בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן יא
ראוי לברר בדין דבר שטבולו במשקה דמבואר בפסחים (דף קט"ו) דצריך נט"י דנראה כמעט כל דעת הראשונים ז"ל דצריך לברך על הנטילה ג"כ ומהם הרמב"ם ז"ל ברפ"ח מהלכות חמץ ומצה דכתב שם דצריך לברך על הנטילה שרוחץ לטבול ראשון ואף דהנטילה הזאת אינה באה אלא משום דהוי דבר שטבולו במשקה [וכמש"ש הרמב"ם בהלכה ב' דצריך לטבול הירקות בחרוסת וחרוסת הוי משקה כמ"ש התוס' בערבי פסחים (קי"ו ע"א ד"ה צריך) דבעת האכילה מקלשין אותו ביין וחומץ ויין הוה אחד מז' משקין כמבואר בשו"ע או"ח סי' קנ"ח סעיף ד' ובזמנינו נוהגין לערבו במי דבש וג"כ הוי משקה דדבש דבורים הוה משקה כמבואר שם שם בשו"ע]. וכן רבינו יוסף טוב עלם זצ"ל בפיוט שלו שיסד לשבת הגדול יסד ג"כ דמשי ידיה ומברך ענט"י וכן בסדר הלילה שיסד מהר"ם מרוטנבורג ז"ל והועתק בהגהת מיימוני סוף הלכות חמץ ומצה יסד ג"כ שצריך לברך על הנטילה שכתוב שם וידיו רחץ ויברך כתקונה אדמה בטבול ברכה הגונה ע"כ אכן בהגמי"י שם נסתפק בדבריו דאפשר דהא דקאמר דמברך כתקונה ר"ל בברכת בורא פרי האדמה קאמר וכדמסיים אדמה בטבול ברכה הגונה והביאו קצת ראי' לזה מדבריו יעו"ש. (ולי הצעיר נראה להביא ראיה מוכרחת לזה דאל"כ תיקשי דידיה אדידיה דהא הטור או"ח בסי' תע"ג הביא בשם מהר"ם רוטנבורג ז"ל שהאידנא א"צ נטילה כלל לדבר שטבולו במשקה וע"כ לא היה מברך על הנטילה כ"כ הטור בשמו שם והיאך יסד שצריך לברך אלא וודאי דקאי על ברכות בפ"א וכמ"ש הגהות מיימון כן נ"ל אמנם אח"כ מצאתי כן בס' מפורסם ושכחתי שמו וכמדומה לי שמצאתי כן בס' באר שבע על הוריות וכריתות בסוף הספר שכ' דיש מחלוקת הפוסקים בדעת מהר"ם ז"ל בדין זה שהרוקח והכלבו הביאו בשמו דס"ל דצריך לברך על טבולו במשקה וקצת פוסקים הביאו בשמו איפכא דאין צריך לברך:
ונ"ל דהנך פוסקים פליגי בפירוש דמברך כתקונה שיסד מהר"ם ז"ל אי ר"ל ברכת על נטילת ידים או ברכת בפה"א ומלשון זה יצא המחלוקת וכמו דנסתפק הגהמי"י בפירוש דברי מהר"ם ז"ל):
וכן כמה ראשונים ס"ל כן וכנ"ל ג"כ דעת הטור בסי' קנ"ח והרא"ש בפסחים ובפ' כל הבשר וכמ"ש הב"י שם בסי' קנ"ח א ודברי הרב בית יוסף שם צ"ע שהביא ראיה מד' הרמב"ם בפ"ו מהל' ברכות דגם הוא ז"ל סובר דצריך לברך ברכת ענט"י על דבר שטבולו במשקה ובאמת שלפענ"ד אין מדברי הרמב"ם ז"ל שום ראיה דצריך לברך להמעיין שם בדבריו ז"ל וזהו שכתב באמת הב"י שם דנראה כן מד' הרמב"ם אבל אינו מוכרח דס"ל כן. אבל באמת תמהני עליו טובא דהיה לו להביא דברי הרמב"ם ברפ"ח מהל' חמץ ומצה שהבאתי לעיל דמבואר שם בהדיא דס"ל דצריך לברך ולכן דברי הרב ב"י צל"ע] ולא כמ"ש בשו"ע דאין לברך ענט"י על דבר שטבולו במשקה והוא דעת התוס' בפסחים קט"ו ד"ה כל. דס"ל דהטעם הנטילה לדבר שטבולו במשקה אינו אלא משום טומאה והאידנא דאינו נוהג טומאה וטהרה ליכא נטילה מדינא ולכן אף שנוהגין ליטול מ"מ אין לברך עליו והמברך הוי ברכה לבטלה ותמהו על מ"ש בסדרים דצריך לברך והיא היא דעת מהר"ם רוטנבורג ז"ל שהביא הטור בסי' תע"ג. או דהב"י בשו"ע כיון לדעת רבינו ירוחם שהביא בספרו ב"י דדעתו דנטילה זו לדבר שטבולו במשקה אינו אלא משום נקיות בעלמא ולא משום קדושה ולכן א"צ לברך ואף בזמן הגמרא לא היו מברכים. ובזה מחולקים התוס' עם רבינו ירוחם דלדעת התוס' מדינא דגמרא צריך לברך אלא דהאידנא נשתנה הדין משום דאינו נוהג טומאה בזמנינו. אבל לדעת רבינו ירוחם מעיקר דין הגמרא אין לברך וג' מחלוקת בדבר כמבואר היטב למעיין בדברי הפוסקים ז"ל):
וראיתי לחקור דלכאורה נראה דאף לדעת כל הפוסקים הראשונים ז"ל דצריך לברך על הנטילה מ"מ לא חמיר מפת והלכך נראה פשוט לכאורה דאם אינו רוצה לאכול רק פחות מכביצה דבר שטבולו במשקה א"צ לברך על הנטילה דהא מבואר להלכה בשו"ע סי' קנ"ט דאף בפת אם אוכל פחות מכביצה יטול ידיו ולא יברך והוא מדברי הרוקח שהביא הב"י וראייתו מדברי הש"ס דסוכה. א"כ לא כ"ש דטבולו במשקה א"צ לברך אם אוכל פחות מכביצה ואם אינו רוצה לאכול רק פחות מכזית גם נטילה לא בעינן כמ"ש בשו"ע גבי פת ואף דבמג"א שם כתב דטס"ה כל הסעיף מ"מ כבר חיזק לדברי השו"ע הגר"א ז"ל בבאוריו לשם וכתב דיפה כיון הש"ע דפחות מכזית לא בעי נטילה יעויין עליו:
ואם אמת כן הוא קשה לי טובא דברי רבינו הגר"א ז"ל בבאוריו לשו"ע או"ח (סי' תע"ג ס"ק ל') שהשיג שם על השו"ע שפסק שם דלא יברך על נטילת טבול ראשון וכ' דבסי' קנ"ח סעיף ד' העלה דהעיקר דיברך על דבר שטבולו במשקה ע"כ. ולכאורה מאי קושיא דאף דבאמת כן הוא דצריך לברך על דבר שטבולו במשקה ודלא כמש"כ בשו"ע בסי' קנ"ח מ"מ כאן בשו"ע סי' תע"ג יפה כוון דהא כתב אח"כ תיכף בסמוך לזה דיקח מהכרפס פחות מכזית [והטעם משום ספק ברכה אחרונה כמש"כ בטור ואחרונים] וא"כ בוודאי א"צ לברך דהא אפילו נטילה לא צריך לדעת הגר"א ז"ל עצמו בסי' קנ"ח שהסכים לד' השו"ע דלפחות מכזית אפילו נטילה לא בעי לפת וא"כ ה"ה לדבר שטבולו במשקה
ואדרבה איפכא קשיא לי על השו"ע על מ"ש דבעי נטילה מיהת ואמנם אפשר דמשום חומרא בעלמא כתב כן משום דלא ברירא ליה כדעת הרוקח או אפשר משום היכרא כדי שיראו התינוקות וישאלו משו"ה כתב דבעי נטילה.
ואין לומר דהגר"א ז"ל לא השיג על השו"ע רק בעיקר הדין אבל מודה לדינא דבליל פסח א"צ לברך משום דאינו אוכל אלא פחות מכזית לדעת השו"ע דא"כ מאי שיאטי' הכא לחלוק על השו"ע הא כבר השיג על השו"ע באריכות בסי' קנ"ח:
ועוד דראיתי בספר המנהגים מהגר"א ז"ל הנק' מעשה רב שכתב שם שהוא הנהיג לברך ענט"י לכרפס הרי דלהלכה ולמעשה ס"ל כן והן אמת דכתוב שם דהוא ז"ל הנהיג לאכול כזית שלם דוקא ודלא כדעת הטור והאחרונים וא"כ בכה"ג וודאי דבעי נטילה אמנם מ"מ קשה דלכל הפחות ברכה לא בעי על הנטילה כוון דאינו אוכל כביצה:
ועוד יש לתמוה על דברי הגמי"י ברפ"ח מהלכות חו"מ דתמה שם על דברי הרמב"ם ז"ל שם דכתב דאוכל כזית מן הירקות של טבול ראשון ותמהו ע"ז דכזית זה מה טיבו וכו' ומסקו שם וכתבו שט"ס נפל ברמב"ם ותיבות ואוכל כזית שכתוב ברמב"ם צ"ל לקמן גבי מרור בהלכה ה' דשם לא הזכיר הרמב"ם דבעי כזית ושם בוודאי בעי כזית כמבואר בגמרא ובטעות העתיקום כאן אבל באמת גבי טבול ראשון לא בעי. כזית כ"כ הגמי"י שם ואני תמה עליהם דהיאך אפשר דהרמב"ם סובר דלא בעי כזית לטבול ראשון דא"כ האיך פסק דמברך על הנטילה הא פחות מכזית לא בעי נטילה וכ"ש ברכה.
ואין לתמוה אפילו לגרסא דילן ברמב"ם דאוכל כזית מ"מ אינו אוכל כביצה והיאך צריך לברך דהא להרוקח מספקא ליה בפחות מכביצה וכוותיה סתם בשו"ע דהא אינו קושיא די"ל דאף דלהרוקח מספקא ליה מ"מ להרמב"ם פשיטא ליה דצריך לברך דכיון דקי"ל כר"מ דמברכין בהמ"ז על כזית ה"ה דבעי נטילה וברכה על כזית והא דאמר בש"ס לר' צדוק דפחות מכביצה לא בעי נטילה וברכה היינו ר' צדוק לשיטתיה דס"ל כר' יהודה דבעינן כביצה לבהמ"ז וכדתנן אכל פחות מכביצה ולא בירך אחריו וכמש"כ כל זה גופא ברוקח ובהגר"א ז"ל ז"ל בביאוריו סי' קנ"ח ס"ק ב' אבל אנן לדידן דפסקינן כר"מ בבהמ"ז ה"ה לענין נטילה וברכה אבל פחות מכזית לית מאן דפליג דלא בעי נטילה והלכך דברי הגמי"י צ"ע לכאורה:
וגם על דברי השו"ע שסתם כהרוקח דפחות מכביצה ספיקא הוי ואינו מברך מספיקא צ"ע קצת דהיאך לא הביא בזה דעת הרמב"ם דמשמע להדיא מדבריו דס"ל דבעי ברכה וכמש"כ וצ"ע:
וביותר יש לתמוה על רבינו הטור בסי' תע"ג שפסק הוא בעצמו דאין לאכול כזית מהכרפס כדי להסתלק מספק ברכה אחרונה ואעפ"כ כתב מתחלה דצריך לברך על הנטילה ואף דמסיק אח"כ בשם מהר"מ מרוטנבורג ז"ל דאין לברך היינו מטעמא אחרינא כמ"ש שם ואדרבה משמע דאי לאו הך טעמא היה ראוי לברך ואף דאינו אוכל רק פחות מכזית ואין לומר דהטור חולק באמת וס"ל דאף על פחות מכזית צריך נטילה וברכה ולא תליא כלל בברכת המזון דהא ליתא מכמה טעמים דחדא דהא חזינן לר' צדוק דאכל פחות מכביצה בלא נטילה משום דס"ל דצריך כביצה לבהמ"ז אלמא דתליא אהדדי דכל הפטור מברכת המזון פטור נמי מנטילה וא"כ ה"ה אנן לדידן בפחות מכזית ועוד אם איתא דהטור חולק ע"ז תיקשי על הב"י היאך פסק בפשיטות בשו"ע כדעת הרוקח ולא הזכיר בזה דעת הטור כלל:
ואין ליישב כל זה ולומר דאף דבירק עצמו שאוכל ליכא כזית מ"מ עם החומץ או הציר שמטבל בו איכא כזית וכדאמרינן ביומא (דף פ' ע"ב) שציר שע"ג ירק מצטרף לככותבות ביוה"כ. [ואף דמשקין שעורם כמלא לוגמיו מ"מ משום שהציר מכשרת לאוכל כאוכל עצמו דמי ומצטרף לככותבות] דאכשורא אוכלא אוכלא היא וא"כ אפשר דהכא נמי דכוותיה דמצטרף ציר לכזית לענין חיוב נטילה. דהא ליתא כלל חדא דמאן לימא לן דעם טבולו בציר איכא כזית דהא טבולו אינו אלא דבר מועט (והוה להם לפרש דאינו חייב בנטילה וברכה אלא בדאיכא כזית עם הטבול] ועוד דאם איכא כזית בהדי הטבול פשוט דכמו דנחשב לכזית לענין ברכה ונטילה ה"נ לענין ברכה אחרונה וא"כ אכתי ספק ברכה אחרונה איכא והלא כל עצמם לא התקינו לאכול פחות מכזית אלא כדי להסתלק מן הספק ואם יהיה כזית עם הטבול אכתי יפול בספק ברכה אחרונה ומה הועילו חכמים בתקנתם אלא וודאי דמיירי הטור ושאר פוסקים דבין הכל ליכא כזית והדרא קושיא לדוכתא:
אמנם מתוך חומר הקושיא נ"ל לחזור מדבריי הראשונים שכתבתי דבעינן כזית לדבר שטבולו במשקה וע"כ היה לנו כל הקושיות הנ"ל על רבותינו הגאונים ז"ל. וכעת נ"ל די"ל באמת דלדבר שטבולו במשקה אפילו לכל שהוא בעי נטילה וברכה וטעם החלוק הוא פשוט דבאכילת פת הוא דס"ל להרוקח דבפחות מכביצה יטול בלא ברכה משום דבאוכל איכא מרבוותא דס"ל דאפי' טומאת עצמו אינו מקבל פחות מכביצה ועיי' תוס' פסחים ל"ג ע"ב] ועיקר הנטילה הוא משום סרך תרומה והלכך בפחות מכביצה כיון שאף בתרומה לא נטמא מהידים לא תקנו חכמים נטילה כלל וכמו שמבואר כל זה בתוס' (סוכה כ"ח) ובכמה דוכתי ועיקר ספיקו של הרוקח אינו אלא בזה אי קי"ל דאוכל מקבל טומאה בכ"ש הוא לטומאת עצמו מיהת או לא והלכך פסק דיטול בלא ברכה. אבל בדבר שטבולו במשקה דמקבל טומאת עצמו בכל שהוא דמשקין בוודאי מקבלין טומאה בכ"ש וכמו שמבואר בתוס' פסחים י"ד ובכמה דוכתי פשוט דלא בעינן בכביצה דאף שהירקות שהם אוכל אינם נטמאין כיון שהם פחות מכביצה מ"מ המשקין נטמאו והוא אוכל גם המשקין דהוא מטבל בהם והלכך בעי נטילה בשביל המשקין. ועוד דכיון דהמשקין נטמאו ממילא נטמא גם הדבר שמטבל בהם דמשקין נעשו תחלה ומטמאין את האוכל וכיון דלא בעינן כביצה ממילא אף כזית לא בעינן ומה שמשמע בשו"ע סי' קנ"ח שיש חלוק בין פחות מכזית לכזית כבר כתבו כל האחרונים דט"ס הוא כל הסעיף:
אכן לדעת הגר"א שם דחזק דברי השו"ע וכתב דדעת השו"ע דאף אם נסבור דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא ולכן לא בעינן כביצה לנטילה מ"מ כזית מיהו בעי מטעמא אחרינא משום דלא תקנו נטילה אלא על דבר שחייבין עליו בהמ"ז דסברא דלא החמירו חכמים בדבריהם יותר של תורה והלכך פסק בשו"ע דפחות מכזית לא בעי נטילה ועפ"ז קשה דא"כ גם בטבולו במשקה יהיה בעינן כזית או רביעית שעור שחייבין עליו ברכה אחרונה דאף דלענין טומאה מקבל בכ"ש מ"מ הא בעינן לענין נטילה נמי שעור שחייבין עליו בהמ"ז. אמנם י"ל דבדבר שאין חייבין בהמ"ז לא דקדקו חכמים בשעורא לענין נטילה:
שוב אח"כ מצאתי בדברי הגר"א שם בהדיא כדברינו בעז"ה דבטבולו במשקה א"צ שעור לנטילה דכ' בסי' קנ"ח סעיף ג' דהרוקח מביא ראיה לדבריו דבעינן כביצה מהא דאמרינן בפסחים קט"ו נטל ידיו בטבול ראשון נוטל ידיו בטבול שני ולמה לא קאמר דצריך ליטול ידיו שנית משום אכילת מצה [וכבר הרגישו שם התוס' בזה וכתב דאה"נ דלאו דווקא נקט טבול שני] אלא וודאי משום מצה לא היה צריך ליטול דאינו אוכל אלא כזית מ"מ דבר שטבולו במשקה אף לכ"ש בעי נטילה משום דמשקה מקבל טומאה בכ"ש כן ביאר הגר"א ז"ל דברי הרוקח הרי להדיא דס"ל להרוקח והגר"א בפשיטות דלא בעינן כזית לדבר שטבולו במשקה והיינו כדברינו בעז"ה ועפ"ז א"ש הכל נכון בעז"ה:
ודאתאן עלה בדברי הרוקח ראיתי לכתוב מה דקשה לי עליו בהא דהביא ראיה דבעי' כביצה ממאי דלא אמר דנוטל משום מצה וצל"ע דמה תירץ בזה דהא וודאי דצריך לאכול כביצה פת באותו לילה דהא צריך גם כזית מצה לכורך וא"כ צריך לאכול שני זיתי מצה דהוא שעור ביצה כמבואר בשו"ע סי' ת"פ דכזית הוא חצי ביצה וע"כ נמי אנו צריכין לתירוץ של התוספות דלאו בדווקא נקט וצ"ע. ואפשר דס"ל להרוקח דלכריכה לא בעי כזית משום דאינו אלא זכר למקדש כהלל דכל עיקר מצות מרור בזה"ז אינו אלא דרבנן כמבואר בגמרא וא"כ הכריכה אינו אלא מדרבנן ולא החמירו חכמים להצריך כזית. ועי' בתשו' שג"א סי' ק' שנסתפק שם דלדעת הרא"ש אפשר דלמרור של כריכה א"צ כזית מטעמא אחרינא יעו"ש משמע דזה פשיטא ליה דלמצה בעי כזית גם בכריכה אמנם הרוקח נ"ל דלא ס"ל כן. ועוד י"ל דאף דלכריכה נמי בעינן מ"מ אינו מחויב לאכול כזית של כריכה בתוך אכילת פרס של כזית הראשון והלכך משום מצה לא היה צריך נט"י כ"ה כוונת הרוקח. ובזה מיושב נמי שכ' הגר"א ז"ל לדעת הרוקח דמשו"ה נקט בש"ס לטבול שני ולא הזכיר מצה משום דבמצה ליכא שעורא דנטילה משא"כ דבר שטבולו במשקה לא בעי שעורא משום דמשקה מקבל טומאה בכ"ש. ולכאורה תימה דמה הוצרך לזה דהא באמת אוכל כביצה באותו לילה מדבר שטבולו במשקה דהא מטבל ב' פעמים חד למרור וחד לכורך. ודוחק לומר לס"ל דכריכה לא בעי טבול בחרוסת דהא בסי' תע"ה הובא ב' דעות בזה בשו"ע ולא הכריע הגר"א ז"ל שם הלכה כמאן. וגם דוחק לומר דס"ל דמרור של כריכה לא בעי כזית אלא ע"כ צ"ל דמשום דאינו אוכל לב' הזתים בתוך אכילת פרס לא מצטרפי. מיהו עדיין תימה דהא הכריכה עצמה הוא כביצה כזית מצה וכזית מרור ונמצא מטבל כביצה בבת אחת והיאך כתב דמשו"ה בעי נטילה לטבול שני משום דלטבולו במשקה אף לכ"ש בעי בעי נטילה. וצ"ל דהגר"א לדעת הרוקח כתב כן והרוקח אפשר דסובר באמת דכריכה לא בעי טביל בחרוסת או דלא בעינן כזית מרור לכורך וא"ש:
ולדעת הרמב"ם בפ"ח מהלכות חמץ ומצה דס"ל שם דגם דכזית מצה הראשון צריך לטבל בחרוסת בלא"ה א"ש דברי הגמ' במאי דאמר נוטל ידיו בטבול שני ולא הזכיר דנוטל שנית משום מצה משום דבאמת גם המצה צריך לטבל וגם המצה בכלל טבול שני הם וניחא ליה להש"ס להזכיר חיוב הנטילה משום הטבול משום דלמצה משכחת לפעמים דלא בעי נטילה אלא סגי ליה במפה דקי"ל התירו מפה לאוכלי תרומה ודווקא לאכילת תרומה אבל בחולין לא אף לכהנים וכמו שהוכיחו התוס' בחולין דף ק"ו ובסוכה כ"ח מהא דר' צדוק דכהן הוה ואעפ"כ טעמא משום דאוכל פחות מכביצה הוי אבל כביצה לא מהני מפה יעו"ש בתוס'. אבל משום הטבול צריך דהטבול וודאי דחולין הוה דנראה דמשקה של תרומה וודאי אסור לעשות ממנו טבול דהפסד תרומה הוא דאין דרך אכילתו בכך כן נראה לי. ועוד בלא"ה כיון דצריך לטבל א"א ליטול במפה ולטבל. ומש"ה הזכיר הש"ס חיוב הנטילה משום הטבול ומש"ה אזדא לה ראית הרוקח דבפחות מכביצה א"צ נט"י לדעת הרמב"ם וזהו דפשיטא ליה להרמב"ם לעיל דגם פחות מכביצה בעי נטילה וברכה וכמו שהוכחנו לעיל בעז"ה מד' הרמב"ם בפ"ח מהלכות חמץ ומצה והיינו משום דלא חש כלל לראית הרוקח דלדידיה לאו ראיה היא כלל:
ואף לפמ"ש לעיל דדבר שטבולו במשקה אף להרוקח לא בעי שעורא וא"כ אין שום ראיה מהרמב"ם בפ"ח מהל' חו"מ דלא בעי שעורא גבי פת דהתם גבי דבר שטבולו במשקה איירי אמנם מתוך דברי הרמב"ם בהלכות ברכות משמע דלא ס"ל כהרוקח דלא הזכיר מדין זה כלום ואם איתא דס"ל דבעי כביצה היה לו לפרש וכן נראה באמת ג"כ דעת הטור ושאר פוסקים דלא הזכירו מזה דבר:
שוב אחר החפוש בספרים מצאתי בס' עצי אלמוגים על נט"י שחבר הגאון בעל מעין החכמה ז"ל בסי' קנ"ח שגם הוא האריך בדין שעורא לנטילת ידים ומתוך דבריו שם מבואר דלא ירד לחלק בין פת לדבר שטבולו במשקה לענין שעור ומתוך כך האריך להוכיח נגד דברי השו"ע מתוך דברי התוס' דפסחים קט"ו ועוד מאיזה מקומות אבל לפי מה שכתבנו מד' הרוקח והגר"א אין ראיה והנלע"ד כתבנו. מיהו לענין מעשה בוודאי ראוי להחמיר אף בפת שלא לאכול אף בפחות מכזית בלא נטילה ח"ו דהא המחבר עצמו לא כתב רק בלשון ויש מי שאומר והטור והרמב"ם לא הזכירו זה וגם האחרונים ז"ל מקהו בה אקהייתא וכמו שמסיק שם בס' עצי אלמוגים וזה לשונו ולכן נ"ל דראוי להחמיר לכל בעל נפש שלא לאכול אפילו בפחות מכזית בלא נטילה ושלא לזלזל באסור נטילה שהפליגו מאוד בחומר אסורו עכ"ל הטהור:
ועיין בתשובות חתם סופר חא"ח סי' פ"ו שכתב ליישב תמיהת המג"א על הרוקח [במ"ש הרוקח דמשו"ה לא נקיט דצריך ליטול ידיו משום מצה משום דאינו אוכל כזית ותמה ע"ז המג"א דהא כזית בוודאי צריך לאכול לקיים מ"ע של אכילת מצה] ע"פ דברי מהר"ם א"ש בתשובה דחיוב ברכת המזון הוא על הנאת מיעיו. והלכך אינו חייב בברכת המזון עד שיאכל כזית גדול באופן דיהנו מיעיו בכזית לבד מה שנשאר בין החניכים משא"כ במצה דסגי בכזית בינוני וא"כ אף שצריך לאכול כזית מצה מ"מ אינו חייב ע"ז בבהמ"ז אם אינו אוכל רק כזית בינוני משום דנשאר בין החניכים וליכא הנאת מיעיו בכזית וכיון דאינו חייב בבהמ"ז גם נטילה לא בעי יעו"ש בתשובה הנ"ל וכ"כ עוד כדברים האלה בסימן קכ"ז ודבריו תמוהין אצלי דחדא דהא צריך לאכול נמי מצה לכורך ואף אם נימא דהרוקח ס"ל דלא בעי כזית לכורך מ"מ בין שניהם וודאי איכא כזית גדול באופן דיהנו מעיו בכזית ומיהו זה יש ליישב דכזית כורך אינו מחויב לאכול בתוך אכילת פרס של כזית הראשון והלכך אינו מצטרף. אמנם זה תמוה לי דהא משנה ערוכה תנן מזגו לו כוס שלישי ואומר עליו ברכת מזונו משום דכל חדא וחדא תקנו חכמים דעביד בה מצוה וא"כ משמע דחיוב בליל פסח דיאכל כ"כ שיתחייב בבהמ"ז כדי שיברך בהמ"ז על כוס שלישי וא"כ ע"כ שמחוייב לאכול כזית גדול וא"כ נטילה נמי בעי ועוד תימה מהא דמבואר בתוס' ורא"ש דברכות פ"ז ובכל הפוסקים דבשבת ויו"ט כששכח יעלה ויבוא צריך לחזור משום דחובה לאכול פת ונמצא דהבהמ"ז נמי חיובא ומשו"ה צריך לחזור ולפי דברי הגאון הנ"ל תמוה דנהי דחיוב לאכול פת ביו"ט מ"מ בהמ"ז ביו"ט אינו דבר מוכרח דהא אי בעי לא אכיל אלא כזית בינוני וכמו בחוה"מ ור"ח דאמרינן דא"צ לחזור ואף דעכשיו כשאכל מחוייב לברך מ"מ כיון דאי בעי לא אכיל כלל וה"נ אי בעי לא אכיל רק כזית בינוני באופן דלא יצטרך בבהמ"ז. ואם נאמר דס"ל להגאון בעל חתם סופר דבשבת ויו"ט מחוייב לאכול באמת כזית גדול דיהנו מעיו בכזית א"כ בלא"ה מאי תירץ דמשום מצה סגי בכזית בינוני הא מ"מ יו"ט הוא וצריך לאכול כזית גדול משום יו"ט ולכן דברי הגאון בעל חתם סופר ז"ל צל"ע:
ודע שנסתפקתי לדעת הרוקח ז"ל דבעינן שעורא לנט"י או כביצה או כזית לפחות אי דווקא לנטילת מים ראשונים הוא דבעי שעורא או משום דאינו מקבל טומאה בפחות מכביצה או משום דלא תקנו נטילה רק על שעור שחייבין עליו בהמ"ז כמש"כ לעיל] אבל למים אחרונים לא בעי כזית דמידי הוא טעמא משום מלח סדומית ובפחות מכזית איכא חשש דמלח סדומית או דילמא דבמים אחרונים נמי לא תקנו אלא היכא שצריך לברך בהמ"ז. ואם נאמר דמים אחרונים צריך לברך אף לפחות מכזית היה מקום בזה ליישב קושיית התוס' בחולין דף ק"ה ועוד בכ"ד וברא"ש בברכות סו"פ אלו דברים דהקשו דבסו"פ אלו דברים מפקינן מקרא דוהייתם קדושים אלו מים אחרונים אלמא דמים אחרונים משום קדושה הוא ואלו בחולין שם אמרינן דהטעם משום מלח סדומית וע"ש ברא"ש מה שתירץ שם. ולפי דברינו יש ליישב דהא דמפקינן לה מאסמכתא דקרא דוהייתם קדושים היינו באכל כשעור שחייב עליו ברכת המזון משום הכי בעי נטילה כדי שיברך עליו ברכת המזון בקדושה וכמו שמסיים שם בקרא כי קדוש אני ה' אלהיכם ואמרינן בברכות שם כי קדוש אני זו שמן. אני ה' אלהיכם זו ברכה. וכן אמרינן שם ר' זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסול לברכה אלמא דמשום ברכה הוא דבעינן נטילה והלכך באוכל פחות מכשעור דלא בעי ברכה לא בעי נטילה מצד האסמכתא אבל מצד חששא דמלח סדומית תקנו ג"כ על פחות מכשעור ומשו"ה בעינן גם לטעם הזה. ובטעמא דמלח סדומית לחוד לא סגי דא"כ במקום דליכא חששא דמלח סדומית כגון במקום שאינו מצוי מלח סדומית לא הוה בעי נטילה כלל ומשו"ה צריך ללמוד מקרא נמי דכזית לעולם בעי נטילה ואף במקום דליכא חששא דמלח סדומית דמצד קדושה בעי והלכך תרווייהו איצטריכו. א"נ נ"מ לענין סומא דלא שייך גבי חששא דסמיית עינים מ"מ בעי נטילה מצד הקדושה מקרא דוהייתם קדושים. מ"מ אין להוציא דין מכח קושיא או תירוץ והלכך דין זה צל"ע:
ותו אני מסתפק באוכל דבר שחייב עליו ברכה אחת מעין שלש או בורא נפשות אי חייב במים אחרונים משום קדושה או לא אי נימא דלא תקנו חכמים נטילה רק במקום דחייב בבהמ"ז מן התורה אבל בדרבנן לא או דילמא דאין חלוק ובפרט דהא דעת כמה פוסקים דברכה אחת מעין שלש נמי הוי דאורייתא [ועי' בספר שאילת שלום על השאלתות בפ' יתרו שהאריך בזה אי הוי דאורייתא יעו"ש] ולכאורה יש להביא ראיה מהא דאמרינן דהנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח ולכאורה אדרבה למה לא יצטרך נטילה גם לפירות כדי שיברך ברכה הראשונה בקדושה וגם בפת לא התקינו בנטילה רק מפני סרך תרומה [ועוד דאינו אלא מצוה ואינה חובה משום הברכה כמו מים אחרונים] וע"כ משום דברכה ראשונה הוי דרבנן לא חשו חכמים לתקן נטילה. וא"כ ה"ה בברכת בורא נפשות או ברכה אחת מעין שלש למ"ד דהוי דרבנן ואף למ"ד דסובר דהוי דאורייתא מ"מ י"ל דלא דמי לבהמ"ז דנפישי ברכות ובעי קדושה טפי. ועוד יש להסתפק אי שייך בשאר דברים חששא דמלח סדומית וצ"ע בכל זה. שוב מצאתי ברבינו יונה בפ"ח דברכות שכתב וז"ל י"א שלא הצריכו מים אחרונים אלא כשאוכל דבר הראוי ליקרב ע"ג המזבח ואין זה כלום שטעם מים אחרונים הוא מפני שידיו מזוהמות וכשאוכל דגים ואווזים ידיו מזוהמות ונמצא שצריך ליטול ידיו להעביר הזוהמא ואע"פ שפסולין ליקרב ע"ג המזבח ובר"ן בפ' כל הבשר כתב בסגנון אחר וכתב רבינו האי ז"ל דכל דבר לח שהוא מסתבך בידים מקרי דבר מזוהם ואחרים אומרים כל דבר שאינו קרב ע"ג מזבח קרי מזוהם וכו' הלכך מי שאכל דבר מזוהם ובא לברך בהמ"ז מברך ענט"י ומ"מ מדברי שניהם נלמד דלכל דבר שהוא מזוהם צריך נטילת ידים ואף בדבר שאינו צריך לברך ברכת המזון:
וראיתי להרשב"א בתה"א בתחיל' בית הששי בדיני נט"י שהקשה על הא דאמרי' בחולין דמים ראשונים אינו אלא מפני סרך תרומה ואלו בברכות אמרי' דמשום קדושה הוא דאמרינן והתקדשתם אלו מים ראשונים ותי' דההיא דברכות אינו אלא להמברך ברכת המוציא דמוציא לרבים בברכה לכך צריך נטילה לברך בנקיות אבל שאר המסובין שאינן מברכין אינו אלא מפני סרך תרומה. ותימה לי דלדבריו דהמברך צריך נטילה משום קדושה א"כ כשאוכל פירות נמי יהיה צריך נט"י כשמברך בעצמו דהא שניהם דרבנן נינהו משום קדושה ובהדיא אמרינן דהנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח. ודוחק לומר דהתם מיירי כשאחר מוציאו דהא בפירות לא שייך קביעות ואין מוציא חבירו בברכה ודוחק נמי לומר דמיירי בבור דווקא דאז סופר מוציאו. ועוד דבהדיא מפורש בכמה מקומות וסוגיות בש"ס דלשאר דברים א"צ נטילה אף אם מברך בעצמו עי' בפסחים ק"ז הנוטל ידיו לא יקדש וכו' יעו"ש ואין לומר נמי דהא דאסמכוה אקרא ליטול קודם ברכת המוציא היינו דווקא בברכת המוציא להוציא לכל המסובין אבל כשמברך בעצמו לית לן בה דהא גבי קדוש נמי מבואר דאין ליטול ידיו מקודם אף דהתם נמי מוציא לכל המסובין ואין בידי למצוא שום חלוק ולחלק בין ברכת המוציא לשאר ברכות לענין זה והלכך דברי הרשב"א צל"ע ועוד לדעת הרשב"א יהיה צ"ל דהא דאמרינן דהתירו מפה לאוכלי תרומה היינו כשאחר מוציאו בברכת המוציא דאל"כ מה בכך דאינו נוגע מ"מ צריך נטילה משום שיהיו הידים נקיות כדי שיברך בקדושה דלענין נקיות ידים מאי מהני מפה וגם הא דאיבעיא לן אם אוכל מחמת מאכיל אי צריך נט"י הכל מיירי כשאינו מברך בעצמו וזה דוחק טובא לאוקמא כל הנ"ל דווקא בשאינו מברך
היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו בעז"ה דלענין נטילה לפת לדעת הרוקח והשו"ע בעי כביצה אבל בפחות מזה נוטל בלא ברכה אבל בפחות כזית אפי' נטילה לא בעי דלא תקנו נטילה אלא על דבר שחייבין עליו בהמ"ז ולדעת הרמב"ם והטור וש"פ לא הוזכר שעורא כל לנט"י דאף בפחות מכזית חייב ליטול וכן ראוי להחמיר ולענין ברכה על הנטילה לדבר שטבולו במשקה לדעת הרמב"ם והטור וש"פ צריך לברך על הנטילה אפילו לכ"ש. ולדעת התוס' בזה"ז דליכא טומאה אין לברך ולדעת רבינו ירוחם אפי' מדינא דגמ' א"צ לברך על הנטילה לצורך דבר שטבולו במשקה מיהו ליטול בלא ברכה חיוב אף בכ"ש לד"ה. עוד העלינו בעז"ה דמים אחרונים צריך אף לפחות מכשעור משום חששא דמלח סדומית ודווקא במקום דאיכא חששא דמלח סדומית אבל במקום דליכא חששא דמלח סדומית אין צריך אלא בכשעור משום ברכה [ואפילו משום ברכה דבורא נפשות] הנעל"ד כתבתי בעז"ה: