אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן מט

סימן מח

כתב הר"ן בריש לולב הגזול ולדידן דאית לן תרי יומי של יו"ט מסתברא דכל הפסולין ביו"ט ראשון פסולין בשני ואע"ג דידעינן השתא בקביעא דירחא אפ"ה אנו תופסים אותו כאלו היה ספק אצלינו מפני מנהג אבותינו בידינו אבל יש מי שאומר שאין הפסולין הנוהגין ביו"ט ראשון נוהגין ביו"ט שני בזה"ז וכו' ע"ש ולענ"ד נראה להביא ראיה קצת לסברא הראשונה מהא דתניא בברייתא בסוכה ל"ג הותר אגדו ביו"ט אוגדו כאגודה של ירק ומקשינן ואמאי לענבו מיענב ומשני הא מני ר"י היא דאמר דעניבה קשירה מעלייתא היא ומקשינן אי ר"י איגוד מעלייתא בעי' [ופרש"י אי ר"י קשר מעלייתא בעי כדתניא לעיל שאינו אגוד פסול דגמר מאגודת איזוב והאי לאו אגוד הוא] ומשני האי תנא סבר לה כוותיה דר"י בחדא ופליג על' בחדא ע"כ מד' הגמ' דלשם. והנה זה פשוט דהא דבעי אגוד לר"י אינו אלא ביו"ט ראשון דהא כתבו התוס' (דף כ"ט ע"ב) ד"ה בעינן דכל הפסולין שאינו מעיקר הלקיחה כשר בשאר הימים ואגוד נמי לאו מעיקר הלקיחה היא וגם משום הדר נמי לא מפסיל דהא טעמא דר"י לאו משום הדר הוא אלא מג"ש וגזה"כ הוא לדידיה ותדע דהא הדר לד"ה בעינן ואעפ"כ מכשרי חכמים לולב שאינו אגוד אלא דלכתחילה מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו וא"כ פשוט דבשאר הימים אפילו לר"י כשר בשאינו אגוד וכן למה שכתבו התוס' שם מתחילה דכל מה דילפינן מולקחתם אינו נוהג אלא ביום ראשון משום דכתיב עליה ביום הראשון והיינו חסר ושאול דנפקא לן מולקחתם לכם וא"כ פשוט דה"ה אגודה לר"י נמי נלמד מג"ש דולקחתם דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת איזוב וא"כ אפילו במקדש לא היה נוהג פסול אגד רק ביום הראשון לדעת התוס' שם בתי' הראשון ע"ש]. וא"כ אי נימא דיו"ט שני של גלויות דמי לשאר הימים בזה ה"מ למתרץ דמיירי ביו"ט שני של גליות דקשירה אסור ומ"מ אגודה אינו מעכב אז אפילו לר"י ולא בעי אגודה רק משום זה אלי ואנוהו ולפיכך סגי אם אוגדו כאגודה של ירק ואף דהברייתות נשנו בא"י דשם ליכא יו"ט שני של גליות מ"מ במקום שלא היו השלוחים מגיעין ע"כ היו צריכים לעשות יו"ט שני ימים וכן מצינו בעירובין (דף ל"ט ע"ב) בברייתא וכן היה ר"י אוסר בשני יו"ט של גליות ואולי י"ל דליו"ט שני לא הוי קרי ליה סתם יו"ט והו"ל לומר בפירוש יו"ט שני של גליות ועוד דבזמן הברייתא דהיו מקדשין ע"פ הראיה במקום דלא היה השלוחין מגיעין הוי ספיקא דאורייתא ופשוט דאז כל הפסולין שפסולין בראשון היו פסולין גם בשני דע"כ לא כ' הר"ן בשם יש מי שאומר דכשר בשני אלא האידנא דאנו בקיאין בקביעא דירחא והלכך אין להביא ראיה מהש"ס דלעיל לענין זמן הזה:

ואגב דאיירי בהך ברייתא ראיתי להתעורר על הגירסא שהובא בב"י בשם הר"ן דאוגדו באגודה של ירק בבי"ת [והוכיח כן הב"י דהר"ן היה גורס כן מהא שכ' דלא אגיד ליה אלא באגודה של ירק משום דחזי לאכילה ולאו מוקצה הוא הרי דמפרש דאוגדו באגודה של ירק כך כתב הב"י ובהגהות מהר"ן שפירא הגיה בר"ן דצ"ל משום דחזי למצוה ותמיהני שלא ראה דברי הב"י הנ"ל דמדבריו משמע דהגי' דחזי לאכילה הוא עיקר וצ"ע] ל"ע לפי גי' זו היכי משני דהברייתא ר' יהודה היא הא ר"י ס"ל דאין אוגדין הלולב אלא במינו ובסוכה דף ל"ו ע"ב) ואף דאמרינן דהך ברייתא סבר לה כר"י בחדא ופליג עליה בחדא וא"כ י"ל דפליג עליה דר"י נמי בהא ובפרט דעיקר טעמו של ר"י דסבר דאין אוגדין את הלולב אלא במינו הוא משום דס"ל דלולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא עובר בבל תוסיף וכמו שמבואר שם בסוגיא וא"כ הך ברייתא דפליג עליה דר"י וס"ל דא"צ אגד ממילא פליג נמי בהא דהא שני הדינים תליא אהדדי מ"מ קשה דהו"ל להמקשן להקשות גם מזה דהא ס"ל לר"י דאין אוגדין את הלולב אלא במינו ואף די"ל דזה נכלל בקושיית המקשן שהקשה אי ר"י אגד מעלייתא בעי מ"מ היה לו להזכיר זה בפירוש ואכן כבוד מו"ר הגאון מו"ה יעקב באריט זצ"ל השיב לי דבלא"ה לא קשיא די"ל דירק דקאמר היינו סוב הגדל סביב הדקל ומין ירק הוא כדתנן בפסחים ל"ט ואלו ירקות שאדם יוצא בהן יד"ח בפסח בחזרת וחרחבינא ואמרינן בגמ' דחרחבינא הוא אצוותא דדיקלא ופירש"י דהיינו סיב הגדל וכרוך סביב הדקל אלמא דנחשב לירק דהא חשיב ליה בהדי ירקות שאדם יוצא יד"ח בפסח ובסוכה (דף ל"ז) אמר רבא בהדיא דיכול לאגוד הלולב ואפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא דגם זה מינא דלולבא הוא כיון שהוא מין דקל ותי' נכון הוא ודפח"ח:

והן אמת שהתוס' בסוכה שם הקשו על פרש"י דפירש דאצוותא דדיקלא היינו סיב הגדל וכרוך ע"פ הדקל דא"כ הוי מין אילן וכדאמר הכא והתם חשיב ליה בירקות ובהדיא אמר התם בפסחים מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים עכ"ל אבל באמת יש ליישב פרש"י דאף דהוא גדל על הדקל מ"מ מקרי מין ירק ולא מין אילן משום דלא נטעי אדעתא דהכי ואינו נחשב אלא מין זרעים ותדע דהא קורא אמרינן בברכות (דף לו) דמברכין עליו בפה"א ואף דהוא גדל סביב האילן מטעם דלא נטעי אדעתא דהכי וא"כ י"ל דלענין מרור נמי נחשב למין ירק ויוצאין בו ידי חובת מרור כן נראה לי ליישב פרש"י ז"ל:

ועוד הקשה מו"ר הרה"ג מוהרי"ב זצ"ל הנ"ל על עיקר דין הברייתא דאוגדו כאגודה של ירק אבל קשירה ממש או עניבה לא ואמאי הא יכול לקשור קשירה גמורה ע"מ להתירו למחר ולחזור ולקשור בקשירה אחרת לדעת המרדכי והטור שהובא בשו"ע בסי' שי"ז סעיף א' בדברי הרב בהגה"ה דכל קשר שאינו לשבעת הימים לא מקרי של קיימא ואכן י"ל דקשירה דלולב שאני כיון דבאמת צריך להיות הקשר עומד כל הז' ימים לא מהני מה שיתירו למחר כיון שצריך לחזור ולקושרו ואינו רוצה להתיר רק שלא יהיה נחשב קשר של קיימא כדי שיהא יכול לקשור ביו"ט והלכך ס"ס נחשב הקשירה קשר של קיימא והא דכתב המרדכי דקשר שאינו עשוי לז' ימים לא מקרי קשר של קיימא היינו אם אינו צריך הקשר לז' ימים וראיה מציצית דכ' המרדכי בעצמו שאם נפסק אחד מן הציצית שלו בשבת ומתבייש לישב בלא טלית יכול ללובשו בלא ברכה דכיון שאינו יכול להטיל ציצית בבגד בשבת אינו עובר אם לובש הטלית בלא ציצית והובא בשו"ע סי' י"ג סעיף ג' וע"ש במג"א בס"ק ח'. ולכאורה תקשה הא יכול להטיל ציצית ולקשור על מנת להתיר למחר ולחזור לקושרו דהא דעת המרדכי בעצמו דקשירה שאינו לז' ימים לא מקרי קשר של קיימא אלא ע"כ צ"ל כנ"ל דכל שהקשר נצרך לז' ימים ואף שבדעתו להתירו בתוך הז' הימים ולחזור ולקושרו מ"מ נחשב קשר של קיימא. ואין לדקדק על מה שכ' בטור ובשו"ע סי' תרס"ד דנוהגים להתיר אגודו של לולב ביום הושענא רבה ע"ש וא"כ אמאי אסור לקשור ביו"ט ראשון הא אינו קשר לז' ימים דהא אינו קושיא דכבר מבואר באחרונים דהמנהג אינו רק להתיר יתר הקשרים שאוגדין את הלולב לנוי והידור בעלמא אבל הקשר שנאגד בו ההדס וערבה עם הלולב ע"כ צ"ל גם ביום הושענא רבא דעיקר הטעם שמתירין בו האגודות הוא כדי שיכול לנענע בו ביותר וכמש"כ הב"ח שם וכ"כ בביכורי יעקב שם בס"ק י' בשם מהרי"ל שלא היה מתירו רק עד חציו ופשיטא שלא יתיר אגוד שלמטה שהוא מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו עכ"ל וא"כ מ"מ עיקר האגודה הוא קשר של קיימא הנלע"ד כתבתי בעז"ה:

הלכות ניסוך המים בחג אור ליום ג' כ"א סיון תרט"ז לפ"ק

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה