בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן מו
שאלה ראוי לברר בדין סיכך ע"ג מבוי מפולש שיש לו לחי אחד או שני לחיים אי כשר לשבת שבתוך החג או לא וכן ראוי לחקור דהיאך הדין אם סיכך ע"ג מבוי מפולש שיש לו צורת הפתח מצד אחד ומצד האחר איכא לחי משהו ובין שסיכך לצד צורת הפתח ובין שסיכך לצד הלחי וכן יש להסתפק בסיכך ברה"ר גמור שהיה לו ב' בתים בשני צידי רה"ר ועשה לחי מכאן ולחי מכאן וסיכך עליהם אי כשר או לא ועוד יש כמה צדדים שראוי להסתפק בהם ויבואר הכל בתוך גוף התשובה אי"ה:
תשובה (בסוכה דף ז') גרסינן אמר רבא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר ופרש"י ע"ג מבוי מפולש שיש לו לחי כשרה בשבת ולא בחול דמיגו דהוי דופן לשבת למהוי רשות היחיד הוי דופן לענין סוכה עכ"ל. ונראה פשוט דרש"י ז"ל היה גורס אמר רבה דהא רש"י ז"ל כתב שם בתחילה בד"ה ואלו סוכה דשבת אם עשויה כמבוי שתי דפנות זו כנגד זו סגי לה בלחי זקוף אצל היוצא וכו' דהא מר משום דאית ליה מיגו אמר הכי לדידך דאמרת לחי משום מחיצה והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב וכו' עכ"ל רש"י שם והך סברא דלחי משום מחיצה רבה הוא דקאמר לה בפ"ק דעירובין (דף י"ב ע"ב) אבל רבא אדרבה פליג על רבה וס"ל דלחי נמי משום היכר ולרבא הזורק למבוי מפולש שיש לו לחי פטור והלכך ע"כ דגריס רבה כאן וכן הב"ח בהגהותיו הגיה דצ"ל רבה ואכן צ"ע דלא הגיה ג"כ ברש"י שם עמוד ב' וצריכה לרבא למימר וכו' ופשוט דטס"ה וצ"ל וצריכה לרבה למימר וקצת נראה דמה דאיתא בגמ' דאמר אביי והא את הוא דאמרת נראה להגיה הא מר הוא דאמר וכן נראה להדיא מרש"י ז"ל ד"ה ואילו דגרס כן דכיון דהקשה כן לרבה דהיה רבו בוודאי לא היה אומר לו והא את הוא דאמרת ועי' בב"ב (דף קנ"ח ע"ב) עדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר דר"ע הוי דקאמר ליה שבאת ע"ש. והנה פשוט שרש"י ז"ל מפרש למימרא דרבה דהך מיגו הוא לענין דאורייתא דכיון דמהני האי לחי לעשותו רה"י דאורייתא ה"נ נחשב לדופן שלישי לענין סוכה ומיירי שסיכך לצד הלחי והלכך הגם שבחול בעי פס ד' מה"ת או טפח שוחק לכה"פ לפי מה שיבואר לקמן בע"ה דמה"ת סגי בטפח שוחק גם בסוכה העשוייה כמבוי] מ"מ בשבת שבתוך החג סגי בלחי משהו וכן פירש הרא"ש ז"ל ג"כ ומסיים שם דמהני המיגו גם לענין טלטול מדרבנן דאף דבשבת דעלמא אסור לטלטל במבוי מפולש שיש לו לחי מ"מ בשבת דסוכה משום מצות סוכה התירו לטלטל כמו שהתירו גבי פסי ביראות עכ"ל ולענין מה שהקשו התוס' עליו דאי במבוי מפולש לא משתרי בלחי וקורה אלא לר"י בפ"ק דעירובין (דף י"ב) וכולהו אמוראי ס"ל שם כרבנן הנה לרש"י לשיטתו לק"מ לפענ"ד דהא רש"י ז"ל שם כתב דאף רבנן לא פליגי עליה דר"י אלא ברה"ר כמו דאמרי דאין מערבין רה"ר בכך אבל במבוי המפולש מודו דמהני לחי לעשות רה"י דאורייתא ורש"י ז"ל היה מוכרח שם לומר כן דאל"כ מאי מקשינן שם על רבא דס"ל דלחי משום היכר מר"י לימא אנא דאמרי כרבנן אלא וודאי דגם רבנן לא פליגי עליה דר"י רק ברה"ר וזהו דדייק רבה כאן ואמר דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי ולא אמר רבותא יותר דאפילו סיכך ברה"ר שיש לו ב' בתים בשני צידיו ועשה מצד אחד כשר והיינו משום דבזה פליגי רבנן באמת וס"ל דלא נעשה רה"י בשביל הלחי משום דאתי רבים ומבטלי ליה ומיהו אין זה הוכחה די"ל דלא יכול למתני דין זה ברה"ר דהא בלא"ה אסור לסכך ברה"ר משום גזל הרבים ואף דקי"ל לקמן (דף ל"א) דהמסכך בר"ה כשר בדיעבד משום דקרקע אינו נגזלת מ"מ לכתחילה אסור משום גזל]:
וזה אין להקשות על רש"י ז"ל דהא התם מצריך ר"י שני לחיים והכא אמר רבה דסגי בלחי אחד דהא אינו קושיא דהדבר פשוט דהא דמצריך ר"י שני לחיים היינו לענין היתר טלטול אבל לעשות רה"י דאורייתא סגי בלחי אחד וכמו דאמר רבה שם בהדיא דהזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב ואף דרבה לא אמר כן רק במבוי המפולש היינו לפי דאנן קי"ל כרבנן דרה"ר גמור לא מהני לחי לעשותו רה"י דאורייתא ועוד דאפי' נימא דברה"ר גם לר"י בעינן ב' לחיים מ"מ במבוי המפולש בוודאי סגי בלחי אחד דהא בהדיא אמר רבה התם דאף בלחי אחד חייב. ונ"ל דרש"י והרא"ש ז"ל מפרשים דסיכך לצד הלחי דהשתא איכא ג' דפנות דעריבן אבל בסיכך לצד השני מה בכך דהלחי נחשב כמחיצה מ"מ הא אפילו אם היה כולו סתום מ"מ אם הסכך משוך מן הדופן ג' טפחים פסולה דהרי אין כאן לסוכה רק ב' דפנות. ונ"ל דלדעת רש"י והרא"ש ז"ל יצא הדין דבסיכך ע"ג מבוי מפולש קיל יותר מסוכך ע"ג מבוי שאינו מפולש דאם סיכך ע"ג מבוי מפולש לצד הלחי כשר משום דנחשב לדופן אבל אם סיכך ע"ג מבוי שאינו מפולש לצד הלחי פסול דשם אינו מתיר הלחי מתורת דופן דהא אפי' קורה מתיר התם ולא שייך לומר מיגו דהוי דופן דהא אינו מתיר מתורת דופן כנ"ל ודו"ק ואכן כ"ז לרש"י והרא"ש אבל לדעת התוס' הוא להיפך ממש דע"ג מפולש פסול מה"ת דאף מה"ת הוא רה"י דאורי' מ"מ מה"ת לא אמרי' מיגו ומיהו אם אמר דמה"ת סגי בטפח ולא בעי טפח שוחק וגם לא בעי דיעמידו פחות מג' סמוך לדופן אז אם סיכך לצד הלחי והלחי הוא רחב טפח אז אינה פסולה רק מדרבנן אבל אם סיכך ע"ג מבוי שאינו מפולש לצד הלחי אז כשרה אם הלחי הוא רוחב טפח דאמרינן מיגו בדרבנן אבל אם אינו רחב טפח גם במבוי שאינו מפולש פסול כיון דמה"ת בעינן שיהא רוחב טפח לא אמרינן מיגו בדאורייתא. ושיטה שלישית יש בזה להר"ן ז"ל דפי' ג"כ דמיירי במבוי שאינו מפולש אך דס"ל דוודאי מיירי בסתם לחי דהוא משהו ומ"מ כשר בשבת שבתוך החג משום דבכה"ג יש לומר מיגו בדאורייתא ומיגו בדרבנן מיגו בדאורייתא דמיגו דמהני האי לחי לעשות רה"י דאורייתא אם היה מפולש מהני נמי לענין סוכה דנעשה דופן ואף שאינו רחב טפח וגם ליכא שתי דפנות דעריבן מ"מ כשר מטעם מיגו והטעם דנייד הר"ן ז"ל מפי' התוס' ז"ל פשוט דהא אמר בסתמא ע"ג מבוי שיש לו לחי וסתם לחי הוא משהו ואכן כל זה אינו כשר אלא בשבת שבתוך החג אבל בימות החול פסול. ואכן שיטה רביעית יש בזה להרי"ף ז"ל שדעתו ז"ל דכשרה היא לכל ימות החג כמו שכתב הר"ן לדעתו ז"ל. ונראה דמה שכתב הר"ן דבחידושיו הוכיח דע"כ מיירי הסוגיא דמיירי במבוי שאינו מפולש הנה עצם הספר לא נמצא בינינו אך נראה דכוונתו להוכיח מהא דאמרינן בגמ' הלשון דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק ואלו סוכה דשבת לא בעי טפח שוחק הרי דמיירי במבוי שאינו מפולש דאלו במבוי מפולש הא בעי פס ד' ואף דהשתא דמיירי בשאינו מפולש הא צ"ל דסיכך לצד הלחי וא"כ אכתי הו"ל כמפולש כבר יישב זה הר"ן שם והעלה מתוך זה דבמסכך ע"ג מבוי סתום או בחצר רחוק מדופן האמצעית מ"מ אין דינה כסוכה העשויה כמבוי וסגי בטפח שוחק ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן כמו בסוכה העשוייה כמין גאם:
וראיתי להמהרש"א ז"ל שהקשה דלפי' התוס' דמיירי שסיכך לצד הלחי א"כ הוי כמו סוכה העשוייה כמבוי וצריכה בחול פס ד' והיכי קאמר בגמ' דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק ולכן כתב דלולא דברי התוס' יש לפרש דסיכך חצי רוחב המבוי מצד אחד בכל האורך מראשה מצד הלחי עד סופה צדה הסתום דהשתא הוי שפיר הכשרה בטפח שוחק שהרי יש לו ג' דפנות דעריבן עכ"ל והנה פשוט מה דלא הקשה כן לפירש"י והרא"ש דמיירי להדיא במבוי מפולש משני צדדין ובוודאי קשה דהיכי קאמר דמהני טפח שוחק היינו משום דלדידהו המיגו הוא בדאורייתא ומה"ת פשיטא ליה להמהרש"א ז"ל דגם בסוכה העשויה כמבוי סגי בטפח דכיון דאמרינן דאתאי הילכתא וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפח אין נ"מ באיזה סוכה שיהא ונ"ל ראיה לזה דאלת"ה מנ"ל דהלכתא לגרועי אתא נימא דהילכתא אתי לסוכה כמן גאם וקראי דמצרכי ג' דפנות מיירי בסוכה העשוייה כמבוי דבעי פס ד' ומוקים לה בפחות מג' סמוך לדופן דאמרינן לבוד והיינו ג' דפנות אלא וודאי דמה"ת אין חילוק בין סוכה לסוכה וכן ראיה מרב יהודה דפליג לקמן בסוגיא דף ז' עליה דר' יהושע בן לוי וס"ל דגם בסוכה העשויה כמבוי סגי בטפח שוחק ואם הוא מה"ת דכן נאמרה הלכה לא הוי פליגי בהלכה וא"כ פשוט דלרש"י ניחא דהש"ס לא הזכיר רק מה שיש נ"מ מה"ת בין סוכה דעלמא לסוכה דשבת ותדע דלא הזכיר דבסוכה דעלמא בעינן נמי צורת הפתח לבד הטפח שוחק דכן ס"ל לרבא בעצמו שם (דף ז') אלא וודאי משום דזה אינו אלא מדרבנן ומדרבנן לא קמיירי. ואכן גם מה שהקשה על פי' התוס' תמהני דהיאך לא ראה דברי הר"ן בזה דהרי הר"ן נרגש מקושיית המהרש"א ז"ל והוציא מזה דין חדש באמת דבסוכה שהוא בתוך החצר או במסכך ע"ג מבוי סתום סגי בטפח שוחק אפילו מדרבנן והא דאמרינן דסוכה העשויה כמבוי בעי פס ד' היינו במסכך ע"ג מבוי מפולש או דמסכך ברה"ר וכדומה וא"כ גם דברי התוספות יש לתרץ כן:
ואכן קצת יש לדקדק לפי' רש"י והרא"ש ז"ל דמיירי לענין דאורייתא היכי קאמר דאלו בסוכה דעלמא בעי טפח שוחק הא מבואר בסוגיא שם דהא דבעי טפח שוחק אינו אלא כדי שיעמידנו בפחות מג' סמוך לדופן וכל פחות מג' קי"ל בכל התורה כולה דכלבוד דמי ונמצא דיש כאן שיעור רוב דופן ע"י לבוד וכל זה אינו אלא מדרבנן דאילו מעיקר הלמ"מ וודאי דסגי בטפח גרידא ותדע דהא איכא כמה אמוראי דס"ל דסגי דיעמידנו כנגד היוצא וזה לא מסתבר דפליגי בעיקר ההלכה כיצד נאמרה ועוד דהא לרבי דס"ל דשיעור סוכה הוא בד' אמות ולדידיה אף דיעמידנו בפחות מג' סמוך לדופן ליכא רוב דופן וע"כ דכל זה אינו אלא מדרבנן בעלמא וא"כ לענין מאי הזכיר כאן טפח שוחק. ונ"ל דהא דקאמר טפח שוחק אינו ר"ל טפח ומשהו אלא דרבא לשיטתו אזיל דס"ל בפ"ק דעירובין (דף ד') דכל אמות שאמרו חכמים הוא באמת בת ששה טפחים אלא דאמת כלאים דהוא לחומרא בשוחקות ואמת סוכה ואמת מבוי לענין למעלה מכ' ולענין דופן עקומה ולענין פירצת מבוי] הוא עצבות ופרש"י הללו שוחקות אמת כלאים מודדין בטפחים גדולים ושל סוכה ומבוי עצבות מצומצמות לחומרא עכ"ל וא"כ פשוט דה"ה לענין טפח דדופן השלישית בעינן טפח שוחק לחומרא ולכן קאמר הכא דאלו בסוכה דעלמא בעינן טפח שוחק ואזיל לשיטתו בזה [ואפילו לפי מה שכ' לעיל דצ"ל רבה מ"מ יש לומר דרבה ג"כ ס"ל כרבא בהא וגם אביי דאתיביה לא פליג עליה דרבא בהא רק דהוא ס"ל דאמת סוכה ואמת מבוי הוא באמת בת חמשה ואמת כלאים באמת בת ששה אבל בזה י"ל דמודה לרבא דאמת כלאים בעינן טפחיים שוחקות כיון דאזלינן לחומרא אזלינן לחומרא גם בהא וממילא בטפח דדופן השלישית בעי טפח שוחק כנ"ל ליישב לפרש"י והרא"ש ז"ל:
שוב מצאתי בעז"ה להרז"ה ז"ל בספר המאור שכתב ג"כ דלמ"ד דמעמידו כנגד היוצא לא בעינן טפח שוחק דטפח שוחק לא הוזכר רק בדברי ר"י בן לוי והיינו כמש"כ בעז"ה דריב"ל לא מצריך טפח שוחק דהיינו טפח ומשהו אלא מדרבנן כדי שיעמידנו בפחות מג' סמוך לדופן ויהיה רוב דופן. וראיה גדולה לדברינו מהא דחשיב (בנדה דף כ"ו) טפח דדופן סוכה בהדי הנך דשיעורו טפח וכל הנך דחשיב התם שיעורן בטפח גרידא אלא וודאי דהכא נמי מדאורייתא סגי בטפח גרידא והא דאמר הכא טפח שוחק ר"ל טפח גדול אבל טפח ומשהו לא בעינן מה"ת כנ"ל ברור ועוד יש לדקדק לפי פרש"י והרא"ש דהמיגו הוא בדאורייתא דבסוכה דבעלמא בעי טפח והכא סגי בלחי משהו א"כ מאי מקשה מברייתא על רבה דלא תני נמי בברייתא דיתרה סוכה דעלמא אסוכה דשבת וכו' ומאי קושיא דילמא הך ברייתא אתיא כר' יוסי דס"ל בעירובין (דף י"ד) דלחיים שאמרו רחבן ג' טפחים וא"כ אינו יתירה כלל דבשבת נמי בעינן לחי של ג' טפחים ואדרבה שבת חמיר יותר מסוכה וזה כבר תני בברייתא התם דחמיר שבת מסוכה וקושיא עצומה היא לכאורה:
ואכן לפי חומר הנושא נ"ל ליישב די"ל דס"ל להש"ס דהא דמצריך ר' יוסי לחי של ג"ט היינו מדרבנן להתיר לטלטל במבוי סתום דס"ל דבפחות מג' לא הוי היכרא כלל וכן בקורה נמי בעינן שיהא ברחבו טפח ומחצה אבל לענין לעשותו רה"י כגון במבוי מפולש לחייב להזורק לתוכו מודה ר"י דגם בלחי משהו נחשב למחיצה דלענין דאורייתא לא מצינו חילוק בין משהו לג"ט וגם זה נ"ל ברור. ואמנם מה שהקשה המהרש"א על התוס' מיושב בפשיטות ע"פ דברי הר"ן הנזכר. ומיהו קושיית המהרש"א ז"ל תסובב גם על הר"ן ז"ל דמנ"ל להוכיח באמת דאפי' אם סיכך לרוחב המבוי לצד הלחי דינו כסוכה העשוייה כמן גאם דילמא מיירי באמת שסיכך לאורך הסוכה עד דופן הסתום וכמו שפי' המהרש"א ואולי מדאמר סתמא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי ומשמע באיזה אופן שסיכך כשר. ודע דהתוס' מחולק עם הר"ן בשני דברים א' דלדעת הר"ן אמרינן מיגו אפי' בלחי משהו ולדעת התוס' דווקא בלחי טפח והב' דלדעת הר"ן בסוכה העשוייה כמבוי מה"ת בעי פס ד' וכמו שמשמע מדבריו ז"ל להדיא בד"ה ת"ר שתים כהלכתן ומזה הוכיח דמימרא דרבה ע"כ מיירי במבוי שאינו מפולש דבמבוי המפולש לא מהני טפח שוחק אבל מדברי התוס' נראה דמה"ת לעולם סגי בטפח שוחק ולפיכך כשהשיגו אפירש"י דפי' דמיירי במפולש לא הקשו עליו מגופיה דמימרא דרבה דאמר דבעלמא בעינן טפח שוחק רק דבמבוי מפולש לא מהני לחי רק לר"י ולית הילכתא כוותיה ובאמת שזה אינו קושיא כ"כ על רש"י ז"ל וכמו שכ' לעיל דרש"י אזיל לשיטתו דבמבוי מפולש מודו רבנן דנעשה רה"י ע"י לחי וטפי הו"ל להקשות עליו מסוגיית הגמ' כאן וכמו שהקשה הר"ן אלא וודאי דהם ז"ל ס"ל דמה"ת אין חילוק ונ"מ טובא לדינא דאם אי אפשר לו לעשות פס ד' כ"א טפח שוחק לדעת התוס' מחוייב לעשות דהא מה"ת הוא כשרה אבל לדעת הר"ן אינו מחוייב דהא היא פסולה מה"ת ומיהו אפשר דמ"מ מחוייב לעשות דהא מ"מ תהיה כשרה לשבת שבתוך החג מה"ת דהא דעת הר"ן דאמרינן מיגו אף בפסול דאורייתא וצ"ע בזה. ודע דנסתפקתי בסיכך ע"ג מבוי סתום שיש עליה קורה וגם לחי אם מהני האי לחי לענין סוכה דאפשר דלא אמרינן מיגו רק אם הלחי מהני מידי לענין שבת אבל במקום דא"צ לחי י"א לא שייך מיגו וכן נ"ל עיקר לדינא דהא משמע בגמרא דמתורת מיגו הוא דאתינן עלה ובכה"ג הא ליכא מיגו. ודע עוד דלכאורה קשה לי לדעת התוס' דהאי מיגו לענין דרבנן הוא דאמרינן כן א"כ אמאי לא אמר נמי אם סיכך ע"ג חצר שפתוח לרה"ר וניתר ע"י ב' פסין של משהו דג"כ אמרינן מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה ולא בעי טפח שוחק וצורת הפתח ובשלמא לדעת רש"י דלא אמרינן מיגו רק במקום דמועיל הלחי לעשותו רה"י דאורייתא ניחא דגבי חצר שיש לו ג' דפנות בלא"ה הוי רה"י דאורייתא אבל לדעת התוס' והר"ן קשה ואולי דממילא שמעינן מיניה דרבה דה"ה בחצר ע"י ב' פסין דהיינו הך. היוצא לנו מדברינו להלכה דבסוכה העשויה כמבוי והיא עומדת במקום שאין שם מחיצות כלל או במבוי המפולש לדעת הר"ן צריך מה"ת פס ד' ואפשר דהא דבעינן שיהא פס ד' ומשהו ולהעמידה בפחות מג' סמוך לדופן הוא ג"כ מה"ת אבל לדעת התוס' וש"פ אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת סגי בטפח והא דבעינן טפח שוחק ולהעמידה בפחות מג' סמוך לדופן בסוכה העשויה כמן גאם וגם צריכה נמי צה"פ זה וודאי נראה דאינו אלא מדרבנן. אבל אם עומדת הסוכה בחצר או במבוי שאינה מפולש אז לדעת הר"ן דינה כמו סוכה העשויה כמן גאם וסגי בטפח שוחק אפי' מדרבנן ואכן מדברי התוס' וש"פ לא משמע כן אלא לעולם בעי פס ד' כיון דהסכך הוא רחוק מדופן האמצעי. עוד כתבנו דאף דמה"ת לא בעינן טפח ומשהו ולהעמידה בפחות מג' סמוך לדופן מ"מ בעי טפח שוחק דהא קי"ל כרבא בעירובין (דף ד') דלחומרא בעינן טפחיים שוחקות. ולענין אם סיכך ע"ג מבוי מפולש שיש לה לחי לדעת רש"י והרא"ש כשרה הסוכה בשבת שבתוך החג משום מיגו וגם מותר לטלטל בתוך הסוכה ואף שחוץ לסוכה אסור לטלטל מ"מ בתוך הסוכה מותר ולדעת הר"ן מה"ת מהני מיגו ומ"מ פסולה מדרבנן דהא לענין פסול מדרבנן ליכא מיגו וכ"ש שאסור לטלטל בה ולדעת התוס' אם הלחי הוא משהו פסולה מה"ת דלפסול דאורייתא לא אמרינן מיגו ואם הלחי הוא טפח היא פסולה מדרבנן ואם סיכך ע"ג מבוי שאינה מפולש וסיכך לצד הלחי לדעת הר"ן אפי' הלחי משהו כשרה לשבת שבתוך החג ולדעת התוס' בלחי משהו פסולה מה"ת ובלחי טפח אז היא כשרה לשבת שבתוך החג ואכן לדעת רש"י והרא"ש י"ל דגם בלחי טפח פסולה מדרבנן כיון דאינו מועיל הלחי לעשותו רה"י. וגם בימות החול יש נ"מ דלדעת הר"ן דינה כסוכה העשויה כמן גאם וסגי לה בטפח שוחק וצה"פ ואכן לדעת התוס' וש"פ דלא הזכירו סברא זו י"ל דס"ל דבעינן פס ד' ומשהו כמו בסוכה העשויה כמבוי. ולדעת המהרש"א ז"ל אף בשבת שבתוך החג אינה כשרה רק אם סיכך לאורך המבוי עד דופן הסתום באופן שיש ב' דפנות דעריבן ולא מהני המיגו רק דלא בעינן טפח שוחק ופשוט דה"ה אם סיכך ע"ג מבוי סתום שהוא רחב יותר מעשר אמות והכשירוה בצה"פ דג"כ תליא במחלוקת הנ"ל דלדעת הר"ן והתוס' כשרה אם סיכך אצל צה"פ אבל לדעת רש"י הרא"ש י"ל דפסולה מה"ת ודע עוד דמבואות שלנו שהן מפולשין כל אחד לחבירו שדינן כחצירות דבעי שני פסין או פס ד' אם אינן רחבין יותר מעשר אם סיכך עליהן אצל הפסין אז בוודאי כשרות לשבת בתוך החג לדעת הר"ן אבל לדעת התוס' בעינן שיהא לכה"פ פס אחד שיהיה רחב טפח ופשוט הוא. ודע עוד דלענין מה שכתבתי לעיל דלדעת הרי"ף כשרה אף בימות החול משום דלא הזכיר שאינה כשרה רק לשבת שבתוך החג נראה שטעמו ונימוקו דאם איתא שאינה כשרה רק לשבת שבתוך החג א"כ הרי היא סוכה שאינה ראויה לשבעה מה"ת דהא בימות החול חסר דופן ג' דהא בעינן טפח לכה"פ והכא ליכא רק לחי משהו ובהדיא מבואר בסוגיא (דף כ"ג) דסוכה שאינה ראויה לשבעה מה"ת לד"ה פסול דר"מ דמכשיר התם בעושה סוכתו ע"ג בהמה אמרינן התם בגמ' הטעם משום דמדאורייתא מחזא חזיא אבל הכא הא פסול מה"ת וכבר הרגיש בקושיא זו בס' באר אברהם להגאון בעל משכיל לאיתן זצ"ל ובס' קהלת יעקב ומה שתי' בהגהות הגאון האמיתי מוהר"ש שטראשון זצ"ל בהגהותיו דהכא שאני דמהני מטעם מיגו דאם מועיל המיגו לענין פסול המחיצה עצמה כ"ש דמועיל לענין פסול שאינה ראויה לשבעה ולענ"ד נראה לומר דלא שייך מיגו רק לפסול דופן דהוא דבר הנוהג גם לשבת וע"ז שייך מיגו דמהני הדופן לענין שבת דאיסור סקילה כ"ש דמהני לאיסור עשה אבל לפסול שאינו שייך רק גבי סוכה לא שייך מיגו והגע עצמך לר' יאשיה דס"ל דחמתה מרובה מצילתה פסול גם גבי דפנות הכי יעלה על הדעת דבשבת שבתוך החג תהיה כשרה זה בוודאי לא דלא שייך בזה מיגו ומה שתי' בס' באר אברהם עצמו לחלק בין אם הסכך אינה ראויה לז' לבין הדפנות דקרא דנפקא מיניה דבעינן סוכה הראויה לז' מיירי בסכך כמו לענין דירת עראי ולענין מחובר ודבר המקבל טומאה הנלמד מהאי קרא הכל בסכך מיירי זה לא נהירא לי כלל דאטו בעושה סוכתו ע"ג בהמה הסכך אינו ראוי לז' והא התם שניהם ראויין לז' ורק כיון שאינו יכול לעלות לה ביו"ט מקרי אינה ראויה לז' לא הסכך ולא הדפנות וא"כ בסיכך ע"ג מבוי שיש לה לחי כיון דפסולה בחול הרי אינו ראוי לז' אף הסכך. וגם מה שרצה לתרץ חכם אחד דהא דפסול סוכה שאינה ראויה לז' היינו אם לא תהא ראויה לישב בה מכאן ולהבא אבל אם נעשה בחוה"מ ערב יום הז' שחל בשבת שראויה הסוכה למחר לא איכפת לן מה שלא היתה ראויה לז' אם היה עושה אותה מקודם וא"כ י"ל דרבא מיירי ביום ז' של חג שחל בשבת ועשה אותה קודם בהש"מ ובכה"ג לא איכפת לן מה שאין הסוכה ראויה לז' כן רצה לתרץ חכם אחד אבל גם תירץ זה לא נהלם לי כלל דמלבד שדוחק גדול לומר דרבא אינו מכשיר רק בכה"ג דהא רבא סתמא אמר דכשר לשבת שבתוך החג ולא חילק וגם הא אמרינן בר"פ לולב וערבה דלא איקלע כלל יום שביעי של ערבה בשבת. ולענין מאי הוצרך רבא לאשמעינן דין כיון שאינו במציאות כלל:
ואכן גם עיקר הסברא לא נהירא כלל דמה בכך שעשה אותה בסוף החג מ"מ הא בעינן שיהא הסוכה בעצמותה תהא ראויה לז' והרי אם היה עושה אותה מתחילת החג לא היתה ראויה לז' והיינו נמי טעמא בהא דקי"ל כחכמים (דף כ"ח) דעושין סוכה בחוה"מ ולא בעינן שיעשה סוכה לז' ימים ואלו במחלוקת ר"מ ור"י בעושה סוכתו ע"ג בהמה משמע להדיא דסוכה שאינה ראויה לז' מה"ת לד"ה פסול דהא אף ר"מ דמכשיר בעושה סוכתו ע"ג בהמה אמרינן שם דטעמו משום דמדאורייתא מחזי חזי ומשמע להדיא דאם לא היתה ראויה לז' מה"ת גם לר"מ פסול וכבר הרגיש בסתירה זו בשער המלך בפ"ח מהלכות לולב הלכה א' וביותר תמה על הרי"ץ גאות שפסק כר"י דבעושה ע"ג בהמה פסולה ולענין מחלוקת ר"א וחכמים הא קי"ל כחכמים ונמצא דמזכה שטרא לבי תרי ונשאר בתימה ואכן באמת לק"מ דלענין לעשות לז' ימים בזה לא קי"ל כר"א אלא כחכמים אבל מ"מ הסוכה צריכה שתהא ראויה לז' ימים אם היה עושה אותה בתחילת החג דאל"ה אף דירת עראי לא מקריא וכבר הוזכר סברא זו בפמ"ג בסי' תרל"ז ובס' באר אברהם שם ליישב קושיית השער המלך. וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא דהיכי מכשיר רבא בסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי לשבת שבתוך החג הא הוי סוכה שאינה ראויה לשבעה מה"ת דהא בימות החול פסולה מה"ת דהא חסר דופן ג' דשיעור הדופן הוא טפח והכא ק ליכא אלא לחי משהו:
ולכן מחמת קושיא זו הנ"ל הכריח להרי"ף ז"ל לפרש דכשרה באמת גם לימות החול והיינו משום דכיון דלשבת וודאי כשרה משום המיגו ממילא מועיל המיגו גם לימות החול דאין הסוכה כשרה לחצאין דכיון דגזה"כ הוא דבעינן סוכה הראויה לז' וכיון דמיגו הוא דאורייתא ע"כ הדבר מוכרח דגם לימות החול כשרה כנ"ל טעמו של הרי"ף ז"ל ואכן ליישב דעת כל הפוסקים ז"ל שאין מכשירין רק לשבת שבתוך החג מקושיא הנ"ל נ"ל דבלא"ה אין מקום לקושיא זו דנ"ל דסוכה שאינה ראויה לז' מקרי שאין יכול ליכנס בה כל ימות החג כגון אם עשה הסוכה ע"ג בהמה או שעשה אותה עראי כ"כ שידוע שתפול בתוך החג וכה"ג פסולה משום דאפילו דירת עראי לא מקריא דלכל הפחות בעינן שיהא יכול לדור בה ז' ימים אבל בסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי דהסוכה בעצמה ראויה לז' רק שאינה כשרה לז' וזה לא אמרו חכמים כלל דלא אמרו רק סוכה שאינה ראויה לז' פסולה אבל סוכה שאינה כשרה לז' לא אמרו כלל וזה נ"ל פשוט וא"צ לפנים ובחנם הרעישו העולם שלשת הרועים הנ"ל הפמ"ג והגאון בס' באר אברהם והגאון מקארלין בס' קהלת יעקב בקושיא זו
ודע שנסתפקתי אם אחד עשה סוכה רחוק ממנו י"ב מילין דאין ראוי לו לשבת שבתוך החג לקצת פוסקים דסברי דתחומין י"ב מילין הוא דאורייתא [אבל ביו"ט לד"ה הוא דרבנן וכמש"כ הטו"א ז"ל בחגיגה (דף י"ז) ע"ש] אם אינה ראויה לז' מקרי כיון דלדידיה אינו ראויה דהא אסור לו לילך שם בשבת שבתוך החג או דילמא כיון דעצם הסוכה היא ראויה לז' לאנשים הדרין בתוך תחומה וגם לאיש הזה אם היה בא בע"ש בתוך התחום של הסוכה לא שייך לקרותה סוכה שאינה ראויה לשבעה דבסוכה עצמה ליכא חסרון כלל וגם בידו לבוא שם בע"ש ולישב בה בשבת. ולכאורה יש להביא ראיה מעיקר מחלוקת של ר"מ ור"י בעושה סוכתו ע"ג בהמה וכ' התוס' שם דה"ה דפליגי בעושה סוכתו על אילן והרי סוכה זו ג"כ ראויה לאחרים שעלו מבעוד יום על האילן דאף דקי"ל בעירובין (דף ק') דאם עלה מבעוד יום מותר לירד משחשיכה מ"מ אם רוצה להיות שם כל יום השבת בוודאי יכול להיות שם דבישיבה על האילן אין בזה איסור משתמש באילן רק העליה והירידה ואעפ"כ קרינן לסוכה זו סוכה שאינה ראויה לז' כיון דלאנשים שלא עלו עליה מבעוד יום אינה ראויה ליו"ט:
ואכן באמת לא דמי לנד"ד כלל דהתם הסוכה בעצמותה היא נעשית במקום שאין יכולין לעלות לה בשבת ויו"ט אבל הכא הסוכה נעשית ככל הסוכות ומה שבעל הסוכה היה דר רחוק ממנה ואינו יכול לבוא בשבת משום זה לא איכפת לן ועוד דהא כל ז' ימי החג אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי וא"כ עיקר מקום דירתו כל ימות החג הוא בסוכה ואינו שייך כלל דהיא רחוקה ממקום דירתו דהלא אדרבה עיקר דירתו ומקום שביתתו הוא בסוכה והלכך לא שייך לחקור כלל בזה. ונראה דאם עשאה סוכתו רחוק מביתו אלף אמה לצד מזרח אסור לו לילך בשבת שבתוך החג או ביו"ט] לצד מערב ביתו כי אם אלף אמה כי מן הסתם עיקר שביתתו של אדם בשבת שבתוך החג הוא בתוך סוכתו ומודד משם אלפים לכל רוח ונראה דאפילו אם פירש בה בהדיא דרוצה לשבות בביתו ונתן שם פיתו אפשר דלא מהני כיון דאסור לאכול ולישן שם מאי מהני אמירתו ואף דאכילת עראי מותר חוץ לסוכה מ"מ שיעור עירוב הוא ב' סעודות אלמא דבעינן שיהא יכול לאכול כשיעור ב' סעודות וזה בוודאי אסור ומיהו כיון דקיימא לן דמערבין לגדול ביום הכפורים משום דראוי לקטן ומערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ולא בעינן דיהיה חזי ליה וא"כ הכא נמי הא ראוי לקטן דפטור מן הסוכה ועוד דהא יכול לערב בפירות דלא בעי סוכה. ומיהו יש לחלק דלא דמי להתם דהתם מתכוין לשבות במקום דיכול לאכול כל צרכו וגם יכול לאכול בעצמו ורק דהפת שהניח אינו ראוי לו וכן במערב ביוה"כ מ"מ יכול לישן שם אבל בחג לא הוי מקום שביתה כלל בבית כי אם בסוכה והלכך אף דאמר דרוצה לשבות בבית הוו כפטומי מילי בעלמא ולאו כלום קאמר והדבר צ"ע בזה ומיהו בסתמא בוודאי עיקר מקום שביתה הוא בסוכה ומודד משם ולהלן אלפים אמה לכל רוח כנ"ל] ובעיקר מחלוקת ר"י ור"מ בעושה סוכה ע"ג בהמה דר"י פוסל ור"מ מכשיר דהוציא מזה השער המלך בפ"ח מה' סוכה דדבר דלא חזיא מדרבנן מקרי אינו ראוי מה"ת ואינו יוצא בה מה"ת אלא שהקשה דהא אנן קי"ל כר"מ דסבר דכיון דמדאורייתא מחזי חזי כשרה נראה דאין ראייתו רק לפי מש"כ התוס' דה"ה דפליגי בעושה סוכתו ע"ג אילן אבל באמת לולא דברי התוס' היה מקום לומר מדשבק הברייתא לדין העושה סוכה ע"ג האילן דתנא במשנה ולא נקט אלא בבהמה בלבד אלמא דגם ר"י לא פליג אר"מ רק בעשה ע"ג בהמה ועיקר טעמא דר"י י"ל משום דאינו יכול לישב בה ולישן שם כל ימות החג על הבהמה דאין לך צער בע"ח גדול מזה ואפשר דס"ל לר"י דצער בע"ח דאורייתא ור"מ דאמר דמדאורייתא מחזי חזי אפשר דסובר דצער בע"ח דרבנן [ומיהו לשון מדאורייתא מחזי חזי דחוק לפי זה דמשמע דזה פשוט לד"ה ואם נימא דמשום צער בע"ח נגעו בה אין זה פשוט דהא בב"מ (דף ל"ב) מוכיח רבא דמדברי רבנן ור"ש דלשם נלמד דצער בע"ח דאורייתא] וקצת היה מקום לומר דהא דאמר בירושלמי דביצה פ"ה הלכה ב' דאם היה רוכב ע"ג בהמה בשבת אומר לו רד ומסיק הטעם משום שהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו ותמה הב"י בסי' ש"ה הא קי"ל דחי נושא את עצמו ומאי איסור שביתת בהמתו איכא בזה וע"ש במראה הפנים מה שדחק ליישב ולי קשה עוד דהא איסור שביתת בהמה לא שייך רק אם רוכב ברה"ר אבל בירושלמי משמע דאפילו ברוכב במבוי או בחצר אומרים לו רד דהא מיירי שם מאיסור משתמש בע"ח בשבת וברוכב בחצר מאי שייך שביתת בהמה. ואכן לולא דבריהם ז"ל הייתי אומר דהכוונה דאם נאמר דאסור לירד מן הבהמה כל יום השבת משום דמשתמש בבע"ח בעת הירידה א"כ אין לך צער בע"ח גדול מזה וממילא יש בזה איסור שביתת בהמה ג"כ דהא כתיב למען ינוח שורך וחמורך וזה עושה לה צער והלכך כל מה שעושה לה צער ה"ה עובר בעשה דלמען ינוח ואפי' אם אינו עושה בה מלאכה כלל וכן נראה להדיא מד' הרמב"ם בפכ"ב מהל' שבת הלכה ט' שמפרש כן שכ' שם עלה באילן בשבת וכו' במזיד אסור לירד ובבהמה אפילו במזיד ירד משום צער בע"ח עכ"ל וכ"ה בשו"ע בסי' ש"ה סעיף י"ח] ופשוט שכוון לדעת הירושלמי הנ"ל ומפרש דשביתת בהמה דאמר בירושלמי היינו צער בע"ח דבשבת ויו"ט צער בע"ח אסור מה"ת לד"ה משום דכתיב למען ינוח כנ"ל. ולענין מה שכתבתי לעיל בשם הר"ן ז"ל שדעת הרי"ף ז"ל במסכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשרה אף בימות החול יש לתמוה דהא בהדיא אמרינן וליתני דיתרה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק וכו' ומשמע דלימות החול לא מהני הלחי. ואין לומר דמפרש דסוכה דעלמא היינו בעושה סוכה בחצר רחוק מן המחיצות או בעושה בבקעה במקום שאין מחיצות. דאכתי לא א"ש מאי דמסיים ואלו סוכה דשבת סגי בלחי ולפי דעת הרי"ף הו"ל לומר ואלו במסכך ע"ג מבוי שיש לו לחי לא בעי טפח שוחק ולכן דברי הרי"ף צל"ע ובמקום אחר יתבאר אי"ה הנלע"ד כתבתי בעז"ה: