אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן נב

סימן נא

גרסינן בשבת (דף כ"א ע"ב) מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק וכתב הר"ן ע"ז וז"ל לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה לרבה דאמר בשלהי פרקין (דף ל"ד) דמשתשקע החמה הוי בין השמשות אלא עיקר מצותה קאמר ואם רצה להקדים מקדים אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום עכ"ל. הנה פשוט דמש"כ דמדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה היינו מדכ' הבה"ג בה' חנוכה והיכא דאדליק לה קודם שקיעת החמה וכבתה קודם שקיעת החמה הדר מדליק לה משתשקע החמה משום דאדלקה בלא זמנה עכ"ל ומדכ' דצריך להדליקה שנית ואף דאם הדליקה בזמנה קיי"ל דכבתה אין זקוק לה וכן מדכ' משום דאדלקה בלא זמנה מכל זה מוכח להדיא דס"ל דמשתשקע החמה דווקא ואינו יכול להקדים אבל מה שמסיים הר"ן דלדעתו בע"ש נמי צריך להדליק אחר השקיעה וס"ל כרב יוסף דבריו תמוהין דהרי מדברי הבה"ג אלו מבואר להדיא דאפילו בחול יכול להדליק מקודם השקיעה רק דמצריך שתדלק לאחר השקיעה כשיעור ואם כבתה מקודם צריך לחזור ולהדליקה אבל לא כבתה יוצא בהדלקה ראשונה דאל"כ הו"ל דאם הדליקה מקודם צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה בזמנה וא"כ נהי דבחול לכתחלה אין רשאי לעשות כן להדליקה מקודם על סמך שידלק אחר השקיעה כשיעור אבל בע"ש יכול לעשות כן לכתחילה כיון דיוצא בהדלקה זו וצ"ל לדעת הבה"ג דלא דמי לעששית שהיתה דולקת מע"ש דקי"ל דצריך לכבות במו"ש ולחזור ולהדליקה לפי מה דקי"ל דהדלקה עושה מצוה דשאני התם דלא הודלקה לשם מצות נר חנוכה דהיום רק למצות נ"ח דאתמול [ועוד אפשר לומר דהתם מיירי דלא הודלק לשם נר חנוכה כלל ומיירי בעששית דנדלק להאיר בעלמא אבל אם נדלקה לשם נר חנוכה אפשר דא"צ לכבותה באמת אפי' אם הדליקה מאתמול וצ"ע בזה] אבל בנד"ד דמדליקה לשם מצות נ"ח דהיום שפיר יוצא בהדלקה זו ואף אם מדליקה קודה זמנה רק דיתן בו שמן שידליק כשיעור אחר שקיעה ואין להקשות דא"כ היכי מדליקין בחנוכה שאין נמשכין אחר הפתילה בשבת כיון דלדעת בה"ג אם כבתה זקוק לה צריך לחוש לגזירה שמא יטה ועוד דלא יקיים המצוה דאולי תכבה ולא יהיה יכול להדליק מחמת איסור שבת דהא ליתא דממ"נ ליכא חששא דאם תכבה קודם השקיעה הא מותר אז לחזור ולהדליקה דהא קודם השקיעה עדיין יום הוא ואם תכבה אחר השקיעה שוב אינו מחוייב להדליק דכיון שדלקה רגע אחת אחר התחלת הזמן דהא קי"ל דכבתה אין זקוק לה וזה פשוט ונ"ל ראיה עוד דבה"ג סובר כן מהא דכ' הבה"ג דבע"ש צריך להדליק נ"ח מקודם ואח"כ של שבת דאל"כ כבר קבליה עליה איסור שבת ואם נימא דס"ל כרב יוסף דמשתשקע החמה עד זמן שפני מזרח מאדימין הוא יום בלא"ה צריך להדליק נר חנוכה מקודם דנר חנוכה מתחיל מיד משתשקע החמה ונר שבת עדיין יש לו פנאי עד שהכסיף התחתון וא"כ אפשר דראוי לאחר ש"ש אחר נ"ח דהא תנינא ובלבד שלא יקדים אלא וודאי דס"ל כרבה דתיכף משתשקע החמה בהש"מ ונמצא דצריך להדליק שניהם קודם שקיעה ולכן הוצרך לפרש דאיזה מהן ידליק תחילה ודע דנ"ל דאם האשה מדלקת הנרות מודה הבה"ג דנ"ח הוא אח"כ דהא הוא לא קיבל עליו שבת ומיהו נ"ל דכיון דהאשה יוצא בנ"ח ע"י הדלקת האיש נמצא דהוא שלוחו של אשתו וכיון דהיא כבר קיבלה עליה שבת אסור לה לעשותו שליח למצות נ"ח דלא גרע מאמירה לנכרי דאסור ואפילו בבהש"מ אסור אמירה לנכרי וכמש"כ הרע"ב בסו"פ במה מדליק ן ומיהו י"ל דבהש"מ שאני דהוי ספק סקילה משא"כ בקבלת שבת דאינו מוטל עליו רק מצות עשה של תוס' שבת ובאיסור עשה אפשר דלא גזרו על השבות דהא בבהש"מ גופא איכא פלוגתא בגמ' אי גזרו על השבות או לא וא"כ הבו דלא לוסיף עלה ובפרט במקום מצוה וצ"ע בזה ובעיקר דברי הבה"ג דס"ל דאף דמצותה משתשקע החמה מ"מ יכול להדליקה מקודם רק שתדלק אחר השקיעה ויוצא בהדלקה זו נ"ל להביא ראיה לדבריו ממס' סופרים פ"כ דאיתא התם וז"ל מצות הדלקה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק וכו' ואם הדליקן ביום אין ניאותין הימנו והנה פי' הפשוט דאף אם הדליקו ביום קודם זמנה מ"מ אסור להשתמש לאורה אף קודם זמן הדלקה דלא דמי לאחר זמנה מ"מ תמוה דהאיך אמר ואם הדליקו ביום הא באמת אסור להדליק ביום ואם עבר והדליק אינו יוצא בהדלקה זו ואם דר"ל בע"ש הו"ל לומר ובע"ש דמדליק ביום מ"מ אין ניאותין ממנו ולכן מזה יצא לו לבה"ג ז"ל דבדיעבד אם הדליקו קודם זמנו יצא וא"צ לכבותה ולהדליקה שנית אף דהדלקה עושה מצוה מ"מ אינו מעכב שתהא תחילת הדלקה בזמנה רק שתהיה דולקת בזמנה משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק:

ונראה דאף דעת הרב אלפס ז"ל כן מדכ' גבי דין דהדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא עשה ולא כלום הטעם משום דהרואה אומר לצרכו הוא דנקט לה ולכאורה תמוה דהא זה הטעם הוצרך לומר בגמ' למ"ד דהנחה עושה מצוה אבל לדידן דקי"ל דהדלקה עושה מצוה בלא"ה אינו יוצא משום דהדלקה במקומו בעינן וכ"כ באמת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' חנוכה הלכה ט' הטעם השום דהדלקה במקומו בעינן ואכן הדבר ברור דרבינו הרי"ף ז"ל נמשך בזה אחר דברי בה"ג דסבר דאף דזמנה משקיעת החמה מ"מ אם הדליקה ביום נמי יוצא דלא בעינן הדלקה בזמנו בדיעבד וא"צ לכבותה והוציא מזה הרי"ף דה"ה לענין הדלקה במקומו דג"כ אינו מעכב דהכלל בידינו דא"צ לכבותה רק אי לא הודלק לשם חנוכה כמו בעששית אבל בהודלק לשם חנוכה בין שהדליקו שלא בזמנו ובין שהדליקה שלא במקומו הכל יוצא בדיעבד כיון שאח"כ היא דולקת במקומה הראוי ובזמנה הראוי והלכך הוצרך לומר טעמא אחרינא משום דהרואה יאמר דלצרכו הוא דאדלקה ולפיכך אפילו הניחה אח"כ במקומה הראוי ודלקה כשיעור מ"מ ליכא היכרא דהיא נר חנוכה דהרואה יאמר דהניחה שם לתשמישו כיון שהדליקה בבית. וזה אינו שייך לומר דאם הדליקה קודם זמנה נמי יאמרו דלצרכו הוא דאדליקה דהא ליתא כיון דמדליקה בחול במקומה הראוי לא שייך כלל דיאמרו וכו' דאם איתא דלצורכו הדליקה בביתו הוה מדליק ומדהדליק' בחוץ הרי דלא הדליק' לצורכו ופשוט הוא ואף דמתחילה היה סובר הגמ' הטעם משום דהדלקה במקומו בעינן היינו כל זמן דלא ידע הך סברא דהרואה יאמר ע"כ הוצרך להך סברא דהדלקה במקומו בעינן אבל לבתר דסברי הך סברא דהרואה וכו' אזדא, לה סברא הראשונה לגמרי וכמו דלא בעינן הדלקה בזמנה ה"נ לא בעינן הדלקה במקומה. וברמב"ם שכ' להטעם דהדלקה במקומו בעינן לשיטתו אזיל כ' בפ"ד הלכה ה' דאין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין הרי דלא ס"ל כהבה"ג מדכ' לא מאחרין ולא מקדימין משמע דשניהן שוין בדינא דכמו לענין אין מאחרין אם איחר אף בדיעבד אינו יוצא כמו דמסיים שם עבר הזמן הזה אינו מדליק ה"נ בהקדים אינו יוצא בהדלקה זו אלא צריך לכבותה. ונראה שיצאה לו להרמב"ם ז"ל זה ממעשה דרב יוסף בשבת (דף כ"ג) דאמרינן שם דביתהו דרב יוסף הוה מאחרה ומדליקה וכו' סבר לאקדומה אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ומפרש לה רבינו דקאי אנר חנוכה דאי אנר שבת לא הו הומרך רב יוסף להביא ראיה מקרא דלא ימיש תיפוק ליה דאסור להדליק אחר השקיעה דהא ספק חשיכה אין מדליקין את הנרות אלא ע"כ אנר חנוכה קאי והא דלא הדליק בעצמו היינו משום דרב יוסף היה סומא ולכן הדליקה אשתו בשבילו וזה סייעתא גדולה לדעת המהרש"ל בתשובה בסימן ע"ז שכ' שם דסומא אינו חייב בנר חנוכה משום דמאחר דמצות נ"ח הוא לפרסם הנס ובסומא עצמו אינו שייך פירסום ממילא גם לאחרים אינו מחוייב לפרסם ומסיק אף אם נימא דחייב מ"מ אם יש לו אשה אשתו מדלקת בשבילו אבל לא הביא ראיה לדבריו אבל לפי מש"כ יש להביא ראיה ממעשה דרב יוסף הנ"ל לפי פירוש הרמב"ם ז"ל הנ"ל ודו"ק וכן שמעתי זה יותר מארבעים שנה ממר אחי הגאון מו"ה בצלאל הכהן זצ"ל שרצה לפרש כן בד' הגמ' אבל לע"ד דכן פי' הרמב"ם בלי ספק ולפי זה ג' שיטות בדבר שיטת הרי"ף והבה"ג דזמנה לכתחלה משתשקע החמה וכו' אבל מ"מ לענין דיעבד אינו מעכב רק שתהא דולקת באותו זמן אבל ההדלקה בעצמה אינו מעכב בדעבד אם הדליקה ביום ואין צריך לכבותה אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל צריך לכבותה ובע"ש דמדליק קודם הוא משום דא"א בע"א והיה תקנת חכמים כן דבע"ש ידליק מקודם ויוצא בזה ונ"מ בין ב' השיטות אם היה אנוס וצריך לצאת לדרך אם יכול להדליק ביום להרמב"ם אינו יכול להדליק ולהרי"ף מותר דהוי כדיעבד. ושיטה שלישית להר"ן הנ"ל דשקיעת החמה לאו דווקא דה"ה דיכול להדליק מקודם וא"כ א"צ כלל שידלק כשיעור אחר השקיעה. ודע דמש"כ הר"ן לדעת בה"ג דבע"ש ג"כ ידליק אחר השקיעה כרב יוסף תמוה לי דא"כ תקשה על רבה דהאיך יתרץ הברייתא זו דהא ס"ל דתיכף אחר השקיעה הוא בין השמשות והאיך מדליק אחר בין השמשות והדבר צע"ג אכן לפי מש"כ בפי' דברי בה"ג א"ש בעז"ה:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה