בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן נג
ראוי לברר מה דנהגו עכשיו דמדליקין בבהכנ"ס ובבתי מדרשות נ"ח גם בבוקר בעת תפילת שחרית דמאין יצא מנהג זה דבשלמא מה שמדליקין נ"ח בבהכ"נ ובבהמ"ד בלילה כבר הובא מנהג זה בבעל העיטור בהלכות חנוכה ובכל בו ובהגהת הסמ"ק סי' רע"ט ובטור סי' תרע"א וכבר כתב הכל בו הטעם שהוא להוציא מי שאינו בקי גם כי הוא הידור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש עכ"ל והב"י שם בסי' תרע"א כתב טעם משמיה דנפשיה שתקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתקנו קידוש בבהכ"נ משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתתא וכתב ע"ז וכ"כ הכלבו ותמהני דהלא הכלבו לא הזכיר כלל טעם זה וגם עיקר הטעם שכ' הב"י יש לדקדק דממ"נ אם האורחין דרין באכסניא בבית אחד שיש שם בעה"ב שמדליק נ"ח הרי צריכין להשתתף בפריטי עם הבעה"ב כדאמרינן בשבת (דף כ"ג) והובא להלכה בטוש"ע בסימן תרע"ז ובוודאי אין יוצאין בזה ששומע בבהכ"נ ואם הן דרין בחדרים שהן סמוכין לבהכ"נ וכמו שמיירי בקידוש [וכמו שכ' התוס' בפסחים (דף ק' ד"ה דאכלו) ע"ש] א"כ נראה שמחוייבין להדליק בפני עצמם דהא מבואר שם בטוש"ע דאם יש לו פתח פתוח לעצמו אינו יוצא במה שישתתף עם בעה"ב אלא צריך להדליק בפתחו ואולי דמיירי דהחדרים שאצל הבהכ"נ אין להם פתח אחר לחוץ רק נכנסין ויוצאין שם דרך פתח הבהכ"נ ודוחק. גם מה שכ' הכל בו שהוא להוציא מי שאינו בקי יש לדקדק דע"כ ר"ל דאינו בקי לברך וא"כ היאך יוצא בהדלקה שמדליקין בבהכ"נ הא יכול להדליק בעצמו ולבקש מבקי שיברך בשבילו וכמו בכל הברכות דקיי"ל דסופר מברך ובור יוצא וצ"ע [וזה אין לומר דתקנו זה להוציא בזה לעני שאין לו שמן להדליק דהא ליתא דהא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה מחוייב למכור כסותו וכן דחה בשו"ת הריב"ש בסי' קי"א והביא ראיה מהא דאין מקדשין בבה"נ בליל פסח ע"ש] ועוד כתב הב"י שם טעם שלישי בשם הריב"ש ז"ל בתשובה סי' קי"א שהוא מנהג וותיקין משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ וכו' ע"ש ופשוט דכל הנך תלתא טעמי לא שייך בהדלקה דבוקר ומצוה לבקש וליתן טעם לזה. ועלה בדעתי דאולי יצא המנהג כדי לצאת דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דגם בבוקר היה צריך להדליק נרות המנורה אם מצאן כבויות וע"ז כ' קרא בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות וכמו שכ' בפ"ג מהלכות תמידין ומוספין הלכה י' וי"ב וז"ל שם דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מ"ע וכו' מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו וכו' ומדליק נר שכבה והדלקת הנרות היא הטבתם ונר שמצאו שלא כבה מתקנו עכ"ל [וע"פ דבריו ז"ל א"ש מה שלא כתב קרא בלשון צווי דבבוקר בבוקר ייטיב את הנרות אלא בהטיבו דמשמע דעיקר הטבה אינו מצוה חיובית ורק דבא ליתן זמן הקטרה דהוא בעת הטבה ולדעת הרמב"ם ניחא דכיון דהך הטבה דקרא היינו הדלקה וזה באמת אינו מצוה חיובית בכל יום דהא אם מצאן דלוקות א"צ לכבותן ולחזור ולהדליקן וא"צ רק לתקן הפתילה משא"כ מבערב צריך לכבותן ולחזור ולהדליקן ולכן כתיב יערוך אותו אהרן וגו'] ונ"ל להביא קצת ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל מלשון הש"ס דשבת (דף כ"א) דאמר שלא מצאו אלא פך אחד וכו' ולא היה בו להדליק אלא יום אחד וכ"ה הלשון במג"ת פרק ט' ולכאורה הא מצות הדלקת המנורה הוא מערב עד בוקר ולא ביום וא"כ טפי הו"ל לומר דלא היה בו להדליק רק לילה אחת אלא וודאי כדעת הרמב"ם ז"ל דגם בבוקר היה צריך להדליק כל הז' נרות אם מצאן כבויות וא"כ היה נמשך באמת ההדלקה כל המעל"ע. ועפ"ז עולה נכון המנהג להדליק בבהכ"נ גם בבוקר משום דבמנורה נמי היה ניכר הנס גם בבוקר בעת ההטבה דלא היה בו רק להדליק ולהטיב רק ליום אחד והדליקו בו שמונה ימים [והא דאין מדליקין בבית בבוקר היינו משום דביום ליכא פרסומי ניסא כלל דשרגא בטיהרא מאי אהני אבל בבהכ"נ דהוא מקדש מעט שפיר נכון להדליק במנורה נ"ח כדי לעשות זכר לנס דהטבה וכן המנהג בכמה בתי כנסיות להדליק נר תמיד שדולק תמיד בלי הפסק כדי לעשות זכר לנס של נר מערבי שלא כבה לעולם בזמן שמעון הצדיק וכן מצאתי בס' נתיבות עולם להגאון מוהר"ש גלאנטי זצ"ל על ספר קיצור הסמ"ג שחיבר הסמ"ג בעצמו במצוה קצ"ג שהביא מנהג הזה להדליק נר תמיד ע"ש. ואמנם לא הזכיר הטעם דהוא זכר לנר מערבי וע"ש עוד שהביא שם סמוכין לדעת הרמב"ם ז"ל דגם בבוקר היה הדלקה מהש"ס דמנחות (דף פ"ח) ע"ש] וקצת יש ליישב בזה גם קושיית הב"י שהקשה בסי' תר"ע דהלא ביום הראשון לא היה נס כלל דהרי היה בו להדליק ליום אחד מיהת [וכעת יצא לאור הדפוס ספר האשכול להר"א אב ב"ד זצ"ל חותנו של הראב"ד ז"ל ומצאתי שגם הוא ז"ל העיר בקושיא זו וכתב דלפי גי' השאלתות בפ' וישלח שלא היה בו להדליק אפי' יום אחד א"ש דלפי' גירסא זו ביום הראשון נמי הוה נס וכן העיר בתי' זה הגאון מהרי"ב ז"ל בספרו שאילת שלום על השאילתות שם ומה שהעיר ע"ז הגאון האמיתי אב"ד דוואלאזין נ"י בספרו הנחמד העמק שאלה דהלא בשאילתות גופא כתוב מקודם דהוי ביה שיעורא יומא חד יבואר בסמוך תי' לזה אי"ה]. ואכן לפי דעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל לק"מ דגם שהיה בו להדליק ללילה אחת מ"מ לא היה בו שיעורא להדליק גם בבוקר ונעשה נס והדליקו גם בבוקר ונמצא דהיה הנס גם ביום ראשון. וגם לפ"ד שאר המפרשים ז"ל החולקים על הרמב"ם ז"ל וס"ל דבבוקר לא היה הטבה בלבד ולא הדלקה מ"מ ב' נרות המזרחיות בוודאי היה צריכין להדליקן אם מצאן כבויות וכמו דתנן בהדיא בתמיד פ"ג משנה ט' דאם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים והיינו לאחר שמת שמעון הצדיק שבטל הנס של נר מערבי וכמו שכתבתי לעיל בסימן א' באריכות בעז"ה וא"כ במעשה דחנוכה שכבר מת שמעון הצדיק זמן רב מקודם ונר מערבי פעמים דולק ופעמים כבה והיה צריכין להוסיף שמן בב' נרות המזרחיות ולהדליקן כשנמצאו כבויות וא"כ שפיר היה נס גם ביום הראשון. ואם נימא דבעת שאירע הנס של חנוכה חזר הנס של נר מערבי למקומו כמו שהיה בימי שמעון הצדיק ולא היה צריכין אז להוסיף שמן בנר מערבי רק היה דולק בנס א"כ בוודאי ראוי לקבוע יו"ט על הנס ההוא שחזר נס של נר מערבי למקומו ובין כך וכך שפיר קבעו להדליק נ"ח גם ביום הראשון דממ"נ היה נס גם ביום הראשון או דהיה נס בנר מערבי עצמו או דהיה נס בפך דלא היה בו אלא להדליק כשיעור לילה אחת והדליקו ממנו גם ביום לב' נרות המזרחיות ואין להקשות דאכתי לא שייך להדליק בליל השייך לכ"ה בכסליו דהא הנם לא היה ניכר רק בבוקר בעת הדלקת ב' נרות המזרחיות דזה אינו קושיא דהא בחודש כסלו הלילה יותר גדולה מהיום וכיון דלא היה בו אלא להדליק יום אחד קצר של חודש כסלו נמצא דגם ללילה אחת לא היה מספיק והיה ניכר הנס גם בלילה גופא:
ועפ"ז נ"ל לומר דגי' השאלתות בפ' מקץ שאילתא כ"ו דגריס ולא היה בו להדליק אפי' יום אחד אינו סתירה לגי' הש"ס וכן בשאילתות גופא דאיתא מקודם דהוי ביה שיעורא ליומא חד כוונה אחת לב' הגי' דלגי' השאלתות הכוונה דלא היה בו להדליק אפי' יום א' שלם דהיינו כשיעור מעל"ע רק דלא היה בו כשיעור לילה בינוני של י"ב שעות או כשיעור יום בינוני. אמנם בגי' הש"ס הכוונה דלא היה בו להדליק רק שיעור יום בלי לילה ונמצא דהכל עולה לכוונה אחת:
ועפ"ז יש ליישב התמיהה הגדולה המפורסמת שעמדו עליה כל ארי המפרשים ז"ל דהלא טומאה הותרה בציבור בכל טומאת מגע ולמה הוצרכו לנס הלא היו יכולים להדליק בשמן טמא [ומה שכ' הפרי חדש ז"ל באו"ח בסי' תע"ר דלא הותר רק ט"מ ולא טומאה היוצא עליו מגופו. הנה דבריו תמוהים דזה אינו שייך רק בכהן או בבעלים שהם זבין ומצורעים לא הותר להם אפילו בציבור אבל בשמן שנגעו בזב או בשאר טומאה היוצא עליו מגופו פשוט דאין נ"מ כלל דהלא אידי ואידי בין שנגעו בט"מ ובין שנגעו בזב אינו אלא טומאת מגע ומה בכך שנגעו בטומאה היוצא מגופו מ"מ בהם אינו אלא מגע טומאה וכבר השיג עליו הגאון בעה"מ העמ"ש שם] ובהדיא גרסי' בתו"כ גבי הדלקת המנורה גופא בפ' אמור מערב עד בוקר וכו' תמיד אף בשבת תמיד אף בטומאה ע"כ. ופסקו הרמב"ם ז"ל להלכה בפ"ג מה' תמידין ומוספין הלכה י' וז"ל שם והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להם זמן שנאמר להעלות נר תמיד ע"כ וא"כ היכא עביד רחמנא ניסא על מגן ובשלמא למ"ד דטומאה דחויה היא בציבור וכל כמה דמצי לאהדורי אטהרה מהדרינן ניחא אבל למ"ד דטומאה הותרה היא בציבור ואפילו אי איכא טהורים בההוא בית אב עבדי נמי טמאין קשיא טובא ותי' של המפרשים ז"ל ידוע ובכל תירוצם אינו יוצא מן הדוחק:
אכן להנ"ל לק"מ והוא בהקדם דין חדש דנלע"ד בהדלקת הנרות של בוקר לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל ז"ל דהיינו הטבה דכתיב בקרא משום דאינו צריך להדליק רק אם מצאו שכבה אז מדשנו ומסיר הפתילה והשמן ומדליקו אבל אם מצאו דולק מניחו כמות שהוא ובמק"א יבואר פי' דברי המשנה ע"פ דעתו של הרמב"ם אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה וטעמי ונימוקי הוא משום כיון דעיקר הלימוד דמיניה ילפינן דהדלקת הנרות דוחה שבת וטומאה הוא מדכתיב לפני ה' תמיד יעו"ש בכתוב דארבעה פעמים תמיד כתיב בקרא חדא בפ' ואתה תצוה וג' בפ' אמור ובמקום אחר יבואר אי"ה דלמה צריך לכל הני תמידין דכתיב בקרא] והרי בהטבת הנרות דבוקר לא מצינו דכתיב בו תמיד וא"כ מניין לנו דדוחה שבת וטומאה ואין לומר דילפינן מהדלקה דלילה דהא ליתא דמלילה ליכא למילף דהתם חובה וכהך סברא מצינו במכות (דף כ"א) דמשו"ה חרישה לצורך עומר לא דחי שבת משום דמצא חרוש אינו חורש משא"כ קצירה דאפילו אם מצא קצור מ"מ צריך לקצור בשביל העומר לכן דחי שבת וכמו דמבואר במכות (שם ע"ב). וא"כ הדלקה דבוקר נמי דאינו מחוייב רק אם מצאן כבויות ולכן לא כתוב בלשון חיוב רק בהטיבו והיינו אם יצטרך להטיב] לא דחי שבת וכמו שכתבתי לעיל בעז"ה. והלכך נ"ל דבשבת לא היה רק הטבה בלחוד והיינו שהיה מטיב ומדשן את הפתילות ומשליכן לחוץ ואף שבזה יש ג"כ איסור מוקצה מ"מ אין שבות במקדש אבל היה צריך להניחן כשהן כבויות וכן לא היה דוחה טומאה. ועפ"ז נסתלק לגמרי התמיה הנ"ל דשפיר היה צריכין להנס כדי לקיים מצוות הדלקה דבוקר דאז לא דחי טומאה. ועפ"ז עולה לנו דקדוק לשון הש"ס והמג"ת דאמרו לא היו בו להדליק אלא יום א' אשר כבר הערנו לעיל דהיה צ"ל אלא לילה אחת וכבר כתבנו ליישב. אכן לפי מש"כ א"ש בלא"ה והיינו משום דבאמת דלצורך הדלקת הלילה היה להן שמן הרבה להדליק משום דדחי טומאה והיו יכולין להדליק בשמן טמא אבל לצורך הדלקת היום לא היה להם להדליק רק ליום אחד והלכך הוצרכו לנס ושפיר דקדק הגמ' וכתב אלא ליום אחד יום דייקא דלנרות דלצורך הלילה לא היו צריכין כלל. ובזה נתיישב ג"כ מה דלא הוצרכו לנס לשמן של חביתין ונסכי התמיד ונהי דלנסכי התמיד לא קשיא כ"כ דמנחתם ונסכיהם אפילו מכאן לאחר עשרה ימים היו יכולין להמתין עד שיטהרו את עצמן ויוציאו שמן טהור מחדש אבל מחביתי כה"ג בוודאי תמוה טובא דזמנו קבוע בכל יום ויום ולא היו יכולין להמתין ודוחק לומר דלא טמאו רק השמנים של שמן זית זך מאותן הצריכין למנורה אבל שאר שמנים דאינו זך וכתית נשאר טובא שלא טמאו דמאי פסקא אכן להנ"ל לק"מ משום דבחביתי כה"ג ונסכי התמיד היו יכולין להקריב בשמן טמא באמת דביה כתיב נמי תמיד דכתיב שם סולת מנחה תמיד וכן בנסכין נמי דוחה טומאה כמו בהקרבן עצמו כמו שמבואר בתמורה ברפ"ב והלכך לא הוצרכו לנס רק לצורך הדלקת המנורה של יום בלבד. ואגב דאיירי בדין הטבה והדלקת המנורה ראיתי לכתוב בכאן לענין מה שכתבתי לעיל בסימן א' דף ג' ליישב דברי המ"ל ז"ל בפ"ג מה' תמידין ומוספין הלכה י"ב שכתב שם בשם התוס' דיומא (דף נ"ט) דדישון המנורה ודישון מזבח הפנימי לא בעי בגדי כהונה ותמהתי שם דחדא דהא בתוס' שם לא הוזכר כלל דישון המנורה רק דישון מזבח הפנימי אך זה י"ל דמסתבר ליה להמ"ל דמסתברא דדינייהו שוה דבכל מקום תני להו בהדדי אבל הדבר תימה דבמשנה דזבחים (דף קי"ב) מפורש אדרבה בהדיא דפסולה בזר ובמחוסר בגדים רק דאם היטיב זר את המנורה או כהן מחוסר בגדים אינו חייב מיתה וכתבתי לתרץ ע"פ דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ב דיומא דהטבה לחוד ודישון המנורה לחוד ע"ש וכעת ראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מה' ביאת מקדש הלכה ה' דזר שהטיב את הנרות אף שעבודתו פסולה והיה לוקה מ"מ אינו חייב עלה מיתה משום דהוי עבודה שיש אחריה עבודה ואינה עבודה תמה ובהלכה ח' כתב דאם דישן זר מזבח הפנימי והמנורה ג"כ אינו חייב מיתה משום דהוי עבודת סילוק [וע"ש בכ"מ דכ' שכן מצא מוגה בקצת ספרי רבינו ע"ש] וא"כ שמעינן מד' רבינו הגדול ז"ל בב' הלכות אלו תרתי חדא דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ן ז"ל דדישון המנורה והטבה תרתי מילי נינהו דדישון היינו להסיר השמן והפתילה ישנה וס"ל לרבינו ז"ל דזה מקרי גמר עבודה ואף דצריך להטיב אח"כ הנרות והיינו ליתן שמן ופתילה חדשה מ"מ כיון שהיא ענין אחר שלא מעין הדישון דהדישון הוא עבודת סילוק והטבה הוא עבודת מתנה ולכן סבר דנחשב לגמר עבודה והטעם דפטור ממיתה משום דהוי עבודת סילוק] והטבה הוא ליתן שמן ופתילה חדשה ואף דהוי עבודת מתנה מ"מ פטור ממיתה משום דהוי עבודה שיש אחריה עבודה דהיינו ההדלקה ואזיל לשיטתו דס"ל דגם בבוקר היה צריך להדליק ונ"ל ראיה קצת לדברי רבינו ז"ל מהסוגיא דיומא (כ"ד ע"ב) דמקשה שם זר שנתן פתילה לחייב איכא נתינת שמן נתן שמן לחייב איכא הדלקה וכו' ע"ש הרי דהיה הדלקה גם בבוקר מדקרי ליה עבודה שיש אחריה עבודה דבשביל הדלקה דלילה אין סברא דמקרי הטבה דבוקר עבודה שיש אחריה עבודה כיון דבבוקר כבר נגמר העבודה אלא וודאי כדעת הרמב"ם ז"ל דגם בבוקר היה צריך להדליק ומיהו יש לדחות דמ"מ הוי צריך להדליק בבוקר לנר מערבי מיהת.
ועכ"פ שמעינן מדברי רבינו ז"ל אלו דגם דישון המנורה פסולה בזר ובעי בגדי כהונה ודלא כמו שכ' המ"ל ז"ל בשם התוס' והדבר צ"ע. ואגב ראיתי לתמוה מש"כ הכ"מ שם בשם הריטב"א ז"ל להקשות על הרמב"ם ז"ל במה שכ' דהדלקה מותר בזר אפילו לכתחילה דהא כתיב בפ' בהעלותך דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות [ואין להקשות דטפי הו"ל להביא מקרא דפ' תצוה דכתיב שם בהדיא יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר דהוא מוקדם בכתוב לקרא דפ' בהעלותך ועוד דעל זה לא יתכן תירוצו שם דלהכי לא אפקי קרא בלשון חיוב דבר אל אהרן ויעלה את הנרות וכו' דהרי אדרבה בפ' תצוה כתיב בהדיא בלשון חיוב יערוך אותו אהרן ונ"ל דמשום דהתם יש לפרש דיערוך לא קאי אהדלקה רק אסידור המנורה והיינו להניח הנרות במנורה וכמו שפרש"י ביומא שם משום דבבוקר היו מסלקין את הנרות של זהב מן המנורה לקנח אפרו יפה וחוזר ומניחן במנורה וזהו באמת עבודה הוא ובעי כהונה ומה שלא הביא הרמב"ם ז"ל זה דסידור המנורה הוי עבודה ופסולה בזר היינו משום דהוא ז"ל אזיל לשיטתו דפסק בפ"ג מהלכות בית הבחירה הלכה ז' דהנרות היו קבועים בקנים ולא זזין משם לעולם והיינו משום דפסק כחכמים במנחות (דף פ"ח ע"ב) דס"ל דגם הנרות באו מן הככר ע"ש. וא"כ ע"כ הא דאמרינן דזר שסידר את המנורה ליחייב היינו אליבא דר' נחמיה במנחות שם דס"ל דהנרות לא היו קבועין במנורה ולאו אליבא דהילכתא היא] ותי' דלהכי לא אפקי בלשון חיוב דבר אל אהרן וכו' ויעלה לומר דלאו עבודה היא לחייב עליה מיתה בזר ולכאורה תימה דהא משמע דבא לתרץ דברי הרמב"ם והרי רבינו סובר דמותר לכתחלה בזר ונראה דדברי הריטב"א סובבים והולכים להקשות על דברי הש"ס גופא דלמה לא נחשב הדלקה לעבודה שיהיה הזר חייב עלה מיתה וס"ל להריטב"א באמת כדעת הראב"ד ז"ל בהשגות שם דגם הדלקה אסור בזר ורק דליכא מיתה ולכן יש לתמוה על הכ"מ דלענין מאי הביא דעת הריטב"א כאן על דברי רבינו כיון דחולק עליו וצ"ע ומיהו פשטיות לשון הגמ' דאמרה דהדלקה לאו עבודה היא משמע דמותר בזר אפילו לכתחלה וכדעת הרמב"ם וכמו דאמרינן בשחיטה דלאו עבודה הוא וכשרה בזר. ונ"ל דכיון דלדעת רבינו כשר בזר ה"ה דכשר בכהן טמא דטומאה קיל טפי מזרות דהא הותרה אצל ציבור ובזה יתיישב מה שהקשו האחרונים ז"ל דמה תועלת היה בנס הא מ"מ כהן המדליק היה טמא ואכן לפי הנ"ל לק"מ וכמו שאכתוב בסמוך אי"ה:
והשתא נחזור לעניינינו דמשו"ה הוצרכו לנס להדלקה של יום דלא דחי טומאה ואין לתמוה דהשתא נמי דנעשה להם נס מ"מ היאך הדליקו במנורה הא המנורה היתה טמאה ע"י טו"מ וממילא נטמא השמן ומה שתי' הגאון בעל העמק שאלה נ"י דמ"מ היה תיקון דלא נעשה השמן רק שני די"ל דהמנורה היתה אז של עץ דלא אמרינן ביה חרב הרי הוא כחלל ולא היתה רק ראשון מ"מ קשה לי הא שני נמי טמא גמור לענין קודש ועוד דהא משקין נעשין תחלה ומיהו לזה י"ל דאינו רק מדרבנן ואפשר דלא גזרו זה במקדש דהא טומאת ידים נמי לא גזרו במקדש כדתנן בעדיות וכן טומאת משקין לטמא אחרים למ"ד דהוי דרבנן נמי לא גזרו במקדש וכדאיתא בסוגיא דפסחים מיהו קושיא הראשונה בוודאי קשה. וגם במה שתירץ עוד דהדליקו בפך עצמו ולא הדליקו במנורה כלל ק"ל דהא משנה ערוכה דמנחות כ דשבעה קני מנורה מעכבין זה עם זה ואם נימא דמנורה לא מעכב האיך שייך דז' קנים מעכבין וכבר דחה דברי עצמו מדברי הרמב"ן בפ' בהעלותך אבל מאוד תמהני עליו דיותר הו"ל להביא מהמשנה דמנחות הנ"ל וצ"ע. אבל המחוור בזה הוא כמו שתי' המזרחי ז"ל בביאוריו על הסמ"ג ז"ל בה' חנוכה דעשו מנורה חדשה ומה שתמה ע"ז הפרי חדש ז"ל בסי' תר"ע דהא מ"מ נטמא בעת גמר מלאכה ע"י מעשה ידיהם דבעת גמר מלאכה כבר נעשה כלי והם היו כולם טמאי מתים נ"ל דלא קשיא מידי די"ל דעשו מנורה של מתכת [וכן מבואר בר"ה כ"ד לדעת הת"ק שם] וקי"ל דגולמי כלי מתכות טהורין ואינם מקבלין טומאה וגולמי מקרי כל שעתיד לשוף ולשבץ ולגרר וא"כ י"ל דזה הניחו עד לאחר זמן דוודאי השיפה אינו מעכב במנורה וא"כ לא היה מקבל טומאה עדיין ולק"מ קושיית הפר"ח ז"ל. מיהו אכתי איכא לעיין דהא כהן המדליק היה טמא דהא כולם היו טמאי מתים וא"כ האיך הדליקו וכבר בארנו דהדלקה דבוקר לא דחי טומאה ועוד מה תועלת היה בנס כיון כיון דס"ס הוצרכו להדליק בטומאת הגוף ונהי דהשמן י"ל דלא נטמא ע"י הדלקה דאפשר דהדליקו הנרות ע"י פשוטי כלי עץ וכדומה וכמה שתי' הרא"ם ז"ל והובא בב"ח ז"ל אמנם מטומאת הגוף בוודאי קשיא וראיתי להב"ח ז"ל שתירץ דהדליקו ע"י טהורים באמת דהיה נמצא ביניהם כמה כהנים טהורים שלא נטמאו במתים אך הוא ז"ל תירץ זה על קושיא דטומאת המנורה בעת גמר עשייתה וכנ"ל אמנם לפי שכתבנו לעיל א"צ לזה וגם באמת תירץ זה דחוק כמש"כ בעצמו דא"כ למה לא עשו הטהורים תיכף ומיד שמן טהור ומה שתירץ דאותן הטהורים לא היו בקיאים בעשיית השמן זה דחוק טובא. אבל באמת לפי מש"כ לעיל בשם הרמב"ם ז"ל דהדלקה כשר בזר וא"כ פשוט דה"ה דאינו נוהג בו פסול טומאת הגוף דכהן טמא לא גרע מזר ואדרבה טומאת הגוף קיל מזרות דהא הותרה אצל ציבור וא"כ בלא"ה לק"מ ומיהו עדין קשה מהטבה דבוקר ויבואר במק"א אי"ה:
ואגב דאיירינן בדין הדלקת נ"ח בביהכנ"ס ראיתי לכתוב כאן מה דקשה לי טובא במה שכ' רבינו פרץ ז"ל בהגהת הסמ"ק במצוה רע"ט דבביהכ"נ צריך להדליק נ"ח מימין הפתח דשם ליכא מזוזה ועוד דומיא דמנורה דמקדש שהיתה בימין עכ"ל ותמהני דהא אדרבה המנורה היתה משמאל הכניסה של פתח ההיכל דהא פתח ההיכל היה במזרח ההיכל והיו נכנסין ממזרח למערב וכיון שהמנורה היתה בדרום הרי היתה משמאל הכניסה. ועוד דהמנורה לא עמדה אצל הפתח רק וזה חזינן מד' הגהת סמ"ק אלו דגם בביהכ"נ מצוה להדליק בטפח הסמוך לפתח וא"כ אין ראיה ממנורה. ורציתי לומר דאולי טס"ה וצ"ל ועוד דומיא דמנורה דמקדש שהיתה בדרום כצ"ל וכוונתו להביא ראיה כיון שבמקדש היתה המנורה בדרום גם האידנא צריך להדליק בדרום בביהכ"נ וממילא הוא בימין ושוב ראיתי בטור בסי' תרע"א שהביא בשם ספר המצות קטן דבביהכ"נ מניחה לדרום זכר למנורה שהיתה בדרום עכ"ל והנה בסמ"ק עצמו ליתא לדין זה כלל וע"כ דכוונת רבינו הטור על הגהת סמ"ק דכן דרך הפוסקים לכנות להגהות סמ"ק בשם סמ"ק ועפי"ז נראה ברור דגירסא אחרת היה להטור ז"ל בד' הגהת סמ"ק דלפניו היה הגירסא באמת דבביהכ"נ מדליקין בדרום דומיא דמנורה דמקדש שהיתה בדרום ות"ל שכוונתי מעצמי להגיה כמו שהיה הגירסא לפני הטור ז"ל והנלע"ד כתבתי בעז"ה:
הלכות שקלים