בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן יב
ראוי לברר בדין מי פירות אי כשרין לנט"י ובאור דעת הפוסקים בזה:
גרסי' בברכות (דף נ' ע"ב) ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בורא פרי הגפן אלא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים ע"כ מהברייתא. ועי' בירושלמי דיש שם גירסא אחרת דבנתן מים לתוכו עדיף ועיין בפי' הגאון בעל ס' חרדים ז"ל שנדפס בזיטאמיר והיא הגירסא שהביא רש"י ז"ל ללישנא אחרינא. ולפי גירסא זו משתנה הדין בכמה דברים וכמה הלכתא גברוותא יש להוציא מגירסא זו אכן מה דאיתא לפנינו בירושלמי בדברי חכמים דבין כך וכך נוטלין ט"ס הוא בוודאי וצ"ל בין כך וכך אין נוטלין. וכן הגיה שם הגאון הנ"ל וכן הוא ברש"י גם בלישנא אחרינא והטעם משום הפסד אוכלין
והנה יש בזה ג' שיטות לראשונים ז"ל שיטת רש"י דטעמא דר"א הוא דס"ל דעד שלא נתן לתוכו מים הוה כמי פירות דעלמא ופשוט דמותר ליטול ידיו ממנו לכ"ע דלא בעינן מים דווקא לנטילת מים ראשונים כיון שלא הוזכר בקרא מים דכל עצמו אינו אלא מדרבנן ואף דר"א בן ערך סמך מקרא דוידיו לא שטף במים מ"מ אינו אלא אסמכתא בעלמא הלכך מי פירות כשירין לנטילה אבל משנתן לתוכו מים שם יין עליו וביין וודאי פסול לנט"י אפילו בדיעבד וחכמים סברי דאף קודם שנתן לתוכה מים שם יין עליו והלכך מברכין עליו בפה"ג ופסול לנט"י אפי' בדיעבד אבל במי פירות מודו דכשר והיוצא לנו להלכה לשיטת רש"י דביין פסול אפילו קודם שנתן לתוכו מים דפשוט דהלכה כחכמים ובמי פירות כשר:
אבל לדעת הרשב"א בת"ה הארוך בדיני נט"י שיטה אחרת בכאן דס"ל ז"ל שם דלענין הכשר נט"י דכו"ע מודים דיין כשר אפילו אחר שנתן לתוכו מים אלא דפליגי בלכתחלה משום זלזול דלר"א קודם שנתן לתוכו מים עדיין אינו קובע ברכה לעצמו הלכך מותר לכתחלה ליטול בהם ולרבנן אפילו קודם שנתן לתוכו מים קובע ברכה לעצמו והלכך אסור לכתחלה ליטול בהם אפילו קודם שנתן לתוכו מים משום זלזול והלכך לענין הלכה קי"ל דלכתחלה אסור ליטול ביין אפילו קודם שנתן לתוכו מים ובדיעבד אם נטל אפילו שנתן לתוכו מים עלתה לו נטילה וכ"ש במי פירות וכן פסק ג"כ בתוה"ב הקצר שלו [ולענין לכתחלה במי פירות נמי אי אסורים משום זלזול יעויי' בפמ"ג סי' ק"ס] ובטורי זהב ס"ק י' חשב דהרשב"א פסק כר"א ולפיכך הקשה שם מה שהקשה ובמח"כ לא דק ועי' בפמ"ג שרצה להמליץ בעד הט"ז דכוונת הט"ז להקשות בהא דמשמע מהרשב"א דדווקא ביין פסול לכתחלה דנשתנה לעילויא לענין ברכה אבל במי פירות דעלמא מותר ליטול אפילו לכתחלה ובאמת אינו כן דבש"ס שבת נ"ד ע"ב מבואר דבמידי דממאיס אסור ליטול משום הפסד אוכלין וא"כ אפילו במי פירות אסור אבל אין זה במשמע בדברי הט"ז וכבר מסיק הפמ"ג בעצמו שם דדברי הט"ז צ"ע רב:
ושיטה שלישית יש להראב"ד ז"ל בחדושיו דפי' דהגמ' לא מיירי כלל בנטילת מים ראשונים דמים ראשונים בוודאי אסור בשאר משקים זולת מים אלא דהברייתא במים אמצעים שנוטלין משום נקיות מיירי וכן דעת התוס' שם ד"ה בשם י"א אכן הרשב"א ז"ל בתה"א דחה פירוש זה דא"כ רוחצין ואין רוחצין מיבעיא ליה למיתני והראב"ד ז"ל עצמו בהל' נט"י שחבר חזר בו מחידושיו אמנם הרא"ש ז"ל בפ' כל הבשר והרא"ה ז"ל בס' בדק הבית שלו הסכימו לדעת הראב"ד ז"ל בחדושיו
ועתה אבאר דברי השו"ע בקוצר בסי' ק"ס סעיף י"ב כתב שם יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד ופשוט שזהו דעת הראב"ד בחדושיו והרא"ש והרא"ה וכ"כ הבאר הגולה באות ש' [ובט"ז כתב שזהו דעת רש"י ובמח"כ לא דק דלרש"י במי פירות כשר וכבר השיגו הפמ"ג במשבצות שם] ונראה שגם דעת הטור כן ותדע דלא הביא כלל דין יין לנטילת מים ראשונים רק מביאו בסי' קע"א לענין מים אמצעים אלמא דס"ל כדעת הראב"ד דברייתא במים אמצעים מיירי וכדעת אביו הרא"ש ז"ל. וכן הרי"ף והרמב"ם השמיטו להא דאין נוטלין ממנו לידים:
ומש"כ עוד השו"ע וי"א שהיין כשר לנט"י בין נתן לתוכו מים בין וכו' הוא דעת הרשב"א וכ"כ הבאה"ג ומ"ש הרב בהגה"ה וי"א שדווקא יין לבן אבל יין אדום לא הנה באמת שכ"ה במרדכי פ' אלו דברים אבל אינו מבואר שם דלענין הלכה ס"ל הכי דיין לבן מיהו כשר דיש לפרש דהמרדכי אינו מתרץ אלא דברי ר"א דמכשר בלא נתקן לתוכו מים מיירי ביין לבן אבל לענין הלכה קי"ל כחכמים דאפילו ביין לבן לא וכדעת רש"י ולכן לכאורה דברי הר"ב בהג"ה צ"ע. מיהו אחר העיון י"ל דכוונת הר"ב בהג"ה הוא דלמאן דס"ל כדעת הרשב"א מ"מ לא יכשיר אלא ביין לבן דווקא כיון דלדעת המרדכי אפילו לר"א ביין אדום פסול אבל אין כוונתו דהמרדכי בעצמו ס"ל הכי כנ"ל דברי הרב בהג"ה:
ומש"כ עוד המחבר שי"א שכל מי פירות ראויין לנט"י בשעת הדחק עכ"ל והנה לכאורה היש מי שאומר הוא רש"י דס"ל דמי פירות דווקא כשר אבל ביין פסול וכן ציין באמת הבאה"ג (באות א') ובזה נסתלק קושיית המ"א והט"ז דהקשו דהא גם דעה השניה ס"ל הכי ולהנ"ל אין כאן קושיא כלל דר"ל דדווקא במי פירות אבל ביין פסול דלא כדעה השניה וכ"כ באמת הפרי מגדים אלא דכתב דהיה דוחק להמג"א והט"ז לפרש כן דהוא דעת רש"י דא"כ היה לו להמחבר לסדר דעה זו קודם דעת הרשב"א כיון דדעה זו מחמיר יותר כך כתב הפמ"ג. ולי הצעיר נראה עוד דלשון שעת הדחק שכתב השו"ע היה דחוק להם לפרש שכיון הש"ע לדעת רש"י דהא לרש"י אפילו לכתחלה שלא בשעת הדחק מותר במי פירות. ולכן יותר נכון לומר בדעת השו"ע דכוון לדברי הגהת אשרי בפ"ג דברכות והובא בב"י בסי' הנזכר דמפורש שם בהדיא דאינו כשר אלא בשעת הדחק ובלי ספק שכיון הב"י לדעה זו והלכך יפה דקדקו המ"א והט"ז דמלשון שכל מי פירות משמע דלאקולי אתא דלאו דווקא ביין כשר אלא אפילו במי פירות ולאפוקי מדעה השניה ובאמת שזה אינו דגם דלדעה השניה כשר במי פירות ואין נ"מ בין דעה השניה לדעה השלישית אלא לענין לכתחלה דלדעה השניה מותר אפילו לכתחלה ולדעה השלישית אינו כשר אלא בשעת הדחק ולא שייך ע"ז לשון שכל דהא אדרבה דעה זו לאחמורי אתא וק"ל:
ונ"ל דאף לדעת המכשירים ביין ושאר מי פירות מ"מ לענין הדין השנוי בסי' קס"ב סעיף א' דאם רוחץ ידיו מרביעית בבת אחת אין צריך להגביה ידיו משום דהמים אינם מטמאים כלל ומשמע דאף נגוב א"צ מהאי טעמא דדמי כטובל. נ"ל דיין ושאר מי פירות דהן מז' משקין המקבלים טומאה אינם בכלל זה דמים היינו טעמא משום דרביעית הוא שעור מקוה דאורייתא קודם שבטלו לטבול בו מחטין וצינורות ומשו"ה אינם מיטמאין מהידים כלל וזה לא שייך במשקין דהא לא חזו למקוה וכמבואר בפסחים (י"ח ב') וא"כ לא מצינו בהם שום מעלה ברביעית יותר מפחות מרביעית וזה ברור:
וכל זה כשרוחץ ידיו באחד מז' משקין אבל כשרוחץ במי פירות שאינם מז' משקין אדרבה נ"ל דעדיפי יותר ממים דלעולם לא צריך נגוב ידים אף כשאינו רוחץ מרביעית בבת אחת וגם אין צריך להגביה ידיו וגם א"צ מים שניים דהא טעמא דכולהו משום דהמים מיטמאו מהידים וזה לא שייך במי פירות דהא אינם מקבלים טומאה כלל ותימה לי על האחרונים ז"ל דאמאי לא בארו זה דנ"מ רבתי לדינא. אמנם זה תליא במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהל' טו"א דלדעת הראב"ד שם דכל מי פירות אף שאינם מכשירין מכל מקום מקבלים טומאה ודעת הכ"מ שם בפ"א הלכה ד' דמקבלין טומאת משקה ממש לדעת הראב"ד ז"ל כמו ז' משקין ונמשך אחריו בס' עצי אלמוגים בסי' ק"ס ואין ביניהם רק דשאר מי פירות אינן מכשירין וא"כ אין נ"מ בין מים לשאר מי פירות לענין נטילה דהם נמי מקבלין טומאה כמים וא"כ אדרבה גריעי דאין נ"מ בהם בין רביעית לפחות מרביעית וכמש"כ לעיל לענין ז' משקין. אמנם באמת כבר בארתי במקום אחר דמעולם לא כוון הראב"ד ז"ל דמקבלין טומאת משקין. חלילה וחס לומר כן בדעת הראב"ד דהא משנה ערוכה שנינו בתרומות (פרק יא מ"ב) דאין מטמאין משום משקין דלא מנו חכמים ז' משקין כמוני פטמים אלא ר"ל דמטמאי טומאת אוכלין מיהת דהא אוכל מיהו הוי כמו הפרי עצמו וכן מוכח מראייתו שהביא שם בהשגות מעסיס רמונים ויין תפוחים ולא בא אלא להשיג על הרמב"ם ז"ל דס"ל דאין מקבלין שום טומאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת משקין ובזה נפלו כל דברי הגאון בעל עצי אלמוגים ז"ל וקושייתו שהקשה שם על הראב"ד ז"ל. שוב מצאתי בעז"ה בצל"ח פסחים בשיטת ר"ח סגן הכהנים אות פ"א שפירש כן דברי הראב"ד והשיג שם על הכסף משנה. ולפ"ז לענין נידון דידן אף לדעת הראב"ד כשרוחץ במי פירות שאינם מז' משקין אינם מטמאין כלל מהידים דהא ידים שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין כיון דאין שם משקין עליהם רק שם אוכל ואין אוכלין של חולין מיטמאין מהידים כלל ועוד דאפילו במי פירות של תרומה דמיטמאין מהידים מ"מ אין יכולין לחזור ולטמא להידים דאין אוכל שלישי מטמא להידים וזה פשוט והלכך א"צ נגוב ידים ולא מים שניים וכנ"ל:
אכן אני נופל בספק בדין זה דאפשר דמי פרות שאינן מז' משקין פסולין בלא"ה לנטילה אף לדעת המכשירין במי פירות דכיון דאין שם משקין עליהם היאך יכשרו ליטול בהן וכי היכן מצינו נטילה באוכלין והא דכתב בשו"ע ובפוסקים דמותר ליטול במי פירות היינו במי פירות דהם מז' משקין וזה ספק גדול וראוי לתת לב עליו:
ויגעתי ומצאתי בעז"ה סמך וראיה גדולה דאף להמכשירין במי פירות לנט"י מ"מ במי פירות דאינם מז' משקין מודו דפסול מטעם הנ"ל והוא מהסוגיא (דזבחים כ"ב) דאמר ר"ל שם כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ומסקינן דר"ל אתי למעוטי נתן סאה ונטל סאה דבמקוה ומי כיור משלים אבל לרביעית אינו משלים משום דזוטר שעורא דרביעית ולא חשיב לבטלינהו וכמי שפרש"י שם. ולכאורה יש לתמוה הרבה לפי מה שפרש"י שם בד"ה למעוטי דהך דינא דנתן סאה ונטל סאה לא אתמר רק לענין מי פירות וכן כתבו תוס' שם. וכן לענין דאמרינן דלרביעית אינו משלים פרש"י ג"כ לענין מי פירות וז"ל שם ודכוותיה בנט"י לא משלמי שאם היתה בו רביעית מים ונתן ממינים הללו [וקאי שם אמי פירות או תמד משהחמיץ] לתוכו רובע רביעית ונטל כנגדם פסולה עכ"ל ותימה גדולה לכאורה דהרי דעת רש"י בעצמו בברכות דכל מי פירות כשרים לנט"י [ואינו מחולק עם הרשב"א רק ביין דרש"י סובר דיין פסול והרשב"א מכשיר אף ביין וא"כ אף כולו מי פירות כשר וכ"ש בנתן מקצת ונטל מקצת ודוחק גדול לומר דרש"י מיירי כאן ביין דהרי כתב בהדיא ונתן ממינים הללו הרי דמיירי גם בשאר מי פירות ונהי דמהש"ס בעצמו שם אין להוכיח דמי פירות פסול לנט"י די"ל דמיירי לענין מים הפסולין לנט"י כגון מים שנעשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו וכיוצא בו מהמים הפסולין לנט"י המבוארים בטוש"ע סי' ק"ס וקמ"ל ריש לקיש דבנתן מקצת ונטל מקצת ג"כ פסול ובלא"ה צ"ל כן אף לדעת הסובר דנתן סאה ונטל סאה אתמר גבי שאובין מ"מ בנט"י לא שייך פסול שאובין דהא כל נט"י בשאובין הם וע"כ דמיירי בפסול השייך בנט"י וא"כ אף לדעת הסוברים דאתמר לענין מי פירות מ"מ בנט"י י"ל דלא מיירי במי פירות רק במים שנעשה בהם מלאכה והא כדאיתא והא כדאיתא דגבי מקוה מיירי בפסול דשייך גבה וגבי רביעית דנט"י מיירי בפסול דשייך גביה וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם בסוף הלכות מקוואות שפי' כן אבל פרש"י שפירש להדיא דמיירי גם בנט"י לענין מי פירות קשה טובא:
אמנם לפמ"ש לעיל לחלק דבמי פירות שאינם מז' משקין מודו רש"י והרשב"א א"ש די"ל דמיירי הכא בנותן סאה של שאר מיני פירות שאינם מז' משקין וכל הני דחשיב התם רש"י מן המשנה דמקוואות הם באמת מי פירות שאינם מז' משקין וא"כ יש לנו הוכחה גדולה מסוגיא הלזו בזבחים דבשאר מי פירות מודו דפסול
שוב ראיתי להמג"א בסימן (ק"ס ס"ק ז') שכ' דכיון דכל הפוסקים ז"ל השמיטו למימרא דר"ל דנתן סאה ונטל סאה דפסול לרביעית זולת הרמב"ם ז"ל דכתבה להלכה וגם הוא ז"ל עצמו לא הביאו בהל' ברכות לענין נט"י של חולין רק בהל' מקוואות לנט"י לתרומה משמע דס"ל להפוסקים ז"ל דהך מימרא דר"ל לא נאמר אלא לענין נט"י לתרומה דאינו נוהג האידנא ומש"ה הרמב"ם ז"ל גופיה לא הביאו רק בהלכות מקוואות כ"כ המג"א שם וע"פ דבריו ז"ל י"ל דבלא"ה ניחא דע"כ לא מכשרי רש"י והרשב"א ואידך פוסקים במי פירות לנט"י אלא לחולין דאינו אלא מפני סרך תרומה ועיקר הטעם משום נקיות וקדושה והלכך בכל מידי דמנקי סגי והלכך אפשר דבחולין אפי' במי פירות שאינם מז' משקין נמי כשר כיון דמים לאו דווקא תו אין נ"מ בין מי פירות דנחשבין משקה ובין מי פירות דנחשבין כאוכל דמ"מ מנקין הם להידים וכן משמע מהב"י דעיקר דבעינן מידי דמנקי [עי' עליו מהא דהשיג אהג"א מדבש יעו"ש] אבל בתרומה דתקנת שמאי והלל היא מגזירת י"ח דבר דבעינן נטילה לטהר אפשר דהכל מודים דמים בעינן דומיא דמקוה דבעינן מים דווקא. ותדע דתקנו רביעית משום דרביעית, מים מקוה טהרה הוא מן התורה לטבילת מחטין וצינורות אלא דאח"כ, בטלו חכמים לרביעית דמקוה כדאיתא בנזיר ל"ח] אבל בשאר משקין אפי' מז' משקין כיון דפסולים למקוה פסולים נמי לנט"י דהא לא מצינו טהרה לטומאה בהם מן התורה כן נראה לי ברור ועפ"ז לק"מ מהסוגיא דזבחים כ"ב הנ"ל דפסיל התם נתן סאה ונטל סאה ברביעית כיון דהתם לענין רביעית דתרומה איתמר וכמ"ש המג"א שפיר פסול התם כל מי פירות ושפיר אמרינן דנתן סאה ונטל סאה פסול ברביעית כיין דזוטר שעוריה וזה ברור:
ומיהו מפשטיות לישנא דרש"י בזבחים שם דכ' לרביעית של נט"י משמע דמפרש לה אף לנט"י של חולין ולא כמ"ש המג"א לדעת הרמב"ם דאם איתא הו"ל לפרש דמיירי לענין תרומה [ודברי רש"י ז"ל סייעתא הם באמת לדעת הב"י שהעתיק דין זה להלכה בספר בדק הבית שלו בסי' ק"ס ומשמע דס"ל דאתמר גם לחולין וכמו שכתב המג"א שם לדעת הב"י ועפי"ז ע"כ צריך לתרץ קושיא הנ"ל על רש"י כפי מה שכתבתי לעיל דיש חלוק בין ז' משקין לשאר מי פירות לענין נט"י. וקצת יש מקום להסתפק לכאורה לדעת רש"י בנפל מקצת מים פסולין לנט"י לתוך רביעית של ז' משקין אי כשר לכתחלה או לא דאף א דמשמע בגמרא דזבחים הנ"ל בפשיטות דאם נתן סאה ולא נטל סאה כנגדו כשר גם בנט"י וכן כתב הרמב"ם ז"ל להדיא בפי"א מהלכות מקוואות (הלכה ט) וז"ל כלי שהיה בו רביעית מים כשירים לנט"י ונתן לתוכו מעט מים פסולין לנט"י הרי אלו כשרים עכ"ל מ"מ י"ל דדווקא ברביעית מים בטלים משום דהוא שעור מקוה טהרה למחטין וצינורות ועשאום חז"ל כמו מקוה ממש דמטהר בהשקה דכל המחובר למקוה הרי הוא כמוהו אבל בנפל לתוך רביעית של מי פירות לא שייך זה וגם מתורת בטול ברוב לא שייך להכשיר דהא הוי מין בשאינו מינו ומין בשא"מ לא בטלי ברוב וראי' קצת לזה מהא דדקדק הרמב"ם ז"ל וכתב כלי שהיה בו רביעית מים וכו' ומשמע דאם לא היה עדיין בכלי רביעית מים כשרים ונפל לתוכו מים פסולים אינן בטלים ברוב אפי' יוסיף עליו עוד מים כשרים עד רביעית מ"מ פסול משום דבעת שנפל לא היה בכלי שיעור טהרה וע"כ דהטעם כמו שכתבנו משום דרביעית מים הוא שעור מקוה מ"מ עדיין הדבר צ"ע להלכה:
שוב אחר החפוש בספרים מצאתי בס' עצי אלמוגים בסי' (קנ"ט ס"ק כ"ג ובסי' ק"ס ס"ק ט') שהתעורר בזה דלדעת המכשירים במי פירות איך יפרנסו להסוגיא דזבחים וכ' בסי' ק"ס בס"ק הנ"ל וזה לשונו אבל שאר הפוסקים דס"ל במים שאובין אפילו כל היום כשר בנתן סאה ונטל סאה ובזה אין לחלק כלל בין מקוה לנט"י דגם ר"ל לא מיירי אלא לענין מי פירות כנ"ל וע"כ צ"ל דר"ל ס"ל דמי פירות פסולים לנט"י אבל לדידן דפסקינן דמי פירות כשרים לנט"י כמבואר לקמן (סעיף י"ב) א"כ לא נ"מ מידי בדין זה [ור"ל דמש"ה השמיטו הפוסקים ז"ל לדינו של ריש לקיש] או י"ל דס"ל להפוסקים הנ"ל כיון דר"ל ע"כ לא מצי קאי אלא לענין מי פירות כנ"ל א"כ ע"כ צ"ל דהך רביעית דקאמר לא מיירי בנט"י כלל דהרי מי פירות כשרים לנט"י אלא מיירי מרביעית דמקוה וכפי' התוס' שם ואע"ג שהתוס' שם הקשו ע"ז דכבר בטלוה לרביעית דמקוה בימי ר"ל מ"מ י"ל דר"ל דינא אשמועינן לקודם שבטלוה לרביעית דמקוה ונ"מ בזה אף לאחר שבטלוה לענין משקה בי מטבחייא דאף לאחר שבטלוה לרביעית דמקוה הרי הן בטהרתן כל שיש עליהן תורת מקוה וכמימרא דר"פ בפסחים (דף יז) ולכן לא כתבו הפוסקים מימרא דר"ל הנ"ל משום דאין נ"מ בזה לענין נט"י עכ"ל ספר עצי אלמוגים. וכל דבריו אצלי מן התימה דמה שתירץ דר"ל ס"ל דמי פירות פסולים לנט"י ולכן הפוסקים דס"ל דמי פירות כשרים השמיטו לדינו של ר"ל זה תמוה דאם נימא דר"ל סובר ע"כ דמי פירות פסולים לנט"י היאך חולקין הפוסקים וס"ל דכשר דאטו מצינו פלוגתא בגמרא דנימא דסברי כמ"ד דמכשיר הלא כל עצמם של הפוסקים ז"ל לא מצאו מקור לזה מדברי הגמרא בהדיא רק ממחלוקת ר"א וחכמים גבי יין וגם שם אינו הכרח כ"כ דהא יש לפרש דקאי אמים אמצעים וכדעת הראב"ד באמת. וא"כ כיון דמצינו דר"ל סובר בהדיא דפסול היאך חולקין על מימרא ערוכה דר"ל. וגם מה שתירץ דר"ל קאי אקודם שבטלה ונ"מ גם האידנא לענין משקה בי מטבחייא זה דוחק טובא דהאיך הזכיר רביעית סתם דהוא דבר שבטל לגמרי ואין נ"מ אלא לענין דבר שרחוק מאוד והו"ל לפרש בהדיא. ועוד דהא ר"ש הוא דסבר כן התם דבקרקע טהורים ולית הלכתא כוותיה וא"כ היאך יאמר ר"ל נפקותא לדינא אליבא דמאן דלית הלכתא כוותיה ועוד דנראה דבלא"ה לא שייך במשקה בי מטבחייא נתן סאה ונטל סאה דהא תיכף כשנפל מים דעלמא או מי פירות פסולים ממשקה בי מטבחיא ולכן כל מה שכתבתי הוא הנכון בעז"ה:
וגם מה שכתב עוד שם העצי אלמוגים (בסי' ק"ס הנ"ל ס"ק כ"א) לתרץ דברי רש"י הנ"ל בדרך אחר דהתוס' והרשב"א דכתבו אליבא דרש"י דמי פירות כשירים לנט"י לא כתבו כן אלא אליבא דר"א אבל אליבא דחכמים דקייל"ן כוותייהו מודה רש"י דמי פירות פסולים ובזה א"ש מה שפירש"י בזבחים דר"ל איירי במי פירות דהיינו כפי ההלכה דקייל"ן כחכמים דמי פירות פסולים הם ע"כ במח"כ דבריו תמוהין ונראה דאשתמיטתי' לשון התוספות בברכות שם (דף נ ע"ב ד"ה בורא) דהביאו פירש"י דאם לא נתן לתוכו מים לא הוי אלא כמי פירות וכתבו ע"ז דמכאן משמע דמי פירות כשרין לנט"י וכו' הרי דרש"י כתב זה גם אליבא דהלכתא וגם חכמים דר"א לא נחלקו בזה ולא פליגי רק ביין הלכך גם תירוץ זה שכ' הגאון ליתא:
וגם מה שכתב עוד הגאון הנ"ל (בסי' קנ"ט ס"ק כ"ג) דלדעת רבינו יונה שם דס"ל דרביעית דמקוה אף שבטלו רבנן לטבילת מחטין וצינורות מ"מ כשירין הם לטבילת ידים יש לפרש דר"ל איירי ברביעית דמקוה לענין טבילת ידים [ועפי"ז היה מקום ליישב גם פירש"י הנ"ל די"ל דרש"י ס"ל ג"כ כדעת רבינו יונה והתם דווקא מים בעינן דמקוה אינו כשרה רק במים ושפיר פירש"י דפסלי בה מי פירות בנתן סאה ונטל סאה. אכן הא ליתא דרש"י בעצמו שם פירש לדברי ר"ל דמיירי לנט"י ואם איתא דרש"י מפרש ברביעית דמקוה הו"ל לומר לטבילת ידים] ובזה א"ש גם דברי רב פפא שם דאמר אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינורות וכו' ע"ש בעצי אלמוגים ולענ"ד קשה טובא על דברי רבינו יונה דא"כ תיקשי טובא על ר"א בנזיר (דף ל"ח) דלא חשיב רביעית דמקוה לענין טבילת ידים דנהי דלא חשיב רביעית דנט"י מחמת טעמא דאמרינן שם דבפלוגתא לא קמיירי דלר' יוסי (בידים פ"א) אינו כשר רביעית רק לאחד ולא לשנים אבל ברביעית דמקוה בוודאי דמודה ר"י דכשר גם לטבילת ידים של כמה אנשים. ועוד קשה לפירושו דהו"ל לרבינו יונה להביא דברי ר"ל להלכה וטפי היה נ"ל לומר ע"פ דרכו של הגאון הנ"ל דמשו"ה השמיטו הפוסקים ז"ל זה משום דהם ז"ל מפרשי דר"ל מיירי לענין רביעית של מעיין לענין טבילת מחטין וצנורות [וס"ל דגם למעיין בעי רביעית ודו"ק]:
ומה שכתב עוד הגאון בעל עצי אלמוגים ז"ל (בסי' ק"ס ס"ק כ"ד ד"ה שוב) דנראה בעיניו לומר דמחלוקת זה אי מי פירות ראוין לנטילת ידים או לא תליא במחלוקת הרמב"ם והראב"ד ז"ל שהביא (בסי' קנ"ח) אי מי פירות חוץ מז' משקין מקבלין טומאה או לא דלדעת הרמב"ם דמי פירות אינם מקבלים טומאה יש להוכיח דאינם ראוים לנטילה דאם לא כן מצינו לנט"י פחות מרביעית שהרי מבואר לקמן בסי' קס"ב דמשו"ה צריך רביעית משני שטיפות לנט"י משום דחצי רביעית מטהר את הידים וחצי רביעית לטהר את המים וא"כ אי מי פירות ראוים לנטילה מצינו נט"י פחות מרביעית שיכול ליטול במי פירות שאינם מקבלים טומאה ע"כ תוכן דברי הגאון הנ"ל שם ודבריו אצלי מן התימה דחדא דהרי מחלוקת הפוסקים ז"ל הוא במי פירות שהוא מז' משקין המקבלים טומאה ואינו ענין למחלוקת הרמב"ם והראב"ד ז"ל דבז' משקין בוודאי בעינן רביעית כמו במים ואם כוונתו לומר דמ"מ בשאר מי פירות לא יצטרך רביעית לדעת הרמב"ם ז"ל גם לזה לא קשיא דחדא דאימא אה"נ ומה שלא באר הרמב"ם ז"ל היינו משום שלא נמצא זה בגמרא מפורש וידוע דהרמב"ם ז"ל אינו כותב דינים מחודשים שלא נמצא בגמרא ועוד דאפשר דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דאינם מקבלים טומאה גרע באמת מז' משקין לענין נטילה דכיון דלאו שם משקה עליהם פסילי לנטילה דלא מצינו נטילה רק במשקין וכמו שכתבנו לעיל [ולפמ"ש לעיל בעז"ה דגם להראב"ד ז"ל אינו מטמא משום משקה רק משום אוכל אפשר דגם להראב"ד ז"ל פסילי לנטילה והא שכתב הראב"ד בעצמו בהל' נט"י שלו דנוטלין לידים במי פירות וכמו שכתב הרשב"א בתו"ה עיי"ש י"ל דהתם מיירי בז' משקין] אבל מי פירות שהם מז' משקין שפיר י"ל דמודה הרמב"ם ז"ל לדעת הפוסקים ז"ל דמכשירין. ומש"כ לעיל דמד' הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מקוואות משמע דמפרש דהך נתן סאה ונטל דרביעית היינו שנתן לתוכו מים הפסולין לנטילה הוא ממש"כ שם בהלכה ט' וז"ל כלי שהיה בו רביעית מים כשרים לנט"י ונתן לתוכו מעט מים פסולין וכו' עכ"ל ואמנם צריך להבין דלמה השמיט מימרא דרב פפי שאחר זה ונראה דמפרש מימרא דרב פפי לענין רביעית דמקוה קודם שבטלוה וכן פירש בס' יראים להר"א ממיץ זצ"ל בסי' קצ"ב אך דהוא ז"ל פירש שם דרב פפי מפרש לעיקר דין דרביעית דמקוה דאינו אלא אם מחובר למקוה שלמה אך דהחיבור הי' פחות משפופרת הנוד [דאם יש חיבור כשפופרת הנוד דינה כמקוה שלמה] ורב פפי לא ידע דבטלוה [ומש"כ שם בס' יראים דליכא למימר דעדיין בימי רב פפי] לא בטלוה. דרב פפי קדים לר"א. הוא ט"ס. וצ"ל דר"א קדים לרב פפי אך הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש בנתן בו מים פסולין או מי פירות דפסול לר"ל בין לנט"י ובין לרביעית דמקוה וע"ז אמר רבי פפי דמ"מ אם הרביעית מחובר למקוה כשר לטבילת מחטין וצינורות קודם שבטלו ואף דנתן סאה ונטל סאה ודו"ק:
היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דאף בשעת הדחק שיש לסמוך על הדעה המכשרת ליטול במי פירות מ"מ נ"ל שזהו דווקא במי פירות של ז' משקין אבל בשאר מי פירות אפשר דאף בשעת הדחק לא ועוד בארנו דאף אם נוטל בז' משקין מ"מ בזה לא דמי למים דאף אם רוחץ מרביעית שלם מ"מ בעי נגוב ידים ומים שניים:
מיהו כל זה לחולין אבל נט"י לתרומה אפשר דדווקא מים בעינן וכן הדין דנתן סאה ונטל סאה בנט"י אינו נוהג רק בתרומה ומשו"ה השמיטוהו הפוסקים וכמש"כ המג"א. אמנם לע"ד נראה דרש"י חולק ע"ז. ועוד נסתפקנו דאפשר דנתן סאה ונטל סאה דכשר לנט"י לחולין מ"מ אפשר דאינו נוהג רק במים אבל בנפל מים פסולין לנטילה בז' משקין אפשר דאף בלא נטל אח"כ כנגדם מ"מ פסול וכ"ז צ"ע להלכה הנלע"ד כתבתי בעז"ה: