בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן כו
ראיתי לברר דין אפה בתנור שהסיקו בחמץ לאחר זמן אסורו ומתוך שראיתי כמה חלוקי דעות בזה להאחרונים ז"ל ראיתי לבאר דבר זה כיד ה' הטובה עלי הנה בעיקר דין זה יש בו ג' שיטות א' הרמ"ך והכ"מ בפ"ג מהל' חו"מ. ב' שיטת הש"ך והט"ז ביו"ד (בסי' קמ"ב ס"ק ה') ג' שיטת המג"א ובסי' תמ"ה ס"ק ה') ועתה אבאר דבריהם בפרטות. א' שיטת הרמ"ך והכ"מ דאינו אסור אלא באבוקה כנגדו כמו בשאר אסורים. [אמנם באמת מלשון הרמב"ם דלשם משמע בהדיא דאף באין אבוקה כנגדו אסור דלא הזכיר כלל אבוקה כנגדו גבי חמץ ונראה שהרמב"ם הוציא כן מהירושלמי דפ' כ"ש הלכה א' דעל הא דתנן במשנה לא יסיק בו תנור וכירים אתמר עלה בירושלמי שם וזה לשונו עבר והסיק ייבא כהדא אם חדש יותץ ישן יוצן עכ"ל הירושלמי משמע בהדיא דאף תיכף לאחר זמן אסורו חדש יותץ דגבי חמץ זה וזה גורם אסור ואף דחמץ אינו במשהו עד הלילה. מיהו אינו ראי' בעבר ואפה אי אסור באין אבוקה כנגדו דלפי מה שאכתוב לקמן דאף אם נימא דזה וזה גורם אסור בחמץ מ"מ י"ל דבעינן אבוקה כנגדו ולקמן יבואר מיהו זה פשוט דהרמב"ם כיון לדברי הירושלמי דאין דרך הרמב"ם ז"ל לכתוב דינים מעצמו אם לא שנמצא הדין זה בעצמו מפורש בבבלי או בירושלמי] וטעמם דאף דבחמץ גם גחלת ואפר אסור דחמץ הוי מן הנקברין [וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ג דמפרר וזורה לרוח כרבנן ולא כר"י ע"ש] וכל הנקברים אפרן אסור וכמו שמבואר בתוי"ט פ' כ"ש דגם בחמץ אפרן אסור לרבנן וכ"ה ברא"ש שם בשם רבינו יונה וכ"ה בטור בסי' תמ"ה להדיא (ועי' היטב בזה בגליון המשניות בדפוס ווילנא בר"פ כ"ש על שם הגאון החסיד מ' לוי יצחק זצ"ל מש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל) מ"מ כיון דאף רבי דסבר דיש שבח עצים בפת דהשבח בא מן העצים עצמן ואעפ"כ כשאין אבוקה כנגדו מותר והטעם דהוי גורם דגורם מן העצים לתנור ומן התנור לפת כיון דבשעה שמדביק הפת בתנור ליתא לאסורא בעיניה כלל רק החום הבא מן העצים והוי גורם דגורם והלכך גם בחמץ מותר. ומיהו אי איכא גחלים לוחשות או אפילו עוממות בתנור ויכול הפת לאפות מחום הגחלים עצמן ולא צריך לחום התנור אז בוודאי אסור בחמץ משום דיש שבח גחלים בפת דגחלים עצמן אסור בחמץ דהא דבשאר אסורין מותר אם בשלו ע"ג גחלים היינו משום דהנשרפין אפרן מותר וה"ה לגחלים אלא דאפרן מותר אפי' לכתחלה להנות מהן אבל גחלים אסור להנות מהן לכתחלה רק דבדיעבד מותר וכמו שכ' התוס' (בפסחים דף כ"ו ע"ב) ד"ה בשלה אבל בחמץ דאפרו אסור אף בדיעבד אסור אם בשלה ע"ג גחלים וכ"כ הרא"ש בהדיא בשם הר' יונה ז"ל שם וזה לשונו והא דשרי בעוממות לד"ה היינו בקליפי ערלה וכו' אבל בחמץ בפסח קייל"ן כרבנן דאמרי מפרר וזורה לרוח והוי בכלל כל הנקברין שאפרן אסור וכ"ש הגחלים עכ"ל הרא"ש ז"ל והא דכתבו התוספות ריש פסחים דף ה' ע"א ד"ה ואומר דחמץ דמי לערלה דבשלה ע"ג גחלים מותר היינו אליבא דר"ע לשיטתו שם דס"ל דבעור חמץ בשריפה והוי מן הנשרפין דאפרן מותר.
ומיהו מה שכתבו שם ולא יסיק תנור וכיריים היינו מדרבנן צע"ק דמה הוצרכו לזה הא בפשיטות ניחא דלכתחלה בוודאי אסור דהא בשלה ע"ג גחלים תניא דמותר משמע הא לכתחלה לא וכמ"ש התוס' בעצמם שם ד"ה בשלה. ודוחק לומר דכוונתם להקשות על הירושלמי דאמר דעבר והסיק ג"כ אסור וכמו שהבאתי לעיל לשון הירושלמי דזה דחוק דהא לא הביאו כלל על לשונם דברי הירושלמי ולא הזכירוהו כלל ועוד דדברי הירושלמי י"ל דרצונו לומר דעבר והסיק אסור לדידן דקייל"ן דחמץ מן הנקברין דאפרן אסור ולא לפרש מתניתין בא:
ואולי דכוונו גם כן לזה דאסור לכתחלה מדרבנן ולא באו אלא לומר דהך דלכתחלה היינו מדרבנן דבדאורייתא אין שייך לחלק בין לכתחלה ובין דיעבד. והא דלא מוקמי התוס' מתניתין כרבנן דאפרו אסור משום דבהדיא אמרינן בפ' כ"ש דלא נצרכה אלא לר"י. ולא הוי מצי לאוקמי נמי באבוקה כנגדו דאסור באמת מן התורה לרבי משום דלישנא דלא יסיק תנור וכיריים משמע דמסיקו ואח"כ אופה בו כדרך כל אפית פת דמסיק בתחלה ואח"כ אופה דאם מיירי באופה כנגד האבוקה הול"ל ולא יאפה בו פת ולא יבשל בו תבשיל והלכך הוצרכו לומר דהיינו לכתחלה ומדרבנן ומשמע מדבריהם דבנקברין דאפרן אסור מן התורה אסור דאל"ה בפשיטות הו"ל לאקשויי התם דהא גחלים ואפר אינו אלא מדרבנן גם בנקברין מן התורה מותר לגמרי וא"כ מאי מלאכה איכא בשריפת החמץ הא יכול אח"כ להנות מן התורה בגחלתו אלא וודאי דס"ל דבנקברין מן התורה אסור [וזה שלא כדברי הפנ"י בפ' כל שעה דף כ"ז דכתב בפשיטות דאינו אלא מדרבנן משום דהוי שלא כדרך הנאתן ועיי' בדרוש וחדוש להגאון רע"א זצ"ל שתמה באמת ע"ד תוס' הללו דהא הוי שלא כדרך הנאתן וגם באבוקה כנגדו ואני תמה להיפך דמנ"ל הכי בפשיטות דהיסק הוי שלא כדרך הנאתן אדרבה הא תנן בתמורה ל"ג דמדליקין בפת ושמן של תרומה ומייתי לה נמי בפסחים ל"ג ע"ב אגב גררא ואי הוה שלא כדרך הנאתן היכי מותר הא קייל"ן דאסור להאכיל תרומה לבהמה משום דהוי שלא כדרך הנאתו כיון דעומד לאכילת אדם והוי הפסד תרומה ועיי' בר"ש בפי"א דתרומות משנה ט' וא"כ תרומה טמאה הראויה לבהמה נמי כיון דחזיא לבהמה היכי מותר להדליק בהן אלא וודאי דגם היסק הוי כדרך הנאתן ועוד דעל כרחך צריך לומר כן לדעת הסוברים דשלכד"ה מותר לגמרי א"כ היכי תנן ולא יסיק וכבר עמד ע"ז הגרע"א הנ"ל בעצמו שם וגם לדעת הסוברים דאסור מדרבנן מ"מ מאי מקשה הש"ס שם פשיטא דלא יסיק ומאי קושיא דילמא זהו גופא קמל"ן דשלא כד"ה אסור מדרבנן אלא וודאי דמיקרו דרך הנאתו וגם האפר אסור מן התורה להתחמם בהם:
ועוד נראה דאשתמיט מהגאון הנ"ל דברי התוס' בפסחים בכיצד צולין דף ע"ה ד"ה וגרפו דמפורש שם בהדיא דבאבוקה כנגדו אסור מן התורה דכתבו וז"ל ותימה לר"י כיון דהפת אסור כשהאבוקה כנגדו וכו' ופירש ר"י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן ולא משמע כן בשמעתין עכ"ל הרי דמסקו דלא משמע בש"ס שם דאסור מדרבנן רק דאסור מן התורה וכוונתם דמקשה שם מפסח דלא מיקרי צלי אש אלמא לענין דאורייתא מיירי דאי מדרבנן לא קשיא מידי מפסח וכן הביא המג"א בסי' תמ"ה ראיה מדברי התוס' אלו דבאבוקה כנגדו אסור מן התורה וזה לשונו שם בס"ק וא"ו ובתוס' פסחים דף ע"ה משמע דבאבוקה כנגדו אסור מדאורייתא עכ"ל ולכן דברי הפנ"י צל"ע:
ועכ"פ בהא נחתינן וסלקינן דאם אפה פת בגחלים של חמץ אסור גם לדעת הרמ"ך והכ"מ והא דכ' דבאבוקה כנגדו דוקא אסור לא באו אלא להוציא דאם הסיק לתנור ואח"כ גרפו מן הגחלים ואפה בו דמותר וכמו בעצי ערלה [ומיהו אם אין בחום הגחלים לאפות רק בצירוף הגחלים אז הוי זה וזה גורם ותליא אי זה וזה גורם אסור בחמץ כיון דאסורו במשהו או לא ויבואר לקמן בסמוך בס"ד ואי יש בזה ובזה כדי לאפות עיין בש"ך וט"ז ביו"ד ס"ס פ"ז אי מיקרי בכה"ג זוז"ג כיון דיש באסור עצמו כדי לאפות] ונ"ל דס"ל ז"ל דא"א לומר דגם בסוסק התנור לא מיקרי גורם דגורם והא דמותר בעצי ערלה משום דהוי זה וזה גורם חום דאיסור ותנור של היתר דאלמלא התנור לא היה מחזיק החום דהתנור מחזיק החום מלצאת וס"ל לרבי דזה וזה גורם מותר אבל בחמץ דזה וזה גורם אסור גביה גם זה אסור. דהא ליתא דהא חזינן דמסתפקא ליה לאביי התם דאת"ל זה וזה גורם אסור לרבי רבי היינו ר"א או דס"ל דזו"ז גורם מותר והכא משום שבח עצים בפת וגורם העצים הוא יותר מחום התנור ולא מיקרי זה וזה גורם דעיקר השבח הוא מן העצים כן מסתפקא ליה לאביי התם. ואלו זה מבואר בגמרא התם בפשיטות דבאין אבוקה כנגדו מותר לרבי [או למ"ד דגחלים לוחשות אסור אינו אסור אלא בדאיכא גחלים לוחשות מיהת אבל בחום התנור בוודאי אינו אסור לרבי] וליכא ספיקא כלל בזה וכן מסקינן בפסחים ע"ה דאם גרפו לתנור ואפה בו את הפת אף לדברי האוסר היינו ר' וכדפירש"י התם] מותר וע"כ דלא תליא אהדדי כלל דאף אם זה וזה גורם אסור לרבי מ"מ באין אבוקה כנגדו לא הוי רק גורם דגורם וגריעא מזה וזה גורם ואף מאן דאסר בזה וזה גורם מ"מ בזה מתיר וא"כ ה"ה בחמץ דבזה לא שייך לחלק בין חמץ לשאר אסורים:
וגם מדברי הירושלמי הנ"ל אין סתירה ע"ז דהירושלמי לא קאמר אלא דיוצן ומכל מקום אפשר אם עבר ואפה אף שלא צננו מותר אם לא שאבוקה כנגדו והא דחדש יותץ היינו משום דיש שבח עצים בתנור וכמו שכתבו התוס' בפסחים שם ד"ה חדש מיהו זה יש להוציא מדברי הירושלמי דגבי חמץ זה וזה גורם אסור דהא אמר חדש יותץ דאם זה וזה גורם מותר גם בחדש סגי בצינון וכמו דמבואר (דף כ"ו) להדיא בסוגיא דפסחים וע"ש בפירש"י ד"ה אמור וק"ל:
