בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן ז
הנה ע"ד שהעיר כבוד הרב הגאון וכו' מוה' שמואל נ"י מלובטש מ"ץ דפ"ק בסוגיא דגיטין (דף נד ע"ב) דגבי מעשה בההוא דאמר דאזכרות שבו לא כתבתי לשמן אמרי' דנאמן להפסיד שכרו ואינו נאמן להפסיד ס"ת משום דאיכא למימר דטעי בדר' ירמי' אבל אם אמר דגוילים שבו לא עבדתים לשמן אז הוא נאמן גם להפסיד ס"ת וכתב המהרש"ל בהגהותיו [וכ"כ ביש"ש בגיטין שם] דבאמת לענין הדין אין שום נ"מ בין אזכרות לגוילין דאף אם לא כתב האזכרות לשמן ג"כ פסול כל הס"ת ואף לקרות בה ביחיד וטעון גניזה אך דעיקר הטעם דגבי אזכרות אינו נאמן משום דהתם טעי דסובר דמ"מ כשרה לקרות בה ביחיד וא"כ אינו רק הפסד מועט להסופר דהא מ"מ ישלם לו הבעה"ב בעד הס"ת כמו שהיא שוה לקרות בה ביחיד אבל באומר דגוילים לא עבדתים לשמן לא טעי. ותמה הרב הגאון הנ"ל בתרתי דחדא דמ"ש דטעי באזכרות יותר מגוילין דהא לענין לקרות בה ביחיד לא שייך לחלק בין אזכרות לגוילין וגם אינו נכלל כלל בלשון הגמ' דאמרי' דטעי בדר' ירמיה דנהי דהפסיד שכר האזכרות ולד' המהרש"ל אינו ענין לאזכרות:
ועוד הקשה דכיון דפסולה כל הס"ת אף לקרות בה ביחיד א"כ צריך הסופר לשלם לבעה"ב עבור הגוילין מטעם מזיק ובגמ' לא הוזכר רק דמפסיד שכרו:
ואנכי השבתיו לו דלענין מה שהעיר על המהרש"ל יפה העיר ואמנם ביותר הו"ל לתמוה עליו דנראה דנעלם מהמרש"ל ד' המרדכי שם במקומו דכ' להדיא דצריך לשלם לו שכר חומש בעלמא והחילוק בין רישא לסיפא דברישא סבור דיכול להעביר קולמוס על השמות ולא יפסיד רק שכר האזכרות לחוד דהא צריך לשלם לסופר שיעבור בקולמוס על הספר והפסד מועט הוא ואינו חש על הפסדו ולכן חיישינן דמשקר כדי לצער את חבירו אבל בסיפא כיון דהפסדו מרובה דהבעה"ב לא יצטרך לשלם לו רק שכר חומש בעלמא בוודאי אינו משקר כל זה מבואר במרדכי (ויעוין היטב בט"ז ובנקה"כ ביו"ד סי' רפ"א] והביאו הרמ"א ז"ל בהג"ה בסי' רפ"א. ועפ"ז נסתלק ג"כ מה דתמה עוד דאמאי לא חקר הש"ס אם צריך לשלם מטעם מזיק דהא עכשיו אינו ראוי כלום אכן לדעת המרדכי א"ש. ומיהו קושיא זו נ"ל דלק"מ אף לדעת המהרש"ל דאף לדבריו נפסל כל הס"ת מ"מ כיון דליכא עדים על היזקו רק ע"פ הודאת פיו וכבר ידוע דעת המהרש"ל ביש"ש והובא בש"ך בסי' שפ"ו דבקנסות דרבנן ג"כ אמרינן דמודה בקנס פטור והכא נמי אינו אלא קנס דהא היזק שאינו ניכר הוא דלא עדיף משוחט שלא כהוגן דמקרי היזק שאינו ניכר וכמו שמבואר ברמב"ן בדיני דגרמי דאף דלא מקרי גרמא דהא עושה מעשה בפסול מ"מ היזק שאינו ניכר בוודאי מיהו הוי וד' הפנ"י שכ' לחלק בין פיגול דאינו נקבע רק בזריקה ובין שלא לשמו דנפסל מיד לא נהירא כלל דהא מ"מ אינו ניכר. וטבח אומן שקלקל דקיי"ל דחייב אם שחט בשכר אפילו קלקל בשוגג כבר כתב הרמב"ן בדיני דגרמי דהתם הוי שפיר היזק הניכר דכל שהשחיטה אינו נעשה כראוי לא מקרי שחיטה והוי כהתיז ראשה ולא דמי למפגל דהתם איסור דבר אחר גרם לו אבל השחיטה היתה כראוי. וא"כ בנד"ד נמי השחיטה היתה כראוי רק דהמחשבה לא היתה כראוי ודמי ממש למפגל. ומאוד יש לתמוה על הפנ"י דלפי חילוקו בפשיטות הוי מצי הרמב"ן לחלק בין טבח למפגל דגבי טבח נעשה ההיזק מיד ולכן דברי הפנ"י צל"ע. וכיון דהוי היזק שאינו ניכר פשיטא דפטור מטעם מודה בקנס:
ואפי' לדעת החולקים על המהרש"ל וס"ל דבקנסות דרבנן לא שייך מודה בקנס מ"מ י"ל דמיירי באמת דהי' שוגג ולא ידע דצריך עבוד לשמה:
ומיהו עדיין יש להקשות דהא דעת המהרש"ל בעצמו דבשומר חייב גם בהיזק שאינו ניכר וגרע מגזלן וכמו שהביא הש"ך בשמו בפי' שס"ג סעיף ג' [ועיין בשער המלך בה' חובל ומזיק והנתיבות בסי' הנזכר והגרע"א בגליון או"ח בהל' פסח סי' תמ"ג בסעיף ב דרצו לעשות סמוכין לד' המהרש"ל מד' התוס' בב"ק (דף נ"ו ע"ב ד"ה פשיטא) אמנם חזרו ודחו דמהתוס' אין ראי' רק דבהרקיבו מקצתן יש חילוק בין שומר לגזלן אבל בהיזק שאינו ניכר גמור לא שייך לחלק ע"ש היטיב בדבריהם ז"ל] וא"כ כיון דכל האומנין שומרי שכר הם וא"כ אפילו חשבינן לי' היזק שאינו ניכר חייב דשומר צריך השבה מעליא [ובאמת שמדברי הרמב"ן הנ"ל מוכח להדיא דאינו מחלק בין שומר לגזלן דאל"כ בלא"ה לא קשיא מטבח דטבח יש לו דין שומר דהא כל אומן יש לו דין שומר שכר והלכך חייב אפילו על היזק שאינו ניכר וע"כ דהרמב"ן לא ס"ל כן]. אבל באמת אין הדבר מוכרח שהגוילים הי' של בעה"ב דאדרבה מדאמרינן דס"ת ביד מי ביד לוקח משמע דהס"ת היה לגמרי של הסופר ומכרה אח"כ ללוקח רק שהתנה עמו מתחילה שיכתוב הס"ת משל עצמו והוא ישלם אח"כ בעד כל הס"ת. והא דאמרי' מתוך שנאמן להפסיד שכרו ר"ל שכר הכתיבה ושכר הקלף דהכל מקרי שכרו וא"כ בלא"ה לק"מ דכיון דאמרינן דמפסיד שכרו ג"כ הגויל בכלל:
ומיהו לענין תמיהה הראשונה שהעיר הרה"ג הנ"ל על המהרש"ל דמאי נ"מ בין לשמה דאזכרות ובין לשמה דעיבוד דגבי אזכרות יהיה עולה בדעתו של הסופר דכשר לצמוד בו וגבי עיבוד לא נ"ל ליישב גם זה בפשיטות דהנה בספר מלאכת הקודש להגאון מהו' אלעזר פלעקלש ז"ל בקונטרס השני עלה בדעתו לחקור אי מצות דצריך לקדש את השם הוא מה"ת או דאינו אלא מדרבנן והביא דהגאון המבי"ט ז"ל בספרו קרית סופר כתב בפשיטות דזה אינו אלא מדרבנן משום זה אלי ואנוהו והביאו הגאון דבר שמואל והגאון מהר"א הנ"ל הרבה לתמוה עליו מד' הרמב"ם והתוס' דגיטין (דף מה) דמוכח מדבריהם דהוי דאורייתא [ובאמת שמדברי התוס' דלשם אינו ראיה רק דכתיבה לשמה הוא מה"ת אבל מענין קדושת השם לא מיירי התוס' כלל ע"ש]. ועכ"פ היוצא מדבריהם דיש מחלוקת הפוסקים בזה וא"כ י"ל דגבי עיבוד הגוילין פשיטא לי' להגמ' דפסול מה"ת דכיון דכתיבה לשמה הוא מה"ת דילפינן כתיבה כתיבה מגט וכמו דילפינן במנחות (דף ל"ט) כתיבה כתיבה לענין מזוזה דבעינן שיכתוב על הספר ה"נ איכא למילף לענין לשמה וממילא ילפינן נמי דכל העשיות בעינן לשמה וגם עיבוד העור ת בכלל ואף דגבי גט גופא לא בעי עשית הגט לשמה וכבר התעוררו בזה התוס' במנחות (דף מ"ב) ד"ה כתנאי דהיכי מדמי עיבוד לציצית הא בציצית איכא קרא דבעינן לשמה אבל בתפילין וס"ת ליכא קרא על עיבוד ואף אם ילפינן כתיבה כתיבה מגט מ"מ הא גט גופא לא בעי עשי' לשמה ונשארו בקושיא:
אמנם לענ"ד נראה ליישב דהא בלא"ה צריך להבין דמאי שייך כתנאי דהא בתליה לשמה הכל מודים דבעינן לגי' רש"י בסוכה ט'. והרא"ש שהבאתי לעיל בסי' ב' וא"כ י"ל דעיבוד דס"ת דמי לתליה בבגד וא"כ אינו מן הצורך לאוקמא מילתא דרב כתנאי די"ל דגם רשב"ג דסבר דבעינן עיבוד לשמה גבי תפילין מ"מ בטויה דציצית מודה דא"צ משום דעיבוד דמי לתליה אלא ע"כ צ"ל דכוונת הגמ' הוא דוודאי דלרב דס"ל דלא בעי טוויה לשמה ע"כ דס"ל דהא דכתיב גדילים תעשה לך ודרשינן לך לשם חובך היינו לאחר שכבר נטוו ונעשו גדילים וכמו דמסיים על ארבע כנפות כסותך והיינו דהתליה בבגד יהא לשמה דתלייה בבגד קרי רחמנא עשייה אבל הטוויה דאינו רק הכנה למצוה אינו בכלל גדילים תעשה לך דהא עדיין לא נעשו גדילים ה"נ לשמה דתפילין וס"ת אינו רק אם כבר נעשה הכנה להמצוה והיינו שכבר נעבדו העורות הראויים לכתיבת ס"ת אז בעי לשמה בכתיבה דהוא עיקר המצוה דהא כתיב וכתב אבל בעיבוד דאינו אלא הכנה למצוה לא בעינן לשמה אבל לשמואל דסובר דתעשה דכתיב קאי על כל העשיות ואף העשיות דאינו אלא הכנה לשמה וא"כ ה"נ גבי תפילין דכיון דגלי קרא דבעינן לשמה משום דילפינן מגט בעינן כל העשיות שיהא לשם קדושת ס"ת ותפילין ולא קשיא מגט גופא דלא בעינן לשמה בעיבוד העור דשאני התם דלא בעינן ספר כלל דהא אפילו כתב על עלה של זית נמי כשר וספר לא אתא רק לספירת דברים בעלמא ולא שייך לומר דיהא בעינן עיבוד לשמה אבל בס"ת ותפילין דבעינן ספר בעינן נמי דיהיה עשיית הספר נמי לשמה אליבא דשמואל ומש"ס זו ראיה גדולה דהוא מן התורה דאל"כ אינו דומה לציצית ככל ודברי המבי"ט שם תמוהין מש"ס הלזו והא דאמרינן בגיטין (דף מ"ה) ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי הכוונה דהא כל עצמו של עיבוד לא ידעינן רק מכתיבה והגאון בעל מלאכת הקודש הנ"ל במח"כ לא ירד לפרש כמו שכתבנו ולפיכך כתב מה שכתב [וגם מש"כ שם לתמוה על המבי"ט במה שכ' דלא ילפינן כתיבה כתיבה מגט ותמה עליו מהש"ס דמנחות (דף ל"ד) לא ידעתי מה זו תימה דהא אדרבה הש"ס נייד שם מג"ש זו אכן מהש"ס דמנחות (דף מ"ב) הנ"ל הוא ראיה גדולה דהוא מה"ת וכיון שכן ס"ל להגמ' בפשיטות דפסול אף ללמוד בו משום גזירה דקריאה ולקריאה הוא פסול מן הדין דהא אין עליה קדושת ס"ת מה"ת ושפיר גזרינן לימוד אטו קריאה אבל באזכרות הי' סובר ר' ירמיה דוודאי אינו אלא מדרבנן דהא ליכא קרא מש"ה נהי דלקריאה פסול מדרבנן מ"מ לא שייך לגזור לימוד אטו קריאה והשיב ר' אמי דכל שאין אזכרות כתובין לשמה אינה שווה כלום והיינו דס"ל דפסול אף ללמוד בו. והטעם י"ל או דס"ל דקדושת השם ג"כ מה"ת או דס"ל דקרוב הדבר דוודאי יקראו בו והלכך גזרו אף בדרבנן ועפ"ז שפיר קאמר הגמ' דהתם איכא למימר דטעי בדר' ירמי' אבל בעיבוד העורות ליכא מאן דטעי דוודאי פסול מה"ת ומיושב הטיב ד' המהרש"ל בעז"ה:
ואל תשיבני דהא בעיבוד העורות נמי איכא מחלוקת תנאים דת"ק דרשב"ג ס"ל דלא בעי עיבוד לשמה וכן נחלקו בזה אביי ורבא בסנהדרין (דף מ"ז) וא"כ איכא למימר דטעי דסבר דהלכה כת"ק דהא אינו קושיא דכבר כתבו התוס' ועוד כמה פוסקים דלא פליגי רק בעור הבתים אבל עור הפרשיות וכן עורות של ס"ת הכל מודים דבעי עיבוד לשמה ואף דהתוס' שם דחו זה מ"מ י"ל דהמהרש"ל ס"ל כהך שיטה ולהך שיטה לק"מ. ובר מן דין נמי לק"מ דאי טעי וסבר דהלכה כת"ק א"כ הס"ת כשר לגמרי ומאי מספר זה הא עיקר הטעם דאינו נאמן משום דחשבינן לי' דבעי לצער את חבירו ואם סבר דהס"ת כשרה מאי צער איכא בזה ולאיזה דבר בא להודיע זה ולפיכך לטעות כזה לא שייך למיחש כלל:
אכן כל זה כתבתי כדי ליישב ד' המהרש"ל אכן לענין עיקר דינו של המהרש"ל דס"ת שאינו מעובד לשמו או שלא נכתב האזכרות לשמן פסול אף ללמוד בו וטעון גניזה יש לדין בו טובא דהנה מלבד דנראה דנעלם ממנו במח"כ דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' ס"ת שכ' בהדיא להיפך וז"ל נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבים עכ"ל ואחד מן העשרים דברים הוא שהי' מעובד שלא לשם ס"ת או שכ' האזכרות בלא כוונה ומדכתב שאין קורין בו ברבים משמע הא ביחיד קורא בהם וכבר התעורר בזה הגאון בעל מלאכת הקודש להשיג על המהרש"ל מד' הרמב"ם ז"ל אלו. [והן אמת שאחר שהראתי את דבריי אלו לפני הרב ר' שמואל נ"י הנ"ל העיר בזה דאדרבה לכאורה בגמ' מבואר כד' המהרש"ל בהא דאמרינן דס"ת שכ' אינו יהודי יגנז משום וקשרתם וכתבתם דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה אלמא דכל שנכתב שלא כדין צריך גניזה וכן התוס' כ' בהדיא שם על הא דאמרינן שם דהא דתניא דס"ת שכתבו אינו יהודי יגנז האי תנא הוא כתבו התוס' דהוי מצי למימר דרשב"ג היא דס"ל דבעי כתיבה לשמה הרי דס"ל בהדיא דכל שלא נכתב לשמה צריך גניזה ואסור לקרות בו הרי בהדיא כמהרש"ל וכן התוס' בשבת בר"פ כל כתבי כתבו דכל שנכתב שלא כדין אסור לקרות משום דהוי שבע"פ וכ"כ בשם הר' פורת והתוס' לא השיגו שם רק מטעם דבשאר לשונות מותר לקרות בע"פ אבל בנכתב בלשון הקודש מודו התוס' דאסור לקרות בהן משום דהוי כקורא בע"פ וכן הרמב"ם גופא פ"א מה' תפילין הלכה י"ג כתב דס"ת שכתב עבד או אשה או קטן פסולין ויגנזו ומדכתב דטעון גניזה משמע בהדיא דס"ל דאסור אפילו לקרות בו ביחיד וא"כ הרמב"ם סותר דברי עצמו למה שכ' בפ"י ולכן עלה בדעתו של הרב הנ"ל נ"י דוודאי דבזמן הגמ' דלא התירו לכתוב תורה בע"פ ולכן גם תורה שבכתב שלא נכתב כדין אסור לקרות בו אבל האידנא שהתירו לכתוב משום עת לעשות ה"נ בזה התירו וכן כתבו התוס' בר"פ כל כתבי דהאידנא ניתנו לקרות בהן אם היו כתובין בכל לשונות משום עת לעשות וכמו בספרא דאפטרתא דגיטין (דף ס') וא"כ י"ל דדברי הרמב"ם דפ"א הם כדין הגמ' קודם התקנה והא דפ"י הם אחר התקנה וד' המהרש"ל ר"ל קודם התקנה אך מה שהוצרך המהרש"ל לומר משום גזרה דקריאה צ"ע דבלא"ה אסור משום דהוי בע"פ אלו דברי הרב נ"י:
אכן באמת ראיתי ביד שאול בסי' רפ"א שהתעורר מד' הגמ' דגיטין הנ"ל לד' הט"ז שם שכ' ג"כ כדברי המהרש"ל וכתב דשו"ת פנים מאירות ח"א סי' מ"ה נתקשה בד' הגמ' אכן לד' הט"ז א"ש:
וגם מה שתמהתי על המהרש"ל מד' המרדכי מצאתי ג"כ ביד שאול שהתעורר בזה וגם בעיקר הקושיא שתמה כבוד הרב מוהר"ש נ"י על המהרש"ל מצאתי ביד שאול שהקשה לו חכם אחד ממש כקושיא זו ותי' שם בדוחק גדול דוודאי זה ידע דאסור לקרות בה אפילו ביחיד משום גזירה אך דטעי שיכול להעביר בקולמוס ולקרות אח"כ ביחיד דליכא גזירה דהא אמרינן דמחזי כמנומר והוי פסול הניכר וליכא גזירה והשיב לו ר' אמי דלקרות ביחיד אסור להעביר בקולמוס משום איסור מחיקת השם דהא דמותר להעביר בקולמוס לר"י היינו משום צורך תיקון אמנם הכא דלא מהני רק כדי לקרות ביחיד לא מקרי תיקון כ"כ ע"ש אמנם כל דבריו לא נהירא לפע"ד וגם דברי הרב מוהר"ש נ"י תמוהין בזה ולקמן יבואר באריכות מזה:
ואכן עוד יש לתמוה על המהרש"ל דהנה לכאורה ראוי לחקור לענין מה נסתפקו הפוסקים ז"ל אי עיבוד וכתיבה לשמה הוא מה"ת או מדרבנן דמ"נ לענין לקרות בו ביחיד הא כבר כתבו הרמב"ם והמרדכי דמותר אף שלא נכתב לשמה ואי לקרות בו בציבור הא כל עיקר מצות קריאה בציבור אינה מה"ת דהא כל עצמו של הקריאה בס"ת בציבור בשני ובחמישי ובשבתות ובמועדים ור"ח אינו רק תקנת הנביאים ותקנת עזרא וכמו שכ' המג"א בריש הלכות קה"ת ודוחק לומר דכל הפסולים לא נאמר רק לענין פרשת זכור דהיא דאורייתא. ועוד בפ' זכור גופא לא מצינו דצריך לקרותה בס"ת בציבור דנהי דצריך זכירה מתוך הכתב מ"מ מנ"ל דבעי ס"ת לזה ומנ"ל דבעי עשרה. וכבר התעורר בזה בהגהות שעל ספר מעשה רב מבנו של הרב הגאון המנוח מו"ה ישכר בער זצ"ל מ"ץ דפ"ק ובאמת שיש לתמוה הרבה על לשון התרומות הדשן בסי' ק"ח שכ' שם וז"ל יראה דצריך טפי שישמע פ' זכור בציבור ממקרא מגילה דהרי מקרא מגילה לדעת רוב הפוסקים נקראת היא ביחיד אבל קריאת פ' זכור כתב האשר"י בפ' שלשה שאכלו דעשה דאורייתא לקרותן בעשרה ודוחה ל"ת דלעולם בהם תעבודו להכי שחרר ר"א עבדו והשלימו לעשרה עכ"ל והדברים מתמיהין דליתא כן ברא"ש כלל ואדרבה משיגרת לשונו משמע שם דקריאה בעשרה הוא וודאי מדרבנן רק דעצם הקריאה הוא דאורייתא דכ' שם מדשחרר ר"א עבדו שמעינן דעשה דרבים דרבנן דומה לעשה דיחיד מה"ת דהא השמיעה דקדיש וברכו עיקרו דרבנן ואעפ"כ שחרר דדוחק לומר דשחרר בשביל פ' זכור דמצוותו דאורייתא ע"כ מד' הרא"ש ומדכ' דהתם עיקרו מדרבנן משמע דאלו פ' זכור אינו ראי' לעיקר דרבנן דדחי דפ' זכור עיקרו מיהת דאורייתא כן משמע שם מדבריו ז"ל וכן בתוס' לא הוזכר מזה דצריך לעשרה מה"ת לפרשה זכור ולכן דברי התרומות הדשן צלע"ג:
ולכן נ"ל דעיקר כל הפסולים שנאמרו בס"ת מה"ת ומהלמ"מ לא נאמר רק לענין לצאת ידי מצות כתיבת ס"ת דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וע"ז נאמר כל הכ' פסולים דאם חסר אחת מהן לא קיים מצות כתיבת ס"ת כלל דאם לא נכתב כדין אין עליה קדושת ס"ת וצריך לכתוב אחרת ועפ"ז א"ש דברי הגמ' דגיטין נ"ה דאמר נהי דהפסיד כולי אגרא דתמה ע"ז המרדכי דהא ראוי ללמוד בו כחומש בעלמא ודחק לומר דכולו לאו דווקא אבל לפי מש"כ א"ש דכיון דצריך לכתוב אחרת מפסיד באמת כל השכר דמה תועלת יש לו בחומש כזה דכיון דצריך לכתוב אחרת ולמכור נמי לא חזי דמי יקח ממנו דהא על כל אחד מצוה לכתוב ס"ת וכשיכתוב ס"ת ילמוד בו דהרי בזמניהם כל לימודם היה בס"ת וזה נ"ל ברור. ועפ"ז נופל לגמרי דברי המהרש"ל במש"כ דמשו"ה מפסיד כל שכרו משום דאסור אפילו לקרות בו ביחיד משום גזירה דשמא יבוא לקרות בו בציבור ולפי הנ"ל ליתא דגזירה לגזירה הוא דהגם אי נימא דכתיבה לשמה הוא מה"ת מ"מ הקריאה היא מדרבנן ולא שייך גזירה אפילו בפ' זכור הקריאה בצבור ובס"ת כשרה הוא מדרבנן ולכן מחוורתא כמש"כ בעז"ה:
ולענין מה שכתבנו לעיל דמצות כתיבה ועיבוד לשמה הוא מה"ת הנה מצאתי כעת בפרי מגדים באו"ח באשל אברהם אות י"ג כתב בפשיטות דעיבוד לשמה הוא מדרבנן והוכיח כן משו"ת הרמב"ם ז"ל ובאות ל"ב כתב דנראה לי דה"ה כתיבה לשמה בסת"מ הוא ג"כ מדרבנן דהרי בגיטין (דף מ"ה) משמע דילפינן כתיבה מעיבוד [והוא ההוכחה שהבאתי לעיל בשם הגאון בעל מלאכת הקודש. אמנם כבר כ' שם דאינו ראיה מהתם מידי] אמנם בלבוש מצאתי דכתיבה לשמה מה"ת דילפינן מציצית וסוכה דבעינן לשמה מה"ת ע"ש ומש"כ מסוכה תמה עליו הפמ"ג דהא בסוכה לא בעי לשמה דהא סוכת גנב"ך כשר אמנם בס' מלאכת שמים על הלכות סת"מ דעשה גאון אחד מרבני אשכנז יישב ד' הלבוש די"ל דס"ל דצריך לחדש בו דבר לשם מצות סוכה וכמו דמבואר בירושלמי וס"ל דהך דצריך לחדש הוא מה"ת] ועכ"פ בעיבוד ס"ל בפשיטות דאינו אלא מדרבנן אמנם בס' מלאכת שמים הנ"ל תמה עליו מאוד דהיאך נעלם מעיניו כל מחנות הקדושים חבל נביאים מגדולי הראשונים והאחרונים כולם מתנבאים בפה אחד דעיבוד לשמה וכתיבה לשמה הוא מה"ת בין בס"ת ובין בתפילין הלא המה הרמב"ן במלחמות בפרק קמא דסוכה ובשאלתות דרב אחאי גאון בפרשה האזינו ובכמה תשובות:
והנה הרמב"ן במלחמות שם העלה דבס"ת הכל מודים דבעינן לשמה דילפינן מקרא דכתבו לכם ודרשינן לכם לשם חובתכם וכמו דדרשינן בציצית לך לשם חובך ולא פליגי ת"ק ורשב"ג רק בתפילין משום דהתם ליכא קרא וא"נ דלא פליגי רק בעיבוד דת"ק ס"ל דסגי בחד עשייה לשמה ורשב"ג סבר דכל העשיות בעינן דיהיה לשמה ולהך פירושא נ"ל דגם בס"ת פליגי דגם דגלי קרא דבעינן לשמה מ"מ סגי בכתיבה לחודא וכן הרדב"ז בתשובה כתב ג"כ דילפינן מכתבו לכם וא"כ שמעינן מינייהו דס"ל בפשיטות דהוא מה"ת ואף דבקרא לא שמעינן רק בכתיבה מ"מ גלי קרא בכתיבה וה"ה לעיבוד ובזה פליגי ת"ק ורשב"ג והלכה כרשב"ג. כה דברי הדו"ש שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא: