בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן נ
ראוי לברר לענין ניסוך המים של חג אי בעי מים חיים דווקא או דילמא דאפילו מי גשמים כשרים לניסוך:
דע דדעת התוס' בפ"ג דמעילה (י"ב ע"ב ד"ה כל הראוי) דבעי מים חיים דווקא ומוכח באמת במתניתין שם דקחשיב כל הראוי לבדק הבית ולא למזבח ולא תמצא בכל הנך דקחשיב התם במתניתין דבר הראוי לבדק הבית ולא למזבח זולת מהקדיש בור מלא מים דתני תנא שם ברישא דמתני' אלמא דבור מלא מים דהיינו מי גשמים אינם ראויין למזבח כן נראה הוכחת התוס' וכן הביאו עוד ממתני' דסוכה דתנן שם שהיה ממלא מן השילוח והשילוח היה מעיין כידוע ועוד דסמכו חכמים על קרא דושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ובקרא מעיין כתיב כל זה כתבו התוס' שם וכ"ה דעת רשב"ם בב"ב (דף ע"ט) ע"ש ולפי דעתם צ"ל דהא דתנן שם בסוכה בסו"פ לולב וערבה דנשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור אתיא כר' ישמעאל דס"ל בזבחים כ"ב דמי כיור מי מעין הם אבל אנן דקי"ל כחכמים דשאר מימות הם לא היה יכול למלא מן הכיור אם היה בכיור מי גשמים [ואפשר עוד דס"ל להתוס' כיון דע"כ סתם מתני' זו אתיא כר' ישמעאל לפי שיטתם ז"ל א"כ באמת קי"ל כר' ישמעאל דבעי מים חיים גם לכיור דקי"ל דמחלוקת בברייתא וסתם במתני' הלכה כסתם דמתני']:
וכל זה לדעת התוס' והרשב"ם אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בה' ביאת מקדש בפ"ה הלכה י"ב כרבנן דמי מקוה כשרים למי כיור ואעפ"כ פסק בפ"י מה' תמידין ומוספין הלכה י' כסתם מתני' דסוכה דאם נשפך המים שמלאוהו לניסוך המים היה ממלא מן הכיור מוכח בהדיא דס"ל דניסוך המים לא בעי מים חיים ודלא כדעת התוס' ורשב"ם ז"ל וההכרח שהביא התוס' והרשב"ם ממתני' דמעילה יש לומר דהרמב"ם יפרש דבור מלא מים שאובין מיירי מתני' ולהכי אינו ראוי אלא לבדק הבית דלניסוך המים אף שלא בעי מים חיים מ"מ בעינן מי גשמים שלא היה בהם תפישת יד אדם אבל מים שכבר היה בהם תפישת יד אדם פסולים לניסוך. ובזה יתיישב עוד דאמאי אינו ראוי בור מלא מים למזבח הא ראוי לכל הפחות למי כיור דכשר בשאר מימות לדעת הרמב"ם [ואין לומר דהמתני' דמעילה אתיא כר' ישמעאל דא"כ אתיא סתם מתני' כר' ישמעאל ותקשה על הרמב"ם דאמאי לא פסק כר' ישמעאל וכסתם מתני'] ואין לומר דמי כיור מקרי צורך בדק הבית הא וודאי ליתא דמדהוצרכו התוס' והרשב"ם שם לומר דאין מדיחין את הקרביים אלא מאמת המים שבעזרה אלמא דצורך עבודה מקרי צורך מזבח וה"ה לכיור אלא וודאי דהרמב"ם מפרש בבור מלא מים שאובין דפסול גם לכיור דאף דבכיור נעשו שאובים מ"מ בעינן שיבואו לכלי קודם שנעשו שאובין [וכן משמע ברמב"ם בפ"ה מהלכות ביאת מקדש הלכה י"ב דשאובין פסול ודו"ק] ואין להקשות דא"כ היאך מכשירין למלאות המים מן הכיור אם נשפכה הא כבר נעשו שאובין כשבאו לכיור די"ל דאפשר דלא קפדינן אלא דלא נעשו שאובין קודם שיתקדשו אבל לאחר שיתקדשו לית לן בה. ולפי פי' התוס' והרשב"ם דמפרשי במי גשמים צ"ל באמת דהמתני' אתיא כר"י דפסיל לכיור ובלא"ה צ"ל לשיטתם דהמתני' דסוכה אתיא כר"י לכן אין זה מן התימה כ"כ שגם סתם מתני' דמעילה אתיא כר"י וזה ברור:
היוצא לנו מדברינו דלענין אי בעינן מים חיים לניסוך המים לחג הוא מחלוקת הרמב"ם והתוס' ז"ל דלדעת הרמב"ם כשר בשאר מימות ולדעת התוס' והרשב"ם ז"ל בעינן מים חיים דווקא כמו שכתבתי בעז"ה. אך נ"ל לומר דהא דנקטו בלשונם מים חיים דלאו בדווקא נקטו כן אלא עיקר כוונתם דבעינן מים נובעים ותדע דהא בקרא דילפינן מיניה אסמכתא לניסוך המים לא הוזכר אלא מעיין כמו דכתיב ממעייני הישועה אבל מים חיים לא כתיב ונ"מ לדינא לעניין מים המוכין דמים המוכין כשר לניסוך המים כיון דמ"מ מי מעין הם ואף דפסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת ומתוך שהתוס' עיקר כוונתם לומר דמי גשמים פסול לא נחתי לחלק בין מעיין למים חיים וכ' סתם מים חיים אבל עיקר כוונתם כמו שכתבתי בלי ספק דמהיכא תיתי לומר דבעינן מים חיים הא בקרא לא הוזכר מים חיים כן נראה לי אך קשה לי לפי זה מהא דתנן במקוואות סופ"א משנה ח' במעלה החמישית למעלה מהן מים מוכין שהן מטהרין בזוחלין למעלה מהן והוא מעלה הששית] מים חיים שהן טבילה לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת ע"כ מהמשנה והנה לכאורה יש לדקדק לפי דעת התוס' דמשנה זו קשיא בממ"נ דאם נימא דבעינן מים חיים לניסוך המים אמאי לא חשיב גם ניסוך המים במעלה הששית דלמעלה מהן מים חיים דכשרים לניסוך המים ואם נימא כמו שכתבנו דמים המוכין נמי כשרין קשה אמאי לא חשיב ליה במעלה החמישית במים המוכין אלא וודאי כדעת הרמב"ם ז"ל דלא בעינן מי מעיין כלל. ואין להקשות דאכתי לחשב במעלה ראשונה דהא לכל הפחות מי גשמים בעינן ולא שאובין כמש"כ לעיל דהא אינו קושיא דהא באמת גם מן הכיור כשרין ואף דכבר נעשו שאובין ולא מצי למחשב ליה בהדי מעלות דחשיב במי מקוה שם. ועוד יש להוציא ממשנה זו דמי כיור ומי סוטה לא בעי מים חיים וכרבנן מדלא חשיב להו בהדייהו ופשוט הוא. עוד נראה לפענ"ד דמי כיור ומי סוטה לר' ישמעאל דבעי מים חיים דגמר ממצורע וכן במי מצורע גופא דכולהו לא בעי שיהא חיותן בכלי כמו דבעינן במי חטאת דאף דמלאן בתחילה בכלי אחר דכבר נפסק חיותן מ"מ יכול לערות אח"כ בכלי אחר ולהביאן לסוטה או למצורע וכן בכיור דיכול למלא הכיור מכלי אחר אף דכבר נעשו שאובין. ומנא אמינא לה מהא דמקשינן בפ' היה מביא סוטה דף ט"ו ע"ב] לר"י דגמר סוטה ממצורע בג"ש א"כ לבעי בסוטה מים חיים כמו במצורע והיכי תנן במתני' בסוטה שם דהיה ממלא לסוטה מן הכיור [וילפינן ליה מקרא דולקח מים קדושים כדאיתא בספרי והובא ברש"י שם] ומתרצינן דמידי הוא קושיא אלא לר"י ולר"י אה"נ דגם מי כיור מים חיים הוא כן מבואר בגמ' שם אלמא בהדיא דהיה ממלא מן הכיור אף דכבר נעשו שאובין וממילא דה"ה למצורע ומי כיור דלר"י מי כיור ומצורע ומי סוטה שווין וטעמא דמילתא נ"ל דלגבי מי חטאת נפקא לן דבעינן חיותן בכלי מדכתיב ונתן עליו מים חיים אל כלי אלמא דבעינן שבשעה שבאים אל אל הכלי יהיה עדיין מים חיים דכן משתמע לישנא דקרא כדאיתא בפסחים (דף ל"ד ע"ב) ע"ש היטיב אבל במצורע לא כתיב אלא ושחט את הציפור האחת אל כלי שרת על מים חיים ולא משתמע מהך קרא כלל דיבואו אל הכלי כשהן חיים דהא לא כתיב מים חיים אל כלי כדכתיב במי חטאת רק שיהיו מים חיים מעיקרא וכיון שבמצורע כן ה"ה במי כיור וסוטה דהא סוטה גופא דלבעי מים חיים לא למד ר"י אלא ממצורע כ"ה ברור לפענ"ד:
שוב נשאתי את עיני וראיתי בש"ס דפסחים הנזכר דגם במי חטאת גופא דבעי חיותן בכלי אינו אלא מעלה בעלמא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וא"כ בלא"ה לא קשה מידי כיון דאינו אלא מעלה איכא למימר דבמי חטאת עשו חכמים מעלה משום דמטמאין היה הכהן השורף וכו' אבל בשאר מקומות לא עשו חכמים מעלה ומ"מ התי' הראשון ג"כ הוא אמת ונכון דמשום דהתם איכא אסמכתא מקרא עשו מעלה והכא ליכא אסמכתא מקרא ומשו"ה לא עשאו מעלה ושני התירוצים צריכי להדדי ודו"ק. וכן בניסוך המים לדעת התוס' ג"כ לא בעי שיהא חיותן בכלי דהא תנן נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור הרי דיכול למלאותן מן הכיור אף דכבר נפסק חיותן כשבאו לכיור וגם זה ברור לפענ"ד. היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דלענין ניסוך המים של חג אי בעי מים חיים הוא מחלוקת הרמב"ם והתוס' והרשב"ם ז"ל דלהרמב"ם לא בעינן ולהתוס' ולהרשב"ם בעינן ועוד הוכחנו לדעת התוס' מ"מ מים המוכין כשר דלא בעינן מים חיים דווקא וכן לא בעינן שיהא חיותן בכלי וכן בכיור ומי סוטה לר"י וכן במצורע לד"ה דבעו מים חיים מ"מ לא בעינן שיהא חיותן בכלי:
שוב אחר כן האיר ה' את עיני ומצאתי סמך גדול ממקרא מלא בכתבי הקדש לעיקר מחלוקת הרמב"ם והתוס' ז"ל והוא בדברי הימים א' [יא ט"ז י"ז י"ח] דכתיב שם ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם וגו' ולא אבה דוד לשתותם וינסך אותם לה' ע"כ ופרש"י [והוא מדברי המדרש רבה (רות פ' ב') וירושלמי פ"ב דסנהדרין וינסך אותם בר קפרא אומר חג הסוכות היה ונסכן ע"ג המזבח ע"כ מפרש"י ופשוט דדייק כן מדכתיב וינסך אותם לה' ולכן פירש דהיה אז חג הסוכות ונסכן לשם ניסוך המים של חג וידוע דכל בור הוא מים מכונסין ולא מים חיים כידוע בלשון חז"ל [ואף די"ל דלשון חכמים לחוד ולשון נביאים לחוד מ"מ לא מצינו בדבר זה דיש שינוי בלשון נביאים מלשון חכמים ועוד דנמצא גם בלשון תורה ונביאים בכמה מקומות חילוק בין בור לבאר וכמו במשלי [סימן ו'] שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך ודרשו חז"ל בע"ז (דף י"ט) בתחילה שתה מים מבורך ואח"כ מתוך בארך וע"ש בפירוש רש"י וכן בפ' תולדות וימצאו שם באר מים חיים] וא"כ שמעינן בהדיא דגם מים מכונסין ממי גשמים כשרים לניסוך המים וכדעת הרמב"ם:
אמנם האי קרא איתא נמי (בשמואל ב כ"ב) בקצת שינוי לשון אך שם איתא בזה קרי וכתיב דהקרי הוא מבור בית לחם כמו שהוא בדברי הימים אבל הכתיב הוא מי ישקני מים מבאר בית לחם וכן בקרא השני וישאבו מים מבאר בית לחם וידוע דכל באר הוא מים חיים וא"כ לפי הכתיב אדרבה ש"מ דבעי מים חיים לניסוך המים וכדעת התוס' ועכ"פ נראה דתליא בזה אם יש אם למקרא או יש אם למסורת או אפשר דאהני מקרא ואהני מסורת אהני מקרא דבדיעבד אינו מעכב מי מעיין ואהני מסורת דלכתחילה בעינן מי באר וזה ראיה לדעת הרמב"ם אבל לדעת התוס' קשה ואולי דמשום זה אמרינן (בב"ק דף ס') דטמון באש קמבעיא ליה ומאי ויסך אותם לה' דאמרינהו משמיה דגמרא והיינו דדריש מהקרי דבור דא"א לפרש על ניסוך המים ע"כ דבא לדרשא אחריתא ודו"ק הנלע"ד כתבתי בעז"ה. יום ג' כ"א סיון תרט"ז לפ"ק
הלכות שמיני עצרת