בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן לז
כתוב השו"ע א"ח הלכות ר"ה סי' תקפ"א בדברי הרב בהג"ה וז"ל ויש מקומות שנוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום והוא מדברי הכל בו וכתב ע"ז המג"א בס"ק ז' בשם מעגלי צדק אפילו ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור ע"כ. והנה מדברי המג"א אלה משמע דר"ל אפי' ערבית שלאחריו וכן פירש בפמ"ג ובספר מחצית השקל ואמנם כבר תמה על זה בספר אליהו רבא דבדרכי משה איתא להדיא דערבית שלפניו וכ"ה באמת בס' הכל בו עצמו שמשם מקור דין זה וז"ל וגם יש מקומות שנהגו שמי שמתפלל באשמורת מתפלל אמש ערבית וגם מתפלל בבוקר בשחרית ואמנם דברי רבינו המג"א מש"כ בשם מעגלי צדק דהטעם הוא דכל המתחיל במצוה אומרים לו גמור [וכן ציין הגר"א ז"ל דכן הוא בירושל' בסופ"ב דמגילה דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור] הדבר תמוה לי הפלא ופלא דמהו ענין זה להמתחיל במצוה דהתם דעוסק במצוה אחת צריך לגמור אבל הכא המצוה שהתחיל כבר גמרה ומהו ענין סליחות לתפלה ועוד דאף בתפלה גופא אטו מי שמתפלל שחרית צריך להתפלל מוסף ואדרבא מלשון המשנה מוכח דמוסף היה מתפלל אחר כמו דתנן בר"ה השני מתקיע וכן תנן בתענית דהאחרון מזכיר וע"כ משום דהוא מצוה אחריתי ואדרבא מהש"ס דר"ה שם ל' מבואר דאדרבא דעיקר המצוה הוא שיתפלל אחר משום דברוב עם הדרת מלך וכן בכהנים בשעת עבודה הי' מחלקים לכמה כהנים כדי שיזכו רבים במצוה וכן אמרינן להדיא ביומא ד' כ"ו דהפייס הרביעי מי מעלה אברים מן הכבש למזבח ואמרינן עלה מתני' דלא כר"א בן יעקב דתנן ר"א בן יעקב אמר המעלה אברים להכבש הוא מעלה אותן למזבח ואמרינן במאי קמפלגי ואמרינן דרבנן סברי דברוב עם הדרת מלך ור"א בן יעקב סבר דבמקום שכינה לאו אורח ארעא וידוע דהלכה כרבנן אלמא דאפי' בחד מצוה נמי מצוה לזכות רבים במצוה זו וזהו כבוד שמים שיהא נעשה ע"י רבים ולא שייך זה להמתחיל במצוה אומרים לו גמור [ומה שקשה על זה מהירושלמי דמיירי נמי מענין הקרבה יבואר לקמן אי"ה] והלכך תפלה נמי שהוא במקום קרבן אדרבא מצוה שיהא מתחלק לכמה אנשים אפי' באותו תפלה דזהו כבוד שמים שיהא העבודה נעשית ע"י כמה אנשים דכתיב ברוב עם הדרת מלך וכמו בתמיד שהיו זוכין בו י"ג כהנים והלכך אף שבמצוה יחידית שאינה מענין עבודה אמרינן דבמי שהתחיל צריך לגמור ואדרבא משמע שאינו רשאי להניחה לאחר וכמו דאיתא בסופ"ק דסוטה גבי יהודא מ"מ במצוה שנעשית ברבים להוציא רבים ידי חובתן אדרבה הוא להיפוך ממש דצריך דווקא לחלקה ואינו יכול המתחיל לומר דשייך לו. משום דכבוד שמים עדיפא מכבוד הדיוט ואין אנו חוששין על כבודו כלל כיון שכבוד המקום שיהא נעשית ע"י רוב עם כן נ"ל הדבר ברור בלי ספק ומה שקשה ע"ז מאיזה מקומות אחרים דמבואר לכאורה ההיפך. ודברינו יבואר בסמוך אי"ה ואמנם מה שכ' הכל בו גבי המתפלל סליחות מתפלל כל היום הנה תמי' על המג"א ועל הגר"א ז"ל ועל כל האחרונים ז"ל שלכאורה בחנם דחקו בטעמו ובתחילה אני אמר שאם כדבריהם ז"ל שהטעם הוא משום המתחיל במצוה א"כ מאי אמר שמתפלל כל היום שמשמע שאם רוצה להתפלל אין מוחין בידו ואין אנו רשאים להוציא מידו אבל אם רוצה למחול וליתן לאחר שיתפלל מוחל והרי באמת מהראי' שהביא הגר"א ז"ל מירושלמי מבואר להדיא שאינו רשאי למחול שהמצוה הוא שאותו שמתחיל צריך לגמור ואינו רשאי ליתנה לאחר ולכן דברי הגר"א ז"ל תמוה אצלי וצ"ע. אבל באמת נראה שדברי הכל בו הוא משנה ערוכה בפ' הקורא עומד (דף כ"ד) דהמפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו ופירושו דמי שרגיל להפטיר ומקבל על עצמו מצוה קטנה שאינו לפי כבודו משום דמפטיר בנביא אין בו חשיבות מצוה כמו אדם הקורא בתורה ולא היה נמצא עליו קופצים שירצו להפטיר בנביא תמיד לפני הצבור ולפיכך נתנו חז"ל פיצוי לזה דצריך ליתנו לו כבוד בשביל זה שירד לפני התיבה להתפלל ולישא את כפיו בראש ולפרוס את שמע וממשנה זו מבואר דהפורס על שמע והיורד לפני התיבה הי' שנים וזה ראי' לדברינו שכתבנו למעלה דאם איתא שהי' אחד מאי הוצרך לומר שהוא יורד לפני התיבה דזה פשיטא כיון שהוא פורס על שמע ממילא הוא יורד לפני התיבה נמי אלא וודאי כדאמרינן דהי' שנים משום דזה הוא כבוד שמים] ואותו הטעם בעצמו תקנו הגאונים להמתפלל סליחות והיינו למי שמקבל עצמו להתפלל סליחות בכל יום לפני הציבור בכל ימי הסליחות נתנו לו פיצוי ששייך לו כל התפילות שבאותו היום שאם ירצה לירד לפני התיבה אין רשאין לעכב עליו ועיקר הטעם כדי שלא לנעול דלת בפני האנשים המקבלין על עצמן לשרת לפני התיבה בציבור בדבר שאינו לפי כבודם דאמירת הסליחות הוא קל טובא כנגד התפלה שתקנו אנשי כנה"ג ולדעת הרמב"ם תפלה הוא דאורייתא ואין השכר גדול כ"כ כמו שכר היורד לפני התיבה ולפיכך נתנו לו פיצוי כדי שירצו בני אנשים להזדקק למצוה זו ומיהו פשוט דאם ירצה למחול מוחל ולפי זה לא שייך רק אם האיש שקיבל על עצמו להתפלל בכל ימי הסליחות ולפיכך האידנא שבכל יום אומר אחר לא שייך זה כלל דעיקר הטעם כדי שירצה למחר ג"כ לומר אבל האידנא שאין אומר באמת למחר מה נעילת דלת יש בזה. ועוד מצינו מקור מקומו טהור למנהג זה מברייתא ערוכה דיומא ד' כ"ב דתניא שם מי שזכה בתרומת הדשן זכה בסידור מערכה ובסידור שני גזירי עצים והטעם מבואר שם דאף דבכל העבודה היו מחלקין כל עבודות ועבודה לכהנים אחרים משום ברוב עם הדרת מלך מ"מ תרומת הדשן כיון דעבודת לילה היא ולא היתה חשובה בעיניהם וגם שהי' קשה עליהם לעמוד בבוקר קודם עמוד השחר וכדאמרינן התם דשאני מיגני ממיקם ולכן תקנו שיהא להם זכות גם בסידור מערכה וכו' בלא פייס כדי שירצו לבוא והדבר פשוט דאמירת הסליחות דמי ממש לתרומת הדשן דהיא נמי עבודת לילה ואינה חשובה כ"כ על האנשים כמצוות תפילה דכל העבודות מצוותן ביום דווקא דכתיב ביום צוותו והתפלה שהיא במקום קרבן נמי מצוותו ביום והלכך תפלה שהיא בלילה לא חשיבה כ"כ וגם משום שקשה לעמוד בבוקר קודם אור היום כמו בתרומת הדשן ולפיכך תקנו הגאונים לתת להם פיצוי שיזכה ג"כ לירד לפני התיבה באותו היום כן נ"ל ברור בטעמו של הכל בו ודברי המג"א והגר"א צל"ע ואל תשיבני מתפילת ערבית שהוא ג"כ בלילה וא"כ הי' צריך ליתן פיצוי להמקבל עליו להתפלל תפילת ערבית לפני הציבור וגם אינה חשובה כ"כ דהא ליתא דחדא כבר הקשה הגמ' גבי אברים ופדרים דתקינו לי' פייסא ומתרצינן דכולה עבודה דיממא היא וחשיבה כעבודת היום וגם אין צריך לעמוד משינתו ואותו הטעם שייך בתפלת ערבית דהא תפלת ערבית הוא נגד אברים ופדרים ועוד דבלא"ה בתפילת ערבית לא שייך פיצוי כלל דהא אינו צריך להוציא כלל דתפילת ערבית רשות וגם אינו מוציא כלל. ודע דנראה לי דכל זה שייך בזמניהם דהש"ץ היה מוציא לכל הציבור בסליחות או בתפילה דהוא הי' אומר וכל הציבור שומעין אבל האידנא דכולן אומרין והש"ץ האומר הסליחות אינו רק מסיים אח"כ כדי שיאמרו הכל בשווה לא שייך כלל דיתנו לי' פיצוי כדי שיבוא דהלא בלא"ה צריך לומר סליחות ומאי טירחה יש לו מה שמסיים איזה תיבות בקול רם וגם לא איכפת לן אם ימנע דימצאו הרבה שירצו וכל זה פשוט:
ומיהו אכתי פש גבן לברורי דברי הירושלמי דאמר גבי קצירת העומר דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור דלכאורה הוא נגד ד' הש"ס דיומא הנ"ל דגבי קרבנות אדרבה מצוה לעשות ע"י הרבה אנשים משום ברוב עם הדרת מלך דהא אנן קיי"ל כסתם מתני' שם ודלא כראב"י שם וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בהלכות תמידין [ובליקוטי מהרי"ל הקשה על הא דנהגינן לכבד הוצאה והכנסה לשני בני אדם מהא דראב"י דיומא הנ"ל דס"ל דבמקום שכינה לאו אורח ארעא דמשמע דטריחא לי מילתא וכמו שפרש"י שם] ומשמע דהלכתא כוותיה דהא משנת ראב"י קב ונקי ע"ש ותמהני דהאיך לא עיין בד' הרמב"ם ז"ל דאדרבה דפסק שם כסתם משנה ולא כראב"י וד' מהרי"ל צל"ע] ואמנם באמת המעיין שם בירושלמי דמגילה ובר"ה בפ"א ה"ח יראה דלא מיירי מענין זה כלל דהמתחיל צריך לגמור אלא מיירי שם מענין דחיית שבת דאף אם נימא דמכשירי קרבן לא דחי שבת מ"מ כיון שהתחיל בדחיית שבת דהא קצירה בוודאי דחי שבת מותר לו לגמור כל המכשירין בשבת כיון שכבר התחיל במצוה אומרים לו מרוק כלומר דאומרים לו דמותר לגמור כל המלאכות בשבת וכעין זה מתרצינן בש"ס דילן במנחות דף ע"א. דשאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת אבל ה"ה דיכול לגמור ע"י אחר אבל מה דפי' ז"ל דהמתחיל בעצמו צריך לגמור תמיהני דהלא הירושלמי לא מיירי מזה כלל והדבר צלע"ג לכאורה: