בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן מג
שאלה ראוי לברר הא דאיתא בירושלמי דסוכה פ"א ה"ב דסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר חברייא אמרו טפח ר' ייסה אמר כל שהוא מ"ד כ"ש ובלבד ע"פ כולה ע"ש. אם הוא מה"ת או דאינו אלא משום מצוה מן המובחר וגם מהו החידוש הזה אם צריך לחדש בו דבר בגופו של סכך כמו דמשמע פשטיות דברי הירושלמי דמר אמר טפח ומר אמר כ"ש ורק דיהיה ע"פ כולה ומשמע להדיא דצריך לחדש בגופו של סכך או דילמא דסגי דיעייל בה בסתרקי לשם חג ועוד ראוי לברר אי גם בסוכת גנב"ך ורקב"ש צריך לחדש לשם חג או לא ועוד יש לברר אם דברי הירושלמי אלו מוסכם גם מש"ס דילן ואין חולק בדבר או דילמא דהש"ס דילן חולק על הירושלמי בהא. וכל זה ראוי לנו לברר להלכה בעז"ה.
תשובה לענין הספק הראשון כבר כתב הר"ן ז"ל בהדיא בריש סוכה על דברי הירושלמי הנ"ל כלומר אע"ג דסוכה ישנה מכשרי ב"ה למצוה מן המובחר צריך לחדש בו דבר ע"כ ואמנם הב"י כתב בסי' תרל"ו דמדברי התוס' והרא"ש ושאר פוסקים והטור דהביאו סתמא לדברי הירושלמי הנ"ל דצריך לחדש בו דבר משמע דלעכובא אמרי כן ודלא כהר"ן ז"ל ואמנם המג"א כתב שם דבגמ' משמע כהר"ן שלא הזכיר חידוש ונ"ל שזהו דעת כל הפוסקים ודלא כהב"י עכ"ל המג"א והנה מש"כ דבגמ' משמע כהר"ן שלא הזכיר חידוש תמהני דאכתי מי ניחא דהא מ"מ הו"ל להזכיר בש"ס דילן דצריך לחדש בו דבר למצוה מן המובחר מיהת וע"כ צ"ל חד מהני תרתי או דהש"ס דילן סמך על הירושלמי ולא הוצרך להזכיר דהש"ס ירושלמי הוא קדם בזמן להש"ס בבלי וכמה דינים נמצא שלא הוזכר בבבלי כלל והפוסקים הביאו זה בשם הירושלמי הכי יעלה על הדעת לומר דאינו לעיכובא מדלא הוזכר בבבלי. ועוד אם נימא דכיון דלא הוזכר בש"ס דילן ש"מ דפליג על הירושלמי בהא א"כ גם למצוה מן המובחר לא בעי ולמה הביאו הפוסקים ז"ל דין זה כיון דהש"ס דילן לא ס"ל הכי. ואמנם לענ"ד יש להביא ראיה ברורה לדברי הר"ן דאינו אלא למצוה מן המובחר מהא דאמרינן במנחות (דף מ"ב) דקסבר רב חסדא דכל מצוה שכשרה בא"י בישראל א"צ לברך וכל מצוה שפסולה בא"י בישראל צריך לברך ואמרינן שם עוד דסוכה מסייע ליה דהרי סוכה דכשרה בא"י דתניא סוכת גנב"ך כשרה ובישראל אין צריך לברך ע"כ. ואם נימא דבסוכה ישנה צריך לחדש בו דבר מן הדין ואם לאו פסולה ופשוט דהך חידוש צריך לעשות ע"י ישראל דווקא וכמו לב"ש דס"ל דצריך סוכה לשם חג בוודאי בעינן ע"י ישראל דהא כתיב תעשה לך ואפשר דגם ע"י חש"ו נמי פסולה דכיון דעשייה נמי מן המצוה בעינן בה דין שליחות כמו בפסח ובתרומה וקדשים דפסול ע"י חש"ו וא"י וא"כ הדבר מתמיה דהיכא אמרינן דסוכה מסייע ליה אדרבה סוכה הוי תיובתא דהא בסוכת גנב"ך ורקב"ש בוודאי צריך לחדש בו דבר דהא גרעי מסוכה ישנה דהא התם נעשה סתמא אך דכיון דעשאה קודם ל' יום אמרינן דלא עשאו לשם חג אבל בסוכת גנב"ך ורקב"ש בהדיא נעשו לשם גנב"ך ולא לשם חג וכ"כ בהדיא הט"ז בסי' תרל"ו סק"ג דבסוכת גנב"ך פשיטא דצריך לחדש בו דבר וא"כ אדרבה הוי סוכה מצוה שפסולה בא"י ואעפ"כ בישראל א"צ לברך וא"כ אדרבה סוכה הוי תיובתא אלא וודאי דאינו אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא. ועוד יש להביא ראיה מהא דאמרינן בסוכה (דף ט') דב"ש ילפי דבעינן סוכה לשם חג מדכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה לשם חג בעינן וב"ה ההוא מבעי ליה שעושין סוכה בחולו של מועד וב"ש ס"ל כר"א שאין עושין סוכה בחולו של מועד ע"כ ואם נימא דצריך לחדש בו דבר מה"ת מאי הוצרך להש"ס לומר דב"ה מבעי ליה קרא לעושין סוכה בחולו של מועד ולעשות פלוגתא בזה בין ב"ש וב"ה הא מצי לתרץ בפשיטות דהך קרא מבעי ליה דצריך לחדש בו דבר לשם חג אבל כל הסוכה לא ועוד דבאמת אם נימא דהך חידוש הוא מה"ת ע"כ דיש לזה איזה לימוד מן הכתוב וא"כ טפי מסתבר לומר דנפקא ליה באמת מקרא דחג הסוכות תעשה לך אלא וודאי דאינו מן התורה רק למצוה מן המובחר בעלמא. ושוב ראיתי במראה הפנים בירושלמי שהביא ראיה מזה באמת לדעת הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר כלל לדברי הירושלמי כלל אפי' למצוה מן המובחר משום דס"ל דש"ס דילן פליג על הירושלמי בזה מדאמרינן דב"ה מבעי ליה קרא דב"ש לדרשא אחריתא ולא דריש ליה על החידוש ע"ש. ואמנם באמת ראיה זו יש לדחות בקל דזה דוחק להש"ס דקרא דחג הסוכות תעשה קאי על החידוש בלבד דהא מסיים הכתוב באספך מגרנך ומיקבך ומפקינן מזה דאין מסככין אלא בדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ ואם נימא דרישא דקרא לא קאי רק על החידוש ולא על כל הסוכה א"כ מניין לנו להוציא מהך קרא דכל הסכך בעינן שיהא מפסולת גורן ויקב דילמא סגי דיהא החידוש בלבד מפסולת גורן ויקב אתמהה וע"כ דלא מסתבר כלל לומר דקאי על החידוש בלבד דוודאי פשטות הכתוב קאי על כל הסוכה וא"כ אם נימא דחג הסוכות אתי כב"ש דסוכה לשם חג בעינן ע"כ כל הסוכה בעינן לשם חג דומיא דפסולת גורן ויקב דמעכב בכל הכשר הסוכה וע"כ הוצרך לומר דב"ה דריש ליה לדרשא אחריתא. ובר מן דין מה שהביא במראה הפנים ראיה מזה לדעת הרמב"ם ז"ל בוודאי אינו ראיה כלל דהא י"ל דש"ס דילן ס"ל ג"כ כהירושלמי אך דאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא וכמו שכ' הר"ן ז"ל והלכך א"א לומר דקרא אתי להכי וא"כ אכתי הו"ל להרמב"ם להביא דברי הירושלמי לענין מצוה מן המובחר מדרבנן. ואמנם הדבר פשוט דהרמב"ם נמשך בזה אחר רבו הרי"ף ז"ל דהשמיט דברי הירושלמי מהלכותיו אלמא דס"ל דש"ס דילן לא ס"ל הכי ואולי דהיה סובר דהירושלמי סובר דצריך לחדש בו דבר מן הדין וע"ז יש הכרח מהש"ס דמנחות הנ"ל דש"ס דילן לא ס"ל הכי ומשו"ה השמיטו או דהיה להם איזה ראיה אחרת דש"ס דילן פליג ע"ז אבל מהש"ס דסוכה (דף ט') בוודאי אינו ראיה לשום צד וכמו שכתבתי ודברי המראה הפנים צל"ע. ומיהו לדעת התוס' והרא"ש וש"פ דתפסו דברי הירושלמי להלכה וס"ל דש"ס דילן לא פליג עליה דהירושלמי בהא ע"כ ראיה גדולה מהש"ס דמנחות הנ"ל דהך חידוש אינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא וכמש"כ. ומיהו גם זה אינו ראיה רק לדעת הט"ז בסי' תרל"ו הנ"ל דגם בסוכת גנב"ך ורקב"ש צריך לחדש בו דבר וכ"ש הוא מסוכה ישנה דנעשה סתמא וזו נעשה בפירוש שלא לשם חג ואכן באמת לולא דברי הט"ז היה מקום לומר דהירושלמי לא אמר כן רק בסוכה ישנה דעשה לעצמו לישב בצילה מפני החמה ולא כיון בפירוש לשם חג ואפשר דמיירי דכבר ישב בה קודם החג והתם בוודאי בעי חידוש דאל"ה אין כאן היכר כלל דיושב בה בחג לשם מצות סוכה דהא כבר ישב בה קודם החג לשם צל בעלמא וכמו דאסור לישב תחת תקרת ביתו בחג ואפי' אם עשויה מסכך כשר והתקרה עשוייה עראי ואינה קבועה במסמרים באופן שאם היתה עשוייה לשם סוכה היתה כשרה מ"מ אם דר בו כל ימות השנה פסולה מן התורה משום דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה כולה ה"נ בסוכה העשוייה לצל מ"מ אם עשה לימות החול בפירוש או דעשאה קודם ל' יום דאז אפי' עשאה בסתם אמרינן דוודאי לא עשאה לימות החג רק לישב בה בחול אז אין הכר כלל דיושב לשם מצוה והלכך בעי חידוש ובפרט אם כבר ישב בה בחול בוודאי ליכא היכרא אם לא יחדש בה דבר אבל בסוכת גנב"ך ורקב"ש דהם עשאו לעצמם והישראל קונה מידם לישב בה בחג אין לך היכר גדול מזה דהא קנה אותם לשם חג ומעולם לא ישב בה בחול ונהי בבית שהיא מסוכך בסכך כשר לא מהני אם יקנה הבית מחבירו לשם חג דשאני התם משום דסוכה אמר רחמנא והיינו דתהא עשוייה לצל אבל לא בית דהוא עשוי לדירה דלשון סוכה בלה"ק היינו דתהא עשוייה לצל להגין מפני החמה אבל אם עשוייה לדור בתוכה בקביעות לא נקראת סוכה רק בית והוי כסכך פסול והלכך אפי' אם רוצה לעשוה עתה לחג פסולה משום תעשה ולא מן העשוי וצריך לפקפק וליטול אחת מבינתים וכמו דתנן בסוכה דף י"ח ע"א) אבל בסוכת גנב"ך ורקב"ש דנעשו לצל ושם סוכה עליה ורק דבעינן היכרא דיושב לשם מצוה הלכך הקניה עצמה מה שקונה מהם לצורך החג אין לך היכר גדול מזה ושפיר אמרינן דסוכה הוי מצוה שכשרה בא"י דבסוכת גנב"ך ורקב"ש א"צ לחדש בה דבר באמת אבל לעולם אימא לך דבסוכה ישנה דצריך לחדש בה דבר החידוש הוי מן הדין אבל אחר העיון הא ליתא כלל דהדבר פשוט דזה מש"כ לחלק בין סוכה ישנה לסוכת גנב"ך ורקב"ש אינו אלא אם ס"ל דהחידוש אינו אלא למצוה מן המובחר משום היכרא אז יש לחלק בין זה לזה וכנ"ל אבל אם נימא דהחידוש הוא מן הדין וע"כ דס"ל להירוש' דמ"מ מקצת הסכך בעינן דיהא עשוי לשם חג וא"כ פשוט דגם בסוכת גנב"ך ורקב"ש צריך לחדש בה דבר בגוף הסוכה ולא מהני קנייה לשם חג כלל והלכך מ"מ שמעינן מהש"ס דמנחות הנ"ל דהך חידוש אינו אלא למצוה מן המובחר וכדעת הר"ן והמג"א ז"ל. ואין לתמוה על הסוגיא דמנחות הנ"ל דמשמע שם להדיא דעשיית הסוכה נקראת מצוה אלא דמ"מ אינו מברך על העשייה משום דכשרה בא"י או משום דעשייתה לאו גמר מצוותה דגמר המצוה היינו הישיבה ומשו"ה לא מברכינן עליה ולדעת הירושלמי בברכות בפרק הרואה (הלכה) מברכינן באמת לעשות סוכה ועל כל פנים נשמע מדברי הש"ס דמנחות הנ"ל והירושלמי דעשייה הוי מצוה ולכאורה תמוה דהא בש"ס דמכות (דף י"א) מקשה ההוא מרבנן לרבא דממאי דמיירי קרא דאשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים בחטיבה דרשות דילמא מחטבת עצים דסוכה ומחטבת עצים דמערכה ואפ"ה אמר רחמנא ליגלי א"ל כוון דאם מצא חטוב לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה ע"כ. וא"כ הרי חזינן דעשיית סוכה לא מקרי מצוה כלל כיון דאם מצא חטוב אינו חוטב אבל הא אינו קושיא כלל דהא דאמרינן התם דלאו מצוה היינו לחטוב עצים מן היער כדי לסכך בהם דבזה מיירי קרא התם וזה בוודאי לאו מצוה דהא אם נעקרו העצים ע"י הרוח או ע"י קוף נמי כשר לסכך בהם אבל עשיית הסוכה בעצמה דבעינן באמת שתהא נעשית ע"י אדם וגם בעינן שתהא עשוייה לצל בוודאי נחשב למצוה ולכל זה רמז רש"י ז"ל שם במתק לשונו ליישב שכתב שם השתא נמי כי לא מצא חטובה אין החטיבה מצוה אלא עשיית הסוכה עכ"ל והיינו כמו שכתבתי בעז"ה דשם לא מיירי רק מחטיבת עצים לצורך הסוכה וזה בוודאי לאו מצוה וכל זה פשוט:
וראיתי בשאילתות דרב אחאי גאון זצ"ל בפ' וזאת הברכה שאילתא קפ"ט שכתב וז"ל שאילתא דמחייבין בית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומי דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים עכ"ל. ונראה פשוט דאין כוונתו דמחוייב לעשות סוכה לשם חג דהרי לא קי"ל כבית שמאי אלא כב"ה. ועוד דהא לא הזכיר כלל בדבריו דצריך לעשות לשם חג וגם מקרא שהביא אינו ראיה כלל לזה דהרי מקרא תעשה לך דריש ב"ה למעוטי גזולה אלא כוונת רבינו בעל השאילתות דנהי דלא בעי לשם חג וסוכת גנב"ך ורקב"ש נמי כשרה מ"מ עשיית הסוכה נחשב למצוה דהא כתיב תעשה והוציא זה מלשון הגמ' דאמרינן דסוכה הוי מצוה שכשרה בא"י אלמא דנחשב למצוה ורק שהיא מצוה שכשרה בא"י ויפה כתב בזה שם כבוד הגאון אב"ד דוואלאזין נ"י בחיבורו הנחמד העמק לה דנ"מ דמצוה לעשות הסוכה בעצמו כמו בכל המצות דקי"ל דמצוה בו יותר מבשלוחו אך דצריך להוסיף על דבריו דאף דקי"ל דסוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה וכן סוכה ישנה שעשאה לעצמו לימות החול ג"כ כשרה צ"ל דהיינו בדיעבד אם לא היה לו פנאי לעשות סוכה בעצמו ומצא סוכת גנב"ך נמי כשר אבל אם יש לו פנאי לעשות סוכה בעצמו בוודאי צריך לעשות בעצמו דכיון דנחשבת למצוה דינה כשאר מצות דקיי"ל דמצוה בו יותר מבשלוחו וכ"מ ממש"כ הרמ"א בהג"ה בסי' תרכ"ה דמצוה לתקן הסוכה מיד אחר יוה"כ משום מצוה הבא לידך אל תחמיצנה והוא מדברי מהרי"ל והביא ע"ז הגר"א ז"ל ראיה ממכילתא ושמרתם את המצות וכו' אלמא דס"ל ז"ל דנחשבת למצוה ומיהו מה דפשיט ליה להגאון הנ"ל נ"י דגם דעת השאילתות כן דמצוה לעשות בעצמו לכתחלה לענ"ד אינו מוכרח מדבריו ז"ל כ"כ די"ל דהא שכתב דמחייבין בית ישראל למעבד מטללתא עיקר כוונתו דאינו יוצא יד"ח אם לא שתהא נעשה הסוכה לשם צל לאפוקי בסוכה שנעשית מאליה או שנעשית ע"י קוף פסולה מה"ת דהא לא נעשה לשם צל דלכה"פ בעינן שתהא נעשית ע"י אדם ולשם צל וזה נלמד מקרא דתעשה לך והיינו דתהא נעשה לשם סוכה והיינו לשם צל. אבל לענין אם צריך לעשות בעצמו או ע"י שלוחו מזה לא מיירי מידי ותדע דהא כתב דמחייבין בית ישראל וכו' ופשוט דלענין לעשות בעצמו או ע"י שלוחו מיהת בוודאי אינו מוטל חיוב רק מצוה והדור בעלמא דהא פשוט דאפילו לכתחילה יכול לצאת בסוכה שעשה חבירו אפי' שעשה שלא מדעתו ושלא ע"פ שליחותו ג"כ כשרה לכתחלה דהא יכול לעשות לכתחילה ע"י א"י ואף דאין שליחות לא"י ועוד דהא אפילו עשאה הא"י לצורך עצמו כשר וכ"ש אם עשאה בשביל הישראל והיאך כתב דמחייבין בית ישראל אלא וודאי כנ"ל. ומיהו הדין דין אמת דכיון דנחשבת למצוה עיקר המצוה שיעשה בעצמו או ע"י שלוחו וגם מצוה בו יותר מבשלוחו:
ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהיינו נמי טעמא דהירושלמי דסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר לשם חג והיינו שיקיים גם מצות עשיית הסוכה דכיון דבתחילה עשאה לצורך ימות החול וא"כ נהי דהסוכה כשרה דלא בעינן סוכה לשם חג מ"מ ביטל בזה מצות עשיית הסוכה ולכן כתב הר"ן דאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא והיינו כדי שיקיים המצוה בעצמו ולפי זה אפילו בסוכה שנעשית לשם חג אך דעשאה בשנה שעברה או דקנה סוכת החג מיד חבירו ג"כ צריך לחדש בו דבר כדי לקיים מצות עשייה בעצמו גם בחג הזה וכן דעת הב"ח באמת בסי' תנ"ח ובסי' תרל"ו דאפילו בסוכה שנעשית לשם חג אך דנעשה קודם שלשים יום צריך לחדש בו דבר בתוך ל' יום והוציא כן מדברי הראבי"ה שהביא הטור בסי' תנ"ח. ולכאורה אינו מובן דמאי שייך בה חידוש הא כולה עשוייה לשם חג ומה בכך דנעשית קודם ל' יום ומה שכ' הב"ח שם בטעמו משום דכל שנעשית קודם ל' יום אינו ניכר שיושב בה לשם מצות סוכה תמהני דאמאי ליכא היכרא הא עד האידנא לא ישב בה ובחג הסוכות נכנס לישב בה אין לך היכר גדול מזה ואם ר"ל דבעת עשייה ליכא היכרא דעושה לשם חג תמוה דהיכן מצינו דבעי היכרא בעת עשיה ואכן נ"ל דדינו אמת אך לא מטעמיה ורק דמיירי בעשאה לשם חג בשנה העברה והלכך צריך לחדש בה דבר לשם חג הזה כדי לקיים מצות עשיית סוכה בחג הזה ומיהו מה שהוציא כן מד' הראבי"ה תמיהני דהיאך נח דעתיה בזה ליישב דברי הראבי"ה דנהי דמדברי הראבי"ה משמע כן דמדברי הירושלמי משמע דמצה שנעשית קודם ל' יום אסורה אפי' נעשית לשם חג אבל באמת תמוה דמהיכן הוציא כן הראבי"ה מדברי הירושל' הלא הירושלמי מיירי בהדיא שם דלא נעשה לשם חג וכבר העירותי לעיל בספרי בסי' כ"ז על הראבי"ה ז"ל בזה ונשארתי בקושיא. וגם מש"כ הב"ח דמדברי התוס' בסוכה (דף ט') ד"ה ואם עשאה משמע דמסתפקים בדבר אם עשאה לשם חג רק דעשאה קודם ל' יום אם צריך לחדש בו דבר או לא לענ"ד איני רואה שום משמעות בתוס' שם לזה דהדבר פשוט דהא שכ' ואפילו לא נ"מ אלא לב"ש ר"ל דאפילו אם נימא דלא קי"ל כהירושלמי בזה ורק לפי מה דמשמע לפי פשטיות הש"ס דילן דא"צ לחדש בו דבר כלל דהא לא הוזכר בשום דוכתא בש"ס דילן כן ואדרבה מברייתא דסוכה (דף מ"ו) דתניא שם דאם היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בו דבר מברך שהחיינו משמע דליכא קפידא במילתא אם אינו מחדש רק אם יכול לחדש מחדש [ובאמת בירושלמי שם שהביא ג"כ ברייתא זו נשמט בבא זו מן הברייתא משום דהירושלמי אזיל לשיטתו בזה] וא"כ אין נ"מ רק לב"ש מ"מ יש לו לתנא לפרש במה נחלקו כ"ה כוונת התוס' לפענ"ד:
ובזה שכתבתי דטעמו של הירושלמי דמצריך לחדש בו דבר אינו בשביל הכשר הסוכה רק כדי שיקיים מצות עשייה בעצמו יתיישב היטיב במה דיש לתמוה לכאורה על הר"ן והרא"ש וש"פ דהביאו לדברי הירושלמי להלכה דלכאורה הא מן הברייתא דסוכה (ד' מ"ו) הנ"ל משמע דא"צ לחדש בו דבר אפילו למצוה מן המובחר מדאמר אם יכול לחדש בו ולא קאמר בלשון ציווי דאם היתה עשוייה ועומדת צריך לחדש בו ומברך שהחיינו בשעת החידוש ואכן לפי הנ"ל ניחא דבאמת הסוכה כשרה בין כך וכך ורק דאם יש לו פנאי לחדש בה ולקיים מצות עשייה בעצמו מחדש. ואכן לפי דעת הב"י ולדעת הפוסקים ז"ל דהוא לעכובא תמהני דהיאך יפרנס להברייתא הלזו וצ"ע. ולענין עיקר החידוש אם צריך לחדש בגוף הסוכה או דסגי דיועיל בה בסתרקי הנה בירושלמי שם מפורש דצריך שיחדש בגופה של סוכה דווקא ונראה ששום פוסק לא יחלוק ע"ז דהלא בהדיא איתא כן בירושלמי ולכן מאוד תמהני על בעל העיטור ז"ל והובא בדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דסוכה שכ' דש"מ דחידוש גופה בעינן ודלא כבעל הלכות שכתב מיכנשי למימך בסתרקי הוי חידוש דהא ליכא סוכה דלא יכיל לחידושא בה האי חידושא ע"כ ותמהני דמאי זו השגה על הבה"ג דהא הבה"ג לא הביא כלל לדברי הירושלמי הנ"ל ורק דעל הברייתא דהיתה עשוייה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך שהחיינו בשעת החידוש ע"ז כתב הבה"ג כגון למכנשה ולמימך בה בסתרקי וא"כ איכא למימר דוודאי מודה דלדעת הירושלמי צריך שיחדש בו דבר בגופה של סוכה וכמו דאיתא בהדיא בירושלמי ואך דהוא ז"ל ס"ל דש"ס דילן לא ס"ל הכי דהא בברייתא קתני אם יכול לחדש בה דבר ומשמע דאינו חיובא והוא ז"ל מפרש דהירושלמי לעיכובא קאמר [וכ"ה דעת בעל העיטור באמת דכ' שם דאם אינו מחדש בו דבר פסולה וכ"כ בספר הפרדס הגדול לרש"י ז"ל והובא שם במפרש בפתח הדביר על הבעל העיטור בחלק ד' אות קס"ב ומביא מזה ראיה להב"י דהוא לעיכובא וכתב די"ל דהרא"ש והטור ג"כ ס"ל כבעל העיטור דהוא לעיכובא ע"ש] וא"כ ממילא נלמד דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי ואך לענין החידוש שהוזכר בברייתא דאם יכול לחדש בו דבר מברך שהחיינו ע"ז כ' הבה"ג דסגי במעייל בה בסתרקי ובאמת שי"ל שזהו דעת הרי"ף והרמב"ם דלא הביאו לדברי הירושלמי משום דסמכו על דברי הבה"ג הנ"ל דלא בעינן חידושא בגופה של סוכה ואין נ"מ בחידושא רק לענין ברכת שהחיינו דאם יכול לחדש בו דבר קודם חג הסוכות יכול לברך שהחיינו בשעת החידוש ואם לאו מברך בעת הישיבה שתים והך דינא דברייתא הובא באמת ברי"ף בפ"ד ואמנם לפי מה דמסקינן שם דרב כהנא היה מסדר לכולהו אכסא דקידושא בטיל לדין החידוש כלל ומשו"ה לא הובא דין הברייתא הנ"ל ברמב"ם ז"ל וכן נראה גם מדברי בה"ג שם דהשתא דאמר רב אשי בטיל לדין הברייתא ע"ש ולפי מה שכתבתי לעיל שי"ל דגם השאלתות ס"ל כן מעתה הבה"ג והשאילתות והרי"ף והרמב"ם ז"ל עומדין בשיטה אחת דסוכה ישנה א"צ לחדש בה דבר כלל ושלש מחלוקת בדבר לדעת הבעל העיטור וס' הפרדס צריך לחדש בה דבר לעיכובא ואם לאו פסולה ולדעת הר"ן אינו אלא משום מצוה מן המובחר ולדעת הבה"ג והשאילתות והרי"ף והרמב"ם ז"ל אף מצוה מן המובחר ליכא. [ודע עוד דשיטה חדשה יש לבעל העיטור ז"ל ודעתו ז"ל שם בחלק ד' דמחלוקת ב"ש וב"ה הוא בעשאה סתמא בתוך ל' יום עד יום ל' אבל אם עשאה סתמא קודם ל' פסולה אף לב"ה ולא מהני בה חידוש ואכן לא מצאתי לו חבר בזה בשאר הפוסקים ז"ל] ואמנם עכ"פ צריך להבין השגת הבעל העיטור ז"ל על הבה"ג הנ"ל. ואולי דכוונתו להשיג דגם בדין הברייתא לעניין שהחיינו אינו יכול לברך בשעת החידוש אם לא מחדש בגופה של סוכה אבל בהכנסת בסתרקי לא מקרי עשייה דיהיה יכול לברך אז שהחיינו ודייק לה מדאמר בברייתא אם יכול לחדש בה דבר וזה שייך אם מחדש בגופה של סוכה דמשכחת לה לפעמים דאין יכול לחדש דהיינו דלא היה פנאי לחדש בה קודם החג אבל לענין אי מעייל בה ביסתרקי לא שייך הלשון אם יכול והא לעולם יכול הוא דהא ליכא סוכה דלא יכיל לחדושא בה האי חידוש כ"ה כוונת הבעל העיטור ז"ל לפענ"ד אך הלשון דלא כבעל הלכות שכ' בבעה"ט אינו מדוקדק לפי זה וצ"ע [ומש"כ בבעה"ט דליכא סוכה דלא חייש טס"ה וצ"ל דלא יכול וכ"ה ברא"ש ז"ל וכבוד הגאון בעל המפרש פתח הדביר הגיה ג"כ שם לדברי בעה"ט אך תמהני דלא הרגיש דתיבות דלא חייש ג"כ טס"ה וצ"ל דלא יכול וכמו שהוא ברא"ש]. היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דבסוכה ישנה אי צריך לחדש בה דבר יש בזה ג' שיטות וכנ"ל ופשוט דה"ה בסוכת גנב"ך ורקב"ש וכמש"כ הט"ז ופשוט הוא ולפי מה שכתבתי לעיל די"ל דטעם החידוש הוא כדי לקיים מצות עשיה בעצמו א"כ גם בסוכה שעשאה לשם החג בשנה שעברה או שקנה סוכה מחבירו ואפי' עשאה חבירו לשם חג הזה מ"מ צריך לחדש בה דבר ומיהו אם עשאה בעצמו לשם חג הזה אך דעשאה קודם ל' יום לדעת הב"ח הנ"ל ג"כ צריך לחדש אבל לענ"ד אינו נראה כן וכמש"כ לעיל ודעת הבעה"ט אם עשאה סתמא קודם ל' יום פסולה ולא מהני בה החידוש ואכן מה שהביא בעה"ט שם ראיה לזה מהא דהוצרך לסיים במשנה ואם עשאה לשם חג אפילו מתחלת השנה כשרה תמיהני דהלא לפי מה דפסק שם כהירושלמי דצריך לחדש בה דבר והך חידושא הוא לעיכובא שפיר נ"מ גם לב"ה דאם עשאה לשם חג לא בעי חידוש וכ"כ הר"ן באמת ודברי רבינו בעל העיטור בזה צל"ע וד' יאיר עיני והנלע"ד כתבתי בעז"ה. ושוב ראיתי כי לענין מה שכתבתי לעיל לתמוה על הב"י דס"ל דהא דצריך לחדש בו דבר הוא לעיכובא [וכ"ה דעת בעל העיטור באמת וכמש"כ לעיל] דהיאך יפרנס להברייתא דהיתה עשוייה ועומדת דאם יכול לחדש וכו' דמשמע דהחידוש אינו מעכב וכעת ראיתי די"ל דהם מפרשים להא דעשוייה ועומדת היינו שנעשית לשם חג בשנה שעברה דא"צ חדוש כלל כיון שנעשית לשם חג ובזה אמרה הברייתא שפיר דאם יכול לחדש בה דבר בשנה זו מחדש ואם אינו יכול ג"כ כשרה דהא נעשת לשם חג וזה נ"ל נכון בעז"ה: