אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן לא

סימן ל

הנה שמעתי מכבוד ידידי הרב הגאון מהור"ש נ"י שעלה בדעתו להסתפק בספק מ"ע אם דוחה לספק ל"ת ורצה להביא ראיה מהא דקיי"ל דחטאת העוף הבא על הספק אינו נאכל ולא אמרינן דאתי ספק מ"ע דאכילת קדשים ודחי ספק ל"ת דנבלה כן העיר הרב הג' הנ"ל וזה אשר השבתי לו ע"ז הנה לפע"ד נראה ברור דלא שייך להסתפק ספק זה רק אם הספק שיש בהעשה לא תלי בספק של הל"ת כגון בספק אם אכל מצה ויש לפניו כזית מצה שהוא ספק חדש דבכה"ג לא תלי הספיקות אהדדי דאף אם כבר אכל מצה ואינו מוטל עליו עוד מ"ע דמצה מ"מ יש ספק דשמא אינו חדש ואוכל היתר גמור ובכה"ג שפיר איכא ס"ס דשמא אינו חדש ואת"ל דהוא חדש מ"מ שמא לא אכל עדיין מצה ונמצא דעשה דוחה ל"ת וע"ז חל הספק של הגאון הנ"ל דיש לומר דלא נאמר דס"ס אזלינן לקולא רק במקום דשני הספיקות הוא היתר גמור אבל הכא דספק דשמא לא אכל מצה אינו היתר רק מצד דחיה:

ועוד יש סברא לומר דלא נלמד מקרא דעשה דוחה ל"ת רק ודאי עשה אבל ספק עשה לא נאמר דדחי אפילו לספק ל"ת דע"ז לא מצינו ראיה למילף מכלאים בציצית דהתם מצווה ודאית היא:

אבל במקום דהספיקות תלי אהדדי כגון בחטאות העוף הבא על הספק דאם חטאת העוף הוא הוי וודאי מ"ע וגם ליכא איסורא כלל דחטאת העוף מצוותו במליקה והכשרו בכך ואינו מצד דחיה כלל ואם אינה חטאת העוף הוי וודאי נבלה וגם ליכא מ"ע כלל פשוט דמשו"ה אסור לאכול מספק משום דהוי ספק דאורייתא דשמא פטור מחטאת והוי מליקת חולין והוא ודאי נבלה ולא שייך בכאן לומר דאתי ספק עשה ודחי לספק ל"ת מתרי טעמי דחדא דלא מקרי ספק ל"ת דכיון דצריך לחוש דשמא ליכא כאן מ"ע ואם ליכא מ"ע הוי וודאי נבלה [והיינו טעמא דספק אנדרוגינוס אין מחללין עליהן את השבת ולא אמרינן דאתי ספק מילה ודחי לספק כרת וע"כ דחיישינן דשמא הוא פטור ממילה וממילא איכא ודאי איסור כרת] ועוד בלא"ה לא שייך התם לומר דיבא ספק עשה וידחה ספק ל"ת דהא ע"כ צ"ל דס"ל להך תנא דיש שחיטה לעוף מה"ת דאם סבר דאין שחיטה לעוף מה"ת והאיסור הוא מצד טריפה וכדאמרינן בחולין דף כ"ח כי שבר שדרה ומפרקת הוי לה טרפה זה א"א לומר דהא לזה יש תקנה דיחזיר סימנין לאחורי העורף וימלוק וכמ"ש התוס' בנזיר דף כ"ט למ"ד דהאב מדיר את בנו בנזיר אינו אלא לחנכו במצות ע"ש. ודוחק לומר דהוא ס"ל דאסור להחזיר הסימנין [ועוד לפי מ"ש המהר"ם לובלין בחולין דף כ"ח ע"א לתרץ קושיית של מקשין העולם אין כאן טרפה כלל אפילו אינו מחזיר הסימנין דהכל נחשב כנחירה ע"ש. ואכן תמהני דנראה דנעלם ממנו ד' התוס' דנזיר הנ"ל דלא ס"ל כן וגם מה שהביא הקושיא בשם מקשין העולם תמוה דהא הוא קושיית התוס' בנזיר הנ"ל ולכן דבריו צ"ע] וכיון דסבר דיש שחיטה לעוף מה"ת יש כאן גם עשה שאינו זבוחה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה:

ועוד דהא באמת מסקינן בנזיר שם דריב"י סבר דאין שחיטה לעוף מה"ת וגם חולין בעזרה לאו דאורייתא ומ"מ אינו נאכל מדרבנן משום דהעמידו חכמים דבריהם במקום מ"ע דאכילת קדשים וא"כ אין מכאן ראיה כלל דספק מ"ע אינו דוחה לספק ל"ת דהא הכא אינו אלא ספק ל"ת דרבנן ואעפ"כ לא דחי ואולי דכוונת כת"ר נ"י דאם ס"ד דדוחה לספק ל"ת של תורה היאך החמירו בספק ל"ת של דבריהם יותר ממה שהחמירה התורה בספק

וגם לפי דעת הרמב"ם ז"ל דספק דאורייתא אינו אסור אלא מדרבנן במקום דאין לו חזקת איסור בוודאי אין ראיה דהא במקום דיש לו חזקת איסור מודה דאסור מה"ת וראיה דהא חייב באשם תלוי בחתיכה משני חתיכות וע"כ משום דשם איכא חזקה וא"כ בלא"ה לא קשיא דלמה לא דחי ספק מ"ע דאכילת קדשים לספק נבלה דלדעת הרמב"ם הספק מ"ע אינו מוטל עליו רק מדרבנן דהא להמ"ע דאכילה ליכא חזקת חיוב והספק נבלה יש לה חזקת איסור דאמה"ח וא"כ לענין נבילה אסור מה"ת מספק ולא אתי מצוה דרבנן ודחי ל"ת של תורה דהל"ת יש לה חזקת איסור והמ"ע אין לה חזקת חיוב:

ואכן יש לפשוט ספיקו של כת"ר נ"י מד' השאג"א סי' כ"ט דהקשה על הרמב"ם ז"ל דס"ל דכהן שלבש בגדי כהונה שלא במקום עבודה לוקה משום האבנט דהוא כלאים והקשה השאג"א מחטאת העוף הבא על הספק דהיכי מייתי מספק דשמא אינו חטאת העוף ונמצא שלבש כלאים שלא במקום מצוה וע"ז יתכן תמיהת כת"ר נ"י דמאי קושיא דהא י"ל דאתי ספק מ"ע של הקרבה ודחי לספק ל"ת של כלאים אלא וודאי דס"ל דלא דחי [ומיהו בעיקר קושיית השאג"א כ"כ בעצמו דאינו קושיא דהא התם בנזיר ילפינן מקרא דקריבה על הספק ואפילו למ"ד דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא מ"מ מותר וכמו שכ' התוס' שם וא"כ בהדיא התירה התורה גם איסור כלאים] והא אין להקשות על השאג"א כיון דהקושיא הוא על הרמב"ם ז"ל ולהרמב"ם הא כל ספק אינו אסור רק מדרבנן והלכך לא חיישינן לאיסור כלאים דאינו אלא ספק דהא ליתא דחדא דלהרמב"ם חיוב הקרבה ג"כ אינו אלא מדרבנן ולא אתי חיוב מדרבנן ודחי איסור דרבנן [ומיהו מ"מ יש לומר וליישב קושייתו דלענין חיוב מדרבנן לא שייך לקרותו ספק רק דיש עליו בוודאי חיוב מדרבנן וגם האיסור הוא וודאי מדרבנן וא"כ למה לא נימא דאתא עשה דרבנן ודחי ל"ת דרבנן ולפי זה יתיישב קושיית השאג"א ז"ל על הרמב"ם לשיטתו דאמרינן דאתי עשה דרבנן ודחי ל"ת דרבנן

ועוד י"ל דכיון דכלאים הוא בוודאי רק דחל ספק דשמא הוא חטאת העוף ושם הותר כלאים ומקרי ספק שיש לו חזקת איסור דמספק אי אתה יכול לסלק ממנה איסור כלאים דהכלל הוא בידינו דכל דבר מעמידין על חזקתו והא דכ' הרמב"ם ז"ל דספק דאורייתא אינו אלא מדרבנן היינו במקום דלא אתחזק לא איסורא ולא התירא ושפיר הקשה השאג"א דהא הספק של הקרבה אין לו חזקת חיוב וספק כלאים יש לו חזקת איסור והאיך יכול לדחות וא"כ קושיית השאג"א כראי מוצק.

ולענין מה שכתבנו לעיל בספק אם אכל מצה ויש לו כזית שהוא ספק חדש נ"ל דלהרמב"ם בוודאי דחי דהא הספק חדש אינו אסור אלא מדרבנן לדעת הרמב"ם ז"ל דהא אין לו חזקת איסור והספק של המצה יש לו חזקת חיוב דהא נתחייב בוודאי במ"ע רק דספק לו אם נפטר ממנו והלכך אתי חיוב דאורייתא ודחי לל"ת דרבנן ועי' בצל"ח ברכות דף כ') דהקשה כמו כן בספק קרא ק"ש למ"ד דק"ש דרבנן דלמה אינו חוזר וקורא הא יש לו חזקת חיוב וע"ש שהביא מחלוקת בזה באיסור דרבנן אי מהני חזקת איסור אבל עכ"פ משמע שם דלד"ה מקרי בכה"ג חזקת חיוב ואפשר עוד לומר דהכא אפילו מדרבנן מותר לאכול וגם מצוה לאכול דהכא לא שייך לגזור כזית ראשון אטו כזית שני דהא הוי גזירה לגזירה דגם בכזית שני אינו אלא איסור מדרבנן לדעת הרמב"ם [ומיהו הדבר צ"ע ודו"ק]:

ועפ"ז י"ל לכאורה דיבמה שנפלה לפני יבם והיא ספק חייבי לאווין דאפשר דהיה מותר לייבם דלא שייך גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דהא הוי גזירה לגזירה דהא להרמב"ם כל ספק אינו אלא מדרבנן ולא עוד אלא אפילו אם ספק אם הוא חייב ביבום אך דיש לו חזקת חיוב כמו בגוונא דיבמות דחשיב שם דף ל"א דהוי חזקה ליבום והספק של חייבי לאוין אין לו חזקת איסור ג"כ אפשר דלדעת הרמב"ם ז"ל היה מותר לייבם דאתי ספק מ"ע של יבום ודחי לספק ל"ת וצ"ע גם בזה והנלע"ד כתבתי בעזה"י:

הלכות חג השבועות

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה