אור ברסלב
בנין דוד א פרשת תולדות

בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש

פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

א) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ובמדרש ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם יעקב נקרא ישראל דכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וכו' ונ"ל דהקדמונים הקשו איך נשא יעקב מבחר האבות ב' אחיות באיסור ותי' א) כי האבות קיימו את התורה בא"י ולא בחו"ל כש"כ הרמב"ן ז"ל ויעקב נשאם בחו"ל בארם נהרים ובארם צובה. וכ"ז למד"א כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש אבל למד"א דכיבוש יחיד שמי' כיבוש א"כ הי' לארם נהרים ולארם צובה קדושת א"י למפרע א"כ שוב יקשה איך נשא יעקב ב' אחיות ועכצ"ל כתירוץ הב') שהובא בצפנת פענח ערך יעקב וז"ל דהותר לו ליקח שתי אחיות מטעם דאל הוא נקרא ולא איש ולכך קראו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ומותר לשמש בשרביטו של מלך עכ"ל. והנה מבואר בצפ"ב ערך א"י דאם נימא דהקב"ה תרם תרומתו מן העולם במדה בינונית א' מחמשים אמרינן דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש וארם וכו' אינם בכלל א"י אבל אי נימא דתרם במדת עין יפה א' מארבעים גם ארם נהרים וארם צובה הוא בכלל א"י. כי ידוע מחז"ל דאאע"ה הי' כהן לאל עליון ולד' הארץ ומלואה כתיב והפריש הקב"ה תרומה מעולמו ונתן לאברהם לפי מדת בינונית הוא א' מנו"ן והעולם הוא שית אלפי פרסא על שית אלפי פרסא היינו ברבוע כמש"כ בנחלת בנימין. אבל בעיגולא הוא יותר צא וחשוב טבלא מרובעת שית אלפי פרסא על ש"א פרסא תמצא לאורך ה' פעמים רב מאות פרסא ולרוחב ה' פעמים י"ב מאות פרסא תמצא חלוק לרצועות ה' פעמים חמשה הוה כל רצועה י"ב מאות על י"ב מאות וכ"ה רצועות הן חתוך כל רצועה לחצאין תמצא נו"ן רצועות וכל אחד הוא אורך י"ב מאות פרסא וזה הוא חלק התרומה מן העולם דהוא אחד מנו"ן. וכשנתן לאברהם הוא כהן לאל עליון ואברהם הוריש לבניו בירושה לישמעאל דהוא הבכור מגיע לו שני חלקים מי"ב מאות היינו ח' מאות ברוחב ת"ר פרסה. ות' פרסה באורך ת"ר פרסה נשאר ליצחק מחלק ההוא. וצריך ג"כ לחתוך להניח לבני יצחק המה יעקב ועשו ונטל יעקב ב' חלקים מן ת"ר פרסה שהיא ברוחב ת' פרסה כי יעקב הוא הבכור שקנה הבכורה מעשו. נמצא שמגיע ליעקב מכוון ת' פרסה על ת' פרסה לא פחות ולא יותר ולכן מחזיק א"י ת' פרסה על ת' פרסה שהוא חלקו של יעקב לפי מדה בינונית א' תכו"ן. אבל הלא מדת הקב"ה ליתן בעין יפה שהוא א' מארבעים א"כ מגיע עוד לחלקו של יעקב יותר מת' פרסה על ת' פרסה היינו ת' פרסה על תיק פרסה שיהי' מכוון לפי מדת עין יפה. לכן כבש דהמע"ה את ארם נהרים וארם צובה ועוד עיירות המחזיק ק' פרסה באורך ת' פרסה להשלים כפי מדת עין יפה שיהי' א"י מחזיק ת' פרסה על ת"ק פרסה וס"ל דכיבוש יחיד שמי' כיבוש. א"כ ארם נהרים וארם צובה ג"כ בכלל א"י עכ"ד הנפלאים. והנה מבואר בתוס' קידושין [מ"א ע"א ד"ה תורם] הטעם דמדת עין יפה הוא אחד מארבעים וז"ל ועין רעה א' מששים ונפקא לי' מקרא דכתיב ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים וחומר הוא שלושים סאין ואיפה ג' סאין נמצא ששית האיפה עולה חצי סאה וכשתורם ששית האיפה מחומר נמצא דהיינו א' מששים והיינו עין רעה. ועין יפה א' ממ' נפקא לי' נמי מהאי קרא דכתיב ששית האיפה וכתיב נמי בהאי קרא וששיתם כלומר וששיתם קאי אחומר חטים וחומר שעורים דבכל חד וחד איכא שתות דהיינו סאה לשני חומרין ותן ששית האיפה דכתיב בהאי קרא על וששיתם נמצא דהיינו אחד מארבעים דהויא סאה וחצי לששים סאין דהיינו חומר חטים וחומר שעורין עכ"ל. הרי מבואר מדהתוס' הנ"ל דלכן כשמע מקרא דיחזקאל הנ"ל דעין יפה הוא א' ממ' כיון דיכולים לדרוש תיבה אחת למעלה ולמטה. דהיינו תיבת וששיתם קאי על חומר חטים דלמעלה ועל חומר שעורים דלמטה כנ"ל. והכה האלשיך הק' ז"ל כ' על דברי המדרש הנ"ל ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק יצחק כקרא אברהם דכתיב אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם דיצחק נקרא ג"כ אברהם ואע"ג דתיבת אברהם קאי למטה לומר אברהם הוליד את יצחק א"כ מנ"ל דקאי ג"כ למעלה לומר דיצחק נקרא ג"כ אברהם. וכ' לתרץ דאמרינן דתיבת אברהם קאי למעלה על יצחק דנקרא אברהם וקאי ג"כ למטה לומר אברהם הוליד את יצחק לדחז"ל דקלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם כב"מ [ס"א ע"א] עה"פ את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך דתיבות בנשך ובמרבית קאי למעלה על הכסף ולמטה על האוכל ע"ש וברש"י ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו וכ' האלשיך ע"כ כולד עשו לשאוב הזוהמא ועי"ז יהי' יעקב מבחר האבות ולפי"ז מה נעים לפ' המדרש הנ"ל ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם ונשמע מזה דדרשינן התיבה למעלה ולמטה כדברי האלשיך ז"ל הנ"ל. א"כ דרשינן נמי תיבת וששיתם למעלה ולמטה ונשמע דמדת עין יפה הוא אחד מארבעים כנ"ל. ואם כאמר דמדת עין יפה הוא אחד מארבעים א"כ גם ארם נהרים וארם צובה הוא בכלל א"י כנ"ל ושוב יקשה איך נשא יעקב מבחר האבות ב' אחיות הא ארם נהרים וא"צ המה בכלל א"י ועכצ"ל כתירוץ השני הנ"ל דהותר לו ב' אחיות מטעם דהוא כקרא אל ולא איש ולכך אמר לו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ומותר לשמש בשרביטו של מלך כנ"ל וזש"א המדרש יעקב נקרא שמו ישראל דכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. א"כ נקרא אל לכן הי' מותר לו לשמש בשרביטו של מלך ליקח ב' אחיות. ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד מאד:

ב) ולפי"ד הצפ"ע הנ"ל דמגיע לכו א"י שהוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כפי מדה בינונית ולפי מדת עין יפה מגיע לנו ת' פרסה על ת"ק פרסה כפי החשבון דשית אלפי פרסה הוה עלמא כנ"ל. יל"פ המשך הפ' בפ' חיי ד' אלקי השמים וכו' ואשר כשבע לי לאמר לזרעך אתן הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך. עפי"ד המעשה רוקח זיל דלכן אמר אאע"ה הוא ישלח מלאכו לפניך דאחז"ל עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד לשמרו וכיון שהי' אליעזר שליח מצוה לכן ילד עמו מלאך אחד. והכה במעשה רוקח הנ"ל כ' הטעם דבעשה מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד דאחז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות דידוע שיש תרי"ג מצות מה"ת וז' מצות דרבנן ס"ה תר"ך א"כ בעד כל מצוה מגיע להאדם חצי עולם ולכן כשמקיים כל התורם נותנים לו ש"י עולמות ומבואר בחולין [צא ע"ב] דרחבו של מלאך הוא ב' אלפים פרסה א"כ המלאך הוא שליש עולם דהעולם הוא שית אלפי פרסה. וכיון דאם האדם עושה מצוה אחת זוכה לחצי עולם ע"כ עכ"פ מגיע לו מלאך אחד לשמרו שהוא רק שליש עולם עכ"ד דפח"ח [עי' מש"כ בזה חיי אות כז] ולפי"ז מובן ההמשך ד' אלקי השמים וכו' ואשר כשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת היינו א"י שמגרע לנו לפי מדה בינונית ארץ ישראל בלא ארם נהרים וארם צובה. ולפי מדת עין יפה מגיע לנו א"י ובכלל א"י הוא ג"כ ארם נהרים וארם צובה שהיא תרומה של העולם שהוא שית אלפי פרסה על שית אלפי פרסה כנ"ל א"כ כיון שהעולם הוא שית אלפי פרסה הרי מגיע לאדם בעושה מצוה אחת מלאך אחד לשמרו וזהו שאמר הוא ישלח מלאכו לפניך מלאך אחר לשמור אותך והבן וב"ה הוא דבר נכון: ג) ולפי הנ"ל יל"פ המשך הפ' ואלה ימי חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים וכו' על פני כל אחיו כפל [וברש"י עד שלא מת אברהם ישכון משמת אברהם כפל] ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכו' לו לאשה. דהנה אחז"ל דא"א הי' כהן גדול וכ' בשמנה לחמו דלכן הי' כה"ג שהוא הי' תרומתו של עולם מבחר היצירים דז' אלפים הוה עלמא ותרומה בעין יפה הוא א' מארבעים ולכן הי' חי קע"ה שנים שהוא תרומה מז' אלפים והכה בנזה"ק כ' אע"ג דזכות אבות מגין גם לאחר מיתה אבל ישמעאל שלא הי' בנו רק בן שפחה שלא נשתחררה הגר וכ"ז שהי' אברהם חי הגן זכותו שלא יצטער במפלתו אבל כשמת כפל, והקדמונים כ' דלכן לא משתחררה הגר שלא יעבור א"א על איסור שפחה דהא אפילו נשתחררה היתה אסורה לו שהי' כהן ומשוחררת אסורה לכהן, ומבואר לעיל דנשמע מקרא מדכ' וששיתם דקאי למעלה ולמטה דעין יפה הוא אחד ממ' והא דאמרינן דתבה קאי למעלה ולמטה כשמע מדכ' ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דתיבת אברהם קאי למעלה ולמטה כדברי האלשיך ז"ל הנ"ל. והכה בארץ חמדה כ' הטעם שקפצה הארץ לאליעזר שהי' מהלך י"ז ימים והלך בג' שעות כמבואר בפדר"א דאותו היום הי' יוה"כ דהא בשעת עקידה שהיתה ביוה"כ כמבואר במדרש הי' יצחק בן ל"ז שנים ואז נולדה רבקה ובשעה שנשאה הי' בן ארבעים ורבקה בת ג' שנים ויום אחד א"כ הי' אז יוה"כ וא"א הי' כה"ג והי' צריך לעבוד עבודת יוה"כ אבל הלא לא הי' לו אשה ולא הי' כשר לעבודה ע"כ מינה את יצחק בנו אבל גם לו לא הי' אשה לכן קפצה הארץ לאליעזר למען יקדש את רבקה בו ביום שיהי' יצחק ראוי לעבודת יוה"כ ע"ש ודפח"ח א"כ אם לא הי' לאליעזר קפיצת הארץ הי' יצחק בן ארבעים שכה וי"ז ימים בקחתו את רבקה לאשה אבל כיון שהי' לאליעזר קפה"א הי' יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ולפי"ז מובן המשך הפ' ואלה וכו' אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים א"כ כשמע שהי' תרומתו של עולם והי' כה"ג כנ"ל. א"כ הי' אסור במשוחררת ולא נשתחררה הגר והי' ישמעאל בן שפחה ולכן על פני כל אחיו כפל כ"ל. ולראי' כי הי' כה"ג שהי' תרומתו של עולם דמדת עין יפה הוא א' מארבעים כנ"ל אמרה תוה"ק ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דאמרינן דתיבת אברהם קאי למעלה ולמטה א"כ ה"ה תיבת וששיתם קאי למעלה ולמטה ונשמע דמדת עין יפה הוא א' מארבעים א"כ הי' א"א כה"ג וע"כ מינה את יצחק בנו לעבודת יוה"כ ולכן קפצה לו הדרך לאליעזר ולא הלך י"ז ימים רק ג' שעות א"כ לא הי' יצחק בן ארבעים שנה וי"ז ימים בקחתו את רבקה רק הי' בן ארבעים שכה. וזש"א ויהי' יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה לו לאשה דייקא בן ארבעים שנה. והבן וב"ה הוא דבר נכון:

ד) ולפי"ד הארץ חמדה הנ"ל יל"פ המשך דהרש"י לעיל פ' חיי [עי' לעיל מאות ע"ג עד אות ע"ח מזה] ואבוא היום היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ אר"א יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה דבאו"ת ז"ל הקשה מנ"ל דיפה שיחתן וכו' דלמא נכפלה בשביל שנתחדש כה דבר דאין ארור מדבק בברוך ותי' דהא בת אליעזר שפחה היתה ובלא"ה אסורה. אמנם הרי הי' יכול א"א לשחררה והיתה מותרת ליצחק אמנם הדבר נכון דהא יצחק הי' כהן וכהן אסור במשוחררת והנה בארץ חמדה כ' הטעם דנעשה הנס שקפצה לו הארץ דאותו היום הי' יוה"כ דהא בשעת עקדה נולדה רבקה והי' יצחק אז בן ל"ז שנים ויום אחד א"כ הי' אז יוה"כ כי גם העקדה היתה ביוה"כ כמבואר במדרש וא"א הי' כהן גדול א"כ ביוה"כ בודאי הי' מתכוון כל מעשה כה"ג בכלליהם ופרטיהם וכ"ג שאין לו אשה פסול לעבודת יוה"כ ולא הי' לו אז אשה ע"כ מינה את בנו תחתיו שהי' ג"כ כהן אבל גם ליצחק לא היי לו אשה לכן נעשה הנס שקפצה לו הארץ למען יקדש עוד בו ביום שיהי' לו אשה ויהי' ראוי לעבודת היום עכ"ד ודפח"ח. וזש"א ואבוא היום שקפצה לו הארץ א"כ עכצ"ל דהי' כהן כנ"ל. א"כ הלא הי' אסור בבת אליעזר א"כ לא נתחדש דבר ולמה נכפלה הפרשה לכן נשמע דיפה שיחתן וכו'. והבן ונכון בס"ד:

ה) עי"ל הסמיכות על כני כל אחיו כפל ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ויהי יצחק בן ארבעים שכה בקחתו את רבקה וברש"י המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה עפי"ד חז"ל עד שלא מת אברהם ישכון משמת כפל ובכזה"ק דלכן לא הגין זכות א"א עליו כי לא הי' בנו רק בן שפחה שלא נשתחררה כנ"ל והנה התוס' הקשו למד"א בת הי' לו לא"א אמאי לא השיאה ליצחק ות' דקטנה היתה [ורבקה גדולה היתה] ועוד תירצו דלא היתה משרה אלא מהגר השפחה. והנה ברש"י כ' לפ' אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה לכן צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק. והכה המפורשים כ' דהא דהי' מקום לליצני הדור לומר מאבימלך נתעברה שרה היינו אם הבת היתה מהגר אבל אי היתה משרה א"כ כמו שנולד לה בת מאברהם כ"כ בודאי גם יצחק כולד מאברהם דרוב בעילות הלך אחר הבעל. והנה בתוס' יבמות [סא ע"ב] כ' דיש מדרשים חולקים אי רבקה קטנה היתה בעת שלקח יצחק אותה או גדולה היתה ע"ש ולפי"ז מובן הסמיכות על פני כל אחיו כפל שלא הגין עליו זכות אברהם לאחר מיתה יען שאינו בנו רקבן השפחה שלא נשתחררה. א"כ ממילא הי' מקום ליצני הדור לומר מאבימלך נתעברה שרה ולז"א ואלה וכו' אברהם הוליד את יצחק דלכן הי' הכרח שקלסתר פניו של יצחק יהי' דומה לאברהם וא"כ אם הבת היתה מהגר א"כ י"ל דלכן לא השיאה ליצחק ואין צריך לומר דהבת קטנה היתה ורבקה היתה גדולה די"ל דרבקה קטנה היתה. ולז"א ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וברש"י שהמתין עלי' עד שתהא בת ג' שנים דקטנה היתה והבן:

ו) עי"ל הסמיכות על פני, כל אחיו כפל ואלה תולדות יצחק וברש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה עפי"ד הנזה"ק הנ"ל דלכן כפל שלא הי' בן אברהם רק בן שפחה שלא נשתחררה דולדה כמותה והכה הסה"ק כ' דלכן לא שיחררה שרה את הגר כדי שתשאוב עוד קצת זוהמא שהי' באברהם מצד תרח אביו שיצא ישמעאל ואח"כ יצא יצחק בטהרה. דהא הזוהמא הי' נמשך עד יצחק דלכן יצא ממנו עשו ששאב כל הזוהמא ויצא אח"כ יעקב שלא הי' בו שום זוהמא ע"כ היתה מטתו שלימה עכדה"ק. וזש"א על פני כל אחיו כפל שלא הגין עליו זכות אברהם שהי' רק בן האמה שלא נשתחררה כדי לשאוב הזוהמא וזש"א ואלה תולדות יצחק וברש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה א"כ הרי הי' עוד הזוהמא אצל יצחק ומכש"כ אצל אברהם וע"כ לא נשתחררה הגר לכן על פני כל אחיו כפל:

ז) עי"ל הסמיכות על פני כל אחיו כפל ואלה תולדות יצחק בן אברהם ובאלשיך הק' ז"ל דלכן כ' בן אברהם לומר דיצחק הוא בן אברהם ולא ישמעאל דהוא בן האמה. וזש"א על פני כל אחיו כפל דלא הגין עליו זכות אברהם לאחר מיתה שלא הי' בכו רק בן האמה כנ"ל וזש"א ואלה תולדות יצחק בן אברהם דיצחק הוא בן אברהם ולא ישמעאל:

ח) עי"ל הסמיכות על פני כל אחיו כפל ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וברש"י הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק. ונ"ל דהקדמונים הקשו מה זו ראי' שהי' קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם שאברהם הוליד את יצחק הלא לדעת הטבעיים בני זנונים המה דומים לבעל לפי שמהרהרת בבעלה בשעת זנות [עי' לעיל פ' וירא אות כ"א מזה] וכ' בתפ"י לתרץ דאחז"ל מטבע של א"א זקן וזקבה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחד וכ' המהרש"א ז"ל דקאי על אברהם ושרה שהי' זקנים בעת שנולד יצחק ונעשה נס וחזרו לנערותיהם והיו אח"כ אברהם כבחור ושרה כבתולה א"כ בעת מעשה אבימלך הי' תואר פניו של אברהם כזקן ואח"כ נעשה כבחור וצר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם לאחר שנעשה בחור. א"כ ליכא למימר דבעת שהיתה שרה עם אבימלך היתה מהרהרת באברהם ולכן הולידה כדמותו וצלמו דא"כ הי' לו להיות תואר של אברהם בזקנותו ולא תואר בחרות ודפח"ח והנה בבאמ"ה ז"ל כ' דאי נימא דיצחק כולד בזכות שרה אזי אמרינן דשרה חזרה לנערותי' למען דעת דבזכותה נולד יצחק ואברהם לא חזר לנערותיו. אבל א"כ דיצחק נולד גם בזכות אברהם אזי גם הוא חזר לנעוריו ע"ש ועוד כ' שם די"ל דיצחק נולד רק בזכות שרה שלא הי' לה שום ולד ולא בזכות אברהם דהרי כבר הי' לו בן ישמעאל ע"ש ולפי"ז מובן הסמיכות על פני כל אחיו כפל דלא הגין עליו זכות אברהם כי לא הי' בנו רק בן האמה כדברי הכזה"ק הנ"ל א"כ כולד יצחק גם בזכות אברהם וחזר לנעוריו וזש"א ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דכיון שחזר לנעוריו לכן הכל העידו שאברהם הוליד את יצחק מדהי' לו קלסתר פניו דומה לאברהם כימי הבחרות כדברי התפ"י הנ"ל. ונכון בס"ד:

ט) עי"ל הסמיכות כל אלה בני קטורה וכו' ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכו' ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ואיתא במדרש הובא בזרע ברך השלישי וז"ל אברהם הוליד את יצחק בגימטריא בתשר"י כולד יצחק ע"ש. ונ"ל עפימש"כ המפורשים דג' מיני בנים הי' לאברהם בני קטורה הי' רשעים שהם לא יחסו עצמם עם אברהם ולכן כ' כל אלה בני קטורה לא כן ישמעאל שעשה תשובה הי' מתיחס עם אברהם ולכן כ' ישמעאל בן אברהם אבל אברהם לא התיחס עמו. ולמעלה הי' יצחק שהי' צדיק מעיקרא והוא התיחס עם אביו ואביו מתיחס עמו לכן כ' יצחק בן אברהם שהתיחס שהוא בן אברהם ואברהם התיחס שהוליד את יצחק ולז"א אברהם הוליד את יצחק עכ"ד. ולכאורה יקשה למד"א דבעל תשובה גדול מצדיק מעיקרא אמאי לא התיחס אברהם עם ישמעאל כמו עם בכו יצחק. אמנם מבואר לעיל פ' בראשית אות י' דאי אמרינן בניסן נברא העולם שנקרא חודש אביב שמתחיל באל"ף אז אמרינן דניתנו האותיות בסדר אבג"ד א"כ תגא דקו"ף לגבי הרי"ש ולא לגבי צדי"ק דאמר הקב"ה אם הרשע עושה תשובה אני קושר לו כתר כמותי כמחז"ל שבת [קד ע"א] א"כ נשמע דבעל תשובה עדיף מצדיק מעיקרא. אבל למד"א בתשרי נברא עולם דמתחיל בתי"ו אמרינן דניתנו האותיות בסדר תשר"ק א"כ תגא דקו"ף לגבי הצדי"ק ולא לגבי הרי"ש ואמרינן דצדיק מעיקרא עדיף מבעל תשובה ע"ש. והנה בזרע ברך הקשה על המדרש הנ"ל דבתשרי נולד יצחק הא אחז"ל ריש ר"ה דכ"ע מודים בפסח נולד יצחק. וכ' לת' דידוע דאברהם הי' גילגול אדה"ר ממש ויצחק הי' גילגול הבל בכו של אדה"ר וזש"א אברהם הוליד את יצחק בגימטריא בתשר"י שנולד יצחק בתשרי דקאי על גילגול הראשון שבולד הבל זה יצחק בתשרי כמד"א בתשרי נברא עולם עכ"ד. ולפי"ז א"ש הסמיכות כל אלה בני קטורה שלא התיחסו לאברהם שהי' רשעים ואלא תולדות ישמעאל בן אברהם הוא התיחס עם אברהם ולא אברהם עמו אע"ג שעשה תשובה. ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק לומר כי אברהם התיחסם עם יצחק ויצחק התיחס עם אביו כי הי' צדיק מעיקרא שגדול מבעל תשובה. וזש"א המדרש אברהם הוליד את יצחק בגימטריא בתשר"י שנברא בפעם הראשונה בתשרי כדברי הזרע ברך א"כ דבתשרי נברא העולם וניתנו האותיות בתשר"ק ותגא דקו"ף לגבי הצדי"ק ולא לגבי הרי"ש דצדיק מעיקרא עדיף מבע"ת. לכן התיחס אברהם עם יצחק ולא עם ישמעאל ונכון בס"ד:

י) ואלה תולדות יצחק בן אברהם וכו' ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ופרש"י ז"ל המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה. ונ"ל עפי"ד האלשיך ז"ל דלכן כ' יצחק בן אברהם לומר דיצחק הוא בן אברהם ולא ישמעאל דהוא בן האמה דולדה כמותה. והנה הקדמונים הקשו אמאי הי' בן האמה הא בודאי כשתחררה הגר שלא יעבור אברהם באיסור שפחה. וכ' באור צבי לת' למד"א בקידושין [עב ע"ב] דקהל גויים אקרי קהל אין לומר דנשתחררה דהא אפילו נשתחררה אסורה לאברהם דמצרית היתה ואע"ג דא"א הי' גר הלא קהל גריס אקרי קהל ע"ש. והנה נודע דברי הפרי חדש סי' ק"י דלמדס"ל סד"א מה"ת לחומרא ע"כ נצרך לן תרי קראי להתיר ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל דא"א למילף חד מחברי' דהוה ילפינן מאשם תלוי לחומרא ולא אייתר לן קרא לקהל גרים ע"כ אמרינן דקהל גרים לא אקרי קהל. אבל למד"א סד"א מה"ת לקולא ומיותר חד קרא ע"כ אתא הקרא דקהל גרים אקרי קהל עי' שם בקידושין [ועי' לעיל פ' וירא אות ס"ו מזה] והנה עכצ"ל דרבקה נתגיירה בהיותה קטנה קודם שנשאה ליצחק כש"כ הח"ס ז"ל כדין דגר קטן מטבילין על דעת בי"ד כמבואר בכתובות [יא ע"א] ומבואר שם דאם הגדילו יכולים למחות ע"ש. והנה בשמ"ק שם הקשה א"כ איך מותר לישראל לבוא על גיורת שנתגיירה בהיותה קטנה שמא משתגדל תמחה א"כ יעבור על לאו דלא תתחתן בם. והמפורשים תירצו דלשיטת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא א"ש. [ואע"ג דאיכא איסור דרבנן לא חיישינן שמא תמחה כיון דמה"ת ספיקא לקולא] וזש"א ואלה תולדות יצחק בן אברהם דישמעאל אינו בן אברהם דלא נשתחררה הגר דתהא אסורה דמצרית הוא דקהל גרים אקרי קהל כנ"ל א"כ אמרינן סד"א מה"ת לקולא ולז"א ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וברש"י שהמתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים. דמותרת לו דלא חיישינן שמא תמחה. דהא אמרינן סד"א מה"ת לקולא והבן ונכון בס"ד:

יא) עי"ל ההמשך עפי"ד המדרש דלא הי' לרבקה מטרין והיתה איילונית עי' יבמות [ס"ד ע"א] א"כ לכאורה איך היתה אשת יצחק הא איילונית הוה קדושי טעות. אמנם לפי המבואר לעיל פ' לך [אות פ"ג] דשיטת רש"י דבבעל לה איילונית קדוש טעות דאמרינן חזקה דאאעבב"ז שלא יעבור על לאו דל"ת קדשה דהלאו לא קאי על שפחה אלא על פנויה ולכן הי' ישמעאל בן שפחה ול"א דבודאי שיחרר אאע"ה את הגר שלא יעבור על איסור שפחה דאאעבב"ז דשפחה אינה אסורה רק מדרבנן ובאיסור דרבנן ל"א חזקה דאאעבב"ז עש"ה. א"כ שפיר היתה רבקה אשת יצחק כיון דבעל א"כ אמרינן דאאעבב"ז ולפי"ז מובן המשך הפ' ואלה תולדות יצחק בן אברהם ובאלשיך דיצחק הוא בן אברהם ולא ישמעאל דלא נשתחררה הגר כנ"ל דל"א חזקה דאאעבב"ז דלא תהי' קדשה לא קאי על שפחה אלא על פנויה. א"כ בבעל נ"ה איילונית קדושי טעות דאמרינן אאעבב"ז [ועי' במנ"ח מ' תק"ע לפי"ד המקנה דל"ת קדשה הוא על גמר ביאה ליכא בקטנה לאו דל"ת קדישה והבן] וזש"א ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. וברש"י המתין לה עד שתהא ראייה לביאה. א"כ איכא חזקה דאאעבב"ז לכן לו לאשה דהיתה רבקה אשה ליצחק דל"ה קדושי טעות וב"ה הוא דבר נכון:

יב) עי"ל ההמשך עפי"ד החן טוב דלכן הי' יצחק ארבעים שנה בקחתו את רבקה שהמתין לה שתהא בת ג' שנים. ולא לקח חבת הכנענים יען כי הקב"ה אמר לא"א כי גר יהי' זרעך ד' מאות שנים ולא היו במצרים אלא רד"ו שנים דהגלות התחיל משנולד יצחק. ואם הי' תתחתן עם הכנענים הי' כתושב אצלם ולא כגר והי' מוכרחים בנ"י להיות במצרים ד' מאות שנים ודפח"ח וזה נכון אם אמרינן דישמעאל אינו בן אברהם אבל אי נימא דהי' ישמעאל בן אברהם א"כ חל חצי הגירות עליו ולא הי' צריכים בנ"י להיות במצרים יותר תרד"ו שנים כנודע א"כ הי' יכול יצחק ליקח מבנות הכנענים. ובאלשיך ז"ל כ' דלכן כ' יצחק בן אברהם לומר דיצחק בן אברהם ולא ישמעאל. ולפי"ז מובן ההמשך ואלה תולדות יצחק בן אברהם ונשמע דישמעאל אינו בן אברהם א"כ חל הגירות רק על בנ"י. ולכן ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וברש"י שהמתין לה כי לא הי' יכול ליקח מבנות הכנענים שלא יהי' בנ"י במצרים ד' מאות שנים רק רד"ו דמתחיל הגלות משנולד יצחק והבן ונכון בס"ד:

יג) ולפי"ד החן טוב הנ"ל יל"פ מדרש פליאה בשביל שאמרו לרבקה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך זכו ישראל לצאת ממצרים דהנה מבואר ברש"י בשם חז"ל דאמר אאע"ה שאם לא תאבה האשה ללכת אחריך קח לו אשה מבנות ענר אשכול ממרא א"כ ע"י שאמרה רבקה אלך לא התחתן עם ענר אשכול וממרא הכנענים ושפיר התחיל הגירות מיצחק. ולכן יצאו ממצרים דנשלם הזמן: יד) עי"ל עפי"ד המפו' דלכן כ' אברהם הוליד את יצחק לומר כי מאברהם מתחיל היחוס ולא יתיחסו עור מכח כי א"א גייר עצמו וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והטעם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מבואר במפורשים דקיימ"ל כרשב"י יבמות (ס' ע"ב] דאתם קרוין אדם ואין עכו"ם קרוין אדם א"כ הגר הוא ברי' חדשה להיות נקרא אדם. והכה יצחק הי' בן ארבעים שכה בקחתו את רבקה א"כ עכצ"ל דהיתה קטנה כמבואר ברש"י. ויצחק לא לקחה עד שנתגיירה מקודם כמש"כ הח"ס ז"ל א"כ נתגיירה בקטנתה כדין גר קטן דמטבילין אותו ע"ד בי"ד כתובות [יא ע"א]. והתוס' שם הקשו איך מגיירין גר קטן הא זכי' מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מה"ת ע"ש. וכ' בת' בית יצחק לתרץ דבזכי' גדולה כזו דלהיות כקרא אדם בכה"ג מועיל זכי' לקטן גם מה"ת עפי"ז כ' לתרץ סמיכות דברי רשב"י שם ביבמות ועי' בספרי בנין דוד ח"א סי' א' מש"כ שם לתרץ הסמיכות] ולפי"ז מובן ההמשך אברהם הוליד את יצחק דנשמע מזה דאתם קרוין אדם ולא העכו"ם כנ"ל. א"כ יכולים לגייר גם את הקטן כנ"ל. ולכן ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה אע"ג דקטנה היתה דכיון דזכות גדול הוא דאתם קרוין אדם מועיל הגירות גם לקטן כנ"ל. והבן:

טו) עי"ל ההמשך דהנה בתפ"י הקשה איך לקח יצחק את רבקה שהי' קטנה שאינה ראוי להוליד שיצא ח"ו ממנו זרע לריק. אמנם א"ש לפי"ד הזוה"ק דאברהם ויצחק שהיו עקרים לא זרעו לריק כי הזרע הי' נשמות לגרים. א"כ שפיר לקח יצחק את רבקה אע"ג שקטנה היתה כי הזרע הי' כשמות לגרים. והנה איתא במדרש ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם דיצחק נקרא ג"כ אברהם. וכ' בבגדי אהרן לפ' דאחז"ל דלכן נקרא אברהם שיהי' אב המון גוים ר"ל שיוליד נשמות לגרים ע"כ יהי' כאב שלהם. ולז"א כמו שהוליד אברהם נשמות לגרים כ"כ הוליד יצחק כשמות לגרים לכן נקרא ג"כ אברהם שיהי' אב המון גוים ע"ש ולפי"ז מובן ההמשך ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם שהי' יצחק נקרא ג"כ אברהם יען שהוליד נשמות לגרים ולכן ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וברש"י המתין לה עד שתהא ראוי לביאה ג' שנים. דשפיר היתה ראוי' לביאה אע"ג דהיתה קטנה למען הוליד כשמת גרים. והבן ונכון בס"ד:

טז) עי"ל עפי"ד הנ"ל. דהנה ברש"י פי' ואלה תולדות יצחק יעקב ועשי. והכה בבגדי אהרן הביא בשם ספר הפליאה דלכן היו אברהם ויצחק עקורים ויצאו מהם ישמעאל ועשו ויעקב לא הי' עקר ולא נמצא פסול בזרעו דהאבות קבלו גרים לכן היו עקורים להוליד להם כשמות וע"כ הי' מוכרחים ליתן חלק ג"כ לסטרא אחרא לצאת מהם ישמעאל ועשו לא כן יעקב שהי' מרכבה לשכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא הכבוד הי' כחו יפה לקבל גרים מבלי הוליד להם כשמות ומבלי ליתן חלק לסט"א לכן לא הי' עקר ולא נמצא פסול בזרעו ע"ש. ולפי"ז מובן ההמשך ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו כפרש"י א"כ כשמע מזה דהי' הכרח ליתן חלק לסט"א שיצא ממנו עשו למען יקבל גרים ע"י הנשמות שהוליד להם. ולכן שפיר ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וברש"י שהמתין לה עד שתהא ראוי לביאה ג' שנים דשפיר היתה ראוי' לביאה ולא הי' כזורע לריק ח"ו דעי"ז הוליד כשמות לגרים. והבן ונכון בס"ד:

יז) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכו' אחות לבן הארמי לו לאשה ובמדרש עה"פ ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה לו ולא לאחר א"כ ה"ה כאן דכ' לו לאשה לו ולא לאחר עי' בתפ"י ונ"ל עפי"מ דמבואר לעיל דיצחק הי' בן ארבעים בעת שליחות אליעזר לרבקה והי' מהלך י"ז ימים ואפ"ה לא הי' רק בן ארבעים בקחתו את רבקה יען שקפצה לו לאליעזר הארץ והלך רק ג' שעות. והנה איתא ב' טעמים על שקפצה הארץ א) בחנוכת התורה כי באותו היום מת בתואל ע"כ בא ביומו ונתקדשה ע"י אבי' בקדושי תורה אף שהיתה קטנה אבל אם לא הי' קפה"א כבר הי' מת בתואל והיתה נתקדשה ע"י אחי' רק בקדושי דרבנן. ב) כ' בתפ"י כי רבקה היתה מיועדת מן השמים להיות לאיש אחר רק יצחק קדמו ברחמים להיות לו לאשה ולא להאחר ע"י שקפצה הארץ ונתקדשה ליצחק ע"ש. והנה בפני"פ כ' דלכן כ' אחות לבן ע"ד שאחז"ל עה"פ וילך עשו אל ישמעאל וכו' אחות נביות שמת ישמעאל והשיאה נביות אחי' הכי נמי הרי מת בתואל והי' הנשואין ע"י לבן אחי' לכן כ' אחות לבן ע"ש. ולפ"ז מובן הפ' ויהי יצחק בן ארבעים שכה בקחתו את רבקה ולא הי' בן ארבעים עם י"ז ימים כי קפצה הארץ כנ"ל. אבל יקשה למה קפצה הארץ הרי נאמר אחות לבן שהשיאה לבן אחי' דכבר מת בתואל א"כ א"א לומר כטעם החנוכת התורה הנ"ל דקפצה הארץ שיהי' קדושי תורה הא לא הי' רק קדושי דרבנן שנתקדשה ע"י אחי'. ולז"א לו לאשה לו ולא לאחר דלכן קפצה הארץ שתהי' לו לאשה ולא לאחר כי היתה מיועדת לאיש אחר רק יצחק קדמו ברחמים ע"י שהי' קפה"א כנ"ל. והבן ונכון בס"ד:

יח) ויהי יצחק וכו' בקחתו את רבקה וכו' אחות לבן הארמי לו לאשה ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי עקרה הוא ובילקוט תהלים אשרי איש וכו' גבור בארץ יהי' זרעו דור ישרים יבורך גבור זהו יצחק שעשה שעקרה תלד. ונ"ל עפי"ד כ"ק מוחז"ל בי"מ לפ' הפ' הנ"ל דלכאורה יקשה למה התפלל יצחק על הבנים הא אחז"ל רוב בנים הולכים אחר אחי האם א"כ טוב ההעדר מן הווייתו להיות לו בנים שאינם הגונים. אמנם לפימש"כ באבן שואב דלכך היו אמותינו עקרות מפני שאחיהון רשעים היו ורוב בנים הולכים אחר אחי האם אך זה כשהלידה היא עפ"י טבע אבל כאן שהיו עקרות והלידה הי' עפ"י כס שוב אין הבנים הולכים אחר אחי האם. וזש"א ויהי יצחק וכו' בקחתו את רבקה וכו' אחות לבן הארמי לו לאשה ואפ"ה ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו שיהי' להם בנים כי עקרה היא ואזיל החשש שיהי' הולכין הבנים אחר אחי האם ודפח"ח. וזש"א הילקוט גבור בארץ יהי' זרעו דור ישרים יבורך גבור זהו יצחק שעשה שעקרה תלד. לכן דור ישרים יבורך כי לא ילכו הבנים אחר אחי האם כיון שהלידה הי' עפ"י נס:

יט) ויהי יצחק וכו' כי עקרה הוא. ונ"ל עפ"י קו' מוחז"ל הנ"ל למה התפלל יצחק על הבנים הא רוב בנים הולכים אחר אחי האם וטוב ההעדר מן הווייתו להיות לו בנים שאינם מהוגכי וכ"ל עפי"ד היפ"ת [הובא לעיל פ' נח אות פ"ג] דלכן היו אמותינו עקרות דבנים פשוטים נולדים בניקל לא כן בנים צדיקים שקשה להשיגם כמו שקשה להשיג פנינים יקרים לכן היו אמותינו עקרות כי יצאו מהם צדיקים ע"ש וזש"א ויהי יצחק וכו' אחות לבן הארמי לו לאשה ואפ"ה ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו שיהי' לו בנים כי עקרה הוא ע"כ בטח יצא ממנה בן צדיק:

כ) ויעתר יצחק לד' וכו' כי עקרה הוא ויעתר לו ד' ואחז"ל לו ולא לה. ונ"ל עפימש"כ המפו' דלכן ויעתר לו ד' ולא לה דנענה כדי שיקיים מצות פו"ר דהאיש מצווה על פו"ר לא כן האשה לכן לו ולא לה. והנה לכאורה יש להעיר לפימש"כ בדרך מצותיך ז"ל דכשנולד אדם עפ"י נס לא קיים אביו מצות פו"ר כי זה נסיי ולא ע"י השתדלות אנושי ע"ש. א"כ גם יצחק לא קיים מצות פו"ר כיון שהיתה רבקה עקרה והי' הלידה עפ"י כס. אמנם הדבר נכון דהא אחז"ל מפני מה היו אבותינו עקורים שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים א"כ הלא הי' רבקה ראוי להוליד והא דהיתה עקרה רק כדי שיתפללו ע"כ בכה"ג שפיר מקיים האב מצות פו"ר. והנה ברבינו בחיי ז"ל כ' דלכן כ' מקודם מעשה התפלה ואח"כ הסבה כי עקרה הוא דהי' צ"ל מקודם כי עקרה הוא ואח"כ ויעתר יצחק. אלא בא לרמז שהתפלה היא סבת העקרות והיינו שהכין הקב"ה סבה כדי שיתפללו דהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים לכן כ' מקודם ויעתר ואח"כ כי עקרה היא ע"ש. וזש"א ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי עקרה היא א"כ נשמע מדהקדים התפלה ואח"כ הסבה כי עקרה הוא דהסבה הי' רק כדי שיתפלל א"כ בכה"ג מקיים האב מצות פו"ר כנ"ל. ולכן ויעתר לו ד' לו ולא לה דהוא יקיים מצות פו"ר ולא היא כנ"ל. ונכון בס"ד:

כא) ויעתר יצחק וכו' ויעתר לו ד' וכו' ויתרוצצו הבנים בקרבה ואחז"ל ויעתר לו ד' לי ולא לה ונ"ל עפי"ד כ"ק מוחז"ל בי"מ בשם האו"ת כי קודם מתן תורה הי' מצות פו"ר בשני זכרים כב"ש ולא כב"ה בזכר, ונקבה ע"ש. והנה מבואר בתוס' גיטין (מא ע"ב] דאשה מצווה על מצות לשבת ומבואר בטו"ז אהע"ז סי' א' סק"ב דמצות לשבת מקיימא בבן אחד או בבת כדאמרינן ביבמות [סב ע' ב] דבזכר או נקבה עבד לה שבת ע"ש. א"כ יצחק התפלל על ב'. זכרים לקיים מצות פו"ר אבל רבקה לא התפללה רק על זכר א' או נקבה. וזש"א ויעתר יצחק וכו' ויעתר לו ד' לו ולא לה והראי' ויתרוצצו הבנים בקרבה שהי' לה ב' זכרים כתפלת יצחק ולא כתפלת רבקה: כב) ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו וכו' ויעתר לו ד' וכו' ויתרוצצו הבנים בקרבה. ונ"ל עפ"ד כ"ק מוחז"ל הנ"ל דקודם מ"ת הי' מצות פו"ר בב' זכרים כב"ש. והנה אחז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה וכתב כ"ק דו"ז הגה"ק בקדושת יו"ט ז"ל הטעם דידוע דכל דבר נתפעל מהפכו ומדבר המנגד לו אז היפוכו גובר על חבירו לכן אשה מזרעת תתלה ובא אח"כ כח האיש המנגד וגובר יולדת זכר. אבל אם האיש מזריע תחלה ובא אח"כ כח האשה המנגד ומתגבר עליו ע"כ יולדת נקבה ע"ש פ' תזריע דפח"ח. וזש"א ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו שהתפלל שיהי' הוא הכנגד שתזריע רבקה מקודם ועי"ז יהי' לו בנים זכרים. ולא שיזריע הוא מקודם ואח"כ יהי' כח האשה המנגד שתוליד נקבה וזהו ויעתר לו ד' וכו' ויתרוצצו הבנים שהיו ב' זכרים:

כג) ורב יעבד צעיר וכו' והנה תומם בבטנה ונ"ל דבתפ"י הקשה למה עשה ד' ככה שיהי' יעקב הצדיק עם עשו הרשע בבטן אמם [ושמעתי בשם הגאון הצדיק מהרש"ס מקראקא ז"ל בדברי הרש"י ויתרוצצו וכו' כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתח ע"ג עשו מפרכס לצאת. דלכאורה יקשה בשלמא עשו שרצה לעבוד ע"ז שלא הי' לו בבטן אמו ע"כ רצה לצאת אבל יעקב שהי' במקום קדוש בטן אמו ורבו הי' מלאך הלומד עמו כל התורה כמחז"ל למה רצה לצאת. ואמר שאעפ"י שהי' במקום קדוש ורבו הי' מלאך ד' צבאות ולמד כל התורה מ"מ רצה לצאת שלא יהיו בחדר אחד עם עשו הרשע ודפח"ח] וכ', לתרץ דהיתה הגזירה מלפני הקב"ה שרב יעבוד צעיר אך איך יתכן שפעמים זה גובר ע"י זכות וע"י החטא האחר גובר. אמנם כבר כ' רש"י שיש כאן ב' סוגי בכורות אחד ליצירה והשני ללידה כמשל השפופרת ולכך אם הזכות גורם אזלינן בתר בכורות דיצירה ואם לאו בתר בכורה דלידה א"כ הכל תלוי בזכות וחטא ומ"מ הגזירה קיימת תמיד ורב יעבד צעיר. וזה שייך אם הם ברחם אחד ביחד יתנן משל השפופרת ויש כאן ב' סוגי בכורות לכן הוצרכו להיות ברחם אחד ביחד ודפח"ח. וזש"א ורב יעבד צעיר כיון דהיתה הגזירה שרב יעבוד צעיר לכן הי' ההכרח והנה תומם בבטנה. להיות יעקב ביחד עם עשו הרשע שיהי' הגזירה קיימת תמיד ורב יעבוד צעיר והכל תלוי בזכות וחטא דפעמים אזיל הקב"ה בתר הלידה ופעמים בתר היצירה כנ"ל:

כד) ולפי"ד התפ"י הנ"ל יל"פ המשך הפ' ויתרוצצו הבנים וכו' ורב יעבוד צעיר. דבאו"ת ז"ל הקשה על דהרש"י דיעקב הוא בכור ליצירה הלא הדין דלא אזלינן בתר יצירה רק בתר הלידה דהנולד ראשון הוא הבכור. וכ' לתרץ דה"ט דאזלינן בתר לידה דאחז"ל סנהדרין [צא ע"ב] דהיצה"ר בא משעת לידה א"כ בשעת יצירה אין בו עוד שום דעת ע"כ אינו נחשב לולד אבל יעקב ועשו הי' משונים מכל העוברים והי' להם דעת בבטן דהא כ' ויתרוצצו הבנים בקרבה דיעקב רצה לצאת ועשי רצה לצאת וגם הי' מריבים בנחלת שני עולמות א"כ הי' להם דעת עוד בהיותם בבטן ע"כ יש לחשוב הבכור הראשין ליצירה ג"כ ע"ש וזש"א ויתרוצצו הבנים בקרבה א"כ י"ל דיעקב הוא הבכור ליצירה או עשו הוא הבכור ללידה לכן שפיר הי' הגזירה ורב יעבוד צעיר דפעמים זה גובר ע"י זכות וע"י החטא האחר גובר כי יכולים לומר דיעקב הוא הבכור ויכולים לומר דעשו הוא הבכור וע"י החטא יהי' רב יעבוד צעיר היינו יעקב יעבוד לעשו. וע"י זכות יהי' רב יעבוד צעיר היינו עשו ליעקב:

כה) בדברי הימים בני יצחק עשו וישראל ופרש"י ז"ל משום כבודו של דוד קראו ישראל ולא יעקב ותמהו המפורשים דמה שייכות זל"ז. ונ"ל דהקדמונים הקשו איך נשא יעקב ב' אחיות וכתב בצפ"ע לת' [עי' לעיל אות א'] א) כי האבות קיימו את התורה בא"י ולא בחו"ל כש"כ הרמב"ן ז"ל ויעקב נשאם בארם נהרים וארם צובה שהמה חו"ל וכ"ז למ"ד כיבוש יחיד שכיבש דוד המע"ה לא שמי' כיבוש אבל למד"א שמי' כיבוש א"כ הי' לארם נהרים וא"צ קדושת א"י א"כ שוב יקשה איך נשא יעקב ב' אחיות. ועכצ"ל כתי' הב') דהותר לו ב' אחיות שנקרא אל ולא איש ולכן אמר המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ומותר לשמש בשרביטו של מלך עכ"ד. וזש"א בני יצחק עשו וישראל משום כבודו של דוד קראו ישראל ולא יעקב. דאם הי' קראו יעקב עכצ"ל דלכן לקח ב' אחיות דארם נהרים וא"צ המה חו"ל דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש א"כ אין זה כבודו של דהמע"ה לכן קראו ישראל א"כ י"ל דלכן לקח ב' אחיות דנקרא אל כנ"ל אבל ארם נהרים וא"צ המה א"י דכיבוש דהמע"ה שמי' כיבוש. וזהו כבודו שנתקדש על ידו ארם נהרים וא"צ בקדושת א"י ונכון בס"ד:

כו) עי"ל דהנה מבואר ביבמות [עז ע"ב] דה"ט דמותר דהמע"ה לביא בקהל אף שבא מרות המואבית דרק האנשים נאסרו דהי' להם לקדם בלחם ומים ולא הנשים דכבודה בת מלך פנימה ע"ש. והכה איתא במדרש הטעם דנענשה דינה שבא עלי' שכם דיצאנית היתה וכבודה בת מלך פנימה ע"ש. ועוד איתא הטעם בקדמונים דכיון שנשא יעקב ב' אחיות לכן הי' לו עונש שבא שכם על דינה ע"ש. א"כ לפי הנ"ל באות הקדום דלא חטא יעקב כלל כיון דנקרא ישראל אל הוא ולא איש והי' מותר לו ליקח ב' אחיות א"כ עכצ"ל דלכן נעכשה דינה דיצאנית היתה וכבודה ב"מ פנימה. וזש"א משום כבודו של דוד קראו ישראל ולא יעקב א"כ לא חטא יעקב באיסור ב' אחיות ועכצ"ל הא דנענשה דינה דיצאנית היתה וכבודה בת מלך פנימה. א"כ זהו כבודו של דהמע"ה שמותר לבוא בקהל דהנשים לא נאסרו דכבודה בת מלך פנימה ונכון בס"ד. ונדפס כעת ס' טללי אורות וראיתי שהביא מכת"י האורח מישור ז"ל שקדמוני בזה: כז) ויזד יעקב נזיד וכו' מכרה כיום את בכורתך לי במדרש מה ראה אבינו יעקב שמסר נפשו על הבכורה דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות וכשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים אמר יהי' רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה. ומקשים המפורשים למה הביא המדרש סיפא דמתניתין משהוקם המשכן עבודה בכהנים. ונ"ל דהראשונים הקשו מאי הי' מועיל קניית הבכורה הא הוה דשלבל"ע ובפי"פ וכ"ק מוחז"ל בי"מ כ' לת' דיש ב' מעלות בבכורה א' שמקודש לעשות העבודה ב' לענין ירושה פי שנים ולענין קדושת העבודה הוה דשבל"ע ולענין ירושה הוה דשלבל"ע והרי שיטת המרדכי היבא בחו"מ סי' ר"ט ס"ד היכא דהקנה דשלבל"ע עם דשבל"ע אמרינן מגו דחל על הדשבל"ע חל נמי על דשלב"ע ע"כ שפיר קנה יעקב הבכורה ע"ש אמנם יקשה להשיטות דאם קכה דשלבל"ע עם דבר שבל"ע אמרינן מגו דלא חל על דשלבל"ע אינו חל על דשבל"ע כמו קני את וחמור חו"מ סי' ר"י ס"ג א"כ שוב יקשה איך קנה יעקב את הבכורה אפילו לענין העבודה אע"ג דהוה דשבל"ע כיון דקנה ביחד עם הירושה דהוה דשלבל"ע. אמנם הדבר נכון לפי"מ שהקשה הש"ך עה"ת איך ניטלה העבודה מהבכורים וניתבה לכהנים בעת שהוקם המשכן הא קיימ"ל דמעלין בקודש ולא מורידין. וכ' לתרץ דהקב"ה פייס את הבכורים ליתן להם בירושה פי שנים ועד שהוקם המשכן לא הי' בכור נוטל פי שנים ע"ש. א"כ שפיר קנה יעקב בכורה לענין העבודה דהוה דשבל"ע ולא הוה כקני את וחמור דהירושה הוא דשלבל"ע דהא אז לא לקח הבכור פי שנים. ולפי"ז מתורץ קו' המפורשים הנ"ל דלכן הביא המדרש הסיפא דמשהוקם המשכן העבודה בכהנים א"כ נשמע מזה דקודם שהוקם המשכן לא הי' נוטל הבכור פי שנים דאל"כ יקשה קו' הש"ך דמעלין בקודש ולא מורידין לכן שפיר מסר יעקב אבינו נפשו על הבכורה לעבוד העבודה דמועיל הקנין דהוה דשבל"ע ולא הוה כקני את וחמור. דהא הבכור לא הי' נוטל פי שנים קודם שהוקם המשכן. והבן וב"ה הוא דבר נכון:

כח) עי"ל קו' המפורשים הנ"ל למה הביא המדרש הסיפא משהוקם המשכן וכו' עבודה בכהנים עפ"י קו' הראשונים הנ"ל איך קנה יעקב אבינו הבכורה הא הוה דשלבל"ע. ובת' הריב"ש סי' רכ"ח כ' לת' דקודם מתן תורה הי' מועיל קנין בדשלבל"ע ע"ש והטעם מבואר בישועות מלכו דהא אחז"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו התורה מוטב וא"ל יחזור העולם לתהו ובהו א"כ קודם קבלת התורה כל הבריאה הי' עוד כדבר שלבל"ע ודבר שאינו קבוע דתלוי הכל בקבלת התורה לכן גם דבר שלבל"ע בר קנין הוא ודפח"ח. והכה איתא ב' טעמים שנתן לנו הקב"ה א"י א) בצפנת פענח הנ"ל [באוית א'] דא"י מחזיק ת' פרסה על תי פרסה שמגיע לכו לפי חשבון שהפריש הקב"ה תרומה מעולמו ונתן לאברהם אבינו והוא נתן פי שנים לישמעאל בנו הבכור ויצחק נתן פי שנים ליעקב שקנה הבכורה ע"כ מגיע לכו א"י שהוא ת' פרסה על ת' פרסה במכוון עש"ה. ב) איתא באור תורה בראשית אות י"ב עפי"ד חז"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו התורה מוטב וא"ל יחזיר העולם לתהו ובהו והתנאי הי' ביום הששי כש"כ בזרע אברהם א"כ לכאורה איך מועיל התנאי הא הוה המעשה קודם התנאי. ועכצ"ל דהתנאי הי' מועיל על מה שנתרחב העולם אחר התנאי. וס"ל למד"א במדרש דכל מה שנברא ביום הי' בסוף היום א"כ הארץ נברא בסוף יום הראשון ממילא מה שהי' מתרחבת ששת ימי בראשית היינו חמשה ימים מעל"ע שהוא עשרה עונות מיום ולילה וכשנברא אדה"ר בתחלת יום הששי והי' התנאי כבר הי' אז תשעה חלקי העולם והתנאי הועיל על חלק עשירי שניתוסף ביום הששי לכן ניתן לישראל חלק עשירי מן העולם דע"ז אין לאוה"ע שום טענה לומר לסטים אתם כיון שתלוי בתנאי אם יקבלו התורה. משא"כ שאר העולם לא הי' חל התנאי ומבואר ביומא [נד ע"ב] דהעולם נברא מן הצדדים ע"ש ע"כ מכוון ממש אשר חלק העשירי שניתוסף ביום הששי הוא ארץ כנען דהוא באמצע העולם מגיע לבנ"י עכ"ד הנחמדים. והנה הש"ך הקשה איך ניטלה העבודה משהוקם המשכן מהבכורים וניתנה לכהנים הא קיימ"ל דמעלין בקודש ולא מורידין. וכ' לת' דהקב"ה פייס להבכורים ליטל פי שנים בירושה וקדום שהוקם המשכן שהי' עבודה בבכורים לא הי' נוטל בכור פי שנים כנ"ל. ולפי"ז מתורץ קו' המפורשים הנ"ל למה הביא המדרש סיפא דמתניתן משהוקם המשכן עבודה בכהנים. ולפי הנ"ל ניחא דהא יקשה איך קנה יעקב הבכורה הא הוה דשלבל"ע ועכצ"ל דקודם מ"ת מועיל קנין בדשלבל"ע כיון דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית כנ"ל. ולכאורה יקשה מנ"ל דתנאי התנה עם מעשה בראשית. ולזה מייתי הסיפא דמשהוקם המשכן עבודה בכהנים ונשמע מזה דלא הי' כוטל בכור פי שנים עד שלא הוקם המשכן כנ"ל א"כ אא"ל דמגיע לנו א"י דא"א נתן לישמעאל פי שנים דהי' בכור ויצחק נתן ליעקב פי שנים דהא אז לא הי' מגיע עוד לבכור פי שנים. א"כ עכצ"ל דלכן מגיע לכו ארץ כנען דתנאי התנה הקב"ה כנ"ל. א"כ שפיר קנה יעקב הבכורה אע"ג דהי' דשלבל"ע כיון דעל ארץ כנען מועיל התנאי מועיל הקנין גם על דשלבל"ע ולכן מסר יאע"ה נפשו על הבכורה דמועיל המכירה. והבן וב"ה הוא דבר נחמד:

כט) עי"ל דהנה המפורשים מקשים למה מסר נפשו לקנות הבכורה ועי' ברמב"ן ז"ל שנתן הון רב הרי הי' בכור ליצירה כמש"כ רש"י משל לשפופרת נכנס ראשון יצא אחרון. ואיתא במדרש ויקרא א' לאור יום זה יעקב ולחשך קרא לילה זה עשו דאקדמיה ליעקב ש"מ דאזלינן בתר היצירה והוא הבכור. אמנם הד"נ לפי"ד המדרש אר"א לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה שנאמר וקרא א' לאור יום ולחשך קרא לילה. וכ' במזה"ק דכוונת המדרש מדלא כ' חושך בתחלה כברייתו של עולם יען דא"כ הי' צריך להזכיר שמו גבי חושך ואין הקב"ה מיחד שמו על הרעה ע"ש א"כ לפי"ז לא נשמע מדכתיב אור תחלה דיעקב הוא הבכור הא י"ל דלכן כ' תחלה דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה. וא"כ שפיר מסר יאע"ה נפשו על הבכורה כי לא הי' בכור דאזלינן בתר לידה ולא בתר יצירה. [ועי' בסערת אלי' [מהגר"א מווילנא ז"ל דאזלינן בתר יצירה ובדורש לציון דרוש ד' דאזלינן בתר הלידה וכ"כ בשו"מ תליתאה ח"ג סי' כ"ב ואכמ"ל] והכה כ' בפ' במדבר ולקחת את הלוים לי אני ד' תחת כל בכור בבני ישראל. והקשו המפו' אמאי לא כ' ולקחת את הלוים לי תחת כל בכור בבני ישראל אבי ד'. ובאמת י"ל דלכן כ' אני ד' קודם תחת כל בכור דהא כטל השי"ת את העבודה מהבכורים ונתנה להלוים להיות כהנים דלא חטאו בעגל וכיון דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה לכן כ' אני ד' אחר ולקחת את הלוים ולא כ' אחר תחת כל בכור בבני ישראל שזה הוא רעה להבכורים דניטלה מהם העבודה ולפ"ז מתורץ קו' המפורשים הנ"ל למה מייתי הסיפא דלפי הנ"ל א"ש דלכן מייתי הסיפא משהוקם המשכן עבודה בכהנים דניטלה העבודה מהבכורים מדכ' ולקחת את הלוים אני ד' תחת כל בכור בבני ישראל א"כ נשמע מקרא זה דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה כנ"ל. א"כ י"ל דלכן כ' ויקרא א' לאור יום ולחשך קרא לילה דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה ולעולם יעקב אינו הבכור דלא אזלינן בתר היצירה. ע"כ שפיר מסר נפשו על הבכורה לקנות בדמים מרובים והבן ונכון בס"ד:

ל) ויזד וכו' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי ובמדרש אותו היום נפטר אברהם אבינו וכ"ל עפי"ד הגה"ק ז"ל מאסטראווצע באור תורה מה"פ הנ"ל מכרה כיום את בכורתך לי ובמדרש א"ל זבין לי חד יומא מן דידך. דזה מכוון עד חורבן בית המקדש כמו שמסיים המדרש א"ר אחא כל מי שיודע לחשוב ימי הגלות ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצילו של עשו ע"ש ושלוה של יעקב אין לחשוב רק מעת שהסכים לו המלאך על הברכות כמש"כ רש"י [פ' וישלח] ע"ש ומאז עד חורבן ביהמ"ק הוצרך יום א' של עשו דהנה בסנהדרין [צז ע"ב] א"ל אליהו לר' יהודא אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא א"ל בתחלתו או בסופו א"ל איני יודע וקודם לזה איתא במוצאי שביעית בן דוד בא א"כ עכ"פ הוי העולם פ"ד יובלות ושמיטה אחת עד שבא בן דוד ויובל הוא חמשים שכה א"כ פ"ד יובלות מ"ב פעמים מאה שנים דהיינו ארבע אלפים ושני מאות שנים ועם שמיטה אחת הוי ארבע אלפים ר"ז שנים. ומבואר בע"ז [ט' ע"א] דשני אלפים תוהו כלו בעת שהיו א"א בר חמשין ותרתין שנין וכ' [פ' וירא] ואברהם בן מאה שנה בהוליד לו את בנו ואע"ה הרי מ"ח שנים ויצחק בן ששים שנה בלדת את יעקב ועשו הרי ק"ח שנים ומבואר ברש"י סוף פרשה דיעקב בן ס"ג כשנתברך וי"ד שנים נטמן בבית עבר ועשרים שכה שהי' אצל לבן ובחזירתו מלבן פגע בהמלאך נמצא הי' בן צ"ז שנים כשהודה לו המלאך על הברכות הרי שני אלפים ר"ה שנים מבריאת עולם ונשאר ימות העולם עד שבא בן דוד שני אלפים ושני שנים ועשו הי' בכור ויעקב פשוט ובכור נוטל פי שנים נמצה שמגיע לו חלק שליש משני אלפים ושני שנים וזה ששה מאות וששים ושבע שנים ושליש והמותר לעשו וכאשר קנה יעקב מן עשו יום אחד מבואר בפנ"י בגיטין [פח ע"א] דהוא יומו של הקב"ה שהוא תתק"ל שנים כימי חייו של אדה"ר שחי רק יומו של הקב"ה שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות כמבואר ברש"י תהלים (צ') ומבואר בפנ"י (שם) דתתק"ל שנים הוא יום שלם מעל"ע יום ולילה וכ"כ בשמן ששון מהמג"א ובאמת י"ל דיעקב קנה מעשו רק יום לבד בלא לילה ול"ה רק החצי מתתק"ל דהיינו תס"ה שנים א"כ כשנצרף זה עם תרס"ז שנים ושליש שהי' ליעקב מחלקו הוי אלף ומאה ושלשים ושנים שנים ושליש. והנה יעקב הי' בן צ"ז שנים כשהסכים לו המלאך על הברכות וכשבא למצרים הי' בן ק"ל שנים כמש"כ (פ' ויגש) הרי ל"ג ועד יציאת מצרים רד"ו שנים הרי רמ"ג שנים ומיציאת מצרים עד בנין הבית ת"פ שנים כמש"כ במלכים (א ו) הרי תשכ"ג שנים וימי בית ראשון ארבע מאות ועשר שנים הרי אלף ומאה ושלשים ושלש שנים. אולם השנה אחרונה לא הי' בשלימות כי אלו השנים נחשבים מניסן כמבואר בר"ה [י"א ע"א] בניסן נולדו אבות ע"ש ובתשעה באב כחרב הבית ול"ה רק ארבעה חדשים משנה אחרונה דהוא שליש שנה כמ"ש בס' הישר לר"ת בע"ז [ט' ע"א] ובתוס' ערכין [יב ע"ב] ע"ש. נמצא מכוון ממש דשלוה של יעקב מעת שהסכים לו המלאך על הברכות עד חורבן ביהמ"ק הי' אלף ומאה ושלשים ושנים שנים ושליש וזה כפי מה שמגיע לחלקו של יעקב שליש מימות העולם מאז עד ביאת בן דוד דהוא תרס"ז שנים ושליש וגם יום אחד שקנה מעשו שהוא תס"ה ועולה ביחד אלף ומאה ול"ב שנים ושליש עכ"ד הנפלאים. והכה כ"ז נכון אי נימא דיומו של השי"ת הוא תתק"ל שנים כימי חייו של אדה"ר אבל לפמד"א במדרש דשנותיו של אדה"ר הי' קצובים אלף שנים ונתן משנותיו לדהמע"ה שבעים שכה כי נולד דהמע"ה כפל לכן לא הי' חי אך תתק"ל שנים עי' לעיל בראשית אות ע"ח] ובאמת יומו של השי"ת הוא אלף שנים ע"ש. א"כ איכו מכוון חשבון הנ"ל דשלוה של יעקב מעת שהסכים לו המלאך על הברכות עד חורבן ביהמ"ק הי' אלף ומאה ושלשים ושנים שנים ושליש וזה כפי מה שהגיע לחלקו של יעקב שליש מימות העולם מאז עד ביאת בן דוד דהוא תרס"ז שנים ושליש וגם יום אחד שקנה מעשו שהוא תס"ה שנים ועולה ביחד אלף ומאה ול"ב שנים ושליש כנ"ל דהא היום שקנה מעשו הוא ת"ק שנים החצי מן אלף שנים דהא יומו של השי"ת עם הלילה הוא אלף שנים ויעקב שקנה רק היום הוא ת"ק שכים א"כ הי' צריך להיות ימי השלוה של יעקב אלף ומאה וששים ושבעה שנים ושליש ולא אלף ומאה ול"ב שנים ושליש. אמנם הדבר נכון לפי"ד הזוה"ק וישלח כי אברהם הי' שנותיו קצובים לו ק"פ שנים וחי רק קע"ה שנים יען כי דהמע"ה נולד נפל ע"כ נתן לו ה' שנים ויעקב נתן כ"ח שנים ויוסף ל"ז וחי דהמע"ה שבעים שנים ע"ש א"כ שפיר י"ל דיומו של השי"ת הוא תתק"ל שנים כימי חייו של אדה"ר והוא לא נתן לדהמע"ה השבעים שכה רק אברהם ויעקב ויוסף נותנו לו השבעים שכה כנ"ל ולכן לא חי אברהם רק קע"ה שנים ולא כשנים שהי' קצובים לו ק"פ שנים. ע"כ שפיר הי' ימי שלוה של יעקב אך אלף ומאה ול"ב שנים ושליש ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי אותו היום נפטר אברהם אבינו. הכוונה דכיון שאותו יום נפטר אברהם אבינו א"כ לא חי רק קע"ה שנים ועכצ"ל דנתן לדהמע"ה ה' שנים א"כ לא נתן אדה"ר לדהמע"ה משנותיו. ונשמע מדחי אדה"ר תתק"ל שנים דיומו של השי"ת הוא תתק"ל שנים. ע"כ שפיר מכוון החשבון כי ע"י שקנה יעקב מעשו יום אחד הי' לו שלוה אלף ומאה ול"ב שנים ושליש כנ"ל. והבן וב"ה, הוא דבר נחמד: לא) עי"ל עפי"ד האו"ת באות י"ג על המדרש הנ"ל זבין לי חד יומא. דמכוון דמעת מכירת הבכורה נתבטל מלכות עשו תתק"ל שנים שהוא יומא של השי"ת ולזה אמר זבין לי חד יומו היינו יומו של השי"ת כמש"נ הפנ"י ע"ש חשבון נפלא. ולכאורה יקשה הא יומו של השי"ת הוא אלף שנים דשבעים שכה נתן אדה"ר לדהמע"ה. אמנם הדבר נכון לפי"ד הזוה"ק הנ"ל דאברהם נתן לדוד ה' שנים ויעקב נתן לו כ"ח שנים ויוסף ל"ז שנים ע"כ לא חי אאע"ה אך קע"ה שנים אף שהי' קצובים לו ק"פ שנים כנ"ל. א"כ שפיר י"ל דיומו של השי"ת הוא תתק"ל שנים. וזש"א המדרש אותו יום נפטר א"א א"כ לא חי אך קע"ה שנים דנתן ה' שנים לדהמע"ה א"כ שפיר י"ל דיומו של השי"ת הוא תתק"ל שנים. לכן שפיר אמר מכרה כיום בכורתך לי דנתבטל מלכות עשו תתק"ל שנים. והבן:

לב) ויבא עשו מן השדה והוא עיף וכי' ויאמר יעקב מכרה כיום בכורתך לי ובמדרש ויבא עשו מן השדה שהרג את נמרוד וברש"י ויאמר יעקב מכרה כיום בכורתך לי אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה ונ"ל עפי"ד היהודי הקדוש ז"ל שאמר לפ' הפ' ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים דאם יש לאדם עייפות לאחר שיגע עצמו בעשות מצוה הראי' שאינו ירא ד' שלא עשה לש"ש דאם הי' ירא ד' והי' עושה לש"ש לא הי' עיף אף שהי' מיגע עצמו בעשות המצוה עכדה"ק. והנה איתא בסה"ק דלכן הי' אוהב יצחק את עשו יען שהרג את נמרוד שיהי' תיקן עולם בזה וחשב שהרג את נמרוד לשם שמים ובאמת הרגו כי הי' רשע הורג נפשות וזש"א ויבא עשו מן השדה שהרג את נמרוד והוא עיף שהי' לו עייפות. לכן ויאמר יעקב מכרה כיום בכורתך לי וברש"י אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. כי בטח לא הרג את נמרוד לשם שמים אלא רשע הוא להרוג נפשות:

לג) ויבא עשו מן השדה והוא עיף [ובמדרש שעיף מגניבות] וכו' ויאמר יעקב וכו' [יפרש אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה] ונ"ל עפמש"א הה"ק מהר"ם מפרעמישלאן ז"ל לפ' הפ' פ' משפטים ונקרב בעל הבית אל האלקים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ר"ל דאז יכול הבעל הבית הינו איש פשוט שאינו עוסק בתורה אלא במסחר ועבודת השדה לקרב עצמו להשי"ת. אם עכ"פ לא שלח ידו במלאכת רעהו ליקח ממון של אחרים עכדה"ק. וזש"א ויבא עשו מן השדה שהי' עוסק בשדה ולא בתורה ועכ"ז והיא עיף מגניבות ששלח ידו במלאכת רעהו לכן אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה ר"ל להתקרב להשי"ת:

לד) ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה וכו' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. ונ"ל דהנה בפני דוד מהחיד"א דל הביא בשם פסיקתא זוטרתא של רבינו טוביה ז"ל הא דאמר עשו הלעיטני נא תן האדום האדום הזה שביקש עשו מיאע"ה ליתן לו הרבה זהובים אדומים ע"ש ולכאורה יקשה הא יעקב ועשו חלקו בנחלת ב' ולחות א"כ הרי מן הדין ברכת עוה"ז לעשו ולמה הי' צריך לבקש האדומים. אמנם הדבר נכון דהא כבר הביא החיד"א בשם מהר"ש דמגיע עוה"ז ג"כ ליעקב דאחז"ל ב"מ [כ"א ע"ב] דהמציל מזוטו וכו' הרי אלו שלו והרי מבואר בנדרים [לב ע"א] דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזיר את העולם לתוהו ובוהו א"כ בנ"י המה כמצילים מזוטו של ים לכן שפיר מגיע לכו ברכת עוה"ז ע"ש. ולפי"ז שפיר הי' צריך עשו לבקש האדומים מיאע"ה דע"י קבלת התורה שיקבלו בניו מגיע לו ברכת עה"ז כנודע [עי' פ' בראשית אות ה' מזה]. והנה הראשונים הקשו איך קנה יאע"ה הבכירה הא הוה דשלבל"ע וכ' הריב"ש לת' דקודם מתן תורה הי' מועיל קנין גם בדשלבל"ע. והסביר הגאון מקוטנא ז"ל בישועות מלכו [עי' אות כ"ח] הדברים דהא אחז"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתוהו ובוהו א"כ קודם קבלת התורה כל הבריאה הי' עוד כדשלבל"ע ודבר שאינו קבוע דתלוי הכל בקבלת התורה לכן גם דשלבל"ע בר קנין הוא עכ"ד. וזש"א ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדים האדום הזה שבקש מיאע"ה ליתן לו שאינו מגיע לו עפ"י דין דהוה כמציל מזוטו של ים דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית דאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו. ע"כ אמר לו יעקב מכרה כיום את בכורתך לי דגם לדבריך מועיל הקנין אף דהוה דשלבל"ע דקודם מתן תורה מועיל קנין בדשלבל"ע כיון דתנאי התנה הקב"ה שאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו כנ"ל והבן והוא דבר נכון בס"ד: לה) עי"ל באופן הנ"ל עפי"ד המדרש ויזד יעקב נזיד וכו' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי א"ל מה טיבו של נזיד זה א"ל שמת אותו זקן א"ל א"כ לא מתן שכר ולא תחה"מ ע"ש. דהנה אחדל מדכ' ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה"א יורה לימד דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית אם מקבלים ישראל התורה מוטב ואם לאו אחזיר העולם לתוהו ובוהו. ועוד איתא לימוד אחר על הה"א יחידה דיש תחה"מ [עי' לקט יוסף ע' תה"מ אות א' מזה] וזש"א יעקב לעשו כיון שאין אתה מאמין בתה"מ א"כ עכצ"ל לדבריך שה"א יתירה אתיא דתנאי התנה הקב"ה שאם לא יקבלו התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו. הרי מועיל קנין גם בדשלבל"ע כנ"ל באות הקדום. לכן מכרה כיום את בכורתך לי דיועיל הקנין:

לו) וישבע לו וכו' הראשונים הקשו איך מועיל קניית הבכורה הא הוה דשלבל"ע והביא הריב"ש סי' רכ"ח בשם הטור עה"ת בשם הרא"ש דשבועה מהני בדשלבל"ע ע"כ שפיר מועיל קנין הבכורה ע"ש ויש להקשות לפי"ד הירושלמי נזיר פ"ק מדכ' דבר אל בנ"י איש כי ידור כדר לד' או השבע שבועה לא יחל דברו ישראל בבל יחל ואין ב"נ בבל יחל. א"כ אי נימא דהי' להאבות וביתם דין ב"נ א"כ מה פעל יעקב עם השבועה ונ"ל עפי"ד האשל אברהם לפימש"כ הקצה"ח סי' של"ב סק"ו דבשכר פעולה קונה דשלבל"ע וכאן הוה שכר פעולה דאמר הלעיטני נא ואע"ג למד"א ישנה לשכירות מתחלה עד סוף הוה מלוה ומקיש האחרון ליכא שוה פרוטה כמבואר בקידושין [מז ע"ב] ומלוה אינה קונה חו"מ סי' ר"ד. מ"מ בב"נ דנהרג על פחות משוה פרוטה דחשוב אצלו ממון ה"ה דקונה בפחות מש"פ ע"כ שפיר קנה יעקב הבכורה ע"י הלעטה אחרונה אע"פ שאינה שוה פרוטה אי נימא דהי' להם דין ב"נ ודפח"ח. ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל דממנ"פ מגיע ליעקב הבכורה דאם נימא דיש להם דין ישראל א"כ מועיל השבועה. ואם כימא דיש להם דין ב"נ דאינו מועיל השבועה. א"כ מגיע ליעקב הבכורה מצד שכר פעולה אף דאינה שוה פרוטה דהא ב"כ קונה בפחות מש"פ. והבן ונכון בס"ד:

לז) וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב. ונ"ל דהא השבועה הי' על תנאי שאמר עשו אם יתן לו יעקב הנזיד עדשים צריך לקיים השבועה ואם לא יתן לו א"צ לקיים השבועה. והראשונים הקשו איך מועיל תנאי בנדר ושבועה הא הוה תנאי שא"א לקיים ע"י שליח והתנאי בטל וכ' לתרץ דכל מה דבעי משפטי התנאים שיהי' דומה לתנאי דב"ג וב"ר דאל"כ לא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל בנדר ושבועה דל"ה אלא דיבור מועיל התנאי אע"ג דא"א לקיים עי"ש עי' מזה ברמב"ן ב"ב פי"נ ורא"ש יבמות ק"ו ובפנ"י כתובות כ"ו וגיטין ע"ה וקידושין ס"א והפלאה כתובות ע"ד] ומבואר לעיל אות ל"ד דלכן הי' מועיל קניית הבכורה דקודם מתן תורה הי' מועיל קנין בדשלבל"ע כש"כ הריב"ש ז"ל והסביר בישועות מלכו הענין דהא אחז"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית דאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו א"כ קודם מתן תורה הי' כל הבריאה כדבר שלבל"ע ודבר שאינו קבוע לכן גם דשלבל"ע בר קנין הוא. והכה המפורשים הקשו איך הי' מועיל התנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית הא הוה תנאי שא"א לקיים ע"י שליח דמעשה בראשית א"א ע"י שליח דלא הי' עוד עם מי להתנות] [עי' בראשית אות ה' דבר נחמד] ותירצו דהא מעשה בראשית הי' ע"י דיבור ובדיבור א"צ להיות משפטי התנאים. וזש"א וישבע לו א"כ כיון שנשבע עשו על תנאי כנ"ל עכצ"ל דסבר דבדיבור א"צ משפטי התנאים דאל"כ הא אפילו אם לא יתן לו יעקב הנזיד עדשים יהי' צריך לקיים השבועה. א"כ הי' מועיל התנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו א"כ שפיר מהכי קודם מתן תורה קנין אף בדשלבל"ע וזש"א וימכור את בכורתו ליעקב דגם לפי דעתו של עשו הועיל המכירה דמועיל הקנין אף בדשלבל"ע והבן ונכון בס"ד:

לט) ויבז עשו את הבכורה במדרש תה ביזה עמה אר"ל תחה"מ ביזה עמה ע"ש. ונ"ל עפי"ד הנחלת בנימן ערך עשו דלכן ביזה עשו הבכורה למכרה כדי שלא יפרע שני חלקים כי גם עליו הי' מוטל להיות בגלות לשלם השט"ח של אביהם דהוא ג"כ בכלל זרעך ע"ש ונודע דלכן לא היו בנ"י בגלות ת' שנים אלא רד"ו דגם עשו הוא בכלל זרעך וחל החצי גלות עליו או די"ל דעשו אינו בכלל זרעך אלא הגלות התחיל משנולד יצחק אע"ג דכ' בארץ לא להם גם א"י היא ארץ לא להם דאינה מוחזקת מאבותינו. והכה בסנהדרין [צ' ע"א] ילפינן תחה"מ מה"ת מדכ' אשר נשבעתי לאברהם וכו' לתת להם לכם לא כאמר אלא להם מכאן לתחה"מ מה"ת ע"ש. וכתבו המפורשים דס"ל להש"ס דא"י אינה מוחזקת מאבותינו דאל"כ לא כשמע תחה"מ דהא שפיר כ' להם שהי' שלהם. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל מה ביזה עמה אר"ל תחה"מ ביזה עמה. היינו מדמכר הבכורה שלא יטול ב' חלקים בגלות א"כ סבר דהוא בכלל זרעך א"כ שפיר לא היו בנ"י בגלות אלא רד"ו שנים דחצי גלות חל עליו. א"כ אין מהצורך לומר דהתחיל הגלות משנולד יצחק וא"י אינה מוחזקת דהא י"ל דלעולם מוחזקת מאבותינו ואפ"ה לא היו אלא רד"ו דחצי גלות חל על עשו. וע"כ הי' יכול עשו לסבור דא"י מוחזקת מאבותינו וא"כ לא נשמע תחה"מ נדכ' להם דהא הי' ארץ ישראל שלהם וזהו תחה"מ ביזה עמה לכפור בתחה"מ. והבן:

מ) במדרש הגמון אחד שאל לחד מן אלין דבית סלוני מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר וכתב עליו וידו אוחזת בעקב עשו. וכ"ל עפי"ד הרש"י ז"ל פ' בחקותי עה"פ וזכרתי את בריתי יעקוב בחמשה מקומות נכתב יעקוב מלא בוא"ו ואליהו חסר וא"ו דיעקב נטל אות וא"ו משמו של אליהו לערבון שיבא ויבשר גאולת בניו. וביאר דבריו באפ"ת ז"ל בהפטרה פ' בא עפי"ד הנחל שורק כי עשו הי' שמו עשוי על שם שהי' עשוי ונגמר בשערו כבן שנים הרבה ויעקב הי' ראוי להקרא עקב וגבר יעקב ונטל היו"ד מעשו וקבעה בשמו להקרא יעקב ובגאולה העתידה יקה יעקב גם אות וא"ו מעשו ויתנה בשמו ויהי' יעקוב תלא בוא"ו ומעשו ישאר ע"ש תרווד רקב וכלא הי'. לכן בעת שיבא אליהו לבשר שבא מלך המשיח דאז יקח יעקב האות וא"ו משם עשו ויהי' יעקוב מלא בוא"ו ע"כ יחזור הוא"ו שלקח מאליהו שיהי' אליהו ג"כ מלא בוא"ו ודפח"ח. והכה האוהב ישראל ז"ל כ' לפ' וידו אוחזת בעקב עשו דעיקר חיותו של עשו ע"י הוא"ו שבסוף שמו ובגאולה העתידה יהי' ידו של יעקב אוחזת בעקב עשו ר"ל בסוף תיבת עשו היינו ליטל ממנו הוא"ו שיהי' נשאר תיבת ע"ש ויעקב הי' מלא בוא"ו ע"ש דבה"ק. ולפי"ז מובן המדרש דשאל ההגמון מי תופס המלכות אחריני הביא נייר וכתב עליו וידו אוחזת בעקב עשו. ר"ל דיעקב אוחז בסוף תיבת עשו ויטל ממנו הוא"ו שיהי' כשאר ע"ש ויתנה בשמו שיהי' יעקוב מלא ויחזור הוא"ו לאליהו המבשר שבא מלך המשיח כנ"ל שיהי' מלך המשיח תופס המלוכה בבי"א:

מא) עיל"פ עפי"ד הכו"א ז"ל לפ' הפ' וידו אוחזת בעקב עשו. דאוה"ע מתגברים ורוצים להרע לישראל ונראה שכמעט מוכן הדבר לבוא ח"ו אבל אז אוחז יעקב הצדיק בידו בסוף הדבר שלא יבוא. וזהו וידו אוחזת בעקב עשו ר"ל בסוף של מעשה עשו שלא יהי' יכול להרע ע"ש דבה"ק. וזש"א ששאל ההגמון מי תופס המלכות אחרינו ר"ל מי יודע אם לא יעמוד מלכות רשעה להרע לישראל. וע"ז השיב לו וידו אוחזת בעקב עשו שיעקב הצדיק אוחז בסוף מעשה עשו שלא יהי' יכול לגמור להרע ח"ו לכלל ישראל:

מב) ויבז עשו את הבכורה וכו' אל תרד מצרימה ונ"ל עפי"ד המדרש ויבז וכו' שביזה תחה"מ והנה הקדמונים כ' דנלמד תחה"מ מיצחק שפרחה נשמתו בעקדה והוחזרה לו בתחה"מ. ובתפ"י כ' דלכן אמר הקב"ה אל תרד מצרימה יען שהי' אצלו תחה"מ ונזדכך כמו מלאך שלא יתגשם בטומאת מצרים דכל שהחומר זך ביותר מקבל פגם ביותר. וזש"א ויבז וכו' שביזה תחה"מ דנשמע תחה"מ מיצחק כנ"ל ולראי' מזה דאמר הקב"ה ליצחק אל תרד מצרימה כנ"ל: מג) וימכור את בכורתו ליעקב וכו' וילך יצחק וכו' וירא אליו ד' ויאמר אל תרד מצרימה. ונ"ל ההמשך ונקדים דאחז"ל עה"פ גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל ואנכי לא אשכחך שאמרתי אנכי ד' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ונל"פ עפי"ד הפרח לבנון לפ' הפ' פ' תשא ויאמר ד' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים עפי"ד רבו מהר"ם באסאן ז"ל לפ' הפ' כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו. דאיתא בפרדר"א דישראל ישבו במצרים רט"ו שנים והקשה הא נגזר עליהם לישב שם ת"ל שנים אלא עכצ"ל דלילות השלימו וחשבינן לילי לחוד ויומי לחוד עכ"ד. וידוע לפי שטעו בעליית משה למרום דהוא אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך שש שעות והוא חשב להם מ' יום שלמים יום ולילה עמו. ע"כ אמרו דממנ"פ לא עשה משה יפה דהא הוציא אותנו ממצרים ועכצ"ל משום דחשבינן יומי לחוד ולילה לחוד ולא הי' הגזרה על הלילה ע"כ השלימו הלילות א"כ יום אין הלילה עמו. א"כ מדוע לא בא בסוף היום. וזש"א כי זה משה האיש אשר העלנו מאח"צ ועכצ"ל דיום אין הלילה עמו לכן לא ידענו מה הי' לו שלא בא בסוף היום ודפח"ח וזש"א השי"ת לך רד כי שחת עמך ע"י שהעכבת בכאן עוד ששה שעות. יען אשר הוצאת מארץ מצרים ע"כ באים עליך בטענה ממנ"פ אם הוצאת אותם ממצרים עכצ"ל דיום אין הלילה עמו א"כ הי' לך לבוא בסוף היום עכ"ד ודפח"ח. וזש"א גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל שהי' להם התנצלות דעשו העגל שהי' צריך משה לבוא בסוף היום דיום אין הלילה עמו. יען ואנכי לא אשכחך שלא אשכח את אנכי ד' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ועכצ"ל דלילות השלימו דיום אין הלילה עמו כנ"ל ע"כ שפיר יש להם התנצלות על העגל כנ"ל והבן ונכון בס"ד. מד) ולפי"ז יל"פ סמיכות התורה אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית וכו' ובמדרש בראשית דישראל נקראים ראשית שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה. דהכה אחז"ל אשר עשה משה ששיבר את הלוחות והא דיצאו בנ"י ממצרים קודם הזמן י"ל ב' טעמים א) דהלילות השלימו דיום אין הלילה עמו כנ"ל ב) כמש"כ הקדמונים דישראל קדושים שנאמר קודש ישראל וכו' והקדש מפקיע מידי שיעבוד והנה אם נימא דיום אין הלילה עמו לא יפה עשה מרע"ה ששיבר את הלוחות דהא הי' לבנ"י התנצלות שלא בא בסוף היום אבל מרע"ה סבר דבאמת היום לילה עמו והא דיצאו קודם הזמן דישראל קדושים הם והקדש מפקיע מידי שיעבוד. וזש"א אשר עשה משה לעיני כ"י ששיבר את הלוחות דשפיר לא בא בסוף היום דיום לילה עמו והא דיצאו ממצרים קודם הזמן ולז"א בראשית דישראל נקראים בראשית ובמדרש שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה ע"כ יצאו קודם הזמן. והבן:

מה) ולפי"ז א"ש ההמשך וימכור את בכורתו ליעקב וכו' אל תרד מצרימה. דהנה איתא במדרש מכרה כיום את בכורתך לי מכר לי חד יומי וכ' בפנ"י דהוא יומו של הקב"ה תתק"ל שנים. וגם איתא במדרש וימכור את בכורתו דהיתה מכירה דהקב"ה הסכים ואמר בני בכורי ישראל. א"כ מבואר דקנה הבכורה על תתק"ל שנים ומבואר לעיל אות ל' בשם האו"ת ז"ל דהחשבון מכיון דיעקב קנה מעשו היום בלא לילה דיום אין לילה עמו ע"כ נמצא מכוון ממש דשלוה של יעקב הי' אלף ומאה ושלשים ושנים שנים ושליש וזה כפי מה שהגיע לחלקו של יעקב שליש מימות העולם עד ביאת בן דוד דהוא תשס"ז שנים ושליש וגם יום א' שקנה מעשו דאין לילה עמו שהוא תס"ה שנים ועולה ביחד אלף ומאה ול"ב שנים ושליש עי' לעיל ותבין הדברים הנפלאים. והכה מבואר בקדמונים דלכן רצה יצחק אע"ה לירד למצרים כדי להשלים הזמן שלא יצטרכו בניו להתעכב במצרים כפי זמן הגזרה שיהי' ח"ו משוקעים במ"ט שערי טומאה כנודע אבל באמת כיון דאמרינן דיום אין לילה עמו א"כ לא הי' הגזירה על הלילה וא"כ כיון שעבדו עם בנ"י גם בלילה ע"כ שפיר לא הי' הצורך שירד יצחק למצרים להשלים הזמן דבלא"ה כשלם הזמן ולפי"ז מובן הסמיכות וימכור את בכורתו ליעקב דהקב"ה הסכים על המכירה שהיתה על יומי חדא של הקב"ה דיום ואין לילה עמו. ע"כ אמר לו השי"ת אל תרד מצרימה דאין מהצורך שאתה תשלים הזמן דהלילות ישלימו כיון דיום אין הלילה עמו כנ"ל. והבן וב"ה הוא דבר נכון:

מו) עי"ל ההמשך עפ"י הנ"ל וימכור את בכורתו דנתקיימה המכירה מפי הקב"ה שנאמר בני בכורי ישראל. והכה כ' לעיל אות כ"ז דענין הבכורה יש לה ב' ענינים א) לענין עבודה בבכורים ב) לענין ירושה ליטל פי שנים ולענין העבודה לא הוה דשלבל"ע דהא יכול כעת ג"כ לעבוד העבודה אבל לענין ירושה ליטל פי שנים כבכור הוה דשלבל"ע כמו מה שאוריש מאבא מכור לך. א"כ לשיטות דקני את וחמור לא קנה דבר א"כ איך קנה יעקב את הבכורה אף לענין עבודה. וכ' לת' עפי"ד הש"ך עה"ת וכבר כ' כן הרמב"ן ז"ל דקודם מתן תורה לא הי' נוטל בכור פי שנים ע"כ שפיר קנה יעקב הבכורה לענין העבודה דלא הוה קני את וחמור לענין ירושה דהא אינו יורש כלל ב' חלקים. והנה כבר כ' הקדמונים דלכן יצאו בנ"י ממצרים קודם הזמן דחצי גלות חל על עשו דגם עליו לשלם החוב כמו על יעקב. אמנם לכאורה יקשה הא יעקב קנה הבכורה ליטל פי שנים א"כ חל עליו ב' חלקים ועל עשו רק חלק אחד א"כ שוב יצאו קודם הזמן. אמנם להנ"ל א"ש דהא קודם מתתן תורה לא הי' נוטל בכור פי שנים ע"כ אינו חל על יעקב ג"כ רק חצי הגלות לכן שפיר נשלם הזמן. ומבואר באות הקדום דלכן רצה יצחק לירד למצרים למען השלם הזמן והיינו שחשב שחל על יעקב ב' חלקים להיות בגלות ע"כ רצה לירד לפחות הזמן אבל באמת לא הי' צורך שירד למצרים דבלא"ה אינו חל על יעקב רק חצי גלות ולזמן כזה הי' יכולים להתמהמה כנודע ולפי"ז א"ש הסמיכות וימכור את בכירתו ליעקב דהיתה מכירה כדין דהקב"ה הסכים על המכירה דלא הוה כקני את וחמור דקודם מתן תורה אין הבכור נוטל פי שנים כנ"ל א"כ אין ליעקב חוב על הגלות רק החצי וממילא כשיהיו רד"ו שנים יהי' כשלם הזמן א"כ אין מהצורך ליצחק לירד למצרים כנ"ל. לכן אמר הקב"ה ליצחק אל תרד מצרימה. והבן וב"ה הוא דבר נכון:

מז) ויהי רעב בארץ וכו' כי אמרתי פן אמות וכו' הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וכו' ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ד' ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ואחז"ל שאמרו זבל פרידותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. ונ"ל עפי"ד המגיד הק' מקאזניץ ז"ל [הובא לעיל פ' לך אות כ"ג] דאם האדם צריך להנצל מרעב וממות לוקח השי"ת אות עי"ן של תיבת רעב ונותנה להצדיק ליתן העי"ן לתיבת מות א"כ ממילא סר הרעב שנעשה מרעב תיבת רב וסר המות שנעשה ממות מעות ונעשה צירוף מעות רב שכדה"ק. והנה אז הי' שורר הרעב וגם הי' צריך יצחק אבינו להנצל ממות כמש"א פן אמות ע"כ עשה צירוף הנ"ל ונעשה מרעב ותמות תיבות מעות רב כי סר הרעב והמות וזש"א ויהי רעב וכו' כי אמרתי פן אמות. ע"כ עשה צירוף הנ"ל לכן אמר אבימלך כל הנוגע באיש הזה מות יומת וסר המות. וגם סר הרעב כי ויזרע וכו' וימצא מאה שערים ונעשה הצירוף מעות רב לכן ויגדל האיש וכו' עד שאמרו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך ונכון בס"ד: מח) ולפי הנ"ל יל"פ תהז"ל [אבות פ"ה] עין טובה תלמידיו של א"א עין רעה תלמידיו של בלעם הרשע. הכונה עי"ן טובה תלמידיו של א"א שעושין צירוף הע"ין לטובה לעשות מרעב ומות מעות רב כנ"ל. עי"ן רעה תלמידיו של בלעם הרשע דעושין מצירוף מעות רב העי"ן לרעה שיהי' צירוף. רעב מות כמח"זל רשעים מהפכים מדה"ר למדה"ד וצדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר: מט) וירא אליו ד' ויאמר וכו' גור בארץ הזאת ואהיה עתך. וכ"ל עפי"ד האלשיך ז"ל לפי הפ' ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתנם דהנשמה שבאדם מבקשת בכל עת לצאת מגוף האדם שהוא עלי ארץ ולעלות למעלה אל מקורה אך שהיא רואת דגם השכינה הקדושה שוכן בגוף האדם נשארת היא ג"כ אצל האדם וזש"א ונתתי משכני בתוככם בתוך גופיכם ועי"ז ולא תגעל נפשי אתכם לצאת כי תשארה הנפש אצליכם ע"ש. וזש"א גור בארץ הזאת ר"ל שלא תרצה הנשמה בכל עת לעלות למקורה כי ואהיה עמך שגם אני שוכן בגופך ע"כ תשאר הנשמה ג"כ בגופך:

נ) וירא אליו ד' ויאמר וכו' לך ולזרעך אתן את כל הארצות ונ"ל דהנה כ"ק מוח"זל בי"ת פ' וארא הקשה לפי"מ דקיי"מל בחו"מ סי' רמ"ה דאם אמר הנותן לשון נתתי מהני אבל לא לשון אתן א"כ הרי הקב"ה לא הבטיח להאבות ליתן את הארץ רק בלשון אתן דאינו מועיל וכ' לתרץ דשאני אמירתו של הקב"ה דעבר ועתיד אחד אצלו כי הוא למעלה מהזמן ע"כ אתן הוי כמו נתתי וכ"ז אם האמירה הי' בשם הויה ב"ה וב"ש שהוא הי' והוה ויהי' משא"כ אם האמירה הי' בשם שדי על שם שאמר לעולמו די א"כ הוא תואר מחודש בבריאה הנופל תחת הזמן לא הוי אתן כמו ונתתי ע"ש דבריו העמוקים. וזש"א וירא אליו ד' ויאמר וכו' לך ולזרעך אתן את כל הארצות דכיון דהאמירה הי' ע"י שם הויה ב"ה וב"ש. לכן ויאמר לך ולזרעך אתן דאתן הוי כמו ונתתי:

נא) ולפי"ז יל"פ הפ' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר. דהנה כ"ק תוחז"ל הקשה הא הקב"ה הבטיח להאבות בלשון אתן ואתן לא מהני רק לשון ונתתי ואע"ג דמ"מ צריך הקב"ה לקיים השבועה לתת הארץ מ"מ הלא לא קנו ע"י קנין א"כ אינו נופל לומר לשון ירושה ונחלה הוא לנו מאבותינו וכ' לת' כנ"ל דאם הי' האמירה בשם הויה ב"ה וב"ש דעבר ועתיד אחד אצלו הוי אתן כמו ונתתי ע"כ זכו האבות בהארץ ונופל לשון כחלה וירושה לנו מאבותינו ע"ש דפח"ח. וזש"א והאכלתיך כחלת יעקב אביך ולכאורה איך שייך לומר כחלת יעקב אביך הא לא קנה את הארץ אלא הקב"ה הי' צריך לקיים השבועה איכ אינו נופל לשון נחלה וירושה כדברי מוחז"ל הנ"ל. ולוא כי פי ד' דבר שהי' האמירה ע"י שם הויה ב"ה וב"ש דאתן הוי כמו ונתתי א"כ זכה יעקב אבינו בהארץ וכופל שפיר לשון כחלת יעקב. והבן: נב) עיל"פ עפי"ד כ"ק מוחז"ל ברב טוב שכ' לת' קו' כ"ק זקיני מוחז"ל הנ"ל. דדוקא בדבורו של אדם לא הוי אתן כמו ונתתי דאפשר לא יתן אבל אצל השי"ת דמאמרו לטובה לית בי' חזרה הוי אתן כמו ונתתי ע"ש. וזש"א והאכלתיך כחלת יעקב אביך ולכאורה איך כופל לשון ירושה הא יעקב אבינו לא זכה בהארץ דלא אמר הקב"ה ונתתי רק אתן כנ"ל ולז"א כי פי ד' דבר והוה אתן כמו ונתתי:

נג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם וכו' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ונ"ל דהקדמונים הקשו הא כשבע הקב"ה לאאע"ה לתת לזרעו את א"י וזכה ג"כ ישמעאל חלק בהארץ ואיך אמר הקב"ה ליאע"ה כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם הא אין מעבירין כחלה אפילו מברא בישא לברא טבא. ובצפ"ע כ' לת' דישמעאל כולד קודם שנתגייר אברהם א"כ אח"כ כשנתגייר הי' כקטן שנולד ולא הוי ישמעאל בנו כלל כדין הי' לו בנים בגיותו ונתגייר דאין להם דין בנים ע"ש. והנה בנזה"ק כ' דלמד"א בן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו שפיר הי' לאברהם דין גר שנתגייר אבל למד"א בן ג' שנים הניר את בוראו לא הי' לו דין גר כלל דהא מעודו הכיר את בוראו ע"ש. והנה איתא במדרש עה"פ עקב וכו' ר"י ור"ח אמרי בן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו וכ' רש"י ז"ל וז"ל בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו צא וחשוב אותיות פסוק עקב אתה מוצא ח"ה הוסיף עליהם ג' הברית מצותי חוקותי ותורותי הרי מ"ח עכ"ל. וזש"א כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ר"ל כי לך ולזרעך אתן ולא לישמעאל ובניו דאין לישמעאל דין בנו של אברהם כיון דנתגייר וכקטן שנולד דמי דבן מ"ח שנים הכיר את בוראו והי' לו דין גר ולראי' דבן מ"ח שנה הכיר את בוראו לז"א עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי צא וחשוב אותיות פסוק זה אתה מוצא מ"ה הוסיף עליהם ג' הברית מצותי חקותי ותורותי הרי מ"ה א"כ כשמע דבן מ"ח שנה הכיר את בוראו כפרש"י ז"ל כנ"ל. לכן שפיר אין מגיע א"י רק ליצחק ובניו והבן ונכון בס"ד:

נד) עי"ל עפי"ד הנ"ל דלכן אין לישמעאל וזרעו חלק בא"י דאאע"ה גייר א"ע וכקטן שנולד דמי ע"כ אין ישמעאל בכלל זרעו. והנה ז' המהרש"א ז"ל יומא [כח ע"ב] הקשה איך נשא אאע"ה את שרה שהיתה אחותו מאב שהוא ערוה הא כ' עקב אשר שמע אברהם בקולי שקיים כל התורה ותי' דנתגיירו וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ע"כ לא הי' איסור אחוה כלל ע"ש. וזש"א לך ולזרעך ולא לישמעאל וזרעו אתן את כל הארצות וכו' דאינם זרעם של אברהם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כנ"ל. עקב אשר שמע אברהם בקולי שקיים כל התורה דשרה היתה מותרת לו כיון שנתגיירו וכקטן שנולד דמי כנ"ל:

נה) עי"ל עפי"ד הנ"ל דלכן העביר הקב"ה כחלת א"י מישמעאל ובניו דאברהם גייר עצמו והי' כקטן שנולד ולא הי' ישמעאל בכו כלל והנה מבואר בנזה"ק פס"ד ס"ד דה"ט דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי דכיון דמקבל עליו לקיים כל תרי"ג מצות שהם רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ת אבריו ושס"ה מל"ת שהם כלפי שס"ה גידיו כעשה כברי' חדשה. וכ"ז בגר צדק אבל בגר תושב שקיבל עליו לקיים ז' מצות ל"א דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי דלא שייך לומר שנעשה כברי' חדשה דהא אינו מקיים המצות נגד רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ובימי אברהם לא נתגיירו רק לקיים ז' מצות להיות גר תושב זולת אאע"ה נתגייר לקיים כל התרי"ג מצות שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו' ואחז"ל שקיים אפילו מצות דרבנן ע"ש. וזש"א כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל וכו' ולא לישמעאל ובניו דאינם זרע אברהם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו' שקיים כל התרי"ג מצות ולא רק ז' מצות ולכן הי' כקטן שנולד כנ"ל: נו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וכו' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור וכו' ותורותי וביומא [כ"ח ע"ב] אמר רבא קיים א"א אפילו ע"ת שנאמר ותורותי אחת תשב"כ ואחת תשבע"פ. ונ"ל דהקדמונים הקשו איך זכה א"א את א"י לזרעו הא הוי דבשלבל"ע ועי' בריב"ש סי' רכ"ח דאפילו בשבועה אינו חל הקנין אמנם לפימש"כ הקצה"ח סי' של"ב דבשכר פעולה קונה אף דבשלבל"ע א"כ שפיר קכה א"א בשכר פעולה דכ' עקב אשר שמע אברהם בקולי. אמנם יש להעיר הא שכר מצוה בה"ע ליכא והוה רק מלוה כש"כ בכזה"ק ומלוה אינו קונה אולם הדבר נכון לפימש"כ באמרי נועם מהגה"ק מדזיקוב ז"ל הא דאחז"ל דקיים א"א אפילו ע"ת דנודע אשר ג' אבות הם נגד ג' סעודות של שבת ואברהם הוא נגד סעודת לילה א"כ לא קיים אאע"ה רק סעודה ראשונה נמצא כשחל שבת אחר יו"ט והי' צריך להכין מיו"ט לשבת הי' יכול ליתן עצה בנפשו שלא יצטרך כלל לע"ת כי הוא לא הי' צריך הכנה רק לסעודת לילה ואחז"ל דרב צלי של שבת בע"ש א"כ הי' יכול לאכול הסעודה בעוד יום שהוא עדיין יו"ט ואין כאן הכנה מיו"ט לשבת רק על יו"ט עצמו. אמנם לא רצה בזה שהי' חביב אצלו כל המצות אפילו מצוה דרבנן שהי' מביא עצמו לידי חיוב ועשה הסעודה בליל שבת שיתחייב לעשות ע"ת ולכן נקטו חז"ל דקיים אפילו ע"ת ודפח"ח. ונודע ד' ז' המהרש"א ז"ל דבמצוה שמביא אדם על עצמו לידי חיוב יש שכר מצוה גם בה"ע וזש"א כי לך ולזרעך אתן כל הארצות האל והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וכו' עקב אשר שמע אברהם וישמור וכו' ותורותי דקיים אפילו מצות ע"ת דמזה כשמע שאפילו במצות דרבנן הכניס עצמו לידי חיוב לקיים המצוה כש"כ במצות דאורייתא א"כ מגיע לו שכר בה"ע. ושפיר קנה את א"י להוריש לבניו דבשכר פעולה נקנה אף דבשלבל"ע כנ"ל. ונכון בס"ד:

תוכן העניינים

בנין דוד א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה