע קיבל בדברי ר"א שהרי לא השיבו ע"ז ומשמע דאודויי אודי ליה] דאין דנין ק"ו מהלכה משום דלא ניתן הלמ"מ לדרוש בי"ג מידות וכדפירש רש"י (בשבת דף קל"ב ע"א) ע"ש והשתא א"ש הכל בעז"ה ולק"מ דשפיר הוצרכו שיסכימו משמים על ידם משום דכל עיקר הק"ו שדרשו על קריאת המגילה הוא מהלל דלילי פסחים והלא כל עיקר הלל דלילי פסחים אינו אלא הלמ"מ כמו שכתב הרמב"ן בהדיא שם וז"ל והנראה מדבריהם שהוא מה"ת [וקאי שם על הלל] כמו שפירשתי ויהיה הלמ"מ עכ"ל וא"כ הא קי"ל דאין דנין מהלכה לדעת ר"א ור"ע ומשו"ה הוצרכו שיסכימו משמים על ידם דשפיר דרשו ק"ו דשפיר דנין מהלכה ודלא כר"א ור"ע [וכ"ה דעת ר' יהושע במס' טהרות פ"ח משנה ז' ובידים בפ"ג מ"ב וכמש"כ הגר"א ז"ל באליהו רבא ע"ש]. ובזה ניחא נמי מה דלא מקשה בגמ' דאלה המצות כתיב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעצמו ואף דהסכימו משמים על ידם מ"מ לא בשמים היא וקי"ל דאין משגיחין בב"ק אבל לפי הנ"ל ניחא משום דבאמת דרשו ק"ו ולא היו צריכין להסכמה רק לגלוי מלתא דשפיר דרשו ק"ו מהלכה ואפשר דזה היה אחד מהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והם דרשו כן מעצמם והסכימו משמים על ידם שנתכוונו כהלכה ושפיר דנו ק"ו מהלכה]:

אמנם כל זה אם נאמר דדנין מהלכה אבל לר"א ור"ע דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה אין כאן ק"ו באמת וע"כ לדעתם דמעצמם תקנו כן בלא ק"ו וא"כ אינו אלא מצוה דרבנן בעלמא כשאר מצות דרבנן ובזה הרווחנו לבאר מה דתנן בריש מגילה מגילה נקראת בי"א ובי"ב וכו' ואמרי' עלה בגמ' אמר רבה בר בר חנה אר"י זו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכמים אומרים אין קורין אותה אלא בזמנה ולכאורה במאי פליגי ר"ע וחכמים דר"ע דריש זמן זמנם זמניהם וחכמים לא דרשי ועוד דמ"ש דמתני' ר"ע היא דילמא ר"מ היא ועוד בכל דוכתא אמרינן דסתם משנה ר"מ ורש"י ז"ל פירש משום דכולהו סתמות הוא אליבא דר"ע אבל עדיין קשה דמנ"ל דר"ע ס"ל הכי:

ואמנם לפי דברינו הנ"ל יבואר יפה בעז"ה דהנה בריש מגילה אמרינן דהא דהקילו חכמים על מקרא מגילה להקדים ליום הכניסה ע"כ מעיקר תקנות מו"א הוא דמרדכי ואסתר וסייעתם בעצמם ק הוא דתקנו כן להקדים ליום הכניסה לעת הצורך כגון לכפרים או היוצא בשיירא דאי ל"ה הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וא"כ פשוט דזה אין לומר רק אם מרדכי ואסתר וסיעתם תקנו מעצמם כן לעיקר קריאת המגילה בפורים אז היה ביכלתם לתקן ג"כ שיכולים להקדים אבל אם נאמר דק"ו גמור הוא וקריאת המגילה הוא הל' למ"מ כמו הלל דלילי פסחים האיך היה ביכולתם אפי' לאנשי כנה"ג בעצמם לתקן שיכולים להקדים וכי תעלה על דעתך שיכול להקדים ההלל דליל פסח לומר קודם הפסח בעת הצורך כגון דמפרש ויוצא בשיירא ואינו בקי בקריאת ההלל וצריך לבקי שיקרא אחריו ויודע ששם לא יהיה בקי לקרות כיון דנתקן לומר בזמן הנס עצמו א"א להקדים בשום אופן וא"כ ה"נ כיון דעיקר זמן הנס היה ביום המנוחה דהיינו י"ד וט"ו צריך לקרות בזמנו וא"א להקדימו והדרא הקושיא לדוכתא דהא אין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' ובפרט בנד"ד דהוי הלמ"מ בוודאי אין ביכולתם לבטל דברי תורה ח"ו. וע"פ הצעה זו א"ש סוגית הגמ' דאחר דמסיק הגמ' דתקנת הקדמת הכפרים הוא מתקנת אנשי כנה"ג בעצמם משום דאל"ה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' אמר ר"י על זה דזו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם והיינו דר"ע לשיטתו דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה והוי מגילה מתקנת אנשי כנה"ג בעצמו שפיר יכולים להקדים ליום הכניסה אבל חכ"א דמגילה הלמ"מ דדנין ק"ו מהלכה והלכך אין קורין אותה אלא בזמנה וא"א להקדים ליום הכניסה [ולא"ד שם צ"ל דגם חכמים ס"ל כר"ע]:

ובזה י"ל פרפרת אחת לחבר מאמרי ר' יהושע בן לוי להדדי דאמר (במגילה דף ג') ג' מימרות זה אחר זה. א' דנשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ב' פורים שחל בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום. ג' חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום ולכאורה מאי שייך הנך מימרות להדדי. אמנם לפי' הנ"ל יבואר דהנה מתחילה אמר ר' יהושע בן לוי דנשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס ולכאורה תמוה ע"ז קושית התוס' שהקשו דא"כ ל"ל קרא בפסחים מ"ג לחייב נשים במצה משום דאיתקש לאכילת חמץ תיפוק ליה דבלאו הכי חייבים משום שאף הן היו באותו הנס דיציאת מצרים ותי' התוס' משום דשאני התם דאי לאו קרא ה"א דפטירי משום דילפינן ט"ו ט"ו מחהס"כ מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות והלכך איצטריך קרא דהוקש לחמץ. אמנם יש לדקדק על תי' זה דהא בהדיא אמרי' דהא דנשים פטורות מסוכה הוא הלמ"מ דאי לאו הלמ"מ הו"א דחייבים משום תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו ומשו"ה איצטריך הלמ"מ וכיון דהוי הלמ"מ היאך הוי ילפינן מסוכה בג"ש הא אין דנין ג"ש מהלכה דכל הי"ג מידות אין למדין מהלכה והדרא הקושיא לדוכתא דלמה לן קרא במצה תיפוק ליה דאף הן היו באותו הנס. ושוב אריב"ל עוד מימרא אחרת דפורים שחל בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום ומסקינן דפורים קמ"ל דמהו דתימא דנגזור משום דרבה קמ"ל ולכאורה היכי שייך למגזר במגילה דשמא יעבירנו דהא כל עצמו אינו אלא מדרבנן ולא מצינו במצוה דרבנן שהוא בהול כ"כ דניחוש שמא יעבירנו ד"א ברה"ר וכמו שכ' הטורי אבן ז"ל במגילה דף ד') דהיינו טעמא דרב יוסף דהוצרך לומר הטעם משום שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה ולא סגי ליה בטעמא דרבה ואף דרב יוסף גופא ע"כ דס"ל טעמא דרבה גבי לולב ושופר וע"כ משום דרב יוסף ס"ל דבמצוה דרבנן אינו בהול כ"כ והוי כדבר הרשות ולא שייך גזירה דשמא יעבירנו ורב יוסף לשיטתו אזיל דס"ל דגבי טבילת כלים בשבת דאסור גזירה שמא ישהא ולא משום דשמא יעבירנו משום דלדבר הרשות ס"ל דלא שייך הגזירה דשמא יעבירנו דאינו בהול והלכך מצוה דרבנן נמי ס"ל דהוי כדבר הרשות לענין גזירה זו והלכך הוצרך לטעם דעיניהם של עניים נשואות וכו' ורבה דאמר הטעם דשמא יעבירנו גבי מגילה ג"כ לשיטתו אזיל דס"ל גבי טבילת כלים נמי גזרינן דשמא יעבירנו ואף דהוי דבר הרשות כ"כ הטו"א שם. וא"כ לכאורה דאם נימא כסברת רב יוסף לא שייך לאשמועינן דמותר לדרוש בשבת וע"כ צ"ל דס"ל דדנין מהלכה והוי דאורייתא והלכך א"ש גם מימרא קמייתא דנשים חייבות במקרא מגילה ולא קשה ממצה דהתם צריך קרא משום דהוי ילפינן מסוכה דהא ס"ל דדנין מהלכה ועפ"ז ניחא נמי עוד מימרא השלישית דאמר דחייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום ולכאורה הא כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וכן משתה ושמחה אינו נוהג אלא ביום אכן לפי מה שמוכח דס"ל לריב"ל דדנין מהלכה א"ש דהא בליל פסח ויומו החיוב לקרות את הלל. אמנם כל זה לרב יוסף דס"ל דבדרבנן ליכא גזירה דשמא יעבירנו אבל לרבה י"ל החיבור לאידך גיסא דהנה המהרש"א ז"ל הקשה כיון דיליף ק"ו מהלל דליל פסח והתם הא אומרים שירה בלילה וביום דהא החיוב לומר הלל בעת אכילת הפסח א"כ למה הוצרך לומר דחייב אדם לקרות המגילה מדכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי תיפוק לי דהא ילפינן מהלל דליל פסח והתם אמרי' גם בלילה וכן הקשה בס' ישועות יעקב ועפ"ז י"ל דרבי יהושע בן לוי ע"י מאמר הקודם בא ליישב קושיא זו דהנה על הא דאמר ר"י בן לוי דנשים חייבות במקרא מגילה שאף היו באותו הנס יש להקשות דא"כ ל"ל קרא במצה ואין לתרץ כמו שתי' התוס' דאל"ה היו למדין מסוכה הא אין למידין מהלכה ומיהו י"ל דס"ל באמת דלמידין ג"כ מהלכה אך תמוה דלמה תנן דמי שהוא עבד או אשה מקרין אותו עונה אחריו במה שהיה אומר משום דהנשים פטורים מהלל ומדתני סתמא משמע דאף מהלל דפסח נמי פטירי ולכאורה תמוה דאמאי פטירי דלמה לא נחייב נשים בהלל נמי שאף הן היו באותו הנס וכמו דמחייב נשים במגילה ובד' כוסות מטעם דאף הן היו באותו הנס ה"נ יש לחייבן בהלל דפסח וע"כ צ"ל כמו שתי' התוס' בתי' השני דסברא שאף הן היו באותו הנס לא מהני רק במצוה דרבנן כמו מגילה וד' כוסות אבל במצוה דאורייתא לא מהני סברא זו והלכך צריך קרא במצה נמי משום דאורייתא הוא וא"כ י"ל בהלל נמי דהא כבר כתבנו בשם הבה"ג והרמב"ן דהלל דפסח הוי הלמ"מ והוי כדאורייתא והלכך לא מהני סברא דאף הן היו באותו הנס וא"ש אבל תמוה דא"כ אמאי חייבין במגילה הא מגילה נלמד בק"ו מהלל דליל פסח וקל וחומר דאורייתא הוא וע"כ צ"ל דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה ולא קשיא ממצה דהשתא כיון דסברינן כתי' בתרא לא קשיא ממצה משום דמצה דאורייתא ולא צריך לתי' קמא כלל וכלל והשתא דאתית להכי דאין דנין ק"ו מהלכה שפיר אמר ר"י בן לוי דחייב אדם לקרות מכח קרא דאלהי אקרא יומם וכו' דמשום ק"ו א"א ללמוד משום דאין דנין ק"ו מהלכה ובזה א"ש נמי מימרא דפורים שחל בשבת שואלין ודורשין ולכאורה כיון דילפינן ק"ו מהלל דפסח א"כ הוה צריך לקרות הלל בפורים אלא דקרייתא זו הלילה אבל בשבת דא"א לקרות את המגילה למה לא יאמרו הלל במקום המגילה וכבר העיר ע"ז בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סימן קצ"ב וא"ת אה"נ דהא ליתא דלמה אמר ריב"ל שואלין ודורשין בפורים שחל בשבת ואם נימא דקורין את ההלל למה שואלין ודורשין הא יוצאין בהלל וע"כ צ"ל דס"ל דאין קורין את ההלל וקשיא דבאמת למה אין קורין אבל לפי שהוכחנו ממימרא קמא דס"ל דאין דנין מהלכה א"ש דא"א ללמוד מהלל משום דאינו דנין מהלכה וק"ו אינו אלא אסמכתא בעלמא ולפ"ז עיקר המצוה לקרות במגילה דווקא וליכא הלל בפורים:

ואמנם לפי מה שכתבתי דאין דנין מהלכה והק"ו לאו ק"ו גמור הוא רק דאינו אלא סמך בעלמא מחמת דהתורה צוותה לומר הלל על נס של יציאת מצרים מצאו מקום גם הם לתקן מצות קריאת המגילה על נס של פורים אבל עיקרו אינו אלא מדרבנן ותקנת עצמן יש להקשות לכאורה דהא כתיב אלה המצות ודרשינן עלה בש"ס דמגילה (דף ג') דאלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה והיאך הוסיפו הם על מה שכתב בתורה דזהו בכלל הלאו דבל תוסיפו על הדבר:

שוב עיינתי בירושלמי בפרק קמא דמגילה הלכה א' ומצאתי שם דפ"ה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה ואמרו הא כתיב אלה המצות וכו' כך אמר לנו אין הנביא אחר עתיד לחדש להם דבר ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר לא זזו משם וכו' עד שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה וכו' ע"ש ונראה דכוונת הירושלמי דאף דהסמך שמצאו בתורה אינו אלא על כתיבת המגילה מ"מ ממילא ש"מ דכל המצוות שנאמרה בתוכה הכל כד"ת יחשב כיון שיש רמז בתורה דניתנה לכתב ממילא כל המצות שנכתב במגילה הוי כמצות הכתוב בתורה ממש ולהירושלמי הזה כוון הרמב"ן בליקוטיו בריש מגילה והובא בר"ן בריש המסכת שכ' ממש כלשון הירוש' הלז דלאחר זמן שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו סמך מה"ת עמד מרדכי וב"ד וכו'. והר"ן שם תמה עליו וכ' שלא ידע מה הוא זה שלא הוזכר זה בגמ' אלא שתכתב מגילת אסתר אבל לענין יו"ט לא עכ"ל. והיינו שחשב דהרמב"ן כוון לדברי הש"ס דילן (דף ז') דאמרי' שם דשלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות וכו' עד שמצאו לה מקרא כתוב בתורה כתוב זאת זכרון בספר וכו' ומזה משמע באמת דלא מיירי רק מדין כתיבת המגילה אבל על קריאת המגילה אין ראיה כלל ותדע דהא בש"ס דילן הוצרך ללמוד מצות קריאת המגילה מק"ו ומשמע דאף למ"ד דאסתר ברוה"ק נאמרה לכתב מ"מ לענין קריאה אי לאו הק"ו לא היה רשאין לחדש דבר זה משום דכתיב אלה המצות ואף דנאמרה לכתב היינו ספור המעשה דהמן ואחשורוש כמו שאר כתבי הקודש אבל הדינים שכתוב בתוכה לא. ורק כיון דאיכא ק"ו תו אין זה דבר חדש דהא ק"ו ניתן להדרש ואדרבה דהשתא דאיכא ק"ו אף למ"ד דאסתר לאו ברוה"ק נאמרה לכתב מ"מ לקרות ברה"ק נאמרה וכן ס"ל לשמואל באמת (במגילה דף ז'). אבל באמת הרמב"ן כוון לדעת הירושלמי הנ"ל דס"ל דהכל דבר אחד דכוון דנאמרה לכתוב ה"ה דנאמרה לקרות ולפיכך לא הוזכר בירושלמי כלל להק"ו וכן הביא הרמב"ן ז"ל בס' המצות שלו בשורש א' ראיה לדעת הבה"ג שמנה מצות קריאת המגילה בחשבון המצות שנאמרו למשה מסיני והיא מחשבון תרי"ג מצות שבתורה] מדברי הירושלמי שם שאחר זה דאיתא שם רב ור"ח וכו' הוו יתבין ואמרין מגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ובס' מרגניתא טבא שם תמה על זה דהלא התם מיירי לענין כתיבת המגילה שנאמרה למ"מ אבל לפי מש"כ לעיל אין מקום לתמיהתו הנ"ל דמד' הירושלמי הנ"ל מוכח דהכל אחד ובאמת שלענין קריאת המגילה דהוא הלמ"מ לא הוצרך להביא מדברי הירושלמי כיון דנלמד מק"ו דהלל וכבר הוכיח שם הרמב"ן דהלל דלילי פסחים והלל על נטילת לולב הוא מה"ת ויהיה הלמ"מ או שהוא מכלל השמחה ממילא גם קריאת המגילה נחשב כמו שהוא מסיני אלא דהרמב"ן רוצה לתת טעם לדברי בה"ג שמונה לקריאת המגילה בחשבון תרי"ג מצות של תורה וע"ז בא להביא ראיה מהא דאמרינן בש"ס דילן דכתוב זאת זכרון בספר בספר מש"כ במגילה וכן מדברי הירושלמי הנ"ל. ונ"ל דנ"מ טובא לדינא בין דברי הירושלמי להש"ס דילן דלהירושלמי כל דיני מצוות פורים משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים נחשב כמצוות התורה וממילא נלמד דבעיירות המסופקות אם הם מוקפים חומה חייבים בשני הימים בכל מצות הפורים אבל לפי ש"ס דילן אין לנו ראיה מק"ו רק על קריאת המגילה אבל על מצות משתה ושמחה דליכא ק"ו בוודאי אינו אלא תקנת מרדכי ואסתר ולא עדיפא משאר תקנות הנביאים כגון ד' צומות וערבה. ובגליון הש"ס שלי כתבתי על הא דמ"ח נביאים וכו' ולא פחתו ולא הותירו וזה לשוני שם ואף שמצינו שתקנו לנו הנביאים ד' צומות וערבה בגבולין בחג הסוכות דלחד מ"ד הוא יסוד נביאים וכדאיתא (בסוכה דף מ"ד) מ"מ אלו התקנות לא תקנו כן ע"פ הנבואה מפי הקב"ה להתענות בארבע צומות אלו או ליטול ערבה בגבולין רק דהם התקינו מעצמם כן וזה יכולת ביד הנביאים לתקן תקנות לישראל או לגזור על הציבור משום סייג וגדר דלא גרעו הנביאים מהתנאים והאמוראים דעשו כמה תקנות והוסיפו כמה מצות כגון עירובין ונט"י ודמאי וחנוכה וכדומה וזה רשות להם לתקן דכבר כתוב בתורה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך שאל אביך ויגדך וגו' וכבר אמרו חז"ל (בברכות דף י"ט) דכל מילתא דרבנן סמכו אלאו דלא תסור והא דאמרינן שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה היינו אם אומר שנאמר לו עתה בנבואה לחדש מצוה זו על הציבור זה אינו רשאי דאלה המצות כתיב וע"ז אמרינן דלא פחתו ולא הותירו על מש"כ בתורה חוץ ממצוה אחת והיינו מקרא מגילה זה הוסיפו ע"פ הנבואה ורוח הקודש דהא קי"ל דאסתר ברוח הקודש נאמרה לקרות לד"ה [ואנן קי"ל דנאמרה אף לכתוב] והיינו דמו"א ואנשי כנה"ג שהיו באותו הדור אמרו דכן נאמרה להם ברוה"ק שיקראו המגילה בפורים. וזה באמת לא היו מחוייבין להאמין אי לאו כיון דאיכא ק"ו משירת הים או מהלל דפסח א"כ תו לא הוי מצוה חדשה לגמרי רק היא נכללת במצות של תורה דהא ק"ו ניתן להדרש:

ונראה דהיינו טעמא דבעת ששלחו ספרים לבני הגולה שיעשו פורים לא הזכירו רק להיות עושים את שני הימים האלה דהינו משתה ושמחה ומשלוח מנות אבל קריאת המגילה לא הוזכר כלל רק דאח"כ כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים אבל ציוו על הזכרה לא כתיב כלל והיינו דקריאת המגילה נאמר ברוה"ק וגם דרשו ק"ו וא"כ הוא ממש כמצוה דאורייתא דהא ק"ו הוא דאורייתא ולא הוצרכו לבקש שיקבלו עליהם דממילא היו מחוייבין לקבל עליהם מצד הנבואה ורוה"ק אבל מצוה עשייה דפורים דע"ז ליכא ק"ו והלכך בוודאי לא נאמר להם ברוה"ק דזה דבר שא"א רק דהם מעצמם תיקנו כן כמו ד' צומות וערבה והלכך הוצרכו לבקש שיקבלו עליהם תקנתם:

ונראה דזהו דכתיב במגילה וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם ולכאורה צריך להבין פירוש הכתוב אשר החלו לעשות והנה הרמב"ן בליקוטיו פירש דאת אשר החלו לעשות קאי על עשיית הפרזים ביום י"ד דזה עשו מעצמן כמו דכתיב בתחילה על כן היהודים הפרזים עושים וגו' ואת אשר כתב מרדכי קאי על יום ט"ו שזה הוסיף מרדכי שגם המוקפין צריכין לעשות זכר לנס [והובא באריכות קצת בהגהות מר אחי הגאון זצ"ל על מגילה שנדפס בש"ס החדשים דפוס ראם] ובספר יערות דבש פירש משום דבאמת לא היה רשאים לקבל עליהם מצוה חדשה משום בל תוסיף אך כיון שבאמת בעת קבלת התורה כפה עליהם ההר כגיגית והיה קבלה באונס וא"כ הלאו דבל תוסיף ג"כ קבלו באונס והלכך בזמן הנס דפורים דהדר וקבלוה ברצון וכמו דאמרינן (בשבת דף פ"ח) היו להם רשות ופ"פ וטענה להתנות שיהו רשאים להוסיף עליהם מצות קריאת המגילה וזהו פי' הכתוב וקבל היהודים כל התורה כולה ברצון את אשר החלו לעשות באונס והלכך היו יכולים לקבל ג"כ גם אשר כתב מרדכי אליהם דהיינו קריאת המגילה ולא חשו ללאו דבל תוסיף משם דהתנו שיהו רשאים להוסיף יעו"ש ביערות הדבש שהאריך בזה ואכן לדרכינו י"ל הכוונה דקבל היהודים את אשר החלו לעשות קאי על קריאת המגילה דזה כבר החלו לעשות מימות משה רבינו לומר הלל על הנס וקריאת המגילה בכלל וקבלו ג"כ אשר כתב מרדכי דהיינו מצוות עשייה שמחה ומשתה ואינך. ובזה ניחא נמי מה שכ' הפר"ח בסי' תרצ"ה דאף בעיירות שהן ספק מוקפות חומה דצריכין לקרות המגילה בב' הימים מ"מ מצות משתה ושמחה אין צריכין לעשות רק יום אחד דהיינו בי"ד [וכן משמע באמת בגמ' (דף ה') דחזקיה קרא בטבריה בי"ד ובט"ו ולא קאמר דעשה משתה ושמחה בשני הימים] ותמה ע"ז הפמ"ג במשבצות זהב בסי' הנזכר ס"ק ה' דלמה יגרע מצות שמחה ומשלוח מנות מקריאת המגילה ונשאר בקושיא ומש"כ הפר"ח בעצמו שם הטעם דכיון דאף שקוראין בב' הימים מ"מ אין מברכין על קריאתה אלא בי"ד משום שהוא קריאה לרוב העולם ה"ה לענין סעודה שאינם עושים אלא ביום י"ד וסגי בהכי עכ"ל אינו מובן כלל דמה בכך דאין מברכין מ"מ כיון דצריך לקרות מספק בב' הימים למה לא יצטרכו לעשות סעודה בב' הימים והא דאין מברכין היינו משום דברכות הוא מדרבנן וספק ברכות להקל ואכן לפי מש"כ ניחא דלענין קריאה דנאמרה ברוה"ק ונלמד ק"ו מהלל הוי ספיקא דאורייתא [ומה שהוצרך המל"מ ז"ל בפ"א מהלכות מגילה ליתן טעם אחר ע"ז ע"פ דברי הר"ן בפסחים היינו לפי דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דנחשב מד"ס ועוד דלו יהא דהוי הלמ"מ מ"מ הא דעת הרמב"ם ז"ל דאף ספק בהלמ"מ אזלינן לקולא לפעמים וכמו שמבואר בדבריו ז"ל בפ' ה' מהלכות שחיטה הלכה ג' אבל לפי דעת כל הפוסקים ז"ל א"ש בפשיטות] משא"כ משתה ושמחה ושאר דיני הפורים דאינה אלא תקנת מו"א דינו כשאר ד"ק דקי"ל דספיקו להקל ואולי דגם הפר"ח כיון לזה ור"ל דכמו בברכות קיי"ל דאינו מברך רק בי"ד וע"כ דהטעם משום דברכות הוי דרבנן ולכן די ביום אחד ה"נ משתה ושמחה דג"כ אינו אלא מדרבנן נמי סגי ביום אחד כן יש ליישב דברי הפר"ח ז"ל אך הלשון דחוק קצת דמ"מ הו"ל להזכיר הטעם משום דהוי ספיקא דרבנן ולענין משלוח מנות ומתנות לאביונים יש מקום לומר דבלא"ה סגי ביום אחד דהא הוי ספיקא דממונא והא קי"ל דספק ממון עניים לקולא אזלינן וגם לענין משלוח מנות הוי ספק גזל ביד חבירו דהא אם היה יודע דאינה מוקפת חומה לא היה רוצה ביום ט"ו לשלוח מנות לחבירו והלכך אין מוציאין ממון מספק. ומש"כ הפמ"ג שם דגבי מתנות לאביונים ודאי יוצא ביום י"ד דלא גרע מאם נותן קודם הפורים דמעיקר הדין היה יוצא רק משום דחיישינן שמא יאכל המעות קודם הפורים. תמהני דהא הך חששא איכא נמי הכא דשמא יאכל כל המעות ביום י"ד ולא יהיה לו לסעודת יום ט"ו ואדרבה בכה"ג יש חששא יותר כיון די"ד נמי יום הפורים הוא שכיח יותר דיאכל המעות בו ביום. ואולי דכוונתו משום דהוי ס"ס דשמא פרוז הוא ואת"ל דשמא מוקף מ"מ שמא לא יאכל כל המעות ודו"ק:

שוב מצאתי בעז"ה בפסיקתא זוטרתי הנקרא לקח טוב על מגילת אסתר לרבינו טוביה ז"ל שנדפס ע"י הרה"ג מו"ה שלמה באבער נ"י] שכ' על פסוק ושאר היהודים וגו' וז"ל מקום שאין מכירין אם מוקפות חומה מימות אחשורוש אם לאו נוהגין שני ימים משתה ושמחה כמוקפים חומה וכפרזים עכ"ל והנה מה שתלה הדבר במימות אחשורוש וכ"כ בתחילה דהערים שהן מוקפים חומה מימות אחשורוש קורין המגילה בט"ו זה תמוה דנראה דשנה משנתו כר"י בן קרחה והוא דלא כהלכתא דהא אנן קי"ל כסתם מתניתין דמגילה דבעינן שיהו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ואולי דט"ס נפל בדבריו אבל עכ"פ שמעינן מיניה דעיירות המסופקות אם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון צריכין לנהוג גם מצות משתה ושמחה בב' הימים ודלא כדעת הפר"ח הנ"ל ונ"ל דהמדרש לק"ט סמך על דברי הירושלמי הנ"ל דכל מצות הפורים יש להם סמך בתורה וכנ"ל:

ם

ואמנם שוב ראיתי דגם לפי הש"ס דילן י"ל דאין חילוק בין קריאת המגילה לשאר מצות הפורים לענין ספק דאף דבגמ' לא למד בק"ו רק אקריאת המגילה מ"מ במגילת תענית פי"ב למד בק"ו על כל דיני הפורים וז"ל אר"י בן קרחה מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצוה לישראל חוץ ממצות פורים וכו' ד"א ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים וכו' גאולת מו"א שנגזרה גזירה על הזכרים ועל הנקיבות וכו' עכו"כ שאנו חייבים לעשות אותם יו"ט בכל שנה ושנה ע"כ הרי דס"ל להמג"ת דמק"ו דגאולת מצרים ילפינן גם לענין משתה ושמחה. וקצת י"ל דתליא בפלוגתא דר"א ור' יהושע בפסחים ס"ח דסוגיית הש"ס דמגילה הנ"ל אזלא אליבא דר"א דס"ל דשמחת יו"ט רשות ואם רצה יכול לעשות כולו לה' ולכן לא יליף הק"ו רק לענין מקרא מגילה דלענין משתה ושמחה י"ל דיו לבא מן הדין וכו'. והמג"ת הנ"ל י"ל דאזלא בשיטת ר"י דס"ל התם דשמחת יו"ט מצוה דחלקיהו חציו לה' וחציו לכם לכן יליף שפיר הק"ו גם לענין משתה ושמחה [וא"כ כיון דאנן קי"ל כר"י הרי דברי הפסיקתא הנ"ל אליבא דהילכתא ודברי הפר"ח צ"ע] ואפשר דמזה הטעם כתב הרמ"א בהג"ה בסי' תרצ"ה סעיף ב' דטוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה עכ"ל ולפי הנ"ל יש לומר בפשיטות דכיון דנלמד בק"ו מיו"ט א"כ צריך לקיים חציו לה' כמו ביו"ט:

ואכן עדיין פש גבן לברורי עיקר מ"ע דמשתה ושמחה בפורים אי דמחוייב לעשות סעודה ולשמוח כמו ביו"ט של תורה או דעיקר המכוון אינו אלא שאסור בהספד ותענית בלבד ומה שהביאני לידי ספק זה הוא משום דמצאתי סוגיות שנראין כסותרין זא"ז לכאורה דהנה מלשון התוספתא דמגילה פ"א דאיתא שם דמגבת פורים לפורים וכו' אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותם ע"כ הרי דמשמע להדיא דצריך לעשות סעודה ולאכול בשר וכן משמע ג"כ מלישנא דגמ' (דף ה') דאמר אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה ומשמע דהיינו לעשות סעודה כמו ביו"ט וכן מהא דאמר רבא שם (דף ז') סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא יד"ח ומשמע דאף אם לא התענה ביום והיה נוהג בו איסור הספד ותענית מ"מ לא יצא יד"ח שמחה עד שיעשה סעודה וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' מגילה דבהלכה י"ג כתב שני הימים האלו שהן י"ד וט"ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרכים שעושין ט"ו לבד בין לבני עיירות שהן עושין י"ד בלבד. ובהל' י"ד כתב מצות יום י"ד לבני כפרים ועיירות ויום ט"ו לבני כרכים להיותן יום משתה ושמחה וכו' ובהל' ט"ו מבאר כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו עכ"ל הרי להדיא דמלבד איסור הספד ותענית שנוהג בשני הימים מוטל חיוב כל א' ביומו דהיינו הפרזים בי"ד ומוקפים בט"ו לעשות סעודה ולאכול בשר ולשתות יין ובאמת שכן נלמד מלשון הכתוב עצמו במגילת אסתר דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה ופירש"י שם מתאספין יחד ואוכלין ושותין יחד ע"כ ופשוט דהוצרך לפרש כן דאף דבגמרא דרשו מזה דמשפחות כהונה ולויה מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מ"מ כיון דבקרא הוזכר זכירה ועשייה ומשפחה ומשפחה קאי גם על עשייה ולענין עשייה ע"כ צריך לפרש שמתאספין יחד ואוכלין ושותין כנ"ל וא"כ ממילא מוכח דבעינן סעודה דווקא:

ואמנם מלשון הברייתא דמייתי (במגילה דף ה' ע"ב) תני רב יוסף שמחה ומשתה ויו"ט שמחה מלמד שאסור בהספד ומשתה מלמד שאסור בתענית ע"כ ומשמע להדיא דכל עיקר חיוב שמחה ומשתה של פורים אינו אלא שאסור בהספד ותענית כשאר ימי מג"ת וכן משמע עוד מלשון המשנה שם (דף ה') דתנן שם ואע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ותענית ומשמע מזה דכל מצות שמחת פורים אינו אלא דאסור בהספד ותענית. אך מזה יש לדחות די"ל דרבותא קתני דבני כפרים המקדימין לי"א ולי"ב גם בהספד ותענית מותרין. אבל יש להוכיח מהא דמסקינן שם (בדף ו' ע"ב) דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני אין בין י"ד שבאדר הראשון לאדר השני וכו' הא לענין הספד ותענית זה וזה שווין ע"כ ואם נימא דמצות שמחת פורים לעשות סעודה דווקא תקשי ממ"נ דאם ס"ל להש"ס די"ד שבאדר הראשון נוהג בו מצות שמחה ממש כמו י"ד שבאדר השני [וכ"ה דעת הסמ"ק באמת בעשין קמ"ח וכ"ה דעת רבינו פרץ שם בהגהותיו שם על הסמ"ק ובהגהות שעשה על ספר תשב"ץ קטן בהל' מגילה והביא שם שכ"ה ג"כ דעת רבינו יחיאל מפארי"ש זצ"ל] א"כ הול"ל רבותא יותר דושווין במשתה ושמחה שנוהג בזה ובזה ואם סבירא להש"ס באמת די"ד שבאדר א' אין בו אלא אסור הספד ותענית א"כ תקשה טובא דהו"ל למחשב ברישא באין בין גם חיוב משתה ושמחה דנוהג בשני ואינו נוהג בראשון ואין לומר דתני ושייר ושייר נמי משלוח מנות דהא ליתא דהא אין בין קתני וכל היכא דקתני אין בין לא אמרינן תני ושייר כדאיתא להדיא (בתענית י"ג ע"ב ובב"ק דף ס"ב ע"ב) אלא וודאי עכצ"ל דעיקר משתה ושמחה אינו אלא איסור הספד ותענית וכברייתא דרב יוסף וכן משמע עוד שם בגמרא דמקשה דאי רשב"ג קשיא סדר פרשיות ולא קאמר נמי דקשיא משתה ושמחה שנוהגות בשני ואין נוהגות בראשון וא"כ תמוה דהרי מכל הראיות שהבאתי לעיל מוכח להיפך ונראין כסותרין זא"ז:

ואכן לענ"ד נראה ליישב הכל כמין חומר בעז"ה והוא בהקדם מה ששמעתי מפי מר אחי הגאון זצ"ל שאמר ליישב קושיית הר"ן ז"ל בריש מגילה דלמה חלקו מרדכי ואסתר בין פרזים למוקפין לענין מצות פורים דהלא במצות של תורה לא מצינו חילוק בין מקום למקום דהא כתיב תורה אחת ומצוה אחת יהיה לכם וע"ש מה שתי' בשם הרמב"ן ז"ל ואכן מר אחי ז"ל אמר ליישב בפשיטות דכיון דבאמת אסור להוסיף על מצות של תורה דכתיב אלה המצות והלכך הגם דהיה להם על מה לסמוך דהא דרשו ק"ו מ"מ כל מה דהיה אפשר להם לעשות שלא יהא נראה כמוסיפין על ד"ת עשו והלכך בכוונה חלקו בזה בין מקום למקום כדי לעשות היכרא שאינו מן התורה שהרי במצות של תורה לא מצינו שיהא חילוק בין מקום למקום. וע"פ הקדמה זו יתיישב היטיב מה שהערנו לעיל מברייתא דרב יוסף והיינו דהברייתא דרב יוסף הא קאי על קרא קמא דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' עושים שמחה ומשתה ויו"ט דקבילו עלייהו גם איסור מלאכה כמו ביו"ט וא"כ אם היו מקבלים עליהם אז גם שמחה ומשתה ממש כמו ביו"ט היו עוברין אבל תוסיף לפיכך פירש רב יוסף דאז בוודאי לא קבלו עליהם רק איסור הספד ותענית כדי לעשות היכרא ליו"ט של פורים ליו"ט של תורה אבל אח"כ ראו מרדכי ואסתר וסייעתם דאדרבה טפי עדיף לקבל עליהם מצות שמחה ומשתה ממש כמו ביו"ט ולגרוע מהם איסור מלאכה ובזה יהיה היכרא דהוא מדבריהם משום דזה קשה ביותר לאסור על ישראל יום אחד במלאכה זולת מה שצוותה התורה וכן מצינו בגמ' בכ"מ דחשו לביטול מלאכה לעם וכמו (בר"ה דף כ"ב) משום ביטול מלאכה ב' ימים וכן (במגילה דף כ"א ע"ב) דכל שיש בו ביטול מלאכה לעם קורין ג' ופרש"י שלא להתאחר בבהכ"נ כ"כ וכן בהא דאסור להוסיף על ג' פירש"י במשנה שם (דף כ"א) דהוא משום ביטול מלאכה לעם ולכן לא ראו לאסור במלאכה בפורים וכמו דאמרינן שם בגמ' דמלאכה לא קבילו עלייהו [ושפיר היו יכולים לתקן לחייב במשתה ושמחה ממש כמו ביו"ט ובמדרש לקח טוב הנ"ל כתב ויו"ט קבלו עליהם שנאמר לעשות אותם וכו' שיו"ט הוא אסור בעשיית מלאכה אבל כל מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור ע"כ והנה אין שום הבנה ופירוש לדבריו אלו והדבר פשוט שט"ס נפל בדבריו וצ"ל ויו"ט לא קבילו עלייהו דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה אבל יו"ט לא כתיב אבל כל מקום שנהגו וכו' כצ"ל]:

ולענין קושיא השניה שהערנו לעיל מהש"ס מהא דאמרינן דלענין הספד ותענית זה וזה שוין ולא הזכיר משתה ושמחה נ"ל די"ל הטעם משום דמשתה ושמחה לאו מילתא פסיקתא בכל אדם דהא איכא עניים דלא מצו לקיים מצות פורים בבשר ויין דהא לא חמיר משבת ויו"ט דאמרינן דעשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואף דהכא איכא פרסומי ניסא וגבי ד' כוסות של ליל פסח תנן דאפי' עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות של יין ואמרינן שם (בפסחים דף קי"ב) דלא נצרכה אלא לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות מ"מ הכא משום פרסומי ניסא מודי. וכן מבואר בשו"ע בסי' תרע"א לענין נר חנוכה דאפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק משום פרסומי ניסא אבל באמת הדבר פשוט דפרסומי ניסא לא שייך רק בקריאת המגילה דהיא נקראת בבהכ"נ ברבים אבל בסעודה דעושה בביתו בפני עצמו לא שייך פרסומי ניסא וכן משמע להדיא (בשבת דף כ"ד ע"א) וע"ש בתוס' דמהו להזכיר ואף דכבר כתבנו בעניותן בהגהות למס' שבת שם שנדפס בש"ס החדשים דפוס רא"ם דבפורים שאני דכיון דכתיב משפחה ומשפחה ופרש"י שיהו אוכלין ושותין יחד איכא נמי פרסומי ניסא גם בסעודה ומשו"ה לא איבעיא לן התם מהו להזכיר על הניסים בבהמ"ז בפורים משום דבפורים פשיטא ליה דצריך להזכיר דכל כך איתא פרסומי ניסא בבהמ"ז כמו בתפילה ע"ש מ"מ לא חייבו לעני במשתה ושמחה דהא כבר קיים פרסומי ניסא בקריאת המגילה ששמע בבהכ"נ. ואף שתקנו מרדכי ואסתר מתנות לאביונים והוא בשביל שיוכלו העניים לעשות סעודת פורים מ"מ אינו יכול למחשב מצות משתה ושמחה למילתא פסיקתא דהא איכא עניים שבושין לקבל מתנות או דזימנין דאינו מספיק לו המתנות לתקן סעודה כתיקונה ולכן נקטו חכמים איסור הספד ותענית דהוא דבר הנוהג בכל אדם דאף עני שבישראל אסור לו להתענות בפורים וע"ז מחוייב להשתדל שיהיה לו מה לאכול בפורים ואל יעבור עליו יום הפורים בתענית וגם גבי שבת נמי רינן שם בפסחים דאף דאמר ר"ע דעשה שבתך חול ואל יצטרך לבריות מ"מ עושה דבר מועט בתוך ביתו ומאי ניהו כסא דהרסנא ונראה דלכל זה רמז לנו רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל במתק לשונו הטהור שכ' בפ"ב מה' מגילה הלכה י"ג וז"ל שני הימים האלו שהן י"ד וט"ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם ובכל מקום בין לבני כרכין שהן עושין ט"ו בלבד ובין בני עיירות שהן עושין י"ד בלבד עכ"ל ולכאורה תיבות לכל אדם שכ' רבינו מיותר דאי ר"ל בין בני עיירות ובין בני כרכין הא כבר כתב בהדיא אח"ז ובכ"מ בין לבני כרכין כו' וא"כ תיבות לכל אדם לאתויי מאי אלא וודאי דכיוון רבינו בתיבות אלו לאשמעינן דאפי' עניים דאין יכולים לקיים מצות שמחה כתיקונה מ"מ בהספד ותענית אסורין כנ"ל ברור כוונת הרמב"ם ז"ל ובזה נתיישב כל הקושיות בעז"ה:

היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דלענין קריאת המגילה של יום בוודאי יש סמך גדול לדברי הטו"א ז"ל דהוי כד"ת או מטעם הק"ו או מטעם הירושלמי דכיון דהמגילה נאמרה לכתוב מה"ת ממילא כל המצות הכתובין בה נחשב כד"ת ולענין קריאת המגילה דלילה אם קטן שהגיע לחינוך חייב מדרבנן נראה דתליא בפלוגתא דרש"י ותוס' בברכות (דף כ') לענין ק"ש ולענין עיירות שהן ספק אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון אם חייבין במשתה ושמחה בב' הימים לדעת הפר"ח סגי ביום לחוד. ואכן לדעת הפמ"ג חייבין בב' הימים וכן מבואר להדיא במדרש לק"ט ולפמ"ש יש ראיה גדולה לזה מדברי הירושלמי והמג"ת. [ומיהו לענין מתנות לאביונים מלבד הטעם שכ' הפמ"ג להקל דסגי ביום אחד עוד י"ל דהוי כספק ממון עניים דכ' הר"ן דאזלינן לקולא וצ"ע בזה]. ולענין עיקר מצות שמחה ומשתה לכל אחד ביומו הוא לעשות סעודה ממש אבל עני שאין ביכולתו לקיים המצוה כתקונה מ"מ אסור בתענית ואיסור הספד ותענית נוהג בב' הימים בין לפרזים ובין למוקפים ולענין י"ד שבאדר הראשון איכא ג' דעות דעת הסמ"ק ור"פ ור"י מפארי"ש שנוהג בו משתה ושמחה ממש כמו פורים ממש. ודעת הרמב"ם וסייעתו שאינו אסור רק בהספד ותענית בי"ד וט"ו ולדעת מהר"מ מרוטנבורג ז"ל והובא ברא"ש ובמרדכי גם בהספד ותענית מותרין וכמו שהבאתי בהגהותי למגילה שם ומדברי רבינו פרץ בהגהות הסמ"ק משמע שמפרש בדברי הסמ"ק דגם יום ט"ו באדר ראשון חייב במשתה ושמחה ותמה עליו ואמנם לענ"ד נראה דר"ל כל אחד ביומו ודו"ק:

שוב ראיתי להגאון בעל המזרחי ז"ל בביאורו על הסמ"ג בהלכות מגילה שנתן טעם לדברי רבינו בעל הסמ"ג ז"ל שחשב לקריאת המגילה למצות עשה מדברי סופרים ואף דלמדו זה בק"ו היינו משום דע"כ צ"ל דהך ק"ו אינו ק"ו גמור אלא אסמכתא בעלמא דאל"כ היכי קאמר דבמקרא מגילה הותירו על מה שכתוב בתורה הא ק"ו דאורייתא וניתן לדרוש אלא ע"כ דאינו אלא אסמכתא ע"כ מד' הגאון בעל המזרחי זצ"ל ובאמת שעדיפא הו"ל להקשות דאם איתא דק"ו גמור הוא למה היה צריכים שיסכימו ב"ד של מעלה על ידם וכי בכל ק"ו שדרשו חכמים והוציאו מזה כמה חידושי דינים היו צריכים הסכם לזה מלמעלה ובהגהות הגאון מוהר"צ חיות זצ"ל במגילה י"ד הביא לדברי הרא"ם הנזכר וכתב די"ל דלחכמים שבאותו הדור לא נראה להם הק"ו זה וטענו שזה מקרי הוספה עד שמצאו סמך לזה מקרא דכתיב זאת זכרון בספר ואח"כ אחר שהסכימו החכמים שוב באה הסכמה מב"ד של מעלה אלו תוכן דבריו ז"ל ובזה יישב ג"כ מה שתמה הט"וא ז"ל דלמה הוצרכו לק"ו דתיפוק לי דהא מצאו מקרא בתורה כתוב זאת זכרון בספר ע"ש ודו"ק ואמנם כל תי' בזה אינו נוח לי כלל דחדא דמהיכא תיתי נימא דלחכמים שבאותו הדור לא נראה להם הק"ו כיון דלא מצאנו פירכא על הק"ו וגם דמשמע מדבריו דאח"כ הסכימו לק"ו הזה וא"כ מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר והו"ל להגאון הנ"ל לבאר דמאיזה צד יש לדחות הק"ו. ועוד דהא לא הוזכר כלל בגמ' דלא קבלו הק"ו ורק על הכתיבה אמרינן (במגילה דף ז') דלא רצו להסכים עד שמצאו מקרא בתורה אבל על הקריאה לא הוזכר כלל ואדרבה משמע שם דקבלו הק"ו רק דחששו שמא שנאה וכו' עד שהשיבו להם כבר אני כתובה על ספר דברי הימים וכו'. ובירושלמי הנ"ל שהבאתי לעיל דמשמע שם להדיא דלא רצו לקבל גם עיקר קריאת המגילה ומצות הפורים עד שמצאו מקרא בתורה היינו שבירושלמי לא הוזכר כלל שדרשו בק"ו ונראה באמת שהירושלמי מחולק עם הבבלי בזה ולכן אמר דלא רצו לקבל אבל לדעת הש"ס דילן דדרשו באמת הק"ו שפיר י"ל דקבלו עלייהו מיד וא"כ דברי הגאון הנ"ל תמוהים בזה ובר מן דין אני תמה דבמאי יישב בזה לתמיהת המזרחי ז"ל דכיון דלפי דעתו ג"כ צ"ל דלחכמים לא נראה להם הק"ו טפי עדיף לומר כתי' המזרחי דמו"א גופייהו לא חשבו זה לק"ו גמור ולפיכך לא רצו לקבל וגם שפיר מקרי הוספה על מש"כ בתורה ואדרבה לפי דעת הגאון מוהר"צ חיות ז"ל דחזרו והסכימו משמים דהוא ק"ו גמור א"כ הדרא הקושיא לדוכתא דהיכי נקרא הוספה. ועוד אין לשונו מדוקדק כלל שכתב דהרא"מ בתוספותיו התעורר כיון דק"ו דאורייתא וכו' ובאמת שלא כתב זה לקושיא ואדרבה דכ' זה לתי' על הסמ"ג ז"ל שחשב מגילה למצוה דרבנן ואף שנדרש בק"ו והיינו משום דס"ל להסמ"ג דלא היה ק"ו גמור והביא ראיה לזה דאל"כ אין זה הוספה וא"כ לפי דעת הגאון מוהר"ל זצ"ל דאח"כ נסכם דהוא ק"ו גמור תהדר הקושיא על רבינו בעל הסמ"ג והרמב"ם ז"ל דקרו ליה מצוה מדברי סופרים:

ואכן לפי מה שביארנו לעיל דתליא בפלוגתת תנאים אי דנין ק"ו מהלכה או לא יתיישב כל הקושיות בזה בעז"ה די"ל בפשיטות דר' יהושע בן קרחה בש"ס דילן דאמר דדרשו ק"ו מיצ"מ ס"ל דדנין ק"ו מהלכה ומ"מ מקרי דהוסיפו על מש"כ בתורה משום דהם המציאו דבר חדש הזה דדנין ק"ו מהלכה ומשו"ה נקרא על שמם וכמו דאמרינן (בר"ה דף ל') דהא דהתקין ר"י בן זכאי דיום הנף כולו אסור סבר ליה באמת כר"י דמה"ת הוא אסור דס"ל דעד ועד בכלל ומאי התקין דדרש והתקין והיינו משום דהוא המציא דרש הלזה דאמרינן דעד ועד בכלל משו"ה נקרא על שמו וה"נ בנד"ד משום דמרדכי ואסתר הם המציאו דין זה דדנין ק"ו מהלכה לפיכך נקרא דהן המוסיפין. ובזה ניחא נמי מה דהיה נצרך להסכמה של ב"ד של מעלה והיינו דהסכימו דשפיר יש ללמוד ק"ו מהלכה ולפי זה שפיר נחשב קריאת המגילה כמצוה של תורה דלא גריעא ממצות קריאת הלל בלילי פסחים דלדעת הבה"ג והרמב"ן ז"ל הוא הלמ"מ [ולפי מה דאיתא במג"ת הנ"ל גם משתה ושמחה נלמד מק"ו הנ"ל]. ואכן הירושלמי הנ"ל דאמר דהזקנים והנביאים היו מצטערים על הדבר הזה משום דכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש וגם לא הוזכר בירושלמי כלל דדרשו ק"ו י"ל דאזיל בשיטת ר"א ור"ע בנזיר הנ"ל דאין דנין ק"ו מהלכה והלכך לא רצו לקבל עד שמצאו סמך בכתוב כתוב זאת זכרון בספר וכו' ובזה נסתלק קושיית המזרחי על הרמב"ם והסמ"ג ז"ל דקרי ליה לקריאת המגילה מצוה מד"ס והיינו משום דבאמת קי"ל להלכה דאין דנין ק"ו מהלכה [ולפי מש"כ הגר"א ז"ל בס' אליה רבא על טהרות בפ"ח דטהרות משנה ז' דחכמים דמס' ידים פ"ג מ"ב היינו ר"א דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה ע"ש א"כ פשיטא דהלכה כר"א בזה דהא שנאו רבי בלשון חכמים אלמא דהלכתא כוותיה] וע"כ דהך ק"ו אינו אלא אסמכתא בעלמא והלכך אף דהסכימו שראוי לתקן זה אבל מ"מ אינו נחשב אלא למצוה דרבנן כשאר כל תקנות הנביאים כגון ד' צומות וערבה דאינו נחשב אלא כמצוה דרבנן ולפיכך כתבו דהוא מצוה מד"ס [ואף דבירושלמי אמר דמצאו להם סמך בתורה דכתוב זאת זכרון בספר מ"מ הם ז"ל סמכו עצמן על ש"ס דילן דלא הזכיר זה אלא לראיה על הכתיבה אבל על הקריאה ועל שאר מצות הפורים באמת אינו ראיה כלל דנהי דיש ראיה מה"ת דצריך לכתוב בספר פעם רביעי מענין עמלק מ"מ אינו ראיה על הקריאה ושאר המצות דהא לא עדיף מזכירת עמלק דהוזכר בנביאים ומ"מ לא מצינו חיוב בתורה דצריך לקרות הפרשה והא דאנו קורין בהפטרה לפ' זכור במעשה דשאול אינו אלא תקנות חכמים בעלמא. ולפלא בעיני על הגאון מוהר"צ חיות הנ"ל שכ' דהטו"א הקשה דלמה הוצרכו לק"ו הרי מצאו סמך לזה מקרא דכתיב זאת זכרון בספר ובאמת שזו אינו קושיא כלל דאף דבירושלמי למד מזה לענין קריאת המגילה מ"מ הדבר פשוט דהש"ס דילן ס"ל כנ"ל [וגם באמת לא מצאתי זה בטו"א שהתעורר בזה ואולי מצא כן בס' אחר] ואכן בעיקר קושיית המזרחי ז"ל על הסמ"ג דקרי לה מד"ס בלא"ה לק"מ דכבר ידוע דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל דבר הנלמד מי"ג מדות קרי לי' ד"ס דהרי קידושי כסף קרו לי' ג"כ ד"ס והלכך שפיר קרי ליה הרמב"ם והסמ"ג ז"ל לקריאת המגילה מצוה מד"ס משום דלשיטתייהו אזלי בזה ועפ"ז י"ל דלעולם הם ז"ל סבירא להו דנחשב כדברי תורה וכדעת הטורי אבן ז"ל אך דקרו ליה מדברי סופרים וכנ"ל. הנלע"ד כתבתי בעז"ה:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה