אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן לה

סימן לד

בעז"ה תיתי שלמא רבא מן שמיא לכבוד ידיד ה' וידיד נפשי ה"ה הרב המופלג בתורה וגדול ביראת ה' טהורה וכו מו"ה אברהם נ"י מייסד ומחזק ח"ק עשירי קודש ואלהי אברהם יהיה בעזרו תמיד להיות ממזכי הרבים וכו':

נידון אשר שאל לנו ולדעתינו הלכה למעשה אם יכולים לקרות ויחל ביום עשירי קודש במנחה בשאין עשרה מתענים בבהכ"נ יען ששמע מפי איש אחד בשם מר אחי הגאון זצ"ל שיכולים לקרות וביקש ממני לחוות דעתי בזה והנה זה שעלה מצודתי היום בענין הזה והנה אף שזה לא שמענו הנה כיוצא בה שמענו דלכאורה יש לחקור בב' וה' או שבת במנחה אם אין עשרה בבהכ"נ שלא שמעו הקריאה רק רובא ופשיטא היכי דליכא רק מיעוט שלא שמעו אי מותר לקרות בס"ת בשבילם ולברך עליה. ולכאורה יש מקום להביא ראיה מהא דתנן במגילה (דף כ"ג) דאין פורסין על שמע וכו' ואין קורין בתורה וכו' פחות מעשרה ולכאורה נראה מדכללן כולן כאחד משמע דכולהו חד דינא אית להו והרי בפריסת שמע קי"ל להלכה דאפילו בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו מותר לפרוס בשבילו כיון שיש עשרה בבהכנ"ס וכן בבהמ"ז כשיש רובא דמנכר שאכלו וחייבין בבהמ"ז והשאר אכלו ירק מצטרפין ומותר לזמן בשם וא"כ בקריאת התורה נמי דכוותיה דמותר לקרות אפילו בשביל אחד דהא משמע דכולהו חד דינא אית להו ובפרט דאין שום טעם לחלק ביניהם. ואמנם אף אם נאמר כן מ"מ אין מזה ראיה לנ"ד דשאני התם דהאחר ששמע קריאת התורה מ"מ היה מחויב בקריאת היום רק שכבר יצא יד"ח והלכך עדיין מקרי בר חיובא דהא קי"ל בכל הברכות אע"פ שיצא מוציא משום שכל ישראל ערבים זה בזה וחייב מתורת ערבות אבל בנד"ד מי שאינו מתענה ואינו מאותו החברה לא מקרי מחוייב בדבר כלל ובהדיא איתא בר"ן בריש מגילה בשם הירושלמי דבן עיר אינו מוציא לבן כפר בקריאת המגילה כשמקדים וקורא ביום הכניסה משום דלגבי בן עיר אינו זמן חיובא ולא שייך בזה ערבות וא"כ בנד"ד דלגבי האדם שאינו מתענה לא מקרי זמן חיובא אינו יכול להוציא לאנשים מאנשי החברה המתענים וא"כ אפשר דה"ה דא"א לצרפו נמי מהאי טעמא. וכל זה הוצרכנו לחלק אם נחליט דגבי קריאת התורה יכולין להוציא ס"ת ולברך עליה אף היכא דליכא עשרה שלא שמעו הקריאה. ואכן באמת ראיתי להחיי אדם בכלל ל"א שנסתפק בזה וז"ל שם צ"ע אם כולם שמעו קריאת התורה ויש איזה בני אדם שלא שמעו אם מותר לקרות עוד הפעם בשבילם ולא דמי לפריסת שמע דהתם כל יחיד מחויב אותה ברכה אבל הכא החיוב רק שישמע קריאת התורה וחכמים תקנו שיברך משום כבוד הצבור וי"ל דלא תקנו אלא כשהציבור חייבין בקריאה אבל לא בשביל יחיד וצ"ע עכ"ל:

ובאמת דעוד נ"ל טעם אחר לזה דאולי דמעיקרא לא נתקן לקרות בס"ת ולברך עליו רק אם איכא עשרה בבהכ"נ שהתפללו ביחד ולא דמי לפריסת שמע דהוא חובה על כל יחיד ויחיד לשמוע קדיש וברכו רק דאסור לומר בפחות מי' אבל בקריאת התורה אפשר דלא רמי חיובא כלל וראיה לדברינו ממש"כ בס' מעשה רב מהנהגות רבינו הגדול הגר"א ז"ל שהקשו לו ז"ל דלפי דעתו דיש חיוב לקרות מגילת שיר השירים ורות וקהלת ולברך עליהם אקב"ו על מקרא מגילה כמו על מגילת אסתר א"כ היאך קורין מגילות האלו בשבת והא איכא גזירה דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר משום דהכל חייבין ואין הכל בקיאין וגזירה דשמא ילך אצל בקי ללמוד והשיב דלא דמי למגילת אסתר דהתם חובה על כל יחיד ויחיד מתקנת מרדכי ואסתר ושייך גזירה אבל במגילות האלו אינו מוטל חיוב על כל יחיד ויחיד ורק אם איכא צבורא בבהכ"נ מוטל עליהם חיוב לקרות וגבי צבור לא שייך גזירה דרבים מדכרי אהדדי [וכדאמרינן בשבת (דף קמ"ז ע"ב) דעשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת ומביאין אותן בידם כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי ע"ש] וכתב שם בהג"ה דבזה יתיישב מה שהקשה התוס' יו"ט בפ"ק דמגילה דהאיך קורין בס"ת בשבת דהא איכא ג"כ גזירה דשמא יעבירנו ודחק ליישב אבל לפי דברי הגר"א ז"ל יש לומר דגם בקריאת התורה של שבת דהוא מתקנת משה רבינו לא היה התקנה אלא על הציבור דאם יש עשרה ביחד אז מוטל עליהם חיוב בס"ת אבל אינו חובה על יחיד ויחיד והלכך לא שייך גזירה כ"כ שם הרב בעל מוציא לאור ספר מעשה רב הנ"ל:

וזה סייעתא לכאורה לדברינו הנ"ל דעל יחיד אינו מוטל חיוב וממילא כל זמן דליכא עשרה דלא שמעו ליכא חיובא כלל והלכך ממילא הברכה היא ברכה לבטלה ואם רוצין להחמיר ולקרות צריכן לקרות בלא ברכה וא"כ פשוט דה"ה בתענית צבור אם ליכא י' מתענים בבהכ"נ אין לקרות בברכה וכ"כ בהדיא בשו"ת עבודת הגרשוני בסי' נ"ז דבתענית בה"ב אם אין עשרה מתענין בבהכ"נ אין לקרות ויחל במנחה כלל וגם בבוקר לא יקראו רק בפ' השבוע ע"ש וא"כ נ"ש בתענית דעשירי קודש דעיקר הקריאה בקושי התירו דלכאורה לא עדיף מתענית שמתענים בער"ה ובעשרת ימי תשובה דדינם כתענית יחיד ואין קורין ויחל אך כיון שכבר התירו פרושים את הדבר התירו ומ"מ הבו דלא להוסיף עלה והן אמת דראיתי להפרי מגדים ז"ל באו"ח בסי' תס"ב שחולק על דברי עבודת הגרשוני הנ"ל וכתב דמדכ' הרשב"א ז"ל בתשו' בדליכא עשרה שמתענים בבהכ"נ אין יכול לומר הש"ץ ענינו בין גואל לרופא דאין שליח ליחידים וכו' ומשמע דדווקא לענין ענינו דהש"ץ כבר יצא ידי חובתו בתפלה בלחש ואין מחזיר התפלה רק להוציא שאינו בקי וכיון דליכא עשרה שמחוייבים בברכה זו ליכא שליחות דלא נתקן שליחות רק לציבור אבל בקריאת ס"ת דכל אחד מברך וקורא לעצמו לא שייך שליחות [ואף דאחד קורא בשביל כולם היינו כדי שלא לבייש וכו' אבל באמת מחויב המברך לקרות עמו בלחש] ומה בכך שאין עשרה מתענין כ"כ הפמ"ג שם ולפי דעתו פשוט דאף אם ליכא י' שלא שמעו קריאת התורה דג"כ יכולין לקרות בברכה רק דאותן הג' שעולין לס"ת יהיו בני חיובא וחולק על דברי החיי אדם הנ"ל אבל כל זה כתב לפי שלא נחת לסברא זו דקריאת התורה לא נתקן רק לציבור אבל אי הוה נחית לסברא זו יש לומר דע"כ לא הוצרך הרשב"א ז"ל לסברא דאין שליחות ליחידים רק לענין ענינו דהוא חובה על כל יחיד שמתענה וצריך שליחות להוציא מי שאינו בקי ולכן הוצרך לומר הטעם משום דאין שליחות ליחידים אבל לענין ויחל כיון דאינו חובה רק אם איכא י' שמתענין שמחויבין בקריאה פשיטא דאם ליכא י' אסור לברך ואם יברך הוי ברכה לבטלה, ונ"ל להביא ראיה לסברא זו מהא דאמרינן בב"ק (דף פ"ב) דעזרא תיקן שיהיו קורין בשבת במנחה משום יושבי קרנות ופרש"י יושבי קרנות יושבי חנויות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי תיקן בגינייהו קריאה יתירה עכ"ל ולכאורה האי יושבי קרנות הכי דמי דמ"נ דאם יכולין לבוא לבהכ"נ ולשמוע קריאת התורה א"כ הוי פושעים ולא שייך לעשות תקנתא לפושעים ואם הם אנוסים ואין יכולין לבוא א"כ הו"ל לצאת בקריאה שקורין בבהכ"נ דהא אמרינן בהדיא בסוף ר"ה דלא פטר ר"ג אלא לעם שבשדות משום דאניסי ומבואר בירושלמי דאף שהם בשדה בעת התפילה ואין שומעין לש"ץ מ"מ הש"ץ מוציא אותן מתורת שליחות וא"כ למה אינו מועיל שליחות בקריאת התורה ואין לומר דבתורה שאני דמצוה שיהא כל אחד קורא בעצמו או דישמע מאחרים וכמו דמשמע בב"ק שם דכיון שהלכו ג"י וכו' דא"כ מה תועלת דקורין במנחה מ"מ הלכו ג' ימים בלא תורה אלא וודאי דבשביל אונס לא הוצרכו לתקן דהש"ץ מוציאן ורק עיקר התקנה הוא לאנשים שיושבין בחנות וקשה להם להתפלל בעשרה ומתפלל ביחידות ופטור מקריאת התורה באמת דאינו מוטל חיוב רק על ציבור ונהי דמקרי שכן רע דמי שיש בהכ"נ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע מ"מ רשע ופושע לא מקרי מחמת שאינו מתפלל בציבור ולאותן אנשים תקנו קריאה בשבת במנחה וא"כ מוכח דאינו חובה על כל יחיד ויחיד דאם הוא חובה אין לך פושע ורשע יותר מזה דהא עבר על מצוה דאורייתא ועל תקנת עזרא ומאן דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא ולכן ע"כ כנ"ל:

איברא דלכאורה מצינו סתירה מפורשת על מה שכתבנו. ממשנה ערוכה דרפ"א דמגילה דתנן שם אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה ופירש הרע"ב והוא מהירושלמי דמתכנסים הכפרים לעירות בב' וה' לשמוע קריאת התורה וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וע"כ דהטעם דאין קורין בביתם משום דלית להו עשרה בטלנין בבהכ"נ וכמו דאמרינן שם (דף ה') דעיר שאין בה עשרה בטלנים נידון ככפר ואם נימא דאם ליכא עשרה בבהכ"נ לא רמי חיובא כלל לקרות א"כ למה מחויבין לכנס לעיר לשמוע קריאת התורה אלא וודאי דמוטל חיוב על כל יחיד ויחיד. ובאמת שהראיה מב"ק יש לדחות דאיכא למימר דנהי דתקנה דדורשי רשומות א"א לתקן מ"מ כיון דאיכא חיובא ללמוד בתורה או לשמוע ב' פעמים בשבוע ולזה לא שייך שליחות דעיקר הלימוד הוא כדי שיביא לידי מעשה ובזה שיעשה שליח לקרות בעבורו לא יבוא לידי מעשה והלכך תקנה גדולה תיקן להם עזרא שיקראו בתורה בשבת במנחה תחת הקריאה שהיו צריכין לקרות בימות החול אבל לעולם יש לומר דחיוב מוטל על כל יחיד ויחיד. ובפרט לפרש"י בסוף ר"ה דהא דפטר ר"ג לעם שבשדות משום דאניסי היינו אם באים לבהכ"נ בר"ה וביוה"כ וסברא דאניסי לא מהני רק דמשום זה יוצאין בשמיעה ששומעין מש"ץ משום דהיו אנוסים ולא היה להם פנאי לסדר אבל במי שהיה לו פנאי לסדר לא מהני שמיעה דהא יכול לסדר עד שיהיה בקי ולפי זה י"ל דתקנת עזרא היה ליושבי קרנות דאניסי ואין יכולין לבוא לבהכ"נ כל ימות השבוע והלכך יוצאין בקריאה דשבת במנחה:

אבל באמת הראיה מכפרים אינו ראיה כלל דאם נאמר דלית להו עשרה בבהכ"נ א"כ גם קדיש וברכו אין יכולין לומר וא"כ היו מחויבין בכל יום לבוא לעיר לשמוע קדיש וברכו וקדושה דהא כבר כתבנו לעיל דקדיש וקדושה מוטל החוב על כל יחיד ויחיד וע"כ דוודאי יש להם עשרה בבהכ"נ אך דלית להו ש"ץ שיקרא בס"ת וכמו שכ' הר"ן בריש מגילה לענין המגילה והלכך חייבים לבוא בעיר כיון דאיכא עשרה הרי חייבין בקה"ת. ומיהו מהא דאמר עיר שאין בה י' בטלנין נידון ככפר משמע דלא כהר"ן וצ"ע בזה. ומ"מ יהיה איזה שיהיה מ"מ לענין נד"ד כיון דבלא"ה עיקר הקריאה אין הדבר ברור כ"כ והלכך אם ליכא עשרה מתענים בבהכ"נ הדבר עדיף טפי שלא לקרות כלל ואם יברכו על הקריאה הוי ברכה לבטלה ופשיטא דהש"ץ לא יאמר ענינו בין גואל לרופא. והנלע"ד כתבתי בעז"ה הצעיר מפרחי כהונה שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה