בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן נא
שאלה ראוי לברר בהא דגרסינן בפסחים (דף ע"א) ובסוכה (דף מח) בברייתא דליל שמיני עצרת חייב ג"כ בשמחה מה"ת וילפינן לה מאך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון אי דווקא בלילה חייב אבל ביום לא וכמו שכ' רש"י בפסחים שם או דילמא דלרבותא נקט לילה וכל שכן ביום דחייב בשמחה וגם אם נימא דחייב גם ביום אי מחוייב בזמן הבית לזבוח ש"ש דווקא וכמו בשאר ימות החג או דיוצא גם בכסות נקייה ויין ישן וצדדי הספק יבואר בתוך גוף התשובה בעז"ה:
תשובה בסוכה (דף מ"ח) תניא ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שחייב אדם בהלל ושמחה ובכבוד יו"ט האחרון של חג כשאר כל ימות החג ואמרינן עלה בגמ' מנה"מ דת"ר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון ופרש"י וכיון דאתרבי ליל יו"ט האחרון שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר שחייב בשמחה ושאר הלילות לא צריכי ריבויי דימים אפילו לילות במשמע וכו' ועל כרחך לילה אתרבי שהוא סמוך לשבעת ימים דקרא ויום אתי בק"ו עכ"ל ואכן בפסחים (ד' ע"א) ד"ה לרבות לילי כתב רש"י ז"ל דדוקא לילי בא לרבות אבל ביום לא דהא תרי זימני שבעת ימים כתיב גבי שמחה כדפרישית לעיל וכו' וממילא אימעט שמיני וזה סותר למש"כ כאן וכבר העיר ע"ז במהרש"א ואמנם באמת צריך להבין ולישב הוכחת רש"י שכ' דהא כתיב מיעוטא תרי זימני ולכן נלע"ד דבשני דבורי רש"י הם דברי אלהים חיים ושניהם אמת להלכה דלפי הסוגיא דלהתם דמפרש לברייתא בשמחת שלמים ומשו"ה אינו נוהג שמחה בליל יו"ט הראשון משום דאין לו במה לשמוח משום דבעינן זביחה בשעת שמחה ע"כ דליל שמיני דווקא ולא ביום דהא בהדיא כתיב מיעוטא על שלמים וע"כ ריבויא אינו רק על לילה ואפשר דמזה הוציא המסדר הגמרא דמביא סיוע לעולא דמיירי בשלמים מדלא אמר רק לילי ומשמע דביום לא וע"כ מדכתיב מיעוטא והמיעוט הוא אינו אלא על שלמים וא"כ ע"כ רישא דברייתא מיירי נמי בשלמים ואכן כאן בסוכה כתב רש"י לפי הסוגיא דלכאן דמשמע מהמשנה דגם ביום שמיני חייב בשמחה דהא אמר שאדם חייב בכבוד ובשמחה ביו"ט האחרון של חג כשאר כל ימות החג ולכן פרש"י דביום למד מק"ו ואף דכתיב מיעוטא היינו משלמים אבל מ"מ חייב בשמחה דכסות נקייה ויין ישן ואהני ק"ו ואהני מיעוטא הק"ו על שמחה דיין והמיעוט הוא על בשר שלמים דאף דיוצא ביין ישן לפי המסקנא בפסחים היינו אם אי אפשר בשלמים כגון במוצאי שבת אבל היכא דאפשר בשלמים בוודאי מחוייב בשלמים דווקא אבל ע"ז כתוב מיעוטא דשמיני עצרת אינו מחוייב לזבוח שלמי שמחה ואף דיכול להביא שלמים ומיהו ביין בוודאי מחוייב לשמוח דהא איכא ק"ו ואפשר דמזה ילפינן דביין נמי יוצא ידי שמחה מה"ת דאם לא כן מאי אהני ק"ו ובזה יש לומר דכוונת המשנה דאמרה ההלל והשמחה שמונה כיצד ולכאורה תיבת כיצד מיותר אכן להנ"ל נ"ל דהתנא בא לשאול דהיכי משכחת לה שמונה ימים שלימים ואף לילות דחייב בשמחה והא בשבת שבתוך החג א"א לקיים מצות שמחה במו"ש דהא השלמים ששחט בע"ש כבר נעשה נותר במו"ש וע"ז משיב דמלמד שאדם חייב בכבוד ובשמחה של יו"ט האחרון וכו' וקשה לכאורה דהא כתיב מיעוטא שבעת ימים דווקא וע"כ דמיעוטא אינו רק על שלמים והק"ו הוא על יין וא"כ ש"מ דביין נמי יוצא ידי שמחה מה"ת וא"כ א"ש הא דאמר ההלל ושמחה שמונה דאף במוצאי שבת יכול לקיים מצות שמחה ביין וזה נ"ל נכון בעז"ה. ולפי דברינו יתיישב היטיב קושית השאג"א בסי' ס"ה דהקשה שם בסוגיא דפסחים הנזכר על מה שהביא הש"ס סיוע לעולא דבעינן זביחה בשעת שמחה מהא דאמר דהוציא ליל יו"ט הראשון משמחה לאו משום דאין לו במה לשמוח ותמה השא"א שם דהא להלן בסמוך מתרץ רב פפא על קושיא אחרינא דמשמחו בכסות נקיה ויין ישן א"כ יכול לשמוח ביין מה"ת ומה שתירץ שם די"ל דאכתי לא אסיק אדעתיה הא דר"פ לענ"ד זה לא נהירא דממ"נ אם ידע מג"ש דהר עיבל היכא משני ר"פ באמת דיוצא ביין ישן דבפסחים (ק"ח) משמע דבזה"ב לא היה יוצא רק בשלמים ועוד מלישנא דר"פ דאמר דמשמחו בכסות נקייה ויין ישן משמע דזה דבר פשוט מצד הסברא ולא דר"פ בעצמו המציא דין זה ולכן נ"ל דזה הוי ידע הש"ס גם מעיקרא דיוצא בשמחה גם ביין כשאין לו שלמים וזה למדו חז"ל מהא דכתיב שבעת ימים וגם לילות בכלל ומוצאי שבת אי אפשר לשמוח בשלמים וע"כ דיוצא ביין והא דילפינן ג"ש מהר עיבל דמצות שמחה ביו"ט הוא בשלמים דווקא היינו בדאפשר אך דהמקשה היה סובר מדתנן הלל והשמחה שמונה מדכללו בהדי שאר יומי משמע דגם ביום ראשון הוא בשלמים ולכן מקשה למ"ד דבעינן זביחה בשעת שמחה והרי ביו"ט ראשון שחל בשבת אי אפשר לשמוח בשלמים ועל זה משני רב פפא הא כדאיתא והא כדאיתא וביו"ט הראשון שחל בשבת דאי אפשר בשלמים משמחו ביין ולענין הקושיא שהקשה השאג"א היכי אמרינן דבליל ראשון אין במה לשמוח דהרי יכול לשמוח ביין נראה דרש"י ז"ל יישב קושיא זו בטוב טעם ודעת דעל הא דאמר בברייתא שם והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט לשמחה פרש"י ואין שמחה אלא באכילת שלמים ויום טוב האחרון גופיה לא דהא תרי זימני שבעת ימים כתיב גבי שמחה וממילא אימעוט שמיני עכ"ל ולכאורה צריך להבין מה הוצרך ז"ל לכתוב זה דאין שמחה אלא בשלמים וגם תמוה במש"כ דאינו מרבה רק ליל יו"ט האחרון אבל ביום לא דמנ"ל לרש"י הא דילמא ר"ל אפילו לילה וכ"ש ביום וכמו שפרש"י באמת בסוכה (דף מ"ח) ומנ"ל להוציא מהברייתא דביום לא וגם אין זה שייך לפירושא דברייתא כלל ורש"י פרשן הוא ולא פסקן ולמה ליה לכתוב זה כלל דזה הוא דין בפני עצמו ואינו נוגע לפירושא דברייתא דאפילו אם נימא דגם ביום חייב ג"כ א"ש דברי הברייתא די"ל דלילה נקט לרבותא ואכן הדבר פשוט דלרש"י היה קשה קושיית השאג"א דמאי ראיה מייתי לעולא מברייתא זו דבעינן זביחה בשעת שמחה והטעם דליל ראשון פטור משום דאין לו במה לשמוח כיון דבאמת קי"ל דיוצאין ידי שמחה ביין גם בזמן הבית וא"כ יש לו לשמוח ביין וע"כ צ"ל משום דהוי גזה"כ דבליל ראשון פטור משום דאין שמחה לפניו ועכ"פ אין מזה ראיה לעולא ולכן השכיל רש"י לפרש דע"כ הך קרא לא מיירי רק בשמחת שלמים דהא תרי זימני שבעת ימים כתיבי למעט שמיני [ואין ר"ל דהוי תרי מיעוטא ממש דא"כ י"ל דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אכן באמת קרא קמא איצטריך לגופא דשבעת ימים תעשה חג הסוכות דמצות סוכה אינו נוהג רק ז' ימים ועליה קאי דושמחת בחגך ומזה אינו מוכרח דבשמיני אינו נוהג שמחה אבל מדכתיב פעם שנית דשבעת ימים תחוג וגו' והיית אך שמח ע"כ דבא למעט יום שמיני דאל"כ שבעת ימים השני מיותר הוא לגמרי דפשיטא דעל ז' ימים דרישא קאי וע"כ דלא בא אלא למיעוטא] וא"כ אדרבה דכיון דארישא דקרא דשבעת ימים קאי משמע דשמיני לא והיכי אמרינן לרבות ולכן מוכרח מזה דהריבוי אינו אלא על ליל שמיני והמיעוט הוא על יום שמיני. ואמנם קשה ע"ז הא איכא ק"ו וע"כ כנ"ל דהק"ו הוא על מצות שמחה ביין והמיעוט הוא על שמחת שלמים וא"כ מוכרח מזה דקרא דושמחת בחגיך מיירי בשמחת שלמים דווקא ושפיר מוכיח מזה דבעינן זביחה בשעת שמחה דאל"כ היה מסתבר טפי לרבות ליל ראשון דלא הוי סתירה לפשטיות דקרא דשבעת ימים דמשמע דשמיני לא וע"כ דבליל ראשון א"א לרבות דבעינן זביחה בשעת שמחה. ושוב ראיתי להגאון מלבי"ם זצ"ל בספר התוה"מ שהרגיש ג"כ בסתירת דברי רש"י ז"ל מסוכה לפסחים וכתב ליישב דבפסחים מדבר לענין זביחת שלמים וזה אינו נוהג ביום שמיני ובסוכה לענין שמחה לבד בבשר שיש לו מיום שביעי ובזה יום שמיני כ"ש מליל שמיני וכו' וכן דעל מה דתנן ההלל והשמחה שמונה פרש"י לאכול בשר שלמים ור"ל רק לאכול ולא לזבוח ומיושב קושיית התוס' בזה עכ"ל והנה דבריו תמוהים מאוד בזה דאטו ביום שביעי מחוייב דווקא לזבוח ש"ש ואף דיש לו שלמים מיום אתמול זה וודאי אינו דעיקר מצות שמחה אינו אלא באכילת שלמים ולא לזבוח אלא דאם אין לו ע"כ מחוייב לזבוח ותדע דהא הכהנים יוצאין ידי שמחה בחטאות ואשמות ואף דהחטאת והאשם הביאו הישראל ואעפ"כ יצא הכהן ידי מצות שמחה אלמא דאין החיוב רק האכילה וא"כ מאי נ"מ בין ז' ימים לשמיני דאם אין לו שלמים מיום ז' ע"כ מחוייב לזבוח גם ביום שמיני דהא מחוייב לאכול וא"כ לענין מאי מיעט יום שמיני:
ועוד דבריו תמוהים הפלא ופלא דלפי זה לא יתכן כלל פרש"י דפסחים הנ"ל דכ' דע"כ דהריבוי אינו אלא לליל שמיני דהא יום אימעט מדכתוב תרי זימני שבעת ימים ולפי דבריו דהמיעוט הוא לענין זביחה א"כ לאיזה דבר בא לרבות ליל שמיני יותר מיום שמיני דהא בלילה לאו זמן זביחה הוא וע"כ דהריבוי אינו אלא דאם יש לו שלמים ביום הז' מיום הששי דמצד מצות שמחה דיום ז' היה יכול לצאת בשלמים דאתמול וא"צ לזבוח כלל אבל כיון דריבה הכתוב ליל שמיני לשמחה ע"כ צריך לזבוח ביום הז' כדי שיהיה יכול לאכול בלילה ובכה"ג גם משום יום שמיני חייב לזבוח דהא לכה"פ מחוייב באכילה ואפילו אם יהיה לו לאכול בלילה כגון דיכול לצאת בלילה בחטאת ואשם מ"מ מחוייב לזבוח שלמים בשביל יום המחר וא"כ לא מצינו שום נ"מ בין ליל שמיני ליום שמיני לדעתו ז"ל ולכן מחוורתא כמש"כ לעיל דביום שמיני אינו מחוייב רק ביין וא"צ לזבוח ביום ז' בשביל יום ח' ואף דבלא"ה צריך לזבוח בשביל הלילה מ"מ נ"מ אם בלילה יזמין לו אחר על שלמיו או דהביא תודה ביום הז' של חג דיכול לצאת יד"ח שמחה בה בלילה דתודה נאכלת ליום ולילה או דהוא כהן ויכול לצאת יד"ח בחטאת ואשם (ותודה דנאכלין ליום ולילה) אז א"צ לזבוח כלל ביום הז' לצורך יום שמיני משום דביום יכול לצאת ידי שמחה גם ביין והנלע"ד כתבתי בעז"ה:
הלכות חנוכה