ונ"ל להביא ראיה לשיטת הרמ"ך והכ"מ מהא דאיבעיא שם (דף כ"ח ע"ב) בתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרו בקמייתא מהו ופשט ליה דהפת אסורה דלא דמי לערלה דערלה בטילה במאתים הקדש אפילו באלף לא בטיל ולכאורה למה הוצרך למיבעיא אליבא דרבנן דלית הלכתא כוותייהו טפי הו"ל למיבעיא גם אליבא דרבי ובאין אבוקה כנגדו דבשאר אסורים מותר מ"מ בהקדש דאסורו במשהו מאי אלא וודאי דס"ל להש"ס בפשיטות דבאין אבוקה כנגדו אין לחלק בין הקדש לשאר אסורים דמה בכך דאסורו במשהו מ"מ גורם דגורם הוא ולכן לא מיבעיא ליה רק באבוקה כנגדו אליבא דרבנן דבשאר אסורים ס"ל דשרי מצד דס"ל דאין שבח עצים בפת והוי זו"ז גורם דס"ל דשבק הבא מן העצים ושבח הבא מן התנור שניהן שוין ואין לגורם איסור יותר חשיבות ומעלה מגורם דהיתר ומיבעיא ליה בהקדש מאי כיון דאסורו במשהו אפשר דזה וזה גורם אסור ופשיט ליה לאסורא אבל לרבי ובאין אבוקה כנגדו אין חלוק בין הקדש לשאר אסורים וה"ה חמץ וזה ראיה ברורה לשיטת הרמ"ך והכ"מ ז"ל. שוב אחר החפוש בספרים מצאתי שהגר"א ז"ל בבאוריו לאו"ח סי' תמ"ה סק"ט שהביא ראיה מדלא מיבעיא בגחלים עוממות אליבא דרבי ש"מ דפשיטא ליה דאסור בהקדש כיון דאפרו אסור והביא ראיה מזה לשיטת הש"ך והט"ז דגחלים עוממות ולוחשות אסור בחמץ ובע"ז ובכל דבר שאפרו אסור ודלא שנראה מהב"י וכ"מ דאם בשלה על גחלי חמץ וע"ז מותר כמו בערלה אמנם לענין חום של תנור בלא גחלים אדרבה יש להוציא מזה דמותר גם בחמץ וכמו שכתבתי וכדעת התוס' והרמ"ך ודלא כשיטת הש"ך והט"ז שאביא לקמן בסמוך מיהו אין זה ראיה ברורה די"ל לאידך גיסא דפשיטא ליה דגבי הקדש אסור כיון שהאפר אסור ה"ה חום של תנור וכסברת הש"ך והט"ז שאביא לקמן בסמוך:
שיטה הב' שיטת הש"ך והט"ז ביו"ד סי' קמ"ב (ס"ק יו"ד וסק"ד) ודעתם ז"ל דבחמץ ושאר אסורי הנאה שאפרן אסור כגון עצי אשירה וכיוצא בהם אף באין אבוקה כנגדו אסור ואף בגרפו לתנור וליכא אלא חום הנשאר מן השלהבת וראייתם מן הש"ס דפ' כיצד צולין דף ע"ה הנזכר לעיל דאיבעיא ליה התם תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו ואף דבשלה ע"ג גחלים תניא להדיא דמותר וע"כ דס"ל דאפשר דחום הנשאר מן השלהבת עדיף מגחלים כיון דהשלהבת בא מן העצים עצמן וא"כ נהי דפשטינן דמותר מ"מ לא גריעא מגחלים והלכך באותן דברים דגחלתן ואפרן אסור ה"ה בגרפו אסור והטעם דיש שבח שלהבת בפת דשלהבת בעצמו אסור הוא כמו גחלת לכה"פ וכיון שכן בעצי אשירה וחמץ דגחלתן ואפרן אסור גם בגרפו אסור ואף אם נאמר דזו"ז גורם מותר בהן ובתנור חדש שצננו מותר מ"מ בישן שלא צננו אסור כ"ה דעתם ז"ל:
אכן לכאורה יש לתמוה על שיטה זו בכמה דברים חדא בהא דמדמי חום התנור לגחלת. לענ"ד יש לתמוה על זה מהא דתניא בביצה ל"ט דגחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת ופסקה הרמב"ם והטור והשו"ע ביו"ד בסי' קמ"ב בסעיף א' להלכה הרי בהדיא דאיכא חלוק בע"ז גופה בין גחלת לשלהבת ופשיטא דחום התנור לא עדיף מחום השלהבת דכיון דאף דשלהבת בעין מותר ליהנות ממנו לאורו ולהתחמם כנגדו לא כ"ש דמותר לאפות בחומו של תנור. ואפשר דמחלקי בין שלהבת הבא מחום העצים דמתחלתו בא מן ממשות של אסור ובין שלהבת שלא בא מן הממש ומפרשים דהא דאמר שם דשלהבת היינו דהשתחווה להשלהבת ונעשה שלהבת עצמו ע"ז אבל בא מן ההיתר ומש"ה מותר. אבל לענ"ד נראה מדקתני לה דומיא דגחלת דוודאי מיירי בגחלת של עצי אשירה [דזה וודאי דוחק לומר דר"ל דהשתחווה לגחלת דא"כ פשיטא דאסור ומאי הוצרך לאשמועינן] וה"נ בשלהבת דכוותיה דשלהבת הבא מן עצי אשירה ואעפ"כ מותר משום דליתא לאסוריה בעיניה [ואין להקשות דא"כ למה לא פשט ליה ניהליה בפסחים ע"ה מהך ברייתא דבגרפו מותר די"ל דהוי מצי למידחי דברייתא רבנן היא דס"ל דאין שבח עצים בפת משום דהוי זו"ז גורם אבל לרבי דס"ל דיש שבח עצים בפת ה"נ בשלהבת יש שבח שלהבת בפת. ואין להקשות דהא מ"מ לכתחלה אסור לרבנן והיכי תניא דמותרת די"ל דמותרת דתני ר"ל דהפת מותר בדיעבד אם אפה בשלהבת] וע"כ צ"ל הא דס"ד דש"ס דבגרפו אסור היינו לפי דמצינו בפסח דהוצרך למעט מצלי אש צלי אש שני פעמים אלמא דזה מיקרי צלי אש אבל למסקנא התם דמסקינן דהכא שאני דאעצים דאסורא קפיד רחמנא והא ליתנהו קילי טפי מגחלים דהתם מיהת איכא גחלים בעינייהו אבל הכא ליכא כלל לאסורא בעיניה והלכך איכא למימר דאף בע"ז ובחמץ דגחלתם ואפרם אסור מ"מ בחום דתנור מותר והטעם דהוי גורם דגורם וכמש"ל:
ומיהו גבי חמץ י"ל קצת דדמי לשלהבת של הקדש דלא נהנין לכתחלה דהא שם מחלק דמשו"ה בהקדש אסור משום דלא בדיל מיניה כ"כ כמו עצי אשירה וכמו שכתבו התוס' בד"ה הקדש וא"כ בחמץ דלא בדיל מיניה כלל לא כ"ש דלא נהנין ומצאתי בחק יעקב (בס"ק ו) דהרגיש בקושיא זו על הבית הלל דפסק דשלהבת של חמץ מותר אבל לענ"ד יש לומר דכיון דהך דלא נהנין היינו מדרבנן אפשר דאינו אסור רק לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור הפת ולק"מ ועי' בבה"ט שכתב דהיד אהרן מיישב קושיית הח"י וספר הזה אינו נמצא בידי ואולי כיון למה שכתבתי:
וראיתי להפר"ח באו"ח בסי' תמ"ה שהקשה לשיטת הש"ך מהא דמיבעיא בעצי הקדש משום דאסור במשהו ולדעת הש"ך תיפוק ליה דאפרן אסור ונשאר בצ"ע אמנם יש ליישב דהש"ך לא כתב כן אלא אליבא דרבי דקי"ל כוותיה דס"ל דיש שבח עצים בפת ולא מיקרי זו"ז גורם א"כ בע"ז דאפרו אסור גם באפה נגד הגחלים או בחום התנור אסור דאמרינן יש שבח גחלים בפת אבל אליבא דרבנן דס"ל דאפילו עצים מותר פשיטא דלא גרע גחלים ואפר מעצים ממש וכ"כ המהרש"א ז"ל להדיא ודלא כמהרש"ל שם דנראה דאזיל בשיטת הפר"ח ועיי"ש במהרש"ל ומהרש"א ודו"ק וע"כ הוצרך לומר דיש לאסור מצד דאסור במשהו ואיכא למימר דזה וזה גורם אסור בהו. ואין להקשות נמי דאמאי לא מיבעיא ליה באין אבוקה כנגדו ואליבא דרבי דהא אינו קושיא די"ל דאדרבה דזה היה פשוט ליה לאסורא וכסברת הש"ך דכיון דגחלים אסור לא גרע חום השלהבת מגחלים והגר"א ז"ל מביא אדרבה ראיה מזה לאסורא מדלא מיבעיא ליה הכי ש"מ דפשיטא ליה מילתא לאסורא ומיהו כבר כתבתי לעיל דאין זו ראיה דאדרבה איכא למימר איפכא דפשוט ליה להיתרא וכסברת הכ"מ והרמ"ך דכל שאין אבוקה כנגדו וליכא אלא חום השלהבת ב הוי גורם דגורם ומותר אף בדברים שאפרן אסור:
ועוד יש לתמוה על הפר"ח דהיכי פשיטא ליה כל כך דאפר הקדש אסור דהא לפי מה דמשני ר' שמעיה שם דהא דתניא אפר הקדש לעולם אסור מיירי בתרומת הדשן איכא למימר דבשאר אפר דהקדש גם בלא מעל המסיק מותר האפר ואולי דס"ל להפר"ח כיון דמלשון הש"ס בתחלה משמע דפשיטא ליה דכל דלא מעל המסיק גם האפר אסור מדמקשה אברייתא דאפר הקדש לעולם אסור הא מעל המסיק משמע דאל"ה הוה ניחא ובמסקנא לא ראינו סתירה ע"ז איכא למימר דגם במסקנא הכי קייל"ן רק דרב שמעיה היה דוחק להעמיד בנפלה דליקה מאליה וניחא ליה טפי לפרש דמיירי באפר של תרומת הדשן כן נ"ל לפרש ע"פ דברי הפר"ח ז"ל:
שוב מצאתי בספר גבול אשר באור על הרא"ש דפסחים פ' כל שעה שם אות וא"ו שהעיר בזה על הפר"ח דהרי במסקנא אוקימנא בתרומת הדשן אך מה שהקשה עליו בחוזק יד וכ' וז"ל לא ידעתי שיחתו דהא בהך סוגיא אמרינן דהא דאפר הקדש לעולם אסור היינו דווקא בתרומת הדשן שטעון גניזה אבל שאר אפר שרי עכ"ל תימה על תמיהתו דהיכא פשיט לו כל כך דמותר דהא אדרבה לרמי בר חמא שם ס"ל דאסור דמוקי לה בנפלה דליקה מאליה ומנא לן דרב שמעיה פליג עליה דילמא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ועוד אף את"ל דפליג מ"מ מנלן דהלכה כרב שמעיה דילמא הלכה כרמי בר חמא ועוד דכן משמע להדיא גם בברייתא דסוף ביצה דתניא שם גחלת של הקדש מועלין בה הרי דגם הגחלת אסור מן התורה בהקדש דהא מועלין בה קאמר וחייבין עליה קרבן מעילה ופשוט דה"ה לאפר דאפר וגחלת שוין דאם נימא דאפר מותר משום דנעשית מצותו גם בגחלת הוי מותר וכמו בערלה וכלאי הכרם. ודוחק לומר דהברייתא דביצה מיירי בגחלת של תרומת הדשן דהא סתמא קאמר. ועוד דהא הנהנה מאפר תפוח שע"ג המזבח שנשאר לאחר שנתרם הדשן ס"ל לר"י במעילה (דף ט') דמועלין בו ואף לאחר דנעשית בו מצותו ועומד לשריפה וכן הלכה וכמו שפסק הרמב"ם בפ"י מהל' פסולי המוקדשין וא"כ כ"ש עצי הקדש של בדק הבית דאין עומד לשריפה דלא שייך דנעשית מצותו לא כ"ש דמועלין בו אם לא נפיק לחולין כגון דנפלה דליקה ממילא בעצי הקדש של בדק הבית. ואין לומר דכוונת ספר בעל גבול אשר להקשות על הפר"ח דהיכא מעל המסיק מותר הא וודאי ליתא דהא ע"כ האיבעיא שם מיירי בלא מעל המסיק כגון דנפלה דליקה מאליה או בעצי שלמים דאינו מתחלל וכדאמרינן התם הכא בעצי שלמים עסקינן ואליבא דר"י כו' עויי"ש. אמנם קושיית הפר"ח יש ליישב מטעמא אחרינא וכמש"ל. אמנם מה שכתבתי לעיל להקשות על הש"ך מהך דשלהבת של ע"ז מותר הוא קושיא נכונה על הש"ך וסייעתו ז"ל לפע"ד:
ושיטה שלישית יש בזה לרבינו בעל מגן אברהם בסי' תמ"ה ס"ק וא"ו ודעתו ז"ל לאסור ג"כ אף כשאין אבוקה כנגדו אך לא מטעמיה דהש"ך ז"ל מחמת דגחלים אסור רק מטעמא אחרינא דכיון דחזינן דפשט הש"ס דבעצי הקדש גם לרבנן אסור משום דאסורו במשהו זו"ז גורם אסור א"כ חמץ נמי דאסורו במשהו גם באין אבוקה כנגדו אסור מטעם זו"ז גורם וכמו עצי הקדש:
אמנם דבריו ז"ל תמוהים אצלי דחדא דא"כ לא שייך לאסור רק באפה בחמץ שהסיקו בו תוך הפסח דאז הוי חמץ במשהו אבל בעה"פ אחר חצות דאסור בששים כשאר אסורין מאי איכא למימר והרמב"ם השווה שם עה"פ אחר זמן אסורו לתוך הפסח ואם נפרש בהרמב"ם כפי' המג"א והש"ך והט"ז דמיירי באין אבוקה כנגדו ומטעם כיון דחמץ אסורו במשהו גם באין אבוקה כנגדו אסור א"כ למה בעה"פ אסור באין אבוקה כנגדו הא בעה"פ אינו במשהו והו"ל לחלק בין עה"פ לתוך הפסח והיא קושיא אלימתא לכאורה על המג"א ז"ל
ועוד תמוה אצלי דהיכא תלי דין זה בזו"ז גורם דהרי מבואר בגמרא דאף אי נימא דטעמא דרבי דזה וזה גורם אסור ולא משום דיש שבח עצים בפת מ"מ באין אבוקה כנגדו מותר וע"כ דהטעם דהוי גורם דגורם והא דאסר בעצי הקדש היינו באבוקה כנגדו ואליבא דרבנן דאז הוי גורם ממש אלא דחכמים מתירין מצד דהתנור נמי גורם ע"ז אמרינן דבעצי הקדש כיון דאסורו במשהו גם זוז"ג אסור אבל בגרפו לתנור ואפה בו ליכא בו אפי' חד גורם. והן אמת דאם בשל נגד הגחלים אפילו עוממות יש לאסור הפת משום דכיון דבחמץ גם הגחלים אסור אמרינן יש שבח גחלים בפת ואם נימא דגבי חמץ זה וזה גורם אסור יש לאסור אף אם אין בחום הגחלים לאפות אם לא בצירוף התנור משום דזו"ז גורם וכמש"כ המג"א שם בעצמו אבל בגרפו לתנור אין כאן אפילו חד גורם וכמש"כ ודברי המג"א צל"ע:
ולענין עיקר סברת המג"א שהעלה דגבי חמץ זו"ג גורם אסור יש להביא ראיה ברורה לכאורה מהירושלמי שהבאתי לעיל דאמר עבר והסיק ייבא כהדא הסיק את התנור חדש יותץ וע"כ דס"ל דזו"ג אסור דלמ"ד מותר חדש נמי סגי בצינון וכמבואר בסוגיא שם (ובע"ז דף מ"ט) מביא נמי ראיה מהך מתניתין דחדש יותץ דר"א ס"ל דזו"ז גורם אסור והן אמת דלכאורה יש לתמוה ע"ז דהא אדרבה פסקינן התם להדיא כר' יוסי דזו"ז גורם מותר גם בע"ז וא"כ היאך פסקו הפוסקים כסתם מתניתין שם דחדש יותץ והיא היא קושיית הב"י והכ"מ בהל' ע"ז והובא בש"ך שם. וכן יש לתמוה על הא דפשט ליה הכא בפסחים דבעצי הקדש אסור מצד דאסורו במשהו והלא גם ע"ז אסורו במשהו ואעפ"כ פסקינן כר' יוסי דזו"ז גורם מותר ומה שתירץ הש"ך שם אה"נ דבתנור חדש סגי בצינון ולא הביאו הפוסקים ז"ל למשנה דאפה בו רק לענין תנור חדש וישן שלא ציננו יעיי"ש בש"ך זה אינו תירוץ אלא ליישב דברי הפוסקים לדעתם אבל מ"מ מדברי הירושלמי הנ"ל תמוה דהא פסק להדיא גבי חמץ דחדש יותץ וכן קשה בעצי הקדש. ואולי דהירושלמי סובר באמת דזו"ז גורם אסור ופליג על ש"ס דילן מיהו הך דעצי הקדש בוודאי קשיא ואולי דס"ל להש"ס דע"ז לא הוי מאסורי משהו דהא יי"נ אינו אוסר במשהו רק מין במינו אבל שלא במינו בששים כשאר אסורים והכא נמי כמין בשאינו מינו דמי הנאת העצים בפת משא"כ בהקדש דאפילו מין בשא"מ במשהו ועדיין צל"ע:
היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דלשיטת הרמ"ך והכ"מ דבתנור חדש סגי בצינון כמו בערלה ואם עבר ואפה בתנור חדש שלא ציננו בוודאי אסור אף בשאין אבוקה כנגדו אבל בתנור ישן שלא צננו אינו אסור אלא באבוקה כנגדו אבל בגרפו לתנור ואפה בו את הפת ס"ל דמותר מיהו בבשלו על גבי גחלים י"ל דאסור אפילו בגחלים עוממות דהא לא הזכיר כלל דין זה להיתר בשו"ע או"ח. ומיהו ביו"ד בסי' קמ"ב פסק להדיא בסעיף וא"ו דגם בגחלים מותר וזהו וודאי צ"ע דהא גחלי ע"ז אסור וכמו שתמה עליו בש"ך שם ומיהו י"ל דס"ל להב"י דעד כאן לא אסרו חכמים אלא בליכא אלא גורם דגחלים לחודייהו כגון בבשל על הגחלים או להתחמם כנגדן אבל לאפות בתנור נגד הגחלים דתנור דהיתר נמי גורם לאפיה לא אסרו דנהי דגבי עצים אסרו מצד דאמרינן דיש שבח עצים בפת מ"מ בגחלים דאסורן אינו אלא מדרבנן לא אמרו דיש שבח גחלים כנ"ל ליישב דברי הכ"מ והב"י:
ושיטת הש"ך דבתנור חדש סגי בצינון בחמץ ובע"ז משום דזו"ז גורם מותר בהם אבל בחדש שלא צננו או אפילו בישן שלא צננו אפילו גרפו וליכא אלא חום התנור לחוד אסור הפת וכ"ש בגחלים עוממות ולוחשות:
ושיטת המג"א דלגבי חמץ זו"ז אסור והלכך בתנור חדש יותץ ואם לא נתצו ואפה בו הפת אסור בהנאה ואפילו אם צננו וכן בישן שלא צננו ואפי' גרפו לתנור ואפה בו אמנם דברי המג"א תמוה וכמ"ש לעיל וכן תמה עליו בבאורי הגר"א ז"ל וכתב דבהקדש אינו הטעם משום משהו רק משום דחמיר וא"כ אינו ראיה לחמץ [ובזה מיושב ג"כ מה שהערנו לעיל דהא גבי ע"ז קייל"ן דזו"ז גורם מותר ולהנ"ל לק"מ דהקדש שאני משום דחמיר וק"ל] ומסיים הגר"א וכל דבריו כאן אינן נראין עכ"ל ודעתו שם להסכים עם הש"ך וכתב עליו דדבריו נכונים מאוד אמנם כבר הערותי גם על הש"ך מאיזה מקומות ולדעתי שיטת הרמ"ך והכ"מ דמתירין בגרפו היא המחוורת מכל השיטות בזה. מיהו מה שפסק ביו"ד (בסי' קמ"ב סעיף י"ב) פת שבשלה ע"ג גחלים של ע"ז מותרת כיון שנעשו גחלים הלך אסורין וכו' זה וודאי תמוה דהא בנקברין אפרן אסור וכ"ש הגחלים וא"כ יש שבח גחלים בפת וכבר תמה עליו בש"ך שם והביא ראיה ברורה לזה מדברי התוספתא בפ"ק דערלה דמפורש שם בהדיא דגבי ע"ז אסור בבשלה ע"ג גחלים וז"ל התוספתא תנור שהסיקוהו בעצי ערלה חדש יותץ ישן יוצן אפה ובשל בגחלים מותר אפה בכלן [פי' בכל אסורי הנאה שהזכיר שם] חוץ מעצי אשירה עכ"ל התוספתא ולכן כל דברי השו"ע שם עדיין צ"ע הנלע"ד כתבתי: