בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן ב
לכבוד אדמו"ר הרב הגאון הגדול חכם הכולל מוהר"ר יעקב באריט נ"י מו"ץ ור"מ דפ"ק. אחדש"ת באתי להשיב ולדון לפניו ע"ד אשר בדיק לן מר נ"י בחוה"מ פסח העבר בד' השו"ע או"ח סי' י"א סעיף ב' שכתב שם דלדעת הרא"ש דמכשיר עבוד באינו יהודי וישראל עומד ע"ג. ה"ה בציצית שטוואן אינו יהודי וישראל עומד ע"ג ואמר לו שיעשה לשמו ג"כ כשר. וע"ז תמה כבוד הדר"ג נ"י דמאי ראיה מעבוד. דהתם לא בעינן לשמה רק בעת התחלת העבוד דהיינו בעת שנותן העורות לסיד ושפיר אמרינן דציית לישראל לעשות לשמה כיון שאינו אלא רגע אחד משא"כ בטויה דבעינן כל הטויה לשמה י"ל דמודה הרא"ש דלא מהני ישראל עומד על גביו דטויה יש לדמותו טפי לכתיבת הגט דמפורש בהדיא בגמרא בגיטין [דף כג ע"א] דלא מהני ישראל עומד ע"ג וכמ"ש הרא"ש בהל' ס"ת סי' ג' לחלק בדבר בין עבוד העורות לכתיבת הגט דבגט בעינן שיכתוב כל התורף לשמה אמרינן דלא ציית האינו יהודי משא"כ בעיבוד דאינו אלא ברגע אחד אמרינן דציית ועביד לשמה. וא"כ טויה טפי דמי לגט יותר מלעבוד זהו תוכן תמיהת הדר"ג נ"י על השו"ע ותמיהה עצומה היא באמת:
והן אמת שראיתי להגר"א ז"ל בבאוריו שם ס"ק ז' שמשמע מדבריו שהרגיש ג"כ בזה וכתב דטויה דמי ג"כ לעבוד שא"צ לשמה אלא בתחלה ונראה שכוונתו לדברי המרדכי שהובא בשו"ע שם ס"א להלכה שא"צ שיאמר שעושה לשמה רק בתחלת הטויה אבל אינו נוח לי בזה דהרי בגט נמי א"צ לשמה רק בשטה הראשונה ואפילו לא שמע אלא קן קולמסא וקן מגילתא שעושה לשמה שוב א"צ ואעפ"כ פסול באינו יהודי. וע"כ צ"ל דהא דמהני קן קולמסא וקן מגילתא משום דאמרינן מסתמא יסיימו ג"כ לשמה וכמ"ש התוס' שם משום דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה. אבל מחשבה לשמה מיהו בעי בכל כתיבת התורף והלכך זה לא מהני רק בישראל אבל באינו יהודי דעושה אדעתא דנפשיה חיישינן שמא לא עביד לשמה דאינו יהודי לא ציית ונמצא דאפילו מחשבה ליכא. והך סברא שייכא נמי בטויה דהא מ"מ מחשבה לשמה מיהו בעי בכל הטויה ולא דמי כלל לעבוד דמכשיר הרא"ש דהתם נעשית המלאכה אח"כ מאליה והאינו יהודי אינה עושה אח"כ מעשה כלל והלכך לא מהני מחשבתו לפסול אח"כ דאפילו אם אמר בפירוש אח"כ דאינו רוצה שיהיה העבוד לס"ת רק לאיזה דבר חול ג"כ נראה דלא מהני אמירתו לפסול דדבור לא מהני לפסול רק בעת שעושה מעשה וגדולה מזו אמרינן לגבי קדשים דזה מחשב וזה עובד לא אמרי' וכ"ש הכא דליכא מעשה כלל אבל טויה דבכל מעשה הטויה נעשה ע"י האינו יהודי בוודאי צריך מחשבה לשמה מיהת בכל הטויה וזה לא עביד האינו יהודי ודמי ממש לגט וא"כ תמיהת הדר"ג נ"י כראי מוצק:
והן אמת שמצאתי לגאון אחד קדמון קדוש מדבר דמסייע ג"כ לדעת הדר"ג והוא רבינו בעל העיטור ז"ל. דבהלכות תפילין בשער הראשון ח"א כתב דעבוד לשמה בעי ע"י ישראל או ע"י אינו יהודי שיעבדם לשמן עכ"ל הרי דס"ל כדעת הרא"ש ז"ל דמהני עבוד ע"י אינו יהודי [ופשוט דר"ל אם ישראל עומד ע"ג ויאמר לו דעשה לשמה דבלא"ה בוודאי לא דהא אינו יהודי לאו בר כוונה הוא וכן נראה שפירש הרא"ש לד' בעל העטור הנ"ל דהרי הרא"ש בהל' ס"ת הביא לדברי בעל העטור הנ"ל לסיוע לדבריו דמהני עבוד ע"י אינו יהודי בישראל עומד ע"ג דהרי דמפרש דבעל העטור נמי בהכי מיירי] ואילו בהל' ציצית בדין טוויית הציצית כתב דטווית הציצית הו"ל ככתיבת הגט וכו'. ואינו יהודי אע"פ שישראל עומד ע"ג פסול דאינו יהודי אדעתיה דנפשיה קעביד עכ"ל בעל העטור שם. וא"כ לדברי השו"ע דברי בעה"ע ז"ל סותרין זה את זה. וכבר הרגיש בזה המפרש לבעל העטור שם ולא תירץ כלום אכן הדבר ברור דרבינו בעה"ע מחלק בין עבוד לטויה דעבוד אינו אלא רגע אחד וודאי מהני ע"י אינו יהודי בישראל עומד על גביו. אבל בטויה דהוא מעשה רבה וצריך לחשב בכל הטויה לשמה פסול באמת באינו יהודי וזהו דמדמה שם טויה לכתיבת הגט והיינו כדעת הדר"ג:
ושוב ראיתי להב"ח באו"ח סי' י"ד שחולק שם ג"כ על הב"י בשו"ע דכתב להכשיר בטויה ע"י אינו יהודי בישראל ע"ג לדעת הרא"ש ודעתו ז"ל שם דהא דפסול בציצית שעשה אינו יהודי והיינו שתלה הציצית בבגד ועשה החוליות והקשרים] היינו מטעם שאינו יהודי אינו עושה לשמה. והא דמיעט הכתוב דווקא אינו יהודי היינו דבא לאשמעינן קרא דאפי' בישראל עומד ע"ג פסולה. אבל הכל משום לשמה הוא. ולכן למד מזה דה"ה טווית הציצית דקי"ל כשמואל דבעי לשמה פסול ע"י אינו יהודי אפי' בישראל עומד ע"ג דלא כהב"י. אכן לענ"ד דבריו צ"ע קצת דמ"נ אם הסברא נותן דהאינו יהודי ציית ליה להישראל לעשות לשמה כמו בעבוד למה פסול באמת דכיון דס"ל להב"ח דעיקר הפסול באינו יהודי הוא משום לשמה. ואם הסברא נותנת דעשיית הציצית דומה לכתיבת הגט ולא ציית א"כ הדרא קושיא לדוכתא דיכתוב רחמנא דצריך העשייה לשמה. וממילא הוי ידעינן דגם בישראל עומד ע"ג פסול ודוחק לומר דהכתוב בא לאשמעינן סברא זו דבכמה דוכתי אמרינן בגמ' דלמ"ל קרא סברא הוא. ועוד דמנ"ל להוציא באמת מהך קרא דין זה דהא י"ל דגזה"כ דפסול ע"י אינו יהודי. אבל לעולם י"ל דלא בעי לשמה בעשיית הציצית וכדעת הרמב"ם ז"ל. וגם בטוויה דבעי לשמה מ"מ י"ל דלדעת הרא"ש דמכשיר בעיבוד ע"י ישראל ע"ג ה"נ בטוויה וכמו שכ' הב"י. ובר מן דין מה שהביא מזה לסתור דברי הרמב"ם ז"ל דלא מצריך עשיה לשמה אינו הכרח כלל די"ל דהרמב"ם לשיטתו דפוסל בעיבוד אפי' ישראל עומד ע"ג משום דלא ציית ליה לעשות לשמה. וע"כ דנפקא לן מצד הסברא דהא התם ליכא קרא ואם איתא דגבי עשיה בעי לשמה ל"ל קרא למעט אינו יהודי אע"כ דלא בעינן לשמה אבל הרא"ש לשיטתו דמכשיר עיבוד ע"י ישראל ע"ג שפיר י"ל דגם בעשיה בעינן לשמה כמו בטוויה והא דצריך קרא למעט אינו יהודי לענין אם ישראל עומד ע"ג דמצד לשמה היה כשר:
אכן לענין עיקר תמיהת הדר"ג נ"י על הש"ע עלה בדעתי ליישב דהנה המעיין ברא"ש בהל' ס"ת סי' ג' יראה דמתחלה הביא דברי רבינו ברוך ז"ל דאם האינו יהודי מעבדו וישראל עע"ג ומסייעו כשר ומטעם דמסייע כזה יש בו ממש ומהני הסיוע כאילו עשה הישראל בעצמו ומשמע דאינו מחלק כלל בין עבוד לכתיבת הגט אלא התם בגט מיירי דאינו מסייע כלל. [גם י"ל דהתם לא מהני סיוע באמת דמסייע דהתם וודאי אין בו ממש כיון דהאי אוחז הקולמוס וכותב לא מהני מה שישראל מסייעו באחיזת הקולמוס כיון דעיקר הכתיבה היינו מה שמוליך הקולמוס בידו על הנייר וכותב וזה נעשה ע"י האינו יהודי בעל וכמו דתנא בתוספתא דשבת פי"ב דקטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב הגדול גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור הגדול ופסקה הרמב"ם להלכה בפי"א מהלכות שבת (הלכה י"ד) ומש"כ שם בתוספתא ברישא אחד אוחז בקולמוס ואחד אוחז בידו וכותב האוחז בקולמוס חייב. נ"ל הדבר פשוט דטס"ה וצ"ל דהאוחז בקולמוס פטור והאוחז ביד חייב כנ"ל ברור]. רק שאח"כ הוסיף הרא"ש מעצמו עוד סברא לחזק דברי רבינו ברוך ז"ל משום דלא דמי לכתיבת הגט דהתם בעינן כל התורף לשמה משא"כ הכא דאינו אלא רגע אחד ולפי טעם זה אפילו בלא סיוע כשר אכן הרב"י לא סמך על תירוץ של הרא"ש ז"ל דהרי בהדיא כתב בסי' ל"ב בסעיף ט' דאם ישראל עע"ג ומסייעו כשר לדעת הרא"ש הרי דאינו מתיר רק ע"י סיוע. וכן הוא דעת הב"י ביו"ד ס' סי' רע"א ע"ש. וא"כ יפה כתב בסי' י"א דגם בטויה כשר לדעת הרא"ש אם ישראל עע"ג ור"ל אם הישראל מסייע וכמו גבי עבוד דאינו מתיר רק בסיוע וכמ"ש הרמ"א כאן בסי' ל"ב וביו"ד סי' רע"א וכ"ה בב"י שם להדיא. וכיון דעיקר ההיתר הוא ע"י סיוע אין לחלק בין עבוד לטויה דגבי גט נמי אם הישראל מסייעו בסיוע שיש בו ממש ג"כ כשר
ואפשר עוד דהרא"ש בעצמו ג"כ לא סמך על סברתו להתיר בלא סיוע ולא כתב הך סברא רק לסניף בעלמא לחזק דברי רבינו ברוך ותדע דהא הטור ז"ל ביו"ד סי' רע"א לא התיר רק ע"י סיוע ומשמע שם מדבריו דגם הרא"ש אינו מתיר רק ע"י סיוע וכ"כ הב"י שם להדיא לדעת הרא"ש וכן כתב שם הרמ"א בהגה"ה רק שהב"ח השיג שם על הב"י וכתב דרבינו ברוך בעצמו לא מצריך סיוע רק לכתחלה אכן כל דבריו שם אינם מוכרחים כלל ודברי הב"י נראים עיקר להלכה:
ומה דהטור ז"ל באו"ח סי' ל"ב לא הזכיר דבעי סיוע כבר הרגיש בזה הב"י שם ובהגהת מהרל"ח שם והנה מה שדחק שם המהרל"ח בדברי הטור ביו"ד דבריו לא נהירא כלל וגם מה שכתב הב"י דהטור סמך עצמו על מה שכתב ביו"ד ג"כ תמוה קצת דהאיך יסמוך עצמו על מה שיכתוב אח"כ אכן לע"ד י"ל דהטור מחלק בין עבוד העור לשם ס"ת לבין עבוד העור לכתוב עליו פרשיות של תפילין דגבי ס"ת דמפורש בגמ' בגיטין [ד' מ"ה ע"ב] דבעי לשמה החמיר הטור דבעי סיוע וכדעת רבינו ברוך דספיקא דאורייתא הוא אבל בתפילין דאיכא מחלוקת הפוסקים אי בעינן עבוד לשמה כלל דדעת רש"י בסנהדרין (דף מ"ח ע"ב) דא"צ עבוד לשמה [והגם דרש"י מיירי מעבוד דעור הבתים מ"מ מד' התוס' דמנחות (דף מ"ב ע"ב ד"ה עד) משמע דאין לחלק בין עור הבתים לפרשיות דהא שי"ן של תפילין הלמ"מ וכיון דעור הבתים לא בעי עבוד לשמה ה"נ עור הפרשיות וכן משמע מדברי הב"י בסימן ל"ב מה שכתב הטור דעור הפרשיות בעי עבוד לשמה הביא ע"ז הב"י מחלוקת רש"י ותוס' הרי דס"ל דלדעת רש"י גם בעור הפרשיות לא בעי עבוד לשמה] לכן לא החמיר הטור כ"כ דהוי ס"ס שמא הלכה כרש"י דלא בעי עבוד לשמה כלל. ואת"ל דצריך שמא סברת הרא"ש עיקר דלא בעי סיוע כלל משום דלא דמי עבוד לגט והלכך מקיל אף בלא סיוע:
ויש להסתפק ספק גדול בתליית הציצית בבגד ע"י סיוע הישראל אי כשר או לא דאפשר כיון דהתם פסול מצד גזה"כ י"ל דגם בישראל וא"י אוחזין ביחד בהחוט ותולין בבגד פסול. ולכאורה דין זה תליא באשלי רברבי דהנה בשחיטה דפסול ע"י אינו יהודי מטעם דאינו בר זביחה איכא מחלוקת הפוסקים היאך הדין בישראל ואינו יהודי היו אוחזין בסכין ושוחטין דדעת הרשב"א בתו"ה וכוותיה פסק הב"י בשו"ע יו"ד סי' ב' סעיף י"א דפסול ויליף מהמשנה דחולין מ"א דתנן שם היו שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד שוחט לשם דבר כשר ואחד שוחט לשם אחד מכל אחד מכל אלו דפסול. אכן באור זרוע ובהגהת אשרי פ"ק דחולין מכשירין וכ"ה בתוספתא להדיא וכן פסק המהרש"ל והש"ך שם ולא דמי להמשנה דחולין דהתם מחשבת השוחט פסלה עי"ש וא"כ פשוט דה"נ תליא בדין הנ"ל דלדעת הרשב"א דכל היכא דמעטה התורה א"י גם כשהישראל מסייעו בהדיה ג"כ פסול ה"נ דכוותיה משא"כ להאו"ז כשר מיהו כ"ז בששנים תולין בבגד בשוה אבל אם הישראל אינו רק מסייע אינו ראיה דכשר די"ל דגם האו"ז מודה דסיוע אינו מועיל
ולענין מחלוקת הרשב"א והאו"ז ראיתי להגר"א ז"ל בביאוריו שם שתמה על דברי הרשב"א דא"כ היאך משני בחולין דף מ"א הב"ע בישראל מומר לעבודת כוכבים ולדעתו הוא פסול בלא"ה מטעם שחיטת מומר ולמה צריך למחשבתו ואפי' אם לא היה מחשב לשם אחד מכל אלו ג"כ פסול דהא הוי כישראל ופסול אוחזין בסכין ושוחטין אלו דבריו ז"ל. ולולא דבריו הקדושים הייתי אומר דקצת יש להביא משם ראיה בדעת הרשב"א. דלכאורה למה צריך לאוקמא בישראל מומר לוקמי בא"י ממש דבדידיה וודאי לאו לצעורי קא מכוין א"ו דבאינו יהודי בלא"ה פסול משום שחיטת א"י משום דישראל ופסול אוחזין ושוחטין פסול וכדעת הרשב"א והא דמשני בישראל מומר היינו משום דישראל מומר אינו שחיטה פסולה רק מדרבנן כמו שהעלה הגרע"א ז"ל בגליון היו"ד בסי' ב' אות א' וכיון שאינו רק מדרבנן שפיר מהני סיוע. ויש להמתיק עוד דהרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל דמומר אוכל נבילות להכעיס ג"כ כשר בישראל עומד ע"ג וע"כ צ"ל דס"ל דמיקרי בר זביחה כיון דמצווה אזביחה. וא"כ מ"ט מומר לעבודת כוכבי' פסול וע"כ דפסול דרבנן הוא וכ"כ הגרע"א ז"ל לדעת הרשב"א וע"פ זה נתיישב תמיהת הגר"א ז"ל על הרשב"א ז"ל. אכן בתוס' (חולין די"ד ד"ה השוחט) דהקשו שם ג"כ כקושיית הגר"א ז"ל והוכיחו מזה דבפעם אחד לא נעשה מומר. צ"ל דס"ל דמומר פסול מה"ת ודמי לאינו יהודי. אך לפ"ז צ"ל דהרשב"א אינו פוסל רק באינו יהודי ובאמת ברשב"א עצמו מבואר להדיא דפוסל אפילו במומר בשנים אוחזין בסכין ושוחטין:
ועוד קשה לי דמאי מקשה הגר"א על הרשב"א דהלא הוא קושיית התוס' בחולין הנ"ל וכבר תירצו יפה דבפעם אחד לא נעשה מומר וא"כ גם על הרשב"א יש לתרץ כן ואולי דכונתו משום דקצת משמע בדברי הרשב"א מתחלה שם שאינו סובר סברת התוס' דבפעם אחד לא נעשה מומר וכמ"ש הש"ך בסי' ד' סק"ד ואף דשוב כתב הש"ך שם דבתשו' הרשב"א מבואר להדיא דס"ל דבפ"א לא נעשה מומר מ"מ שפיר מקשה לפי מה דס"ל להרשב"א בכאן ודו"ק:
וקצת קשה לי על דברי הב"ח באו"ח הנ"ל דהביא ראיה דבעינן תליית הציצית לשמה מדפסל התורה בא"י ומאי ראיה היא הא גם בשחיטה פסלה התורה א"י והתם לא בעינן לשמה כלל. ועוד תמוה לי על דברי הב"י שהביא ראיה מזה אדרבה להיפך דלא בעינן לשמה וכדעת הרמב"ם דאל"כ למה צריך למעט א"י תיפוק ליה דאינו עושה לשמה וגם זה תמוה משחיטה דהא לר' נתן בעינן כוונה לשחיטה ואעפ"כ כתבה התורה מעוט למעט אינו יהודי וע"כ דבעינן קרא לשנים אוחזין בסכין ושוחטין דמטעם לשמה היה כשר דהא אפי' בסיוע כשר אבל כיון דמעטה קרא גם בכה"ג פסול וכמו שפסק הב"י ביו"ד להדיא ועוד יש ליישב כמו שתי' התוס' בגיטין אליבא דרב דמכשיר באינו יהודי משום דס"ל דסתם עשייה דציצית היינו לשמה. וא"כ לדידן נמי ניחא. דצריך קרא לפסול דמצד לשמה היה כשר דסתם עשיה הוא לשמה ושוב מצאתי זה בארצות החיים:
היוצא מזה דאם שנים תולין בבגד ישראל ופסול תליא במחלוקת הנ"ל ואם האינו יהודי תולה בבגד והישראל מסייע יעויין בתבואת שור ביו"ד סי' ב' שהאריך בזה וכן בדין זה יכול וזה אינו יכול. וכן לענין הדין דאם הפסול אוחז בסכין והכשר אוחז בידו ג"כ האריך הרבה וכתב ג"כ דבתוספתא דשבת יש ט"ס וכמ"ש לעיל בעזה"י ע"ש היטב. אכן לענין ציצית נראה דלא מהני סיוע דהא לענין כתיבת ס"ת ותפילין לא מצינו דמהני סיוע ע"י ישראל וע"כ משום דגזה"כ הוא וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה לא מהני סיוע וא"כ בציצית נמי דכוותיה וזהו דהוצרך למעט א"י בכתיבה מקרא ולכאורה תיפוק ליה דהא בעינן לשמה אכן לפי הנ"ל ניחא דנ"מ דלא מהני סיוע:
ומיהו נראה דאם ישראל ואינו יהודי טוו ביחד את הציצית או תלאום בבגד והאינו יהודי חושב בהדיא שלא לשם ציצית או אפילו בשני ישראלים שטוו את הציצית וא' חישב לשם דבר חול בוודאי מהני מחשבתו לפסול ואף דהישראל אחר חשב בהדיא לשם ציצית דהא משנה ערוכה שנינו בחולין דשנים אוחזין וכו' אחד חשב לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר פסול. אלמא דכל דשחשב מחשבה דמהניא לפסול אינו מועיל מה שיש עוד במעשה זו אדם אחר שחושב לשם דבר כשר וא"כ ה"ה בציצית או שאר דברים דבעינן בהו לשמה כגון תפילין וס"ת וגט אם שנים עסקו ביחד ואחד חשב שלא לשמה פסול ופשוט עוד דה"ה בקדשים דבעינן לשמה אם שחטו שנים פסח או חטאת [לפי מאי מה דקי"ל כחכמים בחולין (דף ל) דשנים שוחטין זבח אחד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' פסולי המוקדשין דהלכה כחכמים] ואחד חישב שלא לשמו פסול. אלא דקצת תימה לי דמאי הוצרך הש"ס בפסחים ד' ס' לפרש למאי דתנן לשמו ושלא לשמו פסול דקאי בשחיטה ומחשב בזריקה משום דאי חשיב בשחיטה גופא הא כשר לר"מ דס"ל דתפוס לשון ראשון ואי בשתי עבודות מיירי קשה דהא היינו רישא יעו"ש] הא יש לפרש בפשיטות דלעולם בעבודה אחת ודחשיב בשחיטה גופא ומ"מ מצי אתיא כר"מ די"ל דמתניתין מיירי דשנים שחטו את את הפסח אחד חשב לשמו ואחד חשב שלא לשמו ובכה"ג גם ר"מ מודה דהא ב' המחשבות היו בבת אחת ולא שייך בזה תפוס לשון ראשון וצ"ע:
ולענין מה שכתבתי לעיל ליישב דברי הטור ז"ל מה דלא הצריך סיוע בעבוד עור הפרשיות משום דסמך ארש"י דלא מצריך עבוד לשמה כלל בתפילין ואף דרש"י לא כתב זה רק בעור הבתים מ"מ מדברי התוס' דמנחות והב"י משמע להדיא דה"ה בעור הפרשיות וכעת ראיתי דכ"ה ג"כ דעת הרי"ף דכתב ג"כ דלרבא דס"ל דהזמנה ולאו מילתא היא לא בעינן עבוד לשמה כלל. וכתב הרמב"ן במלחמות בפ"ק דסוכה והא דגבי ס"ת מפורש בגמ' דבעי עבוד לשמה היינו משום דהתם איכא קרא דבעי לשמה דכתיב ועתה כתבו לכם והיינו לשם חובתכם וכמו דדרשינן גבי ציצית לך לשם חובך אבל בתפילין לא בעי לשמה כלל. ואפילו בכתיבת הפרשיות לא בעינן לשמה וכן מפורש בברייתא דמנחות (מ"ב ע"ב) ת"ר תכלת אין להם בדיקה וכו' ספרים יש להם בדיקה ואינם ניקחים אלא מן המומחה תפילין ומזוזות יש להם בדיקה וניקחים מכל אדם כ"ה גירסת הרי"ף וכל הגאונים ז"ל. וכתב הרמב"ן דגירסא זו עיקר ולא כספרים דילן במנחות דהגירסא הוא בהפך וכן נראה פשוט דכן היה ג"כ גירסת רש"י ז"ל שהרי כתב הטעם דניקחים שלא מן המומחה משום דלא בעינן עבוד לשמה. ואי כגירסא דילן תמוה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא והאיך יעלה על הדעת לומר דס"ת לא בעי עבוד לשמה ותפילין צריך. אלא הדבר פשוט דרש"י היה גורס כגירסת הרי"ף ז"ל וכן משמע מדברי הרמב"ן שם דכן היה גירסת רש"י וד' רש"י שלפנינו ונראה שנדפס בשבוש והגורסין כגירסא שלפנינו צ"ל דהטעם דניקחין שלא מן המומחה לאו מחמת לשמה אלא מחמת טעם אחר]. וכתב רבינו שלמה הטעם משום דלא בעי לשמה בתפילין הרי דגם בכתיבת הפרשיות לא בעינן לשמה וכ"ה ג"כ שיטת הרי"ף ז"ל וכ"כ שם הרמב"ן ז"ל. וא"כ יפה כתב הטור דלא הצריך סיוע בעור הפרשיות משום דלהרי"ף ורש"י לא בעי לשמה כלל בתפילין ויפה כיון הב"י בדעת רש"י וכל זה ברור:
היוצא לנו להלכה מכל מש"כ בעז"ה דקי"ל כשמואל דבעינן טויה לשמה ונפק"ל בסוכה ד' ט' מדכתיב גדילים תעשה לך ודרשינן לך לשם חובך וצ"ל דמפרשינן דהך עשיה דקרא קאי על עשיית הציצית בעצמן דהיינו הטוויה וממילא אם טוואן אינו יהודי פסול דאף דבטוויה ליכא קרא למעט אינו יהודי מ"מ פסול מצד שאינו נעשה לשמה. ונראה דאף לפי דעת התוס' במנחות (דף מ"ב ע"א ד"ה ואל) דסתם עשייה דציצית הוא לשמו היינו התלייה בבגד ומשו"ה מכשר שם רב באינו יהודי אבל הטויה בסתמא וודאי לאו לשמו קאי אבל אם ישראל ואינו יהודי טוו ביחד בוודאי כשר דמעשה האינו יהודי לא גרע מסתמא והישראל הא חושב לשמה. ואכן אם האינו יהודי טווה לבדו וישראל עומד ע"ג תליא במחלוקת הרמב"ם והרא"ש לענין עיבוד ואכן לפי מש"כ י"ל דאף לדעת הרא"ש אינו מתיר רק ע"י סיוע ועי' היטיב בזה בב"ח והש"ך ביו"ד סי' רע"א ובביאורי הגר"א ז"ל בא"ח סימן י"א ס"ק ח' דדעתם ז"ל דלפי מסקנת הרא"ש ז"ל לא בעינן סיוע רק משום מצוה מן המובחר] ואפשר דע"י סיוע גם הב"ח מודה לדעת הב"י דכשר. אבל בתליית הציצית בבגד דעת הרמב"ם ז"ל דא"צ לשמה והוא ע"פ גי' הגאונים ז"ל בסוכה (דף ט') דגרסי אלמא דבעי טוויה לשמה ומקשה משמואל ולא מרב. דלרב לא בעינן לשמה כלל בציצית ולך מבעי למעוטי גזולה ובעשייה גם שמואל מודה דלא בעי לשמה. ואכן קצ"ע דהא בקרא דגדילים תעשה מסיים על ארבע כנפות כסותך משמע דאיירי נמי בעשייה דהנחה בבגד. ועל שניהם הוא אומר דתעשה לשם חובך וצ"ע]. ומיהו ע"י עובד כוכבים פסול דמיעט קרא. ואם ישראל ועובד כוכבים הניחו בבגד תליא במחלוקת הרא"ש והא"ז לענין שחיטה ואכן דעת שאר הפוסקים ז"ל דגם בעשייה בעינן לשמה. וכולהו נפ"ל מגדילים תעשה לך ועי' בב"י דאפילו הקשירה ועשיית החוליות בעינן לשמה ונראה דנפק"ל זה מדכתיב תחילה פרשת ציצית בלשון נסתר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף ואח"כ כתיב והיו לכם לציצית ולכאורה הו"ל למכתב והיה להם לציצית ואכן י"ל דבא ללמד דגם עשיית הקשירה והחוליות בעינן לשם חובתכם. ומשו"ה כתוב זה אחר נתינת פתיל תכלת דאחר נתינת הפתיל צריך לקשור ולעשות חוליות. ואכן לדעת הרמב"ם דלא בעי לשמה כלל בעשייה. צ"ל דמפרש דמה דכתיב והיה לכם לציצית ר"ל לטובתכם וכן פירש בס' התו"מ להגאון מלבים זצ"ל על קרא ראו כי ה' נתן לכם השבת ע"ש] וכמו דמסיים אח"כ וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' דראייה מביא לידי זכירה. וזכירה מביא לידי עשייה ועוד איכא טובה וכבוד לישראל ע"י מצות ציצית דאמרינן במנחות (דף מ"ג ע"ב) דהזהיר במצות ציצית זוכה ומקבל פני שכינה דכתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלהיך תירא וגו'. ועוד אמרינן שם דמה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וכו'. ורקיע דומה לכסא הכבוד ופרש"י מכח התכלת מזכיר היושב על כסא ועוד נאה לישראל שיהא כסאו עליהם עכ"ל. ולכן תיכף אחר נתינת פתיל תכלת כתיב והיה לכם להורות על כוונה זו והינו דכתיב תיכף וראיתם אותו וזכרתם ודו"ק:
ושיטה שלישית יש בזה להסמ"ק בעשין ל"א לפי מה שהעתיק בב"י בשמו בסי' י"ד דעשיית הציצית כשרה בכל ולפיכך אין מברכין לעשות ציצית. ופי' הב"י דס"ל כלישנא בתרא דעשיית ציצית בעובד כוכבים כשרה דכתיב ועשו להם ציצית ועשו להם אחרים ע"ש בב"י. ונ"ל דמ"מ י"ל דס"ל דבעינן לשמה גם בעשייה. והא שכשר ע"י עובד כוכבים היינו משום דס"ל כדעת התוס' הנ"ל דסתם עשיית ציצית הוא לשמה ואכן בסמ"ק לפנינו שם הגי' ועשיית ציצית כשרה בנשים אבל ע"י עובד כוכבים לא הזכיר כלל וכן מסיק הב"י באמת בדעת הסמ"ק דזה מודה דע"י הא"י פסול וגם מ"ש הב"י שם שרבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב שבעל העיטור ג"כ סובר דציצית בא"י כשר. כן נמצא באמת בבעה"ט לפנינו בהל' ציצית בשער ג' ח"א. ומה שהקשה שם בשער החדש באות כ"ז דהא בעינן לשמה והוציא מזה דס"ל כהרמב"ם דלא בעינן עשיה לשמה והא דעשאה מן הקוצים פסולה הוא משום דנעשה לשם מלאכה אחרת ולא להכי עשויין. תמהני דהא בהדיא כתב שם הבעה"ט עשאה מן הקוצים ומן הגרדין ומן הנימין וכו' פסולה דבעינן עשייה לשמה ופשטא דלישנא משמע דבעינן תלייה בבגד לשם ציצית כמו שכ' גבי טוויה דבשניהם אמר בחד לישנא ומשמע דכוונה אחת להם ומה שהוצרך להוסיף והוי מלאכה אחרת נעשה בהן י"ל משום דלישנא דגמ' משמע דאפילו חתכן מן הבגד והטילן בבגד לשם ציצית פסולה וע"ז הוצרך ליתן טעם משום דנעשו בהם מלאכה אחרת אבל זה פשוט דבעינן עשייה לשמה דאי לאו דבעינן לשמה לא הוי מיפסיל משום מלאכה אחרת ואמנם באמת יש לישב קושייתו דס"ל לבעה"ט דסתם עשיה דציצית הוא לשמה וכדעת התוס' שתי' כן אליבא דלישנא בתרא דמכשיר בעובד כוכבים ולפי זה מחולק הבעה"ט עם הרמב"ם מהיפך להיפך ממש דהרמב"ם פוסל בעובד כוכבים ואם נעשה ע"י ישראל אפילו אם עשה בפירוש שלא לשמה כשר אבל לבעה"ט אם עשאה בפירוש שלא לשמה וכן בעשאה מן הקוצים דוודאי לא נעשה לשמה פסול. אבל ע"י אינו יהודי כשר. וראיתי להביא כאן מה ששמעתי דבר נחמד מאד מכבוד הרב הגאון האמיתי שלשלת היוחסין מוה' יחזקאל סג"ל לנדא זצ"ל שהיה ראב"ד בפ"ק שאמר ליישב לשון רש"י בסוף פ' שלח שכ' בשם ר' משה הדרשן דשמנה חוטים דציצית הוא כנגד שמנה ימים ששהו ישראל משיצאו ישראל ממצרים עד שאמרו שירה על הים וכבר עמדו ע"ו המפרשים ז"ל דהרי לא היו רק שבעה ימים וכמו שכ' רש"י ז"ל בעצמו בפ' בשלח ודחקו ליישב בתי' שונים. ואמנם כבוד הגאון הנ"ל אמר לי דנפל ט"ס קטן בדברי רש"י וצ"ל ושבעה חוטין [והיה כתוב ש' בר"ת וחשב המדפיס דהוא ר"ת שמנה אבל באמת צ"ל שבעה והיינו דס"ל לר' משה הדרשן כדעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ציצית הלכה ו' דלא היה בציצית רק חוט אחד תכלת ושבעה לבנים. [והראב"ד ז"ל שם בהשגות כתב דטעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבן עכ"ל ונראה ברור דהראב"ד ז"ל למד זה מדכתיב פתיל תכלת ואין פתיל פחות משנים וכמו דאמרינן ביומא (ד' ע"ב) וקיצץ פתילים פתיל שנים וכ"כ התוס' להדיא בריש התכלת דנפקא לן דבעי שנים מפתיל. ואכן רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל סמך על הספרי בפ' שלח והובא בתוס' שם דהוצרך ללמוד דלא סגי ציצית בחוט אחד מגדיל אלמא דמפתיל לא שמעינן רק חד וכ"כ התוס' שם באמת דהספרי חולק וס"ל דחוט אחד של תכלת סגי וידוע דדרכו של רבינו ז"ל לסמוך עצמו על דברי הספרי]. והנה על החוט של תכלת כבר נתן רש"י שם טעם על שם שיכול בכורות [ונראה דהיינו דאמרינן בב"מ (דף ס"א) דמשו"ה כתיב ה' אלהיכם גבי ציצית דאני הוא שהבחנתי וכו' משום דעיקר מצוה דתכלת הוא משום שיכול הבכורות] ואח"כ נותן טעם על השבעה חוטין של לבן שהם כנגד שבעה ימים ששהו ישראל וכו' וצ"ל ברש"י כנגד שבעה ימים כן שמעתי מפי הגאון הנ"ל זצ"ל ודפח"ח:
שוב אחר החפוש בספרים מצאתי לעיקר קושיית הדר"ג נ"י על השו"ע שכבר העיר בזה הגאון בעל דגול מרבבה שם על הגליון ש"ע והגאון רע"א ז"ל בגליון השו"ע ותמהו מאד על השו"ע דהיכא למד כן מדברי הרא"ש דמכשיר בטויה בישראל עע"ג הלא טויה דמי לגט דכל מעשה הטויה צריך לעשות לשמה כקושיית הדר"ג נ"י והגרע"א הוסיף עוד דאף דבטויה לא צריך לומר לשמה רק בתחלה מ"מ היינו בישראל משום דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה אבל בעובד כוכבים בוודאי לא דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד ותדע דהא גבי גט נמי לא בעינן דיאמר לשמה רק בעת ההתחלה ואעפ"כ פסול בעובד כוכבים כ"כ שם הגרע"א ז"ל והוא ממש כמ"ש לעיל בתחלת קונטרסי לחזק דברי הדר"ג נ"י. אכן לפי מש"כ לעיל דהשו"ע ר"ל ע"י סיוע הישראל ולא ס"ל כלל לסברת הרא"ש רק דעיקר ההיתר משום דמסייע יש בו ממש יתיישב הקושיא:
שוב עיינתי בשו"ת הגרע"א בכתבים ופסקים בסי' ד' שרמז ג"כ לקושיא זו וכתב דבגליון השו"ע כתב לתמוה בזה על השו"ע ואגב ראיתי שם דבר מתמיה דכ' שיש לתמוה על הרמב"ם והתוס' דס"ל דלא בעינן כוונה בתליית הציצית בבגד או דסתמן לשמן קאי מדהוצרך קרא למעט ציצית ע"י אינו יהודי וכמ"ש הב"י בסי' י"ד והא איצטריך קרא באם נתגייר אח"כ ואמר דעשה לשמה דמטעם לשמה היה כשר אבל מצד גזה"כ פסול כן הקשה שם הגרע"א ז"ל. ואני תמה דהא בהדיא איתא בברייתא בכתובות סופ"ב דבכולן אם היה אינו יהודי ונתגייר אינו נאמן הרי דאפילו בתחומין דרבנן אינו נאמן להעיד מה שראה בהיותו אינו יהודי וכ"ש בדאורייתא וצ"ע אמנם מטעם אחר הו"ל לדחות דהא נ"מ בשנים שעשו ציצית א"י וישראל דמצד לשמה היה כשר דמעשה הא"י לא גרע מסתמא והישראל חושב לשמה ודו"ק וכמ"ש לעיל אם לא דנימא דס"ל להרמב"ם דבשנים כשר וכדעת האו"ז שהבאתי לעיל מיהו על התוס' א"א לתרץ כן דהא מדברי התוס' דחולין דף י"ד שהבאתי לעיל מוכח להדיא דס"ל כדעת הרשב"א וצ"ע. וגם מה שכ' שם דלדעת הרא"ש אינו ראיה לדינו של הרמב"ם כבר קדמו הב"ח בזה וכמש"כ לעיל. וגם מה שכ' בהשמטות דנ"מ לענין כלאים בציצית דמטעם לשמה הוי ספק ואינו לוקה משא"כ מצד גזה"כ לענ"ד הרבה יש לפקפק בזה ואי"ה לעת הפנאי אנופף ידי עוד בזה וכעת לא יכולתי להאריך יותר וה' יאריך שנותיו דמר בטוב ובנעימים כחפצו וכחפץ תלמידו הקשור באהבתו כל הימים שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא יום ב' אסרו חג דפסח כ"ב ניסן תרל"ו לפ"ק: