בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן נד
תנן התם [בפ"ק דשקלים משנה א'] באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים והנה אנו צריכים לבאר דמהו ענין השמעה זו או דהוא הכרזת ב"ד דשולחין שלוחים בכל העיירות להודיעם [בזמן הבית] שיתנו מחצית השקל או דהכוונה דיקראו פרשת שקלים וגם כיון דליכא שום דבר דתקנו חז"ל דלא רמיזא באורייתא צריכים אנו לידע היכא מרומז בתורה דצריך להשמיע על השקלים וגם לפי מה דתנן במשנה דמגילה (דף כ"ח) דקריאת פרשת שקלים הוא בשבת דווקא ולא בחול היכא מרומז זה בתורה ויתבאר כל זה בעז"ה. בהקדם הא דתנן במגילה נב ש (דף כ"ח) ר"ח אדר שחל בשבת קורין בפ' שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת וכו' ובגמ' שם מייתי ע"ז המתני' דריש שקלים הנזכר ומקשינן על השקלים מנ"ל ואמר ר' טבי א"ר יאשיה דאמר קרא דזאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וכו' ומקדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דליתי שקלים למקדש ע"כ והנה לכאורה משמע להדיא דקריאה היינו השמעה והכל אחד דאלו נאמר דשני דברים הם לא מסיים במאי דפתח דהמקשה שואל דמנ"ל דצריך להשמיע על השקלים ומסיים בדין קריאה ועדיין תקשה דמנ"ל חיוב להשמיע ועוד דא"כ לאיזה ענין הוצרך כל להזכיר כאן המשנה דבאחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ואכן ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ורש"י ז"ל במגילה שם דפירשו דהך משמיעין היינו הכרזת ב"ד ולשון משמיעין משמע באמת כפירושם ז"ל ועוד דאם היינו קריאה דהוזכר במשנה דמגילה למה שנה בלישנא ולא תני להו נמי הכא דבאחד באדר קורין בפ' שקלים ודוחק לומר דאיידי דכלאים נקט ליה בלשון השמעה ועוד דהיכי סתם דבאחד באדר משמיעין והא אם חל באמצע שבת מקדימין לשעבר ודוחק לומר דסמך על משנה דמגילה והכא לא תני לה רק לאשמועינן עיקר חיוב השמיעה וסדר השמיעה סמך על מתניתין דמגילה בוודאי והלכך ביותר נראין הדברים דהך השמעה היינו הכרזה דומיא דהשמעה דכלאים וכמו שפי' רש"י והרמב"ם ז"ל וא"כ תקשה דתרווייהו למה דהא בשמיעה לבדו או בקריאה לבדה ג"כ ידעו הכל ועוד דתקשה לישנא דגמ' דמגילה הנ"ל וכמו שכתבנו לעיל דמתחיל בחיוב השמיעה ומסיים במצות הקריאה של פרשת שקלים
וליישב כל זה נקדים להמשנה דשקלים בפ"ק משנה ג' את מי ממשכנין את הלוים וישראלים וכו' ואין ממשכנין את הנשים ואת העבדים ואת הקטנים ואיתמר עלה בירושלמי אין ממשכנין את הקטנים הא לתבוע תובעין הא כן כשהביא ב' שערות [ובנוסח הירושלמי הדה דתימא כשהביא וכו' והיא היא] אבל אם לא הביא ב' שערות לא בדא ולממשכנן אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות ע"כ וכ"ה הגירסא בכל הספרים בירושלמי ובבלי. והנה לכאורה דברי הירושלמי תמוהים וסותר דברי עצמו תוכ"ד דמתחילה אמר דאף אם הביא ב' שערות מ"מ אין ממשכנין והדר אמר דגם ממשכנין ופי' הפ"מ במראה הפנים דמתחילה מיירי קודם י"ג וסבר דתוך זמן כלאחר זמן ומ"מ אין ממשכנין ובסיפא מיירי דהביא ב' שערות לאחר י"ג וכן פירש בגליון הירושלמי שם להגאונים בעלי מפרשי הים. ואכן תמיהה לי דכיון דכתב שם דר"י שחיבר הירושלמי לשיטתו אזיל דס"ל בנדה (דף מ"ו) דתוך זמן כלאחר זמן א"כ למה אין ממשכנין הא גדול גמור הוא לפי ד"ר יוחנן וחייב בכל המצוות ואם לוה בוודאי היו יורדין לנכסיו ומה גרע מחצית השקל משאר חוב ועוד דא"כ העיקר חסר מן הספר הא מעיקרא נמי בהביא ב"ש מיירי רק בסיפא אמר דאם הביא ב' שערות לאחר שיגדיל וא"כ הו"ל לומר בהדיא ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות לאחר שיגדיל דזהו עיקר החילוק בין רישא לסיפא דברישא מיירי קודם שהגדיל ובסיפא מיירי לאחר שהגדיל:
וראיתי להקרבן עדה בשירי קרבן שלו דרצה להגיה בד' הירושלמי דצ"ל להיפך בדברי הירושלמי הדא דתימא בשלא הביא ב' שערות אבל אם הביא ב' שערות לא בדא ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות ומיירי בשהגדיל וכל זמן דלא הביא תובעין אבל לא ממשכנין אבל אם הביא ממשכנין והא דמסיים ולמשכן צ"ל דהוא טעם למש"כ בתחילה דלעולם אין ממשכנין קודם הבאת ב' שערות ועוד דמשום דיש לטעות בדבריו דמה שאמר דבלא הביא אין ממשכנין יש לטעות דר"ל דבדקו אותו ולא מצאו בו ב' שערות אבל בסתם כיון דיש חזקה דרבא ממשכנין נמי ולכן מסיים דלעולם אין ממשכנין עד שיהיה ידוע בבירור שהביא ב' שערות. ולפי גרסתו ז"ל עולה שפיר הסברא דאם לא ידעינן בבירור דיש לו לתבוע תובעין דהא איכא חזקה דרבא וצריך ליתן מספק דשמא הביא וכמו שחייב בכל המצוות מספק ממילא יכולין לתובעו נמי אבל למשכן אותו א"א דהא אין מוציאין ממון מספק ועוד דהא קטן יש לו חזקת קטנות. אבל אחר העיון גם זה אינו דחדא דצריך להגיה הספרים ועוד דתקשה מ"ש שם בירושלמי ה"ד על מתני' דאע"פ שאמרו וכו' ואם שקלו מקבלין מידם הא לתבוע אין תובעין הכא את אמר תובעין וכו' ותי' כאן שלא הביא ב"ש וזה תמוה דהא לעיל אמר דגם בלא הביא ג"כ תובעין ואם לא שנאמר דלעיל מיירי לאחר שהגדיל וכאן מיירי קודם שהגדיל וא"כ העיקר חסר מן הספר והו"ל לומר דכאן לאחר שהגדיל וכאן קודם שהגדיל ובאמת שנראה מדברי הקרבן עדה שמגיה גם שם אבל קשה טובא להגיה:
ועוד קשה דממ"נ אם נדמה חיוב מחצית השקל לחיוב צדקה ומתנות עניים דקי"ל דספיקו לקולא ואין מוציאין ממון מספק וא"כ למה תובעין הא מן הדין אינו מחוייב ליתן כלל דחזקה דרבא אינו עושה אותו רק ספק דאין לומר דחזקה דרבא עושה אותו כוודאי למה אינו חולצת ובהדיא אמרינן שם דחזקה דרבא אינו אלא לענין מיאון אבל לענין חליצה לא. ואם נסבור דמחצית השקל דהוא בא בשביל קרבנות וקרבנות הן באין לכפר הוי כספק תרומה וספק הקדש וחייב להביא מספק א"כ למה אין ממשכנין נמי דכיון דמחוייב ליתן מספק דשמא גדול הוא. ובאמת שיש להסתפק בגדול שהגיע לכלל שנים במקום דאיכא חזקה דרבא ואכל חלב בשוגג אם חייב להביא חטאת מספק או דצריך להביא אשם תלוי או דפטור לגמרי דאשם תלוי אינו אלא בספק שיכול להתברר אבל בספק זה לא יתברר לעולם ועוד יש להסתפק אם צריך לעשות סוכה או לולב ואינו נוטל אם היו כופין אותו [בזה"ב] כמו בגדול בוודאי או דבספק לא היו כופין וכל זה חובה עלינו לבאר ויתבאר במקום אחר אי"ה. אבל המחוור בזה דצ"ל בירושלמי כמו שהגיה הגר"א ז"ל בהגהותיו שם דצ"ל ולממשכן אין ממשכנין עד שיהא בן עשרים דס"ל להירושלמי דחיוב מחצית השקל אינו אלא בבן כ' דס"ל דקרא תניינא דכתיב ביה כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה' מיירי בתרומת שקלים והלכך פחות מבן כ' אין ממשכנין אבל לתבוע תובעין משיביא ב' שערות והוא בן י"ג שנים ויום אחד ואם עדיין לא הביא ב' שערות אף לתבוע אין תובעין כי עדיין קטן הוא וכן דעת הרע"ב בפי' הירושלמי דמפרש דהך קטן שהוזכר במשנה מיירי פחות מבן כ' וכן כתב הק"ע בפי' השני שכ"ש דכן צריך לגרוס בד' הירושלמי וכ"כ השער המלך בפ"א מה' שקלים דכן צריך לגרוס. אך צריך להבין דלמה תובעין בפחות מבן כ' כיון דלענין שקלים עדיין קטן הוא והנה הק"ע מפרש דמ"מ חייב מדרבנן אבל למשכן לא תקנו חכמים ואמנם צריך להבין דהא קי"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולמה לא תקנו למשכנו נמי ולכן נראה דהירושלמי ר"ל בפחות מבן כ' בר"ח אדר אבל בניסן שאז עיקר החיוב של מחצית השקל יהיה בן כ' ולפיכך לתבוע תובעין דהא לאח"כ יהיה מחוייב מן התורה אבל למשכן אין ממשכנין דהא אכתי לאו בר חיובא הוא. ולפי זה זכינו לדין דמי שיהיה פחות מבן כ' גם כשיגיע ניסן אז פטור מקריאת פרשת שקלים דכיון שאינו בהבאה אינו מחוייב בקריאה אבל אם יגיע בר"ח ניסן יהיה בן כ' אז גם מעכשיו חייב בקריאה וממילא מוציא את הרבים ידי חובתו. אבל בשלא הביא שתי שערות אף לתבוע אין תובעין ואף אם יגיע ר"ח ניסן יהיה בן כ' מ"מ הוי ספיקא דשמא גם אז לא יביא ב' שערות ואין מוציאין ממון מספק דאף דאיכא חזקה דרבא מ"מ הא קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש דאין הולכין אחר החזקה ובזה מיירי המשנה ה' דתנן שם ואם שקלו מקבלין מידם ומיירי בלא הביא הלכך לתבוע נמי לא בעינן ומיהו כל זה לדעת הירושלמי והרע"ב דקרא תניינא בתרומת הקרבנות מיירי אבל לפי שיטת הרמב"ם והרמב"ן בחומש דקרא תניינא דמפורש שם מבן עשרים שנה ומעלה מיירי בתרומת אדנים וא"כ ממילא בתרומת שקלים לא מצינו דבעי בן כ' דהא בקרא קמא לא הוזכר מבן עשרים שנה וממילא דינו כמו בכל התורה כולה דלאחר י"ג והביא ב' שערות חייב בכל המצוות וע"פ זה א"ש סתירות המשניות דבמשנה ג' מיירי לאחר שהגדיל ולא הביא ב' שערות דתובעין אותו דהא מחויב להביא מספק אבל למשכנו א"א משום דכל ספק חיוב אין בדינו לכופו ובפרט לדעת הרמב"ם דכל ספק דאורייתא אינו אלא מדרבנן ואפשר דחכמים לא תקנו לכוף ומשנה ה' מיירי בקטן גמור משו"ה לתבוע נמי אין תובעין ולפי זה נ"ל דאף דבר"ח אדר הוא קטן גמור מ"מ אם כשיגיע ניסן יעשה בר מצוה ויהיה חייב להביא מספק ממילא צריך להשמיע אותו על השקלים דהא לתובעו תובעין והשתא מתרצא קושיא הנ"ל דלמה בעי תרתי אבל בזה ניחא דהשמיעה צריך בשביל קטנים שבר"ח ניסן יעשו גדולים דעכשיו פטור לשמוע קריאת התורה ולא ישמעו פרשת שקלים ולכן צריך הכרזה ובהכרזה לחוד נמי לא סגי דשמא איכא אינשי דלא שמעי בהכרזה ולכן צריך קריאה דבשבת הכל באין לבהכ"נ וכמו דאיתא בגיטין (דף ס') ושמעי כולהו:
וזכינו לדין חדש דהאידנא דליכא הכרזת ב"ד וגם ליכא שקלים ורק דהא דאנו קוראין האידנא הוא בשביל ונשלמה פרים שפתינו דבאמירה נחשב כהבאה וא"כ כל קטן שיעשה בר מצוה בר"ח ניסן מחויב לשמוע פרשת שקלים דבזמן הבית היה מחויב בהבאה ואף דבזמן הבית לא היו מחויב בקריאה היינו משום דאז לא היה הקריאה רק בשביל להשמיע וקטנים היו יוצאין בהכרזה אבל האידנא דהקריאה הוא בשביל ונשלמה פרים שפתינו פשוט דאפילו קטן חייב באופן שיעשה גדול בר"ח ניסן. ועוד איכא נ"מ בין זמן הבית להאידנא לענין קטן שגם בר"ח ניסן יהיה קטן דבזמן הבית נראה פשוט שגם הקטן היה יכול לעלות לתורה ולקרות פרשת שקלים דהא לא היה רק להשמיע ומה בכך ששומעין מאינו בר חיובא אבל האידנא דהוא חיוב לקרות בשביל שהקריאה נחשב כהבאה והקריאה עצמה היא המצוה צריך לשמוע מבר חיובא דכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן והא דקטן עולה למנין שבעה והגם שהציבור שומעין מאינו בר חיובא שאני התם דאינו מוטל חיוב לשמוע מפי ז' אנשים מחוייבים דהא אפילו אשה מצטרפת לעשרה רק שאסורה לקרות בשביל כבוד ציבור דהא דתיקון עזרא שיהיו קורין ז' אינו אלא בשביל כבוד שבת שזה כבוד שקוראין הרבה קרואים אבל לא בעינן בני חיובא אבל פרשת שקלים שהוא חיוב בשביל ונשלמה פרים שפתינו בוודאי צריך שיהא הקורא בר חיובא ר"ל לדעת היש חולקין שהובא ברמ"א בהג"ה בסי' רפ"ב ס"ד וכ"כ הגרע"א ז"ל בגליון שם דקטן לא יקרא בד' פרשיות:
ומיהו נ"ל דהאידנא שאחר מקרא יכול לעלות אפילו קטן לפרשת שקלים אך דהמקרא הוא גדול וא"כ האידנא שהמנהג הוא דאין קטן עולה למנין שבעה כלל הוא חמור יותר מפרשת שקלים דהתם אפילו המקרא הוא גדול אסור דהקטן אינו מצטרף למנין שבעה ואפי' לאחר ז' מקפידין שלא לקרות לקטן אבל בפ' שקלים שהוא למפטיר וקטן עולה למפטיר ורק שהחסרון הוא מחמת שצריך שישמע מבר חיובא אבל אם המקרא הוא גדול מותר ומיהו אני מפקפק בזה דהא לכאורה צריך להבין דלמה למפטיר הוא עולה ולמנין ז' לא וע"כ דהטעם דקריאה דמפטיר אינו חיוב ואינו אלא בשביל כבוד תורה וא"כ בארבע פרשיות דהוא חיובא מדרבנן בעי שיהא גדול כמו בז' הקרואים והלכך אפילו המקרא גדול אסור. ודע דנ"ל עוד דהקריאה בפ' זכור לא דמי כלל לפרשת שקלים ופרה וחודש דבהנך לא נתקן רק אי איכא ציבור מחוייבין לקרות בתורה ולשמוע אבל אינו מונח חיוב על כל אחד ואחד לקרוא אם אין לו ציבור להתפלל אבל פ' זכור חובה על כל יחיד ויחיד ואם אין לו ס"ת מחויב לקרות מתוך החומש וזהו דאמרו עליו על רבינו הגדול הגר"א ז"ל דפ' זכור וכן המגילה היה קורא בעצמו והטעם פשוט דכיון דמוטל חיוב על כל יחיד מצוה בו יותר מבשלוחו ורצה לקיים המצוה בעצמו משא"כ שאר קריאה עיקר החיוב אינו אלא לשמוע והרי שמע ולא שייך בזה מצוה בו יותר מבשלוחו:
ולפי זה ד' חילוקים יש בקריאת התורה למנין שלשה בעינן שיהא העולה בר חיובא וגם הקורא מג' ועד ז' מדינא דגמ' קטן עולה למנין ז' [וע' במג"א אם גדול מקרא] ומצד המנהג אינו עולה לתורה כלל אפילו אם גדול יהיה המקרא. ובמפטיר איכא ג' חילוקים במפטיר דעלמא פשוט דגם קטן עולה וקורא ופשוט דה"ה קטן אחר יכול להקרות לו. ובפ' שקלים אין הקטן עולה אם קורא בעצמו ואם המקרא הוא גדול יש להסתפק דאפשר דמ"מ אסור דכיון שהקריאה הוא חיוב אסור לקרות לקטן. ומיהו אם בר"ח ניסן יעשה בר מצוה אפשר דמותר לקרותו דבכה"ג הוא מחוייב בקריאה כמו גדול ממש ויש להסתפק בזה ובפ' פרה וחודש נראה דג"כ דדמי לפ' שקלים דהא איכא חיובא ומיהו בכולהו אין מצוה כלל לקרות בעצמו יותר מלשמוע דעיקר החיוב הוא לשמוע. אבל פ' זכור מצוה לקרות בעצמו אם אפשר דמצוה בו יותר מבשלוחו ומיהו בעיקר הדבר שכתבתי לעיל דמשו"ה קורין פרשת שקלים האידנא דהוא במקום הבאה אינו מוכרח דאפשר דאינו אלא זכר למקדש דכיון דבזמן הבית היו מחוייבין לקרות כדי להשמיע תקנו גם האידנא ואם נאמר כן ישתנה הרבה דינים ממה שכתבנו למעלה
ושוב ראיתי דאפילו הקריאה בא בשביל הבאה מ"מ אם עכשיו הוא קטן אפילו דבר"ח ניסן יעשה גדול לא שייך לחייבו בפ' שקלים כיון דהאידנא הוא פטור מהבאה וממילא פטור גם בקריאה ואף כשיגיע ר"ח ניסן ואז יהיה חייב ולא יוכל לקרות אז י"ל דאין קפידא בזה דהא אנוס הוא ולא יכול לקרות אז ואם הוא גברא שיכול לקרות מתוך החומש יוכל לקרות אז הפרשה ביחידות והלכך לא שייך להטיל עליו חיוב לקרות בעודו קטן ומיהו זה נ"ל דמי שנעשה בר מצוה בר"ח ניסן מחוייב לקרות אז פרשת שקלים ואף אם שמע אז דאז הוא תרתי מדרבנן ועכשיו היא חד מדרבנן ולא אתי תרתי מדרבנן ומוציא חד מדרבנן ובפרט אם באמת לא שמע אז בוודאי מחוייב לקרות בעת שנעשה גדול כל הד' פרשיות ומיהו אפשר דאינך פרשיות פטור דכבר עבר זמנם אבל פ' שקלים דהוא בא בשביל הבאה וזמן הבאה הוא עד ניסן וא"כ לא עבר זמנו כלל. ומה שתקנו לקרות דווקא בשבת ע"פ פשוטו י"ל דבחול חשו בשביל ביטול מלאכה לעם או משום דבחול לא שכיחי רבים בבהכ"נ אבל באמת י"ל דיש לזה רמז בתורה דצריך לקרות דווקא בשבת דהנה בילקוט בפ' ויקהל כתב [והוא ממדרש אבכיר ובב"י או"ח סי' רפ"ח הביא זה מהמדרש תנחומא ואכן בתנחומא אשר לפנינו לא נמצא זה] וז"ל רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחילת התורה ועד סופה אין בו פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהילות גדולות ודורש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת וליכנס בבתי מדרשות ללמוד להורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהיה שמי הגדול מתקלס בין בני ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהא דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת וכו' [ומה שמשמע בסוף מגילה דנלמד זה שיהא דורשין מקרא דוידבר משה את מועדי ה' וגו' יש לומר דוודאי דהא דמשה תיקן להם לישראל נלמד מקרא דוידבר משה וגו' דהכוונה דמשה דרש להם לישראל הלכות מועד במועד דהא קרא דויקהל אינו אלא ראיה רק על שבת אבל מנ"ל למשה לתקן זה אמר הכא בילקוט דלמד זה מתוך שהקב"ה צווה לו לדרוש כל שבת בהלכות שבת ממילא יש חיוב לדרוש גם במועד וכ"ש הוא דזה לא שכיח כ"כ ויכול לבוא לידי שכחה בוודאי מחוייב להזכיר בציבור בכל מועד כדי שידעו מה לעשות ופשוט הוא] והיוצא לנו מדברי המדרש והילקוט הנ"ל דמהך קרא דויקהל נלמד דהקב"ה צוה למשה לדרוש בכל שבת הלכות שבת וכן לדורות ולכאורה היכא סמך לזה תיכף הציווי על מלאכת המשכן הא לא שייך זה לענין שהתחיל דבא ללמוד דידרוש להם בשבת הלכות שבת וכל סמוכין הוי כהקישא וקי"ל דאין היקש למחצה ובמלאכת המשכן לא שייך שציווה לדרוש להם בכל שבת דהא אינו מצוה רק לשעה וע"כ דהיקשא קאי לענין תרומת שקלים דהוזכרו נמי בהך פרשה דהא אמרינן דשלש תרומות נאמר בפ' כי תשא וכן בפ' תרומה וכמו דאיתא בירושלמי דשקלים פ"א וא"כ כשחזר וצוה משה לישראל נדבת מלאכת המשכן הזהיר להם גם על תרומת שקלים וע"ז שייך היקש וסמוכין דגם ציווי דתרומת שקלים יהיה ג"כ בשבת בכל שנה ושנה קודם ר"ח ניסן ומזה יש סמך גדול לדברי חז"ל דצריך לקרות בשבת שלפני אדר בפרשת שקלים והיינו דילפינן מסמוכין:
ובזה ניחא נמי במה דצריך קריאה בשבת והכרזה בחול היינו דבקרא הוזכר דמשה ציווה לישראל ליתן על המשכן ומשמע דלזה א"צ קיבוץ דהא כתב זה לפ' בפני עצמה ולא כתבו בחד פרשה אלמא דלזה א"צ קיבוץ ולכן שמעינן מזה דבעי תרתי קריאה בשבת והכרזה בחול וכמו שמצינו גבי משה והשתא ניחא דבעי תרתי דקטן הא פטור לשמוע קריאת התורה וא"כ כל הקטנים שיעשו בר מצוה מר"ח אדר עד ניסן דיהו חייבין במחצית השקל מן הדין דהא בר"ח ניסן יעשו גדולים ולדידהו אין תועלת בקריאה דהא פטורין מקריאת התורה דהא עכשיו הם קטנים ובשבילם תקנו חז"ל להכריז ובהכרזה לחודא בחול ג"כ א"א לצאת דאז אין הכל מצוין בעיר דכל מלאכתם היה בשדה וכדאמרי' בשבת (דף ל"ה) דהיו תוקעין בכל ע"ש להבטיל העם ממלאכה שבשדות ועיין עוד ביבמות (דף קי"ט) דחששו חז"ל שם דלמא איכא אינשי דלא הוי בהכרזה ע"ש ועיין עוד במנחות (דף מ') דאמרינן שם אדיסקי ליקום וליסמך בתמיה ועיין שם ברש"י] והלכך תקנו רבנן קריאה והכרזה ודו"ק. ועוד יש לומר בפשיטות ליישב קושיא הראשונה דלמה הוצרכו לתרתי לקריאה והכרזה ע"פ מה ששמעתי ממר אחי הגאון זצ"ל שהעיר בדברי הכתוב בפ' כי תשא דכתיב שם תרי זמני לכפר על נפשותיכם דמתחלה כתב העשיר לא ירבה וגו' לתת תרומת ה' לכפר על נפשותיכם ושוב כתב רחמנא והיו לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם ופי' מר אחי ז"ל די"ל דבקרא הראשון מיירי בעת שהיו המשכן והבהמ"ק קיים והיו מביאין שקלים ממש למקדש להקריב בהם קרבנות והקרבנות היו מכפרים על בני ישראל לפיכך כתיב לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם ושוב רמז לנו הכתוב דאף לאחר שיחרב המקדש בעוה"ר ולא יהיה לא קרבנות ולא שקלים שיכפרו עלינו מ"מ והיו לבני ישראל לזכרון לפני ה' והיינו שיקראו הפ' שקלים בר"ח אדר והקריאה יהא נחשב לזכרון לפני ה' כאילו הביאו שקלים ממש וגם זה יהיה נחשב לכפרה על נפשותינו וכן אמרינן בסוף תענית דאמר הקב"ה לאברהם אבינו דכבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני עליהם כאלו הקריבו לפני ואני מוחל להם על כל עוונותיהם ואפשר דלזה כיוון ר"א הקליר זצ"ל בפיוט דמוסף של פ' שקלים במה שיסד לומר ובצדק הגה ערך כי תשא גוננינו במגן אל רם ונשא ולפי הנ"ל י"ל שכיון ג"כ לרמז של הפסוק הנ"ל דבזכות שאנו הוגין וקורין הפרשה בכי תשא יהא נחשב לפניו כאלו היינו נותנים שקלים ממש למקדש ובזכות זה גוננו במגן וכו' כך שמעתי מפי מר אחי זצ"ל ודפח"ח [ולפי פירושו צ"ל דהך תיבת לזכרון קאי למעלה ולמטה דהא לבני ישראל היינו דיזכרו בני ישראל נתינת השקלים ע"י שיקראו הפ' וקאי ג"כ אלמטה היינו דקריאה זו יהיה לזכרון לפני ה' ובשביל זה יכפר על נפשותינו ולדעתי יש לפרש עוד כוונה אחרת בד' הכתוב ע"פ הא דאמרינן בברכות (פ' הרואה דף ס"ב ע"ב) על פסוק ובהשחית ראה ד' אמרינן שם מאי ראה ר' יצחק נפחא אמר כסף כיפורים ראה שנאמר ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ופרש"י שם כסף כיפורי' ראה שנתן במנין ראשון של ישראל למשכן הוא כיפר על מנין זה שהרי לזכרון נתנו כדכתיב והיו לבני ישראל לזכרון לכפר ועכשיו הוצרכו כפרתו עכ"ל ולפי דעת הגמרא ורש"י הנ"ל הוצרך לכתוב פעם שנית והיו לבני ישראל לכפר וגו' לאשמעינן דנתינה ראשונה יהיה לזכרון לפני ה' לדורות בעת הצורך כמו בימי דוד ואפשר דר"י נפחא גופה למד ממקרא הזה וק"ל] היוצא לנו מדברי מר אחי הגאון זצ"ל דהתורה רמזה לנו דלאחר החורבן יקראו פרשת שקלים וזה יהיה נחשב לנו לכפרה ועל פי זה נ"ל לומר לולא דמסתפינא דבזמן הבית לא קראו הפרשה כלל באמת כיון דהיו מביאין שקלים ממש למה היו צריכין לקריאה להשמיע לציבור והיה סגי בהכרזה לחוד והא דתנן ר"ח אדר שחל בשבת קורין פרשת שקלים זה נתקן לאחר החורבן דבטלו שקלים והכרזה בעו"ה ואז תקנו חכמים שבאותו הדור דלכה"פ יהיה קורין הפ' ויהא נחשב לנו כמו הבאת שקלים ממש וסמכו עצמם על הרמז הנ"ל דכתיב והיו לבני ישראל לזכרון וגו' ובזה נתיישב ג"כ מה שהקשיתי לעיל בפירש"י והרמב"ם דמהש"ס דמגילה משמע דהכל אחד אכן לפי הנ"ל לא קשה מידי דהגמ' ר"ל כמו בזמן הבית היו צריכין להכריז בר"ח אדר דשואלין ודורשין וכו' ה"נ תקנו עכשיו בזמן החורבן להקדים הקריאה ג"כ ליום קודם זכר למקדש דהיה הכרזה ל' קודם. ועפ"ז אינו מוכרח לומר דקטן שיעשה בר מצוה מר"ח אדר עד ניסן הוא פטור מקריאה די"ל דכיון דיתחייב במצוה אח"כ מחוייב השתא בקריאה דהא בזמן הבית היו חייבין ב"ד להודיעו וזכינו לדין חדש דאף לדעת הסוברים דאין קורין לקטן למפטיר בפרשת שקלים היינו אם לא יגדל עד אחר ר"ח ניסן אבל אם נעשה גדול ובר מצוה מר"ח אדר עד ר"ח ניסן יכול לעלות למפטיר וגם מחוייב לשמוע הפ' והנראה לפע"ד כתבתי בעז"ה:
בעז"ה יום ו' עש"ק כ' שבט תדי"ר לפ"ק