אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן מז

סימן מו

שאלה ראוי לברר בהא דמבואר בשו"ע בסי' תר"מ בסעיף ד' בדברי הרב בהגה"ה דבלילה הראשונה גם מצטער חייב לאכול כזית בסוכה והוא מד' הכלבו בהלכות סוכה. אם הוא דעה מוסכמת מד' כל הפוסקים ז"ל או דיש חולקים בזה. וגם היאך הדין לענין חולה ומשמשיו בזה אי דמי ג"כ למצטער ובלילה הראשונה חייב או דילמא דחולה שאני דדווקא מצטער דנפק"ל דפטור משום דכתיב תשבו כעין תדורו וכמו שכ' התוס' (דף כ"ו ד"ה הולכי) והלכך בלילה הראשונה דחובה לאכול כזית מצד הג"ש דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות הרי דבלילה הראשונה לא מדמינן לדירה דהתם רשות והכא חובה והלכך גם מצטער חייב אבל חולה י"ל דבלא"ה פטור משום דאינו מחוייב להצטער עצמו בשביל קיום מ"ע או אפשר דגם במצה ומרור אינו מחוייב להצטער עצמו ולאכול אם קשה לו לאכול ובפרט אם יש לחוש שמא תכבד עליו החולי בשביל זה ואף דכל חולה שאין בו סכנה אסור לו להתרפא בדבר שיש בו אסור דאורייתא מ"מ י"ל דלענין קיום מ"ע דהוא שב ואל תעשה קיל טפי ואפי' חולה שאין בו סכנה פטור:

תשובה תנן התם (בסוכה דף כ"ה ע"א) חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ובגמ' שם (דף כ"ו) ת"ר חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו אין בו סכנה אפילו חש בעינו ואפילו חש בראשו וכו' רבא שרא ליה לרב אחא ברדלא למגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולה ומשמשיהן פטורין מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורין מצטער הוא פטור משמשיו לא ע"כ מסוגיית הגמ' והנה לכאורה מזה יש להביא ראיה ברורה דבלילה הראשונה גם חולה חייב דאם איתא דחולה לעולם פטור מאי הוצרך לתרץ דמשו"ה תני חולה בדווקא משום דנ"מ דגם משמשיו פטורין טפי הו"ל לומר דנ"מ בחולה גופא לענין לילה הראשונה דחולה גם בלילה הראשונה פטור לאפוקי מצטער דאינו פטור רק בשאר הימים אלא וודאי דסבירא ליה להגמ' בפשיטות דחולה ומצטער שוין בדין זה ובאמת שיש לתמוה על הכלבו והר"ב בהג"ה דלא כתבו דבלילה הראשונה חייב רק במצטער ומשמע דגבי חולה ס"ל דפטור גם בלילה הראשונה דחולה לא נפיק מתשבו כעין תדורו וא"כ תקשה מסוגיא הנ"ל כנ"ל. ושוב מצאתי בעז"ה בס' א"ר שם בס"ק ה' שהקשה קושיא זו על הכלבו בשם הגאון מו"ה הילמן זצ"ל ואמנם מה שתי' שם בתי' הראשון דעיקר קושיית הגמ' הוא דלתני נמי מצטער במתני' לענין שאר הלילות וכמו דתני דאוכלין עראי חוץ לסוכה וזה אינו בלילה הראשונה דחייב אפילו בכזית לא נראה לי תירוצו כלל דא"כ מאי מתרץ הגמ' דמשו"ה תני חולה דנ"מ לענין משמשיו דהא אכתי הקושיא במקומה עומדת דמ"מ לתני נמי מצטער לענין דלכה"פ הוא עצמו פטור דהשתא דתני חולה יש לטעות דמצטער חייב אפילו הוא עצמו וע"כ דזה אינו קושיא כלל דאטו תנא כי רוכלא לחשב וליזיל דהא לא תני נמי להולכי דרכים ושומרי פירות דפטורין ותנא חולה וה"ה לאינך ומאי דמשייר במתני' תני בברייתא אלא דעיקר קושיית הגמ' על רבא היה דאם איתא דמצטער ג"כ פטור לתני רבותא טפי דאפי' מצטער פטור וממילא הוי ידעינן נמי לחולה במכ"ש ומשני דאדרבה בחולה יש רבותא יותר דאפי' משמשיו פטורין והלכך חולה עדיפא ליה למתני וא"כ הדרא הקושיא לדוכתיה דלימא דחולה עדיפא ליה למתני דפטור אפילו בלילה הראשונה ומה שתי' שם בתי' השני ועוד נ"ל דאפשר דבאמת חולה פטור בלילה הראשונה וכו' אינו מובן תירוצו כלל ופשוט דט"ס נפל שם בדפוס וצ"ל דבאמת חולה חייב בלילה הראשונה ומצטער לאו בדווקא נקט דזיל בתר טעמא דיליף מחג המצות וכו' כצ"ל. וכוונתו לומר די"ל דהכלבו סובר באמת דגם חולה חייב בלילה הראשונה ואין חילוק בין חולה למצטער כלל וכתב במצטער וה"ה לחולה ולפי זה נראה דאיסתפוקי מסתפק ליה להגאון בעל אליהו רבא בדעת הכלבו והרב בהגה"ה אם דווקא במצטער כתבו כן או דה"ה בחולה. ומיהו קצת נ"ל ליישב קושיא הנ"ל דלא הוי מצי לתרץ דתנא חולה משום דבחולה איכא רבותא וחידוש דין דאפילו בלילה הראשונה פטור דא"כ הו"ל להתנא למתני זה בפירוש דאפי' בלילה הראשונה פטור כיון דזהו עיקר הרבותא אבל השתא יש לטעות דאינו פטור רק בשאר הימים והלילות ודומיא דסיפא דאוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה דאינו נוהג רק בשאר הימים והלילות ולכן ניחא ליה טפי לתרץ דתני חולה משום משמשיו דזהו מפורש בהדיא במתני' דאפי' משמשיו פטור.

ועוד יש ליישב קושיא הנ"ל ע"פ דרך החידוד די"ל דעיקר דין הכלבו במצטער לענין לילה הראשונה תליא במחלוקת ר"מ וחכמים (בשבועות ל"א ע"ב) אי ס"ל דדון מינה ומינה או דדון מינה ואוקי באתרא דלר"מ דס"ל שם דאמרינן דון מינה ומינה ה"נ הכא בלילה הראשונה דכיון דילפינן מג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות אמרינן דון מינה ומינה דמה התם גם מצטער חייב ה"נ הכא. אבל לחכמים דס"ל התם דדון מינה ואוקי באתרא שפיר י"ל דגם בלילה הראשונה נהי דילפינן מחג המצות דחובה מ"מ אוקי באתרא כמו דין דסוכה בשאר הימים דמצטער פטור ה"נ בלילה הראשונה. והנה באמת (בזבחים דף צ"א ע"ב) תניא שמן לא יפחות מלוג רבי אומר ג' לוגין ואמרינן שם דפליגי ת"ק ורבי אי דון מינה ומינה או דדון מינה ואוקי באתרא דת"ק סבר מה מנחה מתנדבין אף שמן מתנדבין ומינה דמה מנחה לוג שמן אף כאן לוג שמן ע"ש ופסק הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' מעשה הקרבנות הלכה ט"ו כת"ק הרי דקי"ל דדון מינה ומינה [איברא דהדבר תמוה דבפ"ט מה' שבועות הלכה י"ב פסק דבין מפי עצמו ובין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד והיינו כחכמים דשבועות שם דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא וכמו דמסקינן בגמ' שם וא"כ שני הפסקים סתרי אהדדי וצ"ע וכבר הרגיש התוס' יו"ט בפי"ג דמנחות משנה ה' בסתירה זו ע"ש] ועפ"ז י"ל דהכלבו כתב לפי מה דפסק הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' מעשה הקרבנות דקי"ל דדון מינה ומינה הלכך בלילה הראשונה חייב כמו במצה ושאר מ"ע דלא מצינו בהם דמצטער פטור משא"כ הסוגיא דסוכה דמקשה ארבא י"ל דאזלא אליבא דמ"ד דדון מינה ואוקי באתרא ולהך מ"ד אפי' בלילה הראשונ' פטור ושפיר מקשה דלתני מצטער והוי ידעינן דכ"ש חולה ומיהו הא ליתא דאכתי לא הוי מצי להקשות על רבא דהא י"ל דמתני' אתיא כר"מ דס"ל דדון מינה ומינה ובפרט דסתם משנה הוא ר"מ:

ואמנם בפשיטות יש ליישב קושיא הנ"ל דהנה לכאורה הדבר פשוט דדין זה תליא בפלוגתא דר"א וחכמים בסוכה כ"ז דחכמים דילפי מתשבו כעין תדורו דמה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ע"כ דתשבו כעין תדורו לא קאי אלילה הראשונה דהא בלילה הראשונה ילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות דחובה לאכול וא"כ מהיכי תיתי לומר דמצטער יהא פטור דהא לא מצינו כלל בשום מ"ע של תורה דמצטער פטור אבל לר"א דלמד מדירה להיפך דחובה לאכול כל הז' ימים בסוכה ב' סעודות בכל יום וא"כ לדידיה לא מצינו דלילה הראשונה יצא מן הכלל דתשבו כעין תדורו וא"כ בוודאי פשוט כיון דילפינן מתשבו כעין תדורו דמצטער פטור אין שום חילוק בין לילה הראשונה לשאר הלילות דמהיכי תיתי לחלק בינייהו ואין לומר דכיון דר"א נמי ס"ל הך ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות וכמו דמבואר (בשבת דף קל"א ע"ב) ומבעיא ליה הך ג"ש ללמוד להיפך מצה מסוכה לענין דמצה וכל מכשיריה דוחין את השבת כמו בסוכה וסוכה ילפינן מלולב ע"ש [וראיתי בס' צל"ח על סוכה שנדפס זה מקרוב בווארשא שתמה דלר"א מאי איצטריך ליה ג"ש דט"ו ט"ו ודחק בזה ותמהני דלא ראה הסוגיא (דשבת דף קל"א) דאיצטריך ליה הך ג"ש להיפך] א"כ י"ל דאין ג"ש למחצה וילפינן נמי להיפך סוכה ממצה דמה מצה מצטער חייב ה"נ סוכה בלילה הראשונה דהא ליתא דמידי איירינן לר"א ור"א בעצמו הא שמעינן דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא בהך מתני' גופא דאמר ועוד אמר ר"א דמי שלא אכל בליל יו"ט הראשון ישלים בליל יו"ט האחרון ואמרי' בגמ' דחזר בו ר"א ופרש"י דחזר בו וס"ל ג"כ כחכמים דאין לדבר קצבה והקשה בחידושי הריטב"א ז"ל דמ"מ כיון דבלילה הראשונה מודה דחובה וע"כ דיליף מחג המצות וא"כ מנ"ל דאיכא תשלומין דהא במצה לא מצינו דיש לה תשלומין ותי' הריטב"א דר"א סבר דדון מינה ואוקי באתרא ויליף מחגיגה דאית לה תשלומין גם בשמיני ע"ש בריטב"א וא"כ י"ל דגם קודם חזרה דהיה ס"ל דכל הי"ד סעודות הוא חובה ג"כ למד טפי לילה הראשון משאר הימים לענין מצטער ובפרט דהכא לא יליף כלל סוכה ממצה דעיקר הג"ש נאמר ללמוד מצה מסוכה ורק מחמת דאין ג"ש למחצה יש ללמוד בהיפך אבל כבר מבואר (בזבחים מ"ח ע"א) דהיכא דאיכא היקשא נגד הג"ש אמרינן דהקישא עדיף מג"ש וטוב לנו לעשות הג"ש למחצה ממה שנבטל ההיקש לגמרי וכמו שכ' התוס' שם בד"ה דכ"ע. וא"כ הכא נמי היקשא איכא דהוקש כל הז' ימים והלילות בחד קרא והלכך אתי הקישא ואפקא מג"ש ועפ"ז א"ש דלענין דינא דקי"ל כחכמים יפה כתב הכלבו דבלילה הראשונה מצטער חייב אבל הגמ' מקשה דכיון דלקמן כ"ז מייתי במתני' פלוגתא דר"א וחכמים והכא הוי סתם מתני' ואתיא אפי' לר"א ולר"א שפיר מקשה דלתני מצטער דפטור אפילו מלילה הראשונה וכ"ש חולה [והן אמת דעל מש"כ הריטב"א ז"ל הנ"ל דר"א סבר דדון מינה ואוקי באתרא יש לתמוה דאדרבא הלא מצינו להדיא לר"א דס"ל דדון מינה ומינה (בחולין דף ק"כ ע"ב) לענין דבש תמרים ויין תפוחים דר"א מחייב קרן וחומש ואמרינן שם דטעמא דר"א דס"ל דדון מינה ומינה ע"ש וכבר הרגיש בתימה זו על הריטב"א ז"ל בנו של הגאון בעל נו"ב ז"ל בהגהותיו שעשה על ספר דורש לציון בדרוש ז' ד"ה דברי אאמ"ו הגאון המחבר זצ"ל ע"ש. ואמנם לענ"ד יש ליישב בפשיטות דהא הריטב"א לא כ"כ רק לפי מה דמשני דחזר בו ר"א אבל קודם החזרה לא היה מוכרח לומר דר"א ס"ל כן וא"כ י"ל דפלוגתא דהתם נישנית קודם חזרה ואז י"ל דר"א היה ס"ל באמת דדון מינה ומינה ופשוט הוא. וגם מש"כ שם דמענין חיוב שינה בלילה הראשונה בסוכה תליא נמי אי דון מינה ומינה או דקי"ל כחכמים דשבועות דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא דאם נימא דדון מינה ומינה אינו חייב רק באכילה כמו מצה ואם נימא דדון מינה ואוקי באתרא חייב גם בשינה כמו שאר הימים ולפיכך הקשה דכיון דכתב בשו"ע דאם ירדו גשמים בלילה הראשון חייב לאכול כזית בסוכה ואלו שינה לא הזכיר משמע דס"ל דדון מינה ומינה ולפי זה קשיא הלכתא אהלכתא דבשבועות דף ל"א) לענין שבועת העדות קי"ל כחכמים שם דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא ונשאר בתימה. והנה לא הבנתי קושייתו כלל דמ"נ אם מיירי לענין חיוב שינה אם ירדו גשמים הא גם בשאר הלילות פטור ומאי נ"מ אי ס"ל דדון מינה ואוקי באתרא. ולענין אם חייב בשינה בלילה הראשונה אם לא ירדו גשמים וגם אינו מצטער פשוט דאסור לישן חוץ לסוכה דלא גרע משאר הלילות ואם לענין אם מחוייב לכתחילה לילך ולישן בסוכה בלילה הראשונה אף אם אינו רוצה לישן זה לא שייך לחקור כלל בזה דא"א לאדם לישן בע"כ אם אינו רוצה. ועוד ס"ס מאי נ"מ בזה אי נימא דדון מינה ומינה או דדון מינה ואוקי באתרא דהא גם בשאר לילות אינו מחוייב לילך ולישן בסוכה רק דאם רוצה לישן אסור לישן חוץ לסוכה ולכן דברי הגאון ז"ל שם צלע"ג:

ודע דכל זה כתבנו לדעת הכלבו והרב בהג"ה דנראה דמחלקי בין חולה למצטער אבל מדברי הריטב"א לסוכה שם ומדברי הרע"ב במשנה שם מבואר להדיא דחולה ומצטער שוין וחולה לאו דווקא נקט והכל נלמד מתשבו כעין תדורו וגם משמע קצת מדבריהם דאין שום חילוק בין לילה הראשונה לשאר הלילות וכן הדעת נוטה דהא קרא דתשבו דדרשינן מיניה תשבו כעין תדורו הא קאי גם על הלילה הראשונה ונהי דגלי לן גזירה שוה דבלילה הראשונה הוא חובה מכל מקום למאי דגלי גלי ולמאי דלא גלי לא גלי ובאמת שלא נזכר הך חילוקא בשום פוסק רק בכלבו. מיהו כל זה בסוכה אבל לענין מצה ושאר מצות עשה דמצטער גם כן חייב בוודאי דה"ה חולה דחולה לא עדיף ממצטער לענין זה ובפרט לענין מצה בקל יוכל לקיים באופן דלא יגיע לו שום צער והפסד דהא יכול לטחון הכזית מצה דיהיה דק כקמח ואח"כ יערב הקמח במים צוננים או לערבו בטייא אפילו חמין אך דיהיה חום דכלי שני ויוצא בהם ידי חובת מצה דהא קיי"ל דיוצאין ברקיק השרוי שלא נימוח ומיהו אפשר דכיון דנטחן המצה לקמח ויערבו במים הוי כנימוח דאין יוצאין בו וצ"ע בזה. ומיהו קצת יש מקום להביא ראיה דאינו מחוייב להכניס עצמו בחולי וצער הגוף בשביל מ"ע ואף דלא יגיע סכנה מזה מהא דמבואר בשו"ע או"ח סי' תרנ"ו דאינו מחוייב ליתן כל ממונו בשביל מ"ע ואפשר שיש ללמוד מזה דה"ה דאינו מחוייב להכניס עצמו בצער וחולי בשביל מ"ע דהא צער הגוף וחולי עדיפא לאנשי מממונא דהא קי"ל (בב"ק צ"ג) דאם אומר שבור את כדי ע"מ לפטור פטור ואלו בצער הגוף תנן דאם אומר הכני פצעני אפי' באמר ע"מ לפטור חייב ודעת הרא"ש שם והטור בח"מ סי' תכ"א סי"ח דאפי' בצער הגוף בלבד ג"כ לא מחיל איניש וא"כ הדבר נלמד במכ"ש ומיהו לדעת הרמב"ם שהובא בב"י דדוקא על ראשי אברים אין אדם מוחל אינו ראיה וגם לדעת הרא"ש והטור ג"כ יש לדחות ראיה זו בכמה גווני ודו"ק:

שוב מצאתי בבשמים ראש בסי' צ"ד שנשאל ע"ז אם חולה שאין בו סכנה חייב לאנוס את עצמו ולאכול מצה ומרור והביא ג"כ ראיה מהמשנה דחולה ומשמשיהן דלא תני מצטער דהוא רבותא יותר אלא וודאי דתני חולה למילף מיניה לעלמא דהתורה לחיים ניתנה ואין זה דרכי נועם עכ"ל שם. ואמנם לענ"ד אין משם שום ראיה כלל דהא כבר תי' הגמ' דמשו"ה תני חולה לאשמעינן דגם משמשיו פטורים וא"כ אינו ראיה דגם בעלמא חולה פטור ואדרבה מדלא אמרינן רק הך נ"מ בין חולה למצטער משמע דלענין שאר מצות חולה ומצטער שוין. וגם מש"כ עוד שם בספר הנ"ל דיש סברא לפטור כל חולה ממ"ע מצד דהעוסק במצוה פטור מן המצוה תמהני מה שייך בחולה עוסק במצוה דהא אינו טרוד בשום מצוה כלל וגבי משמשי החולה שפיר שייך דפטירי מצד העוסק במצוה דכיון דהחולה פטור מן הסוכה ואוכל וישן בביתו ממילא גם משמשיו פטירי מצד שהם עסוקים במצות ביקור חולים ולשמש את החולה ואינם רשאים להפרד מאתו ולילך לסוכה אבל בחולה עצמו לא שייך זה. ואכן לענ"ד נראה פשוט דכל כגון זה תליא בהרגשה שמרגיש החולה בעצמו שאפשר שיזיק לו אם יאכל הכזית מצה ומרור או אם ילך לסוכה אז אינו רשאי להחמיר על עצמו וכן אפילו אם החולה אומר דמרגיש בעצמו שלא יזיק לו אך דרופא בקי אומר דאפשר דיזיק לו ג"כ שומעין לרופא ואינו רשאי להחמיר על עצמו ולקיים המצוה דלא חמיר ממצות עינוי של יוה"כ דהוא מ"ע שיש בו כרת מ"מ קי"ל דמאכילין אותו ע"פ עצמו או ע"פ בקיאין ואף דהתם מיירי בחולה שיש בו סכנה מ"מ פשוט דיש ללמוד משם לענין מ"ע גרידא אף בחולה שאין בו סכנה כנ"ל פשוט:

ודע עוד דנ"ל דהא דקי"ל דהולכי דרכים ושומרי פירות פטורים מן הסוכה היינו דאינן מחוייבין לחזור אחר סוכה ויכולים לאכול בדרך תחת כיפת הרקיע וכמו שדרכן בכל ימות השנה שאוכל בעת שהוא הולך בדרך ואינו נכנס לבית אבל אם א"א לו לאכול בדרך וע"כ צריך לכנס לבית ולאכול אז נראה דמחוייב לחזור אחר סוכה דבכה"ג לא שייך למפטריה מצד תשבו כעין תדורו:

ודע דלכאורה פשוט דהא שכתב הכלבו והרב בהג"ה דבלילה הראשונה מצטער חייב בסוכה היינו כזית ראשון שחייב מצד דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות אבל אם כבר אכל כזית בסוכה ורוצה לאכול עוד או דצריך לישן פשוט דדמי לשאר הלילות בזה ופטור מצד מצטער דהא מצות לילה הראשונה כבר יצא בכזית אחד. ואמנם אני מסתפק בזה לפי מה ששמעתי מכבוד הגאון האמיתי המפורסם מו"ה יוסף נ"י מפ"ק ווילנא. שעלה בדעתו ליתן טעם על התורה דפטרה מצטער מן הסוכה משום דעומד כנגדו מ"ע דשמחת יו"ט דכתיב ושמחת בחגך דמצוה לשמוח ביו"ט ואם יצטער עצמו ויאכל בסוכה או דיישן בסוכה יבטל למ"ע דשמחה ומ"ע דשמחה חמיר שכן מרובה מצוותו דנוהג בכל המועדים ועוד דנוהג גם בנשים ואף למ"ד דנשים פטורות משמחת יו"ט מ"מ מוטל על הבעל לשמחה או באלמנה במי ששרויה אצלו וכדאיתא בקדושין (דף ל"ד) ואתי עשה דשמחה דנוהג בכל ודחי לסוכה שאינו נוהג בנשים ולפיכך פטרה התורה למצטער כן עלה בדעתו של הגאון הנ"ל לומר לפום ריהטא. ואם יש מקום לדברי הגאון הנ"ל אלו היה יוצא מזה דין חדש מאד דבלילה הראשונה מצטער חייב גם בשינה או באכילה ואפילו כבר אכל כזית בסוכה ודלא כמש"כ לעיל דהא בלילה הראשונה אינו נוהג שמחה מה"ת וכמו דאמרינן (בפסחים דף ע"א) משום דאין שמחה לפניו וליכא למימר דעשה דשמחה דחי למצוה דסוכה ואף דהשאג"א העלה בסי' ס"ח דמ"מ חייב בשמחה מדרבנן מ"מ הדבר פשוט דלא אתי דרבנן ודחי לדאורייתא. אבל קשה לי על זה דאף דמצינו במשנה דמועד קטן (דף ח' ע"ב) דר"י אוסר לסוד אשה במועד מפני שמצטערת הרי דאסור לצער עצמו במועד וכסברת הגאון הנ"ל נ"י מ"מ הא אמרינן בסיד דיכולה לקפלה במועד מותר מתוך דשמחה לאחר זמן בתוך המועד משום דכולהו הלכות מועד מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן וא"כ ק"ו במצטער מצד המצוה דאף דמצטער לפי שעה מן המצוה מ"מ שמח הוא שמקיים מצות קונו ואין לך שמחה גדולה כשמחה שאדם שמח בקיום המצוה. ואין לומר דהוא שמחת הנפש ושמחת יו"ט בעינן שיהא הגוף נהנה דהא ליתא דהא אמרינן דבזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים והאידנא אין שמחה אלא ביין ואם נימא דעיקר שמחה הוא בהנאת הגוף א"כ למה אינו יוצא גם האידנא בשמחת בשר חולין דלענין הנאת הגוף אין לחלק בין בשר שלמים לחולין. ודוחק לומר דהכוונה משום דלאחר החורבן ניטל טעם בשר וליכא הנאת הגוף וכמו שאומרים העולם אבל באמת זה לא מצינו בגמ' כלל דבסוטה (מ"ח ע"א לא אמר רק דניטל שומן הפירות אבל בבשר לא אמר. ועוד דאם איתא דמשו"ה הוא א"כ מנ"ל דאיכא שמחה ביין האידנא דאף דמצינו בקרא דכתיב ויין ישמח מ"מ שמא אינו אלא בזמן הבית דהיו מקריבין נסכים אבל האידנא דבטלה נסכים ניטל טעם יין כמו דניטל טעם בשר אלא וודאי דלא תלי בזה אלא עיקר הטעם הוי משום דבשר שלמים הוי אכילה של מצוה וקדושה והיה בזה שמחה לגוף ולנפש אבל בבשר חולין דליכא מצוה ליכא שמחה אבל ביין איכא שמחה גם לנפש דנכנס יין יוצא סוד וע' בסנהד' סו"פ אד"מ ובעירובין (דף ס"ד) ודו"ק. ועוד ראיה מהא שכתב הרמב"ן בס' המצות בשורש א' דהלל ביו"ט דאורייתא מצד מצות שמחת יו"ט דהלל נמי ממיני השמחה הן דכתיב תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב ועי' בשאג"א שם שהאריך בזה ועכ"פ שמעינן שגם שמחת הנפש אדם יוצא ידי שמחת יו"ט וא"כ לא שייך לומר דמצטער פטור מן הסוכה משום שלא יבטל בשמחת יו"ט דאדרבה דע"י הקיום המצוה יגיע לו יותר שמחת הנפש מיושב בטל מן המצוה דמה שיש לו צער בגוף מ"מ הוא נהנה בנפש ולכן א"א לומר דהטעם משום זה ועוד דהא מתשבו כעין תדורו ילפינן אפילו הולכי דרכים ושומרי פירות פטורין מן הסוכה והתם לא שייך צער וע"כ דטעמא לאו משו"ה הוא. ולכן נראה דלאחר שאכל כזית בסוכה בלילה הראשונה נפטר מן הסוכה כמו בשאר הימים כנ"ל לענ"ד בעז"ה:

ולענין אם ירדו גשמים בליל יו"ט ראשון אם מחוייב לאכול בסוכה ולברך דיש מחלוקת הפוסקים בזה נ"ל דתליא בזה אי אמרינן דירדו גשמים פטור מצד מצטער [והא דבירדו גשמים אסור להחמיר על עצמו ונראה כהדיוט היינו משום דמן השמים עושין אותו מצטער כדי לפטור אותו מן הסוכה הוא סימן קללה דמראין מן השמים דא"א בשימושך] וא"כ פשיטא דבלילה הראשונה חייב אף כשיורד גשמים דהא בלילה הראשונה גם מצטער חייב דלא נפיק מתשבו כעין תדורו וגם לא שייך לומר דא"א בשימושך דאימתי הוי סימן קללה כשיורד בזמן דמצטער פטור אבל בלילה הראשונה דמצטער חייב אינו ראי' דאין רוצין שישבו בסוכה ואדרבא די"ל דהקב"ה רוצה שיהיה לנו שכר יותר גדול ולכן יורד גשמים כדי שישבו בסוכה מתוך הצער ונקבל אגרא טפי דהא תנן דלפום צערא אגרא. אכן כל זה אם גשמים מצד מצטער אבל באמת דעת הגר"א ז"ל בסי' תרל"ט בשם הרשב"א ז"ל דלאו שם סוכה עלה בעת ירידת גשמים והלכך גם בלילה הראשונה פטור אבל צריך להבין דמנ"ל הא דלאו שם סוכה עלה דהא אדרבה עיקר מצות סוכה הוא דיהא הסכך עראי כדי שתהיה ראויה שיכנסו בה גשמים ואם קבוע כ"כ שאינה יורד בה גשמים פסולה וכמש"כ התוס' בריש סוכה. ואולי דבעת שיורד גשמים אף דירת עראי לא מקריא דהא אינו ראויה לדור אף לפי שעה ולכה"פ דירת עראי מיהו בעינן ובעת הגשמים אינה דירה כלל כן נראה כוונתם ז"ל:

ולענין מש"כ לעיל בשם הגאון הגדול הנ"ל נ"י יש להעיר עוד מהסוגיא דע"ז (דף ג') דכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא ומקשינן והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה ולפי הנ"ל מאי קושיא דרבא לא קאמר רק בחג דמצווין על שמחה ביו"ט אבל התם לא מיירי ביו"ט וגם ישראל חייב כיון דאינו זמן שמחה ויש ליישב. **(דהא מ"מ לא מצינו דיהא מצטער חייב בסוכה בישראל וכיוצא בזה מצינו בכ"ד דאמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' ודו"ק)** ומידי דברי בעניינא דמצטער פטור מן הסוכה ראיתי לכתוב פה מה שהשבתי לחכם אחד [והוא ניהו הרב הגאון הגביר החכם הכולל מוה' מתתיהו שטראשון ז"ל] ע"ד מה שהעיר על דברי המג"א באו"ח סימן תקמ"ו סק"ד שהעלה שם להלכה שהנושא אשה ערב הרגל אסור לו לעשות סעודה בלילה הראשונה משום דלילה הראשונה נגררת אחר היום שעבר והוי עיקר שמחה ואסור משום דאין מערבין שמחה בשמחה וכן למ"ד משום טרחא בסעודה ראשונה איכא טרחה יתירה ע"כ והנה תמה החכם עליו מהא דאמרינן (בסוכה דף כ"ה) דהחתן והשושבינין פטורין מן הסוכה כל שבעה [והיינו כל שבעת ימי המשתה] ואמרינן שם הטעם משום דאין שמחה אלא בחופה ואין שמחה אלא במקום סעודה ע"ש ולפי דברי המג"א דבלילה הראשונה אסור לעשות סעודה האיך כייל ואמר דבכל ז' ימים פטור הא איכא לילה הראשונה דחייב בסוכה. ואכן באמת לפי מה דאיתא בשאג"א בסי' ס"ח דבלילה הראשונה של יו"ט אינה נוהג שמחה מה"ת בוודאי מותר לעשות סעודה אז וא"ש דברי הגמרא אבל דברי המג"א תמוהים אלו תוכן דבריו ז"ל לפי המדומה לי. והנה קושייתו על המג"א ז"ל הוא תמיהה עצומה באמת דאף דיש מקום לדחות דהמימרא דרב שם מיירי דנשא ב' או ג' ימים קודם הרגל ומיהו מדאמר סתמא משמע דבכל גווני פטור ומיהו מה שהקשה עליו משאג"א לא הבנתי דהא גמ' ערוכה היא בפסחים (דף ע"א) דמוציא אני ליל יו"ט ראשון שאין שמחה לפניו ובפרט לפי מה דמסקינן דלא בעינן זביחה בשעת שמחה ע"כ הטעם דבליל ראשון פטור משום דאין שמחה לפניו וביותר הוה. ליה לתמוה על המג"א מהברייתא דפסחים הנזכר ואדרבה לפי מה שהעלה שם בשאג"א דמ"מ מדרבנן חייב גם בלילה הראשונה וכן משמע (בפסחים דף ק"ח) דאמרינן שם דידי יין יצא ע"ש א"ש דברי המג"א כיון דמדרבנן חייב בשמחה איכא איסור דמערב שמחה בשמחה ואסור לעשות סעודות נישואין אך עדיין קשה על המג"א מהסוגיא דסוכה [והא אין להקשות דלטעמא מפני הטורח בוודאי אסור בלילה הראשונה והיכי אמרינן בסוכה דפטור מכל שבעה ומשמע אף דבלילה הראשונה דזה אינו קשיא דהא התם בסוכה ר' אבא בר זבדא אמר זה משמיה דרב ורב לשיטתו אזיל (במו"ק דף ח') דס"ל הטעם משום דאין מערבין ולית ליה טעמא דמפני הטורח ע"ש אבל זה בוודאי קשיא דכיון דנוהג שמחה מדרבנן ממילא אסור לעשות סעודה וא"כ בלילה הראשונה למה פטור. ואכן נ"ל ליישב הקושיא בדרך אחר דמן הסוגיא גופא דלשם מוכח דהך כל שבעה דאמר לאו דווקא ובלילה הראשונה חייב באמת דהא מקשינן שם וליעבד חופה בסוכה ואמר רבא משום צער חתן ולכאורה תמוה דאטו משום צער חתן ליבטל ממצות סוכה ליצטער וליצטער דאטו בכל מצות שבתורה משום צער לפטור ממצוה וע"כ צ"ל דסוכה שאני דמצטער פטור מן הסוכה היכא דהצער מגיע לו מן הסוכה משום דכתיב תשבו כעין תדורו וכמו שכ' התוס' (בסוכה דף כ"ו ד"ה הולכי דרכים) וא"כ זה אינו אלא בכל ימות החג אבל בלילה הראשונה דמצטער ג"כ חייב א"א לפוטרו מצד מצטער והלכך נראה פשוט דבלילה הראשונה גם החתן והשושבינין חייבין בסוכה וצריך לעשות חופה בסוכה באמת [וקצ"ע על הרמ"א ז"ל שהגיה בס"ד דבלילה הראשונה גם מצטער חייב והו"ל לבאר ג"כ גבי חתן דבלילה הראשונה חייב] ועפ"ז לק"מ על המג"א דבלא"ה לא מיירי מלילה הראשונה. ומיהו לדעת המג"א דבלילה הראשונה אסור לעשות סעודת נישואין יכול לעשות החופה במקום אחר ולאכול בסוכה דלא איכפת לן מה דאין שמחה אלא במקום סעודה כיון דאינו מחוייב אז בסעודת נישואין כן נ"ל ליישב דברי המג"א. וטעמו של המג"א נ"ל דאף די"ל דלהיפך דכיון דכבר נשא בהיתר ונתחייב בשמחת נישואין אתי עשה דסעודת נישואין ומבטל לשמחת הרגל דהא קי"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ובפרט הכא דאינו ביטול גמור רק דמערב שמחה בשמחה ואינו יוצא בה שמחת הרגל אבל כיון דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ומצות נישואין כבר קדמה אתי נישואין ומבטל לשמחת הרגל ובפרט דשמחה דלילה אינה אלא דרבנן ושמחת נישואין יש לו סמך מן התורה וכדאיתא בפרקי דר"א פט"ז דיליף שם מיעקב דכתיב מלא שבוע זאת ועכ"פ תקנה קדומה היא וקדמה טובא למצות שמחה דליל ראשון של יו"ט וגם היא עדיפא. ונ"ל דטעמו משום דשמחה דיו"ט הוא עשה דרבים ושמחת חתן הוי עשה דיחיד והלכך אתי עשה דרבים ודחי לעשה דיחיד וכמו דאמרינן (במו"ק דף י"ד ע"ב). ואף דעשה דחתן יש לו סמך מה"ת מ"מ הא כתבו התוס' (בברכות דף מ"ז ד"ה מצוה דרבים) דאפי' עשה דרבים דרבנן דחי לעשה דיחיד דאורייתא ע"ש. ואף למש"כ ביו"ד סי' שצ"ט סי"ג להיפך מזה דעשה של תורה דחי לעשה של דבריהם ואף דהעשה של תורה הוא עשה דיחיד ועשה דרבנן הוא עשה של רבים מ"מ הכא שמחת נישואין גופא אינו עשה של תורה ממש:

ומיהו יש להקשות דהא ובסוכה דף כ"ה) אמרינן דחתן פטור מסוכה משום דאין שמחה אלא במקום סעודה וא"כ אדרבה איפכא שמעינן דאתי שמחת נישואין דאינו אלא עשה דיחיד וגם אינו אלא תקנת משה רבינו ומבטל למ"ע דסוכה שהיא מה"ת וגם הוי עשה דרבים וע"כ משום דכיון דקי"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ס"ל להגמ' דאפי' עוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא וכן משמע באמת מרש"י שם ריש (דף כ"ו) דכ' שם דהא דס"ל דבק"ש חייבין משום דלית להו הא דעוסק במצוה פטור מן המצוה משמע דלמ"ד דס"ל דפטור גם ממצוה דאורייתא פטור והלכך אפילו ממצוה דרבים וגם הוי של תורה מ"מ פטור ואין סתירה ע"ז ממו"ק הנ"ל דאמרינן דאתי עשה דרבים ומבטל לעשה דיחיד ואף דעשה דיחיד קדים דשאני התם דאם ינהוג אבילות היה מבטל לשמחת יו"ט בקום ועשה וזה לא מצינו דהא דעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו דפטור מלעשות המצוה השניה דהא בין למ"ד דילפינן זה משבתך בביתך ובלכתך בדרך דבשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת ובין למ"ד דילפינן מקרא ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם דס"ל דעוסקין במת מצוה היו שחל שביעי שלהם בערב הפסח וכדאיתא (בסוכה דף כ"ה) ועבדינן שם צריכותא דאיצטריך למכתב תרווייהו גבי ק"ש אף דמטי זמן חיובא וגבי פסח אף דאיכא כרת ע"ש מ"מ י"ל דלא מפקינן מהני קראי רק דפטור מן המצוה ויהיה בשב ואל תעשה ודומיא דהתם בק"ש ופסח אבל אם ע"י המצוה שעסק בה יצטרך לעבור על המצוה השניה בקום ועשה זה לא שמעינן דהא י"ל דמה להצד השוה שבהן שכן שב ואל תעשה נינהו ואין לתמוה ע"ז מהא דתנן בסוכה שם דשלוחי מצוה פטורים מן הסוכה ואמרינן דמה"מ ומפקינן לה מהך קרא דשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה. ולכאורה מאי ראיה מהתם דילמא התם שאני דהוי שב ואל תעשה אבל באוכל חוץ בסוכה עובר על המ"ע בקום ועשה. דזה אינו קושיא די"ל דס"ל לחז"ל דמ"ע דסוכה אינו מוטל איסור עשה לאכול חוץ לסוכה אלא בשעה שאוכל או ישן מוטל עליו חיוב ליכנס בסוכה ולאכול או לישן ואם אינו נכנס לאכול ואוכל חוץ לסוכה הרי זה מבטל מצות סוכה בשב ואל תעשה. וכן משמע מהא דתנן בסוכה (דף כ"ב) שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביו"ט ומשמע דאף אם אין לו סוכה אחרת אלא היא מ"מ אסור לעלות עליו ביו"ט ואף שמוכרח ע"י זה לאכול ולישן חוץ לסוכה ולא מצינו שהעמידו חכמים דבריהם לבטל מ"ע בקום ועשה משום איסור דרבנן ואדרבה הא אמרינן (בשבת דף ד') דהדביק פת בתנור בשבת התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה ואף דהתם יעבור בשב ואל תעשה דהא ממילא יאפה הפת אם לא ירדה ורק משום דמ"מ יעבור למפרע בקום ועשה על מה שהדביק בשבת התירו לו לעבור על איסור דרבנן לא כ"ש גבי סוכה דיבוא לידי איסור בקו"ע אלא וודאי דאכילה חוץ לסוכה לא מקרי קום ועשה והגם דראיה זו יש לדחות דשאני רדיית הפת דאינו איסור גמור שהרי היא חכמה ואינה מלאכה ותדע דאם שכח פת בע"ש בתנור ג"כ התירו לו לרדות בשבת ע"י שינוי וכדאיתא (בשבת דף קט"ז) ועוד דהתירו לו איסור שבת דרבנן בשביל איסור שבת עצמו של תורה אבל הכא הוי איסור דרבנן גמור של יו"ט בשביל מצוה אחרת וכעין זה ממש ראיתי להגאון הצדיק המנוח מו"ה ישראל מסאלאנט זצ"ל ונדפס בס' התבונה בסי' ס"ג שנסתפק בשכח והניח קדרה שיש בה בשר וחלב בע"ש אם מותר לסלק את הקדירה קודם שיבוא לידי איסור בו"ח ורצה להביא ראיה מהך דהתירו לו לרדותה הנ"ל ושוב חזר ודחה כנ"ל ומיהו מה שהביא ראיה לדיחוי זה מהא דאמרינן (במנחות דף מ"ט) דעמוד וחטא בשבת בשביל שתזכה בחול לא אמרינן דמזה ראיה דלא אמרינן עמוד וחטא באיסור זה בשביל שתזכה במצוה אחרת צ"ע דהא אדרבא אמרינן דעמוד וחטא באיסור שבת כדי שתזכה באכילת קדשים אם הוא באותו היום רק משום דהתם מגיע הזכות ליומא אחרא ומיהו בלא"ה יש לדחות דהתם שאני דאין שבות במקדש והא דאמרינן דלא יזרוק משום דאינו לצורך עבודה דהא יכול להביא קרבן אחר למחר אך דמקשה דמ"מ הוי צורך עבודה כדי שיכול להקטיר האימורין ולאכול בשר וע"ז הוצרך לתרץ דבשביל זכות דלמחר לא התירו אבל בגבולין לא מצינו כלל דאמרינן עמוד וחטא ודברי הגאון זצ"ל שם צל"ע]. ומיהו בלא"ה הדבר פשוט מצד הסברא דלא העמידו במקום ביטול מצוה בקום ועשה ולכן הדברים נראים דהוי שב וא"ת ולפיכך היא נדחית משום שמחת חתן מצד העוסק במצוה אבל לענין אבילות דיהיה קום ועשה אמרינן להיפך דאתי רגל ודחי לאבילות דרבנן ולא אמרינן דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואף דאבילות קדים משום דיהיה עובר בקום ועשה. ומיהו בלא"ה לא קשיא מאבילות דע"כ צ"ל דעיקר תקנת חכמים היה כן דהא בשבת נמי אינו נוהג אבילות מ"מ אינו מפסיק ומבטל ורגל מבטל וע"ז אין טעם כלל וע"כ דהתם היה התקנה כן. ולענין מש"כ לעיל מענין סוכה אי מקרי שב וא"ת או לא לכאורה ראיה נמי מהא דכתובות (דף כ"ו) דאמרינן שם דאם אמרו לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל היו מכין אותו ומדחשיב ליה לסוכה בהדי אינך אלמא סוכה נמי הוי שב וא"ת דהיה מכין אותו כדי שיעשה המצוה [אך הלשון אינו מדוקדק דהא העשייה אינה מצוה רק הישיבה והו"ל לומר דשב בסוכה ואינו יושב ועוד דמאי שייך לענוש אם אינו עושה סוכה דהא איכא למימר דישב בסוכת חבירו דהא יוצאין בסוכה שאולה ואולי דמיירי דידוע דלא יהיה לו סוכה אחרת אם לא יעשה בעצמו וקמ"ל רבותא דאף דעדיין אינו עובר על העשה מ"מ כיון שידוע דאם לא יעשה עכשיו סוכה ע"כ יאכל בחג חוץ לסוכה ראוי לענשו מקודם אם אינו עושה היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דלענין מצטער בלילה הראשונה אף שלא מצינו להפוסקים הראשונים ז"ל שחילקו בזה ומשמע מסתימת דבריהם דכל מה דילפינן מתשבו כעין תדורו גם לילה הראשונה בכלל מ"מ כיון שהכל בו כתב בהדיא דבלילה הראשונה חייב וכן נפסק להלכה בפשיטות בשו"ע בד' הרב בהג"ה שוב אין לפקפק בזה. ומיהו לענין חולה ומשמשיו בלילה הראשונה תליא בב' התירוצים שתי' הא"ר ודעת הגאון בעל ישועות יעקב ז"ל ג"כ דגם חולה ומשמשיו חייב לאכול כזית בלילה הראשונה בסוכה ואמנם לענ"ד נראה בכגון זה צריך לשמוע לרופא הבקי או לחולה ותרווייהו לקולא וכמו ביום הכפורים. ולענין אם מותר לאדם לילך לדרך קודם יום טוב באופן שלא יהיה לו סוכה בלילה הראשונה הוא מחלוקת האליהו רבא בסוף סימן תר"מ עם הפרי מגדים ויעויין בביכורי יעקב על הלכות סוכה מה שכתב בזה ובמקום אחר יבואר אי"ה והנלע"ד כתבתי בעז"ה:

הלכות

לולב אור ליום א' ערב חג הסוכות תזכ"ר לפ"ק

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה